טיול לקובה - מקולומבוס ועד פידל קסטרו
מאת: ברק אפיק
מתכננים טיול לקובה? רוצים להכיר אותה? תוהים מי הם תושביה, מה הקשר שלה לספרד ומה ארצות הברית עושה כאן? איך הגיעו לכאן ברוני הסמים ומי הם צ'ה גווארה ופידל קסטרו? היכן כדאי לטייל והיכן קצת פחות...
כל התשובות בשורות הבאות.
תושבי קובה, בעקבות יבוא עבדים שחורים מאפריקה (צילום: משה שי)
קובה, ספרד, ארה"ב - ומה שבינהן
קולומבוס נוחת על "אספניולה" ומגלה את הודו המערבית - האיים הקריביים. כאשר התברר כי אוצרות גדולים אין באזור, החלו המתיישבים החדשים לכרות יערות ולברא קרקעות לגידולים חקלאיים. נראה שהתושבים הספרדים דאגו לחסל את אוכלוסיית הילידים ביעילות מדהימה. עבדות ללא תנאים מינימאליים ומחלות לא מוכרות קטלו בהם מיליונים. כאשר הספרדים נותרו בלא כוח עבודה יעיל לטיפול בגידולים, הם החלו לייבא עבדים שחורים מאפריקה, למלא את הפונקציות של הילידים. האפריקאים התגלו כעמידים יותר בפני מחלות וכעובדים חרוצים ובעלי כוח סבל ראוי לציון – בעזרת השוט כמובן. מעט מזון והרבה עבודה, ניצול מקסימאלי בגיל המתאים ואחר כך קונים חדש. מושלם!
כל זה הותיר את קובה ארץ דו גזעית - מיעוט של אוליגרכיה לבנה עשירה ורוב של עבדים שחורים. כיוון שבתחילה הספרדים הגיעו ללא נשים, עם השנים החל עירוב הגזעים, שיצר מולאטים ברמות תערובת שונות - וזהו העם הקובני של היום. מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית נמשכו מתחילת המאה ה- 19 והסתיימו בתחילת שנות השלושים של המאה ה- 20. אז החלו המדינות השונות לעצב לעצמן מנהיגות מקומית, כלכלה עצמאית ובחלק מהמקרים אף אידיאולוגיה, פילוסופיה, ספרות ואמנות ייחודיות. קובה הייתה האחרונה להשתחרר מכבלי האימפריה הספרדית בסוף המאה ה- 19. יותר נכון לומר, ספרד הפסידה לארצות הברית במלחמה על קובה.
ארצות הברית יצרה במרכז אמריקה פריפריה כלכלית חשובה בה כל אחת מן המדינות משמשת לייצור תוצר אחד או שניים הנמכרים לשכנה הצפונית במחירים מגוחכים. ארה"ב שלטה ברוב הקרקעות, בנמלים, ברכבות ולעיתים גם בכוח הייצור הזול. כדי שלא יפריעו לה בביסוס כלכלתה, על חשבון הלטינים, היא יצרה מערך של שליטי בובות, אשר נתמכו על ידה ועל ידי חברות הסחר בעלות העניין. כך נולדו רפובליקות הבננות המפורסמות, כך גם נוצרו הפערים האדירים בחברות של מדינות מרכז ודרום היבשת. האוליגרכיות חברו לממשל הפיקטיבי, ניצלו עד תום את בני עמם ושמרו על רכושם ועל מעמדם.
פסל קובני, על טעם ועל ריח... (צילום: משה שי)
קובה של קולומבוס ופידל קסטרו
בתחילת המאה ה- 20 , אחרי ניסיונות קצרים לעצמאות כלכלית-מדינית, השתלטה ארצות הברית גם על קובה בעזרת בובה שלטונית ואחזה בנמלים, במטעי קנה הסוכר, בשדות הטבק ובכל מה שקובה ייצרה. האחרון בשליטים שלפני המהפכה היה הגנרל באטיסטה. קובה הפכה לפני המהפכה לחצר האחורית של ארצות הברית. כאן סידרו את העניינים המפוקפקים של השכנים הצפוניים. כאן נפגשו העשירים: ברוני הסמים, סנדקי המאפיות, גנגסטרים ושאר טיפוסים. כאן שרצו המרגלים מכל הצדדים ונתנו השראה להמינגווי בכתביו. כאן הלבינו כספים, העבירו נשק, הימרו ושתו, חגגו במועדוני לילה ומסיבות פרועות וביום השתזפו בשמש הקאריבית ובחופי התכלת. כאן ניצלו את הארץ על בניה ובנותיה הצעירים וקינחו בסיגר הוואני טוב. יש קרקע פורייה מזו למהפכה?
פידל קאסטרו, עורך דין צעיר, והרעיונות החדשים שהביא עמו, ייצגו בפני העם הקובני את האלטרנטיבה הטובה ביותר להימלט מציפורני האימפריה החדשה, שאיימה לבלוע את העם צמא החופש הזה. ביולי 1953 הנהיג קאסטרו את המהפכה הראשונה שנכשלה ופידל נדד בעקבותיה למקסיקו. ב – 1956 הוא חזר מלווה בלוחמים, ביניהם ארנסטו (צ'ה) גווארה, סטודנט לרפואה, מהפכן ממוצא ארגנטינאי, אשר עוד יהפוך למיתוס. הוא עלה לרכס המיוער של הסיירה מאסטרה, שם קיבל את תמיכת תושבי ההרים ומשם ניהל את המרד. הכל החל כהתקוממות תנועת הסטודנטים בתגובה לעריצות. קאסטרו הבטיח לעם הקובני חופש ושוויון והעולם קנה. גם העם הקובני אוהב לוחמי חופש רומנטיים, אך יום אחד הם הופכים ראשי ממשלות...
510 שנים מאז "גילוי אמריקה", או נחיתתו של קולומבוס על שפת הים של ברקואה (Baracoa), עיירה מוקפת ג'ונגל סבוך בקצה המזרחי של קובה. כאן על החול הבוהק תקע קולומבוס את הצלב ששמור עד היום בכנסייה בה ביקר האפיפיור. בבתים רבים ניתן לראות את תמונת האפיפיור יוחנן פאולוס השני ובימי ראשון מורגשת צפיפות חמימה בכנסיות השונות הפזורות באי. האם זהו הסם החדש להמונים המאוכזבים מהמהפכה?
ברקואה היא עיירה שלווה ומנומנמת וגם המקום החם ביותר באי. בית מלון על שרידי מבצר משקיף על העיר והמפרץ מלמעלה ומאפשר לתיירים לשכשך בבריכה, להירגע מהחום ואף להינות מארוחות טובות, למרות הריחוק מהבירה הוואנה. אפשר גם ליהנות מהחופים היפים של האזור ומביקור בחוות החקלאיות שגם יכינו עבורכם ארוחה דשנה ממוצרים מקומיים, בהחלט לא מובן מאליו בקובה.
כתבה על העיר ברקואה | כתבה על הוואנה
סיגר קובני, מסמליה הבולטים של קובה (צילום: משה שי)
סנטייגו דה קובה - בירת הקריביים
הפנינה האמיתית של מזרח האי של קובה היא כמובן העיר סנטייגו דה קובה (Santiago de Cuba). סנטייגו נוסדה בשנת 1515 והייתה אחת הערים הראשונות ביבשת אמריקה ההולכת ומתגלה ע"י העולם הישן. העיר הייתה שנים רבות בירת האי והיום היא מכונה "בירת הקאריביים". בסנטייגו היה נמל העבדים הגדול ועל כן היא נותרה עד היום העיר עם ההשפעה האפריקאית החזקה ביותר בקובה. כיום הדבר מתבטא בהיותה בירת הפולקלור והמוזיקה של קובה. בחודש יולי נערך כאן פסטיבל האש וגם הקרנבל הצבעוני והסוער ביותר של קובה.
מסנטייגו יצאה בשורת המהפכה, בשבעקבותיה חלו רפורמות חברתיות מרחיקות לכת. מחירי חשמל ודיור הוזלו, שירותי בריאות וחינוך שופרו לאין ערוך, אדמות הולאמו והכלכלה הפכה סוציאליסטית. הרכוש האמריקאי הוחרם לטובת המדינה וכך עשירים רבים ברחו לארה"ב כדי להימלט מהגורל המצפה להם ומנקמת המהפכה.
כתבה על סנטיאגו דה קובה
המהפכה לא הוגדרה כלל כקומוניסטית. ההידרדרות מול ארה"ב, כאשר זו האחרונה מאבדת אסם תוצרת חשוב, ועוד מול ביתה, ומיקומה הנפלא מבחינת הרוסים מול חופי ארה"ב, יצרו את התמיכה הרוסית לה קאסטרו היה זקוק כדי לבסס את המהפכה. כוחות צבא רוסיים שהתמקמו כה קרוב לחופי ארה"ב הזרימו כסף טוב לקופתו של הגנרל. ב – 1990, כאשר הזרמת הכסף הופסקה, קרסה כלכלת קובה והאי נותר ממעוזי הקומוניזם האחרונים.
האמברגו הכלכלי האמריקאי הופך את מצב כלכלתה של קובה לעגום ואף יותר מכך. אין אוכל או מוצרים בסיסיים כסבון ותרופות. בשר, סוכר ושמן ניקנים בתלושים כמו בתקופת הצנע בארץ. גם הדלק במסורה ולתלמידים אין עפרונות או מחברות. השוק השחור פורח והדולר הוא המלך. הבריחה צפונה גדלה וכמיליון קובנים חצו את 145 הקילומטרים לשכנה הצפונית - ארצות הברית.
יעדים בכתבה זו להגדלה לחץ למעלה משמאל
הוואנה - עיר עשירה עם תושבים עניים
בבירת קובה הוואנה (Havana) עסקים כרגיל. בניינים קולוניאליים שנבנו בזכות עושרה של העיר ששימשה נמל מוצא לספינות הזהב והכסף שנלקחו מהאמריקות לספרד, הפכו אותה לנמל המרכזי והחשוב של הספרדים וגם לעיר עשירה, שפיתחה אמנות ויצירה ובה נאספו היצירות. העיר עוברת כיום מתיחת פנים כללית, בזכות כספים בינלאומיים ומשקיעים רבים וזריזים שרואים את הפוטנציאל הגדול באזור. בהוואנה מוזיאונים וגלריות, בתי מוסיקה, תיאטראות, אצטדיונים וכל מה שמריח תרבות. אך עדיין תושביה, להם אין קרובים במיאמי ששולחים דולרים, יאכלו רק שני עופות בשנה ויבחרו במפלגה היחידה שבשלטון.
כתבה על הוואנה
נושאים עיניים לעתיד טוב יותר (צילום: משה שי)
מוסיקה קובנית
מי שנוסע לקובה יתקל כבר בשדה התעופה של הוואנה בלהקות המנגנות את המפורסמות בנגינות המוסיקה הקובנית, מנסים למכור את הדיסק שהוציאו לאחרונה. בלובי של המלון, בכל בר או בית קפה, כמעט בכל פינת רחוב תמצאו להקה המחכה לטיפ של דולר או שניים. דולר כזה הוא עשירית מהמשכורת שמשלמת להם הממשלה עבור נגינתם. המהפכה פיתחה את התרבות והאמנות וכמעט כל קובני מנגן על משהו. השירים פשוטים ומדברים על אנשים והדברים המעסיקים אותם: על אהובה שהלכה, על הלב השבור, על הכסף שאין.
הרומבה המקורית היא מוסיקת העם, מוסיקה קצבית מאולתרת, שהיו מנגנים בשכונות של הוואנה בסופי שבוע. שם, ברחבה שמתחת לבניינים הצפופים, בין שחקני הדומינו למריבות השכנים היו מתקבצים כמה נגנים. שלושה תופי עץ (cajones) נותנים את הקצב לזמר מאלתר וללהקה המשיבה לאלתוריו. מיד יורדים כל השכנים ופותחים במחול סוער שרק מגביר את הצמא לעוד כוסית של רום... זוג הרוקד את הריקוד, נראה כעוסק במעשה האהבה.
מוזיקת ה"סון" הגיעה מחלקו המזרחי של האי. ה"טרס" (tres), אותה גיטרת מנדולינה בעלת שלושה מיתרים כפולים, היא המאפיין של הסון ואותה מלווים כלי הקשה ונותני קצב שונים. בכל עיר ברחבי קובה יש בית מוסיקה (Casa de la Musica) אחד לפחות, בו אפשר בכל ערב ליהנות מצלילי הסון, לשמוע טרובאדור עז קול או לרקוד סלסה ורומבה.
כתבה על מוסיקה קובנית
בתי מוסיקה בקובה
הוואנה היא גן עדן מוזיקלי לחובבי כל הסגנונות ורחבת ריקודים אחת גדולה לחובבי הסלסה על סגנונותיה. רח' אוביספו (Calle Obispo) בהוואנה העתיקה מציע ברים ובתי קפה בהם משעות אחר הצהרים מתחלפות להקות וטרובאדורים. המפורסם וההומה שבהם הוא קפה דה פריז (Café de Paris), שם גם אפשר לאכול משהו בין לבין. בתי קפה/מסעדות נוספים בהם מוסיקה חיה אפשר למצוא בקצה הרחוב ליד הקתדראלה, כמו גם בפלסה סאן פרנסיסקו (Plaza san Francisco) הסמוכה.
מקומות קצת יותר "מהוגנים" אפשר למצוא במלונות הגדולים וברבעים היוקרתיים של העיר. את ה"טרופיקנה", הקברט הקובני הידוע אין צורך להזכיר ובכל זאת - הזמנות אפשר לעשות דרך כל המלונות. שעתיים נסיעה מהוואנה לאורך החוף, יביאו אתכם לרצועת חוף קאריבי קסום. זהו האזור של וראדרו (Varadero), אזור המלונות והנופש של קובה. מלונות בכל הרמות והסגנונות בהם תוכלו לאכול טוב, לרבוץ על חוף בצל דקלי הקוקוס ובלילות לשמוע מוסיקה ולרקוד המון סלסה.
טרינידד (Trinidad) היא עיר צבעונית, מרהיבה, בדרום האי, אשר הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמי לשימור, והיא התיירותית והמטופחת שבערי קובה. בית הטרובה (La casa de la trova) הוא מקום מפגש ללהקות וטרובדורים. בכל ערב מנגנות כאן מספר להקות והשמחה רבה. בית המוסיקה (La casa de la musica ) של טרינידד פותח את הערב עם להקת סון וממשיך בג'ם סשן בהשתתפות הקהל או במוזיקת ריקודים במקצבי הסלסה והרומבה על גבי דיסקים.
בדרך לטרינידד כדאי לעבור דרך העיר סנטה קלרה (Santa Clara). לא שהיא יפה במיוחד או מעניינת, אבל זו הזדמנות טובה לעלות ל"קברי קדושים". צ'ה גווארה קבור בסנטה קלרה במוזוליאום מפואר, לשם הובאו עצמותיו ממקום מותו בבוליביה.
קובה - גן עדן לחובבי מוסיקה וריקודים (צילום: משה שי)
קובה וריח הדולרים...
העם הקובני חייכן, מכניס אורחים ועליז למרות המצב הכלכלי העגום. השילוב של הספרדים עם האפריקנים, שילוב של מקצבים, פולחנים דתיים, אוכל ושתייה, שפות וחלומות מתרבויות שונות יצר עם תוסס וצמא חיים. אך אפילו עם שמח ומאושר מניצחונות הולך ומתעייף. המיתוסים עייפים כלכלית ורוצים רענון, וחשוב שיהיה עם ריח של דולרים וכמה שיותר.
המבוגרים נושמים את אדי המהפכה אך הצעירים כבר לא לגמרי משוכנעים. החומרנות שהם רואים בכל פינה, בטלוויזיה, אצל החברים שברחו למיאמי או אצל התיירים הפוקדים את האי. נראה שסדרי העדיפות מתערערים – הם לא מסתפקים בהבטחות לעתיד טוב יותר ובסיסמאות המהפכה, הם רוצים את ההווה.
כתבות נוספות
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
.jpg)
.jpg)
