סוד הקסם של עמק דורו -
כפרים ועיירות לאורך הנהר
מאת: ירדן גור

עמק נהר דורו הוא אוצר בלום, שממתין למטיילים שיבואו לגלות אותו. מרבדי הכרמים על מדרונותיו - כל חלקה נטועה בזווית ייחודית שמאפשרת זרימה מיטבית של מי הגשמים – הם סימן ההיכר של העמק, שהוכרז בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. לצד נהר הדורו זורם נהר של יין, היסטוריה מרתקת, נוף חלומי, אדריכלות ייחודית וכפרים עתיקים וציוריים.

נהר דורו שתחילתו בספרד וסופו באוקיינוס האטלנטי, זורם לאורך 897 ק"מ, כאשר בחלקו הוא מהווה את גבולה המזרחי של פורטוגל עם ספרד. העיירות והכפרים הקטנים שהוקמו לצדו הם בעלי אופי מיוחד, צנוע ואותנטי. התושבים מקסימים, מסבירי פנים ומכניסי אורחים, וישמחו לספר על מנהגיהם ותרבותם, גם אם ההסבר יהיה בתנועות ידיים נמרצות. בכפרים הקסומים הללו ובאנשים הטובים שבאמצע הדרך - עוסקת כתבה זו.

1 / 8

2 / 8

3 / 8

4 / 8

5 / 8

6 / 8

7 / 8

8 / 8

❯ ❮

מפת פוטוגל ועליה העיירות והכפרים המתוארים בכתבה (להגדלה לחצו על הפינה השמאלית העליונה)

רגע לפני – עצירה מתוקה באמרנטה

כשיוצאים אל עמק דורו (Douro valley), בדרך כלל מעיר הנמל פורטו, יש לקחת בחשבון נסיעה של בין שעה לשעתיים, שחלקה בדרכים פתלתלות, דרך נופים מרהיבים. אם בעיר יכולים היינו להסתפק בתחבורה ציבורית, הרי שאל העמק נעים ופרקטי יותר לצאת ברכב, ועדיף שזה האחרון יהיה נהוג בידיים שמכירות את השטח – נהג מקומי או מדריך. כך או כך, הדרך מכשפת ביופייה וקשה להתיק את העיניים מהחלון.

באמצע הדרך בין פורטו לבין העמק, על אחד מיובליו של נהר הדורו הקרוי טאמגה (Tâmega), כדאי לעצור להתרעננות בעיירה אמרנטה (Amarante). כמו כפרים רבים, גם אמרנטה מתהדרת בקדוש מגן משלה, הרי הוא גונסאלו הקדוש (Sâo Gonçalo) – נזיר מקומי ששמו יצא לפניו כמחתן רווקות. בין שני חלקי העיירה מחבר גשר אבן עתיק ומרשים, שנבנה על ידי אותו נזיר. ברחובות המובילים אל הכנסייה הגדולה (Igreja de Sâo Gonçalo) בה הוא קבור, דוכני ממכר למיני מאפים לכבודו, שצורתם פאלית (ממש ככה).

בצדו הדרומי של הגשר ישנו בית קפה עם מאפים מקומיים, צנועים יותר בצורתם ואלוהיים בטעמם. צורתם כסירות קטנות או כאמפנדס מבצק דק, בבסיסם שקדים, ביצים והרבה סוכר. "ככל שהמאפה קטן יותר – כך הוא מתוק יותר!" הזהירה אותנו המדריכה המקומית בקריצה, אך זה לא עצר אותנו מלטעום מכל הסוגים...
בתי מלון בעיירה אמרנטה

מי היה מאמין שבחורה תמימה למראה זו מוכרת את העוגיות שצורתן פאלית...

מתוקים באמרנטה

בית הקפה שעל נהר טאמגה והפיתויים המתוקים שהוא מציע (צילומים: ירדן גור)

  טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
  טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »

פרובזנדה – עיירה קטנה ומטריפה

ככל שמתקרבים אל העמק הולך הנוף ומשתנה. קו האופק מתמלא בשלוחות הרים ירוקות ודשנות, עצי האקליפטוס מפנים את מקומם לעצי תפוזים, ערמונים ושקדים, ועל ראשי ההרים מבצבצות תחנות רוח לבנות. האקלים הופך ליבש וחם יותר, נפרדים מהלחות של קו החוף ומהצפיפות העירונית ונכנסים לעולם שכולו יופי ויין.

אחת העצירות הראשונות בעמק היא, איך לא, עיירת היין ההיסטורית פרובזנדה (Provesende). כאן, הזמן עצר מלכת, בתי העיירה בנויים משברי אבני שיסט וגרניט, והתושבים מבלים את זמנם בטיפוח הגפנים ובמלאכות יד עתיקות. שיטוט בסמטאות מוביל למפגשים בלתי אמצעיים עם זקני הכפר, שבהתרגשות רבה מהנהנים: "בוודאי שאפשר לצלם את הכרמים, גם תטעמו מהענבים – לא תמצאו כמותם טעימים!".

לצד תצפית כרמים נפלאה שוכנת מאפיית פאטימה (Fátima's bakery), בה מייצרים כ- 190 כיכרות לחם בכל יום, בשיטה ובכלים מסורתיים, בתנור אבן ענק. לפני שמתחילים בתהליך מברכים על הבצק, ואם טמפרטורת הגוף נכונה והטפיחות גסות ומדויקות – יצא לנו לחם עם טעם בלתי נשכח. אפר עצי ההסקה שמזינים את האש בתנור, משמש לדישון הקרקע ואחראי גם לטעמם הנפלא של הענבים.

אם בטעמים עסקינן – לא ניתן להשלים ביקור בעיירה מבלי להיחשף למטבח המקומי במסעדת פאפאס זיידה (Papas Zaide) המסורתית. במסעדה, המנות כולן מורכבות מחומרי גלם שמקורם במחוז ומשקפות את התרבות הגסטרונומית של האזור, לצד יין מקומי משובח. בין המנות המומלצות – אורז עם בשר אווז, עטוף בגבינת גאודה וחזיר אפוי ביין פורט מתקתק.
כתבה על בתי מלון מיוחדים במרכז פורטוגל
לינה בעיירה פרובזנדה

את הלחמים, שני סוגים בסך הכל, מכינים באמצעים מסורתיים - כך נשמר טעמם המיוחד (צילומים: ירדן גור)

טיול יום בין שלוש עיירות

בדרך אל העיר רגואה (Peso da Régua), הכביש הפתלתל מתפצל אל העיירה טרוקה (Tarouca). מלבד הנסיעה בנוף המרהיב, שווה להגיע לכאן לביקור באתר הארכיאולוגי, בו מנזר מהמאה ה- 12 (Mosteiro de São João de Tarouca), שממצאים ממנו עזרו להבין וללמוד על אורח חייהם של הנזירים בני התקופה (רמז – לא קל להיות נזיר...). הכנסייה הצמודה, הנושאת את אותו השם שופצה במהלך המאה ה- 18 והאריחים (שנקראים "אזולז'ו") הכחלחלים המעטרים את קירותיה הפנימיים, עוצבו בהשראת הולנד – עם ציורי פרחים, ציפורים ובעלי חיים. האמנים הצעירים שהשלימו את העבודה כחלק מהסטאז' שלהם, ניחנו בחוש הומור בריא וכך אפשר למצוא על הקיר אריחים עם דמויות משעשעות ולא שגרתיות לאותה תקופה (למשל: אישה עם מקטרת – הלצת המאה!). בחנות הקטנה שמול הכנסייה יש היצע מרשים של צמחי תבלין, ריבות, תוצרת מקומית טרייה, סרדינים בקופסאות מעוצבות וכמובן – אשכולות ענבים קטנטנים ומתוקים לקינוח ויין פורט תוצרת בית.

לאחר כמה דקות של נסיעה פתלתלה בנופים מרהיבים, אנחנו מגיעים לעיירה קסומה נוספת – אוקניה (Ucanha). במורד הכביש ניצב גשר שהיה הגרסה הימי-ביניימית לכביש אגרה. כיום, אין תשלום עבור המעבר בו ומומלץ לחצות אותו ולהגיע למסעדה הקטנה שבקצהו. לאחר הסעודה אפשר לטייל לאורך הנהר, לפגוש בתושבים הפשוטים שבוחנים אתכם בסקרנות ולטעום ענבים שמבצבצים מהחצרות.
כתבה על טיול משפחתי בפורטוגל

למעלה: הכנסייה בעיירה טרוקה, למטה: גשר האגרה של העיירה אוקניה (צילומים: ירדן גור)

מנזר סנטה מריה דה סלזדש

השלישית בסדרה היא העיירה הנעימה סלזדש (Salzedas), שהאטרקציה המרכזית בה היא, איך לא, מנזר סנטה מריה המפואר. גם כאן מדובר על מנזר בדימוס, אך להבדיל מעיירות אחרות – פרויקט השחזור והשימור שלו מקיף. במקום הוקם מעין 'מוזיאון המנזר', שמאזכר מנזרים נוספים ברשת המנזרים האזורית.

המבנה מציג ארכיטקטורה פורטוגזית במיטבה, פרי יצירתו של הארכיטקט יליד מלטה קרלוס גימש (Carlos Gimach). פעם בשנה מאורגנת במנזר ארוחת ערב המונית בסגנון נזירי – האורחים מגיעים במיטב הגלימות, לאור נרות ולפידים הם מתיישבים בשולחנות ארוכים משותפים וסועדים מיני מאכלים ברוח התקופה. ארוחת הערב המיוחדת הזו מתקיימת בחודש יוני ויש להירשם אליה כמה חודשים (!) מראש, מפני שהמקום מוגבל ביותר.
כתבה על צפון פורטוגל - שלוש ערים ויין אחד

ארכיטקטורה פורטוגזית בהשראה מלטזית - מנזר סנטה מריה דה סלזדש (צילום: ירדן גור)

חגואה - העיר, הרכבת ומוזיאון היין

אמנם לא מדובר בעיירה קטנה, אך גם בעיר חגואה (Régua) לא חסר קסם ועניין. על ראש ההר תצפית מרהיבה על נהר דורו שזורם לו לאיטו (Miradouro de St. Leonardo em Galafura), בה ניתן לעצור וללגום כוס יין אל מול הנוף. לאחר מכן, כדאי לבקר במוזיאון דורו (Museu do Douro), שמסכם בפשטות את ההיסטוריה של היין בחבל הארץ. במוזיאון מבינים סוף סוף את ההבדל בין יינות הפורט השונים, באמצעות מיצגים אינטראקטיביים, נחשפים למגוון סוגי הענבים שמגדלים בעמק, למחלת הפילוקסרה, שהטילה את חיתתה על העם הפורטוגזי משך שנים רבות, ולתהליך ייצור היין, שכרוכים בו שמחה רבה מהולה בסבל וקשיים. בסוף הביקור אפשר לשלב טעימת יין פורט בחצר המוזיאון.

אטרקציה נוספת בעיר היא נסיעה ברכבת הקיטור ההיסטורית (Douro Historic Steam Train) שמסלולה לאורך הנהר. הרכבת מגיעה לתחנה, שעל קירותיה החיצוניים תמונות עשויות אריחי אזולז'ו מסורתיים, ולפני שאוספת את קבוצת הנוסעים הבאה צריך לקרר את מנוע הקיטור באמצעות הזרמת מים, כפי שנעשה בימים עברו. במהלך הנסיעה הרכבת עוצרת להפסקה במרכז תיירותי שבו חנויות מזכרות, בתי קפה ולהקות זמרים ונגנים נפלאות, בביצועים מיוחדים לשירים מסורתיים.
בתי מלון ואירוח בעיירה חגואה

רכבת הקיטור - אטרקציה לילדים ונוסטלגיה למבוגרים... (צילום: ירדן גור)

סברוסה – עירו של מגלן

בין הערים פורטו ווילה ריאל (Vila Rial) נמצאת העיירה סברוסה (Sabrosa), הידועה בעיקר כעיר הולדתו של מגלה הארצות פרדיננד מגלן (Ferdinand Magellan), שגדל וחונך בה כבן למשפחת אצולה.

לצד ההילה שמשרה עליה מגלן, העיירה בורכה בתושבים מוכשרים נוספים והיא ידועה בסלים הקלועים ובעבודות הרקמה המסורתיות שלה, במפעל לעיבוד העורות שבתחומה ובתעשיית גבינות העיזים.

אם מחליטים "לעגון" בעיירה, מומלץ להשתכן בקאסה דוס בארוס (Casa dos Barros) – בית בריטי ליברלי טיפוסי, שכל פינה בו אוצרת סיפור היסטורי אחר. מסעדת הבית נמצאת בגת העתיקה שעל חורבותיה נבנה הבית החדש, והגינה המטופחת מובילה לבריכה פרטית ולנוף קסום. את החוויה משלים המפגש עם "אם הבית" טרזה, שמשפחתה מתגוררת בבית כבר למעלה מארבעה דורות, והיא תמיד שמחה לספר על הארכיטקטורה, ההיסטוריה ועל הגסטרונומיה המקומית.

מלון קאסה דוס בארוס - מיקום ואווירה ייחודית (צילום: ירדן גור)

וילה ריאל וקאסה דה מטאוס

בעיר וילה ריאל נמצא אחד המוזיאונים ששווה להרחיק עבורו וחובה לבקר בו אם נמצאים בסביבה. מדובר בקאסה דה מטאוס (Casa de Mateus) בית מפואר ומלכותי שהמשפחה שמתגוררת בין כתליו חיה בו כבר למעלה מ- 14 דורות. החלק שפתוח לקהל מרשים ונותן טעימה מסגנון החיים האליטיסטי של האלפיון העליון בפורטוגל. בכל חדר מוצגים לראווה פריטי לבוש והנעלה, אביזרים שונים, אוספים של יצירות מימי הביניים שנרכשו בכל קצוות תבל על ידי המשפחה, סטים של כלי פורצלן, ריהוט עתיק, ציורים רבי ערך ומיניאטורות המציגות סצנות דתיות. החדרים מעוצבים בסגנון הבארוק, עם הקפדה יתרה על סימטריה ועל זרימה ביניהם. לאחר ששבעים מן המוצגים, כדאי להרים את העיניים לתקרה העשויה מעץ ערמונים (שריחו דוחה חרקים ומזיקים), בה פיתוחים שאפתניים – יצירות אמנות שלמות שהשתמרו. החצר המטופחת היא חיקוי לא רע לגני ורסאי הצרפתיים, והצוות הקבוע שמטפל בהם כולל גנן בן למעלה מ- 60 ושתי נשים מבוגרות.

בעיר ישנה קתדרלה גדולה (Church of St. Dominic) ומרשימה וכנסייה (Our Lady of Conseption) בסגנון רומנסקי - מהמאה ה- 12. אם שבעתם מכנסיות ומנזרים, אזי שהגעתם לבסיס היציאה למסלולים במפלי פישקש דה ארמלו (Figas de Ermelo), שנחשבים בין המפלים הגדולים באירופה.

אפשר ומומלץ לשוטט ברחובות העיר ברגל, המרחקים קצרים והטיול בין הבתים המסוגננים ממריץ ומרתק. מי שנשאר ללון בעיירה יכול לעשות זאת בהוסטל (Douro Village Hostel) שממוקם במבנה עתיק שמציע חדרים שיתופיים משופצים וחמודים. גם כאן תוכלו לטעום מיין הפורט הביתי שלא נופל בטעמו מיינות בעלי שם עולמי.

למעלה: הארמון מבחוץ (מבפנים אסור לצלם...), למטה: נשות החיל שאחראיות לגנים המרהיבים
(צילומים: ירדן גור)

נהר דורו הזורם בעמק נאסף אל האוקיינוס בעיר פורטו, ולאורך נתיבו כפרים ועיירות ציוריות שעוצבו בהתאם לתנאי המחיה באזור. בנוסף לעניין הרב שיש ליינות המקומיים, לכרמים ולבתי היין הרבים להציע, הביקור בעיירות מציע למטיילים הצצה אל מאחורי הקלעים – טעימה מסגנון החיים בעמק דורו המקסים.