www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אנטיגואה - הפנינה של מרכז אמריקה
מאת: ברק אפיק


אנטיגואה, או בשמה המלא: אנטיגואה גואטמלה (Antigua Guatemala), היא לא מטרופולין ענק. אין בה שדרות רחבות, קניונים מודרניים, מוזיאונים מפוארים ואף לא סניף של מקדונלד. אבני כביש מסותתות, כנסיות ומנזרים עתיקים, בתים מסוגננים בצבעי פסטל עם חלונות וסורגים מעוטרים, חצרות עם מזרקות וצמחים פורחים בשלל צבעים. כל זה עם שלושה הרי געש ברקע, אפילו אחד שמראה סימני חיים, וכמובן תהלוכות השבוע הקדוש ושטיחי הפרחים ששמעם יצא למרחוק.


 "פנינה ארכיטקטונית", "בירת מסו-אמריקה", "היהלום שבכתר", ועוד כהנה כינויים להם זכתה העיר השלווה והנעימה בה כולם מתאהבים לעד. אנטיגואה היא עיר קטנה עם אווירה של כפר אך עם תרבות, היסטוריה וארכיטקטורה של מעצמה. אנטיגואה היא פנינה קולוניאלית קסומה שתחזיר אתכם לאווירת המאה ה- 17 עם כל הנוחות והפינוק של המאה ה- 21. היא המקום המושלם לחופשה רגועה, לירח דבש, מקום ללימודי ספרדית או לכתוב בו את זיכרונותיכם.

אנטיגואה גואטמלה
הקתדרלה של אנטיגואה גואטמלה  (צילום: CC Francisco Anzola)
 

בסיס לטיולים בגואטמלה

מכאן תוכלו לצאת לטיולים בגואטמלה, לביקור באתרי המאיה בג'ונגלים, תוכלו לסייר בכפרים ובשווקים צבעוניים ותמיד לחזור לאנטיגואה, בגובה 1,520 מטר עם מזג האוויר האביבי והפריחה המרהיבה לכל אורך השנה. ההרפתקנים יוכלו גם לצאת לטיפוס על הרי געש, רפטינג או צלילה בחוף הקריבי.

אנטיגואה היא מקום מצוין להשתקע בו וממנו לצאת לסיורים שונים ברחבי גואטמלה. אפשר לצאת לשוק של צ'יצ'יקסטננגו (Chichicastenango) בימי ראשון וחמישי או לשייט על אגם אטיטלן (Lago de Atitlan) וביקור בכפרים האינדיאנים סביבו. מכאן אפשר לטוס לג'ונגלים לביקור באתרי המאיה: טיקאל (Tikal) וסייבאל (Ceibal) ולשייט על נהר התשוקה. אפשר לנסוע לריו-דולסה (Rio Dulce), הנהר המתוק והחוף הקריבי ולבקר בליוינגסטון (Livingston), עיירת צאצאי העבדים האפריקאים. סיור פופולארי היוצא מאנטיגואה בכל יום הוא טיפוס על אחד מהרי הגעש סביב העיר, או על הר הגעש פקאיה (Pacaya), זה הסמוך לגואטמלה-סיטי. כולם טובים ויפים חוץ מאלה החומדים את כספכם בדרך לפסגה והם רבים לאחרונה. כדאי לכן לעשות את הסיור בקבוצות קטנות ולשכור, כפי שמקובל, שני שוטרים לליווי.
לינה במחוז סולולה – סביב אגם אטיטלן


יעדים בכתבה: גואטמלה סיטי (A), הר הגעש פקאיה (B), אנטיגואה (C),
אגם אטיטלן (D), צ'יצ'יקסטננגו (E), טיקאל (F), סייבאל (G), נהר ריו-דולסה (H), ליוינגסטון (I)
 

הפלגות גיאוגרפיות





 

טיול באנטיגואה עם חורחה

טיול ברחובות אנטיגואה , עם חורחה יליד המקום, לוקח ממך את חווית ההפתעה והמסתורין שבגילוי ובעיר כמו אנטיגואה - זהו שם המשחק. שער מעוטר פתוח כדי סדק וכבר אתם בפנים נסחפים לתוך עולם מופלא החבוי מהעוברים ושבים שאינם מדמיינים את הפאטיו מעשה אמן, פרחי ציפור גן-עדן והמזרקה המגולפת באבן ובה צמחי מים וצפרדעים המקפצות בשמחה. מצד שני לשוטט כאן עם חורחה מבטיח שלא תפספסו אף אחת מגינות הסוד הללו גם אם השער סגור, זאת בתנאי כמובן שתישארו בעיר לפחות חודש ימים. לא, זו לא עיר כה גדולה אך כולם פה לוקחים את הזמן מאוד ברצינות.
 
ברחוב כולם מברכים את חורחה לשלום, חיבוק ונשיקה, מתעניינים בשלומה של ויקי, אשתו הצרפתייה המושכת תשומת לב מנשים וגברים כאחד. נו, מתי נראה אותך עם איזה חורחסיטו קטן לידך הם עוקצים בחיבה, והוא מסמיק וממלמל שהוא עובד על זה.
מהר מאוד כל המי ומי בעיר כבר חברים שלכם, אולי תכנסו לשתות קפה, למה לא תישארו כבר לצהרים, והנה אנחנו זוחלים חזרה לרחוב לפנות ערב. נכון, נגמר לנו היום, נכון גם שעדיין לא הספקנו לראות את כל העיר אבל בילינו אותו בבית מהודר מן המאה ה- 16 עם חצר שלא מביישת את אצילי צרפת ודרך אגב גם זכינו להכיר מעט מרזי וטעמי המטבח הגואטמלי.
 
חורחה גדל והתחנך בבית ספר של בני החברה הגבוהה של גואטמלה, שגרירים, אנשי שלטון, גנרלים בצבא, ואנשי עסקים כאלו או אחרים. המודעות והאכפתיות למולדת עשו את שלהם יותר מכל דבר אחר. חורחה התגייס למשימה והפך להיות מדריך נמרץ הגאה בארצו ומעוניין להעביר אותה בדרך הטובה ביותר למבקרים, כמעט מיסיונר. בשנים הללו הכיר חורחה כמעט כל מי שגר או עובד בעיר ובאזור ההר הגואטמלי , מה שמבטיח כי הבילוי במחיצתו יהיה איטי אך יסודי, קל ונעים.

אנטיגואה גואטמלה
Iglesia y Convento de Nuestra Señora de la Merced  (צילום: CC Francisco Anzola)
 

אנטיגואה - הפנינה של מרכז אמריקה

השם אנטיגואה הוא בעצם קיצור של השם הארוך "לה-אנטיגואה -גואטמלה" או "גואטמלה-הישנה". זה היה הכינוי של העיר כאשר הייתה בירת גואטמלה עד לרעידת האדמה הגדולה של 1773. העיר במיקומה הנוכחי נוסדה ב- 1543 לאחר הרס הבירה המקורית כמה קילומטרים משם, זו המכונה "סיודאד-בייחה" או "העיר הישנה". בתקופה זו העיר צמחה להיות הפנינה של מרכז אמריקה עם אוכלוסייה של למעלה מחמישים אלף תושבים, כנסיות חשובות, מנזרים, מוסדות שלטון ומבנים ארכיטקטוניים מרהיבים. באמצע המאה השבע-עשרה אף נבנתה כאן אוניברסיטה, בית דפוס ועולם אמנות עשיר שאכלס כותבים ציירים פסלים ואומנים מתחומים שונים.
 
באנטיגואה , רעידות אדמה היו עניין שבשגרה - כאשר בניינים נהרסים ואחרים, לרוב מפוארים, עשירים ומשוכללים מהם מחליפים את מקומם. הרעידה האימתנית של 1773 שברה אפילו את קשוחי אנטיגואה והללו החליטו לחפש מקום חדש לבנות בו את עתידם. החיפושים הובילו למישור רחב על רכס סיירה-מדרה, עליו יושבת כיום גואטמלה-סיטי, או כפי שמכנים אותה כאן "גואטמלה-סיודאד", לא יותר מ- 45 קילומטרים מאנטיגואה , אך ככל הנראה, לעת עתה, מקום רגוע יותר, לפחות מבחינה סיסמוגראפית.
 
לאחר שנמצא המקום המתאים, העיר האהובה ננטשה ובמהלך המאה ה- 19 החלו שבים אליה אנשים אך רק במאה ה- 20 החלו בפעולות שיפוץ ושיקום ההריסות. משנת 1972 החל תהליך שימור ושיחזור העבר המפואר בניסיון לבנות בעזרתו עתיד לא פחות מפואר, עתיד של תיירות היסטורית. רק ארבע שנים אחר כך, בשנת 1976 האדמה רעדה שוב והזכירה לכולם מי כאן בעל הבית. למרות זאת גם היום בכל פינה בעיר משפצים משקמים ומשחזרים ברוב חן ואהבה למקום. העיר גם זכתה להכרה עולמית והפכה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
 
בכיכר המרכזית היו נערכות מלחמות השוורים אותם הביאו עימם הספרדים כדי להרגיש בבית וכאן גם היה מתכנס השוק הגדול של העיר. בימים ההם הכיכר נקראה פלאסה-ריאל או הכיכר המלכותית. כאן נמצאת הקתדראלה של העיר, לא המקורית כמובן, זו נהרסה ברעידת אדמה, אלא זו שנבנתה באמצע המאה השש עשרה וחלק קטן ממנה שרד את הרעידות הרבות מאז. הכיכר משמשת כמקום האידיאלי להתחיל בו סיור בעיר. כדי להתמצא זכרו כי הר הגעש הנשקף מכל עבר, זה הנקרא אגווה או מים, נמצא מדרום לכיכר. בצד הדרומי של הכיכר נמצא בניין דו קומתי, לבן וקולוניאלי בסגנונו, אכן זהו מבנה עתיק ששימש כארמון שליטי העיר והיום מרוכזים בו משרדי ממשלה ותחנת המשטרה של העיר. מולו בצד הצפוני, בית העירייה ולצידו במערב הכיכר מבנה קשתות בו נמצאים בנקים, חנויות ובית קפה המומלץ בעיר, קפה-קונדסה. בחורה אמריקאית שהתאהבה בעיר, החליטה להישאר, פתחה בית קפה קטן, שהלך וגדל והיום יש כאן חנות ספרים מצוינת בה תמצאו ספרות על תרבות המאיה ובכלל בספרדית ובאנגלית. חנות לעבודות יד מיוחדות מובילה אתכם לפאטיו נהדר עם מזרקה ושלל צמחים ומסביב פזורים השולחנות. מה שנותר לכם זה להזמין מרק מהביל או קפה מלווה באחת מעוגות הבית, בהחלט מקום נכון למנוחה והתרגעות באמצע היום או לארוחת בוקר אנרגטית לפני הביקור בעיר.

אנטיגואה גואטמלה, Iglesia de San Agustín
Iglesia de San Agustín  (צילום: CC Francisco Anzola)

לשוטט בין כנסיות ומנזרים

הליכה צפונה ב"רחוב הקשת" או בשמו הרשמי רחוב 5 צפון, תיקח אתכם לכנסיית לה-מרסד הצהובה והמעוטרת. זו אחת הכנסיות הבודדות שנבנו כך שיעמדו ברעידות האדמה התכופות ועל כן היא שמרה על בנייניה המקוריים. כדאי להיכנס להציץ בחצר הפנימית ובמזרקה, מהיפות בעיר. בכיכר שבחזית הכנסייה נאסף ההמון ביום שישי של הפסחא לפנות בוקר, כדי לחזות בצאת התהלוכה החשובה ביותר של החג. מיטיבי הלכת ימשיכו מכאן בכוון צפון מזרח, כ- 15 דקות הליכה לגבעה ממנה תצפית מרהיבה על העיר ועל הסביבה, סרו-דה-לה-קרוז או גבעת הצלב.
 
כדי להיכנס לאווירה אפשר לשוטט על פי מפת העיר בין הכנסיות והמנזרים, חלקם משופצים ומשוחזרים ואחרים בהריסותיהם, כל מבנה וסגנונו האמנותי המיוחד. כדאי לבקר בכנסיית סן-פרנסיסקו, מקום בו קבור "האח פדרו" הנערץ על ידי המקומיים שגם מקווים שיוכרז כקדוש. הכומר המיוחד הזה ניסה לפתוח את הנצרות הקתולית לזרמים שונים ואפשר לראות בכנסייה עיטורי זהב כמו מגן דוד, מנורה, ארון הברית ואפילו לוחות הברית.
בכנסיית סן-חרונימו ישנה מזרקה עצומה בחצר ובחורבות של מנזר סנטה-קלרה תוכלו לעשות פיקניק ולהינפש באמצע היום. אך מכל הכנסיות והמנזרים יש מקום אחד אותו חבל להחמיץ. מדובר כמובן במנזר וכנסיית סנטו-דומינגו, מעוז המסדר הדומיניקאני. הנזירים הדומיניקאנים היו ידועים ביכולתם לשעבד את בני המקום וכך הם בנו מנזר אדיר ממדים שנחרב כמו שאר העיר ברעידות האדמה הרבות. 

בשנות השמונים של המאה ה- 20 קנה את המקום ארכיטקט גואטמלי והפך אותו למלון מפואר - מלון-מוזיאון קאזה סנטו דומינגו (Hotel Museo Casa Santo Domingo). העבודות נעשו בשיתוף ארכיאולוגים שחשפו אט אט את המנזר וגם שרידי מאיה מתקופות עתיקות. התכנון והשיפוץ שומרים על הסגנון המקורי של המבנה, אך בתוך החדרים תמצאו את מרב הפאר. המלון כולו טובל בגן קסום, שרכים ושיחי בוגונביליה, מזרקות, בריכות מים קטנות, פסלי קדושים מציצים אליכם מכל עבר, תוכים מפטפטים בקול רעש גדול, ועובדי המלון נמצאים בכל מקום כדי לתת את השירות הטוב ביותר שיש. דלפק הקבלה של המלון עשוי מזבח של כנסייה ולאחרונה שופץ אולם התפילה של המנזר המשמש כתיאטרון פתוח למופעי אמנות שונים. במקום גם מוזיאון המציג את כל הממצאים שנמצאו בחפירות השחזור ומסעדה בה כדאי מאוד ליהנות מארוחת ערב טעימה עם אוירה שאי אפשר להעביר במילים.
מלון קאזה סנטו דומינגו - השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)

מלון מומלץ באנטיגווה גוואטמלה   מלון מומלץ באנטיגווה גוואטמלה
מלון מומלץ באנטיגווה גוואטמלה   מלון מומלץ באנטיגווה גוואטמלה
מלון קאזה סנטו דומינגו
  - מלון מפואר ומפנק, טובל בגן קסום, עם מסעדה משובחת





 

לצוד את הקולות

באנטיגואה מספר מוזיאונים קטנים, בעיקר לאמנות קולוניאלית. המקום המיוחד והמעניין ביותר הוא מוזיאון המוסיקה, קאסה-קוחום. סמואל הוא משוגע לדבר האוסף מוסיקה כבר מעל 20 שנה. הוא מסתובב בין הכפרים האינדיאניים של הרי גואטמלה וגם נודד בג'ונגלים בין השבטים הנידחים ביותר. הוא מגיע לכל מקום עם מצלמה ורשמקול קטן וצד את הקולות. קול התוף או החליל אך גם צליל החץ העף, שאגת היגואר וצווחת התינוק הנולד. שעטות פרסות הסוסים ורחש המדורה והעצים המתפוצצים בתוכה. לכל חגיגה פסטיבל או אירוע הוא נודד במשאיות או טנדרים ישנים, בדרכים לא דרכים הוא בנה אוסף עצום של היסטוריה שהולכת ונעלמת. לארונה הוא הקים מוזיאון עם כלים מכל אזורי גואטמלה וגם מופע אור-קולי המתמצת את עבודת התיעוד הנהדרת שלו.
 
מוזיאון המוסיקה נמצא בקצה העיר בתוך חוות קפה אורגאני שהיא סיפור בפני עצמה. ריקרדו עבד שנים רבות כמהנדס אלקטרוניקה במוטורלה בחוף המזרחי של ארצות הברית. יום אחד, בגבור עליו הגעגועים למולדת, חזר הביתה לאנטיגואה וחשב מה יעשה כאן למחייתו. סבתו, ממוצא צ'כי נישאה לבן גואטמלה, משפחה שהחזיקה מטעי קפה גדולים באזור אנטיגואה . כאשר ירדו מחירי הקפה בעולם, הוזנחה החווה, נסגר בית האריזה והמשפחה חשבה למכור את השטח. ריקרדו, שחזר מארצות הברית הבין שיש כאן פוטנציאל תיירותי אדיר. הוא הקים חווה לגידול קפה אורגאני, ללא דישון או ריסוס ואת בית האריזה הפך למוזיאון לתהליכי עיבוד הקפה ולחנות לממכר קפה ומוצריו. את השטח שנותר הוא חולק עם סמואל ופרויקט המוסיקה שלו ואשתו מלמדת רכיבת סוסים טיפולית במטע קפה לשעבר. ריקרדו הוא בהחלט דוגמא למהפך הגדול העובר על אנטיגואה , מהפך שעוזר לתושבים להתקיים תוך שמירה על הצביון המיוחד של המקום.
 
תחום אמנות נוסף שאנטיגואה מתמחה בו הוא ליטוש אבן הירקן, הג'ייד. כריית וליטוש האבנים המצויות ברכסים המרכזיים של גואטמלה הם מסורת ארוכה הנמשכת כתוצאה מאמונתם של בני המאיה בכוחה של אבן הירוקה. הם האמינו כי הצבע הירוק של האבן מסמל ירוק עד שאינו קמל לעולם. הכוהנים והשליטים לבשו שרשראות של ירקן מלוטשת ובמותם נקברו עם מסכות מאבני ירקן כדי להבטיח להם חיי נצח ומעבר לעולמות הבאים. כיום מפעלים קטנים מלטשים את הגוונים השונים של הירקן לתכשיטים, מסכות וחפצי נוי קטנים.
 

ללמוד ספרדית בצעדי מחול

אם כבר נחתתם באנטיגואה, זהו המקום הטוב ביותר ללמוד בו ספרדית ואולי גם להתנסות בצעדים ראשונים של ריקוד הסלסה. עשרות בתי ספר קיימים בעיר כשהשיטה הפופולארית היא לימוד "אחד על אחד", מורה מול תלמיד. אתה יושב מול המורה ואין לך ברירה אלא לדבר ארבע שעות ביום. אפשר ללמוד שבוע או חודשים רבים, רוב בתי הספר גם מציעים אירוח בבתים מקומיים וגם סיורים בעיר ובסביבה.
 
אם יש סטודנטים יש כמובן גם חיי לילה מגוונים, למרות שחוק עירוני לא מתיר מוסיקה אחרי אחת בלילה. ברחוב 5 צפון, ממש מתחת לקשת ישנו באר מקסיקני עליז המכונה פרידה'ס על שם פרידה-קאלו הציירת המקסיקנית, זוגתו לפרקים של דייגו-ריברה. ממול נמצא דיסקוטק מלוקק בשם קאסבה. לידו מצוי קפה אינטרנט מצוין. בר בסגנון אנגלי הוא מקונדו ברחוב 5 צפון, וב- 5 מערב - לה קנואה, בר עם מוסיקה לטינית ופופולארית .
ואי אפשר בלי הנקודה הישראלית: יוחאי מכפר ורדים פתח כאן לרווחת כולם את קפה 2000, בית קפה-מסעדה-בר-קולנוע-מועדון-מרכז מידע והרשימה ארוכה. כאן אפשר לקבל טוסט חם, לראות סרט טוב או משחק כדורגל על גבי מסך ענק, לפטפט בעברית, לפגוש את החברה וגם לקבל טיפים להמשך הדרך. השמועות אומרות שלאחרונה הוא גם מפליא בסנדויץ'-בר חדש שפתח ממול. מומלץ בחום לחובבי הז'אנר הישראלי-תרמילאי-מתחכך.
מקום מומלץ ללימוד ספרדית: Instituto Antigueno de EspanXol, Address: 1a calle, Poniente no. 10, Tel: 8327241
 
אנטיגואה גואטמלה
Parque Central Antigua  (צילום: CC Francisco Anzola)
 

השבוע הקדוש - כולם באים ליהנות

חגיגות השבוע הקדוש, לה-סמנה סנטה (Semana Santa), הלא הוא חג הפסחא, הן ללא ספק גולת הכותרת של המקום ובהחלט מזמינות ביקור בעיר בתקופת האביב. סביב החגיגות אפשר לבנות טיול שלם בגואטמלה וליהנות מתקופה בה בכל כפר תפגשו בטקס, תהלוכה דתית, חגיגה עממית או קונצרט מרימבה בכיכר הראשית.
 
בימי החג מגיעים אל העיר אנשים מכל רחבי גואטמלה ועימם גם אלפי תיירים מהמדינות השכנות במרכז אמריקה ומהעולם כולו. המלונות תפוסים כבר חודשים מראש ואף הרחובות שוקקים אדם, אך באנטיגואה אין הרגשת לחץ דוחק או צפיפות. הבתים הנמוכים, הרחובות הרחבים, נוף הרי הגעש והאור הבוהק הופכים את הצפיפות אפשרית וקלה. אף אחד לא דוחף או צועק, כולם באים ליהנות ולחגוג את החג הקדוש או לצפות בתהלוכות ובשטיחי הפרחים הצבעוניים העשויים מלאכת מחשבת.
 
השוק המפורסם של הכפר צ'יצ'יקסטננגו עובר ליום רביעי, כדי לפנות את יום החמישי לתהלוכות הראשונות המבשרות על הגעת "יום שישי הטוב". אחר הצהרים, עוד לפני שהלילה ירד על אנטיגואה ואלפי תיירים מתרגשים יצאו לתור אחר ארוחת הערב וינסו לנחש מה עומד לקרות כאן בימים הקרובים, מה מכל הסיפורים והתמונות ייקח אותם לחוויתם האישית של חג הפסחא באנטיגואה .
 
אחת האטרקציות הגדולות של סוף השבוע הקדוש באנטיגואה תהיה עבור רבים, אמנות עיצוב שטיחי הרחוב הצבעוניים. כל בעל בית או בעל עסק, כל רחוב שמכבד את עצמו, יתחרה על השטיח המהודר והמעוצב ביותר לכבוד התהלוכה שתעבור ברחוב, לכבודו של ישו. אולי גם לכבוד מה יאמרו השכנים ושאר אנשי העיר או במילים אחרות, למי יש יותר כסף, דמיון ויכולת. התהלוכות יעברו משני צידי ה"שטיח", ורק המזבח הגדול יעבור במרכז השטיח שהוקם לכבודו. נסורת צבעונית בעיטורים מרהיבים של פרחים סמלים ודגלים. שטיחים קטנים ומושקעים העשויים מעשה מחשבת מעלי כותרת צבעוניים ופירות שונים. שטיחים הנמשכים על פני רחוב שלם, חמישים מטר אורכם כמו שטיח אדום הנפרש בפני נשיא מכובד. סוחרים מתאגדים יחדיו ושוכרים אמנים כדי לבנות שטיחים מושקעים . בני הבית בעזרת הילדים מעצבים שטיחים עד לרגע הגעת התהלוכה וכולם עומדים ומתפעלים. השטיחים הנהרסים לאחר מעבר התהלוכה נבנים במהירות בשנית כדי להתכונן לתהלוכה הבאה וחוזר חלילה עד שבת בערב. ללא ספק יודעים לתת כבוד לקדושים ולעצמם בני אנטיגואה.
כתבה על חגיגות הפסחא באנטיגואה
 

יצירות אמנות ל- 12 שעות

יום חמישי הוא גם יום ההכנות בשביל אומני השטיחים. פרחים בשלל צבעים פירות ומחטי אורנים נאספים בשקים גדולים. תבניות העיטורים הכתובות והדגלים, ערמות נסורת וקופסאות אבקות הגוונים. למקצוענים האמיתיים גם סולמות מיוחדים לעבודה בגובה מעל השטיח. בכנסיות השמשים מצחצחים את המזבחות הגדולים, צחצוח אחרון לפני היום הגדול, היום לו חיכו מאובקים במרתף, היום בשבילו נוצרו, היום בו הם יוצאים מאפילת המרתף לאוויר העיר ההומה, היום בו הם המלכים הבלעדיים, היום שלהם, היום של ישו.
 
ילדי הקטורת מכינים את המחתות עם אבני הקטורת השונות והפחמים לגחלים שילחשו וימיסו את הקטורת לעשן מבושם שיאפוף את אנשי התהלוכה וייתן את הנופך המאגי, המסתורי לכל התהלוכה והטקס הזה, ריח של אלוהים, ריח של קדושה. מובילי המזבחות מותחים את שריריהם, אלה שיצטרכו לכוון מחר בבוקר מזבח הנישא בידי חמישים מאמינים בלתי מאומנים. אוחז בשתי ידיות הוא יצטרך לתת את הקצב וגם לבלום את המשקל האדיר, בכל פעם שהתהלוכה תעצור כדי לתת להמון הזדמנות ליהנות מהמופע המרהיב.
בלילה, עד לשעות הקטנות יעמלו אמני השטיחים וגם התיירים יעשו קילומטראז' בבחינה והתפעלות מיצירות האמנות, שלא יחזיקו יותר מ- 12 שעות עד לרמיסתן תחת רגלי מובילי הבמות.

אנטיגואה גואטמלה
Arch of Santa Catalina  (צילום: CC Francisco Anzola)
 

אנטיגואה הופכת לירושלים

בחמש בבוקר, למרות הקור והעייפות נדחקים כולם ברחבת הכניסה לכנסיית לה-מרסד. מכאן תצא התהלוכה הראשית והחשובה ביותר של העיר. כסף רב משלמים כדי לאחוז במזבח של התהלוכה הראשית לבושים בבגדים סגולים וכאפיה, מחופשים ליהודים, כן, אלה שהסגירו את ישו. סוחרים זריזים מקימים מבעוד יום דוכני מזון ושתייה בציפייה לקהל הרב. לאחר תפילה קצרה מתחילים ענני קטורת למלא את הרחבה, וכולם מבינים כי הגיע הרגע. משטח עץ עצום מופיע מדלת הכנסייה ועליו דמותו של ישו באדום, ספק נושאת ספק גוררת על כתפה צלב אדיר. כך ליום אחד העיר אנטיגואה הופכת לירושלים ורחובותיה, לדרך הייסורים, ה"ויה-ולורוסה". מכאן התהלוכה סובבת בעיר כשההמון מצפה לה ומריע וסוחבי המזבח הגדול פוסעים בנחת על שטיחי פרחים ונסורת שהוכנו בעמל רב. לפני המזבח הולכת חבורה גדולה של ילדים המפזרים ענני קטורת לכל עבר וכאלה הנושאים את דגל הכנסייה והמסדרים הדתיים השונים. מאחורי המזבח תזמורת גדולה מנגנת שוב ושוב "אווה-מאריה" בסגנון עצוב במיוחד. אחרי התזמורת הולכים המחליפים, אלה שבבוא העת ישאו את המזבח, כולם שואפים לגעת בקדושה.
 
במשך סוף השבוע תהלוכות רבות היוצאות מן הכנסיות השונות. לכל תהלוכה אופייה וסגנונה המיוחד, על פי מסורת אותה כנסייה ובני קהילתה. ביום חמישי ובשישי בבוקר התהלוכות ילבשו סגול וישחזרו את מסעו המפרך של ישו בדרך הייסורים, עד למקום עריכת המשפט. המשפט המפורסם ביותר נערך בכנסיית לה-אסקואלה דל-קריסטו, בית הספר של הצלוב. מכאן תצא תהלוכה על דגמים רבים המתארים שלבים שונים בחייו של ישו, אחת התהלוכות היפות. לאחר המשפט מגיעה הצליבה עצמה ואז העיר עוברת מתהלוכות סגולות לתהלוכות לובשי שחור של אבלים. חבורות של לובשי גלימות שחורות כשעל ראשם מצנפות המזכירות את האינקוויזיציה של ימי הביניים, בהחלט מראה מצמרר. מהכנסיות השונות יצאו תהלוכות הנושאות מזבחות עם ארונו של ישו ועם דמויות מלאכים הנושאים אותו אל על. תהלוכת האבל החשובה ביותר תצא אחר הצהרים מהקתדראלה שבכיכר הראשית. חבורה בשחורים הנושאת ארון קבורה כשבתוכו שוכב ישו המנוח תסתובב בכל העיר, מסע מפרך שימשך עד חצות הלילה כאשר הארון מואר בפלורוסנטים לבנים, סוריאליסטי ומהפנט.
 
מאחורי כל תהלוכה יש גם את הפן הנשי. חבורה גדולה של נערות צעירות נושאות מזבח גדול ועליו דמותה של הבתולה מריה, אימו יולדתו של ישו. כמו הגברים רק עם נעלי לכה ועקבים, מטפחות סביב ראשם ומבט מיוסר בעיניים הם ינועו לקצב התזמורת ויסתובבו בעיר עד חצות הלילה.
 
בתוך התהלוכות אפשר לראות דמויות שונות מן ההיסטוריה של ארץ ישראל לפני 2000 שנה ומן המיתולוגיה הנוצרית: חיילים רומים על סוסים, שלושת המלכים המאגיים הבאים לבקר את ישו מן המזרח, פונסיו-פילאטוס הרומי והגנב הרע שנצלב בשכנות לישו.
 
למחרת היום, בשבת, יופיעו תהלוכות בודדות וישאו את מזבחה של הבתולה מריה בלבד, ישו כבר נקבר. ביום ראשון, יום תחייתו של ישו ושובו כמשיח לכפר על חטאי עמו ייחגג במיסות גדולות ושמחות בכנסיות השונות.
 
באנטיגואה ריח מיוחד באוויר, ריח של אביב מתמשך, ריח של צמיחה והתחדשות ואולי יותר מכל ריח של חופש. ריח של עבר מפואר והווה שמסרב להתמכר לקצב המהיר והבלתי אפשרי של העולם. ריח של מקום שהחליט להחיות את העבר, להתגאות בו ולהפוך אותו לדגל ולמקור פרנסה. עיר קסומה שהופכת את העבר לעתיד, והוא בהחלט נראה מצוין.







מידע נוסף
לינה באנטיגואה גואטמלה
בתי מלון והארחה בגואטמלה – מחירים והזמנות

כתבות נוספות
גואטמלה: ארץ פלגי המים
חגיגות הפסחא באנטיגואה
אגם אטיטלן
הכפרים סביב אגם אטיטלן






 
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.


לקריאת כתבות נוספות של ברק.








מספר צפיות: 14904
3191