www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אגם אטיטלן - סימפוניה של צבעים
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


אגם אטיטלן נחשב לאחד היעדים התיירותיים החשובים בגואטמלה (לא לבלבל עם אגם Amatitlan), שני בפופולאריות שלו רק לשרידי המאיה אשר בטיקאל. משוררים דימו אותו לעין כחולה של ציקלופ ענק, רומנטיקנים הכתירו אותו בתור "היפה באגמי תבל". אלף שמות וכינויים נקשרו לו, וגם הציניקנים הגדולים ביותר לא יכלו להיות אדישים לקסמו, ליופיו שובה הלב, לצבעו הכחול העמוק ולמיקומו המרהיב.


לא אשכח אותו, את האיכר, שהראה לי את אגם אטיטלן לראשונה. הודו של המקום נחשף לנגד עיני, בבקר קריר באביב 1982, מהמקום המרהיב ביותר ממנו ניתן להעריך את יופיו – מלמעלה. דון פדרו הוא בן תערובת שדמו האינדיאני נמהל היטב בדם אבותיו הספרדים. הסומבררו שלו וחריצי פניו שיוו לו מראה הלקוח הישר מן המערבונים. צלעותיו הבולטות של סוסו נשמעו היטב לעקביו הנוקשים. לפני שנים, כשהוא והסוס היו צעירים יותר, הציל אותו תאום זה מכדורי הגרילה. במשך שנים הוא מוביל מטיילים אל פסגת הר הגעש טולימן (Toliman) ושמו עבר מפה לאוזן במסעדות ה"גרינגוס" (הזרים) של פנחצ'ל (Panajachel). 
 
חקלאות כפרית לחופי אגם אטיטלן   (צילום: כרמית וייס)
 

הפלגות גיאוגרפיות



 
לילה קודם לכן הגעתי לכאן, בנסיעה חבוטה בטנדר ישן, שקרטע לאורך כל הדרך המשובשת היוצאת מגואטמלה סיטי (Guatemala City). לאחר שינה חטופה והשכמה בשעת לילה מאוחרת, פגשתי בדון פדרו וכעבור שעתיים נוספות חנינו למרגלות הר הגעש, כשצלליתו המאיימת של ההר מזדקרת מעלינו. כוסית של תה, מנוחה קצרה, ואנו מתחילים לטפס, מתמודדים עם החשכה ותלאות הדרך לפסגה. "אנחנו כאן", הוא מכריז. אני מביט בחשכה שמסביב ולא מבין לאן הגענו. מולי ראיתי פס אפרפר באופק, מתרחב והופך לצהוב. הכתמים שבאפלה הפכו לעצים, הגושים לגבעות, הנקודות הזוהרות לבתים, ובתווך, בין הרי הגעש, ממש למטה, נגלה במלוא הדרו אחד היפים באגמי העולם.
 

יעדים סביב אגם אטיטלן: הרי הגעש אטיטלן ו
טולימן (A), סנטיאגו אטיטלן (B),
הר הגעש סן פדרו (C), 
סאן אנטוניו פולולו (D), פנחצ'ל (E), סולולה (F), צ'יצ'יקסטננגו (G)
 
 
סימפוניה של צבעים באגם אטיטלן
אגם אטיטלן נמצא באזור ההררי שבמערבה של גואטמלה, במרחק 147 ק"מ - או שלש וחצי שעות נסיעה - מעיר הבירה גואטמלה סיטי. האגם שוכן בגובה של 1,562 מ' מעל פני הים ונהנה מאקלים אביבי כל ימות השנה. רוחבו המקסימלי 10 ק"מ ואורכו 18 ק"מ; שטחו כ-50 קמ"ר, ועמקו המקסימאלי 350 מ'. [בספרים שונים מופיעים נתונים שונים בין 320 מ' לבין 525 מ'] האגם נוצר כתוצאה מפעילות געשית. בעלי המקצוע חלוקים אם מדובר בקלדרה, היינו - לוע של הר געש שהתפוצץ, או שמא זרם של לבה, שזרם מהר הגעש סאן לוקאס טולימן (Toliman) וחסם את יציאת המים. האגם משנה את צבעו תכופות לפי מזג האוויר, עונת השנה והשעה ביום. לעתים הוא כחול עמוק, לעתים תכלת השמיים, לעתים מזכיר בגונו את אבן החן לאפיס לזולי, ולעתים הוא לובש גוון ירוק יותר, כצבע האזמרגד.
 
לסימפוניית הצבעים הזו נוספות הגבעות הירוקות והפסגות בצבע חום ארגמן של הרי הגעש שמסביב, המתנשאים לגובה של למעלה מ- 3,000 מטרים. דומה והרי הגעש התמירים הם אלו שמעניקים לו את הדרו: אטיטלן (Atitlan), סן פדרו (San Pedro) וטולימן (Toliman) הם הרי געש חרוטיים להפליא. הרים אלו מזדקרים ממש מעל קו המים ומפסגותיהם נשקף נוף מכושף של האגם וסביבתו. בבקרים נראים פני האגם חלקים כמראה, אך שקט זה עלול להתגלות כבוגדני. באזור מנשבות רוחות הגורמות לעתים לסערות. הידועה לשמצה היא השוקומיל (Xocomil) המנשבת בעוז מדרום לצפון. 
לינה במחוז סולולה – סביב אגם אטיטלן
 
הכפר סנטיאגו אטיטלן ואחד משני הרי הגעש    (צילום: כרמית וייס)
 
הכפרים של שנים-עשר השליחים
סביב האגם שזורים תריסר כפרים הנקראים, רובם ככולם, על שם שנים עשר השליחים. בכפרים חיים בני שלושה שבטים, הנבדלים זה מזה בלבוש, בשפה ובתרבות. אלו הם הצוטוהילים (Tzutuhil), החיים בגדה הדרומית, הקצ'יקלים (Cachiqueles) בצפון-מזרח, והקיצ'ה (Quiche) שבצפון-מערב, כולם קשורים לתרבות המאיה. היו אלו מעיין ממלכות קטנות שנשלטו על ידי קבוצות לוחמים. כאשר פלש לכאן, ב-1524, הכובש הספרדי פדרו דה אלוורדו (Pedro de Alvarado), הוא זיהה את הסכסוכים הפנימיים והיטיב להשתמש בשיטה של "הפרד ומשול". באופן ציני להחריד כרת ברית עם שניים מהשבטים כנגד האחר, סכסך בין המנצחים ולבסוף הכניע את זה שנותר. 
 
מרבית התושבים מתפרנסים מחקלאות של מטעים ותירס. אנשים רבים מתפרנסים מדייג, אך מרבית הדגים הילידים חוסלו על ידי דגים שיובאו לכאן מאירופה. התושבים עברו קולטוריזציה (תירבות) עמוקה על ידי הנזירים הפרנציסקנים והדומיניקנים שהצטרפו לכובשים וחפצו להציל את נשמתם הכופרת. כולם קיבלו את הדת ומרבית סממני התרבות, אם כי באופן ובמידה שונים. בתרבות המקומית ישנה חלוקה בין הלדינוס (Ladinos), היינו, לטינים, קבוצה הכוללת את בני התערובת ואת הילידים, שהתערו בעולם המערבי והם לובשים בגדים מערביים ודוברי ספרדית, לעומת האינדיחינוס (Indiginos), היינו, הילידים, המשמרים את התרבות המקומית, בשפה ובלבוש. בהקשר זה נציין כי המונח הרווח "אינדיאני" הינו פסול מנקודת ראות אנתרופולוגית, כי אין מדובר כאן בהודים. במקרים רבים הוא נחשב למעליב ממש. הזכרנו אותו פה ושם משיקולי נוחות. הכינויים הרווחים הם "אמרינידים"(Amerinides) בפי האנתרופולוגים, או "אינדיחינוס" בפיהם עצמם.
 
נשים כובסות באגם אטיטלן    (צילום: כרמית וייס)
 
פרשנות מודרנית לתרבות עתיקה
מה שנותר הוא החגים הנוצריים, אך תחת פני השטח מבצבצים סממנים מקומיים עתיקים, או לפחות פרשנות מודרנית של התרבות העתיקה. כך למשל, בכפרים רבים, במיוחד בסנטיאגו אטיטלן, מאורגנים הכפריים ב-Cofradias, מעיין מסדרי אחווה, שבהם מאורגנת קבוצה של משפחות במין מסדר אחווה סביב אבי אחת המשפחות החזקות, שמשמש כמנהיג תורן למשך שנה שלמה, ללא שכר, תוך פגיעה בפרנסתו, והוא מנהל את חיי הרוח של הקהילה. הפולחן מתרכז בכנסייה מאולתרת שמקומה משתנה אף הוא, ובלבה אל-תירס מקומי המכונה מאשימון (Maximon). מדובר באליל של ממש, הלבוש בבגדי אנוש, מעשן סיגריות ולצדו כוהנים הדואגים לצרכיו ומעבירים אליו בקשות. בניגוד למה שהמטיילים סבורים, יש יותר ממשימון אחד. בכפר סנטיאגו אטיטלן, למשל, לכל קופרדיה יש את המשימון שלה. בשנים האחרונות החלה פעילות מוגברת של מיסיונרים אוונגליסטים, המעניקים לילדים חינוך חינם וגורמים להורים לעבור אל הכנסייה שלהם, במתכונת המוכרת מפעילותה של ש"ס. משנה לשנה ישנם פחות קתולים ולכשאלו ייעלמו, יעבור גם פולחן משימון מן העולם. בינתיים, אפשר ליהנות מטקסי הטבלה הנערכים באגם בימי א'.
 
אם ברוחניות עסקנו, ניתן להפליג או ללכת רגלית לכפר San Marcos de la Laguna, שם מתקיימת פעילות רוחנית במרכז מדיטציה הנקרא Las Piramides. מרבית המטיילים מתרכזים בפנחצ'ל (Panajachel), המכונה לעתים "Pana" בפי המטיילים. זהו כפר גדול יחסית,  המונה כ-500 תושבים ומשמש כמרכז ל"גרינגוס" - כך מכונים הזרים באמריקה הלטינית כולה. הכמות הגדולה של הזרים המטיילים וחיים כאן העניקה למקום את הכינוי “Gringotenango”, היינו, מקום הזרים. המקום נתגלה על ידי הביטניקים של שנות ה-60 וההיפיס של שנות ה-70 וחלקם עדיין חיים כאן, ילדי הפרחים הנבולים. כך שבפנחצ'ל מתחככות זו בזו כמה קבוצות אתניות: האינדיאנים, השומרים על תרבותם, בשפה ובלבוש; הילידים המכונים "לדינו" (משום שספגו תרבות לטינית), המגישים את מרבית שירותי התיירות; עשירים מקומיים הבאים לנפוש; תיירים וקהילות ההיפים.
 
בפנחצ'ל אפשר למצוא בנקל בתי מלון ובתי הארחה בכל מחיר ובכל קטגוריה, מסעדות בתי קפה, קפה-אינטרנט, חנויות ספרים, דוכנים המוכרים מזכרות, חנויות המציעות עבודות יד ברמות שונות ומשרדי נסיעות המארגנים טיולים בסביבה. במרבית מסעדות התרמילאים מגישים לארוחת בוקר יוגורט מקומי, בתוספת פירות טריים, פירות יבשים ודבש. פנחצ'ל (וכמה מן הכפרים האחרים שלחוף האגם) הינו מקום פופולארי ללמוד ספרדית, בין אם בקורס ובין אם בעזרת מורה פרטי/ת. כך אפשר לשלב לימודים, טיולים ובילויים. במקום מתקיים פסטיבל עם ריקודי רחוב והרבה שתייה, בין ה-1 ל-7 באוקטובר. משהו שלא הייתי מתאמץ להגיע אליו במיוחד, אך שווה הצצה אם נמצאים באזור באותו הזמן. אין הרבה מה לראות בפנחצ'ל גופא, אך זהו בסיס נוח לסיורים באזור והמעגן העיקרי של הסירות. כך למשל, אפשר לצאת בשעת בוקר לשייט לכפרים שלחוף האגם.   
כתבה על אגם אטיטלן, העיירה ליוינגסטון ונהר דולסה ריו
לינה בעיירה פאנחצ'ל
 
אשה ותינוק על גבה באגם אטיטלן    (צילום: כרמית וייס)
 



 
 ימי השוק סביב אגם אטיטלן
בכפר סנטיאגו אטיטלן (Santiago Atitlán), הכפריות לבושות בגדים רקומים בשלל צבעים ושיניהן מקושטות בעיטורי זהב [פייסטה לכבוד סנטיאגו (יעקב הקדוש) ב-25/07. פייסטה ב-5 ביוני]. במזבח של הקתדרלה יש גילופי עץ יפים, שם הוכנסו לסצנות הנוצריות אלמנטים מתרבות המאיה. בכפר סאן אנטוניו פולולו (San Antonio Palopó) ניתן לראות גברים לובשי חצאיות, העובדים בשדות. בתכנון הטיול יש לקחת בחשבון את ימי השוק. זהו סרט אילם בשלל צבעי טכניקולור. הסוחרים מגיעים על גבי טנדרים, חמורים או ברגל, מרחק יום או יומיים משם. את זמן ההליכה אינם מחשבים בעלות המוצר. זהו עבורם גם אירוע חברתי. הם פורסים את מחצלותיהם ומסדרים את מרכולתם בשקט מופתי. מדי יום מתקיים שוק במקום אחר. הקנייה המומלצת ביותר היא רצועות בד רקומות יפהפיות, הנקראות Huipiles, הנכרכות סביב הראש. לנשים המקומיות הן מוסיפות הדר, אך לא ברור מה התייר יעשה בהן. אני סבור כי השוק היפה מכולם הוא סולולה (Solola), אחד הכפרים הבודדים בגואטמלה, בהם גם הגברים מקפידים על הלבוש המסורתי (פייסטה גדולה ב-11-17 באוגוסט, השיא ב-15 באוגוסט).
 
הטיול האידיאלי ביום שישי הוא לצאת מפנחצ'ל מוקדם בבוקר, נסיעה בדרך משגעת ביופייה (תוך שילוב של תצפיות וקטעים קצרים של הליכה רגלית), אל השוק של Godínez. השוק – ססגוני וללא תיירים כלל. בסולולה (Solola) – סיבוב בשוק, הליכה לבית הקברות הצבעוני, ממנו נשקפת תצפית מופלאה על האגם, וחזרה לפנחצ'ל. בדרך חזרה, כדאי לשוב לפנחצ'ל במונית, או אפילו ברגל, כדי שאפשר יהיה לעצור מפעם לפעם, להתבונן ולשאוף את הנוף, שבכל פיתול של הדרך, נראה יפה מקודמו. מדרום מזרח לכפר San Andres Semetabaj ישנן תצפיות מרהיבות על האגם. אסור להחמיץ את מצפור Mirador Mario Mendez Montenegro
 
השוק בסולולה    (צילום: כרמית וייס)
 
עונת השנה לטיול בגואטמלה
העונה האידיאלית היא החורף, היינו, העונה הקרירה והיבשה, המשתרעת בין מחצית נובמבר לבין סוף פברואר. הלילות קרים אמנם, אך השמיים בהירים והימים אידיאליים לטיולי רגל ולטיפוס על הרי הגעש. תיירים באים לכאן ומטיילים במשך כל ימות השנה. מרביתם מגיעים דווקא בחודשים יולי ואוגוסט, בשיאה של העונה החמה והגשומה (יוני-אוקטובר), משום שאלו חודשי החופשה באירופה ובצפון אמריקה. ספטמבר וראשית אוקטובר הם חודשי ההוריקנים. אלו אמנם אינם חזיון נפוץ, אך כשמגיע הוריקן כזה, בממוצע אחת לשלוש ארבע שנים, הטיול כמעט ובלתי אפשרי. במארס מתחילה העונה החמה והיבשה. פעמים רבות האגם מתכסה באובך והצמחייה מצהיבה. מאידך, מטיילים רבים נוהרים לכאן בשל חופשת הפסחא, וכדי להשתתף בחגיגות "השבוע הקדוש" (Semana Santa).
 
אירועי פולקלור בגואטמלה
כדאי לכוון את הטיול למועד בו מתקיימת פייסטה, היינו חגיגה דתית. למשל, בין 28 בנובמבר ל-1 בדצמבר מתקיימת פייסטה ססגונית בכפר San Andres Semetabaj, הנמצא במרחק של 24 ק"מ מפנחצ'ל. מדי שנה, ב-31 באוקטובר, נחגג יום המתים (Dia de los Muertos). ב-1 בנובמבר נחוג כאן Dia de los Infantos, היינו "יום הילדים המתים" וב-2 בנובמבר נחגג Dia de los Santos, היינו "יום כל הקדושים". 
 
יש לציין שלא בכל מקום מקפידים המקומיים על הכינויים השונים. כך למשל, במקומות רבים, ה-1 בנובמבר מכונה "יום כל הקדושים" וה-2 בנובמבר – יום המתים. בימים אלו מציינים המקומיים, לבנים כילידים, את קרובי משפחתם שהלכו לעולמם. בתי הקברות מתקשטים באלפי פרחים וסרטים צבעוניים ואלפי בני אדם נוהרים אליהם, לבושים במיטב מחלצותיהם, כדי להתייחד עם יקיריהם. רבים מהם נושאים עמם את המאכלים שהיו אהובים על המתים ועורכים ליד הקבר סעודת מצווה. החג מתנהל במין שניות מוזרה: מחוץ לבתי הקברות חגיגות שמחות בהם האנשים לובשים "בגדי מתים", היינו חולצות עליהם מודפסות עצמות וגלגלות, מקיימים "תיאטרון מתים" ו"ריקודי מתים", בצהלה רועשת. 
בפנים, בניגוד בולט לרעש ולשמחה הסוריאליסטית שברחוב, יושבים אלפי אנשים עצובים, דוממים, חלקם במדיטציה של ממש ונזכרים באהוביהם שאינם עוד. 
 
מרבית התיירים נוהגים לקחת חלק באירועי החג דווקא במקסיקו השכנה, אך אירועי גואטמלה אינם נופלים מהם. אפשר להסתפק בבתי הקברות שבקרבת האגם או להרחיק ולנסוע אל כפר Zunil ההררי שבדרום-מערב המדינה, בו בית קברות יפה במיוחד. כך גם בעיירה Santiago Sacatepequez, הנמצאת לא הרחק מאנטיגואה. במשך כל הלילה נראים בבתי הקברות אלפי מקומיים, כשהם מדליקים עשרות אלפי נרות. 
 
המקום המוצלח ביותר להעביר בו את החג הינו הכפר ההררי טודוס סנטוס (Todos Santos), שברכס הרי Cuchumatanes, לא רחוק מהגבול המכסיקני. נקודת המוצא אל הכפר היא העיירה ואווטננגו (Huahuatenango), שם אפשר גם ללון. ממנה, שעתיים של נסיעה (40 ק"מ) בדרך הררית יפהפייה מובילה לכפר הציורי טודוס סנטוס, שתושביו ידועים בבגדיהם הססגוניים. בניגוד לכפרים רבים אחרים, כאן גם הגברים מקפידים, הקפדה יתרה, ללבוש את בגדיהם המסורתיים והם מתהדרים במכנסי פסים רקומים בצבעי אדום ולבן ובווסטים צבעוניים. 
 
בנוסף לאירועי בית הקברות מתרחש בשבוע הקדוש - טודוס סנטוס - ב-1 בנובמבר אירוע מיוחד במינו: מרוץ שליחים על גבי סוסים. רוכבים מקומיים, לבושים כדבעי, מקיימים תחרות כשבסיומו של כל קטע הם לוגמים משקה חריף תוצרת בית, עד שהם נופלים שיכורים ואינם מסוגלים להמשיך. נובמבר 1998 היה גשום במיוחד, אך מזג האוויר הסוער והבוץ לא הפריעו לרוכבים לרכב, לשתות ולהתפלש בבוץ. זהו אירוע פחות מסודר מאשר בערי מכסיקו, ומומלץ במיוחד לתרמילאים או לתיירים צעירים ברוחם. למרות שוואווטננגו נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה, כדאי כמובן ללון באחד הפנסיונים אשר בכפר.     
    
טקס לוויה בגואטמלה   (צילום: כרמית וייס)
 
תהלוכות חג הפסחא בגואטמלה
בסמנה סנטה מתקיימות לאורכו של השבוע הקדוש, בכפרים שסביב האגם, תהלוכות יפהפיות. הפסחא נחשב לחג העתיק ביותר בעולם הקתולי. זהו השבוע הקדוש (
Semana Santa) המציין את ה"פסיון", מחזור חייו האחרון של ישו, המתחיל ביום א' של התמרים, היום בו נכנס ישו לירושלים, דרך הסעודה האחרונה ביום ה', הצליבה ביום ו' ועלייתו השמיימה ביום א'. ימים שישי ("הטוב"), שבת וראשון הינם ימי חג רשמיים בכל מדינות האזור (בגואטמלה כך גם יום חמישי). 
 
במשך שבוע נראים ילידי אמריקה כשהם משחזרים אירוע שהתרחש בחצי השני של הכדור, לפני כאלפיים שנה. מאות "אינדיאנים" לבושי סגול מייצגים את החיילים הרומאיים, אלפים לבושי ג'לביות לבנות וחבושי כפיות מייצגים את היהודים (כאשר הערתי לרבים כי זהו לבוש המאפיין דווקא ערבים, הגיבו בתנועת יד מבטלת והפטירו "ערבים, יהודים, אותו הדבר"). במהלך ימי החג מתרחשים אירועים קטנים, ספוראדיים, כמו למשל תיאור משפטו של ישו בידי הנציב הרומי פונטוס פילטוס, אך העיקר הוא התהלוכות ההמוניות. ארונות כבדים ועליהם פסלי קדושים נישאים על ידי מאמינים דתיים, חלקם הגדול דוקא מסטיזוס (Mestizos), היינו, בני תערובת, כשהם נאנקים תחת כובד המשקל, אך נסערים מעצם החוויה הדתית. הם נאנקים תחת כובד המשא אך נושכים שפתיים וממשיכים לסחוב עד שהם כמעט כורעים ומוחלפים בנשיאה, לעתים בניגוד לרצונם. 
 
מדי בוקר שוקדים מאות מקומיים על הכנת שטיחי ענק מנסורת צבעונית ומפרחים. חלק מהם עובדים כל הלילה על הכנת שטיח כזה, מלאכת מחשבת ממש. השטיח המושלם מוצג לראווה זמן קצר לפני שהוא נרמס ברגלי החוגגים. לעתים מתרחשים אירועים קטנים אך מסעירים, פרי יזמה מקומית, כמו שחזור של הצליבה, כאשר המוקע על הצלב נכנס לטראנס של ממש.
 
המקום הפופולרי ביותר לשהות בו בעת החגיגות הוא העיירה אנטיגואה (Antigua), הנמצאת במרחק של שעה נסיעה מהבירה גואטמלה סיטי (Guatemala City). שם יש היצע גדול מאד של מקומות לינה בבתי מלון, אכסניות, או בתי משפחה. אולם מתקיימים אירועים כאלו גם במרבית הכפרים סביב אגם אטיטלן, ובמיוחד בכפר סנטיאגו אטיטלן, שם לובשים המקומיים חולצות רקומות יפהפיות. בימי החג ניתן לראות את מאשימון כשהוא קשור לצלב בקפלה ליד הקתדרלה ומואשם בהיותו יהודה איש קריות. בתהלוכה המרהיבה אשר בכפר, צועד ישו ראשון ואחריו מאשימון הקשור.החגיגות הקתוליות אינן כל הסיפור. בימים אלו, הרוויים מתח דתי, מקיימים הילידים טכסים לכבודה של פאצ'א מאמא (Pacha Mama), הלוא היא אמא אדמה. ברחבי המדינה מתקיימים טקסים שאמאניסטיים במערות או ביערות, שם ליד המדורה, אנשים רוקדים ונכנסים לטראנס. קשה כמובן לציין מיקום ומועד מדויק. אירועים כאילו משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה. יש להתעניין בשטח, לשאול כמה שיותר ולצפות מעט ליד הגורל.  
חגיגות הפסחא באנטיגואה
אנטיגואה - הפנינה של מרכז אמריקה
 
ייבוש פלפלים על הגגות, בכפר סנטיאגו אטיטלן   (צילום: כרמית וייס)
 
 
בטיחות בטיול בגואטמלה
הדרך מגואטמלה סיטי או מאנטיגואה אל אגם אטיטלן עוברת בעיירה צ'יצ'יקסטננגו (Chimaltenango) ובהמשך דרך הכפרים הגדולים Patzun ו-Patzicia. עיירות אלו היו קני גרילה מובהקים. בשנים האחרונות המצב שם שקט. בכל זאת, מומלץ לבצע עיקוף קל ולהישאר על הדרך הפאן-אמריקאית מס' 1, אל Tecpan Guatemala, להמשיך עד Los Encuentros, וממנה לרדת דרך סולולה (Solola) אל פנחצ'ל (Panajachel) שלחוף האגם. לעניות דעתי, אין לחשוש מפעילות גרילה, אך יש בהחלט לחשוש מפעילות של שודדים סמוך להרי הגעש. לכן, על אף שהטיפוס פשוט, אין לעלות ללא ליווי מקומי. 









גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי.








מספר צפיות: 10481
1382