.jpg)
.jpg)
עלייתה ושקיעתה של תרבות המאיה
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין
"מאיה" הוא כינוי לקבוצות אתניות קרובות בלשונן, שישבו במשך למעלה מ 3,000 שנה בחבל ארץ נרחב (325 אלף קמ"ר) של אמריקה התיכונה, ויצרו שם תרבות גבוהה. ניתן לשחזר בעיקר את התרבות החומרית, אך מרבית ההיסטוריה אינה ידועה.
עתיקות פלאנקה - אחד היפים באתרי המאיה של מקסיקו (צילום: ferrantraite)
מתוך כתבה על יעדים נבחרים במקסיקו
מתוך כתבה על יעדים נבחרים במקסיקו
היכן חיו בני המאיה?
המאיה היתה תרבות הומוגנית שעלתה, פרחה וירדה במסו-אמריקה*, ונחשבת לחשובה בכל תרבויות תקופת האבן בעולם. באזור של יערות עד ותנאי חיים קשים, נוצרה תרבות מפותחת על ידי עם שלא הכיר מתכות ולא את השימוש בגלגל. זהו העם שתִרבת וטיפח את התירס, אשר נתפס כאלוהות ולעתים כחלק מן האדם עצמו. תרבות המאיה הושפעה מהאולמקים, שקדמו להם, מהטֶהוֹטיהוּאָקָן והטוֹטָנָאקים בני זמנם, ולבסוף מהטוֹלְטֶקים, שבמקומות מסוימים אף התמזגו עמם.
טולום, אתר מאיה על רצועת החוף היפהפייה של ריביירה מאיה שבחצי האי יוקטאן (צילום: SCStock)
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
חידות המאיה
בני המאיה מכונים גם עם החידות. קשורות בהם תעלומות רבות:
כיצד התפתחה תרבות זו?
מדוע נעזבו ערי המאיה?
מהו פתרון כתב החרטומים?
כיצד חישבו, ללא מכשירים, את תנועת גרמי השמים?
גילויים חדשים, שנחשפו רק בשנות השמונים של המאה העשרים, מגלים כי בניגוד למיתוס, לא היו המאיה עם שוחר שלום ושהמלחמה מלאה תפקיד מפתח בתרבותם. כיום מסכימים המומחים, שהלחימה מלאה תפקיד מפתח בתרבות המאיה. השליטים מצאו סיבות להשתמש בעינויים ובקורבנות אדם בכול הזדמנות – החל מטקסים דתיים ועד אירועי ספורט וחנוכת מבנים.
חלק מן המידע על המאיה בא מתרבויות אחרות, אם כי עדויות אלו מעמידות את החוקר בפני בעיה: אמרינידים ("אינדיאנים") אינם בנויים לספר היסטוריה. "אני ראיתי" עלול להתערבב עם "סבי סיפר לי". יש לזכור שחלקם מסר לספרדים מידע מתוך פחד. גם הספרדים מסרו מידע שנועד, מן הסתם, לשרת את השקפת עולמם אודות נחשלות האינדיאנים. למאיה היה מעין כתב חרטומים, שעדיין לא פוענח לגמרי, שמשנה לשנה, עם התפתחות המדע המודרני, תורם יותר ויותר ידיעות.
חלק מהמידע שפגשו החוקרים הראשונים (ולמזלנו תיעדו במצלמות) נשדד ואבד. באוגוסט 2002 נודע על חשיפתם של ארבעה אתרים חדשים של בני המאיה בדרום בליז. שניים מן האתרים לא נבזזו מעולם, דבר שסיפק לחוקרים שפע של רמזים להשלמת פתרונה של החידה הגדולה: מי היו בני המאיה, וכיצד ומדוע קרסה הציוויליזציה שלהם באורח כה קטסטרופלי, סביב שנת 900 לספירה.
הופעה חיצונית
בני המאיה היו בני הגזע המונגולואידי, נמוכי קומה וחסונים. ראשיתם בשבטי נוודים ברכיצפאליים (בעלי ראש פחוס), שהתיישבו באזור סמוך ל- 1000 לפנה"ס והתערבבו בשבטים דוליכוצפאליים (בעלי ראש מוארך). יש הגורסים, כי השבטים המונגולואידים זכו גם לביקורי בני הגזע הקווקזיאידי (אולי שֶמיים) ונגרואידיים.
בני המעמדות הגבוהים שהעריצו את השונה, טיפלו בצורתו החיצונית של הילד. את ראשו לחצו על מנת שיהיה שטוח. כתוצאה מטיפולי "יופי" שעשו בתינוקות, התפתח אף נשרי ומצח חד. ההורים ניקבו את אוזניו ונחיריו של הילד הרך, ועם הזמן הרחיבו את הנקבים. את השיער, שהיה שחור ומבריק, גידלו ככתר, ולשיער נקשרה מראה עגולה. מרכז הגולגולת גולח. העור קועקע, והם דאגו לפזילה של הילדים. לבוש הגברים כלל פריזומה, מעיין אבנט בד רחב, המקיף את המותניים ומתחבר בין הרגליים, ולו שני קצוות תלויים מלפנים ומאחור, ו לרגליהם נעלו קוול - סנדלים עשויים מעור טפיר. נשים לבשו קוב - מלבן בד ארוך, צבוע ורקום.
המלך נבדל במראהו החיצוני בשל קעקוע פניו ועיצוב אפו בחומר, דבר שהעניק לו צורה של מקור ציפור. בשערו היו קלועים קישוטים שונים, באוזניו עגילים כבדים, ובאפו טבעת ג'ייד. בנחירו השמאלי היתה אבן טופז יקרה. את ראשו עיטרה מקלעת עץ ופניו היו מקושטות בנוצות ירוקות של קצאל**.
** קצאל (Quetzal) - ציפור בעלת נוצות בצבעים מרהיבים, החיה במרכז אמריקה. משמשת כסימלה הלאומי של גואטמלה וגם נתנה את שמה למטבע שלה.
צאצאי המאיה, נמוכי קומה וחסונים (צילום: )
שלבים בהיסטוריה
אפשר לעקוב אחר תולדותיהם של בני המאיה מבניין עירם הראשונה ועד לימי הכיבוש הספרדי, אך טרם נמצאו עקבות מראשיתה של התרבות. בשלב הידוע לנו, תרבותם כבר היתה מפותחת. קיימים חילוקי דעות בקשר לתאריכים.
החוקרים המערביים, שהביאו עמם כלי מחקר היסטוריים, שהתאימו יותר לאירופה, מחלקים זאת כך:
התקופה הפרה-קלאסית - מ- 1500 לפנה"ס (אולמקים) ועד לשנת 150 לספירה.
התקופה הפרוטו קלאסית - בין 150 ל- 300 לספירה.
התקופה הקלאסית המוקדמת - בין 300-600 לספירה.
התקופה הקלסית המאוחרת - בין השנים 600-900 לספירה.
התקופה הבתר קלאסית - המאה העשירית לספירה, אז ניכרות כבר השפעותיהן של תרבויות ממרכז מקסיקו.
התקופה הפוסט קלאסית - מתחילה בשנת 1000 בערך, עם כיבוש האזור על ידי הטולטקים, אשר שלטו על המאיה 250 שנה, ומכונה גם "מאיה-טולטק".
שורשים והתגבשות
בתקופה הפרה-קלאסית, פרחה תרבות האולמקים במפרץ מקסיקו, במקביל לתרבות חקלאית שעיקרה גידול התירס, שהתפתחה באזור ההררי של גואטמלה. הידיעות על התרבות הפרה-קלאסית מועטות מאד. גילויים חדשים מצביעים על קשר מפתיע בין עמים שישבו הרחק זה מזה ומעידים שכנראה היה קיים קשר ביניהם. חלק מההישגים המיוחסים למאיה, ראשיתם כבר בתקופה זו.
לבני המאיה עצמם, היו בתחילה הישגים תרבותיים מועטים. כבר לפני 3000 שנה, חיו ראשוני המאיה בשפלות של אמריקה התיכונה. הם גרו בבקתות בנויות אדובה (לבני בוץ), גידלו תירס ואת צמח הקסבה, צדו איילים וחזירי בר, דגו בנהר ופיטמו כלבים למאכל. אם כי, כבר מתקופה זו נחשפו מבני ציבור ואפילו סאונה, שתפקידה היה לרחוץ את הגוף, לסלק כאבים וחום גבוה. הם צברו יידע רב לגבי צמחי תועלת ביער הגשם הטרופי ובשוליו. התגבשות התרבות התרחשה סמוך לשנת 300 לפנה"ס. במקביל לזו של טהוטיהואקן ( Tehotihuacan ) ושל הזפוטקים ( Zapotec ).
פריחת תרבות המאיה
פריחתה של תרבות המאיה מוגדרת כתקופה הקלאסית, דהיינו, בין המאה השלישית למאה התשיעית לספירה. בתקופה זו התרחשה התרחבות תרבותית מסחררת. נבנו ערים גדולות, התפתחה ארכיטקטורה של מבני ציבור, עוצב הגלגל (כאמצעי קישוטי בלבד), התפתחו האסטרונומיה, תעשיית קרמיקה ועבודת צורפות. יחד עם התפתחות הקרמיקה, התפתחה גם אמנות הציור, ושיאה במקדשי בונמפק. נראה כאילו התרבות הובאה מעולם אחר.
התקופה הקלאסית לא שינתה את תנאי החיים הבסיסיים של תושבי המקום. החקלאות לא זכתה להישגים מרשימים, אך תחומי תרבות אחרים התרחבו ויש סימנים לסחר עם אזורים מרוחקים. נבנו ערים בג'ונגל ובהן מקדשי כוהנים ומצפי כוכבים. בין ערים אלו: בנומפאק ( Bonampac ), ישילן ( Yaxilan ), קיריגווה ( Quirigua ), טיקאל ( Tikal ), פיידרס נגראס ( Piedras Negras ) ופלנקה ( Palenque ).
על העיר העתיקה פלנקה בכתבה על חבל צ'יאפס
עתיקות פלנקה, עיר מרשימה בלב הג'ונגל (צילום: )
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
שקיעתה של תרבות המאיה
שקיעתה של תרבות המאיה החלה בסוף המאה התשיעית, אך עד היום לא ברור מה גרם לעזיבה ההמונית של ערי המאיה. הסיבות האפשריות הן: רעידת אדמה, שינויי אקלים, מחלות, כיבוש, מלחמות אזרחים, סיאוב וניוון, מחסור במזון וכו'.
לדעת החוקר אריק תומפסון, הכבידו הכוהנים את עולם בבניין מקדשים מפוארים ובהטלת מסים שונים, עד שלבסוף העם התמרד והתרעם על הכוהנים, שעסקו בחישובים אסטרונומיים וזנחו את פולחן הפוריות. אולי משום כך זנחו את עריהם והיגרו למולדת חדשה.
התרבות שהתפתחה מנפילת התרבות הקלאסית ועד נפילת המעוז האחרון של בני המאיה, על גדות אגם פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה, בידי הספרדים (1697), מכונה התקופה הפוסט קלאסית.
גילויים חדשים מעלים סברה, כי הגורם העיקרי להתמוטטות ערי המאיה היו המלחמות. אחרי שנת 250 לספירה, הסלימו ההתנגשויות בין ערי המדינה היריבות, והפכו למלחמות אכזריות בהיקף מלא, שגרמו להרס הערים ולנטישתן.
הסיבה לשינוי הפתאומי בהתנהגות הלחימה של המאיה, היא שהעילית השלטת נעשתה מספיק גדולה בשביל לעורר יריבויות עזות בין חבריה. אפשר שהתחרות העזה ביניהם, שהתפוצצה לכלל מלחמת אזרחים, היא שגרמה לקריסה החברתית של המאיה.
חוקרי מאיה רבים מסכימים כיום כי המלחמות הן שהביאו לקריסה, אך הן לא הסיפור כולו. לגורם זה חברו סיבות נוספות:
v ניצול יתר של המערכת האקולוגית של יער הגשם, שבני המאיה היו תלויים בו לפרנסתם.
v מחסור במים - ערים כמו טיקאל היו תלויות במי גשמים אגורים במהלך ארבעת חודשי היובש של השנה. הן היו פגיעות מאד במקרה של בצורת ממושכת.
v צפיפות יתר- על בסיס הנתונים שנאספו מ- 20 אתרים, מעריכים שבמישורים הדרומיים של אמריקה התיכונה חיו עד 200 איש לקמ"ר. נתון מדהים זה עומד בשורה אחת עם האזורים היותר צפופים של העולם הטרום-תעשייתי.
v תת תזונה - תוצאה בלתי נמנעת של התפוצצות אוכלוסין ומערכת חקלאית מתפוררת. אחדים מהחוקרים מתחילים למצוא ראיות לתת תזונה בשלדי ילדים מהתקופה הקלאסית המאוחרת.
בהתחשב בכל הלחצים בהם היתה נתונה חברת המאיה, הרי מה שהפיל אותה היה יכול להיות משהו פשוט לחלוטין – שתי עונות של הוריקנים או מלך מטורף. מערכת כל כך לחוצה היתה יכולה לקרוס סופית באלף דרכים.
עוד בנושא בכתבה מדוע נטשו בני המאיה את במת ההיסטוריה?
הפירמידה הגדולה במרכזו של אתר העתיקות אושמאל (Uxmal) (צילום: Eddy Galeotty)
הגעת הטולטקים
בני המאיה התרכזו ביוקטן, לשם הגיעו בסוף המאה ה- 10 הטולטקים, פליטי טולה, ושבטים אחרים שמקורם לא ידוע. שבטים אלו השתלטו על שרידי המדינות והערים של התרבות הקלאסית והחלו בסגנון הבנייה הטולטקית. חודש פולחן קורבנות האדם. הכוחות החדשים התקדמו לאזורי המאיה הראשוניים. הם שלחו מתיישבים וחיילים, ובתהליך של לחימה ומיזוג עם תושבי האזור, נוסדו מספר ממלכות. לכל ממלכה היו חוקים, שפה ומנהגים משלה. השלטון היה פיאודלי טיפוסי, ובכל ממלכה שלט מלך שזכויותיו עברו בירושה. בני העם הפשוט, חקלאים ברובם, שילמו מסים ביבול ובעבודה. בתקופה זו קמו והתפתחו ערים חדשות כמו מיאפאן ( Mayapan ) וצ'יצ'ן איצה ( Chichen Itza ), שהיתה מעין חיקוי ארכיטקטוני משופר של טולה.
ידוע על אמונות טפלות שהשתרשו בתקופה זו, וחלקן שרירות בקרב האינדיאנים עד היום, כמו למשל, האמונה כי האשה מחלישה את הגבר. שיא ההשפעה הטולטקית הוא בעיר צ'יצ'ן איצה, בה גובשה תרבות חדשה ומעורבים יסודות משני העמים. מזיגה בולטת ניכרת באדריכלות ובפולחן. ב- 1200 נשבר כוחה של צ'יצ'ן איצה והבירה עברה ל מאיאפאן.
ניתן לומר כי תרבות המאיה קרסה במאה ה- 14. שבטי המאיה היגרו מהאזור, אולי בגלל בצורות או סיבה טבעית אחרת. ממשיכיהם היו השבטים האינדיאנים, שהיגרו לאזור וכבשו להם נחלה במאה ה- 13.
כתבה על פלא התבל צ'יצ'ן איצה - מגדל וראשו בשמיים
עתיקות צ'יצן איצה, אחד משבעת פלאי תבל החדשים (צילום: LunaMarina)
הכיבוש הספרדי
בואם של הספרדים לאמריקה התיכונה אינו הסיבה לנפילת המאיה, כפי שסבורים רבים. כ- 200 שנה קודם לכן, בלי סיבה הידועה לנו, נפסקה פתאום בניית הפירמידות וערי המאיה. אין בנמצא שום אבן זיכרון שמופיע עליה תאריך המאוחר מסוף המאה ה- 13. המעמד השליט פשוט נעלם. תעלומה!
כאשר הגיעו הספרדים, כבר היו המאיה עמוק בתוך תקופת השקיעה, התקופה הפוסט-קלאסית. הרנאן קורטס (Hernán Cortés ) לא חדר אל חצי האי יוקטן. בשנת 1527 הגיע פרנסיצקו דה מונטחו (Francisco de Montejo ), ועימו שלוש מאות ושמונים חיילים וכשישים סוסים. לאחר שמונה שנים של מלחמת גרילה לא נותר במקום אדם לבן אחד.
ב- 1542 חזרו הספרדים ומכרו לעבדים חצי מיליון איש. קבוצה קטנה של בני מאיה התבצרה באזור פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה ונשארה שם באין מפריע עד שנת 1618. מאז החלו להגיע משלחות מלחמה ספרדיות, עד שהצליחו להכניע את המתבצרים בשנת 1697.
האוצרות שהשאירו בני המאיה לעולם, אתר העתיקות אושמאל (צילום: ivstiv)
צאצאי המאיה
כיום מהווים צאצאי המאיה חלק מבני התערובת של מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס ואל סלבדור. כמו כן מתקיימת תרבותם בקבוצות ילידים המנותקים משאר האוכלוסייה. שרידי המאיה הם שבטי הלנקנדונים. הם מונים כ-4 מיליון נפש, דוברים בלשון המאיה, אוכלים אותו סל מזון ומשתמשים בתרבות החומרית של אבותיהם (אם כי נוספו להם אביזרי ברזל). מנהגי המשפחה והארגון החברתי-פוליטי משקפים בכמה מובנים את צורת חייהם בשיא התפתחותה של התקופה הקלאסית או בתקופה שאחריה. הם ממשיכים לעבוד את החשובים שבאלים הקודמים: שמש, ירח, גשם ואדמה, כשהם מובלעים בפולחן נוצרי (ישו = שמש, מריה = ירח). טקסי הזריעה, הקציר והגשם נשארו ללא שינוי.
שלבים בהיסטוריה
אפשר לעקוב אחר תולדותיהם של בני המאיה מבניין עירם הראשונה ועד לימי הכיבוש הספרדי, אך טרם נמצאו עקבות מראשיתה של התרבות. בשלב הידוע לנו, תרבותם כבר היתה מפותחת. קיימים חילוקי דעות בקשר לתאריכים.
החוקרים המערביים, שהביאו עמם כלי מחקר היסטוריים, שהתאימו יותר לאירופה, מחלקים זאת כך:
התקופה הפרה-קלאסית - מ- 1500 לפנה"ס (אולמקים) ועד לשנת 150 לספירה.
התקופה הפרוטו קלאסית - בין 150 ל- 300 לספירה.
התקופה הקלאסית המוקדמת - בין 300-600 לספירה.
התקופה הקלסית המאוחרת - בין השנים 600-900 לספירה.
התקופה הבתר קלאסית - המאה העשירית לספירה, אז ניכרות כבר השפעותיהן של תרבויות ממרכז מקסיקו.
התקופה הפוסט קלאסית - מתחילה בשנת 1000 בערך, עם כיבוש האזור על ידי הטולטקים, אשר שלטו על המאיה 250 שנה, ומכונה גם "מאיה-טולטק".
שורשים והתגבשות
בתקופה הפרה-קלאסית, פרחה תרבות האולמקים במפרץ מקסיקו, במקביל לתרבות חקלאית שעיקרה גידול התירס, שהתפתחה באזור ההררי של גואטמלה. הידיעות על התרבות הפרה-קלאסית מועטות מאד. גילויים חדשים מצביעים על קשר מפתיע בין עמים שישבו הרחק זה מזה ומעידים שכנראה היה קיים קשר ביניהם. חלק מההישגים המיוחסים למאיה, ראשיתם כבר בתקופה זו.
לבני המאיה עצמם, היו בתחילה הישגים תרבותיים מועטים. כבר לפני 3000 שנה, חיו ראשוני המאיה בשפלות של אמריקה התיכונה. הם גרו בבקתות בנויות אדובה (לבני בוץ), גידלו תירס ואת צמח הקסבה, צדו איילים וחזירי בר, דגו בנהר ופיטמו כלבים למאכל. אם כי, כבר מתקופה זו נחשפו מבני ציבור ואפילו סאונה, שתפקידה היה לרחוץ את הגוף, לסלק כאבים וחום גבוה. הם צברו יידע רב לגבי צמחי תועלת ביער הגשם הטרופי ובשוליו. התגבשות התרבות התרחשה סמוך לשנת 300 לפנה"ס. במקביל לזו של טהוטיהואקן ( Tehotihuacan ) ושל הזפוטקים ( Zapotec ).
פריחת תרבות המאיה
פריחתה של תרבות המאיה מוגדרת כתקופה הקלאסית, דהיינו, בין המאה השלישית למאה התשיעית לספירה. בתקופה זו התרחשה התרחבות תרבותית מסחררת. נבנו ערים גדולות, התפתחה ארכיטקטורה של מבני ציבור, עוצב הגלגל (כאמצעי קישוטי בלבד), התפתחו האסטרונומיה, תעשיית קרמיקה ועבודת צורפות. יחד עם התפתחות הקרמיקה, התפתחה גם אמנות הציור, ושיאה במקדשי בונמפק. נראה כאילו התרבות הובאה מעולם אחר.
התקופה הקלאסית לא שינתה את תנאי החיים הבסיסיים של תושבי המקום. החקלאות לא זכתה להישגים מרשימים, אך תחומי תרבות אחרים התרחבו ויש סימנים לסחר עם אזורים מרוחקים. נבנו ערים בג'ונגל ובהן מקדשי כוהנים ומצפי כוכבים. בין ערים אלו: בנומפאק ( Bonampac ), ישילן ( Yaxilan ), קיריגווה ( Quirigua ), טיקאל ( Tikal ), פיידרס נגראס ( Piedras Negras ) ופלנקה ( Palenque ).
על העיר העתיקה פלנקה בכתבה על חבל צ'יאפס
עתיקות פלנקה, עיר מרשימה בלב הג'ונגל (צילום: )
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
שקיעתה של תרבות המאיה
שקיעתה של תרבות המאיה החלה בסוף המאה התשיעית, אך עד היום לא ברור מה גרם לעזיבה ההמונית של ערי המאיה. הסיבות האפשריות הן: רעידת אדמה, שינויי אקלים, מחלות, כיבוש, מלחמות אזרחים, סיאוב וניוון, מחסור במזון וכו'.
לדעת החוקר אריק תומפסון, הכבידו הכוהנים את עולם בבניין מקדשים מפוארים ובהטלת מסים שונים, עד שלבסוף העם התמרד והתרעם על הכוהנים, שעסקו בחישובים אסטרונומיים וזנחו את פולחן הפוריות. אולי משום כך זנחו את עריהם והיגרו למולדת חדשה.
התרבות שהתפתחה מנפילת התרבות הקלאסית ועד נפילת המעוז האחרון של בני המאיה, על גדות אגם פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה, בידי הספרדים (1697), מכונה התקופה הפוסט קלאסית.
גילויים חדשים מעלים סברה, כי הגורם העיקרי להתמוטטות ערי המאיה היו המלחמות. אחרי שנת 250 לספירה, הסלימו ההתנגשויות בין ערי המדינה היריבות, והפכו למלחמות אכזריות בהיקף מלא, שגרמו להרס הערים ולנטישתן.
הסיבה לשינוי הפתאומי בהתנהגות הלחימה של המאיה, היא שהעילית השלטת נעשתה מספיק גדולה בשביל לעורר יריבויות עזות בין חבריה. אפשר שהתחרות העזה ביניהם, שהתפוצצה לכלל מלחמת אזרחים, היא שגרמה לקריסה החברתית של המאיה.
חוקרי מאיה רבים מסכימים כיום כי המלחמות הן שהביאו לקריסה, אך הן לא הסיפור כולו. לגורם זה חברו סיבות נוספות:
v ניצול יתר של המערכת האקולוגית של יער הגשם, שבני המאיה היו תלויים בו לפרנסתם.
v מחסור במים - ערים כמו טיקאל היו תלויות במי גשמים אגורים במהלך ארבעת חודשי היובש של השנה. הן היו פגיעות מאד במקרה של בצורת ממושכת.
v צפיפות יתר- על בסיס הנתונים שנאספו מ- 20 אתרים, מעריכים שבמישורים הדרומיים של אמריקה התיכונה חיו עד 200 איש לקמ"ר. נתון מדהים זה עומד בשורה אחת עם האזורים היותר צפופים של העולם הטרום-תעשייתי.
v תת תזונה - תוצאה בלתי נמנעת של התפוצצות אוכלוסין ומערכת חקלאית מתפוררת. אחדים מהחוקרים מתחילים למצוא ראיות לתת תזונה בשלדי ילדים מהתקופה הקלאסית המאוחרת.
בהתחשב בכל הלחצים בהם היתה נתונה חברת המאיה, הרי מה שהפיל אותה היה יכול להיות משהו פשוט לחלוטין – שתי עונות של הוריקנים או מלך מטורף. מערכת כל כך לחוצה היתה יכולה לקרוס סופית באלף דרכים.
עוד בנושא בכתבה מדוע נטשו בני המאיה את במת ההיסטוריה?
הפירמידה הגדולה במרכזו של אתר העתיקות אושמאל (Uxmal) (צילום: Eddy Galeotty)
הגעת הטולטקים
בני המאיה התרכזו ביוקטן, לשם הגיעו בסוף המאה ה- 10 הטולטקים, פליטי טולה, ושבטים אחרים שמקורם לא ידוע. שבטים אלו השתלטו על שרידי המדינות והערים של התרבות הקלאסית והחלו בסגנון הבנייה הטולטקית. חודש פולחן קורבנות האדם. הכוחות החדשים התקדמו לאזורי המאיה הראשוניים. הם שלחו מתיישבים וחיילים, ובתהליך של לחימה ומיזוג עם תושבי האזור, נוסדו מספר ממלכות. לכל ממלכה היו חוקים, שפה ומנהגים משלה. השלטון היה פיאודלי טיפוסי, ובכל ממלכה שלט מלך שזכויותיו עברו בירושה. בני העם הפשוט, חקלאים ברובם, שילמו מסים ביבול ובעבודה. בתקופה זו קמו והתפתחו ערים חדשות כמו מיאפאן ( Mayapan ) וצ'יצ'ן איצה ( Chichen Itza ), שהיתה מעין חיקוי ארכיטקטוני משופר של טולה.
ידוע על אמונות טפלות שהשתרשו בתקופה זו, וחלקן שרירות בקרב האינדיאנים עד היום, כמו למשל, האמונה כי האשה מחלישה את הגבר. שיא ההשפעה הטולטקית הוא בעיר צ'יצ'ן איצה, בה גובשה תרבות חדשה ומעורבים יסודות משני העמים. מזיגה בולטת ניכרת באדריכלות ובפולחן. ב- 1200 נשבר כוחה של צ'יצ'ן איצה והבירה עברה ל מאיאפאן.
ניתן לומר כי תרבות המאיה קרסה במאה ה- 14. שבטי המאיה היגרו מהאזור, אולי בגלל בצורות או סיבה טבעית אחרת. ממשיכיהם היו השבטים האינדיאנים, שהיגרו לאזור וכבשו להם נחלה במאה ה- 13.
כתבה על פלא התבל צ'יצ'ן איצה - מגדל וראשו בשמיים
עתיקות צ'יצן איצה, אחד משבעת פלאי תבל החדשים (צילום: LunaMarina)
הכיבוש הספרדי
בואם של הספרדים לאמריקה התיכונה אינו הסיבה לנפילת המאיה, כפי שסבורים רבים. כ- 200 שנה קודם לכן, בלי סיבה הידועה לנו, נפסקה פתאום בניית הפירמידות וערי המאיה. אין בנמצא שום אבן זיכרון שמופיע עליה תאריך המאוחר מסוף המאה ה- 13. המעמד השליט פשוט נעלם. תעלומה!
כאשר הגיעו הספרדים, כבר היו המאיה עמוק בתוך תקופת השקיעה, התקופה הפוסט-קלאסית. הרנאן קורטס (Hernán Cortés ) לא חדר אל חצי האי יוקטן. בשנת 1527 הגיע פרנסיצקו דה מונטחו (Francisco de Montejo ), ועימו שלוש מאות ושמונים חיילים וכשישים סוסים. לאחר שמונה שנים של מלחמת גרילה לא נותר במקום אדם לבן אחד.
ב- 1542 חזרו הספרדים ומכרו לעבדים חצי מיליון איש. קבוצה קטנה של בני מאיה התבצרה באזור פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה ונשארה שם באין מפריע עד שנת 1618. מאז החלו להגיע משלחות מלחמה ספרדיות, עד שהצליחו להכניע את המתבצרים בשנת 1697.
האוצרות שהשאירו בני המאיה לעולם, אתר העתיקות אושמאל (צילום: ivstiv)
צאצאי המאיה
כיום מהווים צאצאי המאיה חלק מבני התערובת של מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס ואל סלבדור. כמו כן מתקיימת תרבותם בקבוצות ילידים המנותקים משאר האוכלוסייה. שרידי המאיה הם שבטי הלנקנדונים. הם מונים כ-4 מיליון נפש, דוברים בלשון המאיה, אוכלים אותו סל מזון ומשתמשים בתרבות החומרית של אבותיהם (אם כי נוספו להם אביזרי ברזל). מנהגי המשפחה והארגון החברתי-פוליטי משקפים בכמה מובנים את צורת חייהם בשיא התפתחותה של התקופה הקלאסית או בתקופה שאחריה. הם ממשיכים לעבוד את החשובים שבאלים הקודמים: שמש, ירח, גשם ואדמה, כשהם מובלעים בפולחן נוצרי (ישו = שמש, מריה = ירח). טקסי הזריעה, הקציר והגשם נשארו ללא שינוי.
פריחת תרבות המאיה
על העיר העתיקה פלנקה בכתבה על חבל צ'יאפס
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
שקיעתה של תרבות המאיה
שקיעתה של תרבות המאיה החלה בסוף המאה התשיעית, אך עד היום לא ברור מה גרם לעזיבה ההמונית של ערי המאיה. הסיבות האפשריות הן: רעידת אדמה, שינויי אקלים, מחלות, כיבוש, מלחמות אזרחים, סיאוב וניוון, מחסור במזון וכו'.
לדעת החוקר אריק תומפסון, הכבידו הכוהנים את עולם בבניין מקדשים מפוארים ובהטלת מסים שונים, עד שלבסוף העם התמרד והתרעם על הכוהנים, שעסקו בחישובים אסטרונומיים וזנחו את פולחן הפוריות. אולי משום כך זנחו את עריהם והיגרו למולדת חדשה.
התרבות שהתפתחה מנפילת התרבות הקלאסית ועד נפילת המעוז האחרון של בני המאיה, על גדות אגם פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה, בידי הספרדים (1697), מכונה התקופה הפוסט קלאסית.
גילויים חדשים מעלים סברה, כי הגורם העיקרי להתמוטטות ערי המאיה היו המלחמות. אחרי שנת 250 לספירה, הסלימו ההתנגשויות בין ערי המדינה היריבות, והפכו למלחמות אכזריות בהיקף מלא, שגרמו להרס הערים ולנטישתן.
הסיבה לשינוי הפתאומי בהתנהגות הלחימה של המאיה, היא שהעילית השלטת נעשתה מספיק גדולה בשביל לעורר יריבויות עזות בין חבריה. אפשר שהתחרות העזה ביניהם, שהתפוצצה לכלל מלחמת אזרחים, היא שגרמה לקריסה החברתית של המאיה.
חוקרי מאיה רבים מסכימים כיום כי המלחמות הן שהביאו לקריסה, אך הן לא הסיפור כולו. לגורם זה חברו סיבות נוספות:
v ניצול יתר של המערכת האקולוגית של יער הגשם, שבני המאיה היו תלויים בו לפרנסתם.
v מחסור במים - ערים כמו טיקאל היו תלויות במי גשמים אגורים במהלך ארבעת חודשי היובש של השנה. הן היו פגיעות מאד במקרה של בצורת ממושכת.
v צפיפות יתר- על בסיס הנתונים שנאספו מ- 20 אתרים, מעריכים שבמישורים הדרומיים של אמריקה התיכונה חיו עד 200 איש לקמ"ר. נתון מדהים זה עומד בשורה אחת עם האזורים היותר צפופים של העולם הטרום-תעשייתי.
v תת תזונה - תוצאה בלתי נמנעת של התפוצצות אוכלוסין ומערכת חקלאית מתפוררת. אחדים מהחוקרים מתחילים למצוא ראיות לתת תזונה בשלדי ילדים מהתקופה הקלאסית המאוחרת.
בהתחשב בכל הלחצים בהם היתה נתונה חברת המאיה, הרי מה שהפיל אותה היה יכול להיות משהו פשוט לחלוטין – שתי עונות של הוריקנים או מלך מטורף. מערכת כל כך לחוצה היתה יכולה לקרוס סופית באלף דרכים.
עוד בנושא בכתבה מדוע נטשו בני המאיה את במת ההיסטוריה?
הפירמידה הגדולה במרכזו של אתר העתיקות אושמאל (Uxmal) (צילום: Eddy Galeotty)
הגעת הטולטקים
בני המאיה התרכזו ביוקטן, לשם הגיעו בסוף המאה ה- 10 הטולטקים, פליטי טולה, ושבטים אחרים שמקורם לא ידוע. שבטים אלו השתלטו על שרידי המדינות והערים של התרבות הקלאסית והחלו בסגנון הבנייה הטולטקית. חודש פולחן קורבנות האדם. הכוחות החדשים התקדמו לאזורי המאיה הראשוניים. הם שלחו מתיישבים וחיילים, ובתהליך של לחימה ומיזוג עם תושבי האזור, נוסדו מספר ממלכות. לכל ממלכה היו חוקים, שפה ומנהגים משלה. השלטון היה פיאודלי טיפוסי, ובכל ממלכה שלט מלך שזכויותיו עברו בירושה. בני העם הפשוט, חקלאים ברובם, שילמו מסים ביבול ובעבודה. בתקופה זו קמו והתפתחו ערים חדשות כמו מיאפאן ( Mayapan ) וצ'יצ'ן איצה ( Chichen Itza ), שהיתה מעין חיקוי ארכיטקטוני משופר של טולה.
ידוע על אמונות טפלות שהשתרשו בתקופה זו, וחלקן שרירות בקרב האינדיאנים עד היום, כמו למשל, האמונה כי האשה מחלישה את הגבר. שיא ההשפעה הטולטקית הוא בעיר צ'יצ'ן איצה, בה גובשה תרבות חדשה ומעורבים יסודות משני העמים. מזיגה בולטת ניכרת באדריכלות ובפולחן. ב- 1200 נשבר כוחה של צ'יצ'ן איצה והבירה עברה ל מאיאפאן.
ניתן לומר כי תרבות המאיה קרסה במאה ה- 14. שבטי המאיה היגרו מהאזור, אולי בגלל בצורות או סיבה טבעית אחרת. ממשיכיהם היו השבטים האינדיאנים, שהיגרו לאזור וכבשו להם נחלה במאה ה- 13.
כתבה על פלא התבל צ'יצ'ן איצה - מגדל וראשו בשמיים
עתיקות צ'יצן איצה, אחד משבעת פלאי תבל החדשים (צילום: LunaMarina)
הכיבוש הספרדי
בואם של הספרדים לאמריקה התיכונה אינו הסיבה לנפילת המאיה, כפי שסבורים רבים. כ- 200 שנה קודם לכן, בלי סיבה הידועה לנו, נפסקה פתאום בניית הפירמידות וערי המאיה. אין בנמצא שום אבן זיכרון שמופיע עליה תאריך המאוחר מסוף המאה ה- 13. המעמד השליט פשוט נעלם. תעלומה!
כאשר הגיעו הספרדים, כבר היו המאיה עמוק בתוך תקופת השקיעה, התקופה הפוסט-קלאסית. הרנאן קורטס (Hernán Cortés ) לא חדר אל חצי האי יוקטן. בשנת 1527 הגיע פרנסיצקו דה מונטחו (Francisco de Montejo ), ועימו שלוש מאות ושמונים חיילים וכשישים סוסים. לאחר שמונה שנים של מלחמת גרילה לא נותר במקום אדם לבן אחד.
ב- 1542 חזרו הספרדים ומכרו לעבדים חצי מיליון איש. קבוצה קטנה של בני מאיה התבצרה באזור פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה ונשארה שם באין מפריע עד שנת 1618. מאז החלו להגיע משלחות מלחמה ספרדיות, עד שהצליחו להכניע את המתבצרים בשנת 1697.
האוצרות שהשאירו בני המאיה לעולם, אתר העתיקות אושמאל (צילום: ivstiv)
צאצאי המאיה
כיום מהווים צאצאי המאיה חלק מבני התערובת של מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס ואל סלבדור. כמו כן מתקיימת תרבותם בקבוצות ילידים המנותקים משאר האוכלוסייה. שרידי המאיה הם שבטי הלנקנדונים. הם מונים כ-4 מיליון נפש, דוברים בלשון המאיה, אוכלים אותו סל מזון ומשתמשים בתרבות החומרית של אבותיהם (אם כי נוספו להם אביזרי ברזל). מנהגי המשפחה והארגון החברתי-פוליטי משקפים בכמה מובנים את צורת חייהם בשיא התפתחותה של התקופה הקלאסית או בתקופה שאחריה. הם ממשיכים לעבוד את החשובים שבאלים הקודמים: שמש, ירח, גשם ואדמה, כשהם מובלעים בפולחן נוצרי (ישו = שמש, מריה = ירח). טקסי הזריעה, הקציר והגשם נשארו ללא שינוי.
כתבה על פלא התבל צ'יצ'ן איצה - מגדל וראשו בשמיים
עתיקות צ'יצן איצה, אחד משבעת פלאי תבל החדשים (צילום: LunaMarina)
הכיבוש הספרדי
בואם של הספרדים לאמריקה התיכונה אינו הסיבה לנפילת המאיה, כפי שסבורים רבים. כ- 200 שנה קודם לכן, בלי סיבה הידועה לנו, נפסקה פתאום בניית הפירמידות וערי המאיה. אין בנמצא שום אבן זיכרון שמופיע עליה תאריך המאוחר מסוף המאה ה- 13. המעמד השליט פשוט נעלם. תעלומה!
כאשר הגיעו הספרדים, כבר היו המאיה עמוק בתוך תקופת השקיעה, התקופה הפוסט-קלאסית. הרנאן קורטס (Hernán Cortés ) לא חדר אל חצי האי יוקטן. בשנת 1527 הגיע פרנסיצקו דה מונטחו (Francisco de Montejo ), ועימו שלוש מאות ושמונים חיילים וכשישים סוסים. לאחר שמונה שנים של מלחמת גרילה לא נותר במקום אדם לבן אחד.
ב- 1542 חזרו הספרדים ומכרו לעבדים חצי מיליון איש. קבוצה קטנה של בני מאיה התבצרה באזור פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה ונשארה שם באין מפריע עד שנת 1618. מאז החלו להגיע משלחות מלחמה ספרדיות, עד שהצליחו להכניע את המתבצרים בשנת 1697.
האוצרות שהשאירו בני המאיה לעולם, אתר העתיקות אושמאל (צילום: ivstiv)
צאצאי המאיה
כיום מהווים צאצאי המאיה חלק מבני התערובת של מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס ואל סלבדור. כמו כן מתקיימת תרבותם בקבוצות ילידים המנותקים משאר האוכלוסייה. שרידי המאיה הם שבטי הלנקנדונים. הם מונים כ-4 מיליון נפש, דוברים בלשון המאיה, אוכלים אותו סל מזון ומשתמשים בתרבות החומרית של אבותיהם (אם כי נוספו להם אביזרי ברזל). מנהגי המשפחה והארגון החברתי-פוליטי משקפים בכמה מובנים את צורת חייהם בשיא התפתחותה של התקופה הקלאסית או בתקופה שאחריה. הם ממשיכים לעבוד את החשובים שבאלים הקודמים: שמש, ירח, גשם ואדמה, כשהם מובלעים בפולחן נוצרי (ישו = שמש, מריה = ירח). טקסי הזריעה, הקציר והגשם נשארו ללא שינוי.
 |
אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
|
