.jpg)
טיול עם ילדים אל חבל צ'יאפס - דרום מקסיקו
מאת:
חבל צ'יאפס ( Chiapas ), הנמצא בחלקה הדרום מזרחי של מקסיקו, הוא אחד המגוונים ביותר במקסיקו מבחינה ביולוגית ואנושית. החבל נטוע עמוק בלב "עולם המאיה". בתוך נוף טרופי, ירוק ועשיר, חיו בעבר, כמו גם כיום, התרבויות המרשימות והמסתוריות של המשכילים, הידענים והאסטרונומים של אמריקה, המכונים "היוונים של העולם הקדום". טיול עם ילדים בנוף הירוק והמרשים הזה הוא חוויה מופלאה: הנופים, בעלי החיים, הנהרות, המעיינות החמים, ובעיקר המפגש עם האנשים שהחיוך תמיד מצוי על פניהם.
מפת חבל צ'יאפס ויעדים מרכזיים במסלול המתוארים בכתבה:
(A) ויה הרמוסה - בירת טבסקו, (B) עתיקות פלנקה, (C) מפלי מיסול-הא, (D) סן קריסטובל, (E) סן חואן צ'מולה,
ומקום לינה מומלץ: מלון לה אסטנסיה בעיר סן קריסטובל
(להגדלה לחץ על הפינה העליונה)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
העולם על כף המאזניים
את המתח שעמד באוויר ניתן היה להרגיש בקלות. הרחבה הגדולה שמול הארמון המתה אדם, וכך גם הגבעה המובילה אל מקדשי השמש והיגואר. בציפייה דרוכה ובפחד מהול בהתרגשות ניצבו כל תושבי העיר פלנקה ( Palenque ), והרימו מבטם אל ראש הפירמידה הגבוהה. למעלה עמד הכהן הגדול, גלימה לבנה לגופו, שיערו מתבדר ברוח, ושפתיו ממלמלות דברי תחינה ובקשה מהאלים. למרות השמש הקופחת רעדו אחדים בעור סומר. מה יקרה אם הפעם ייכשל הכהן? כולם ידעו שהעולם כולו עומד על כף המאזניים.
ואז התרחש הבלתי יאומן, בדיוק כפי שניבאו הכוהנים לפני שנים רבות. מול עיניהם הנדהמות של הצופים החלה השמש להיעלם. מלמול בלתי נשלט השתלט על ההמון שניצב במקומו אחוז פלצות. מעל הכל התגבר קולו של הכוהן, שכעת צעק כלפי השמים את המילים הקדושות, תוך שהוא מרים בידו קדירה מעוצבת ובה נוזל מעלה קצף. השמש נעלמה כעת לחלוטין, רק בקושי ניתן היה לראות את דמות הכהן מקרבת אל שפתיה את משקה הצ'וקולאטל הקדוש. כעת חשך העולם לחלוטין. כמעט ניתן היה להרגיש את פעימות הלב המהירות של הצופים, ואז, הגיע הנס. תפילותיו הקדושות של הכהן עשו את שלהן. האלים נעתרו, והשמש שוב החלה להתגלות מבעד לגוש השחור שכיסה אותה. העולם שוב ניצל בזכות המלך, בזכות הכהן הגדול, בזכות השבט, בזכות המאיה.
כתבות על דרום מקסיקו | כתבות על יעדי טיול במקסיקו לפי אזורים
כל תושבי העיר פלנקה הרימו מבטם אל ראש הפירמידה הגבוהה (צילום: )
מסע אל עולם המאיה
תיאורים כמו אלו ואחרים הלהיבו את דמיונה של משפחתנו, וגרמו לנו לצאת למסע לעבר עולם המאיה. ארזנו כל מה שצריך לטיול של חודש וחצי במרכז אמריקה: תרמילים, תיקים, חיתולים, מנשא גב טוב ועגלה לתינוק. המטוס שהביא אותנו ממקסיקו סיטי הגבוהה והקרה אל העיר ויה הרמוסה ( Villahermosa ), החמה והלחה, ערך מספר סיבובים לפני שנחת בבירת חבל טבסקו ( Tabasco ). משמעות השם ויה הרמוסה היא עיר יפיפייה, אבל שדות הנפט ובתי הזיקוק שמסביב כבר מזמן מחקו את מקור השם הרומנטי. אנחנו הגענו לכאן בשל שתי סיבות: פארק יומקה ( Yumka ) המשמש כמעין ספארי מקומי, ופארק לה ונטה ( Parque Nacional La Venta ), שהוא אתר ארכיאולוגי הממוקם בתוך יער צפוף, ומתעד את מה שנותר מהתרבות האולמקית (Olmec ) המסתורית. פארק יומקה , הנמצא בקרבת שדה התעופה, כ- 17 קילומטרים מצפון מזרח לעיר, התגלה כבחירה נכונה. הפארק רחב הידיים מכיל את שלושת סוגי הצמחייה והנוף של חבל טבסקו: סוואנה, לגונה וג'ונגל. המגוון הגדול של בעלי החיים, המשוטטים ללא מפריע במקום, כולל נציגים מרכזיים מעולם החי של מרכז אמריקה, כמו גם בעלי חיים אפריקאים. הפארק מושך אליו אלפי תיירים, חלקם מקסיקנים וחלקם תיירים, המגיעים לכאן לחזות בפלא. ביקורנו בפארק לה ונטה היה מרתק לא פחות. בשנת 1925 התגלו כמה עשרות ראשי אבן אדירים באתר, הנמצא כ- 120 קילומטרים מהעיר וויה הרמוסה. בעקבות הפיתוח ושדות הנפט, הועברו הממצאים אל בירת החבל, ומוקמו בתוך יער מרשים. התרבות האולמקית זוכה לכבוד רב באזור מרכז אמריקה, ומכונה בדרך כלל אם התרבויות. האולמקים שחיו במקום לפני כ 5,000 שנה קיימו תרבות עשירה, והותירו אחריהם עשרות פסלים מונוליתיים מסתוריים. כל אחד מהפסלים חצוב מסלע אחד, ומייצג ראש אנושי שונה. היות והאולמקים לא השתמשו בכתב, נותר רק לנחש מהי משמעות הפסלים: ציון לקבר, אתרי פולחן, ואולי מנחות כבירות שנעשו עבור ריצוי האלים.
ההליכה ביער מרתקת לא פחות ממראה הפסלים האדירים הפזורים במקום. שקנינו בכניסה לאתר.
כתבה על מקסיקו סיטי והקשר לעבר 
פארק לה ונטה, בשנת 1925 התגלו כמה עשרות ראשי אבן אדירים באתר (צילום: )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מלך המאיה טס לחלל
בתחילת המאה ה- 16, כאשר הגיעו הקונקיסטדורס (הספרדים הכובשים) למרכז אמריקה, הם נתקלו לראשונה בתרבויות אינדיאניות שקיימו ציוויליזציה מפותחת. שבטי המאיה ( Maya ) התקיימו כקבוצת ממלכות ששלטו על שטח של כ- 400,000 קמ"ר, וקיימו ביניהן יחסים מגוונים הנעים בין בריתות שלום למלחמות. שטח זה, המכונה כיום עולם המאיה ( Mundo Maya ), משתרע מדרום מקסיקו (חבל צ'יאפס ומפרץ יוקטן), דרך המדינות גואטמאלה, בליז, הונדורס ואל-סלוודור. אחד המרכזים החשובים של המאיה היא פלנקה ( Palenque ); כיום אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים בעולם, המוכתר על ידי רבים בתואר "המקום היפה במקסיקו". האתר שוכן בנוף ירוק ורענן, עשיר במפלים, בלב הג'ונגל. שעות הבוקר המוקדמות הן הזמן הטוב ביותר לבקר במקום. לפני שמגיעים האוטובוסים הגדולים של התיירים ניתן ליהנות מיופיו האמיתי של האתר. אינדיאנים מקומיים ארוכי שיער, משבט לקאנדון ( Lakandon ), מסתובבים לעיתים באזור, לבושים בלבן המסורתי. רבים מהם יודעים רק מספר מילים בספרדית, והשפה אותה הם דוברים היא אחת משפות המאיה. הארכיטקטורה בפלנקה היא שיר הלל לארכיטקטורה הייחודית של בני המאיה: ארמונות דמויי פירמידה (המייצגים הרים בנויים בעלי כוח מאגי), קשתות מזויפות (בדמות האות V ) לתמיכת הגגות, במות, מזבחות, מקדשים ומצפי כוכבים. על חלק גדול מהגילופים והמונומנטים ניתן לראות את כתב המאיה, הנראה כמעין ריבועים מצוירים של קומיקס. בעבר חשבו שכתב זה מכיל אינפורמציה אודות חישובים אסטרונומיים, אך כיום ידוע כי הוא מכיל גם סיפורים מיתולוגיים ופרטים היסטוריים. בשנת 1973, לאחר שנים רבות של מחקר, הצליח צוות של שלושה חוקרים לפענח את חידת כתב המאיה.
במרכז העיר, מול הארמון, ניצבת הפירמידה הגדולה מכולם, המכונה מקדש הכתובות. מבנה מרשים זה מכיל את קברו של המלך פקאל ( Pacal ). המלך עלה לכס המלוכה בשנת 615 לספירה, ומלך עד יום מותו, בשנת 683. בסקר ארכיאולוגי שנערך במקום בשנת 1949 התגלתה בתוך הפירמידה מערכת מדרגות מורכבת, היורדת לעומק של 25 מטר, היישר אל חדר הקבורה. בתוך סרקופג מרהיב ומעוטר התגלו עצמות המלך, ששלט בעיר בתור הזהב שלה. על מכסה הסרקופג נראה המלך פקאל בתנוחה עוברית, שוכב על עמוד מעוטר בצורת צלב, מצפה ליום בו ישוב לחיים. הסופר השוויצרי אריך פון דניקן (Erich von Däniken) שחיפש בשנות ה- 70 חומר לספרו "מרכבות האלים", ראה בעיטור זה הוכחה לביקורם של חייזרים בעולמנו. על פי פרשנותו העמוד המעוטר הוא למעשה טיל העף לחלל, והעיטור הצמוד לצוואר המלך הוא למעשה מיקרופון זעיר.
לינה בסביבת אתר העתיקות פלנקה
במרכז פלנקה ניצבת הפירמידה הגדולה מכולם, המכונה מקדש הכתובות (צילום: )
גם אם לא היו אלו יצורים מהחלל החיצון שבנו בשיתוף פעולה עם בני המאיה את הפירמידות והמקדשים שבשטח, הרי הצמחייה העשירה וסדרת המפלים, הממוקמים ממש בלב האתר, מכניסים את המבקר לעולם אחר, למציאות אחרת, החוזרת לשיא תרבות המאיה. על רקע זה בחירת מקום הלינה היתה ברורה: קמפינג פנצ'אן ממ וקם מחוץ לעיר, על הדרך לפארק הארכיאולוגי. ממוקם מחוץ לעיר, על הדרך לפארק הארכיאולוגי. מצאנו שם עוד כמה משפחות עם ילדים, שסברו גם הן שהשהות בבקתות העץ, בסביבה הטבעית מהווים תפאורה הולמת למקום ולאווירה. ואכן התברר כי הבחירה היתה נכונה והוסיפה ממד נוסף לטיול באזור: את קולות העיר החליפו קולות הטבע כמו קרקורי צפרדעים, צרצורי צרצרים, צקצוקי השממיות ונעימות הגיטרה המקסיקנית, המגיעות מבית הקפה הקטן שבמקום.
הצמחייה העשירה וסדרת המפלים, הממוקמים ממש בלב האתר, מכניסים את המבקר לעולם אחר (צילום: )
אמור לי מה אתה לובש, ואומר לך מהיכן אתה מגיע
תרבויות שבטי המאיה התקיימו ברציפות קרוב ל- 4,000 שנה. עם הכיבוש הספרדי הלכו הממלכות וקרסו מול האירופאים, שהביאו עימם סוסים, תותחים, רובים ובעיקר מגיפות. תוך 60 שנה חוסלה כ 90% (!) מאוכלוסייתה המקורית של מקסיקו. למרות ההשתלטות הספרדית המהירה, לפני כ- 500 שנה, וכפיית הדת הקתולית על האוכלוסייה, יש רבים הטוענים שתחת פני השטח תרבות המאיה עדיין קיימת. כרבע מתוך אוכלוסיית חבל צ'יאפס (כמיליון מתוך ארבעה מיליון) הם אינדיאנים, השייכים לקבוצות אתניות שונות, ומשתמשים גם כיום בשפות העתיקות של המאיה. גם שאר שלושת המיליונים אינם מנותקים מהמסורות העתיקות. רוב אוכלוסיית חבל צ'יאפס הם בני מסטיסו, כלומר צאצאי לבנים ואינדיאנים. בעבר התקיימו בתחומי "עולם המאיה" 33 שפות, מהן שרדו 28. כמו בני הלקאנדון, שכבר הוזכרו, חיים בכפרי וערי חבל צ'יאפס בני קבוצות אתניות נוספות שהספרדית אינה שגורה בפיהם. אלו משתמשים ב- 8 מתוך שפות המאיה, בעיקר בצוציל ( Tzuzil ) או צלטאל ( Tzeltal ). ביטויים נוספים לתרבות העתיקה באים לידי ביטוי בביגוד, בארכיטקטורה ואפילו בפולחן הדתי, שתחת המסווה הקתולי מקיים משהו מפולחני העבר.
כרבע מתוך אוכלוסיית חבל צ'יאפס הם אינדיאנים, השייכים לקבוצות אתניות שונות (צילום: )
העיר סן קריסטובל דה לאס קאסאס ( San Cristobal de las Casas ) משמשת כמרכז המסחרי והתרבותי של מספר קבוצות אתניות החיות בחבל צ'יאפס. הכנסיות הברוקיות, השווקים התוססים, הבתים הצבעוניים של העיירה ואתרי הטבע שבסביבה, הופכים אותה לאחת הנקודות הפופולאריות בקרב מטיילים במדינה. העיירה החביבה קרויה על שמו של הנזיר הקתולי ברתולומה דה לאס קאסאס ( Bartlome de las casas ), שהיה יוצא דופן בכך שהקדיש את חייו, לניסיונות להגן על זכויות האינדיאנים.
לינה בסן קריסטובל | כתבה על טיול משפחתי באזור סן קריסטובל וחבל צ'יאפס
בשוק העירוני ובשוק הפתוח שליד כנסיית סנטו דומינגו מתכנסים מידי יום מאות מקומיים, הנוסעים לעיתים עשרות קילומטרים בכדי למכור את מרכולתם למקומיים ולתיירים. על פי הבגד ניתן לזהות חלק גדול מבאי השוק. רוב הקבוצות האתניות, צאצאיות בני המאיה, ממשיכות ממשיכות ללבוש לבוש אתני. ברוב המקרים לבוש ייחודי מאפיין את הנשים בלבד. לכל אחת מספר חולצות, שנרקמו ביד בעמל רב. אחד הדברים המעניינים הוא שלמרות הלכלוך המאפיין בדרך כלל שווקים מקומיים, הרי שבגדי הנשים כמעט תמיד מבריקים וללא רבב.
השוק של סן קריסטובל דה לאס קאסאס, צבעוניות נהדרת (צילום: ) האוכלוסייה המקומית של חבל צ'יאפס ידועה ביחסה החם למבקרים. כאשר נתקלים בני המקום בזוג המטייל עם ילד בלונדיני ותכול עיניים, הם ממש יוצאים מגדרם. אפרופו ילדים, מעניין לראות את הקשר שנוצר בין רגע בין הילדים המקומיים לילדי התיירים: ללא שפה משותפת הם מוצאים עניין במשחק בפנטומימה ובחיוכים. הקשר החם רק מדגיש את הכוח האנושי הטבעי הקיים אצל הצעירים בצורתו האותנטית ביותר. 
האוכלוסייה המקומית בחבל צ'יאפס מתייחסת בחום למבקרים ובין הילדים נוצר קשר מידי (צילום: גיא נוימן)
מלון מומלץ בסן קריסטובל
מלון לה אסטנסיה (La Estancia), מלון ברמת 4 כוכבים, הממוקם במרכז העיר, עם חצר וגינה מקסימה, חנייה פרטית, מסעדה ובר. מקום נפלא לפתוח בו את הבוקר ולסיים בו את היום.
מקומות לינה נוספים בעיר סן קריסטובל דה לאס קסאס
ביקור אצל השמאן
קניון סומידרו ( Parque Nacional Sumidero ) הוא עמק תלול, שקירותיו נישאים לגובה 1,000 מטר מעל הנהר הזורם בו. מתוך סירות הזודיאק המהירות השטות בו, ניתן לחזות בקירות הגבוהים ועטורי הצמחייה, במערות הנטיפים, במפלים הקטנים שבדרך, ואפילו במספר תנינים ונשרים מקומיים, המחכים לארוחה בדמותה של גופה מזדמנת.
כתבה על קניון סומידרו
קניון סומידרו, קירות גבוהים ועטורי צמחייה (צילום: )
הדרך חזרה לסן קריסטובל עוברת דרך שני כפרים אוטנטיים ומקסימים. ביקור בסן חואן צ'מולה ( San Juan Chamula ) ובזינקנטן ( Zinacantan ) הוא חזרה אמיתית בזמן, והצצה אל חייהם של אנשים, שמבחינות רבות ממשיכים את מסורות המאיה. הכנסייה הגדולה של סאן חואן צ'מולה אינה נראית מבחוץ שונה מאלפי כנסיות אחרות ברחבי העולם, אך מייד עם הכניסה פנימה ברור שהמקום הזה שונה. במקום ספסלים רגילים, המאפיינים בדרך כלל את הכנסיות הנוצריות, מפוזרים על פני הרצפה כולה מחטי אורן ועליהם, בקבוצות קטנות, יושבים תושבים מקומיים. במבט בוחן יותר ניתן להבחין בכל קבוצה באיש או אישה מרכזיים, המנהלים מעין טקס זוטא. אלו הם שמאנים, השריד היחידי ממעמד הכוהנים הבכירים שחוסלו בידי הספרדים. שמאן הוא שילוב של רופא מקומי, מומחה לעשבים, קוסם ופסיכולוג. חלקים גדולים מהאוכלוסייה של צ'יאפס משתמשים עד היום בעיקר בשירותי שמאנים, ונמנעים מהרפואה המערבית, הן בשל המסורת עתיקת היומין, והן בשל המחירים הגבוהים שדורשים הרופאים. השמאנים, גברים או נשים, יושבים עם המטופל על מחטי האורן שברצפת הכנסייה, ושומעים את בעיותיו (הרפואיות, הפסיכולוגיות או החברתיות). ליד המטופל יושבים מספר בני לוויה, בדרך כלל משפחה, שבאו לעודד ולתת תמיכה. הם יושבים בצד, ומדברים ביניהם בשקט. המטופל המגיע לשמאן, נגוע על פי המסורת, ב"עשן שחור" - ביטוי לכל דבר רע, מדיכאון ומחלה ועד לתחושות שנאה או קנאה. השמאן רואה, שומע ונותן דיאגנוזה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בשליחת המטופל לקנות קמעות, נרות בצבעים מסוימים, בקבוקי שתייה, ולעיתים אף תרנגולת המובאת לכנסייה. לאחר טקס קצר, המתבצע על רצפת הכנסייה, יוצאים המטופל ומלוויו מהכנסייה. את "העשן השחור", תמצית הרוע, מעבירים לנרות, לשתייה ולתרנגולת, ולכן אין לאכול את התרנגולת. השמאן קובע אם היא תמשיך לחיות או תמות (מעצמה). אם דברי השמאן אינם מתמלאים, יש להחליף שמאן. אך השמאנים של הכפרים צוברים עם הזמן מוניטין, ומשמשים בתפקידם שנים רבות.
גם אנחנו קיבלנו ברכה מהשמאן המקומי ועוד באותו יום התחיל תומר הקטן, בן השנה, ללכת... 
ברכה מהשמאן המקומי ותומר הקטן, בן השנה, מתחיל ללכת! (צילום: גיא נוימן)
אלים, פולחנים ושוקו מוקצף
על פי ספר הספרים של בני הקיצ'ה ה פופול-ווך העתיק ( 1554-1558 ), שהתגלה על ידי הכומר פרנסיסקו חימנז בגואטמלה, בתחילת המאה השמונה עשרה, התכנסו האלים והחליטו לברוא את האדם, על מנת שיקיים את העולם. בראשונה ניסו לברוא אותו מבוץ (חומר כלי החרס), אך אנשי הבוץ לא תפקדו היטב. אז בראו אנשים מעץ (חומר פסלי העץ), אבל גם ניסיון זה לא עלה יפה, והאלים הביאו את המבול. בפעם השלישית החליטו האלים לקחת לידיהם את הצמח הקדוש ולברוא ממנו את האדם. ניתן לראות במסורת בריאה זו ביטוי לחשיבות החקלאים על פני האומנים. כוחם העיקרי של שבטי המאיה, ושל הכוהנים שהנהיגו אותם היה הידע האסטרונומי. באתרים ארכיאולוגיים רבים ניתן למצוא מבנים, שכל תכליתם הייתה התבוננות בגרמי השמיים. היכולות לחשב את הזמן, לחזות ליקויי חמה ולבנה, ולכוון את הפעילות החקלאית על פי עונות השנה היו כוח אדיר. כוהני המאיה השכילו לחשב, כבר לפני מאות שנים, את לוח השנה בדיוק רב אף יותר מהלוח הגריגוריאני. כל עמי מרכז אמריקה נשאו את עיניהם אל המאיה, הידענים והמשכילים, שמכונים כיום "היוונים של העולם הקדום". עבור האוכלוסייה הפשוטה, היה הידע כקסם. המשמעות תורגמה לשורה של טקסים ופולחנים. פנתיאון אלילי עשיר שלט בחיי התושבים, שראו בכוהנים את החוט המקשר. המשקה הקדוש, הצ'וקולאטל, הורכב בעיקר מעץ הקקאו. זרעי הפירות, המצויים כיום כמעט בכל בית בעולם, הגיעו ממרכז אמריקה רק במהלך המאה ה- 16, לאחר המפגש עם המערב. ביולי 2002 פרסמו חוקרים מן האקדמיה בכתב העת “ Nature ” את תוצאותיו של מחקר מדהים. בקומקום חרס בן 2,600, שהתגלה באחד מאתרי המאיה, זוהו בבדיקות כימיות חדשניות, שרידי קקאו. הגילוי הבהיר לעולם כולו שהשימוש בקקאו החל למעשה 1,000 שנה מוקדם מכפי שסברו עד כה. משקה הצ'וקולאטל היה שונה מאד מזה שאנו מדמיינים כעת. הוא הורכב מאותם הזרעים הטחונים ועתירי השומן (זרעים אלו, אגב, שימשו בשווקי המאיה כמטבע עובר לסוחר), אך במקום החלב והסוכר, שאנו נוהגים להוסיף כעת, הוסיפו אנשי המאיה למשקה מים חמים, פלפל, מלח, ומספר תבלינים נוספים. את הנוזל המהביל נהגו להעביר במהירות בין קומקומי חרס, וכך להביא להקצפתו. רק במהלך המאה ה-17, כאשר הגיע המשקה לאירופה, החלו באנגליה לשנות את טעמו לזה המוכר כיום. 
הדרך הירוקה וההררית בין פלנקה לסן קריסטובל (צילום: גיא נוימן)
מפלים ונמלים העוסקות בחקלאות
הדרך בין פלנקה לבין סן קריסטובל היא דרך הררית, מרשימה, ומלאה באתרי טבע. אוטובוסים מקומיים עושים את הדרך בחמש שעות, מוניות ורכבים שכורים במעט פחות. מפל מיסול הא ( Misol Ha Waterfall ) קשור גם הוא, בעקיפין, לעולם החייזרים. המפל האדיר שוצף בקצף עז, ומעלה ענן אדיר של רסס, המחייה את הצמחייה שמסביב. ארנולד שוורצנגר הגיע לכאן לפני כעשור, להשתתף בסרט " הטורף". בסרט בורח שוורצנגר מפני חייזר רואה ואינו נראה, הדולק אחריו ביער הסבוך. בשלב כלשהו מגיע שוורצנגר אל ראש המפל, ונאלץ לקפוץ בכדי להציל את חייו. במציאות רצה שוורצנגר לבצע את צילום הקפיצה בעצמו, אך שוכנע לבסוף לתת לפעלולן לעשות זאת. המסכן שקפץ שבר את שתי רגליו. (החייזר הטורף, לכל הסקרנים, מחוסל לבסוף בידי שוורצנגר הגיבור).
לא הרחק משם נמצאים מפלי המים הזכים אגווה קלארה והמים התכולים אגווה אזול ( Cataratas de Agua Azul ). הראשון ידוע במ ימיו השקטים, ובגשר התלוי הנמתח מעליהם, והשני באשדותיו, ובשביל היער המתפתל מספר קילומטרים לאורכו. החוויה באתר הזה נובעת לא רק מכמויות המים והאשדות, אלא גם מהצמחייה ומהנוף שמסביב. בין העצים ניתן להבחין לעיתים בטוקנים ותוכים צרחניים כמו גם במאות מיני פרפרים.
אגווה אזול, המים התכולים בין עצי היער (צילום: )
על הקרקע ניתן לראות תופעת טבע מדהימה: הנמלים הגוזרות העלים, הנקראות לפעמים החקלאים של היער. הנמלים הללו יוצאות מידי יום לגזור עלים בצבתות החזקות. את העלים, הכבדים לעיתים ממשקל גופן עד פי 15, הן נושאות אל הקן לא לשם מאכל. בתוך הקן מקבלות פועלות קטנות יותר את חלקי העלה, ומתחילות בלעיסה. את העלים הלעוסים הן מניחות במעין אולם תת-קרקעי, ומשתמשות בחומר הלעוס בכדי להנביט עליו פטריות מיוחדות. פטרייה זו, אותה מגדלת ומטפחת הנמלה, היא המזון היחיד אותו יכולות לאכול הרימות. הנמלה אינה יכולה לחיות ללא הפטרייה, והפטרייה, שאיבדה במרוצת האבולוציה את יכולת ההתרבות הטבעית שלה, אינה יכולה לשרוד ללא הנמלה. תופעה מרשימה זו מראה שהחקלאות אפשרית גם בעולם החרקים. בתקופת מעוף הכלולות, לאחר עונת הגשמים, בוקעות מחלק מהביצים נמלים עם כנפיים. נמלים אלו תצאנה החוצה בשאיפה להזדווג, ולהפוך למלכות שתייסדנה מושבה חדשה. לפני שיוצאות הנקבות הן שומרות מעט חומר מהפטרייה, בכדי להתחיל ולגדל אותה שוב בקן של המושבה החדשה. כאשר מתבוננים בעבודתה המדהימה של הנמלה נזכרים שוב בבני המאיה,שעמלו, ללא גלגלים וללא בהמות משא, על בניית ממלכות קסומות ורבות הוד, ששכנו באחד המקומות הקסומים שעל פני כדור הארץ.
כתבות על דרום מקסיקו | כתבות על יעדי טיול במקסיקו לפי אזורים
כתבה על מקסיקו סיטי והקשר לעבר
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מלך המאיה טס לחלל
בתחילת המאה ה- 16, כאשר הגיעו הקונקיסטדורס (הספרדים הכובשים) למרכז אמריקה, הם נתקלו לראשונה בתרבויות אינדיאניות שקיימו ציוויליזציה מפותחת. שבטי המאיה ( Maya ) התקיימו כקבוצת ממלכות ששלטו על שטח של כ- 400,000 קמ"ר, וקיימו ביניהן יחסים מגוונים הנעים בין בריתות שלום למלחמות. שטח זה, המכונה כיום עולם המאיה ( Mundo Maya ), משתרע מדרום מקסיקו (חבל צ'יאפס ומפרץ יוקטן), דרך המדינות גואטמאלה, בליז, הונדורס ואל-סלוודור. אחד המרכזים החשובים של המאיה היא פלנקה ( Palenque ); כיום אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים בעולם, המוכתר על ידי רבים בתואר "המקום היפה במקסיקו". האתר שוכן בנוף ירוק ורענן, עשיר במפלים, בלב הג'ונגל. שעות הבוקר המוקדמות הן הזמן הטוב ביותר לבקר במקום. לפני שמגיעים האוטובוסים הגדולים של התיירים ניתן ליהנות מיופיו האמיתי של האתר. אינדיאנים מקומיים ארוכי שיער, משבט לקאנדון ( Lakandon ), מסתובבים לעיתים באזור, לבושים בלבן המסורתי. רבים מהם יודעים רק מספר מילים בספרדית, והשפה אותה הם דוברים היא אחת משפות המאיה. הארכיטקטורה בפלנקה היא שיר הלל לארכיטקטורה הייחודית של בני המאיה: ארמונות דמויי פירמידה (המייצגים הרים בנויים בעלי כוח מאגי), קשתות מזויפות (בדמות האות V ) לתמיכת הגגות, במות, מזבחות, מקדשים ומצפי כוכבים. על חלק גדול מהגילופים והמונומנטים ניתן לראות את כתב המאיה, הנראה כמעין ריבועים מצוירים של קומיקס. בעבר חשבו שכתב זה מכיל אינפורמציה אודות חישובים אסטרונומיים, אך כיום ידוע כי הוא מכיל גם סיפורים מיתולוגיים ופרטים היסטוריים. בשנת 1973, לאחר שנים רבות של מחקר, הצליח צוות של שלושה חוקרים לפענח את חידת כתב המאיה.
במרכז העיר, מול הארמון, ניצבת הפירמידה הגדולה מכולם, המכונה מקדש הכתובות. מבנה מרשים זה מכיל את קברו של המלך פקאל ( Pacal ). המלך עלה לכס המלוכה בשנת 615 לספירה, ומלך עד יום מותו, בשנת 683. בסקר ארכיאולוגי שנערך במקום בשנת 1949 התגלתה בתוך הפירמידה מערכת מדרגות מורכבת, היורדת לעומק של 25 מטר, היישר אל חדר הקבורה. בתוך סרקופג מרהיב ומעוטר התגלו עצמות המלך, ששלט בעיר בתור הזהב שלה. על מכסה הסרקופג נראה המלך פקאל בתנוחה עוברית, שוכב על עמוד מעוטר בצורת צלב, מצפה ליום בו ישוב לחיים. הסופר השוויצרי אריך פון דניקן (Erich von Däniken) שחיפש בשנות ה- 70 חומר לספרו "מרכבות האלים", ראה בעיטור זה הוכחה לביקורם של חייזרים בעולמנו. על פי פרשנותו העמוד המעוטר הוא למעשה טיל העף לחלל, והעיטור הצמוד לצוואר המלך הוא למעשה מיקרופון זעיר.
לינה בסביבת אתר העתיקות פלנקה
במרכז פלנקה ניצבת הפירמידה הגדולה מכולם, המכונה מקדש הכתובות (צילום: )
גם אם לא היו אלו יצורים מהחלל החיצון שבנו בשיתוף פעולה עם בני המאיה את הפירמידות והמקדשים שבשטח, הרי הצמחייה העשירה וסדרת המפלים, הממוקמים ממש בלב האתר, מכניסים את המבקר לעולם אחר, למציאות אחרת, החוזרת לשיא תרבות המאיה. על רקע זה בחירת מקום הלינה היתה ברורה: קמפינג פנצ'אן ממ וקם מחוץ לעיר, על הדרך לפארק הארכיאולוגי. ממוקם מחוץ לעיר, על הדרך לפארק הארכיאולוגי. מצאנו שם עוד כמה משפחות עם ילדים, שסברו גם הן שהשהות בבקתות העץ, בסביבה הטבעית מהווים תפאורה הולמת למקום ולאווירה. ואכן התברר כי הבחירה היתה נכונה והוסיפה ממד נוסף לטיול באזור: את קולות העיר החליפו קולות הטבע כמו קרקורי צפרדעים, צרצורי צרצרים, צקצוקי השממיות ונעימות הגיטרה המקסיקנית, המגיעות מבית הקפה הקטן שבמקום.
הצמחייה העשירה וסדרת המפלים, הממוקמים ממש בלב האתר, מכניסים את המבקר לעולם אחר (צילום: )
אמור לי מה אתה לובש, ואומר לך מהיכן אתה מגיע
תרבויות שבטי המאיה התקיימו ברציפות קרוב ל- 4,000 שנה. עם הכיבוש הספרדי הלכו הממלכות וקרסו מול האירופאים, שהביאו עימם סוסים, תותחים, רובים ובעיקר מגיפות. תוך 60 שנה חוסלה כ 90% (!) מאוכלוסייתה המקורית של מקסיקו. למרות ההשתלטות הספרדית המהירה, לפני כ- 500 שנה, וכפיית הדת הקתולית על האוכלוסייה, יש רבים הטוענים שתחת פני השטח תרבות המאיה עדיין קיימת. כרבע מתוך אוכלוסיית חבל צ'יאפס (כמיליון מתוך ארבעה מיליון) הם אינדיאנים, השייכים לקבוצות אתניות שונות, ומשתמשים גם כיום בשפות העתיקות של המאיה. גם שאר שלושת המיליונים אינם מנותקים מהמסורות העתיקות. רוב אוכלוסיית חבל צ'יאפס הם בני מסטיסו, כלומר צאצאי לבנים ואינדיאנים. בעבר התקיימו בתחומי "עולם המאיה" 33 שפות, מהן שרדו 28. כמו בני הלקאנדון, שכבר הוזכרו, חיים בכפרי וערי חבל צ'יאפס בני קבוצות אתניות נוספות שהספרדית אינה שגורה בפיהם. אלו משתמשים ב- 8 מתוך שפות המאיה, בעיקר בצוציל ( Tzuzil ) או צלטאל ( Tzeltal ). ביטויים נוספים לתרבות העתיקה באים לידי ביטוי בביגוד, בארכיטקטורה ואפילו בפולחן הדתי, שתחת המסווה הקתולי מקיים משהו מפולחני העבר.
כרבע מתוך אוכלוסיית חבל צ'יאפס הם אינדיאנים, השייכים לקבוצות אתניות שונות (צילום: )
העיר סן קריסטובל דה לאס קאסאס ( San Cristobal de las Casas ) משמשת כמרכז המסחרי והתרבותי של מספר קבוצות אתניות החיות בחבל צ'יאפס. הכנסיות הברוקיות, השווקים התוססים, הבתים הצבעוניים של העיירה ואתרי הטבע שבסביבה, הופכים אותה לאחת הנקודות הפופולאריות בקרב מטיילים במדינה. העיירה החביבה קרויה על שמו של הנזיר הקתולי ברתולומה דה לאס קאסאס ( Bartlome de las casas ), שהיה יוצא דופן בכך שהקדיש את חייו, לניסיונות להגן על זכויות האינדיאנים.
לינה בסן קריסטובל | כתבה על טיול משפחתי באזור סן קריסטובל וחבל צ'יאפס
בשוק העירוני ובשוק הפתוח שליד כנסיית סנטו דומינגו מתכנסים מידי יום מאות מקומיים, הנוסעים לעיתים עשרות קילומטרים בכדי למכור את מרכולתם למקומיים ולתיירים. על פי הבגד ניתן לזהות חלק גדול מבאי השוק. רוב הקבוצות האתניות, צאצאיות בני המאיה, ממשיכות ממשיכות ללבוש לבוש אתני. ברוב המקרים לבוש ייחודי מאפיין את הנשים בלבד. לכל אחת מספר חולצות, שנרקמו ביד בעמל רב. אחד הדברים המעניינים הוא שלמרות הלכלוך המאפיין בדרך כלל שווקים מקומיים, הרי שבגדי הנשים כמעט תמיד מבריקים וללא רבב.
השוק של סן קריסטובל דה לאס קאסאס, צבעוניות נהדרת (צילום: ) האוכלוסייה המקומית של חבל צ'יאפס ידועה ביחסה החם למבקרים. כאשר נתקלים בני המקום בזוג המטייל עם ילד בלונדיני ותכול עיניים, הם ממש יוצאים מגדרם. אפרופו ילדים, מעניין לראות את הקשר שנוצר בין רגע בין הילדים המקומיים לילדי התיירים: ללא שפה משותפת הם מוצאים עניין במשחק בפנטומימה ובחיוכים. הקשר החם רק מדגיש את הכוח האנושי הטבעי הקיים אצל הצעירים בצורתו האותנטית ביותר.
האוכלוסייה המקומית בחבל צ'יאפס מתייחסת בחום למבקרים ובין הילדים נוצר קשר מידי (צילום: גיא נוימן)
מלון מומלץ בסן קריסטובל
מלון לה אסטנסיה (La Estancia), מלון ברמת 4 כוכבים, הממוקם במרכז העיר, עם חצר וגינה מקסימה, חנייה פרטית, מסעדה ובר. מקום נפלא לפתוח בו את הבוקר ולסיים בו את היום.
מקומות לינה נוספים בעיר סן קריסטובל דה לאס קסאס
ביקור אצל השמאן
קניון סומידרו ( Parque Nacional Sumidero ) הוא עמק תלול, שקירותיו נישאים לגובה 1,000 מטר מעל הנהר הזורם בו. מתוך סירות הזודיאק המהירות השטות בו, ניתן לחזות בקירות הגבוהים ועטורי הצמחייה, במערות הנטיפים, במפלים הקטנים שבדרך, ואפילו במספר תנינים ונשרים מקומיים, המחכים לארוחה בדמותה של גופה מזדמנת.
כתבה על קניון סומידרו
קניון סומידרו, קירות גבוהים ועטורי צמחייה (צילום: )
הדרך חזרה לסן קריסטובל עוברת דרך שני כפרים אוטנטיים ומקסימים. ביקור בסן חואן צ'מולה ( San Juan Chamula ) ובזינקנטן ( Zinacantan ) הוא חזרה אמיתית בזמן, והצצה אל חייהם של אנשים, שמבחינות רבות ממשיכים את מסורות המאיה. הכנסייה הגדולה של סאן חואן צ'מולה אינה נראית מבחוץ שונה מאלפי כנסיות אחרות ברחבי העולם, אך מייד עם הכניסה פנימה ברור שהמקום הזה שונה. במקום ספסלים רגילים, המאפיינים בדרך כלל את הכנסיות הנוצריות, מפוזרים על פני הרצפה כולה מחטי אורן ועליהם, בקבוצות קטנות, יושבים תושבים מקומיים. במבט בוחן יותר ניתן להבחין בכל קבוצה באיש או אישה מרכזיים, המנהלים מעין טקס זוטא. אלו הם שמאנים, השריד היחידי ממעמד הכוהנים הבכירים שחוסלו בידי הספרדים. שמאן הוא שילוב של רופא מקומי, מומחה לעשבים, קוסם ופסיכולוג. חלקים גדולים מהאוכלוסייה של צ'יאפס משתמשים עד היום בעיקר בשירותי שמאנים, ונמנעים מהרפואה המערבית, הן בשל המסורת עתיקת היומין, והן בשל המחירים הגבוהים שדורשים הרופאים. השמאנים, גברים או נשים, יושבים עם המטופל על מחטי האורן שברצפת הכנסייה, ושומעים את בעיותיו (הרפואיות, הפסיכולוגיות או החברתיות). ליד המטופל יושבים מספר בני לוויה, בדרך כלל משפחה, שבאו לעודד ולתת תמיכה. הם יושבים בצד, ומדברים ביניהם בשקט. המטופל המגיע לשמאן, נגוע על פי המסורת, ב"עשן שחור" - ביטוי לכל דבר רע, מדיכאון ומחלה ועד לתחושות שנאה או קנאה. השמאן רואה, שומע ונותן דיאגנוזה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בשליחת המטופל לקנות קמעות, נרות בצבעים מסוימים, בקבוקי שתייה, ולעיתים אף תרנגולת המובאת לכנסייה. לאחר טקס קצר, המתבצע על רצפת הכנסייה, יוצאים המטופל ומלוויו מהכנסייה. את "העשן השחור", תמצית הרוע, מעבירים לנרות, לשתייה ולתרנגולת, ולכן אין לאכול את התרנגולת. השמאן קובע אם היא תמשיך לחיות או תמות (מעצמה). אם דברי השמאן אינם מתמלאים, יש להחליף שמאן. אך השמאנים של הכפרים צוברים עם הזמן מוניטין, ומשמשים בתפקידם שנים רבות.
גם אנחנו קיבלנו ברכה מהשמאן המקומי ועוד באותו יום התחיל תומר הקטן, בן השנה, ללכת...
ברכה מהשמאן המקומי ותומר הקטן, בן השנה, מתחיל ללכת! (צילום: גיא נוימן)
אלים, פולחנים ושוקו מוקצף
על פי ספר הספרים של בני הקיצ'ה ה פופול-ווך העתיק ( 1554-1558 ), שהתגלה על ידי הכומר פרנסיסקו חימנז בגואטמלה, בתחילת המאה השמונה עשרה, התכנסו האלים והחליטו לברוא את האדם, על מנת שיקיים את העולם. בראשונה ניסו לברוא אותו מבוץ (חומר כלי החרס), אך אנשי הבוץ לא תפקדו היטב. אז בראו אנשים מעץ (חומר פסלי העץ), אבל גם ניסיון זה לא עלה יפה, והאלים הביאו את המבול. בפעם השלישית החליטו האלים לקחת לידיהם את הצמח הקדוש ולברוא ממנו את האדם. ניתן לראות במסורת בריאה זו ביטוי לחשיבות החקלאים על פני האומנים. כוחם העיקרי של שבטי המאיה, ושל הכוהנים שהנהיגו אותם היה הידע האסטרונומי. באתרים ארכיאולוגיים רבים ניתן למצוא מבנים, שכל תכליתם הייתה התבוננות בגרמי השמיים. היכולות לחשב את הזמן, לחזות ליקויי חמה ולבנה, ולכוון את הפעילות החקלאית על פי עונות השנה היו כוח אדיר. כוהני המאיה השכילו לחשב, כבר לפני מאות שנים, את לוח השנה בדיוק רב אף יותר מהלוח הגריגוריאני. כל עמי מרכז אמריקה נשאו את עיניהם אל המאיה, הידענים והמשכילים, שמכונים כיום "היוונים של העולם הקדום". עבור האוכלוסייה הפשוטה, היה הידע כקסם. המשמעות תורגמה לשורה של טקסים ופולחנים. פנתיאון אלילי עשיר שלט בחיי התושבים, שראו בכוהנים את החוט המקשר. המשקה הקדוש, הצ'וקולאטל, הורכב בעיקר מעץ הקקאו. זרעי הפירות, המצויים כיום כמעט בכל בית בעולם, הגיעו ממרכז אמריקה רק במהלך המאה ה- 16, לאחר המפגש עם המערב. ביולי 2002 פרסמו חוקרים מן האקדמיה בכתב העת “ Nature ” את תוצאותיו של מחקר מדהים. בקומקום חרס בן 2,600, שהתגלה באחד מאתרי המאיה, זוהו בבדיקות כימיות חדשניות, שרידי קקאו. הגילוי הבהיר לעולם כולו שהשימוש בקקאו החל למעשה 1,000 שנה מוקדם מכפי שסברו עד כה. משקה הצ'וקולאטל היה שונה מאד מזה שאנו מדמיינים כעת. הוא הורכב מאותם הזרעים הטחונים ועתירי השומן (זרעים אלו, אגב, שימשו בשווקי המאיה כמטבע עובר לסוחר), אך במקום החלב והסוכר, שאנו נוהגים להוסיף כעת, הוסיפו אנשי המאיה למשקה מים חמים, פלפל, מלח, ומספר תבלינים נוספים. את הנוזל המהביל נהגו להעביר במהירות בין קומקומי חרס, וכך להביא להקצפתו. רק במהלך המאה ה-17, כאשר הגיע המשקה לאירופה, החלו באנגליה לשנות את טעמו לזה המוכר כיום. הדרך הירוקה וההררית בין פלנקה לסן קריסטובל (צילום: גיא נוימן)
מפלים ונמלים העוסקות בחקלאות
הדרך בין פלנקה לבין סן קריסטובל היא דרך הררית, מרשימה, ומלאה באתרי טבע. אוטובוסים מקומיים עושים את הדרך בחמש שעות, מוניות ורכבים שכורים במעט פחות. מפל מיסול הא ( Misol Ha Waterfall ) קשור גם הוא, בעקיפין, לעולם החייזרים. המפל האדיר שוצף בקצף עז, ומעלה ענן אדיר של רסס, המחייה את הצמחייה שמסביב. ארנולד שוורצנגר הגיע לכאן לפני כעשור, להשתתף בסרט " הטורף". בסרט בורח שוורצנגר מפני חייזר רואה ואינו נראה, הדולק אחריו ביער הסבוך. בשלב כלשהו מגיע שוורצנגר אל ראש המפל, ונאלץ לקפוץ בכדי להציל את חייו. במציאות רצה שוורצנגר לבצע את צילום הקפיצה בעצמו, אך שוכנע לבסוף לתת לפעלולן לעשות זאת. המסכן שקפץ שבר את שתי רגליו. (החייזר הטורף, לכל הסקרנים, מחוסל לבסוף בידי שוורצנגר הגיבור).
לא הרחק משם נמצאים מפלי המים הזכים אגווה קלארה והמים התכולים אגווה אזול ( Cataratas de Agua Azul ). הראשון ידוע במ ימיו השקטים, ובגשר התלוי הנמתח מעליהם, והשני באשדותיו, ובשביל היער המתפתל מספר קילומטרים לאורכו. החוויה באתר הזה נובעת לא רק מכמויות המים והאשדות, אלא גם מהצמחייה ומהנוף שמסביב. בין העצים ניתן להבחין לעיתים בטוקנים ותוכים צרחניים כמו גם במאות מיני פרפרים.
אגווה אזול, המים התכולים בין עצי היער (צילום: )
על הקרקע ניתן לראות תופעת טבע מדהימה: הנמלים הגוזרות העלים, הנקראות לפעמים החקלאים של היער. הנמלים הללו יוצאות מידי יום לגזור עלים בצבתות החזקות. את העלים, הכבדים לעיתים ממשקל גופן עד פי 15, הן נושאות אל הקן לא לשם מאכל. בתוך הקן מקבלות פועלות קטנות יותר את חלקי העלה, ומתחילות בלעיסה. את העלים הלעוסים הן מניחות במעין אולם תת-קרקעי, ומשתמשות בחומר הלעוס בכדי להנביט עליו פטריות מיוחדות. פטרייה זו, אותה מגדלת ומטפחת הנמלה, היא המזון היחיד אותו יכולות לאכול הרימות. הנמלה אינה יכולה לחיות ללא הפטרייה, והפטרייה, שאיבדה במרוצת האבולוציה את יכולת ההתרבות הטבעית שלה, אינה יכולה לשרוד ללא הנמלה. תופעה מרשימה זו מראה שהחקלאות אפשרית גם בעולם החרקים. בתקופת מעוף הכלולות, לאחר עונת הגשמים, בוקעות מחלק מהביצים נמלים עם כנפיים. נמלים אלו תצאנה החוצה בשאיפה להזדווג, ולהפוך למלכות שתייסדנה מושבה חדשה. לפני שיוצאות הנקבות הן שומרות מעט חומר מהפטרייה, בכדי להתחיל ולגדל אותה שוב בקן של המושבה החדשה. כאשר מתבוננים בעבודתה המדהימה של הנמלה נזכרים שוב בבני המאיה,שעמלו, ללא גלגלים וללא בהמות משא, על בניית ממלכות קסומות ורבות הוד, ששכנו באחד המקומות הקסומים שעל פני כדור הארץ.
לינה בסביבת אתר העתיקות פלנקה
לינה בסן קריסטובל | כתבה על טיול משפחתי באזור סן קריסטובל וחבל צ'יאפס
מלון מומלץ בסן קריסטובל
מלון לה אסטנסיה (La Estancia), מלון ברמת 4 כוכבים, הממוקם במרכז העיר, עם חצר וגינה מקסימה, חנייה פרטית, מסעדה ובר. מקום נפלא לפתוח בו את הבוקר ולסיים בו את היום.
מקומות לינה נוספים בעיר סן קריסטובל דה לאס קסאס
מקומות לינה נוספים בעיר סן קריסטובל דה לאס קסאס
ביקור אצל השמאן
קניון סומידרו ( Parque Nacional Sumidero ) הוא עמק תלול, שקירותיו נישאים לגובה 1,000 מטר מעל הנהר הזורם בו. מתוך סירות הזודיאק המהירות השטות בו, ניתן לחזות בקירות הגבוהים ועטורי הצמחייה, במערות הנטיפים, במפלים הקטנים שבדרך, ואפילו במספר תנינים ונשרים מקומיים, המחכים לארוחה בדמותה של גופה מזדמנת.
כתבה על קניון סומידרו
קניון סומידרו, קירות גבוהים ועטורי צמחייה (צילום: )
הדרך חזרה לסן קריסטובל עוברת דרך שני כפרים אוטנטיים ומקסימים. ביקור בסן חואן צ'מולה ( San Juan Chamula ) ובזינקנטן ( Zinacantan ) הוא חזרה אמיתית בזמן, והצצה אל חייהם של אנשים, שמבחינות רבות ממשיכים את מסורות המאיה. הכנסייה הגדולה של סאן חואן צ'מולה אינה נראית מבחוץ שונה מאלפי כנסיות אחרות ברחבי העולם, אך מייד עם הכניסה פנימה ברור שהמקום הזה שונה. במקום ספסלים רגילים, המאפיינים בדרך כלל את הכנסיות הנוצריות, מפוזרים על פני הרצפה כולה מחטי אורן ועליהם, בקבוצות קטנות, יושבים תושבים מקומיים. במבט בוחן יותר ניתן להבחין בכל קבוצה באיש או אישה מרכזיים, המנהלים מעין טקס זוטא. אלו הם שמאנים, השריד היחידי ממעמד הכוהנים הבכירים שחוסלו בידי הספרדים. שמאן הוא שילוב של רופא מקומי, מומחה לעשבים, קוסם ופסיכולוג. חלקים גדולים מהאוכלוסייה של צ'יאפס משתמשים עד היום בעיקר בשירותי שמאנים, ונמנעים מהרפואה המערבית, הן בשל המסורת עתיקת היומין, והן בשל המחירים הגבוהים שדורשים הרופאים. השמאנים, גברים או נשים, יושבים עם המטופל על מחטי האורן שברצפת הכנסייה, ושומעים את בעיותיו (הרפואיות, הפסיכולוגיות או החברתיות). ליד המטופל יושבים מספר בני לוויה, בדרך כלל משפחה, שבאו לעודד ולתת תמיכה. הם יושבים בצד, ומדברים ביניהם בשקט. המטופל המגיע לשמאן, נגוע על פי המסורת, ב"עשן שחור" - ביטוי לכל דבר רע, מדיכאון ומחלה ועד לתחושות שנאה או קנאה. השמאן רואה, שומע ונותן דיאגנוזה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בשליחת המטופל לקנות קמעות, נרות בצבעים מסוימים, בקבוקי שתייה, ולעיתים אף תרנגולת המובאת לכנסייה. לאחר טקס קצר, המתבצע על רצפת הכנסייה, יוצאים המטופל ומלוויו מהכנסייה. את "העשן השחור", תמצית הרוע, מעבירים לנרות, לשתייה ולתרנגולת, ולכן אין לאכול את התרנגולת. השמאן קובע אם היא תמשיך לחיות או תמות (מעצמה). אם דברי השמאן אינם מתמלאים, יש להחליף שמאן. אך השמאנים של הכפרים צוברים עם הזמן מוניטין, ומשמשים בתפקידם שנים רבות.
גם אנחנו קיבלנו ברכה מהשמאן המקומי ועוד באותו יום התחיל תומר הקטן, בן השנה, ללכת...
ברכה מהשמאן המקומי ותומר הקטן, בן השנה, מתחיל ללכת! (צילום: גיא נוימן)
אלים, פולחנים ושוקו מוקצף
על פי ספר הספרים של בני הקיצ'ה ה פופול-ווך העתיק ( 1554-1558 ), שהתגלה על ידי הכומר פרנסיסקו חימנז בגואטמלה, בתחילת המאה השמונה עשרה, התכנסו האלים והחליטו לברוא את האדם, על מנת שיקיים את העולם. בראשונה ניסו לברוא אותו מבוץ (חומר כלי החרס), אך אנשי הבוץ לא תפקדו היטב. אז בראו אנשים מעץ (חומר פסלי העץ), אבל גם ניסיון זה לא עלה יפה, והאלים הביאו את המבול. בפעם השלישית החליטו האלים לקחת לידיהם את הצמח הקדוש ולברוא ממנו את האדם. ניתן לראות במסורת בריאה זו ביטוי לחשיבות החקלאים על פני האומנים. כוחם העיקרי של שבטי המאיה, ושל הכוהנים שהנהיגו אותם היה הידע האסטרונומי. באתרים ארכיאולוגיים רבים ניתן למצוא מבנים, שכל תכליתם הייתה התבוננות בגרמי השמיים. היכולות לחשב את הזמן, לחזות ליקויי חמה ולבנה, ולכוון את הפעילות החקלאית על פי עונות השנה היו כוח אדיר. כוהני המאיה השכילו לחשב, כבר לפני מאות שנים, את לוח השנה בדיוק רב אף יותר מהלוח הגריגוריאני. כל עמי מרכז אמריקה נשאו את עיניהם אל המאיה, הידענים והמשכילים, שמכונים כיום "היוונים של העולם הקדום". עבור האוכלוסייה הפשוטה, היה הידע כקסם. המשמעות תורגמה לשורה של טקסים ופולחנים. פנתיאון אלילי עשיר שלט בחיי התושבים, שראו בכוהנים את החוט המקשר. המשקה הקדוש, הצ'וקולאטל, הורכב בעיקר מעץ הקקאו. זרעי הפירות, המצויים כיום כמעט בכל בית בעולם, הגיעו ממרכז אמריקה רק במהלך המאה ה- 16, לאחר המפגש עם המערב. ביולי 2002 פרסמו חוקרים מן האקדמיה בכתב העת “ Nature ” את תוצאותיו של מחקר מדהים. בקומקום חרס בן 2,600, שהתגלה באחד מאתרי המאיה, זוהו בבדיקות כימיות חדשניות, שרידי קקאו. הגילוי הבהיר לעולם כולו שהשימוש בקקאו החל למעשה 1,000 שנה מוקדם מכפי שסברו עד כה. משקה הצ'וקולאטל היה שונה מאד מזה שאנו מדמיינים כעת. הוא הורכב מאותם הזרעים הטחונים ועתירי השומן (זרעים אלו, אגב, שימשו בשווקי המאיה כמטבע עובר לסוחר), אך במקום החלב והסוכר, שאנו נוהגים להוסיף כעת, הוסיפו אנשי המאיה למשקה מים חמים, פלפל, מלח, ומספר תבלינים נוספים. את הנוזל המהביל נהגו להעביר במהירות בין קומקומי חרס, וכך להביא להקצפתו. רק במהלך המאה ה-17, כאשר הגיע המשקה לאירופה, החלו באנגליה לשנות את טעמו לזה המוכר כיום. הדרך הירוקה וההררית בין פלנקה לסן קריסטובל (צילום: גיא נוימן)
מפלים ונמלים העוסקות בחקלאות
הדרך בין פלנקה לבין סן קריסטובל היא דרך הררית, מרשימה, ומלאה באתרי טבע. אוטובוסים מקומיים עושים את הדרך בחמש שעות, מוניות ורכבים שכורים במעט פחות. מפל מיסול הא ( Misol Ha Waterfall ) קשור גם הוא, בעקיפין, לעולם החייזרים. המפל האדיר שוצף בקצף עז, ומעלה ענן אדיר של רסס, המחייה את הצמחייה שמסביב. ארנולד שוורצנגר הגיע לכאן לפני כעשור, להשתתף בסרט " הטורף". בסרט בורח שוורצנגר מפני חייזר רואה ואינו נראה, הדולק אחריו ביער הסבוך. בשלב כלשהו מגיע שוורצנגר אל ראש המפל, ונאלץ לקפוץ בכדי להציל את חייו. במציאות רצה שוורצנגר לבצע את צילום הקפיצה בעצמו, אך שוכנע לבסוף לתת לפעלולן לעשות זאת. המסכן שקפץ שבר את שתי רגליו. (החייזר הטורף, לכל הסקרנים, מחוסל לבסוף בידי שוורצנגר הגיבור).
לא הרחק משם נמצאים מפלי המים הזכים אגווה קלארה והמים התכולים אגווה אזול ( Cataratas de Agua Azul ). הראשון ידוע במ ימיו השקטים, ובגשר התלוי הנמתח מעליהם, והשני באשדותיו, ובשביל היער המתפתל מספר קילומטרים לאורכו. החוויה באתר הזה נובעת לא רק מכמויות המים והאשדות, אלא גם מהצמחייה ומהנוף שמסביב. בין העצים ניתן להבחין לעיתים בטוקנים ותוכים צרחניים כמו גם במאות מיני פרפרים.
אגווה אזול, המים התכולים בין עצי היער (צילום: )
על הקרקע ניתן לראות תופעת טבע מדהימה: הנמלים הגוזרות העלים, הנקראות לפעמים החקלאים של היער. הנמלים הללו יוצאות מידי יום לגזור עלים בצבתות החזקות. את העלים, הכבדים לעיתים ממשקל גופן עד פי 15, הן נושאות אל הקן לא לשם מאכל. בתוך הקן מקבלות פועלות קטנות יותר את חלקי העלה, ומתחילות בלעיסה. את העלים הלעוסים הן מניחות במעין אולם תת-קרקעי, ומשתמשות בחומר הלעוס בכדי להנביט עליו פטריות מיוחדות. פטרייה זו, אותה מגדלת ומטפחת הנמלה, היא המזון היחיד אותו יכולות לאכול הרימות. הנמלה אינה יכולה לחיות ללא הפטרייה, והפטרייה, שאיבדה במרוצת האבולוציה את יכולת ההתרבות הטבעית שלה, אינה יכולה לשרוד ללא הנמלה. תופעה מרשימה זו מראה שהחקלאות אפשרית גם בעולם החרקים. בתקופת מעוף הכלולות, לאחר עונת הגשמים, בוקעות מחלק מהביצים נמלים עם כנפיים. נמלים אלו תצאנה החוצה בשאיפה להזדווג, ולהפוך למלכות שתייסדנה מושבה חדשה. לפני שיוצאות הנקבות הן שומרות מעט חומר מהפטרייה, בכדי להתחיל ולגדל אותה שוב בקן של המושבה החדשה. כאשר מתבוננים בעבודתה המדהימה של הנמלה נזכרים שוב בבני המאיה,שעמלו, ללא גלגלים וללא בהמות משא, על בניית ממלכות קסומות ורבות הוד, ששכנו באחד המקומות הקסומים שעל פני כדור הארץ.
כתבה על קניון סומידרו
קניון סומידרו, קירות גבוהים ועטורי צמחייה
מפלים ונמלים העוסקות בחקלאות
הדרך בין פלנקה לבין סן קריסטובל היא דרך הררית, מרשימה, ומלאה באתרי טבע. אוטובוסים מקומיים עושים את הדרך בחמש שעות, מוניות ורכבים שכורים במעט פחות. מפל מיסול הא ( Misol Ha Waterfall ) קשור גם הוא, בעקיפין, לעולם החייזרים. המפל האדיר שוצף בקצף עז, ומעלה ענן אדיר של רסס, המחייה את הצמחייה שמסביב. ארנולד שוורצנגר הגיע לכאן לפני כעשור, להשתתף בסרט " הטורף". בסרט בורח שוורצנגר מפני חייזר רואה ואינו נראה, הדולק אחריו ביער הסבוך. בשלב כלשהו מגיע שוורצנגר אל ראש המפל, ונאלץ לקפוץ בכדי להציל את חייו. במציאות רצה שוורצנגר לבצע את צילום הקפיצה בעצמו, אך שוכנע לבסוף לתת לפעלולן לעשות זאת. המסכן שקפץ שבר את שתי רגליו. (החייזר הטורף, לכל הסקרנים, מחוסל לבסוף בידי שוורצנגר הגיבור).
לא הרחק משם נמצאים מפלי המים הזכים אגווה קלארה והמים התכולים אגווה אזול ( Cataratas de Agua Azul ). הראשון ידוע במ ימיו השקטים, ובגשר התלוי הנמתח מעליהם, והשני באשדותיו, ובשביל היער המתפתל מספר קילומטרים לאורכו. החוויה באתר הזה נובעת לא רק מכמויות המים והאשדות, אלא גם מהצמחייה ומהנוף שמסביב. בין העצים ניתן להבחין לעיתים בטוקנים ותוכים צרחניים כמו גם במאות מיני פרפרים.
אגווה אזול, המים התכולים בין עצי היער (צילום: )
על הקרקע ניתן לראות תופעת טבע מדהימה: הנמלים הגוזרות העלים, הנקראות לפעמים החקלאים של היער. הנמלים הללו יוצאות מידי יום לגזור עלים בצבתות החזקות. את העלים, הכבדים לעיתים ממשקל גופן עד פי 15, הן נושאות אל הקן לא לשם מאכל. בתוך הקן מקבלות פועלות קטנות יותר את חלקי העלה, ומתחילות בלעיסה. את העלים הלעוסים הן מניחות במעין אולם תת-קרקעי, ומשתמשות בחומר הלעוס בכדי להנביט עליו פטריות מיוחדות. פטרייה זו, אותה מגדלת ומטפחת הנמלה, היא המזון היחיד אותו יכולות לאכול הרימות. הנמלה אינה יכולה לחיות ללא הפטרייה, והפטרייה, שאיבדה במרוצת האבולוציה את יכולת ההתרבות הטבעית שלה, אינה יכולה לשרוד ללא הנמלה. תופעה מרשימה זו מראה שהחקלאות אפשרית גם בעולם החרקים. בתקופת מעוף הכלולות, לאחר עונת הגשמים, בוקעות מחלק מהביצים נמלים עם כנפיים. נמלים אלו תצאנה החוצה בשאיפה להזדווג, ולהפוך למלכות שתייסדנה מושבה חדשה. לפני שיוצאות הנקבות הן שומרות מעט חומר מהפטרייה, בכדי להתחיל ולגדל אותה שוב בקן של המושבה החדשה. כאשר מתבוננים בעבודתה המדהימה של הנמלה נזכרים שוב בבני המאיה,שעמלו, ללא גלגלים וללא בהמות משא, על בניית ממלכות קסומות ורבות הוד, ששכנו באחד המקומות הקסומים שעל פני כדור הארץ.
אגווה אזול, המים התכולים בין עצי היער
 |
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח.
|
.jpg)
