ערי הזהב סמרקנד ובוכרה
מאת: דני אורבך

התקרה המוזהבת של מסגד הזהב (Tilya Kori), באחת משלוש המדרסות המרכיבות את הרגיסטאן של סמרקנד
(צילום: Dan Lundberg)


הערים סמרקנד ובוכרה ויעדים לטיולים מהן, בתי מלון מומלצים:
מלון איסט סטאר בסמרקנד  |  מלון לאבי רוד פרימיום  בבוכרה

 

---

---

בסמרקנד (Samarkand) אין עיר עתיקה במובן של סמטאות מלאות אתרים, אלא יותר אוסף של אתרים בתוך רחובות רחבים ומודרניים. אבל האתרים הללו פשוט מרהיבים. סמרקנד, כבירתו האגדית של טימור לנג, מלאה במדרסות, מסגדים, מגדלים וקברים מפוארים, שהמראה שלהם פשוט עוצר נשימה. 

הרגיסטאן הוא אתר בו נבנו שלוש מדרסות מפוארות במאות ה- 17-15. המדרסות הפכו לבזאר מלא בדוכני עבודות יד אוזבקיות, שטיחים, מנורות, צעיפי משי דקיקים וכל טוב. החלל הפנימי המרהיב של מבני הרגיסטאן וקווי המתאר החיצוניים המושלמים שלהם, מצדיקים כל סוּם וסוּם שמשלמים על מחיר הכניסה. הרגיסטאן ניצב לעיניך בכל הליכה ברחוב הראשי של סמרקנד, "רחוב רגיסטאן", וההתבוננות הממושכת עליו היא מבין התענוגות שיש לעיר להציע.

 

אתרים מרתקים נוספים הם מוזוליאום גוּרי אמיר, קברו של טימור לנג על רקע ההרים המושלגים, החורבות המונומנטאליות של מסגד ביבי חאנים (יש אומרים שביבי חאנים, אשתו הסינית של טימור, בנתה את המסגד לבעלה כמתנת הפתעה כשנעדר מסמרקנד) ושוק סיאב הרועש והצבעוני. בשוק מוכרים ירקות, פירות, גבינות, סלטים וממתקים מכל טוב אוזבקיסטן, וגם כיפות, צעיפים וכובעים בוכריים.

קילומטר וחצי משם, בפאתי העיר העתיקה, ניתן למצוא אתרים ארכיאולוגיים בני אלפי שנים כמו אפרוסיאב, ואת מצפה הכוכבים העתיק של אולוג-בק, נכדו של טימור לנג, פילוסוף, אסטרונום ומדען, ששלט בסמרקנד בסוף המאה ה-15. הוא בנה את המדרסות של הרגיסטאן, והמסורת מספרת שלימד שם בעצמו מתמטיקה ופילוסופיה. האסלאם הטורקי, הפרסי והמרכז אסיאתי החזיק באותה תקופה ברבים ממרכזי הידע העולמי, וסמרקנד הייתה אחד מהם.

העיר, ביחד עם אחותה, בוכרה, שימשה כביתם של משוררים, פילוסופים ומדענים כמו אבן סינא, אל-בירוני ורבים אחרים. אין כמו להסתובב ברחובות העתיקים, בין המבנים המפוארים, ולהרהר בהיסטוריה העשירה ובגדולי עולם, אשר ישבו ויצרו בעיר הזאת לפני מאות רבות של שנים.
בתי מלון בעיר סמרקנד  |  כתבה על חגיגות הנורוז בסמרקנד

 

עיר הקברים שאה-אי-זינדה (שShah-i-Zinda) בסמרקנד (צילום: Dan Lundberg)

 

למבקרים בסמרקנד כדאי (בתיאום מראש) להגיע לבית הכנסת העתיק שבשכונה היהודית. לאחר תעייה בסמטאות צרות, בין בתים ישנים ורעועים, הגעתי לבסוף לבית הכנסת, המוסתר בגדר חיה גבוהה. המבנה עצמו הוא יפהפה, מעין ארמון לבן וקטן, עם ערבסקות ומגני דוד תכולים בוהקים. על הקירות תמונות של רבנים בוכריים, ולצידם גם הרבי מליובביץ', בזכות תרומותיהם הנדיבות של חסידי חב"ד והמיליונר לב לבייב לשיפוץ בית הכנסת.

כתבה על הקהילה היהודית באוזבקיסטן
 

בית הכנסת בסמרקנד – ארמון לבן וקטן, עם ערבסקות ומגני דוד תכולים בוהקים (צילום: דני אורבך)

 

אי אפשר לדבר על סמרקנד בלי להזכיר את אנשי העיר האדיבים, שמוכנים לעזור לתיירים בכל בעיה. כשהלכתי ברחוב פגשתי במקרה את אכמאל, סטודנט אוזבקי לשפה וספרות צרפתית, שהכיר לי את העיר וסיפר לי רבות על החיים בה.

באופן כללי, הצעירים והסטודנטים המקומיים שמחים בדרך כלל לדבר באנגלית עם תיירים, וזו הזדמנות טובה להכיר אותם. ולבסוף, אי אפשר בלי מילת אזהרה. מול הנחמדות של רבים מהאוזבקים ברחוב, ישנם הרמאים המקצועיים, המתרכזים בעיקר במסעדות תיירותיות, כמו ליאבי דור שמול הרגיסטאן. במסעדה הזאת, שהכופתאות בה מצוינות, אגב, ניפחו לי את החשבון ב- 3,000 סום (כ- 3 דולר), ולאחר שגיליתי את התרמית, עוד התעקשו שמותר להם לגבות 1,000 סום נוספים, כי "יש לך מהשולחן נוף לרגיסטאן".

 

אלף סום בעבור נוף מהמסעדה לרגיסטן... הכיכר המרכזית עם שלוש המדרסות סביבה (צילום: Dan Lundberg)

 
 

במרחק של טיול יום מסמרקנד ניצבת העיירה היפה שחריסַאבְּז (Shakhrisabz), עיירת הולדתו של טימור לנג. לשחריסאבז ניתן לנסוע ב"מונית דייהו", מוסד אוזבקי ותיק ומכובד. במה מדובר, למעשה? בנהגים אוזבקיים שרוצים לעשות חלטורות (באוזבקיסטן- כל מכונית פרטית היא מונית) ולוקחים תיירים ליעדים פופולריים, תמורת מחיר מנופח. אבל מכיוון שאם כישרון המיקוח שלכם אינו גדול במיוחד, גם נהג מונית רגיל ייקח מחיר מנופח, אפשר לסבול את זה. בכל מקרה, הנסיעה לשחריסאבז יפה במיוחד בשל הדרך.

כדי להגיע לשחריסאבז מסמרקנד, יש לעבור במעבר ההרים אמאן-קוטאן, והנוף של הרי הדרום הירוקים, הנשקף מהחלון, הוא פשוט משגע. מומלץ לראות את חורבות ארמון הקיץ האימתני של טימור, מסגד גדול ומרשים, וכמובן, את הבזאר הצבעוני והבלתי נמנע.

 

חורבות ארמון הקיץ האימתני של טימור בעייירה היפה שחריסאבז (צילום: upyernoz)
 

נינה יצחקוב היא יהודיה מקומית, המארחת תיירים ישראלים, משמשת כמורה לעברית בסוכנות היהודית בסמרקנד ודוברת עברית שוטפת. נינה חיה ביחד עם בעלה, בוריס, בבית מסורתי יפיפייה ורחב ידיים (ארבעה עשר חדרים!) עם עצי אפרסמון וגפנים, תרנגולות וחביות של יין ביתי בחצר. בניגוד לעבר, נינה כבר אינה מארחת ללינה, אך היא מדריכה את הבאים בנבכי סמרקנד העתיקה. אם חפצה נפשכם אפשר גם לאכול במקום, אוכל בוכרי מסורתי כשר, ולפי דרישה יכול להיות מותאם לצמחונים (לא כל כך פשוט באוזבקיסטן).

 

למטיילים המתעניינים בתרבות ובהווי המקומיים, האירוח אצל נינה הוא פשוט תענוג, שלא לדבר על הסיפורים המרתקים אודות ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוכרה. לכל אלו שמגיעים לסמרקנד, מומלץ מאוד להתקשר לנינה. הבית נמצא במרכז סמרקנד, במרחק קצר (כעשרים דקות הליכה או נסיעה קצרה) מהרגיסטן המפורסם ומיתר האתרים המפורסמים.

כתובת: Ulitze Firdavsi 33 ליד הפוליקליניקה זובניה (מרפאת שינים) ומשרדי הטלוויזיה (STV). ניתו להגיע באמצעות מרשרוטקה מספר 82 מתחנת הרכבת או מונית.

טלפון: 998-91-542-17-12 , בתוך אוזבקיסטן הקידומת היא 3662 ואחר כך המספר.
דוא"ל: nina_baruh@mail.ru

 

---

המלצה על מלון במרכז סמרקנד

---

 

בבוכרה היפה בבוכרה היפה, בעירי ברוכת השמש חרב במשפט שלופה, חרב המשפט - הו...   כאן בשערי העיר, האמת תצוף כשמן תנו הידד לו לאמיר, לאמיר הידד שני אחים רבים אודות הסיר האמיר את ראש שניהם מסיר והסיר הוא האסיר של האמיר - הו...   יום אחד ערף, את ראש האב אך את בת זקוניו, לקח אליו בל תסבול האומללה, חרפת רעב - הו...   אזרחים פצחו נא בשיר כי אמת וצדק משפטו של האמיר אזרחים פצחו נא בשיר כיאמת וצדק משפטו של האמיר   (מילים: אריק לביא)

 

בוכרה היא עיר יפהפייה, ואכן שטופת שמש, אך השלטון שלה, מה לעשות, לא היה תמיד נאור במושגים מודרניים. לאחר מאות שנים של חשיבות, כאחת הערים העתיקות והמרכזיות בדרך המשי, דרך המסחר העיקרית בין טורקיה לסין, הידרדרה בוכרה למעמד של בירה מחוזית, תחת שושלת של אמירים מושחתים ורצחניים. מהאכזריים שבהם היה נסראללה חאן, שבתחילת המאה ה-19, הוציא להורג שני קצינים בריטיים שלא הביאו אליו תשורות מספיקות, לאחר שבילו זמן רב בצינוק שורץ מקקים, שנקרא בעגה העממית "גוב המקקים".

 

בוכרה היפה, מדרסת מיר אל ערב (צילום: Dan Lundberg)

 

---

  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » 
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד  לחצו לרשימת ההצעות »

---

בבוכרה, הרבה יותר מאשר בסמרקנד, יש תחושה של עיר עתיקה. רוב תושביה דוברי טג’יקית (ממשפחת השפות הפרסיות). המרכז העתיק של העיר סובב סביב כיכר לִיַאבִּי-חַאוּז (מילולית: "מסביב לברכה" בטאג'יקית). אין מילים לתאר את יופייה של הכיכר המרכזית. דמיינו לעצמכם בריכה שקטה, מוקפת בעצי תות עתיקים, ומסביבה שולחנות של בתי קפה, מדרסות עתיקות, כיפות מקומרות ורוכלים המוכרים שטיחים בוכרים, כיפות רקומות ומנורות אלאדין. אין כאן רק מונומנטים מרהיבים המוקפים ברחובות מודרניים, כמו בסמרקנד. זוהי עיר עתיקה שיש לה "נשמה" משלה.

 

פסל חווג'ה נאסאר-א-דין על חמורו בסמוך לכיכר ליאבי חאוז (צילום: Dan Lundberg)
 

העיר העתיקה שמסביב לכיכר ליאבי חאוז היא מקסימה. יש בה שלושה שווקים: שוק סורגי הכיפות, שוק הצורפים ושוק חלפני הכספים, המשמשים היום כשווקי מזכרות, בהם מוכרים בעיקר כיפות בוכריות, טורבנים, צעיפי משי, מנורות אלאדין וכמובן – שטיחים רקומים. כל שוק נמצא מתחת לאחד מקמרוני העיר העתיקה. בין השווקים יש גלריות קטנות, מדרסות עתיקות, המשמשות כיום כסדנאות לעבודת יד, חנויות מזכרות או אתרים לטעימת יינות, בתי קפה אלגנטיים ומסעדות נחמדות.

אחד מבתי התה היפים בעיר העתיקה הוא בית התה "Silk road spices" – תבליני דרך המשי. לפי המסופר, בית התה קיים מאות שנים, ובעבר שימש כמקום מנוחה לשיירות (קרוואן-סראי). כאן, אתם יכולים להתרווח על הספות המסורתיות, לשתות תה מיוחד – תערובת של עשבים ותבלינים, ולאכול חלווה משובחת ושאר ממתקים אוזבקיים ערבים לחיך. בין הגלריות היפות שבעיר העתיקה ניתן למנות את הגלריה לצילום יצירתי, דקה הליכה מהליאבי חאוז.

בעיר העתיקה של בוכרה כדאי לטייל "ככה סתם", בלי מטרה מיוחדת בהכרח, לפני שרואים את האתרים המיוחדים והאטרקציות התיירותיות העיקריות.

ומהן אותן אטרקציות עיקריות? מאלו יש בבוכרה בשפע. המבנה המרשים ביותר הוא מינרט קאלון, מגדל בגובה ארבעים מטר, עם זיגוגים, עיטורים וערבסקות מדהימים ביופיים, שהאמיר נהג לזרוק ממנו נידונים למוות. ליד מינרט קאלון ישנו מסגד עתיק, וגם מדרסה ענקית בשם מיר אל ערב (Mir-i-Arab Madrasa), שפעילה כיום אך אינה פתוחה לתיירים.
 

 

 

בנוסף למינרט קאלון, מתנוססת בבוכרה מצודה עם חומות אדירות – הארק (Ark) המפורסם, שבתוכו מוזיאון לבוכרה בתקופתו של האמיר, בה מוצגים תכשיטים ואוצרות מעניינים מאוד. מאחורי הארק נמצאים בית הכלא והצינוק – זינדאן, שאליו הוכנסו האנשים שהאמיר לא חפץ ביקרם. התא הגרוע ביותר בזינדאן מכונה גוב-המקקים, בור שהיה בעבר מלא נחשים, עקרבים ושאר שרצים ורמשים, אליו הוכנסו בין השאר גם שני הקצינים הבריטים האומללים סטיוארט וקונולי.

 

הקיר החיצוני של מצודת העיר (ארק) – בעבר מרכזה השלטוני של העיר בוכרה (צילום: Dan Lundberg)

 

---

---

אנשי בוכרה הם הידידותיים ביותר שפגשתי באוזבקיסטן. כאשר אתה הולך ברחובות, מקובל שילדים מנסים לפנות אליך באנגלית המעטה שהם יודעים, "hello. How do you do? Goodbye" או מבקשים שתצלם אותם. באחד המקרים, שאל אותי תושב מקומי אם אני צריך משהו או איבדתי את הדרך. בתשעים אחוז מהמקרים, מדובר בהתעניינות גרידא שאין כוונה לרווח בצידה, זאת אומרת, הם לא מנסים למכור לך משהו. כמובן שגם בבוכרה יש רמאים – חלק מנהגי המוניות, בעלי מסעדות תיירותיות וגם מוכרים נודניקים בשוק, אבל באופן כללי רוב האנשים מקרינים חום אמיתי.

 

דוגמא קלאסית לזה, הייתה חבורה של סטודנטיות מלאות חיים וחמודות במיוחד שפגשתי באזור האָרְק (מצודת העיר). שתיים מהן קיבלו משימה מהמרצה שלהן לאנגלית – למצוא תייר ולהסביר לו על המצודה. הן לא ידעו עליה יותר מדי, אבל דרכן פגשתי את המרצה ויתר הסטודנטיות בכיתה. מכאן הדרך הייתה קצרה לארוחת ערב משותפת עם כל הכיתה, ולמחרת - ביקור באוניברסיטה. החברה האוזבקית היא יותר מסורתית מהמקובל בישראל, ולכן גיל הנישואין מוקדם. 

 

אי אפשר לסיים את התיאור של בוכרה, בלי כמה מילים על הבידור המסורתי. במדרסות העתיקות שליד ליאבי חאוז יש מופעים נחמדים ביותר – תצוגת אופנה בוכרית, עם שירה וריקודים, ותיאטרון בובות טג'יקי (בשילוב שחקניות) שממחיז חתונה מסורתית.

 

מתחתנים בגיל מוקדם, חתן-כלה על רקע מדרסת מיר אל ערב בבוכרה (צילום: Dan Lundberg)

 

אחד מטיולי היום הבלתי שגרתיים והמעניינים ביותר שניתן לערוך מבוכרה, אל מרחביו האינסופיים של מדבר נאבוי (Navoi) - מאות קילומטרים של "שום מקום". מדי פעם ניתן לראות מחלונות המכונית גמלים, כבשים ועיזים המלחכים את העשב הדליל, כפר קטן ודל פה ושם, ומלבד זאת - כלום. לאחר שלוש שעות של שיחה מגומגמת ברוסית עם הנהג שלי, שוטר לשעבר בשם סאטור, החל הנוף להפוך לירוק יותר. באמצע המדבר, כמקסם פאטה-מורגנה, הופיע לפתע אגם תכול ויפהפה, מוקף בערבות ובדשא ירוק נמוך – אגם המלח איידר-קול (Aidarkul). על גדות האגם שוטטו עדרים, והמראה כולו היה מרהיב.
 

האוהלים באזור אגם איידר-קול (בקרבת גבול קזחסטן) שונים מאוד מאוהלי הבדואים במדבריות שלנו – הם עבים ופרוותיים יותר, ויכולים לעמוד גם בחורף קר וקשה. בדרך חזרה סיירנו בעיר הקברים העתיקה של צ’ור באקר (Chor Bakr), בפאתי בוכרה, וסיימנו את היום במסעדת שישליק משובחת.

 

מלון לאבי רוד פרימיום (Labi Rud Hotel Premium) הוא אחד מבתי המלון היפים בבוכרה ועם מיקום מנצח במרכז העיר. לצד האווירה האותנטית, המלון מודרני ונקי מאד. ארוחת הבוקר מגוונת ומותאמת גם לדיאטות מיוחדות. החדרים גדולים ונוחים, כולם עם מיני בר ואמצעים להכנת קפה-תה, ומתאימים גם למשפחות.

מלון לאבי רוד פרימיום - אווירת אלף לילה ולילה לצד איכות מודרנית במרכז בוכרה