העולם על פי פרידה קאלו
מאת: דנה אשכנזי
פרידה קאלו (Frida Kahlo) נולדה במקסיקו ב- 6 ביולי 1907, לאב מהגר ממוצא יהודי גרמני ולאם מקסיקנית ממוצא אינדיאני. הבית בו גדלה שילב בין אווירה חופשית ומשוחררת, אותה יצר אביה הצלם, לבין חינוך מסורתי ושמרני, שהחדירה אמה הקתולית לכותלי הבית. בין האב האומן לבתו שררה מערכת יחסים של אהבה וקירבה, והיה זה הוא אשר חשף בפניה של הילדה פרידה את עולם הציור.
נעורים בצל הגוף השבור
בהיותה בת 6 חלתה פרידה במחלת הפוליו, שהותירה אותה נכה, ובהיותה בת 18 נפצעה קשות בתאונת דרכים, בעת שחשמלית התנגשה באוטובוס בו נסעה, ומוט מתכת פילח את ביטנה ואגנה. התאונה גרמה לה לשברים קשים באגן ובגב, והותירה אותה פצועה אנושות ומרותקת למיטתה למשך חודשים רבים.
המחלה והתאונה המחרידה גרמו לה לכאבים עזים, נכות, התמכרות למשככי כאבים, ניתוחים רבים, שיתוק, ואף הביאו בהמשך, לאחר סדרת ניתוחים כושלים, לכריתת רגלה. כל אותה העת שימש לה הציור מקום מפלט. המאבק היום-יומי בסבל ובנכות קיבלו ביטוי עז ומצמרר ביצירותיה רבות העוצמה.
כתבות על יעדי טיול במקסיקו
"התאונה" – פרידה קאלו, 1925
אהבתם הבלתי אפשרית של פרידה ודייגו
כבר מנעוריה היתה פרידה קאלו בעלת אופי עצמאי, דרמטי ומרדני. בשנת 1929, בהיותה בת 22, נישאה פרידה בטקס אזרחי לצייר הנודע דייגו ריברה, שהיה אז בן 42. דייגו השפיע רבות על פרידה, שהעריצה אותו כאומן והשניים הפכו לזוג המלכותי של האומנות המקסיקנית במאה ה- 20. חייהם המשותפים היו סוערים ויצריים עד מאוד, והתאפיינו בלא מעט עליות ומורדות. דייגו היה מסור ליצירתו ולציורי הקיר שלו, במידה שעוררה את קנאתה של פרידה. לעיתים קרובות התבטאה פרידה לגבי יחסיה עם ריברה באופן הבא: "ידעתי שתי תאונות קשות בחיי, תאונת הדרכים שעברתי בנעורי והנישואים לדייגו ריברה".
במהלך חייהם המשותפים, הרבה ריברה לבגוד בפרידה עם נשים אחרות, כולל רומן אותו ניהל עם אחותה, דבר שפגע בפרידה קשות. לריברה אף נולדו ילדים מנשים שונות, לעומת זאת לזוג קאלו-ריברה, לא נולדו מעולם ילדים משותפים. יש הטוענים שהדבר נבע ממצבה הפיסי הירוד של פרידה. פרשנות נוספת מייחסת לפרידה את הבחירה שלא ללדת ילדים, על-מנת שלא לאבד את דייגו. למרות היחסים ההרסניים בין השניים, נלחמה פרידה לא מעט להצלת נישואיה לדייגו. היא נהגה לומר: "אני נותנת לו לשחק בנשוי לנשים אחרות", והוסיפה, "דייגו איננו, ולעולם לא יוכל להיות, בעלה של מישהי, אך הוא יודע להיות חבר נפלא".
למרות אהבתו לפרידה והכבוד שרכש לה כיוצרת, הצהיר דייגו: "ככל שאני אוהב אותה יותר, כך אני רוצה לפגוע בה יותר". פרידה ניהלה אף היא לא מעט פרשיות אהבה, הן עם נשים והן עם גברים, כולל רומן עם המהפכן ליאון טרוצקי. ב- 1939 התגרשו בני הזוג, אך כעבור שנה הם נישאו שוב.
מימין – פרידה קאלו מציירת דיוקן, משמאל – פרידה קאלו ובן זוגה הצייר דייגו ריברה
הציירת שהקדימה את זמנה
פרידה קאלו הסתתרה בחייה מאחורי מסכות רבות. בראשית דרכה כציירת נחשבה פרידה לאומנית שולית, העומדת בצילו של בעלה הנודע. היא נהגה להציג את עצמה כאומנית נאיבית, ובעיקר כאשתו הקטנה והמסורה של האומן הנודע דייגו ריברה. אולם, מתחת לפני השטח הסתתרה אישיות מורכבת, מסתורית, רבת עוצמה, דעתנית וסוערת. היא הרבתה לצייר דיוקנות עצמיים, בהם ציירה את עצמה בין השאר כצבי פצוע ואלה הינדית, ובהם היא הוצגה כישות משתנה ורב-גונית.
פרידה היתה פמיניסטית, שציירה את עצמה עם גבות ושפם. היא ניסתה להבליט את היופי שבאי-השלמות. ברבים מציוריה מופיעים בעלי חיים, בהם: קופים, כסמל לפוריות וזיווג, וכלבים, כסמל לנאמנות. היא הרבתה להתקשט בפרחים, עגילים גדולים, תסרוקות מורכבות, ובגדים רקומים לפי מיטב המסורת המקסיקנית. כל אילו הבליטו את הניגודיות בין נשיותה, יופייה האקזוטי, ואישיותה הקסומה והמרתקת, לבין גופה הבוגדני, הכואב והמרוסק.
פרידה הפמיניסטית עם גבות מחוברות ושפם
סגנון ציוריה של פרידה הוגדר כסוריאליזם נאיבי. ביצירותיה עסקה בנושאים של מגדר, זהות עצמית, פוליטיקה, שורשים ומיזוג תרבויות. רבות מעבודותיה כללו אלמנטים מהאומנות האינדיאנית הדרום-אמריקנית ומהתרבות המקסיקנית העממית.
פרידה היתה קומוניסטית נלהבת שניהלה מאבק לשוויון וצדק חברתי. הקומוניזם ריתק את פרידה כבר בנעוריה, ועם השנים נהיה עבורה לסוג של דת – תמונות של מארקס, אנגלס ולנין, היו תלויות מעל מיטתה. דעותיה החברתיות והפוליטיות באו לידי ביטוי ברבים מציוריה. חרף הנחות והריתוק למיטה, נאחזה פרידה בחיים בכל כוחה. היא נלחמה, חשקה, אהבה ובעיקר ביטאה את עצמה בדרכה הייחודית באמצעות הציור.
במהלך חייה ציירה פרידה 143 ציורים, מהם 55 עסקו בתיאור דיוקנה העצמי, בניסיון להעביר את המתבונן אל עולמה הפנימי העשיר והשברירי כל כך. על פרידה כאומן אמר ריברה: "פרידה החלה לצייר סדרת יצירות מופת שאין לה תקדים בהיסטוריה של האומנות". מתוך התאונה הקטלנית, הסבל הנוראי והגוף השבור נולדה אומנית ייחודית, שהקדימה את זמנה ושבלעה את החיים בטירוף.
על קו הסיום
באפריל 1953 הציגה פרידה קאלו לראשונה במקסיקו מולדתה תערוכה מקיפה של עבודותיה. בשל מצבה הבריאותי ההולך ומתדרדר, איש לא ציפה ממנה שתהיה נוכחת בתערוכה. אולם, לתדהמתם של המשתתפים באירוע, פרידה הגיעה לפתיחה כשהיא נישאת שכובה במיטתה המקושטת.
ב-13 ביולי 1954 נפטרה פרידה קאלו בת ה- 47, לאחר שנים ממושכות של סבל. יש הטוענים כי היה זה דייגו שסייע לאשתו החולה לסיים קץ למכאובה ולחייה, לאחר שכבר לא יכלה לשאת עוד את הכאבים.
פרידה הורישה את ציוריה לדייגו ריברה, באומרה: "אני משאירה לך את הדיוקן שלי, כך שתוכל לחוש בנוכחותי בכל עת, גם כאשר כבר לא אהיה כאן". לאחר מותה, ספד דייגו על אובדנה של הנפש התאומה שהייתה לו. הוא נפטר שלוש שנים לאחר מותה. כיום תלויים הציורים של פרידה קאלו במיטב המוזיאונים בעולם, והיא נחשבת לאחת מהיוצרות המרתקות ביותר בתולדות האומנות.
פרידה קאלו – הסרט
הסרט פרידה, בבימוי ג'ולי טימור ובכיכוב השחקנית המקסיקנית סלמה הייק צולם במקסיקו בשנת 2001. זוהי יצירת מופת מרגשת על חייה ודמותה של האישה והציירת פרידה קאלו. ברגעים מסוימים הסרט דומה לציוריה של קאלו, ואילו ברגעים אחרים דמותה של פרידה יוצאת מתוך הציור הדו-ממדי, ומתגלים בה רבדים של עומק. זהו סרט העוסק קודם כל באהבה ובתשוקה. אהבה לחיים והרצון לחיות, למרות הכאב והסבל. התשוקה לאהוב ולהיות נאהב. התשוקה והרצון ליצור, על מנת לתקשר עם הסביבה ולצאת ממעגל של חיים בצל הבדידות, שנגזרו על אישה פצועה ושבורה.
פרידה קאלו – פורטרט עצמי
לקריאה נוספת
היידן הררה, פרידה - ביוגרפיה של פרידה קאלו, מאנגלית: שרה רופין, הוצאת: דביר, 2005.
פרידה קאלו, פרידה קאלו - יומן, אמנות, חיים, הוצאת מודן, 2003.
מידע נוסף
כתבות נוספות על מקסיקו
מקסיקו - יעדי טיול נבחרים
ריביירה מאיה - נופש לחופי הים קריבי
מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה
כתבות על יעדי טיול במקסיקו
מימין
הציירת שהקדימה את זמנה
פרידה קאלו הסתתרה בחייה מאחורי מסכות רבות. בראשית דרכה כציירת נחשבה פרידה לאומנית שולית, העומדת בצילו של בעלה הנודע. היא נהגה להציג את עצמה כאומנית נאיבית, ובעיקר כאשתו הקטנה והמסורה של האומן הנודע דייגו ריברה. אולם, מתחת לפני השטח הסתתרה אישיות מורכבת, מסתורית, רבת עוצמה, דעתנית וסוערת. היא הרבתה לצייר דיוקנות עצמיים, בהם ציירה את עצמה בין השאר כצבי פצוע ואלה הינדית, ובהם היא הוצגה כישות משתנה ורב-גונית.
פרידה היתה פמיניסטית, שציירה את עצמה עם גבות ושפם. היא ניסתה להבליט את היופי שבאי-השלמות. ברבים מציוריה מופיעים בעלי חיים, בהם: קופים, כסמל לפוריות וזיווג, וכלבים, כסמל לנאמנות. היא הרבתה להתקשט בפרחים, עגילים גדולים, תסרוקות מורכבות, ובגדים רקומים לפי מיטב המסורת המקסיקנית. כל אילו הבליטו את הניגודיות בין נשיותה, יופייה האקזוטי, ואישיותה הקסומה והמרתקת, לבין גופה הבוגדני, הכואב והמרוסק.
פרידה הפמיניסטית עם גבות מחוברות ושפם
סגנון ציוריה של פרידה הוגדר כסוריאליזם נאיבי. ביצירותיה עסקה בנושאים של מגדר, זהות עצמית, פוליטיקה, שורשים ומיזוג תרבויות. רבות מעבודותיה כללו אלמנטים מהאומנות האינדיאנית הדרום-אמריקנית ומהתרבות המקסיקנית העממית.
פרידה היתה קומוניסטית נלהבת שניהלה מאבק לשוויון וצדק חברתי. הקומוניזם ריתק את פרידה כבר בנעוריה, ועם השנים נהיה עבורה לסוג של דת – תמונות של מארקס, אנגלס ולנין, היו תלויות מעל מיטתה. דעותיה החברתיות והפוליטיות באו לידי ביטוי ברבים מציוריה. חרף הנחות והריתוק למיטה, נאחזה פרידה בחיים בכל כוחה. היא נלחמה, חשקה, אהבה ובעיקר ביטאה את עצמה בדרכה הייחודית באמצעות הציור.
במהלך חייה ציירה פרידה 143 ציורים, מהם 55 עסקו בתיאור דיוקנה העצמי, בניסיון להעביר את המתבונן אל עולמה הפנימי העשיר והשברירי כל כך. על פרידה כאומן אמר ריברה: "פרידה החלה לצייר סדרת יצירות מופת שאין לה תקדים בהיסטוריה של האומנות". מתוך התאונה הקטלנית, הסבל הנוראי והגוף השבור נולדה אומנית ייחודית, שהקדימה את זמנה ושבלעה את החיים בטירוף.
על קו הסיום
באפריל 1953 הציגה פרידה קאלו לראשונה במקסיקו מולדתה תערוכה מקיפה של עבודותיה. בשל מצבה הבריאותי ההולך ומתדרדר, איש לא ציפה ממנה שתהיה נוכחת בתערוכה. אולם, לתדהמתם של המשתתפים באירוע, פרידה הגיעה לפתיחה כשהיא נישאת שכובה במיטתה המקושטת.
ב-13 ביולי 1954 נפטרה פרידה קאלו בת ה- 47, לאחר שנים ממושכות של סבל. יש הטוענים כי היה זה דייגו שסייע לאשתו החולה לסיים קץ למכאובה ולחייה, לאחר שכבר לא יכלה לשאת עוד את הכאבים.
פרידה הורישה את ציוריה לדייגו ריברה, באומרה: "אני משאירה לך את הדיוקן שלי, כך שתוכל לחוש בנוכחותי בכל עת, גם כאשר כבר לא אהיה כאן". לאחר מותה, ספד דייגו על אובדנה של הנפש התאומה שהייתה לו. הוא נפטר שלוש שנים לאחר מותה. כיום תלויים הציורים של פרידה קאלו במיטב המוזיאונים בעולם, והיא נחשבת לאחת מהיוצרות המרתקות ביותר בתולדות האומנות.
פרידה קאלו – הסרט
הסרט פרידה, בבימוי ג'ולי טימור ובכיכוב השחקנית המקסיקנית סלמה הייק צולם במקסיקו בשנת 2001. זוהי יצירת מופת מרגשת על חייה ודמותה של האישה והציירת פרידה קאלו. ברגעים מסוימים הסרט דומה לציוריה של קאלו, ואילו ברגעים אחרים דמותה של פרידה יוצאת מתוך הציור הדו-ממדי, ומתגלים בה רבדים של עומק. זהו סרט העוסק קודם כל באהבה ובתשוקה. אהבה לחיים והרצון לחיות, למרות הכאב והסבל. התשוקה לאהוב ולהיות נאהב. התשוקה והרצון ליצור, על מנת לתקשר עם הסביבה ולצאת ממעגל של חיים בצל הבדידות, שנגזרו על אישה פצועה ושבורה.
פרידה קאלו – פורטרט עצמי
לקריאה נוספת
היידן הררה, פרידה - ביוגרפיה של פרידה קאלו, מאנגלית: שרה רופין, הוצאת: דביר, 2005.
פרידה קאלו, פרידה קאלו - יומן, אמנות, חיים, הוצאת מודן, 2003.
מידע נוסף
כתבות נוספות על מקסיקו
מקסיקו - יעדי טיול נבחרים
ריביירה מאיה - נופש לחופי הים קריבי
מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה
פרידה היתה פמיניסטית, שציירה את עצמה עם גבות ושפם. היא ניסתה להבליט את היופי שבאי-השלמות. ברבים מציוריה מופיעים בעלי חיים, בהם: קופים, כסמל לפוריות וזיווג, וכלבים, כסמל לנאמנות. היא הרבתה להתקשט בפרחים, עגילים גדולים, תסרוקות מורכבות, ובגדים רקומים לפי מיטב המסורת המקסיקנית. כל אילו הבליטו את הניגודיות בין נשיותה, יופייה האקזוטי, ואישיותה הקסומה והמרתקת, לבין גופה הבוגדני, הכואב והמרוסק.
פרידה קאלו – הסרט
הסרט פרידה, בבימוי ג'ולי טימור ובכיכוב השחקנית המקסיקנית סלמה הייק צולם במקסיקו בשנת 2001. זוהי יצירת מופת מרגשת על חייה ודמותה של האישה והציירת פרידה קאלו. ברגעים מסוימים הסרט דומה לציוריה של קאלו, ואילו ברגעים אחרים דמותה של פרידה יוצאת מתוך הציור הדו-ממדי, ומתגלים בה רבדים של עומק. זהו סרט העוסק קודם כל באהבה ובתשוקה. אהבה לחיים והרצון לחיות, למרות הכאב והסבל. התשוקה לאהוב ולהיות נאהב. התשוקה והרצון ליצור, על מנת לתקשר עם הסביבה ולצאת ממעגל של חיים בצל הבדידות, שנגזרו על אישה פצועה ושבורה.
פרידה קאלו – פורטרט עצמי
לקריאה נוספת
היידן הררה, פרידה - ביוגרפיה של פרידה קאלו, מאנגלית: שרה רופין, הוצאת: דביר, 2005.
פרידה קאלו, פרידה קאלו - יומן, אמנות, חיים, הוצאת מודן, 2003.
פרידה קאלו
לקריאה נוספת
היידן הררה, פרידה - ביוגרפיה של פרידה קאלו, מאנגלית: שרה רופין, הוצאת: דביר, 2005.
פרידה קאלו, פרידה קאלו - יומן, אמנות, חיים, הוצאת מודן, 2003.
מידע נוסף
כתבות נוספות על מקסיקו
מקסיקו - יעדי טיול נבחרים
ריביירה מאיה - נופש לחופי הים קריבי
מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה
ריביירה מאיה - נופש לחופי הים קריבי
מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה