www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מקסיקו סיטי - טיול אל העבר
מאת: ברק אפיק 


מקסיקו סיטי היא הרבה יותר מאשר מקום נוח לנחות בו כדי להתחיל טיול במקסיקו או במרכז אמריקה. העיר המודרנית, היושבת על חורבות טנוצ'טיטלאן האצטקית, מציעה למבקר אינספור אפשרויות: אתרים ארכיאולוגים, מוזיאונים מרתקים, ארכיטקטורה מודרנית וקולוניאלית, פארקים וכיכרות, מופעי תרבות ותערוכות, מלונות חדישים, מסעדות מצוינות והמון טעמים וצבעים עזים, כפי שרק המקסיקנים יודעים.


מקסיקו סיטי או " מחיקו דה אפה" בפי תושביה, (קיצור של Mexico Distrcito Federal, על משקל וושינגטון די.סי.) היא מטרופולין ענק ואחת הערים הגדולות בעולם. עיר זו היא ללא ספק בירת מֵסואמריקה* (Mesoamerica) ואחד ממרכזי האמנות, התרבות ועיצוב הזהות של העולם הלטינו אמריקאי. תרבויות עבר מפוארות, כיבושים, מהפיכות, דיקטטורות ומרידות ידעה העיר, השוכנת בגובה 2240 מ', מוקפת הרי געש, בלב אגם טסקוקו (Texcoco) שעל רמת מקסיקו.
 
הסופר הספרדי ברנאל דיאס דל קאסטיליו, מחבורתו של הכובש הרנאן קורטס, מתאר את שראו עיניו בהגיעו בשנת 1519 לעיר טנוצ'טיטלאן בירת האצטקים, הלא היא מקסיקו סיטי של היום:

 " וראינו באותן ערים מזבחות דמויי מגדלים ומצודות וכולם מלבינים,
תופעה מעוררת התפעלות ולאחר שהערכנו את כל שנגלה לעינינו, פנינו
לצפות בכיכר הגדולה ובהמוני ההמונים שהצטופפו בה, אלה קונים ואלה
מוכרים. ההמולה והרחש של הקולות והמילים נבעו לא ממקורה של לשון
אחת בלבד ובינינו נמצאו חיילים שפקדו מקומות רבים בתבל, ואלה אמרו
שכיכר כה גדולה ומסודרת וכה מתוקנת ומלאה אדם, לא ראו מעולם"
 
יום הילד על גבעת צ'פולטפק   (צילום: כרמית וייס)


מפת העיר מקסיקו סיטי - אתרים מרכזיים בסיור: ארמון הנשיאות, המרכז ההיסטורי, כיכר הסוקאלו,
"האזור הוורוד" - רובע הבילויים, המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה ופארק צ'פולטפק

(להגדלה לחץ על הפינה השמאלית העליונה)
 

צלילה



 
המרכז ההיסטורי
בלב המרכז ההיסטורי (Centro Historico) של העיר, אזור שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית, מתנופף דגל עצום בצבעי אדום לבן וירוק במרכז כיכר רחבה. כיכר הסוקאלו (Zocalo), השנייה בגודלה רק לכיכר האדומה במוסקבה, היא ללא ספק המקום הנכון להתחיל בו סיור בעיר אדירה זו. מהר יתברר למסייר כי בעיר זו הכל ענק, הכל הכי גדול הכי גבוה הכי רחב, הכי עתיק. אולי זכר לעבר האצטקי המפואר, זכר למגלומניה של המנהיגים שראו עצמם כעם נבחר, בנו פירמידות ענק, שלטו על שטחים נרחבים ואף שברו שיא במספר קורבנות האדם שהקריבו לאליהם. הספרדים, שנתקלו בעושר ובעוצמה, היו חייבים להראות לעם הנכבש כי הם לא נופלים מן האצטקים והמשיכו במסורת המונומנטלית של שבירת השיאים.
כתבה על סיורים מומלצים ממקסיקו סיטי
 
בצפון הכיכר, במקום הטאוקאלי, המקדש האצטקי שנחרב, ניצבת כיום הקתדרלה של העיר, איך לא, העתיקה והגדולה בקתדרלות של אמריקה הלטינית. אומרים כי בנייתה, שהחלה לראשונה בשנת 1525, נסתיימה רק כ 250 שנה אחר מכן. למעשה, בעקבות שקיעתה האיטית לתוך האגם עליו העיר בנויה, נמשכות העבודות בכנסייה ובמרכז ההיסטורי כולו עד היום הזה. החדרת רגליות בטון לתחתית האגם כמו תוספת זרועות הידראוליות נגד רעידות אדמה, הם חלק מן השיפורים הנעשים כדי למנוע מהמבנה המפואר לקרוס תחתיו. בפועל, חוץ מבקשת עזרה מהאלים העתיקים אין איש יודע כיצד למנוע מהמרכז לשקוע אט אט לתוך בוץ האגם.
כיכר סוקאלו, הקתדרלה והדגל    (צילום: כרמית וייס)
 
הקשר אל העבר
בשנת 1978, בעבודות תשתית שנעשו בבניין סמוך לקתדרלה נמצאו שרידי המקדש האצטקי העתיק. הבניין נהרס ותחתיו התגלו מספר פירמידות שנבנו אחת על השנייה כמנהג בניית הימים ההם, כאשר כל שליט חשוב בונה פירמידה חדשה על זו הקיימת במחזורים של 52 שנה. כיום אפשר לבקר בשרידי המקדש, בפינה הצפון מזרחית של הכיכר. כדאי להיכנס למוזיאון הקטן והמצוין בו אפשר לראות את דיסק האבן לאלת הירח והכישוף קויולשאוקי (Coyolxauhqui), אותה, על פי המיתוס שבר לרסיסים אחיה, וויצ'ילופוצ'טלי (Huichilopochtli), אל המלחמה האצטקי.
 
ברחבה אשר אל מול המקדש, רוקדים במעגל צעירים מקסיקנים הלבושים אזור חלציים מעור, מגינים מקושטים בידיהם ונוצות צבעוניות לראשם. במשך שעות הם רוקדים ומתופפים בקצב מונוטוני בשמש הקופחת. הם הדור הצעיר המחדש את המוסיקה והריקוד של אבותיהם. הם אומרים כי קצב התופים לא פסק מאז ימי האצטקים והם מחדשים את הפולחן, כדי שהשמש תוסיף לזרוח, כדי שהקצב שהינו פעימת היקום לא יאבד, כדי שהדורות הבאים לא ישכחו.
 
דגל מקסיקו, המתנופף במרכז הכיכר ובמרכזו העיט האצטקי האוחז נחש בפיו הוא דוגמא נוספת לקשר אל העבר. בפינה הדרום מזרחית של הכיכר יש מונומנט קטן המתאר את הגעת שבטי האצטקים לרמת מקסיקו, אל הארץ המובטחת. על פי המיתוס, אל המלחמה האצטקי וויצ'ילופוצ'טלי, הורה לבני עמו לנדוד מן הצפון בחיפוש אחר הארץ המובטחת. הם נעו דרומה, הגיעו לאגם טסקוקו ושם, על אי קטן, חזו בסימן שהורה להם האל: עיט עומד על שיח צבר ובמקורו אוחז נחש מתפתל.
 
האומה המקסיקנית קשורה לעברה האצטקי בקשר פיסי ומיתולוגי. תשעים אחוז מן המקסיקנים הם ממוצא אינדיאני (כפי שכינו אותם בטעות הספרדים) או בני תערובת עם לבנים. רק אחוז קטן הינם משפחות של אליטות קריאוליות, צאצאי הכובש הספרדי, אשר לא התערבו בבני המקום ועד היום מושכים בחוטים של צמרת השלטון.
 
ארמון הנשיאות (Palacio Nacional) הקולניאלי נבנה בדיוק על ארמונו של מוטקסומה, המלך האצטקי האחרון. הארמון המפואר תופס את כל החלק המזרחי של הכיכר, כוון זריחת השמש החדשה בכל בוקר. מעל מדרגות הכניסה צייר דייגו ריברה (Diego Rivera) את אחד מציוריו המעניינים ביותר "ההיסטוריה של מקסיקו". ביד אומן ובדרך הביקורת החברתית עם הקריצה השובבה הוא צובע בצבעים עזים את סיפור עמו מהתקופה האצטקית, דרך הכיבוש הספרדי, מלחמות השחרור, המהפכה המקסיקנית של תחילת המאה וזעקת העם והאינדיאנים הנאנקים תחת העול. בקומה השנייה של הבניין הפתוח למבקרים, סדרת ציורי קיר מפרי מכחולו על המחוזות השונים של מקסיקו טרם הכיבוש הספרדי כמו גם ביקורת נוקבת על הכובש הספרדי המנצל את המקומיים.
כתבה על מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה
 
שלושת הגדולים
שלושה ציירים מקסיקנים חשובים דייגו ריברה, חוסה אורוסקו (Jose Orozco) ודויד סיקיירוס (David Siqueiros), היו מהשותפים החשובים לזרם ה"מקסיקניות" (Mexicanidad) ששטף את מקסיקו בתחילת המאה. בשנת 1921, לאחר המהפכה המקסיקנית הם נשכרו על ידי שר החינוך דאז כדי לנסות לעצב ולגבש את זהותו של המקסיקני החדש. הם אימצו את סגנון הציורים שצוירו על המקדשים העתיקים, ציורי ענק שסיפרו את המיתוסים הקדומים והראו להמון את כוח האלים ועוצמת המלך. הם הבליטו את האשה הטהורה, את האיכר האינדיאני, את הפועל בן התערובת, את החייל ואת לוחם החופש המקסיקני. בצבעים עזים ובסמלים ברורים או מופשטים הם ציירו את כור ההיתוך המקסיקני כיונק מן העבר המיתולוגי, מהשורשים האצטקיים וצומח לתוך אדמת מקסיקו המודרנית, המולדת המשותפת. מורלים (ציורי קיר) צוירו בכמויות מסחריות ובגדלים מרשימים האופייניים למקסיקו סיטי. הספרייה הלאומית, מגרשי כדורגל, שווקים ציבוריים, משרדי ממשלה, אולם האומניות היפות, לובי של המלונות הגדולים, ארמון הנשיאות, קריית האוניברסיטה, כל קיר היה בשל להחדרת המקסיקניות וזה עבד. בעקבות מחלוקות פוליטיות נפרדה השלישייה, אך לעד הם יזכרו בתור "שלושת הגדולים" (Los Tres Grandes).
 
מכיכר הסוקאלו אפשר לצעוד מערבה לאורך רחוב מדרו (Calle Madero), על שמו של נשיא מקסיקו לאחר המהפכה. לאורך הרחוב חנויות תכשיטים רבות ומסעדות קטנות. משני צידי הרחוב יוצאים רחובות רבים, המיועדים להולכי רגל, ובהם בארים, מסעדות ובתי קפה הפתוחים עד לשעות הערב בלבד. אז הופך האזור העליז והשוקק בשעות היום, לאזור רפאים ויש אומרים אף מסוכן. ברחוב כנסיות מעניינות ובתים היסטוריים כמו ארמונו של איטורבידה (Iturbide), נשיאה הראשון של מקסיקו העצמאית. בהמשך הרחוב בית אריחי הקרמיקה הכחולים (Azolejos) מן המאה ה- 16 ובו פועלת כיום מסעדה גדולה עם אוכל מקסיקני ובינלאומי.
 
בקצה הרחוב נישא בניין גבוה, המגדל הלטינו אמריקאי (Torre Latinoamericana), בעבר הבניין הגבוה של העיר, מקומתו ה 40 אפשר להשקיף על העיר כולה.
 
מול המגדל ניצבת אחת משכיות החמדה של העיר: ארמון האומניות היפות (Palacio de Bellas Artes). המבנה שנבנה בתחילת המאה ה 20, בנוי שיש קררה לבן מאיטליה ומעוצב בסגנון אר דקו (Art Deco) עם גג זכוכית טיפאני. בקומות השנייה והשלישית, תצוגת מורלים (ציורי קיר) של מיטב הציירים המקסיקנים. בקומה הרביעית מוזיאון ארכיטקטורה קטן. ללא ספק גולת הכותרת תהיה צפייה במופע הבלט פולקלוריקו של מקסיקו באולם המרהיב. המופע מתקיים בימי א' ו - ד' בערב וכולל קטעי מוסיקה וריקוד מקצועיים מרחבי מקסיקו המודרנית והעתיקה בכאורוגרפיה וביצוע מקצועיים ומיוחדים.
 
ארמון האומנויות היפות (צילום: כרמית וייס)





 
חרגולים על הגבעה
מכאן נמשכת מערבה שדרה גדולה, שדרת הרפורמה (Paseo de la Reforma), לזכר הרפורמה של הנשיא הנערץ בניטו חוארז אשר הפריד בשנת 1859 את הדת מהמדינה.
השדרה הארוכה חוצה את מרכז הבורסה והבנקים החדשני ומגיעה לפסל גבוה עליו ניצבת דמות אשה עם כנפיים, בידה האחת שלשלאות קרועות ובשנייה זר ניצחון. זהו פסל העצמאות המכונה אל אנחליטו (El Angelito), "המלאך הקטן" הניצב בלב האזור הוורוד (Zona Rosa), אזור המלונות המסעדות והבילוי של מרכז העיר. מכאן אפשר להגיע בקלות לכל אזור בעיר בעזרת אוטובוסים מוניות או מטרו. על האוטובוסים כתוב בגדול כיוון הנסיעה, וליתר ביטחון מבצבץ מהחלון או מהדלת ילד צעקני החוזר על שמות התחנות במהירות רבה. למטרו היעיל והזול עשרה קווים ואיכותו בדילוג על הפקקים הנוראיים של שעות העומס. לנסיעות קרובות מומלצות המוניות וכאלו יש אלפים רבים, בצבעי ירוק לבן, כשהתשלום נקבע על ידי מונה. כרגיל בערים גדולות יש נהגים שיסובבו אתכם סביב העיר ואחרים שיקחו אתכם ל"סיור תרומות" בשכונה שלהם, שם מאוד אוהבים תיירים שאין להם כספת במלון.
 
השדרה נמשכת מהאזור הוורוד, חולפת על פני כיכרות ומונומנטים, ומגיעה למרגלות גבעת צ'פולטפק (Chapultepec), גבעת החרגולים. על הגבעה שפעו המעיינות והשקו את העיר בתקופת האצטקים. כיום מתנשא בראש הגבעה ארמון הנשיאות מן המאה ה 19 ובו מוזיאון היסטורי צבאי. סביב הארמון פארק ענק (הפארק העירוני הגדול בעולם, כמובן) ובו אגם ואטרקציות בילוי לתושבי העיר. בפארק ארבעה מוזיאונים ביניהם המוזיאון האנתרופולגי המפורסם של מקסיקו, אולי הטוב בכל אמריקה הלטינית. אולם תצוגה מוקדש בו לכל אחת מן התרבויות העתיקות בהיסטוריה של מסואמריקה. בקומה השנייה מוצגות הקבוצות אתניות השונות של מקסיקו כיום על לבושן ותרבותן החומרית. כדאי בהחלט לקחת מדריך מקומי ולערוך עימו סיור מקיף במוזיאון דבר שיתן זוית חדשה לאתרי העתיקות שאפשר לראות ברחבי מסואמריקה. מאחורי הפארק נמצאת שכונת היוקרה פולנקו (Polanco) שהפכה להיות המקום הפופולרי לבילוי בקרב צעירי העיר.
 
תצפית על העיר מארמון הנשיאות, גבעת צ'פולטפק   (צילום: כרמית וייס)
 
לאן בסוף השבוע
סוף השבוע מציב בפני המטייל במקסיקו סיטי בעייה מיוחדת: לאן ללכת קודם ומה יבוא על חשבון מה, או בישראלית: מה אני עלול להפסיד. בשבת מתקיים בדרום העיר בזאר ססגוני -  Sabado Bazar בשכונת San Angel. השכונה הסנובית מארחת בכיכר עשרות ציירים ופסלים המציגים את עבודותיהם. סביבם, בגלריות, בארים ובתי קפה יושבים אלפי מבלים מן המעמד הגבוה, כשבצד חונות מכוניות הספורט והקבריולט. בשכונה זו נמצא גם מנזר כרמן (Convento del Carmen), מנזר מתחילת המאה ה 17 ובו מוזיאון אמנות יפיפה.
 
ברובע הסמוך Coyoacan האף קצת פחות מורם. שכונה קולניאלית ססגונית ונעימה לטיול אחר הצהרים ולביקור בביתה של פרידה קאלו (Frida Kahlo), אשתו המיתולגית של דייגו ריברה לה נישא שלוש פעמים!!! הבית, בו התגורר ליאון טרוצקי לפני שנרצח, הפך למוזיאון קטן המכיל יצירות של ריברה וקאלו. מכאן אפשר להגיע לפלסה הידלגו (Plaza Hidalgo), הכיכר הפופולרית והקסומה בה יש בשבת שוק עבודות יד . עשרות דוכנים של אמנים מקומיים מציגים עבודות מקוריות. ליצנים, סטנד אפיסטים, לוחמי זכויות אדם, מספרי סיפורים, רקדנים שונים, כולם גודשים את הכיכר ותורמים לאוירת ההפנינג העליזה. סביב הכיכר בתי קפה ומסעדות מציעות אוכל מקסיקני או צרפתי. לקראת סוף היום הבירות והטקילות תופסות את מקום הקפה והשמחה רבה.
כתבה על חייה ופועלה של פרידה קאלו
 
בשבת בערב כדאי לבקר בפלא המוסיקלי שנקרא במקסיקנית "כיכר גריבלדי". מאות מריאצ'יס (נגני מוסיקה רומנטית) נאספים בכיכר הקטנה מוקפת הבארים, זה עם גיטרה, השני עם חצוצרה וכשמגיע העשירי למניין כבר נוצרה להקה. כך במשך הערב הם יעברו בין יושבי הבארים ויציעו שירים, בלדות וסרנדות, הכל לפי מצב הרוח או מספר הטקילות שכבר שתיתם. השתויים במיוחד ימצאו עצמם רוקדים ושרים עימם ומבקשים עוד ועוד, עד רגע הגעת החשבון ועימו ההתפכחות. לכיכר יגיעו רבים עם חברים או בני זוג ואף לא יטרחו לשבת סביב שולחן בבאר. עם בקבוק הטקילה ביד ולהקת מריאצ'יס סביבם, הם יבלו בשירה וריקוד, בבכי וצחוק עד אחרון הבקבוקים, עד עזיבת אחרון הנגנים. הכיכר תתרוקן רק בשעות הקטנות של הלילה אז יפרשו כולם למנוחת יום הראשון הקדוש.
 
יום א' בכנסיה ובאגם
ביום ראשון ישכימו הנמרצים בין המקסיקנים וימהרו למיסה בכנסייה החשובה ביותר באמריקה הלטינית. כנסיית הבתולה מגוודאלופה (La virgen de Guadalupe), הפטרונית של המקסיקנים ואחד ממקומות העלייה לרגל ההומים בעולם הקתולי. מספרים כי מעט לאחר הכיבוש הספרדי, התגלתה מריה הבתולה לחואן דייגו, אינדיאני שהתנצר, וביקשה להקים לה מקדש בזה המקום. מוזר אך לא מפתיע כי על גבעה זו בדיוק שכן המקדש האצטקי לאלת האדמה. בישוף העיר לא האמין לסיפור אלא לאחר שהבתולה הצמיחה במקום גן ורדים, וחואן דייגו שחזר אל הבישוף של העיר, פתח את גלימתו ממנה נפל חופן ורדים והתגלתה תמונת הבתולה. מיד נבנתה הכנסייה הראשונה ובעקבותיה, במשך השנים שבע אחרות. בשנות השבעים, עקב שקיעת הכנסייה והעומס הרב של המבקרים נבנתה כנסייה בעיצוב ארכיטקטוני מודרני, יעיל לקבלת קהל המונים ועמיד בפני שקיעה ורעידות אדמה.
 
אלו המאחרים להתעורר ביום ראשון, יעדיפו לבלותו בפיקניק באחד הפארקים בחיק הטבע, בחברת חברים עם בשר ובירות. אחת האופציות הצבעוניות לכך, הוא פיקניק עם שייט בתעלות סוצ'ימילקו (Xochimilco), בקצה הדרומי של העיר, בתחנה האחרונה של הרכבת הקלה (Tren Ligero). אלפי סירות, קטנות או גדולות, מעוטרות בפרחים ומכונות כמיטב המסורת, בשמות נערות, מחכות למבלים. משיט יחף עומד בקצה הסירה ובעזרת מוט ארוך יוביל את המשפחה החוגגת בין התעלות המוצלות שאינן אלא חלק מן האגם עליו יושבת העיר כולה. בעבר האטצקי היו אלה שדות צפים בהם גידלו מכל טוב כאשר החקלאים נעים בדוגיות בין החלקות השונות. אפשר לרדת אל האיים הקטנים כדי לרכוש צמחים במשתלות הרבות המושקות כבעבר במי התעלות. כיום, בין המבלים יעברו סירות המוכרות בירות, טקילה, זרי פרחים, טורטיות חמות, תירס קלוי וכל מה שנחוץ לפייסטה טובה. לא יעדרו כמובן סירות נגני המרימבה או המריאצ'יס שייצמדו לסירתכם וישירו על פי הזמנה סרנדה לבחירת לבכם. את הפייסטה המקסיקנית השמחה והצבעונית אי אפשר לעצור, והלוואי וכל יום היה סוף שבוע במקסיקו סיטי
 
תושבים מקומיים באגם   (צילום: כרמית וייס)
סיכומו של טיול
מקסיקו סיטי היא עיר עצומה הבנויה לרוחב, אולי יותר מעיר זהו פסיפס של שכונות חדשות וישנות, פאר ועושר לצד עוני משווע, אצטקי וקולוניאלי יחד עם מודרני ופוסט מודרניסטי. עיר שמנסה להילחם באורבניזציה המואצת ובזיהום האוויר החונק אותה. מנסה לכלכל את 22 מיליון תושביה ולתת להם עתיד טוב יותר. עיר שמנסה להטוות כיוון למדינה עצומה ורב גונית בצילו של האח הגדול מן הצפון, זה שכבר כבש בעבר חלקים גדולים ממנה ואולי עדיין רעב. עיר שממשיכה לבנות את עצמה מעל אגם לתוכו היא שוקעת. עיר שכולם רוצים לעזוב, אבל רק לסופשבוע. עיר של אינדיאנים לבנים וכל מה שביניהם. העיר של המקסיקנים.
 
* מסואמריקה (Mesoamerica) – אזור במרכז אמריקה, בו צמחו מספר תרבויות פרה קולומביאניות, לפני הכיבוש הספרדי במאות 15-16. האזור משתרע ממרכז הונדורס וצפון קוסטה ריקה, בדרום, עד מרכז מקסיקו, בצפון. בין התרבויות באזור זה נמצאות: המאיה, האצ'טקים, טאוטיוואקן ועוד. (העורכת)







 
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.


לקריאת כתבות נוספות של ברק.








מספר צפיות: 14856
2230