בירה |
גואטמלה סיטי Guatemala City |
ערים מרכזיות |
מיקסקו Mixco, וילה נואבה Villa Nueva |
משטר |
רפובליקה נשיאותית |
אוכלוסיה |
18.3 מיליון נפש |
שטח |
108,890 קמ''ר – המחולקים ל-22 מחוזות |
אקלים |
הטמפרטורות נעות בין 20 ל-26 מעלות בממוצע לאורך כל השנה.
עונה גשומה – ממאי עד אוקטובר, עונה יבשה – מנובמבר עד אפריל.
|
שפה |
ספרדית היא השפה רשמית, בנוסף קיימים 23 דיאלקטים של שפות אינדיאניות. |
דתות |
קתולים – 45%, פרוטסטנטים – 42%
|
קהילה יהודית |
כ- 900 יהודים |
מטבע |
קצאל (Quetzal), המחולק ל- 100 סנטבוס (Centavos) |
הפרשי שעות (ללא שעון קיץ) |
8- |
קוד גישה טלפוני |
502+ |
סיומת אינטרנט |
gt |
במדור זה רוכזו כתבות על גואטמלה. מדינה זו ידועה כ"שווייץ של מרכז אמריקה", כפי שהיא מכונה במספר מדריכי תיירים, על שום הרי הגעש הרבים שבה; או "ארץ הקשת בענן", כפי שמכנים אותה מרבית אוהביה, על שום בגדיהם הססגוניים של תושביה; או "ארץ האביב הנצחי" – כינוייה הפופולרי ביותר – אותו קיבלה הודות לאקלים הממוזג והנוח השורר ברוב חלקי המדינה.
אגם אטיטלן – אין מבקר בגואטמלה שמפספס את היופי הזה (צילום: CC Christopher William Adach
)
טיול לגואטמלה – ארץ האביב הנצחי
גואטמלה היא ארץ קטנה יחסית, אך מגוונת להפליא. טיול לגואטמלה מציע נופים געשיים מרשימים, הרים פולטי עשן ויורקי אש, אגמים בשלל צבעים, ומערות נטיפים; יערות גשם טרופיים, חופים קריביים זהובים, נהרות ומפלים ועושר של צמחים ובעלי חיים. גואטמלה היא הרבה יותר מאשר מגוון מכושף של נופים. חבלי הארץ היפים שלה זרועים אתרים ארכיאולוגיים מושלמים של תרבות המאיה, כפרי ילידים ומונומנטים ספרדים קולוניאליים רבי רושם, ומעל לכול, עולם אנושי מרתק. ילידים, בני עשרות שבטים שונים, הנבדלים זה מזה בכובעיהם הססגוניים ובדוגמאות הרקומות על בגדיהם, שלעתים נדמו כי נצבעו על ידי אומן סוריאליסטי. בני שבטים אלו מתנקזים לשוק מרכזי המתרחש בכל יום במקום אחר ברחבי המדינה, מנהלים את עסקיהם בעדינות ובשקט, הנותנים לשוק מראה של סרט אילם בטכניקולור.
גואטמלה
היא ארץ של ניגודים. עיר בירה מודרנית המשופעת במרכזי קניות בסגנון אירופאי, בתי מלון מהשורה הראשונה ומסעדות פאר, ולא רחוק מהם –
עיירות וכפרים בהם דומה כי הזמן עצר מלכת. כפריים המתגוררים בבקתות עץ ללא חשמל ונשותיהם מכבסות את בגדיהן לגדות הנחל. עושר אדיר של שכבה צרה השולטת, מזה דורות רבים, על מרבית הקרקעות והמשאבים, לעומת שכבה רחבה של עניים מרודים.
גואטמלה היא אחת משש המדינות הקטנות המשתרעות על הגשר היבשתי של אמריקה התיכונה (שטחן הכולל כשטחה של טקסס בארצות הברית). במערב יש לה קו חוף ארוך אל האוקיינוס השקט, ובצפון-מזרח, רק גישה צרה אל הים הקריבי. היא גובלת בצפון-מערב במקסיקו, במזרח בבליז ובהונדורס, ובדרום-מזרח באל סאלבדור. שם הארץ גזור מכינוייה "או-הא-טז-מאל-הא" בשפת בני הקיצ'ה (Quiche) המקומיים, ומשמעו "ההר הפולט מים".
כתבה על העיר אנטיגואה | כתבה על עשרה יעדים נבחרים בגואטמלה
שווייץ של דרום אמריקה
"שווייץ של דרום אמריקה" הוא כינוי ההולם את הרושם הראשוני של המבקר בה, והוא נכון לגבי האזור בו מבקרים מרבית התיירים. האמת היא, שרק חמישית משטח הארץ הינו הררי (בדרום מערב), והיתר הוא חבלי גבעות עצומים ושפלות רחבות ידיים. החלק הצפוני, המתחבר אל חצי האי יוקטן (Yucatan) שבמקסיקו, הינו לוח גירני, שברובדי הסלע שלו חל תהליך המסה (קרסטי) שיצר תופעות מופלאות כמו מערות נטיפים, נהר הנעלם בתוך ניקבה בקרקע ועוד. למעט טיקל (Tikal), אתר התיירות העיקרי הנמצא בחבל פטן (Peten) המישורי, ומערות לנקין (Lanquín) שבאזור הקרסטי, מרבית אתרי התיירות שבמדינה מרוכזים באזור ההררי. באזור זה מזדקרים עשרות חרוטי געש בשני רכסים: סיירה מדרה (Siera Madre) בדרום וסיירה דה לוס צ'ו'צ'מטאבס (Chochmatabes) בצפון. הגבוה שבהם הוא טחומולקו (Tajumolco), שפסגתו מתנשאת לגובה של 4,210 מ' מעל פני הים. שבעה מבין הרי הגעש עודם פעילים היום. סמוך לעיר הבירה, מדרום לה, מתרומם וולקן פאקיה (Volcán Pacaya), שבשעת פעילותו נשמעים קולות נפץ בכל האזור.
התפרצויותיהם של הר הגעש וולקן דה פואגו (הר האש) ושכנו וולקן דל אגווה (הר המים), שמעל הבירה העתיקה אנטיגואה (Antigua), הרסו את העיר פעמיים, ב- 1541 וב- 1773. בעקבות אסונות אלו הועברה הבירה לאתר מרוחק מההרים, שם היא נמצאת כיום. גואטמלה שוכנת על שברים גיאולוגיים הגורמים להתפרצויות הרי הגעש, וכן לרעידות אדמה תכופות. ברעש האדמה ההרסני האחרון, שפגע בגואטמלה בשנת 1976, נספו עשרות אלפי בני אדם.
נהרות רבים חוצים את המדינה, מקצתם מתנקזים לאגמים הרבים ומקצתם לאוקיינוס השקט. אך מרבית שטחה של המדינה מנוקז לים הקריבי, דרך נהר מוטאגואה (Motagua), שבעמק הנהר שלו מפוזרים כמה אתרי מאיה. האזור המערבי הוא האזור החקלאי הפורה ביותר. אלו מדרונות עשירים בקרקעות ממוצא וולקני ועליהן מטעי קפה, קקאו, פירות וקני סוכר. באזור זה, התופס בסך הכל שלושה אחוזים משטחה של המדינה, מרוכזות חוות ענקיות, רובן בבעלות מספר משפחות עשירות. אזור החוף עצמו מכוסה באפר וולקני כהה ובו בעיקר ביצות ושטחי מרעה.
כתבה על יעדי טיול סביב אגם אטיטלן
תושבי גואטמלה
אוכלוסיית גואטמלה מונה כ- 18 מיליון איש, כאשר כמעט מחצית מהתושבים חיים בכפרים בעיירות קטנות. מרבית התושבים הם נוצרים (קתולים ופרוטסטנטים) המרבים להשתתף במיסות ובחגים הנוצריים. בקהילות האינדיאנים מתקיים סינקרטיזם דתי, כשהאמונה הנוצרית מעורבת לעתים קרובות בדימויים אינדיאנים מקומיים. כפריים רבים ממשיכים לקיים בכנסיות אל פולחני המאיה ולצד ישו, מריה ויתר הקדושים הנוצריים, עובדים לאלי טבע מקומיים. כמעט כל טקס דתי ממזג את הפולחן הנוצרי עם מנהגים פאגניים ששורשיהם נטועים עמוק באדמתה של המדינה ובנשמתה של האומה.
השפה הרשמית היא הספרדית, אך מרבית הכפריים דוברים רק את הדיאלקטים המקומיים. הילידים מגדירים את עצמם בשתי קבוצות: אינדיאנים אותנטיים, המקפידים על הלבוש והשפה המסורתיים ומשום כך מכונים "אינדיחינוס", דהיינו, "ילידים" ואינדיאנים המושפעים מהמנהגים האירופאים, מדברים ספרדית ולובשים בגדים מערביים, ומשום כך מכונים, "לדינוס", כמו בני התערובת.
מרבית האינדיאנים חיים בעוני מדכא, וסבלו במשך עשרות שנים ממלחמות אזרחים ומעושק של השכבה השלטת. המציאות העגומה, שהשתפרה לעין ערוך בשנים האחרונות מתוארת בספריו של מיגל אנחל אסטוריאס (Miguel Angel Asturias), סופר יליד גואטמלה, חתן פרס נובל לספרות. גואטמלטקית אחרת, ריגוברטה מנצ'ו זכתה בפרס נובל לשלום על פועלה למען זכויות הילידים.
לינה בגואטמלה סיטי
יעדי טיול בגואטמלה
פנינת הטבע המרשימה ביותר של גואטמלה היא אגם אטיטלן (Lago de Atitlán) זהו אגם בצבע כחול עמוק, עטור בשלושה חרוטי געש מושלמים, סביבם שזורים כפרים ציוריים. העיירה המרכזית באזור היא פנחצ'ל (Panajachel) –
מרכז תיירותי לחופי האגם, המציעה למטייל מגוון של שירותי תיירות.
כתבה על טיול באזור אגם אטיטלן
עיר הבירה העתיקה אנטיגואה גואטמלה (Antigua Guatemala) הוקמה על ידי הספרדים בשנת 1543. פיליפ השני, מלך ספרד העניק לה את התואר "העיר האצילה והנאמנה של סנטיאגו ושל האדונים של גואטמלה". לעיר, המוקפת בהרי געש, היסטוריה ארוכה של התפרצויות ורעידות אדמה, שפגעו בה קשות. שרידיהן המרשימים של הכנסיות מעניקות לה את הכינוי "פומפיי של מרכז אמריקה".
לינה בעיר אנטיגואה גואטמלה |
כתבה על חגיגות הפסחא באנטיגואה
עיירה מפורסמת באזור קיצ'ה ההררי היא צ'יצ'יקסטננגו (Chichicastenango) ובמרכזה כנסייה קולוניאלית מפוארת, שהוקמה על שרידיו של מקדש מאיה גדול. בעיר מתקיים מדי יום ראשון שוק צבעוני אליו נוהרים אינדיאנים מכל האזור, כשלכל כפר ולכל שבט בגדים האופייניים רק לו, ומקלים את זיהויו.
בנוסף ל"צ'יצ'י", כפי שמכונה המקום, קיימים באזור שווקי אינדיאנים מרשימים עוד יותר, ביניהם שוק הירקות הססגוני של אלמולונגה (Almolonga), שוק הבהמות של סן פרנסיצקו אל אלטו (San Francisco El Alto), השוק הצבעוני של סולולה (Sololá) ומדהים מכולם, שוק טודוס סנטוס (Todos Santos) המרוחק, שתושביו בבגדיהם הרקומים מעטרים את מרבית הגלויות המונפקות במדינה. באזור אלטה ורפאז (Alta Verapaz) חיים אחרוני הקצאלים. יש להצטייד בכמות הגונה של מזל, כדי לחזות בקצה זנבו של הציפור החומקת בזריזות, אך אין צורך אפילו בטיפה של מזל כדי ליהנות מהנוף ההררי, ממפלי המים וממערות לנקין (Lanquin) התת קרקעיות, מהן נובעים מעיינות ואפילו נחלים של ממש.
בגדים צבעוניים בעבודת יד מוצעים למכירה בשווקים (צילום: CC Dennis Jarvis)
בדרום-מערב המדינה, סמוך לאגם איסבל (Izabal), מתחתר ריו דולסה (Rio Dulce, "הנהר המתוק") אל הים הקריבי, ולגדותיו מקננים מאות עופות. סמוך לשפכו אל הים נמצאת העיירה ליווינגסטון (Livingston) שתושביה דוברי האנגלית ממוצא קריבי, משווים לה גוון סוריאליסטי מעט. באזור זה נחשף קיריגואה (Quirigua) – אתר מאיה מרשים מן התקופה הקלאסית, שתבליטי המצבות שלו נחשבים ליפים ביותר במרכז אמריקה.
בחבל פטן (Peten) שבצפון זרועים כמה עשרות אתרי מאיה, מרביתם מכוסים על ידי הג'ונגל. לחלקם, כמו אל מירדור (El Mirador), שטרם נחפר, מצפים ימים גדולים. אחרים, כמו אגווטקה (Aguateca) או סייבל (Seibal), הם קלים לגישה והביקור שבהם משלב ארכיאולוגיה עם סיור ביער הגשם.
אך האתר הגדול והמרשים מכולם הוא טיקאל (Tikal) – אחת משכיות החמדה העולמיות: פירמידות ענק המתנשאות מעל לג'ונגל, מבנים מרשימים, מקדשים, ארמונות וכיכרות ששימשו לספורט ולפולחן. חלק ניכר מהמונומנטים נוכה מצמחייה, אך רבים מהם עדיין מכוסים ביער עבות. מראה המבנים הלפותים בשורשי הענק הוא מחזה מרהיב. ביקור בטיקאל הוא הזדמנות נפלאה לא רק להשתאות מפלאי ארכיטקטורה והשתלבותם בנוף, אלא גם הזדמנות להציץ פנימה אל עולמם של בני המאיה. תרבות שהייתה ואיננה.