חגיגות הפסחא באנטיגואה גואטמלה
מאת: ד"ר אופיר יעקבסון
החגיגות בגואטמלה ידועות בצבעוניותן ותושביה לא זקוקים ליותר מתירוץ קל בכדי לצאת לרחובות ולחגוג עד כלות. מכאן ברור כינויה של גואטמלה כארץ הקשת בענן. אך חגיגות הפסחא מתעלות בעוצמתן ובמשכן על יתר החגיגות.
אנטיגואה לובשת חג
הדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר בעולם היא הדת הנוצרית, ולכן אין זה מפתיע שמעגל החגים הנוצרי זוכה לביטוי בכל קצוות הקוסמוס, גם בפינותיו הנידחות ביותר. במיוחד חג המולד והפסחא – שניים מהחגים החשובים ביותר בלוח השנה הנוצרי.
העיר אנטיגואה כולה לובשת חג, תרתי משמע. רחובותיה מתמלאים בהמונים הלבושים בגלימות סגולות (המסמלות את היגון והייסורים), או בלבוש שמדמה את בגדי הרומאים והיהודים. לאורכה של העיר נעות תהלוכות, הנושאות מעין "מזבחי ענק" או במות, שעליהן מתנוססים צלמי הקדושים, דוגמת ישוע ומריה. התהלוכות, ובמות הענק הנישאות בתוכן, מתפתלות לאורך רחובות העיר בתנועה איטית שנמשכת שעות ארוכות. לפעמים נעות מספר תהלוכות במקביל ברחובות שונים. נושאי הבמות נאנקים תחת המעמסה, ואף יותר מכך מהחוויה הרוחנית, ומתחלפים ביניהם מעת לעת. מתחת לבמה הגדולה ביותר ספרתי 90 איש!
לינה בעיר אנטיגואה גואטמלה | כתבה על אנטיגואה
שטיח פרחים צבעוני, אחד מיני רבים הנפרשים ברחובות אנטיגואה לכבוד החגיגות (צילום: אופיר יעקבסון)
שטיחי פרחים מכסים את רחובות העיר
תהלוכות כאלו מתקיימות באתרים רבים מסביב לעולם, והייחוד של התהלוכה באנטיגואה גואטמלה הוא בשטיחים הנפרשים ברחובות לכבודה. תושבי העיר עמלים, לעתים לאורך שנה שלמה, בכדי להתכונן לרגע הקצר בו תינתן להם ההזדמנות להכין את שטיחי הרחוב שיקבלו את פני התהלוכה. השטיחים מורכבים ממחטי אורן, נסורת צבועה, פרחים, פירות, ירקות ושאר מרכיבים. התוצאה מרהיבה!
רבים מהמטיילים מסתובבים ברחובות בינות לשטיחי הרחוב ומתפלאים לראות, שלעתים, עמלים על הכנת השטיחים עד הרגע האחרון ממש, עד שהם נרמסים ונהרסים כליל על ידי התהלוכות. מייד אחריהן עוברים פועלי ניקיון ומעלימים את שאריות השטיח שנרמס ב"ברוטליות". השטיח נעלם כלא היה.
מכיוון שבמקרים רבים התהלוכה תחזור לאחר כמה שעות באותו הנתיב, מתחילים מייד להכין שטיח חדש, ואין צורך לציין שכל שטיח שונה מקודמיו. השטיחים מוכנים על ידי משפחות פרטיות, בעלי עסקים, התאגדות של בני אותו הרחוב ואחוות אחרות. בין הקבוצות השונות ישנה תחרות גלויה מי יציג לראווה את השטיח היפה ביותר, תחרות שחורגת מהשטיחים עצמם ועוברת אל תחום היצירתיות, האומנותיות וכמובן ליכולת כספית. שופוני יא נאס!
כתבה על חגיגות חודש דצמבר במקסיקו וגואטמלה
העבודה על שטיחי הפרחים נמשכת ממש עד בוא התהלוכה (צילום: אופיר יעקבסון)
מדוע חוגגים ה"אינדיאנים" את הפסחא?
יבשת אמריקה "התגלתה" לעולם המערבי, "הישן", רק לאחר 1492 – עם מסעו ההיסטורי של קולומבוס והכיבוש שהתרחש בעקבותיו. לכן מפתיע לראות את תושביה הילידים של אמריקה, ה"אינדיאנים" [1], חוגגים בדבקות שכזו חגים השייכים למורשת תרבותית אחרת.
בכדי להבין זאת ננסה להתחקות אחר סממני החג. מקורות חגיגות הפסחא נעוצים בארץ ישראל ובירושלים, בשבוע האחרון בחייו של ישוע. מסעו של ישוע מתחיל מהצפון, מהגליל, ומתקדם אל עבר ירושלים. כיהודי בתקופת בית שני (כן, ישוע נולד, חי, מת ונקבר כיהודי), הוא עלה לירושלים כעולה רגל, כדי לחוג את אחד משלושת הרגלים, אם לא החשוב שבהם – חג הפסח. ההגדה שאנחנו מכירים כיום עוד לא הייתה קיימת, אך חשיבותו המכוננת של חג הפסח הייתה ברורה ובמרכזה עמדו קורבן הפסח וסעודת הפסח. במהלך שבוע זה, שיוגדר על ידי המאמינים הנוצריים בתור השבוע הקדוש ( Semana Santa ), מתרחשים אירועים רבים שהופכים למאורעות מכוננים בתיאולוגיה ובפולחן הנוצרי.
_________________
[1] תושביה הילידים של יבשת אמריקה מכונים בטעות אינדיאנים, משום שקולומבוס יצא לדרכו הארוכה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי במטרה למצוא קיצור דרך אל הודו ותבליניה. בהגיעו אל האיים הקריביים הוא טעה וחשב שאכן הגיע אל הודו, ולכן האיים מכונים מאז ועד היום "איי הודו המערבית" ותושבי היבשת זכו לכינוי "אינדיאנים", כשמם של תושבי הודו – Indians .
שטיח פרחים צבעוני, אחד מיני רבים הנפרשים ברחובות אנטיגואה לכבוד החגיגות (צילום: אופיר יעקבסון)
כתבה על חגיגות חודש דצמבר במקסיקו וגואטמלה
העבודה על שטיחי הפרחים נמשכת ממש עד בוא התהלוכה (צילום: אופיר יעקבסון)
מדוע חוגגים ה"אינדיאנים" את הפסחא?
יבשת אמריקה "התגלתה" לעולם המערבי, "הישן", רק לאחר 1492 – עם מסעו ההיסטורי של קולומבוס והכיבוש שהתרחש בעקבותיו. לכן מפתיע לראות את תושביה הילידים של אמריקה, ה"אינדיאנים" [1], חוגגים בדבקות שכזו חגים השייכים למורשת תרבותית אחרת.
בכדי להבין זאת ננסה להתחקות אחר סממני החג. מקורות חגיגות הפסחא נעוצים בארץ ישראל ובירושלים, בשבוע האחרון בחייו של ישוע. מסעו של ישוע מתחיל מהצפון, מהגליל, ומתקדם אל עבר ירושלים. כיהודי בתקופת בית שני (כן, ישוע נולד, חי, מת ונקבר כיהודי), הוא עלה לירושלים כעולה רגל, כדי לחוג את אחד משלושת הרגלים, אם לא החשוב שבהם – חג הפסח. ההגדה שאנחנו מכירים כיום עוד לא הייתה קיימת, אך חשיבותו המכוננת של חג הפסח הייתה ברורה ובמרכזה עמדו קורבן הפסח וסעודת הפסח. במהלך שבוע זה, שיוגדר על ידי המאמינים הנוצריים בתור השבוע הקדוש ( Semana Santa ), מתרחשים אירועים רבים שהופכים למאורעות מכוננים בתיאולוגיה ובפולחן הנוצרי.
_________________
[1] תושביה הילידים של יבשת אמריקה מכונים בטעות אינדיאנים, משום שקולומבוס יצא לדרכו הארוכה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי במטרה למצוא קיצור דרך אל הודו ותבליניה. בהגיעו אל האיים הקריביים הוא טעה וחשב שאכן הגיע אל הודו, ולכן האיים מכונים מאז ועד היום "איי הודו המערבית" ותושבי היבשת זכו לכינוי "אינדיאנים", כשמם של תושבי הודו – Indians .
סקירה היסטורית תמציתית של ההתרחשויות במהלך השבוע הקדוש:
|
ישוע והצלב, אחד המוטיבים החוזרים בכל הבמות (צילום: אופיר יעקבסון)
ישוע והשמש, מריה והירח
מטרת כובשי יבשת אמריקה הייתה כפולה: להתעשר מהר ככל האפשר, ולנצר את האוכלוסייה הילידית ה"אינדיאנית", תוך הצגתה של "דת האמת" בפניהם. מפגש התרבויות היה הרה אסון עבור האוכלוסייה המקומית, ומבחינות רבות הביא להשמדת רוב האוכלוסייה ותרבותה. במחקר מקובל לומר שבמועד הכיבוש חיו במרכז אמריקה 25 מיליון איש, וכ- 60 שנה מאוחר יותר נותרו כ- 2 מיליון איש בלבד! [2]
הקונקיסטדורים ( הכובשים הספרדים) לא חסכו כל מאמץ כדי לחסל את האמונות והפולחן המקומי, ולכפות את הפולחן הקתולי על תושביה הילידים של אמריקה. במסגרת זו הגיעה גם מורשתו של חג הפסחא.
בניסיונם ליצור עולם חדש, ניסו הספרדים למחוק את העולם הישן. אחת הדוגמאות המובהקות לכך נמצאת ב מקסיקו סיטי ( Mexico City ) בירת האימפריה האצטקית ( Aztec ) לשעבר. הכיכר המרכזית של בירת מקסיקו ( Zocalo ) בנויה על גבי הכיכר של הבירה האצטקית, הקתדרלה בנויה על חורבות המקדש האצטקי המרכזי ומאותן האבנים, וכך גם הארמון הלאומי.
דווקא הניסיון למחוק ולהעלים את שרידי העולם הישן ואמונותיו, שיחק נגד הכובשים והמיסיונרים. הילידים אמנם הגיעו לכנסייה, אך מכיוון שהמקום שימש בעבר את אלוהויותיהם, הם יכלו להמשיך ולעבוד אותן גם במסגרת הכנסייה. כך התפתחה זהות בין קדושים נוצרים רבים לבין אלוהויות פרה-היספניות, ולדוגמא נוצרה זהות בין ישוע לבין השמש, אחת האלוהויות החשובות במרחב, ובין מריה והירח.
_________________
[2] איתן גינזברג, ג'נוסייד: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית.
נושאי הבמות לובשי הגלימות הסגולות, מסמלות את היגון והייסורים (צילום: אופיר יעקבסון)
המיזוג בין הנצרות לאמונות הילידים
גם בחגיגות הפסחא ניתן לזהות את שני הרבדים הללו. מצד אחד, מדהים לראות כיצד אירועים שהתרחשו לפני עידן ועידנים, בקצה השני של העולם, מעצבים את אופיין של החגיגות, את התהלוכות ואת הבמות. מצד שני, בטקס מעורבים גם אלמנטים מקומיים, והדוגמה המובהקת לכך היא השטיחים עצמם, הלקוחים מפולחן המאיה.
עד היום ניתן לראות לפני טקסי מאיה, שהשמאן מכין שטיח מסביב למזבח. את השטיחים הוא מכין ממחטי אורן, פרחים ומהמנחות עצמן. בדיוק כמו השטיחים באנטיגואה. גם האלמנטים הנגלים בשטיחים מתייחסים אל שני העולמות המקבילים. ניתן לראות באותו שטיח תיאור ויזואלי של שה האלוהים ( Agnus De ) ולצידו המחשה של ה קצאל ( Quetzal ) – הציפור הלאומית של גואטמלה, ששיחקה תפקיד מכריע בתפיסת העולם הילידית.
כתבה על ציפור הקצאל של גואטמלה
הדואליות הזו מבטאת את העובדה, שחרף כל ניסיונותיהם של הכובשים למחוק את הזהות המקומית, הם נחלו כישלון נחרץ. התושבים שאולצו לקיים את הפולחן הנוצרי לא שכחו את האלוהויות שלהם, שבאתריהן התפללו, וברבות הזמן יצרו מזיגה מיוחדת בין שתי הדתות. המושג המדעי לתופעה זו הוא סינקרטיזם ( Syncretism ), שבמסגרתו נוצר מעין איחוד ומיזוג בין מערך האמונות הנוצרי לבין זה האינדיאני. מזיגה זו הושפעה משני מקורותיה, והתוצר הסופי הינו שונה מסך מרכיביו. מערכת האמונות הקדומות של תושביה הילידים של היבשת נעלמה, אך גם החלומות הספרדיים - בדבר העתקת עולמם הם ליבשת החדשה – לא התממשו. הבנה של ערבוביית האמונות, ו"יצור הכלאיים" שנוצר, הינה הכרחית בכדי להבין את התרבות המרכז אמריקאית מאז ימי הכיבוש ועד ימינו אנו, את כור ההיתוך בו נולדו העמים הלטיניים המוכרים לנו כיום וכן את אופיים של החגים והמועדים הנחגגים ביבשת אמריקה.
טקס בסגנון המאיה בבית הקברות בצ'יצ'יקסטננגו (צילום: אופיר יעקבסון)
נושאי הבמות ומוכרי המשקאות
נחזור לחגיגות הפסחא באנטיגואה. במהלך יום חמישי ושישי רוב התהלוכות נישאות על ידי לובשי גלימות סגולות. ביום שישי בצהריים מתקיים "טקס הצליבה" של ישוע, ולאחריו יוצאות תהלוכות של לובשי שחורים, המסמלות את האבל על מותו של ישוע. בהתאם לחשיבות האלוהות הנשית באמריקה הלטינית, ישנן במות של מריה שנישאות על ידי נשים בלבד (פעמים רבות שמעתי מדריכים דרום אמריקאים מסבירים לקבוצות אודות השילוש הקדוש: האב, הבן ומריה!).
נושאי הבמות משלמים כסף עבור הזכות לאחוז ולשאת את הבמות – כסף שמגיע למסדרים הנוצרים השונים, ומובן שהדבר מעורר את חמתם של מתבוננים רבים, היוצאים כנגד התנהלות זו. בפועל התמונה מורכבת יותר. ראשית, מכיוון שמבחינת המאמין הפשוט מדובר בחוויה רוחנית בלתי נשכחת. מבחינתו, התהלוכות הללו מהוות הזדמנות לקחת חלק בנשיאת מזבחו של ישוע, להתקרב ולהזדהות עם ייסוריו של האל ואולי אף להקל על סבלו. שנית, ברור שלחגיגות הפסחא יש תרומה כלכלית לעיר. בימי החג מגיעים אנשים מכל רחבי גואטמלה ותיירים מכל רחבי העולם. תפוסת המלונות מלאה לגמרי כבר חודשים רבים לפני האירוע. לצד התהלוכות, הרחובות מתמלאים בדוכנים שונים לממכר מזון, משקאות ושאר מוצרים, כך שבני כל הרמות החברתיות מרוויחים מהמאורע, ברמה הרוחנית והחומרית גם יחד.
במה של מריה נישאת על ידי נשים בלבד (צילום: אופיר יעקבסון)
החיים בצל אסונות הטבע
אלמנט מעניין נוסף הוא ההשקעה האדירה בשטיחים, ממש עד לרגע האחרון, אז הם נהרסים כליל. בכדי להבין זאת יש לפנות לגיאוגרפיה ולהיסטוריה של העיר. גואטמלה נכבשה בשנת 1524 ומאז בירתה נדדה ממקום למקום. מייד לאחר הכיבוש הוקמה בירתה הראשונה של גואטמלה, שכונתה על שמו של סנטיאגו (אחד משליחו של ישו – יעקב בן זבדי) – הדמות המיתית שעמדה מאחורי הרה-קונקיסטה בספרד ומאחורי כיבוש אמריקה – העיר של יעקב הקדוש של אבירי גואטמלה ( Ciudad de Santiago de los Caballeros de Guatemala ).
בירה זו ננטשה לאחר שלוש שנים (1527), בעקבות מרד יחידי, והועתקה לעמק פורה במרחק כ-35 ק"מ. העיר החדשה תזכה לימים לכינוי "העיר הישנה" ( Ciudad Vieja ). שנים ספורות לאחר מכן, חרבה העיר, בשל שיטפון אדיר שנבע מקריסת לוע הר הגעש וגלישת מי האגם שבו.
הבירה הועתקה שוב, למיקומה הנוכחי של אנטיגואה, וזכתה לשם העיר האצילית והנאמנה של יעקב הקדוש של אבירי גואטמלה ( La Muy Noble y Muy Leal Ciudad de Santiago de los Caballeros de Guatemala ), אך ידעה סדרה של רעידות אדמה קשות והתפרצויות געשיות. בשנת 1773 התרחשה רעידת אדמה שהרסה את העיר עד היסוד והבירה הועתקה שוב, הפעם לגואטמלה סיטי ( Guatemala City ), אך גם בירה זו נפגעה מסדרה של רעידות אדמה והתפרצויות געשיות.
הקתדרלה באנטיגואה, העיר הוקמה במקום הבירה הקדומה שנהרסה ברעידת אדמה (צילום: אופיר יעקבסון)
הבתים שנחרבים – השטיחים שנרמסים
גם אנטיגואה, ששוקמה בינתיים, נפגעה שוב מרעש אדמה קשה ב- 1976. החיים במרחב זה הם חיים תחת צילם של הרי הגעש המקיפים את העיר, ותחת החשש המתמיד מאלי התהומות שמרעידים את הקרקע מתחת לרגלי העיר ומביאים לחורבנה. תושבי העיר לא הרימו ידיים, אלא למדו לחיות עם המציאות הקשה והאכזרית הזו. מדי תקופה עליהם להשלים עם חורבן בתיהם ולבנות בית ועיר חדשה.
ההשקעה האדירה בשטיחים, ממש עד לרגע חורבנם, מזכירה את אותה המציאות. אולי באופן לא מודע רומזים תושבי העיר לאיתני הטבע שהם הבינו והפנימו את מחזוריותם. עצוב להם כשהשטיח נהרס ונעלם, אך אין הם מאבדים את העשתונות. השאריות מפונות כבהינד עפעף ומייד מתחילים להכין שטיח חדש.
משתתפים בחגיגות עוטי גלימות סגולות (צילום: אופיר יעקבסון)
מלון מומלץ בעיר אנטיגואה
מלון פוסאדה דה לה לונה (Hotel Posada de la Luna) הוא מלון 4 כוכבים קטן ובעל אווירה משפחתית, אחד היחידים באנטיגוואה שמציע מיזוג בחדרים, וזה בהחלט נדרש. המיקום נוח מאד להגעה ברגל לאתרים רבים, ארוחת הבוקר מצוינת והצוות אדיב, שירותי ומסביר פנים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
[2] איתן גינזברג, ג'נוסייד: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית.
נושאי הבמות לובשי הגלימות הסגולות, מסמלות את היגון והייסורים (צילום: אופיר יעקבסון)
המיזוג בין הנצרות לאמונות הילידים
טקס בסגנון המאיה בבית הקברות בצ'יצ'יקסטננגו (צילום: אופיר יעקבסון)
נושאי הבמות ומוכרי המשקאות
נחזור לחגיגות הפסחא באנטיגואה. במהלך יום חמישי ושישי רוב התהלוכות נישאות על ידי לובשי גלימות סגולות. ביום שישי בצהריים מתקיים "טקס הצליבה" של ישוע, ולאחריו יוצאות תהלוכות של לובשי שחורים, המסמלות את האבל על מותו של ישוע. בהתאם לחשיבות האלוהות הנשית באמריקה הלטינית, ישנן במות של מריה שנישאות על ידי נשים בלבד (פעמים רבות שמעתי מדריכים דרום אמריקאים מסבירים לקבוצות אודות השילוש הקדוש: האב, הבן ומריה!).
נושאי הבמות משלמים כסף עבור הזכות לאחוז ולשאת את הבמות – כסף שמגיע למסדרים הנוצרים השונים, ומובן שהדבר מעורר את חמתם של מתבוננים רבים, היוצאים כנגד התנהלות זו. בפועל התמונה מורכבת יותר. ראשית, מכיוון שמבחינת המאמין הפשוט מדובר בחוויה רוחנית בלתי נשכחת. מבחינתו, התהלוכות הללו מהוות הזדמנות לקחת חלק בנשיאת מזבחו של ישוע, להתקרב ולהזדהות עם ייסוריו של האל ואולי אף להקל על סבלו. שנית, ברור שלחגיגות הפסחא יש תרומה כלכלית לעיר. בימי החג מגיעים אנשים מכל רחבי גואטמלה ותיירים מכל רחבי העולם. תפוסת המלונות מלאה לגמרי כבר חודשים רבים לפני האירוע. לצד התהלוכות, הרחובות מתמלאים בדוכנים שונים לממכר מזון, משקאות ושאר מוצרים, כך שבני כל הרמות החברתיות מרוויחים מהמאורע, ברמה הרוחנית והחומרית גם יחד.
במה של מריה נישאת על ידי נשים בלבד (צילום: אופיר יעקבסון)
החיים בצל אסונות הטבע
אלמנט מעניין נוסף הוא ההשקעה האדירה בשטיחים, ממש עד לרגע האחרון, אז הם נהרסים כליל. בכדי להבין זאת יש לפנות לגיאוגרפיה ולהיסטוריה של העיר. גואטמלה נכבשה בשנת 1524 ומאז בירתה נדדה ממקום למקום. מייד לאחר הכיבוש הוקמה בירתה הראשונה של גואטמלה, שכונתה על שמו של סנטיאגו (אחד משליחו של ישו – יעקב בן זבדי) – הדמות המיתית שעמדה מאחורי הרה-קונקיסטה בספרד ומאחורי כיבוש אמריקה – העיר של יעקב הקדוש של אבירי גואטמלה ( Ciudad de Santiago de los Caballeros de Guatemala ).
בירה זו ננטשה לאחר שלוש שנים (1527), בעקבות מרד יחידי, והועתקה לעמק פורה במרחק כ-35 ק"מ. העיר החדשה תזכה לימים לכינוי "העיר הישנה" ( Ciudad Vieja ). שנים ספורות לאחר מכן, חרבה העיר, בשל שיטפון אדיר שנבע מקריסת לוע הר הגעש וגלישת מי האגם שבו.
הבירה הועתקה שוב, למיקומה הנוכחי של אנטיגואה, וזכתה לשם העיר האצילית והנאמנה של יעקב הקדוש של אבירי גואטמלה ( La Muy Noble y Muy Leal Ciudad de Santiago de los Caballeros de Guatemala ), אך ידעה סדרה של רעידות אדמה קשות והתפרצויות געשיות. בשנת 1773 התרחשה רעידת אדמה שהרסה את העיר עד היסוד והבירה הועתקה שוב, הפעם לגואטמלה סיטי ( Guatemala City ), אך גם בירה זו נפגעה מסדרה של רעידות אדמה והתפרצויות געשיות.
הקתדרלה באנטיגואה, העיר הוקמה במקום הבירה הקדומה שנהרסה ברעידת אדמה (צילום: אופיר יעקבסון)
הבתים שנחרבים – השטיחים שנרמסים
גם אנטיגואה, ששוקמה בינתיים, נפגעה שוב מרעש אדמה קשה ב- 1976. החיים במרחב זה הם חיים תחת צילם של הרי הגעש המקיפים את העיר, ותחת החשש המתמיד מאלי התהומות שמרעידים את הקרקע מתחת לרגלי העיר ומביאים לחורבנה. תושבי העיר לא הרימו ידיים, אלא למדו לחיות עם המציאות הקשה והאכזרית הזו. מדי תקופה עליהם להשלים עם חורבן בתיהם ולבנות בית ועיר חדשה.
ההשקעה האדירה בשטיחים, ממש עד לרגע חורבנם, מזכירה את אותה המציאות. אולי באופן לא מודע רומזים תושבי העיר לאיתני הטבע שהם הבינו והפנימו את מחזוריותם. עצוב להם כשהשטיח נהרס ונעלם, אך אין הם מאבדים את העשתונות. השאריות מפונות כבהינד עפעף ומייד מתחילים להכין שטיח חדש.
משתתפים בחגיגות עוטי גלימות סגולות (צילום: אופיר יעקבסון)
מלון מומלץ בעיר אנטיגואה
מלון פוסאדה דה לה לונה (Hotel Posada de la Luna) הוא מלון 4 כוכבים קטן ובעל אווירה משפחתית, אחד היחידים באנטיגוואה שמציע מיזוג בחדרים, וזה בהחלט נדרש. המיקום נוח מאד להגעה ברגל לאתרים רבים, ארוחת הבוקר מצוינת והצוות אדיב, שירותי ומסביר פנים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
במה של מריה נישאת על ידי נשים בלבד (צילום: אופיר יעקבסון)
הקתדרלה באנטיגואה, העיר הוקמה במקום הבירה הקדומה שנהרסה ברעידת אדמה (צילום: אופיר יעקבסון)
הבתים שנחרבים – השטיחים שנרמסים
גם אנטיגואה, ששוקמה בינתיים, נפגעה שוב מרעש אדמה קשה ב- 1976. החיים במרחב זה הם חיים תחת צילם של הרי הגעש המקיפים את העיר, ותחת החשש המתמיד מאלי התהומות שמרעידים את הקרקע מתחת לרגלי העיר ומביאים לחורבנה. תושבי העיר לא הרימו ידיים, אלא למדו לחיות עם המציאות הקשה והאכזרית הזו. מדי תקופה עליהם להשלים עם חורבן בתיהם ולבנות בית ועיר חדשה.
ההשקעה האדירה בשטיחים, ממש עד לרגע חורבנם, מזכירה את אותה המציאות. אולי באופן לא מודע רומזים תושבי העיר לאיתני הטבע שהם הבינו והפנימו את מחזוריותם. עצוב להם כשהשטיח נהרס ונעלם, אך אין הם מאבדים את העשתונות. השאריות מפונות כבהינד עפעף ומייד מתחילים להכין שטיח חדש.
משתתפים בחגיגות עוטי גלימות סגולות (צילום: אופיר יעקבסון)
מלון מומלץ בעיר אנטיגואה
מלון פוסאדה דה לה לונה (Hotel Posada de la Luna) הוא מלון 4 כוכבים קטן ובעל אווירה משפחתית, אחד היחידים באנטיגוואה שמציע מיזוג בחדרים, וזה בהחלט נדרש. המיקום נוח מאד להגעה ברגל לאתרים רבים, ארוחת הבוקר מצוינת והצוות אדיב, שירותי ומסביר פנים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
משתתפים בחגיגות עוטי גלימות סגולות (צילום: אופיר יעקבסון)
מלון מומלץ בעיר אנטיגואה
מלון פוסאדה דה לה לונה (Hotel Posada de la Luna) הוא מלון 4 כוכבים קטן ובעל אווירה משפחתית, אחד היחידים באנטיגוואה שמציע מיזוג בחדרים, וזה בהחלט נדרש. המיקום נוח מאד להגעה ברגל לאתרים רבים, ארוחת הבוקר מצוינת והצוות אדיב, שירותי ומסביר פנים.
מידע נוסף