.jpg)
.jpg)
ניצחון הטבע בפארק הלאומי דרום לואנגווה
מאת: פרץ גלעדי
יבשת אפריקה היא כר פורה לטיולים מכל הסוגים ובמגוון גדול של אפשרויות ונושאים: תרבויות שונות, דתות, טרקים, נופים, אקסטרים, אומנות ועוד. על כולם, לדעתי, עולה הטבע המרהיב והעשיר שיש ליבשת זו להציע.
אני כן רוצה לזמביה זמביה גובלת בלא פחות מ- 8 מדינות ללא מוצא לים. על שטח של כ- 752,000 קמ"ר מתגוררים כ- 15 מיליון תושבים. כ- 2 מיליון מהם מתגוררים בעיר הבירה לוסקה ( Lusaka ), והיתר מפוזרים בעיירות ובכפרים שונים. כלכלת המדינה נשענת בעיקר על תעשיית המחצבים וחקלאות, ואילו התיירות תופסת רק את המקום השלישי ברשימה. רק כ- 900,000 תיירים מגיעים לכאן בכל שנה, וכשליש מתוכם מטיילים בפארק הלאומי דרום לואנגווה ( South Luangwa ), עליו אספר בהרחבה בכתבה.
גם אני, עם הגיעי לזמביה, שמתי פעמיי לפארק הלאומי דרום לואנגווה, אך לא באתי הנה "רק כדי ליהנות", אלא הגעתי בכדי להצטרף לדוקטור מתיוס בקר, חוקר יונקים וטורפים גדולים בהם כלב הבר האפריקאי ( African Wild Dog ) המכונה בשפתנו זאב טלוא, ומעניין אותי במיוחד. מתיו, אזרח אמריקני שעבודת הדוקטורט שלו עסקה בזאבים שבפארק הלאומי ילוסטון ( Yellowstone National Park ), חי וחוקר בזמביה כבר 10 שנים, בעיקר את הכלבים והאריות. כדי לעקוב אחריהם וללמוד אודותיהם הוא שם משדרים על עשרות כלבים, באמצעותם הוא יכול לעקוב אחריהם.
כתבה על ספארי באפריקה | לינה בעיר הבירה לוסקה
חיוך של זאב טלוא – הוא כלב הבר – מציץ מתוך הצמחייה (צילום: פרץ גלעדי)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
הפארקים של זמביה בזמביה כולה קיימים 21 פארקים לאומיים השייכים למשרד התיירות והחקלאות הממשלתי. הפארק הלאומי דרום לואנגווה, הוא אחד משלושה פארקים ששטחם הכולל הוא 70,000 קמ"ר, בהם מתבצעים מחקרי הטורפים של דוקטור בקר. הפארקים הנוספים הם ליאואה ( Liuwa ) וקפואה ( Kafue ), שנמצאים באזורים שונים מבחינה אקולוגית, ומרוחקים מעיר הבירה לוסקה ( Lusaka ).
פארק דרום לואנגווה ממוקם כ- 700 ק"מ צפון-מזרחית ללוסקה. ניתן להגיע אליו בטיסה מלוסקה לעיירה מפואה ( Mfuwe ) הסמוכה לפארק, או בנסיעה (מתישה יש לציין) באוטובוס מקרטע במשך כ- 11 שעות.
כתבה על שמורות טבע בזמביה
טבע בתולי, רחב ידיים ובלתי נגוע, בשמורות הטבע בזמביה (צילום: פרץ גלעדי)
על זאבים טלואים ובני אדם הזאב הטלוא הוא בעל חיים נדיר מאוד וקיים רק במספר מדינות באפריקה, בהן זמביה. בעולם כולו חיים רק כ- 6,000-7,000 פרטים, מתוכם בין 250-300 פרטים – בפארק דרום לואנגווה.
קשה מאד להבחין בכלב הבר באור יום בפארק, ללא הדרכה מקצועית. רק ידע מוקדם לגבי מיקומם ואורח חייהם יכול לעזור באיתורם. כלב הבר הינו חיה חברתית: הוא נח וישן בשולי הסוואנה קרוב לשטח הפתוח, וכשהוא מזהה טרף – כל הלהקה רצה אחריו, תוך תחלופה בהובלת המרדף, עד שהטרף מותש. הכלבים נוגסים וטורפים בבשר הציד עוד כשהוא חי, כדי להספיק לאכול לפני שהטורף הגדול ביותר – הוא מלך היער – האריה, יגיע. גודלה של להקת כלבי הבר משתנה, והיא יכולה למנות 2-27 פרטים, מה שמאפשר להם לטרוף יחד בעלי חיים ששוקלים בין 2 ק"ג עד ל- 200 ק"ג – כמו באפלו, זברה ואימפלה, כתלות בגודל הלהקה. כ- 80% מניסיונות הציד מוכתרים בהצלחה – אחוז שנחשב לגבוה בטבע, והטורף הטבעי היחיד שמאיים על כלב הבר הוא האריה.
אז מדוע נמצא כלב הבר בסכנת הכחדה? הזאבים הטלואים נמנעים אמנם ממגע עם בני האדם, אך לעתים הם טורפים בעלי חיים מבויתים, כמו כבשים ועיזים, דבר שמביא לקונפליקט עם המגדלים. בעקבות זאת, הם נדחקו היום לאזורים שבהם הם מוגנים, כמו שטח הפארק המצומצם יחסית.
ד"ר מתיוס בקר בפעולה, מאתר זאבים טלואים ומשוחח עם המשרד (צילום: פרץ גלעדי)
בעלי חיים בפארק דרום לואנגווה נוסף על האטרקציה המרכזית עבורי, הזאב הטלוא, כמות בעלי החיים בפארק הלאומי דרום לואנגווה היא בלתי נתפסת, ומגוון המינים – עצום. בכל פעם שמרימים משקפת או סתם מביטים סביב, ניתן לראות עשרות או מאות בעלי חיים, מטווח אפס. את שטח הפארק, כ- 9,050 קמ"ר, חוצה נהר לואנגווה, המתחבר ל הענק, שחוצה מספר מדינות. כאן חיים בשלווה כ- 10,000 פילים (כמחצית ממספרם בזמביה כולה!), 7,000 זברות, 8,000 ג'ירפות, 5 מיני נשרים שונים, 3,000 אריות (מתוך כ- 20,000 בזמביה כולה).
בנוסף, יש בפארק אלפי פרטים של אימפלות, קרוקודילים, קופים ממינים שונים, זוחלים רבים, מגוון עצום של ציפורים ועופות מים, באפלו, היפופוטמים ועוד. חגיגה אמתית של צבעים, רעשים וסצנות שכמו לקוחות מסרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. את כל בעלי החיים רואים מקרוב, בכמויות עצומות, באוויר, במים וביבשה – הם מקיפים את מטיילי הספארי מכל עבר.
תצפית על בעלי חיים בבתי הגידול הטבעיים שלהם, ממרחק נגיעה (צילומים: פרץ גלעדי)
בניגוד לפארקים בקניה ובטנזניה, בהם הסוואנה פתוחה, בזמביה הפארקים צפופים בצומח והתצפית בבעלי החיים הקטנים – מצריכה סבלנות וניסיון של מדריך. אם זוכים במדריך מקומי נעים ומנוסה, שמכיר את הפארק כאת כף ידו, ובעל ידע נרחב על כל מה שיש מסביב, זה הופך את חוויית הצפייה לבלתי נשכחת. הנסיעה בפארק היא בשבילים מרכזיים, אם כי אפשר כמובן גם לסטות לשבילים צדדיים כשמעוניינים להתקרב לבעלי החיים ולצלמם יותר מקרוב. צמתים בין השבילים המרכזיים מסומנים בעמדות אבן, עם שמות השבילים וחיצי הכוונה. הירידה מהרכב ביום נעשית בזהירות ובשטח פתוח, עם תצפית נוחה מסביב, והכל בתיאום עם המדריך.
הצייד בפארקים אסור לחלוטין! פקחים מקומיים וארגוני מתנדבים, בסיוע קרן WWF , עורכים סיורים בפארק ומחפשים ציידים שצדים בנשק חם או בהצבת מלכודות אכזריות שחונקות את חיות הבר. העונשים שנגזרים על עברייני ציד פילים או אריות יכולים להגיע לכחמש עד עשר שנות מאסר. אולם הציידים מסתכנים, כדי להרוויח כ- 2,000 דולר ל- 1 ק"ג שנהב או כ-200 דולר לעצמות רגלי אריה...
כתבה על ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
הצמחים של פארק דרום לואנגווה
גם חובבי הצומח ייהנו הנאה מרובה בפארק. הסוואנה בפארק, כאמור, צפופה עם שטחים ירוקים פתוחים. כריתת עצים אסורה מלבד עצים שנפלו ונשברו בגלל הפילים. העץ המרשים ביותר בגודלו ובצורתו הוא ללא ספק הבאובב ( Baubab ) שמגיע לגיל של מאות שנים. העץ המרתק מתנשא לגובה עצום עם קוטר גזע של מספר מטרים. את העלים, הענפים והפרי של העץ אוכלים בעיקר הפילים. הרבה אגדות נרקמות סביבו והוא נחשב לעץ קדוש בעיני תושבי הכפרים המקומיים, שגם מתפללים סמוך אליו, לבריאות ופרנסה, ומקריבים עבורו מזון כדי לזכות בברכתו.
שריפות מתרחשות מדי פעם בפארק, אולם לא מתאמצים לכבותן. במקרים רבים הריינג'רים המקומיים מבצעים שריפה מבוקרת של עשבייה יבשה. כך מבשילים זרעים רבים, הצמחייה מתחדשת ומאפשרת קרקע עשירה ומרעה טוב לאוכלי העשב. השריפות כבות מעצמן בגלל גופי המים הרבים שמסביב. בעלי החיים בפארק תמיד ינועו מסביב למקורות המים והצמחייה, וסביבם תמיד יהיו הטורפים. כל אחד מחפש את מזונו ויהיה כל הזמן בתנועה.
עץ באובב קדוש - מראהו אצילי ומעורר הערצה (צילום: פרץ גלעדי)
תכינו את המצלמות פארק שכזה הוא גן עדן לצלמים מקצועיים. ניתן להגיע למרחק מטרים ספורים מלהקת אריות שנחה או אוכלת להנאתה באפלו לארוחת צהריים. אפשר לצלם מקרוב להקת נשרים עטה על פגר, או נשרים הממתינים לתורם לזלול, לפי הסדר בשרשרת המזון. ניתן גם להתקרב לנהר או לגופי המים הרבים שנמצאים בפארק בעונה הגשומה, ולצלם היפופוטמים, קרוקודילים, עופות מים ועוד, הבאים לדוג ולהרוות צמאונם. הכל נעשה בזהירות רבה ובתנועות איטיות, כדי לא להפחיד או להבריח את החיות, או חלילה להרגיז אותן. ההיררכיה בפארק ברורה: האריה הוא טורף-העל, ואחריו מגיעים הנמרים (לאופרד), הצ'יטות, הצבוע המנוקד וכלבי הבר - יקיריי.
נשרים הממתינים בסבלנות לתורם לסעוד את לבם (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מידע חשוב: עונות, מחירים וזמני פתיחת הפארק העונה הטובה ביותר לטיול בפארק לואנגווה היא העונה היבשה, הנמשכת בין החודשים אפריל לנובמבר. בעונה הרטובה שבין נובמבר לאפריל, יורדים כ- 1,000 מ"מ גשם.
בדצמבר למשל, החודש בו פקדתי אני את הפארק, מזג האוויר נוח – כ- 26-28 מעלות צלזיוס, אך הלחות מעיקה. בראשית העונה הרטובה, השטח מתמלא בבוץ, אולם הפארק והאזור כמעט ריקים ממטיילים, המחירים זולים יותר וכיף לטייל לבד בפארק.
הפארק פתוח ופעיל כל השנה, מאור ראשון עד אור אחרון. מחוץ לשעות פתיחת הפארק, ניתן להצטרף גם לספארי לילה, המלווה במדריך חמוש מטעם הפארק.
הכניסה ליום שלם לפארק עולה כ- 25 דולר למטייל, וניתן לצרף מדריך בעלות נוספת שיכולה להגיע גם ל- 150 דולר, ברכב ספארי המשותף לכם ול- 8 נוסעים נוספים. אך העלות הנוספת משתלמת והטיול לבד – על אף שהוא אפשרי – הוא יחסית מסוכן וקשה.
בעונה בה ביקרתי חלק מהלודג'ים מסביב לפארק היו סגורים או עם מעט תיירים. התארחתי בלודג' MARULA שבתוך הפארק, בתשלום סביר של 30 דולר ללילה, בבונגלוס פשוט ואוכל סביר. גם בתוך שטח הלודג' התנועה בלילה מותרת רק בליווי שומר מקומי עם פנס ונשק.
כתבה על מפלי ויקטוריה
זהירות! לטאות חוצות... (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה – חוויה אנושית מגוונת
בשולי ובתוך הפארק ממוקמים גם כפרים מקומיים, עם בתי קש ובוץ פשוטים, שתושביהם מנהלים את אורח החיים הכי פשוט ובסיסי שניתן לדמיין. התושבים אדיבים ,חייכניים, ביישנים ובעיקר – מארחים ושמחים לבואו של כל תייר זר. הם משוחחים ביניהם בכ- 72 ניבים מקומיים, שהמדוברים בהם הם הננג'ה והבמבה.
באחד הכפרים התארחתי במבנה פשוט וצנוע – בית ספר להכשרת מורי דרך לפארק. התושבים המקומיים הזמינו אותי לשתות בירה מקומית, שמכינים מתירס בריכוז גבוה של 85% אלכוהול. את התירס הם מחממים על מדורת גחלים והמיץ שיוצא מהקלח עובר וזורם דרך חצי צמיג של רכב ומטפטף לאיטו לתוך בקבוק, שנמכר בדולר אחד. הכל נעשה בחצר שמחוץ למבנה, מתחת לסככה שמשמשת כמטבח של המשפחה. אני מודה שלא הצלחתי לשתות את המשקה. בכל מקום רואים ילדים משחקים בכדורי סמרטוטים ובשיחה עם התושבים התברר לי שכדורגל הוא הספורט הנפוץ במדינה, מעין דת שניה. קל לתקשר עם התושבים שרובם דוברי אנגלית טובה.
תושבי זמביה מסבירי הפנים, המקבלים אותנו בחיבה ועניין (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה היא מדינה עם פוטנציאל תיירות-טבע ענק. בלתי נתפס שמגיעים אליה פחות ממיליון מטיילים בשנה. יש לה מה להציע לא פחות ממדינות הספארי המטוילות באפריקה. כאן תמצא שהטבע מנצח בגדול, חשיבותו אינה פחותה מחשיבות חיי תושבי המקום. השילוב של התנהגות נכונה ומכבדת של האדם כלפי החי והצומח, יחד עם אנשים חייכנים ומארחים למופת, מדגיש את גדולתה של מדינה נפלאה זו.
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה לוסקה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
גם אני, עם הגיעי לזמביה, שמתי פעמיי לפארק הלאומי דרום לואנגווה, אך לא באתי הנה "רק כדי ליהנות", אלא הגעתי בכדי להצטרף לדוקטור מתיוס בקר, חוקר יונקים וטורפים גדולים בהם כלב הבר האפריקאי (
כתבה על ספארי באפריקה | לינה בעיר הבירה לוסקה
חיוך של זאב טלוא
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
פארק דרום לואנגווה ממוקם כ- 700 ק"מ צפון-מזרחית ללוסקה. ניתן להגיע אליו בטיסה מלוסקה לעיירה מפואה (
כתבה על שמורות טבע בזמביה
טבע בתולי, רחב ידיים ובלתי נגוע, בשמורות הטבע בזמביה (צילום: פרץ גלעדי)
על זאבים טלואים ובני אדם הזאב הטלוא הוא בעל חיים נדיר מאוד וקיים רק במספר מדינות באפריקה, בהן זמביה. בעולם כולו חיים רק כ- 6,000-7,000 פרטים, מתוכם בין 250-300 פרטים – בפארק דרום לואנגווה.
קשה מאד להבחין בכלב הבר באור יום בפארק, ללא הדרכה מקצועית. רק ידע מוקדם לגבי מיקומם ואורח חייהם יכול לעזור באיתורם. כלב הבר הינו חיה חברתית: הוא נח וישן בשולי הסוואנה קרוב לשטח הפתוח, וכשהוא מזהה טרף – כל הלהקה רצה אחריו, תוך תחלופה בהובלת המרדף, עד שהטרף מותש. הכלבים נוגסים וטורפים בבשר הציד עוד כשהוא חי, כדי להספיק לאכול לפני שהטורף הגדול ביותר – הוא מלך היער – האריה, יגיע. גודלה של להקת כלבי הבר משתנה, והיא יכולה למנות 2-27 פרטים, מה שמאפשר להם לטרוף יחד בעלי חיים ששוקלים בין 2 ק"ג עד ל- 200 ק"ג – כמו באפלו, זברה ואימפלה, כתלות בגודל הלהקה. כ- 80% מניסיונות הציד מוכתרים בהצלחה – אחוז שנחשב לגבוה בטבע, והטורף הטבעי היחיד שמאיים על כלב הבר הוא האריה.
אז מדוע נמצא כלב הבר בסכנת הכחדה? הזאבים הטלואים נמנעים אמנם ממגע עם בני האדם, אך לעתים הם טורפים בעלי חיים מבויתים, כמו כבשים ועיזים, דבר שמביא לקונפליקט עם המגדלים. בעקבות זאת, הם נדחקו היום לאזורים שבהם הם מוגנים, כמו שטח הפארק המצומצם יחסית.
ד"ר מתיוס בקר בפעולה, מאתר זאבים טלואים ומשוחח עם המשרד (צילום: פרץ גלעדי)
בעלי חיים בפארק דרום לואנגווה נוסף על האטרקציה המרכזית עבורי, הזאב הטלוא, כמות בעלי החיים בפארק הלאומי דרום לואנגווה היא בלתי נתפסת, ומגוון המינים – עצום. בכל פעם שמרימים משקפת או סתם מביטים סביב, ניתן לראות עשרות או מאות בעלי חיים, מטווח אפס. את שטח הפארק, כ- 9,050 קמ"ר, חוצה נהר לואנגווה, המתחבר ל הענק, שחוצה מספר מדינות. כאן חיים בשלווה כ- 10,000 פילים (כמחצית ממספרם בזמביה כולה!), 7,000 זברות, 8,000 ג'ירפות, 5 מיני נשרים שונים, 3,000 אריות (מתוך כ- 20,000 בזמביה כולה).
בנוסף, יש בפארק אלפי פרטים של אימפלות, קרוקודילים, קופים ממינים שונים, זוחלים רבים, מגוון עצום של ציפורים ועופות מים, באפלו, היפופוטמים ועוד. חגיגה אמתית של צבעים, רעשים וסצנות שכמו לקוחות מסרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. את כל בעלי החיים רואים מקרוב, בכמויות עצומות, באוויר, במים וביבשה – הם מקיפים את מטיילי הספארי מכל עבר.
תצפית על בעלי חיים בבתי הגידול הטבעיים שלהם, ממרחק נגיעה (צילומים: פרץ גלעדי)
בניגוד לפארקים בקניה ובטנזניה, בהם הסוואנה פתוחה, בזמביה הפארקים צפופים בצומח והתצפית בבעלי החיים הקטנים – מצריכה סבלנות וניסיון של מדריך. אם זוכים במדריך מקומי נעים ומנוסה, שמכיר את הפארק כאת כף ידו, ובעל ידע נרחב על כל מה שיש מסביב, זה הופך את חוויית הצפייה לבלתי נשכחת. הנסיעה בפארק היא בשבילים מרכזיים, אם כי אפשר כמובן גם לסטות לשבילים צדדיים כשמעוניינים להתקרב לבעלי החיים ולצלמם יותר מקרוב. צמתים בין השבילים המרכזיים מסומנים בעמדות אבן, עם שמות השבילים וחיצי הכוונה. הירידה מהרכב ביום נעשית בזהירות ובשטח פתוח, עם תצפית נוחה מסביב, והכל בתיאום עם המדריך.
הצייד בפארקים אסור לחלוטין! פקחים מקומיים וארגוני מתנדבים, בסיוע קרן WWF , עורכים סיורים בפארק ומחפשים ציידים שצדים בנשק חם או בהצבת מלכודות אכזריות שחונקות את חיות הבר. העונשים שנגזרים על עברייני ציד פילים או אריות יכולים להגיע לכחמש עד עשר שנות מאסר. אולם הציידים מסתכנים, כדי להרוויח כ- 2,000 דולר ל- 1 ק"ג שנהב או כ-200 דולר לעצמות רגלי אריה...
כתבה על ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
הצמחים של פארק דרום לואנגווה
גם חובבי הצומח ייהנו הנאה מרובה בפארק. הסוואנה בפארק, כאמור, צפופה עם שטחים ירוקים פתוחים. כריתת עצים אסורה מלבד עצים שנפלו ונשברו בגלל הפילים. העץ המרשים ביותר בגודלו ובצורתו הוא ללא ספק הבאובב ( Baubab ) שמגיע לגיל של מאות שנים. העץ המרתק מתנשא לגובה עצום עם קוטר גזע של מספר מטרים. את העלים, הענפים והפרי של העץ אוכלים בעיקר הפילים. הרבה אגדות נרקמות סביבו והוא נחשב לעץ קדוש בעיני תושבי הכפרים המקומיים, שגם מתפללים סמוך אליו, לבריאות ופרנסה, ומקריבים עבורו מזון כדי לזכות בברכתו.
שריפות מתרחשות מדי פעם בפארק, אולם לא מתאמצים לכבותן. במקרים רבים הריינג'רים המקומיים מבצעים שריפה מבוקרת של עשבייה יבשה. כך מבשילים זרעים רבים, הצמחייה מתחדשת ומאפשרת קרקע עשירה ומרעה טוב לאוכלי העשב. השריפות כבות מעצמן בגלל גופי המים הרבים שמסביב. בעלי החיים בפארק תמיד ינועו מסביב למקורות המים והצמחייה, וסביבם תמיד יהיו הטורפים. כל אחד מחפש את מזונו ויהיה כל הזמן בתנועה.
עץ באובב קדוש - מראהו אצילי ומעורר הערצה (צילום: פרץ גלעדי)
תכינו את המצלמות פארק שכזה הוא גן עדן לצלמים מקצועיים. ניתן להגיע למרחק מטרים ספורים מלהקת אריות שנחה או אוכלת להנאתה באפלו לארוחת צהריים. אפשר לצלם מקרוב להקת נשרים עטה על פגר, או נשרים הממתינים לתורם לזלול, לפי הסדר בשרשרת המזון. ניתן גם להתקרב לנהר או לגופי המים הרבים שנמצאים בפארק בעונה הגשומה, ולצלם היפופוטמים, קרוקודילים, עופות מים ועוד, הבאים לדוג ולהרוות צמאונם. הכל נעשה בזהירות רבה ובתנועות איטיות, כדי לא להפחיד או להבריח את החיות, או חלילה להרגיז אותן. ההיררכיה בפארק ברורה: האריה הוא טורף-העל, ואחריו מגיעים הנמרים (לאופרד), הצ'יטות, הצבוע המנוקד וכלבי הבר - יקיריי.
נשרים הממתינים בסבלנות לתורם לסעוד את לבם (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מידע חשוב: עונות, מחירים וזמני פתיחת הפארק העונה הטובה ביותר לטיול בפארק לואנגווה היא העונה היבשה, הנמשכת בין החודשים אפריל לנובמבר. בעונה הרטובה שבין נובמבר לאפריל, יורדים כ- 1,000 מ"מ גשם.
בדצמבר למשל, החודש בו פקדתי אני את הפארק, מזג האוויר נוח – כ- 26-28 מעלות צלזיוס, אך הלחות מעיקה. בראשית העונה הרטובה, השטח מתמלא בבוץ, אולם הפארק והאזור כמעט ריקים ממטיילים, המחירים זולים יותר וכיף לטייל לבד בפארק.
הפארק פתוח ופעיל כל השנה, מאור ראשון עד אור אחרון. מחוץ לשעות פתיחת הפארק, ניתן להצטרף גם לספארי לילה, המלווה במדריך חמוש מטעם הפארק.
הכניסה ליום שלם לפארק עולה כ- 25 דולר למטייל, וניתן לצרף מדריך בעלות נוספת שיכולה להגיע גם ל- 150 דולר, ברכב ספארי המשותף לכם ול- 8 נוסעים נוספים. אך העלות הנוספת משתלמת והטיול לבד – על אף שהוא אפשרי – הוא יחסית מסוכן וקשה.
בעונה בה ביקרתי חלק מהלודג'ים מסביב לפארק היו סגורים או עם מעט תיירים. התארחתי בלודג' MARULA שבתוך הפארק, בתשלום סביר של 30 דולר ללילה, בבונגלוס פשוט ואוכל סביר. גם בתוך שטח הלודג' התנועה בלילה מותרת רק בליווי שומר מקומי עם פנס ונשק.
כתבה על מפלי ויקטוריה
זהירות! לטאות חוצות... (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה – חוויה אנושית מגוונת
בשולי ובתוך הפארק ממוקמים גם כפרים מקומיים, עם בתי קש ובוץ פשוטים, שתושביהם מנהלים את אורח החיים הכי פשוט ובסיסי שניתן לדמיין. התושבים אדיבים ,חייכניים, ביישנים ובעיקר – מארחים ושמחים לבואו של כל תייר זר. הם משוחחים ביניהם בכ- 72 ניבים מקומיים, שהמדוברים בהם הם הננג'ה והבמבה.
באחד הכפרים התארחתי במבנה פשוט וצנוע – בית ספר להכשרת מורי דרך לפארק. התושבים המקומיים הזמינו אותי לשתות בירה מקומית, שמכינים מתירס בריכוז גבוה של 85% אלכוהול. את התירס הם מחממים על מדורת גחלים והמיץ שיוצא מהקלח עובר וזורם דרך חצי צמיג של רכב ומטפטף לאיטו לתוך בקבוק, שנמכר בדולר אחד. הכל נעשה בחצר שמחוץ למבנה, מתחת לסככה שמשמשת כמטבח של המשפחה. אני מודה שלא הצלחתי לשתות את המשקה. בכל מקום רואים ילדים משחקים בכדורי סמרטוטים ובשיחה עם התושבים התברר לי שכדורגל הוא הספורט הנפוץ במדינה, מעין דת שניה. קל לתקשר עם התושבים שרובם דוברי אנגלית טובה.
תושבי זמביה מסבירי הפנים, המקבלים אותנו בחיבה ועניין (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה היא מדינה עם פוטנציאל תיירות-טבע ענק. בלתי נתפס שמגיעים אליה פחות ממיליון מטיילים בשנה. יש לה מה להציע לא פחות ממדינות הספארי המטוילות באפריקה. כאן תמצא שהטבע מנצח בגדול, חשיבותו אינה פחותה מחשיבות חיי תושבי המקום. השילוב של התנהגות נכונה ומכבדת של האדם כלפי החי והצומח, יחד עם אנשים חייכנים ומארחים למופת, מדגיש את גדולתה של מדינה נפלאה זו.
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה לוסקה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
קשה מאד להבחין בכלב הבר באור יום בפארק, ללא הדרכה מקצועית. רק ידע מוקדם לגבי מיקומם ואורח חייהם יכול לעזור באיתורם. כלב הבר הינו חיה חברתית: הוא נח וישן בשולי הסוואנה קרוב לשטח הפתוח, וכשהוא מזהה טרף – כל הלהקה רצה אחריו, תוך תחלופה בהובלת המרדף, עד שהטרף מותש. הכלבים נוגסים וטורפים בבשר הציד עוד כשהוא חי, כדי להספיק לאכול לפני שהטורף הגדול ביותר
אז מדוע נמצא כלב הבר בסכנת הכחדה? הזאבים הטלואים נמנעים אמנם ממגע עם בני האדם, אך לעתים הם טורפים בעלי חיים מבויתים, כמו כבשים ועיזים, דבר שמביא לקונפליקט עם המגדלים. בעקבות זאת, הם נדחקו היום לאזורים שבהם הם מוגנים, כמו שטח הפארק המצומצם יחסית.
ד"ר מתיוס בקר בפעולה, מאתר זאבים טלואים ומשוחח עם המשרד (צילום: פרץ גלעדי)
בנוסף, יש בפארק אלפי פרטים של אימפלות, קרוקודילים, קופים ממינים שונים, זוחלים רבים, מגוון עצום של ציפורים ועופות מים, באפלו, היפופוטמים ועוד. חגיגה אמתית של צבעים, רעשים וסצנות שכמו לקוחות מסרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. את כל בעלי החיים רואים מקרוב, בכמויות עצומות, באוויר, במים וביבשה – הם מקיפים את מטיילי הספארי מכל עבר.
תצפית על בעלי חיים בבתי הגידול הטבעיים שלהם, ממרחק נגיעה (צילומים: פרץ גלעדי)
הצייד בפארקים אסור לחלוטין! פקחים מקומיים וארגוני מתנדבים, בסיוע קרן
כתבה על ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
הצמחים של פארק דרום לואנגווה
גם חובבי הצומח ייהנו הנאה מרובה בפארק. הסוואנה בפארק, כאמור, צפופה עם שטחים ירוקים פתוחים. כריתת עצים אסורה מלבד עצים שנפלו ונשברו בגלל הפילים. העץ המרשים ביותר בגודלו ובצורתו הוא ללא ספק הבאובב ( Baubab ) שמגיע לגיל של מאות שנים. העץ המרתק מתנשא לגובה עצום עם קוטר גזע של מספר מטרים. את העלים, הענפים והפרי של העץ אוכלים בעיקר הפילים. הרבה אגדות נרקמות סביבו והוא נחשב לעץ קדוש בעיני תושבי הכפרים המקומיים, שגם מתפללים סמוך אליו, לבריאות ופרנסה, ומקריבים עבורו מזון כדי לזכות בברכתו.
שריפות מתרחשות מדי פעם בפארק, אולם לא מתאמצים לכבותן. במקרים רבים הריינג'רים המקומיים מבצעים שריפה מבוקרת של עשבייה יבשה. כך מבשילים זרעים רבים, הצמחייה מתחדשת ומאפשרת קרקע עשירה ומרעה טוב לאוכלי העשב. השריפות כבות מעצמן בגלל גופי המים הרבים שמסביב. בעלי החיים בפארק תמיד ינועו מסביב למקורות המים והצמחייה, וסביבם תמיד יהיו הטורפים. כל אחד מחפש את מזונו ויהיה כל הזמן בתנועה.
עץ באובב קדוש - מראהו אצילי ומעורר הערצה (צילום: פרץ גלעדי)
תכינו את המצלמות פארק שכזה הוא גן עדן לצלמים מקצועיים. ניתן להגיע למרחק מטרים ספורים מלהקת אריות שנחה או אוכלת להנאתה באפלו לארוחת צהריים. אפשר לצלם מקרוב להקת נשרים עטה על פגר, או נשרים הממתינים לתורם לזלול, לפי הסדר בשרשרת המזון. ניתן גם להתקרב לנהר או לגופי המים הרבים שנמצאים בפארק בעונה הגשומה, ולצלם היפופוטמים, קרוקודילים, עופות מים ועוד, הבאים לדוג ולהרוות צמאונם. הכל נעשה בזהירות רבה ובתנועות איטיות, כדי לא להפחיד או להבריח את החיות, או חלילה להרגיז אותן. ההיררכיה בפארק ברורה: האריה הוא טורף-העל, ואחריו מגיעים הנמרים (לאופרד), הצ'יטות, הצבוע המנוקד וכלבי הבר - יקיריי.
נשרים הממתינים בסבלנות לתורם לסעוד את לבם (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מידע חשוב: עונות, מחירים וזמני פתיחת הפארק העונה הטובה ביותר לטיול בפארק לואנגווה היא העונה היבשה, הנמשכת בין החודשים אפריל לנובמבר. בעונה הרטובה שבין נובמבר לאפריל, יורדים כ- 1,000 מ"מ גשם.
בדצמבר למשל, החודש בו פקדתי אני את הפארק, מזג האוויר נוח – כ- 26-28 מעלות צלזיוס, אך הלחות מעיקה. בראשית העונה הרטובה, השטח מתמלא בבוץ, אולם הפארק והאזור כמעט ריקים ממטיילים, המחירים זולים יותר וכיף לטייל לבד בפארק.
הפארק פתוח ופעיל כל השנה, מאור ראשון עד אור אחרון. מחוץ לשעות פתיחת הפארק, ניתן להצטרף גם לספארי לילה, המלווה במדריך חמוש מטעם הפארק.
הכניסה ליום שלם לפארק עולה כ- 25 דולר למטייל, וניתן לצרף מדריך בעלות נוספת שיכולה להגיע גם ל- 150 דולר, ברכב ספארי המשותף לכם ול- 8 נוסעים נוספים. אך העלות הנוספת משתלמת והטיול לבד – על אף שהוא אפשרי – הוא יחסית מסוכן וקשה.
בעונה בה ביקרתי חלק מהלודג'ים מסביב לפארק היו סגורים או עם מעט תיירים. התארחתי בלודג' MARULA שבתוך הפארק, בתשלום סביר של 30 דולר ללילה, בבונגלוס פשוט ואוכל סביר. גם בתוך שטח הלודג' התנועה בלילה מותרת רק בליווי שומר מקומי עם פנס ונשק.
כתבה על מפלי ויקטוריה
זהירות! לטאות חוצות... (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה – חוויה אנושית מגוונת
בשולי ובתוך הפארק ממוקמים גם כפרים מקומיים, עם בתי קש ובוץ פשוטים, שתושביהם מנהלים את אורח החיים הכי פשוט ובסיסי שניתן לדמיין. התושבים אדיבים ,חייכניים, ביישנים ובעיקר – מארחים ושמחים לבואו של כל תייר זר. הם משוחחים ביניהם בכ- 72 ניבים מקומיים, שהמדוברים בהם הם הננג'ה והבמבה.
באחד הכפרים התארחתי במבנה פשוט וצנוע – בית ספר להכשרת מורי דרך לפארק. התושבים המקומיים הזמינו אותי לשתות בירה מקומית, שמכינים מתירס בריכוז גבוה של 85% אלכוהול. את התירס הם מחממים על מדורת גחלים והמיץ שיוצא מהקלח עובר וזורם דרך חצי צמיג של רכב ומטפטף לאיטו לתוך בקבוק, שנמכר בדולר אחד. הכל נעשה בחצר שמחוץ למבנה, מתחת לסככה שמשמשת כמטבח של המשפחה. אני מודה שלא הצלחתי לשתות את המשקה. בכל מקום רואים ילדים משחקים בכדורי סמרטוטים ובשיחה עם התושבים התברר לי שכדורגל הוא הספורט הנפוץ במדינה, מעין דת שניה. קל לתקשר עם התושבים שרובם דוברי אנגלית טובה.
תושבי זמביה מסבירי הפנים, המקבלים אותנו בחיבה ועניין (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה היא מדינה עם פוטנציאל תיירות-טבע ענק. בלתי נתפס שמגיעים אליה פחות ממיליון מטיילים בשנה. יש לה מה להציע לא פחות ממדינות הספארי המטוילות באפריקה. כאן תמצא שהטבע מנצח בגדול, חשיבותו אינה פחותה מחשיבות חיי תושבי המקום. השילוב של התנהגות נכונה ומכבדת של האדם כלפי החי והצומח, יחד עם אנשים חייכנים ומארחים למופת, מדגיש את גדולתה של מדינה נפלאה זו.
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה לוסקה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
עץ באובב קדוש - מראהו אצילי ומעורר הערצה (צילום: פרץ גלעדי)
נשרים הממתינים בסבלנות לתורם לסעוד את לבם (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מידע חשוב: עונות, מחירים וזמני פתיחת הפארק העונה הטובה ביותר לטיול בפארק לואנגווה היא העונה היבשה, הנמשכת בין החודשים אפריל לנובמבר. בעונה הרטובה שבין נובמבר לאפריל, יורדים כ- 1,000 מ"מ גשם.
בדצמבר למשל, החודש בו פקדתי אני את הפארק, מזג האוויר נוח – כ- 26-28 מעלות צלזיוס, אך הלחות מעיקה. בראשית העונה הרטובה, השטח מתמלא בבוץ, אולם הפארק והאזור כמעט ריקים ממטיילים, המחירים זולים יותר וכיף לטייל לבד בפארק.
הפארק פתוח ופעיל כל השנה, מאור ראשון עד אור אחרון. מחוץ לשעות פתיחת הפארק, ניתן להצטרף גם לספארי לילה, המלווה במדריך חמוש מטעם הפארק.
הכניסה ליום שלם לפארק עולה כ- 25 דולר למטייל, וניתן לצרף מדריך בעלות נוספת שיכולה להגיע גם ל- 150 דולר, ברכב ספארי המשותף לכם ול- 8 נוסעים נוספים. אך העלות הנוספת משתלמת והטיול לבד – על אף שהוא אפשרי – הוא יחסית מסוכן וקשה.
בעונה בה ביקרתי חלק מהלודג'ים מסביב לפארק היו סגורים או עם מעט תיירים. התארחתי בלודג' MARULA שבתוך הפארק, בתשלום סביר של 30 דולר ללילה, בבונגלוס פשוט ואוכל סביר. גם בתוך שטח הלודג' התנועה בלילה מותרת רק בליווי שומר מקומי עם פנס ונשק.
כתבה על מפלי ויקטוריה
זהירות! לטאות חוצות... (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה – חוויה אנושית מגוונת
בשולי ובתוך הפארק ממוקמים גם כפרים מקומיים, עם בתי קש ובוץ פשוטים, שתושביהם מנהלים את אורח החיים הכי פשוט ובסיסי שניתן לדמיין. התושבים אדיבים ,חייכניים, ביישנים ובעיקר – מארחים ושמחים לבואו של כל תייר זר. הם משוחחים ביניהם בכ- 72 ניבים מקומיים, שהמדוברים בהם הם הננג'ה והבמבה.
באחד הכפרים התארחתי במבנה פשוט וצנוע – בית ספר להכשרת מורי דרך לפארק. התושבים המקומיים הזמינו אותי לשתות בירה מקומית, שמכינים מתירס בריכוז גבוה של 85% אלכוהול. את התירס הם מחממים על מדורת גחלים והמיץ שיוצא מהקלח עובר וזורם דרך חצי צמיג של רכב ומטפטף לאיטו לתוך בקבוק, שנמכר בדולר אחד. הכל נעשה בחצר שמחוץ למבנה, מתחת לסככה שמשמשת כמטבח של המשפחה. אני מודה שלא הצלחתי לשתות את המשקה. בכל מקום רואים ילדים משחקים בכדורי סמרטוטים ובשיחה עם התושבים התברר לי שכדורגל הוא הספורט הנפוץ במדינה, מעין דת שניה. קל לתקשר עם התושבים שרובם דוברי אנגלית טובה.
תושבי זמביה מסבירי הפנים, המקבלים אותנו בחיבה ועניין (צילום: פרץ גלעדי)
זמביה היא מדינה עם פוטנציאל תיירות-טבע ענק. בלתי נתפס שמגיעים אליה פחות ממיליון מטיילים בשנה. יש לה מה להציע לא פחות ממדינות הספארי המטוילות באפריקה. כאן תמצא שהטבע מנצח בגדול, חשיבותו אינה פחותה מחשיבות חיי תושבי המקום. השילוב של התנהגות נכונה ומכבדת של האדם כלפי החי והצומח, יחד עם אנשים חייכנים ומארחים למופת, מדגיש את גדולתה של מדינה נפלאה זו.
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה לוסקה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
בדצמבר למשל, החודש בו פקדתי אני את הפארק, מזג האוויר נוח – כ- 26-28 מעלות צלזיוס, אך הלחות מעיקה. בראשית העונה הרטובה, השטח מתמלא בבוץ, אולם הפארק והאזור כמעט ריקים ממטיילים, המחירים זולים יותר וכיף לטייל לבד בפארק.
הפארק פתוח ופעיל כל השנה, מאור ראשון עד אור אחרון. מחוץ לשעות פתיחת הפארק, ניתן להצטרף גם לספארי לילה, המלווה במדריך חמוש מטעם הפארק.
הכניסה ליום שלם לפארק עולה כ- 25 דולר למטייל, וניתן לצרף מדריך בעלות נוספת שיכולה להגיע גם ל- 150 דולר, ברכב ספארי המשותף לכם ול- 8 נוסעים נוספים. אך העלות הנוספת משתלמת והטיול לבד – על אף שהוא אפשרי – הוא יחסית מסוכן וקשה.
בעונה בה ביקרתי חלק מהלודג'ים מסביב לפארק היו סגורים או עם מעט תיירים. התארחתי בלודג'
כתבה על מפלי ויקטוריה
זהירות! לטאות חוצות... (צילום: פרץ גלעדי)
באחד הכפרים התארחתי במבנה פשוט וצנוע – בית ספר להכשרת מורי דרך לפארק. התושבים המקומיים הזמינו אותי לשתות בירה מקומית, שמכינים מתירס בריכוז גבוה של 85% אלכוהול. את התירס הם מחממים על מדורת גחלים והמיץ שיוצא מהקלח עובר וזורם דרך חצי צמיג של רכב ומטפטף לאיטו לתוך בקבוק, שנמכר בדולר אחד. הכל נעשה בחצר שמחוץ למבנה, מתחת לסככה שמשמשת כמטבח של המשפחה. אני מודה שלא הצלחתי לשתות את המשקה. בכל מקום רואים ילדים משחקים בכדורי סמרטוטים ובשיחה עם התושבים התברר לי שכדורגל הוא הספורט הנפוץ במדינה, מעין דת שניה. קל לתקשר עם התושבים שרובם דוברי אנגלית טובה.
תושבי זמביה מסבירי הפנים, המקבלים אותנו בחיבה ועניין (צילום: פרץ גלעדי)
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה לוסקה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
אפשרויות לינה נוספות בזמביה
טיפים והמלצות לספארי באפריקה
לודג'ים באפריקה - לא מה שחשבתם
כתבות נוספות
מפלי ויקטוריה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
שייט על נהר זמבזי
ד"ר ליווינגסטון ומסעו באפריקה
שמורות הטבע של זמביה
כתבות נוספות על טיולי ספארי
ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
ספארי מים בזמביה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
עונות מתאימות לטיול וספארי בטנזניה
 |
אודות הכותב
פרץ גלעדי ז"ל, היה פקח רשות הטבע והגנים ומתנדב ביחידת החילוץ ברמת הגולן. הוא עסק רבות באקולוגיה ושימור טבע, ומסעותיו הרבים והמגוונים ברחבי העולם התמקדו בלימוד הטבע ובשימורו.
|
.jpg)
.jpg)
