טשקנט (Tashkent) היא בירתה הנוכחית של אוזבקיסטן והעיר הגדולה בה (2.5 מיליון תושבים). העיר שוכנת במרכז הערבה המדברית ובגובה של כ- 500 מטר מעל פני הים. במשך מאות שנים העיר הייתה מרכז למסחר ונקודת מרכזית עלדרך המשי שעברה בין אסיה לאירופה.
עקב הרס המבנים ההיסטוריים, שהתרחש בעקבות המהפכה ב- 1917 ומאוחר יותר בגלל רעידת האדמה החזקה ב 1966, מרבית המורשת הארכיטקטונית של טשקנט נהרסה. כל בנאי ברית המועצות גוייסו לבנות את העיר מחדש, ולכן הארכיטקטורה הסוביטית ניכרת בעיר. בעיר פועלת רכבת תחתית היחידה במדינה ובאיזור, כולו תרומת אמא רוסיה. זוהי העיר הרוסית ביותר בבאוזבקיסטן אופן מכוון. בוני העיר בשנות השישים הורשו להתיישב בעיר שבנו וכך הוטמע המהפך הדמוגרפי והתרבותי הרוסי.
העיר טשקנט אינה עיר מייצגת של אוזבקיסטן. המבקר יכול לבלות בקונצרטים ובלט, על פי מיטב המסורת הרוסית, ולקנח בארוחה בצ'אחאנה אוזבקי עם מנת אוש-פלוב אופיינית של מרכז אסיה.
מהחלק האוזבקי נשמרה מדרשת קוקלטש מהמאה ה-16, המשוחזרת על מנת לשמש כמוזיאון. המדרשה מוליכה לאחור לתקופה של אבדורחמן (1557-1598). בתי מלון בעיר טשקנט כתבה על טשקנט והרי השמים
כיכר בית האופרה של טשקנט, השפעה רוסית ניכרת(צילום: Dan Lundberg)
מלון מומלץ במרכז העיר טשקנט
מלון הייאט רג'נסי (Hyatt Regency Tashkent) הוא מלון מפואר (*5) במרכז העיר טשקנט, במרחק הליכה מתחנת מטרו והסעות מ/אל שדה התעופה. החדרים המרווחים והסוויטות המפנקות כולם עם מיזוג, מקרר, קומקום, שולחן ופינת ישיבה, ובחלקם גם מרפסת. בריכת שחיה, חדר כושר, מרכז בריאות וספא, מסעדה מסתובבת וארוחת בוקר עשירה משלימים את הפינוק. מלון הייאט רג'נסי – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)
סמרקנד (Samarkand ) היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן. בעיר מתגוררים כחצי מליון תושבים שמרביתם טאג'יקים.
העיר מארקאנדה (סמרקנד) נוסדה באלף השלישי לפני הספירה, והייתה חלק מהאימפריה הפרסית במרבית שנות קיומה. גם היא הייתה חלק מדרך המשי בה הובילו את המשי מסין למזרח התיכון ולאירופה. בשנת 329 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון את העיר. החל מסוף המאה השביעית לספירה הייתה העיר תחת שלטון ערבי. בתקופה זו הפכה העיר למרכז מסחרי גדול, עד שנכבשה ונהרסה על ידי הצבא המונגולי של ג'ינגיס חאן בשנת 1220.
בשנת 1370 העיר נבנתה מחדש על ידי טימור לנג, אשר השיב אותה לגדולתה, והפך אותה לבירת האימפריה שהשתרעה מהודו ועד טורקיה. העיר הוקפה בחומה באורך של 10 קילומטר.
העיר הפכה לנקודת מסחר חשובה בדרך המשי והושפעה מתרבויות הסובבות אותה, תרבויות סין, הודו, ערב ואירן. בשנת 1404 הורה טימור לנג על בניית מאוזוליאום שנקרא גורי אמיר - "קברו של האמיר" עבור נכדו האהוב - מוחמד סולטן. מאוזולאום זה הפך למקום הקבורה של שושלת טימור. כתבה על חגיגות הנורוז בסמרקנד
קברם של טימור ומרבית בני שושלתו בסמרקנד (צילום: יובל נעמן)
פאר אוצרות סמרקנד
לאחר מותו של טימור לנג, בשנת, 1409 הפך נכדו, אולוך בק, מדען ואסטרונום, למושל. בתקופת שלטונו נבנה מצפה הכוכבים (1428-1429) הגדול ונבנו מדרסות ומוסדות חינוך אחרים.
במאה ה- 16 הפכו האוזבקים את בוכרהלעיר הבירה במקום סמרקנד, אך אחרי המהפכה הרוסית (1917) ומלחמת האזרחים (1924-1930) היא חזרה לשמש עיר הבירה של אוזבקיסטן הסובייטית, ולאחר שש שנים התואר חזר לטשקנט.
מעירם של טימור-לנג ואולג-בק נישארו פאר האוצרות של סמרקנד, ההופכים אותה למקום המרשים ביותר תרבותית מכל ערי מרכז אסיה. המרכזים התיירותיים הם שלושת המאדרסות, המרכיבות יחדיו את הראג'יסטאן, המבנה המתומן של הטורסו לצידם והמוזיאון שבקרבת מקום. משם במרחק הליכה נמצאים "שוק סיאב" - מהגדולים והמרשימים שבשווקי מרכז אסיה. לצדו מתנשא מבנה ביבי-חאנים המוקדש לאישתו הסינית של טימור, שהיה המסגד הגדול בעולם בעת בניתו לפני 600 שנה. מעבר לכביש ניתן לבקר במאוזוליאום של ביבי חאנים עצמה. עוד מרחק הליכה קצר מביא את המבקר לעיר המתים שחאר-אי-זינדה, מהמקומות המרתקים והביזאריים בסמארקנד.
גולת הכותרת של עושרה של סמרקאנד נמצא במבנה לא גדול הקרוי גורי-אמיר, בו קבור טימור-לנג עצמו, בניו ונכדיו, ובהם גם נכדו אולג-בק ועוד מקורבים אחדים. במבנה עצמו ישנם עיטורי "מאש-פאפיר" (עיסת נייר) ייחודיים מצופי זהב. לצידו של המאוזוליאום נמצאים מאוזוליאוםאק-סראי ומאוזוליאוםרוחובוד.
במהלך המאה השביעית, עם הגעתם של הערבים, האסלאם התפשט ובעיר התחילו לצוץ מסגדים ומדרשות. במשך אלף השנים הבאות הארכטקטורה השולטת הייתה דמוית כיפות עגולות יפהפיות, אשר נבנו על ידי מיטב האדריכלים המוסלמים באותן תקופות. בתי מלון בעיר סמרקנד
שוק סיהאב ומאוזוליאום ביבי-חאנים בסמרקנד (צילום: יובל נעמן)
העיר בוכרה - בלב המדבר האדום
העיר בּוּכָרָה (Bukhara) היא בירת מחוז בוכרה, ואחת הערים הגדולות במדינה. פירוש השם הוא ככל הנראה "מנזר", אולם סברה אחרת מציינת שמקור שמה של העיר הוא במילה הפרסית "בוכאר", שפרושה "מקור לימוד". העיר ממוקמת בנוה מדבר פורה, על אחד הנתיבים בדרך המשי, ב"מדבר החול האדום" - מדברקיזילקום (Kyzylkum), בחיבור שני הנהרות: נהר זראוושאן ונהר קאשקה-דריה.
אזור בוכרה היה במשך תקופה ארוכה חלק מהאימפריה הפרסית, ולכן במהלך ההיסטוריה הייתה בוכרה אחת ממרכזי התרבות האיראנית. האתרים הארכאולוגיים והארכיטקטוניים שבה הם מעמודי התווך של ההיסטוריה והאמנות הפרסית. לא בנקל השתלטה דת האסלאם עליה. בשנת 712 לספירה קמו 700 משפחות המתנגדים, שהיוו את אצולת העיר ועזבוה בצער, רק כדי לא להיכנע לצבאותיו של איבן עבאס הסולטן הכובש. במאה התשיעית הפכה העיר למרכז חינוכי אסלאמי חשוב, נבנו בה עשרות מסגדים ומדרסות, שמשכו אליהם תלמידים מכל רחבי העולם המוסלמי. בעת העתיקה שימשה בירת השושלת הסמאנית והייתה אחת התחנות החשובות בדרך המשי.
בוכרה היא אחת הערים העתיקות ביותר באוזבקיסטן, והיה לה ערך רב בעיצוב התרבות האזורית לאורך ההיסטוריה כולה. חפירות ארכאולוגיות מגלות 20 מטרים של שכבות תרבותיות בהן נחפרו בתים, מבני ציבור, תכשיטים וכלים שנוצרו עד 500 שנה לפני הספירה. כאמור, גילה המוערך של בוכרה הוא 2,500 שנה. במהלך האלף הראשון לספירה שכנה העיר על דרך המשי וסוחרים רבים מסין, הודו, ואיראן עברו דרכה וסחרו בשווקים הרבים שלה.
עקב היותה מרכז כה חשוב היוותה בוכרה מטרת כיבוש לאימפריות רבות, שבאו ונעלמו במהלך ההיסטוריה של האזור והשפיעו עליה רבות. אלכסנדר מוקדון, שכבש את האזור, השאיר את חותמו בעיצוב מבנים בסגנון ייחודי שלא היה קיים לפני כן. בתי מלון בעיר בוכרה כתבה על הערים סמרקנד ובוכרה
מבט פנורמי על בוכרה מהמצודה - הארק (צילום: יובל נעמן)
המרכז ההיסטורי של בוכרה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. שוכנים בו מסגדים ומדרשות (בתי-ספר) רבים. בכיכר המרכזית נמצא פסלו של החכם נאסר א-דין, בתמונתו המסורתית: רוכב על חמורו.
העיר העתיקה בנויה סביב מצודה, כשהבתים בנויים בצפיפות בסמטאות המפותלות. כמו כן נשתמרו בה כמה חאנים מתקופת השיירות שעברו על דרך המשי.
במאה ה-9 בוכרה הפכה בוכרה למרכז אינטלקטואלי חשוב במזרח, לצד הודו וסין. ובין המפורסמים שבאנשיה היו הרופא והמדען אבן-סנא, שכתב את האנציקלופדיה הרפואית, המשוררים רודאקי ופירודוס.
באמצע המאה ה-19 החל בבוכרה שלטון של שושלת אמירים, הראשון שבהם והאכזר מכולם הוא האמירמאסום, שהיה ידוע בהרמון נשותיו ופילגשיו. צאצאיו של האמיר המשיכו לשלוט במחוז עד הגעת פרונזה (הבולשביק), שנתן הוראה להרוס את בוכרה עד היסוד. אז קם האמיר האחרון של בוכרה עלים חאן וביקש רחמים על נתיניו, אך התנאי היה כניעתו לרוסים ועזיבתו את האזור. במהלך השלטון הסובייטי סופחה העיר לרפובליקה הסוביטית של אוזבקיסטן, למרות מחאותיהם של הטג'יקים. מאז מופעלת בידי שלטונות אוזבקיסטן תוכנית קשוחה להתבוללות והטמעה תרבותית של הטג'יקים במדינה.
כיום חיים בעיר כ-270 אלף תושבים, המשמרים את העבר ההיסטורי, מטפחים את המסגדים, את שרידי העיר העתיקה, המאוזוליאום של איסמעיל הסמאני, את המבצר (המצודה - הארק) המשמש כמוזיאון, וכמובן את מינרט קליאן, שהיה פעם המבנה הגבוה בעולם.
בוכרה היא גם ביתה של קהילה יהודית גדולה, שאבותיה התיישבו במקום עוד בתקופת השלטון הרומי. המונח "יהדות בוכרה" משמש לעתים לתיאור כל יהדות מרכז אסיה, שאם נעקוב אחר שושלת היוחסין של מרביתם נגלה שמקור אבות אבותיהם הוא בבוכרה. הרובע היהודי בעיר נקרא "מחאלה" והבתים בו בנויים זה ליד זה בתוך הסמטאות הצפופות. ברובע מתגוררות היום כמה עשרות משפחות יהודיות.
מינרט קליאן בבוכרה, שהיה פעם המבנה הגבוה בעולם (צילום: Dan Lundberg)
העיר חיווה - הזמן עמד מלכת
חיווה ((Khiva שימשה בירת האמירות של שובאן במאות 16-19 ומאז כיבושה על ידי הבולשביקים הפכה לעיר בעלת אופי מוזיאוני. חיווה היא עיר מבצר בת כ- 2500 שנה, אחת מהערים הבולטות בערי מרכז אסיה. העיר נבנתה בנווה מדבר, על הגדה השמאלית של נהר אמו- דריה.
בחיווה ניתן לראות מונומנטים שהצליחו לשמר את הסגנון התרבותי של האזור, נראה כאילו הזמן עמד בה מלכת - היא שמורה להפליא ואונסק"ו הכריזה עליה כנכס תרבות עולמי. נשתמרו בה הסמטאות המקוריות של העיר העתיקה וחומת העיר הגבוהה, שאורכה יותר מ-2,500 מטר. המסגדים, הארמונות והמצודות מאותה תקופה רבים ומרשימים.
מבצר העיר נקרא איצ'ון-קאלה. המבנה הבולט הוא מינרט קאלטה מינאר, המושך את עינו של המבקר בעיר, ובנייתו החלה בשנת 1851 על ידי מוחמד אמין חאן שרצה שיהיה הגבוה ביותר בעולם המוסלמי. אולם ארבע שנים לאחר תחילת בנייתו, מת החאן והבנייה הופסקה, והמבנה המרשים הגיע לגובה של 28 מטר בלבד. הוא נמצא ברחובה הראשי של העיר, ואריחי הקרמיקה המרהיבים בצבעים קורנים ובוהקים מרשימים ביותר. בתי מלון בעיר חיווה
יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב. www.yuval-naaman.com
.jpg)
.jpg)
.jpg)
חופשות תרבות והעשרה בישראל לחצו לכל ההצעות »
.jpg)
