www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



דרך המשי – סקירה היסטורית
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


דרך המשי איננה רק שם, אלא בעיקר מושג המעורר אסוציאציות רומנטיות, על שיירות גמלים כפולי דבשת, בדים יקרים, שפחות יפהפיות ומה לא. הנוסע המגיע אל נאות המדבר של אסיה התיכונה, מגלה למרבה ההפתעה, שלא מדובר במשי, תחרה, סאטן או מלמלה, אלא ברשת של דרכים מאובקות, שחיברו בימי הביניים בין נאות המדבר של אסיה. עדיין, גם במציאות זאת, מדובר בטיול עשיר בנופים מגוונים ועתיר בתרבות.


דרך המשי - ציור סיני
 
הנוסע לאורכן של הדרכים הללו יכול להתחיל את טיולו ברומא ולסיים אותו בש'יאן שבסין, מסע שיימשך שלושה חודשים לפחות. לא הרבה ביחס לשלוש השנים שהמסע היה אורך בעבר. מאידך, הוא יכול להסתפק בקטעים של הדרך, העוברים בקווקז, במרכז אסיה, או בקטע המסעיר והקשה מכולם, המתחיל בהרי השמיים - הרי טיין-שאן (קירגיזסטן), גולש אל המחוזות ש'ינג'יאנג וגאנסו (סין) ומסיים בש'יאָן (Xian), בירתה העתיקה של סין. בטיול זה יפגוש הנוסע מגוון רב של עמים ודתות, קלידוסקופ של פרצופים: קזחים, טג'יקים, קירגיזים, רוסים, אויגורים, מונגולים, טיבטים וסינים; נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים ושאמניסטים.
כתבות על קירגיזסטן
דרך המשי הינה למעשה סדרה של דרכים יבשתיות וימיות, אשר קישרה בין צ'אנג-אן בסין (ש'יאן של ימינו), הבירה הסינית במשך אלף שנה, עם חופי המזרח התיכון. עברו בה נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה. יש לציין, שבעוד שהמוצרים עברו מן הקצה אל הקצה של הדרכים, בדרך כלל עברו הסוחרים רק חלקים קטנים מהן.
 

דרכי המשי היוצאות מצ'אנג-אן ומקיפות את מדבר הטאקלאמקן


המזרח הרחוק




 
ראשית הקשרים בין מזרח למערב
השם זידנשטראסה (Seidenstraße), שפירושו בגרמנית "דרך המשי" (Seiden=משי, straße=דרך), נטבע על ידי הגיאוגרף הגרמני פרדיננד וון ריכתופן במאה ה-19, בשל המסחר במשי שעבר בדרכים אלה. דרכי מסחר אלו אפשרו את התפתחותן של האימפריות הרומית, סין והודו.
 
זוהי לא דרך אחת, אלא "אלומת דרכים", שנמתחה בין סין לאירופה ושימשה להעברת מוצרים רבים, בנוסף למשי. השם "דרך המשי" התייחס לציר הסחר שחיבר בין צ'אנג-אן (Chang-an), בירתה הקדומה של סין (לימים ש'יאן), לבין רומא, מרחק של כ-8,000 קילומטרים.
 
עד לעליית פרס, במאה ה-6 לפנה"ס, בימי השושלת האח'מנית, מעטים היו האנשים במזרח התיכון ובאירופה, שהיה להם מידע כלשהו על מזרח אסיה. אולם למרות היעדר עדויות אודות פגישות של פנים אל פנים בתקופה זו, ברור שהיו קשרי גומלין. כך, טוענים, הגיעה הברונזה מאירופה לסין, וכך הושגה בממלכות שלאורך נהר הואנג-הו (הנהר הצהוב), רמה טכנית שטרם נודעה שם קודם לכן. כך גם הגיעה לצפון סין פקעת המשי, שמוצאה כנראה מאסאם (הודו) ומבנגל. אבן הירקן (ג'ייד) הובאה מהקצה המערבי והצחיח של אגן טארים. זרעי החיטה הגיעו מאזור הסהר הפורה, תאו-המים מהודו, וצדפות חילזון הכסף, ששימשו בסין כמטבע עובר לסוחר, הגיעו מן האיים המלדיביים.  
 
 דרך המשי, מפה
 
ראשון הנוסעים בדרך המשי
נתיב המשי מסין לקיסרות רומא התחיל בצפון-מערב סין, חצה את אגן טארים לקשגאר, ומשם דרך הרי פאמיר ונאות המדבר לפרתיה ולסלווקיה שעל נהר החידקל ולאנטיוכיה שבתחום קיסרות רומא. הדרך מתוארת לראשונה על ידי השליח הסיני צ'אנג צ'יאן, שנחשב משום כך לראשון הנוסעים בדרך זו. הוא יצא בשנת 138 לפנה"ס, בשליחות הקיסר וו-די (140-90 לפנה"ס) משושלת האן, כדי ליצור מגע עם שבטים שישבו ממערב לסין. עם שובו, בתום מסע שארך 13 שנים, הביא עמו השליח מידע גיאוגרפי, כלכלי, פוליטי ותרבותי רב.
 
בעקבותיו יצאו משלחות נוספות, שהעשירו את הידע הסיני על אסיה המרכזית והמערבית ועוררו סקרנות ועניין בפיתוח המסחר בארצות אלו. משלחת אחת הביאה עמה את הגפן והתלתן, הדרוש להזנת סוסי אסיה המרכזית. כך למדו הסינים לראשונה על מקומות כמו סמרקאנד, בוכרה, פרגאנה (Ferghana) ומדינה בשם ליג'אן (כנראה רומא).
 
דרך זו הפכה מהר מאד לערוץ קשר בין-לאומי בין סין לאירופה. הקיסר הסיני חיפש אחר בעלי ברית נגד שבטי סיונג-נו (ההונים), המאיימים על סין מצפון. שליחיו - ובמהרה גם חייליו - הגיעו לאזור. כך הונחה התשתית למסחר של סין עם "האזורים המערביים". משי סיני הגיע לפּרְתְיָה (מזרח פרס) ומשם, כבר במאה הראשונה לפנה"ס, לאימפריה הרומית, אויבת הפרתים.
 

נופים בדרך המשי (צילום: גילי חסקין)
 
צעיפי המשי שהכריעו את המערכה
ב-53 לפנה"ס יצא קרסוס (Crasus) למסע נגד פרתיה ונערך לקרב בחרן (טורקיה), בו הפסיד את המערכה, כמו את חייו. מספרים כי בקרב הניפו החיילים הפרתים צעיפי משי שסימאו את עיני החיילים הרומאים.
החל משנת 130 לפנה"ס הוקמו שגרירויות של שושלת האן באסיה המרכזית, בשל רצונו של הקיסר הסיני וו לפתח את המסחר עם מרכז אסיה, ובעיקר עם הערים פרגנה ופרתיה. השגרירויות הסיניות הגיעו עד לסוריה ופרתיה, בעיקר בשל רצונם של הסינים לרכוש סוסים למטרות מלחמה. במקביל התפתחו קשרי המסחר עם האימפריה הרומית, אליה נשלחו שגרירים מסין.
 

נופים בדרך המשי (צילום: גילי חסקין)
 




 
ללכת עם ולהראות בלי
ברומא התעורר ביקוש רב למשי סיני. הסנאט הרומי אסר במספר צווים הליכה בפומבי במשי, בעיקר מטעמי מוסר, אולם איסורים אלה היו גזירה שהציבור לא עמד בה. פליניוס הזקן, במאה הראשונה לספירה, מתאר את הבד, שאפשר לנשות רומא "להתלבש ולחוש עירומות".
 
אופן ייצורו של המשי בסין היה בבחינת סוד מדינה כמוס. עם הזמן, למדו גם באירופה לייצר משי. האגדה הנפוצה, מספרת על שני נזירים נסטוריינים שהבריחו כמה ביצי תולעת המשי בתוך קנה במבוק. אך המערב למד לייצר משי הרבה קודם לכן, בעיקר בפלופונז שביוון (במשנה קוראים למשי הזה 'מטקסא' וישנם דינים והלכות הקשורים בו). אולם, גם כאשר הסוד פוענח, נשאר המשי הסיני המשובח מכולם.
 
אגדה נוספת, סוציאליסטית ברוחה, מספרת כי יבוא המשי גרם ברומא להתמוטטות כלכלית של ממש. קשה להניח שאימפריה תתמוטט בגלל גנדרנות בתי האצילים שלה. מכל מקום, סיבות כלכליות או אחרות הניעו את הקיסר טיבריוס לאסור על הגברים ללבוש משי, כדי לצמצם את הצריכה. רווחים אגדיים שגרפו הסוחרים האיצו את המסחר הבינלאומי הפורה מחופי ים תיכון ועד לבירות משגשגות של האימפריה השמימית בצ'אנג-אן או בלויאנג (Loyang).
 

נופים בדרך המשי (צילום: גילי חסקין)
 
ציר מרכזי לנתיבי הסחר
במאה השנייה לספירה, הגיעו לשיאם המגעים הכלכליים והתרבותיים, משני קצוות העולם העתיק. סין של שושלת האן ורומא לא קיימו ביניהן מעולם יחסים דיפלומטיים רשמיים, אך היו מודעות היטב זו לקיומה של זו. הסחר התנהל בחופשיות, במיוחד מן המזרח אל המערב. סחורות יקרות ערך וקטנות ממדים, כמשי ותבלינים, הועברו בשיירות. בתמורה נעו כמויות גדולות של זהב וכסף, בעיקר בצורת מטבעות, בדרך היבשה (ובמקביל גם בים).
 
בין שתי התרבויות הקלאסיות הגדולות, שכנו האימפריות של קוּשָאן והאימפריה הפרתית בפרס. אלו נתנו את חסותן לסחר זה, כשהן מתחזקות את הדרכים ומתגברות אותן בחיל מצב, מגנות על השיירות וגובות מס דרכים. המרוויח העיקרי מסַחַר זה היה אזור אסיה התיכונה, שהיווה ציר מרכזי של נתיבי הסחר הבינלאומיים, ולאורכו פרחו ערים כמו סמרקאנד ובוכרה, פרגאנה, טשקנט ואוש (Osh).
  

מסלולי המסחר 
 
תחנות הדרכים והעושר
בדרך כלל, לא חצתה שיירה אחת את כל המרחק. לרוב התחלפו השיירות בדרך, כי הבהמות (ולעתים גם הסוחרים), לא עמדו בתלאות המסע. המוצרים החליפו ידיים, והמסחר התנהל למעשה באמצעות מתווכים. השיירות היו, כאמור, קצרות הרבה יותר והמצרכים נעו מתחנה לתחנה, לפי הצרכים. כתוצאה מכך, הפכו חלק מתחנות המעבר לערי מסחר משגשגות.
 
פרט לתקופה המונגולית (המאה ה- 13), כאשר כל אסיה, עד מזרח אירופה, היתה תחת שלטון אחיד, התקיימו לאורך הדרך מדינות שכלכלתן היתה מבוססת על השיירות העוברות בקטע מסוים, המצוי בטריטוריה שלהן. תחנות ההחלפה היו מאורגנות היטב. סוחרים יוונים, ערבים, רומיים, אירניים והודים נהגו להחליף בהן סחורות עם הסוחרים הנוודים. כך למשל, מדינת קושאן (Kushan), שהשתרעה, במאה השנייה לספירה, מצפון הודו ועד אסיה התיכונה ועד בכלל - בירתה טאשקורגאן (Tashkorgan), נהנתה מבלעדיות והיתה אחראית על כל הסחר בקטע שבין לופ-נור (Lop-Nur) וקשגאר Kashi) - שלושת האחרונות במערב ש'ינג'יאנג.
 
על הסחורות הנכנסות ויוצאות מתחומי המדינה נגבו מסים. גם סין ראתה בכך מקור פרנסה ולכן לא וויתרה על אחיזתה באזורים המערביים, למרות שהסיניוּת שלהם מוטלת בספק.
במהלך המאמצים הסיניים להשתלט על ש'ינג'יאנג (XinJiang), הדף המצביא הדגול פאן צ'או, שהגן על נאות המדבר הצפוניות והמערביות, פלישה קושאנית מכיוון הודו. הוא חצה בראש צבאו את הרי פאמיר והגיע עד לחופי הים הכספי, שם יצר קשר עם הפרתים (בשנת 97 לספירה), דבר שבדיעבד הידק גם את קשרי המסחר.
 

נופים בדרך המשי (צילום: גילי חסקין)
 
סחורות על דרך המשי
מוצרים שונים עברו מערבה ומזרחה, אך המוצר הראשי שעבר לאורך הדרך היה המשי, שתפס כ-90% מסך הייצוא הסיני. בין השאר ייצאו הסינים גם ברונזה, ברזל, קרמיקה, פרוות, חרסינה, נשק, תבלינים ובשמים. כך הגיעו לרומא האפרסק והמשמש, שמקורם בעמק הנהר אוקסוס (אמו-דאריה, אוזבקיסטן). השיירות חזרו לסין עם כסף, זהב, זכוכית, שנהב, אבני חן, ג'ייד מאסיה התיכונה, יין, צמחי תבלין וזכוכית ים-תיכונית צבעונית (פלא תעשייתי שהיה עבור הסינים כמעט מה שהיה המשי עבור האירופאים). לעתים הועברו בדרך גם גידולים חקלאיים, סוסים גזעיים, חיות מחמד, צמר, פשתן וכותנה, ולעתים עברו בדרך גם נשים, אקרובטים ויענים.
 
בציר הסחר זרמו סחורות מכל העולם של אז: תבלינים וצמר הגיעו מהאימפריה הקושאנית שבהודו; פרוות מהעמים הנוודים של הצפון, ענבר מהסלאבים שעל הדנייפר, וכדומה. רוב המוצרים שנסחרו היו חפצי מותרות, שכן הרווחים הגדולים הטמונים בסחר זה הצדיקו את תלאות הדרך, שארכה כחצי שנה. כמה חוקרים טוענים כי מספר קטן של סוחרים מהקיסרות הרומית הגיעו לסין, וסוחרים סיניים הגיעו לפרס ולנמלי המזרח של הקיסרות.
 
אולם הזוהר האמיתי של הדרך הוא במעמדה החשוב ובתרומתה להתפתחות התרבות האנושית. בנוסף לסחורות עברו בדרך המשי גם רעיונות והמצאות. העמים שחיו לאורך הדרך העבירו ביניהם אמונות וצורות חשיבה. כך עברו המניכאיזם, זוראסטריזם, קונפוציוניזם, דאואיזם, הבודהיזם (שהגיע במאה הראשונה מהודו לסין), ומאוחר יותר, בתקופת שושלת טאנג (907-618), חדרו גם הנצרות והאיסלאם. במקביל לסוחרים מוסלמים ונזירים נוצריים, הגיעו לסין גם יהודים.
 
 
* תודה לספי בן יוסף על הערותיו המועילות.





גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 16324
4401