s america_120(2).jpg)
.jpg)
גואטמלה – ארץ זבת מים
מאת: ד"ר רמי דברת
על שום מה מכונה גואטמלה "ארץ האביב הנצחי"? אולי זה מפני שאחד המרכיבים הבולטים בה הוא מים – שפע של מים, הנקווים בה ומפלסים דרכם בה בכל דרך אפשרית. סביב האגמים והנהרות נרקמו חיים עשירים, כפרים מקסימים ותרבויות מרתקות.
מלון אטיטלן לחופי אגם אטיטלן מצפון לעיירה פנחצ'ל
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
פנחצ'ל – השער לאגם אטיטלן
כאשר האוטובוס שבו נסעתי התקרב לעיירה פנחצ'ל ( Panajachel ), לחופיו הצפון מזרחיים של אגם אטיטלן ( Atitlán ), לא יכולתי להפסיק להתפלא ולהתפעל מהנוף שנגלה מבעד לחלון. אגמים רבים כבר ראיתי בחיי, אך לא אגם יפה כזה. כדי להשלים את התמונה סביבו מתנשאות פסגות בולטות, הרי געש בעלי צורה אופיינית מושלמת.
סביב האגם הוקמו כ- 16 כפרים ועיירות כל אחת בעלת אופי, ייחוד ומאפיינים שונים, כאשר המרכזית שבהן היא העיירה פנחצ'ל, השוכנת ברום של 1,600 מ'. בשיטוט בה ניתן להבחין בריבוי בתי המלון בעיר, בשוק המקומי הומה האדם ובחיים התוססים לגדות האגם חגיגה שאינה נגמרת. המקומיים מציעים את מרכולתם – עבודות יד בעיקר, תיקים, בדים, בובות עץ ומזכרות. בערב הטיילת הופכת לאזור בילויים של ממש. מדי פעם חולף היפי מערבי מזדקן, זכר לשנות השבעים הזוהרות, בהן העיירה שימשה אבן שואבת לצעירים אמריקניים, על תרבות המוסיקה והסמים שהביאו עמם.
בחלק מהכפרים נוהגים האנשים להלך בבגדיהם המסורתיים. כך קרה שבעודי משקיף על הנוף מחלון חדרי, הבחנתי על גג הבית הסמוך בגבר לבוש מכנסי פסים, המזכירים בהתחלה מכנסי פיג'מה (או אסירים... כל אחד והאסוציאציה שלו). מכנסיים אלו אופייניים לגברים תושבי האזור, כאשר בין כפר לכפר ניכרים הבדלים בדגם הפסים. מלבושיהן של הנשים כוללים בדרך כלל חצאיות ושמלות עשויות אריגים צבעוניים, בדוגמאות צבעוניות בהשראת תרבות המאיה.
לינה סביב אגם אטיטלן ובעיירה פנחצ'ל | כתבה על העיירה פנחצ'ל
מבלים ברציפי הסירות בפנחצ'ל – העיירה הפופולרית ביותר לגדות האגם (צילום: CC Rodrigo Manuel)
הרי הגעש שלחופי אגם אטיטלן כפי שהם נראים מהבריכה של מלון אטיטלן בפנחצ'ל (צילום: Hotel Atitlán )
מלון מומלץ באזור פנחצ'ל
מלון אטיטלן ( Hotel Atitlan ) שוכן בלב גנים רחבי ידיים ומציע נוף פנורמי של אגם אטיטלן. המלון מרוחק כקילומטר אחד מהעיירה פנחצ'ל, והוא מציע חניה בחינם, בריכה חיצונית ואינטרנט אלחוטי. החדרים והסוויטות מעוצבים בסגנון קולוניאלי עם נוף לאגם או לגן הבוטני, בחלקם יש מרפסת ובחלקם יש אח. מסעדת המלון מגישה מאכלים בינלאומיים ופתוחה מהבוקר עד הערב.
מלון אטיטלן ממוקם מצפון לעיירה פנחצ'ל, עם נוף לאגם ולהרי הגעש, והכול מוקף בגן פורח (צילום: Hotel Atitlán )
סנטיאגו אטיטלן והאל המעשן סיגר
הטיול הקלאסי באגם אטיטלן הוא שייט בין הכפרים בסירה מהירה ושהות קצרה באחדים מהם. על הכפרים שמעניין להתעכב בהם נמנה הכפר סנטיאגו אטיטלן ( Santiago Atitlán ), שמתגלה במפרץ שבין שני הרי געש וממוקם דרום-מערבית לעיירה פנחצ'ל. בכפר יש ערב רב של אמונות שנשזרו זו בזו במהלך היסטוריה רבת תהפוכות. כך, אפשר לפגוש בכנסיה משנת 1571, ובה פסלי קדושים הנראים כצאצאי המאיה, ובאלים קדומים יותר, שהצליחו לשרוד את הכיבוש הספרדי.
אחד האלים המוכרים והדומיננטיים ביותר בחייהם של המקומיים, האל משימון ( Maximon ), מדגים עירוב זה באופן מעניין. משימון הוא למעשה בובת-אדם (נראה כמו דחליל) הלבוש בבגדי גבר מהודרים וצווארו עטור סרטים צבעוניים, בידו הוא אוחז בקבוק משקה אלכוהולי ובפיו נעוץ סיגר. האמונה הרווחת היא שדחליל זה ממלא משאלות ומקורה מעורפל. מספר הגרסאות לסיפור מקורו רב כמעט כמספר המאמינים במשימון. לפניו מונחת קערה עם שטרות כסף ולשני צדיו גברים כבני חמישים הלבושים בבגדים מסורתיים. כל המחזה המוזר נגלה לעיניי בביקור בעיירה, מבעד למסך עשן סמיך של קטורת...
משימון "נודד" בין בתי העיירה על בסיס שנתי: מבלה בין שנה לשנתיים בבית משפחה אחת וכשחולפת תקופת זמן זה, משכנו מועתק לבית המשפחה הבאה. במהלך שהותו, בני הבית המכונים כעת "קופרדס" ( Cofrades ) – אחראים "לטפל" באל ובצרכיו השונים. המנחות שמגישים המאמינים למשימון כוללות כסף, משקאות חריפים, סיגרים וסיגריות, נרות וקטורת. בתקופת המשמורת על האל, הקופרדס מקבלים את מזונם מתושבי הקהילה, ו"על הדרך" נהנים גם מחלק מהמנחות המוגשות לאל. מיקומו של משימון ידוע רק ליודעי דבר, אשר חלקם יהיו מוכנים לספר לך, התייר, זאת, תמורת מעות מספר. גם הזכות לצלם את משימון אינה נקנית בקלות, אלא לאחר תחנונים ותשלום נפרד עבור כל תמונה ותמונה...
כתבה על עשרת היעדים הנבחרים בגואטמלה
כפרים נוספים סביב האגם
כמעט בכל הכפרים שסביב האגם ניתן גם לבלות את הלילה, אך רבים המטיילים שבוחרים באפשרות של "קפיצה" בין הכפרים עם סירה מהירה. הסירה שחולפת בין הכפרים מאפשרת עצירות לזמנים גמישים, אך יש כפר אחד שהעצירה בו תמיד נמשכת הרבה מעבר למתוכנן... מדובר בכפר סן פדרו לה לגונה ( San Pedro La Laguna ), שהפך בעשרים השנה האחרונות למרכז טיפולים אלטרנטיביים ועיסויים למיניהם. עובדה זו מצטרפת למוקדי המשיכה הטבעיים שקיימים בכפר. הראשון בהם הוא מיקום הכפר למרגלות הר הגעש סן פדרו המרשים. בנוסף, הנוף לאגם גורם לכל מי שמגיע לכאן להתעכב כמה דקות בבהייה בצבעי המים העזים וההרים הנשפכים אליהם. על כל אלה נוספת ההנאה מחופשה מפנקת של רוגע מוחלט, עם כוס משקה טרופי על ערסל, במחיר שווה לכל כיס.
כתבת טיול בגוטמלה עם ילדים
גם יתר הכפרים מקסימים ובעלי ייחוד. כשהסירה מתקרבת לכפר סן אנטוניו פלופו ( San Antonio Palopó ), למשל, ניחוח עז של ירק ממלא את האוויר. כשיורדים לחוף, הריח מתחיל להיות חד וברור יותר, ומהר מאוד מגלים את מקורו: הכפר כולו מלא בחלקות צפופות בהן גדל בצל ירוק, טרי ורענן. בין החלקות לבין המים, קבוצות נשים בשיער קלוע ומקושט, ממיינות את גבעולי הבצל ואוגדות אותם לצרורות המוכנים להעמסה על ספינה.
כתבה על אריגת הבדים בגואטמלה כראי לתפיסת העולם של התושבים
דוגמאות המכנסיים והשמלות של בני המקום שונות מכפר לכפר, אך כמעט בכל מקום
תראו גברים מהלכים עם "כובע קאובוי" לראשם (צילומים: ד"ר רמי דברת)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
שייט על הנהר המתוק – ריו דולסה
חוויית מים מעט שונה מהטיול באגם אטיטלן, מספק שייט רגוע על נהר דולסה ( Rio Dulce ), הנמצא במזרחה של המדינה ונשפך בסופו של דבר אל הים הקריבי. יעדן של רוב ההפלגות על הנהר היא העיירה המקסימה שנמצאת לחוף הים, בקצה המזרחי של הנהר ליוינגסטון ( Livingston ). לכאן ביקשתי גם אני להגיע, מהעיירה הסמוכה פוארטו באריוס ( Puerto Barrios ) ובדרך נחשפתי ליופיו של הנהר עצמו, שלעיתים ההפלגה בו איטית והצמחייה הטרופית שגדלה באזור מעוותת את צורתו.
בפוארטו באריוס ישנה תמונה איקונית המייצגת את העיירה גשר יפה המוצב מעל למעגן הסירות היוצאות לליוינגסטון מחוז חפצי. רוחב הנהר משתנה לאורך הדרך, אך בדרך כלל הוא רחב ידיים, גדותיו ירוקות וצפופות, בהשפעתו המבורכת של האקלים באזור. השייט עצמו היה נעים ומזג האוויר מצוין – רוח נפלאה עזרה לנו להצטנן ממזג האוויר החם. לאורך הדרך ראינו בתי עץ כפריים עם גגות מסכך, כביסה תלויה לצדיהם וילדים משתכשכים במים, קרוב אליהם. מדי פעם ראינו קיימן או צב מים מזדמנים, ציפורים חגו מעלינו ונחו על ענפי העצים הסבוכים ודייגים פורשים רשתות.
בטיולים באזור, באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהפלגה, צריך לזכור שמזג האוויר הטרופי מביא עמו גשמים, כמעט על בסיס יומי, ולכן חשוב מאוד להצטייד במעיל גשם. גם אז לא מובטח שתצאו יבשים מהעניין... כשחזרתי לעיירה ליוינגסטון לאחר השייט, הייתי עייף, מרוצה אך רטוב (למרות מעיל הגשם). גם בימים יפים צריך לקחת בחשבון שאחר הצהריים, פעמים רבות פני המים הופכים להיות סוערים יותר, בגלל הרוחות.
לינה בעיירה פוארטו באריוס
סירה מהירה עושה דרכה על הנהר (צילום: ד"ר רמי דברת)
ביקור אנתרופולוגי בעיירה ליוינגסטון
ממרפסת בית המלון המפנק שבו שכרתי חדר (שלא כהרגלי במלון פאר, ומחמת הבגדים הרטובים), נשקף נוף טיפוסי של אתר נופש קריבי: במרחק של כ- 100 מ' – חוף הים, ולפניו בריכת המלון המוקפת בדקלים טרופיים אופייניים.
אולם, מטרת בואי העיקרית הייתה שונה לחלוטין מאשר לנפוש. ליוינגסטון היא מהמרכזים החשובים לקהילה אתנית מרתקת, הגריפונה ( Garifuna ). אופן התהוות הקהילה מעניין ומורכב: ראשיתה במפגש בין עבדים מערב אפריקניים אשר הובאו לאי הקריבי סן וינסנט עם בני שבט הקריב ( Karib ), שהגיעו ממרכז אמריקה והתבוללו במשך השנים עם צרפתים אשר הגיעו כ"אדונים". בסוף המאה ה- 18 עבר האי לשליטת הבריטים שלא הצליחו לנצל היטב את בני הגריפונה הסרבנים בתעשיית קני הסוכר ולכן הגלו אותם להונדורס. מכאן נפוצו בני הגריפונה במאתיים השנים האחרונות לבליז ולגואטמלה ובדמם נמהל גם זה של צאצאי המאיה.
בכדי "להתאושש" מסיפור תולדותיהם הארוך נצא לשיטוט ברחובות העיירה. האווירה בליוינגסטון שמחה ותוססת, ומציגה מיזוג תרבויות עם השפעה אפריקנית ברורה, הבולטת בייחוד בגוון עורם הכהה של בני המקום, כמו גם בציורי הקיר הרבים, במופעי המוזיקה ברחוב וקולעות הראסטות המצויות בכל קרן רחוב. קשה להתעלם ממבטיהם החייכניים והמזמינים של התושבים, וכך נרקמים אינסוף מפגשים בין-תרבותיים מרתקים.
באחת ההזדמנויות שנקרו לדרכי, סרתי לאחד מהבתים – פחון בסיסי ללא מים זורמים ונחשפתי לחיי התושבים. האם הייתה שרועה על הערסל, מנמנמת בחפשה מרגוע משמש הצהריים הלוהטת, בעוד שני ילדיה הקטנים משחקים למרגלותיה. התרשמתי שלמרות התיירים הרבים שמגיעים לכאן, התושבים לא איבדו נאיביות בסיסית ואת היכולת להסתפק במועט ולהיות מאושרים בחייהם.
לינה בעיירה ליוינגסטון
הפנים היפות ושמחת החיים של העיירה ליוינגסטון (צילומים: ד"ר רמי דברת)
התפריט בליוינגסטון מבוסס על דגים טריים שנמשו מהים ממש באותו הבוקר. בכפר מרוחק זה סעדתי את ליבי באחת מארוחות הדגים הנהדרות אשר אכלתי מאז ומעולם. בעל המסעדה הפשוטה הזמין אותי למטבח הצר, בו טרחה אשתו על הכנת סיר גדול של מרק דגים קטנים וטריים, קצצה והוסיפה לסיר שלל פירות ים ותבלינים. טעמה של קערת המרק המהביל עולה בבלוטות הטעם שלי עד היום. כאשר מארחיי הנדיבים הבחינו שקערת המרק כמעט ריקה, חיש הביאו לשולחני מגש ענק ועליו דג שלם שטעמו טעם גן עדן (שילוב מטבח קריבי עם השפעות אפריקניות וצרפתיות – כבר אמרנו?).
עוד על ליוינגסטון ובני הגריפונה בכתבה על 10 נקודות החן של גואטמלה
נדמה לי שמתאים מאוד לסיים כתבה על מים בגואטמלה בעודי נהנה מפירות מים אלו – פשוטו כמשמעו.
לינה סביב אגם אטיטלן ובעיירה פנחצ'ל | כתבה על העיירה פנחצ'ל
מבלים ברציפי הסירות בפנחצ'ל
הרי הגעש שלחופי אגם אטיטלן כפי שהם נראים מהבריכה של מלון אטיטלן בפנחצ'ל
מלון מומלץ באזור פנחצ'ל
מלון אטיטלן ( Hotel Atitlan ) שוכן בלב גנים רחבי ידיים ומציע נוף פנורמי של אגם אטיטלן. המלון מרוחק כקילומטר אחד מהעיירה פנחצ'ל, והוא מציע חניה בחינם, בריכה חיצונית ואינטרנט אלחוטי. החדרים והסוויטות מעוצבים בסגנון קולוניאלי עם נוף לאגם או לגן הבוטני, בחלקם יש מרפסת ובחלקם יש אח. מסעדת המלון מגישה מאכלים בינלאומיים ופתוחה מהבוקר עד הערב.
מלון אטיטלן ממוקם מצפון לעיירה פנחצ'ל, עם
סנטיאגו אטיטלן והאל המעשן סיגר
אחד האלים המוכרים והדומיננטיים ביותר בחייהם של המקומיים, האל משימון (
משימון "נודד" בין בתי העיירה על בסיס שנתי: מבלה בין שנה לשנתיים בבית משפחה אחת וכשחולפת תקופת זמן זה,
כתבה על עשרת היעדים הנבחרים בגואטמלה
כתבת טיול בגוטמלה עם ילדים
כתבה על אריגת הבדים בגואטמלה כראי לתפיסת העולם של התושבים
דוגמאות המכנסיים והשמלות של בני המקום שונות מכפר לכפר, אך כמעט בכל מקום
תראו גברים מהלכים עם "כובע קאובוי" לראשם (צילומים: ד"ר רמי דברת)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
שייט על הנהר המתוק – ריו דולסה
חוויית מים מעט שונה מהטיול באגם אטיטלן, מספק שייט רגוע על נהר דולסה ( Rio Dulce ), הנמצא במזרחה של המדינה ונשפך בסופו של דבר אל הים הקריבי. יעדן של רוב ההפלגות על הנהר היא העיירה המקסימה שנמצאת לחוף הים, בקצה המזרחי של הנהר ליוינגסטון ( Livingston ). לכאן ביקשתי גם אני להגיע, מהעיירה הסמוכה פוארטו באריוס ( Puerto Barrios ) ובדרך נחשפתי ליופיו של הנהר עצמו, שלעיתים ההפלגה בו איטית והצמחייה הטרופית שגדלה באזור מעוותת את צורתו.
בפוארטו באריוס ישנה תמונה איקונית המייצגת את העיירה גשר יפה המוצב מעל למעגן הסירות היוצאות לליוינגסטון מחוז חפצי. רוחב הנהר משתנה לאורך הדרך, אך בדרך כלל הוא רחב ידיים, גדותיו ירוקות וצפופות, בהשפעתו המבורכת של האקלים באזור. השייט עצמו היה נעים ומזג האוויר מצוין – רוח נפלאה עזרה לנו להצטנן ממזג האוויר החם. לאורך הדרך ראינו בתי עץ כפריים עם גגות מסכך, כביסה תלויה לצדיהם וילדים משתכשכים במים, קרוב אליהם. מדי פעם ראינו קיימן או צב מים מזדמנים, ציפורים חגו מעלינו ונחו על ענפי העצים הסבוכים ודייגים פורשים רשתות.
בטיולים באזור, באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהפלגה, צריך לזכור שמזג האוויר הטרופי מביא עמו גשמים, כמעט על בסיס יומי, ולכן חשוב מאוד להצטייד במעיל גשם. גם אז לא מובטח שתצאו יבשים מהעניין... כשחזרתי לעיירה ליוינגסטון לאחר השייט, הייתי עייף, מרוצה אך רטוב (למרות מעיל הגשם). גם בימים יפים צריך לקחת בחשבון שאחר הצהריים, פעמים רבות פני המים הופכים להיות סוערים יותר, בגלל הרוחות.
לינה בעיירה פוארטו באריוס
סירה מהירה עושה דרכה על הנהר (צילום: ד"ר רמי דברת)
ביקור אנתרופולוגי בעיירה ליוינגסטון
ממרפסת בית המלון המפנק שבו שכרתי חדר (שלא כהרגלי במלון פאר, ומחמת הבגדים הרטובים), נשקף נוף טיפוסי של אתר נופש קריבי: במרחק של כ- 100 מ' – חוף הים, ולפניו בריכת המלון המוקפת בדקלים טרופיים אופייניים.
אולם, מטרת בואי העיקרית הייתה שונה לחלוטין מאשר לנפוש. ליוינגסטון היא מהמרכזים החשובים לקהילה אתנית מרתקת, הגריפונה ( Garifuna ). אופן התהוות הקהילה מעניין ומורכב: ראשיתה במפגש בין עבדים מערב אפריקניים אשר הובאו לאי הקריבי סן וינסנט עם בני שבט הקריב ( Karib ), שהגיעו ממרכז אמריקה והתבוללו במשך השנים עם צרפתים אשר הגיעו כ"אדונים". בסוף המאה ה- 18 עבר האי לשליטת הבריטים שלא הצליחו לנצל היטב את בני הגריפונה הסרבנים בתעשיית קני הסוכר ולכן הגלו אותם להונדורס. מכאן נפוצו בני הגריפונה במאתיים השנים האחרונות לבליז ולגואטמלה ובדמם נמהל גם זה של צאצאי המאיה.
בכדי "להתאושש" מסיפור תולדותיהם הארוך נצא לשיטוט ברחובות העיירה. האווירה בליוינגסטון שמחה ותוססת, ומציגה מיזוג תרבויות עם השפעה אפריקנית ברורה, הבולטת בייחוד בגוון עורם הכהה של בני המקום, כמו גם בציורי הקיר הרבים, במופעי המוזיקה ברחוב וקולעות הראסטות המצויות בכל קרן רחוב. קשה להתעלם ממבטיהם החייכניים והמזמינים של התושבים, וכך נרקמים אינסוף מפגשים בין-תרבותיים מרתקים.
באחת ההזדמנויות שנקרו לדרכי, סרתי לאחד מהבתים – פחון בסיסי ללא מים זורמים ונחשפתי לחיי התושבים. האם הייתה שרועה על הערסל, מנמנמת בחפשה מרגוע משמש הצהריים הלוהטת, בעוד שני ילדיה הקטנים משחקים למרגלותיה. התרשמתי שלמרות התיירים הרבים שמגיעים לכאן, התושבים לא איבדו נאיביות בסיסית ואת היכולת להסתפק במועט ולהיות מאושרים בחייהם.
לינה בעיירה ליוינגסטון
הפנים היפות ושמחת החיים של העיירה ליוינגסטון (צילומים: ד"ר רמי דברת)
התפריט בליוינגסטון מבוסס על דגים טריים שנמשו מהים ממש באותו הבוקר. בכפר מרוחק זה סעדתי את ליבי באחת מארוחות הדגים הנהדרות אשר אכלתי מאז ומעולם. בעל המסעדה הפשוטה הזמין אותי למטבח הצר, בו טרחה אשתו על הכנת סיר גדול של מרק דגים קטנים וטריים, קצצה והוסיפה לסיר שלל פירות ים ותבלינים. טעמה של קערת המרק המהביל עולה בבלוטות הטעם שלי עד היום. כאשר מארחיי הנדיבים הבחינו שקערת המרק כמעט ריקה, חיש הביאו לשולחני מגש ענק ועליו דג שלם שטעמו טעם גן עדן (שילוב מטבח קריבי עם השפעות אפריקניות וצרפתיות – כבר אמרנו?).
עוד על ליוינגסטון ובני הגריפונה בכתבה על 10 נקודות החן של גואטמלה
נדמה לי שמתאים מאוד לסיים כתבה על מים בגואטמלה בעודי נהנה מפירות מים אלו – פשוטו כמשמעו.
בפוארטו באריוס ישנה תמונה איקונית המייצגת את העיירה
בטיולים באזור, באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהפלגה, צריך לזכור שמזג האוויר הטרופי מביא עמו גשמים, כמעט על בסיס יומי, ולכן חשוב מאוד להצטייד במעיל גשם. גם אז לא מובטח שתצאו יבשים מהעניין... כשחזרתי לעיירה ליוינגסטון לאחר השייט, הייתי עייף, מרוצה אך רטוב (למרות מעיל הגשם). גם בימים יפים צריך לקחת בחשבון שאחר הצהריים, פעמים רבות פני המים הופכים להיות סוערים יותר, בגלל הרוחות.
לינה בעיירה פוארטו באריוס
סירה מהירה עושה דרכה על הנהר (צילום: ד"ר רמי דברת)
בכדי "להתאושש" מסיפור תולדותיהם הארוך
באחת ההזדמנויות שנקרו לדרכי, סרתי לאחד מהבתים – פחון בסיסי ללא מים זורמים
לינה בעיירה ליוינגסטון
הפנים היפות ושמחת החיים של העיירה ליוינגסטון (צילומים: ד"ר רמי דברת)
עוד על ליוינגסטון ובני הגריפונה בכתבה על 10 נקודות החן של גואטמלה
נדמה לי שמתאים מאוד לסיים כתבה על מים בגואטמלה בעודי נהנה מפירות מים אלו – פשוטו כמשמעו.
 |
אודות הכותב
ד"ר רמי דברת מטייל בעולם עם מצלמה, ביקר עד כה ביותר מ-70 מדינות ברחבי העולם, והיד עוד נטויה...
מרצה באקדמיה בתחום הפסיכולוגיה הארגונית, בעל ניסיון עשיר בהרצאות למגוון קהלים, גופים ומוסדות. דוא"ל: ramidov@zahav.net.il |
רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
