סגנונות האדריכלות והעיטור בפורטוגל
מאת: ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר 


שני סגנונות אדריכלות ייחודיים לפורטוגל השאירו עליי רושם עז במיוחד: הסגנון המנואליני, המשקף את היותה מעצמה ימית ומושפע מהעמים שהיא כבשה ומאלו שכבשו אותה, והאז'ולז'ו – אריחי הקרמיקה המצוירים המכסים מבנים רבים במדינה הקסומה הזו.


בכתבה זו נראה כיצד התפתחו סגנונות אלו ונתעכב על כמה מהמבנים היפים בפורטוגל שכדאי להכיר.

1 / 7
2 / 7
3 / 7
4 / 7
5 / 7
6 / 7
7 / 7

עיטורי חלונות בסגנון מנואליני במנזר טומאר (צילום: ribeiroantonio)
אריחי אזו'לז'ו כחולים בתחנת הרכבת של פורטו  (צילום: Andrey Khrobostov)
סצנות מההיסטוריה של פורטוגל באריחי אזו'לז'ו  (צילום: Starcevic)
עיטורי חלונות בסגנון מנואליני במנזר בטליה (צילום: TPopova)
סגנון גותי במנזר בטליה  (צילום: Leonid Sorokin)
קמרונות צולבים במנזר באלקובסה  (צילום: moedas)
אריחי אז'ולז'ו על קירות הקתדרלה של פורטו  (צילום: Peter K Burian)

השפעות הארכיטקטורה בפורטוגל

רבות מההשפעות הסגנוניות על הארכיטקטורה בפורטוגל, מגיעות אליה משלושה כיוונים: הספינות שיצאו לאוקיינוסים לגלות יבשות חדשות, התפשטות הנצרות והקמת כנסיות ומנזרים לעולי רגל, והעובדה שפורטוגל נכבשה פעמים רבות, עד שקיבלה את עצמאותה. בזכות מיקומה הגיאוגרפי, ספגה אליה פורטוגל השפעות עיטוריות וסגנונות אדריכלות שהיו נהוגים באירופה או הגיעו עם העמים שכבשו את אדמתה. בעקבות שילוב האומנות הזרה עם האומנות המקומית, התקבל סגנון ייחודי לפורטוגל.
כתבות נוספות על פורטוגל
 
המנזר באלקובסה, ארכיטקטורה בפורטוגל
המנזר באלקובסה, מספר סגנונות ארכיטקטוניים מעורבבים זה בזה וגם סיפור טרגי אחד (צילום: SeregaYu)


 ברירת מחדל



סגנון הרומנסק מגיע לפורטוגל

בשלהי ימי הביניים (מאות 11-12), ניתן למצוא את סגנון הרומנסק משתלב בפורטוגל, בעוד שבאירופה המרכזית כבר מתחיל לשגשג הסגנון הגותי. בעיר בראגה (Braga) נמצאת הקתדרלה הראשונה שנבנתה בסגנון רומנסק. הקתדרלה של בראגה (Sé de Braga) מתאפיינת בתערובת עשירה של סגנונות אומנותיים ואדריכליים: רומנסק, מנואליני, גותי מאוחר ובארוק. שילוב הסגנונות מאפיין אותה בגלל השנים הרבות שנמשכה בנייתה.
על העיר בראגה בכתבה על צפון פורטוגל
 
המסדר הבנדיקטי והמסדרים הדתיים האחרים, הם אשר קידמו את בניית הכנסיות והמנזרים בסגנון רומנסק, במאה ה-12. אומנות הרומנסק, שהתפתחה והתגבשה באותם ימים, התפשטה ברחבי פורטוגל, מהצפון לדרום, בעיקר תחת שלטונו של אפונסו הנריקש (Afonso Henriques), המלך הראשון של פורטוגל.
 
הקתדרלה של בראגה, ארכיטקטורה בפורטוגל
הקתדרלה של בראגה, הקתדרלה הראשונה בסגנון רומנסק בפורטוגל (צילום: Andrey Khrobostov)
 

כנסיות מבוצרות

את סגנון הרומנסק בפורטוגל מאפיינת צורתן הכבדה והמסיבית של הקתדרלות, דמויות המבצר. בתקופה זו פורטוגל נלחמה על עצמאותה, הטמפלרים וההוספיטלרים האבירים היו אחראים על הגנת הגבולות, והם אלה שבנו מבצרים ומצודות לאורך הנהר והגנו על היישובים. לעובדה זו הייתה השפעה בתכנון ובבניית הכנסיות.
 
המלך אפונסו הנריקש הקים את מנזר סנטה קרוז בעיר קוימברה (Coimbra), שהיה אחד המנזרים החשובים בתקופתו (מה שרואים היום הוא תוצאה של שיפוץ מהמאה ה-16). אפונסו הנריקש ויורשיו המשיכו בבנית קתדרלות רבות במושבי הבישוף במדינה, כמו הקתדרלות של בראגה, פורטו, קוימברה, ויזאו (Viseu), וליסבון.
 
האדריכלות המרהיבה הזו היא פעולה בעלת משמעות פוליטית ואדריכלית, שמטרתה להציג את הנצרות בהידורה, בעקבות הרֶקוֹנְקִיסְטָה (כיבוש הנצרות וגירוש המוסלמים מספרד ופורטוגל). במהלך מאות שנים נערכו שינויים במבנה ובעיטור בקתדרלות הללו, ומה שרואים היום איננו המבנה המקורי.
על קוימברה בכתבה על מרכז פורטוגל
 
הקתדרלה של פורטו, ארכיטקטורה בפורטוגל
הקתדרלה של פורטו, סגנון רומנסק כבד ומסיבי (צילום: Alvesgaspar)
 

המנזר של פדרו ואינש – סגנון גותי

נתקדם בשנים למאות 15-13 ונראה את הסגנון הגותי בכנסיות ובמנזרים. לראשונה בכנסיית המנזר באלקובסה (Mosteiro de Alcobaça), ובמקביל גם בכנסיית מנזר סנטה קרוז בקוימברה.
 
כנסיית המנזר באלקובסה – לטעמי, אחד מפלאי עולם – נבנתה בין השנים 1178-1252. היא בנויה משלוש ספינות (החלל המרכזי  Nave) צרות וגבוהות, בעלות קמרונות צולבים. בניגוד גמור לחזיתה, בפנים היא נטולות עיטורים. הגג בנוי מעץ, ובאפסיס שלוש קפלות עם קמרונות צולבים. בחזית מתערבבים זה בזה מספר סגנונות אדריכליים מרשימים. בפנים נמצאים ארונות הקבורה של דון פדרו ושל דונה אינש דה קסטרו, המספרים לנו סיפור טרגי מיוחד של רומאו ויוליה הפורטוגזים, סיפור מיוחד של אהבה אסורה, רצח ונקמה.
 
דון פדרו, בנו של המלך אפונסו הרביעי, התאהב בדונה אינש, מנערות החצר, שלא מתאימה מבחינת מעמדה להינשא לבן מלך באותם ימים. הם נישאו בחשאי ואינש הוצאה להורג. כעבור שנים, כשהפך דון פדרו למלך, הוא רצח את רוצחי אהובתו. את אינש הוא הוציא מקברה, הושיב אותה על כס המלכות וכתר על ראשה, המליך אותה למלכה, ואז הורה לאנשי החצר לחלוק כבוד למלכה המתה ולנשק את ידה.
על המנזר באלקובסה והסיפור של פדרו ואינש
 
המנזר באלקובסה, ארכיטקטורה בפורטוגל
המנזר באלקובסה, קמרונות צולבים נטולי עיטורים אבל מרהיבים ביופיים  (צילום: moedas)
 

המנזר של בטליה – סגנון גותי פורטוגזי

בתחילת המאה ה-15 נבנה המנזר של בטליה (Batalha), בחסות המלך ז'ואאו הראשון, שהוביל לחידוש הסגנון הגותי הפורטוגזי. סגנון גותי ראוותני, מעוטר בצריחים גותים (Crockets), תבליטים, חלונות גדולים עם תחרה ואשנבי ירי משוכללים. בחזית  הפורטל הראשי מעוטר בשפע של פסלים ותבליטים.
 
לקראת סוף המאה ה-15 מתפתח הסגנון הגותי, תחת השפעת האומנות המוסלמית והשפעת חצי האי האיברי, עם שלל צריחים עגולים, וכן קישוטי אריחים. סגנון האריחים המעוטרים, המכונים אז'ולז'ו (Azulejo), מתחיל יחד עם סגנון מנואליני (Manueline), שצומח בשלהי המאה ה-15 ומסתיים במאה ה-16.
עוד על המנזר של בטליה
 
המנזר של בטאליה, ארכיטקטורה בפורטוגל
המנזר של בטליה, סגנון גותי ראוותני ומרהיב (צילום: Leonid Sorokin)

המנזר של בטאליה, ארכיטקטורה בפורטוגל
עיטורים בצורת חבלים השזורים זה בזה, סגנון מנואליני במנזר בטליה   (צילום: phbcz)
 




הסגנון המנואליני – סגנון ייחודי לפורטוגל

כפי שציינתי בתחילת הכתבה, הסגנון המפואר והמרשים ביותר של פורטוגל הוא הסגנון המנואליני (Manueline), שתחילתו בשנת 1490 והוא מסתיים כבר בשנת 1520. זהו סגנון מפואר, הנקרא על שם המלך מנואל הראשון ומתפתח תחת שלטונו (1495-1521), תוך שימוש באלמנטים מהסגנון הגותי ומאפיינים מהרנסאנס. הוא כולל גם השפעה ספרדית והשפעה מהאומנות האסלאמית (Mudejar) – סגנון ספרדי-אסלמי, המשלב אומנות דקורטיבית עם אריחים וגגות עץ מעוטרים.
 
העיטורים בסגנון המנואליני לקוחים מעולם הטבע וממוטיבים הקשורים לגילויים ימיים וארצות רחוקות, שמאפיינים כל כך את התרבות הפורטוגזית. מכאן יצאו מגלי עולם אל מעבר לאוקיינוסים, וכך נמצא כאן מוטיבים הלקוחים מעולם הים והאוניות, כמו חבלים מתפתלים המשמשים בספינות, האצטרולב הספרי (מכשיר ניווט). נוכל למצוא גם בעלי חיים ימיים ויבשתיים, כמו שבלולים, צדפות וחיות קטנות, וכן מוטיבים מעולם הצומח, כמו פרחים, שרכים, קוצים, אצטרובלים ובלוטים, וגם סמלים נוצריים.
 
דוגמה מעניינת לסגנון המנואליני היא כנסיית מנזר הצלוב (Convento de Cristo), שנבנה בשנים 1490-1510 בעיר טומאר (Tomar). בסיס הכנסיה בנוי על שרידי הסגנון הרומסקי, המתאפיין במראה דמוי מבצר, והמשכו בסגנון רנסאנס, המשלב את הסגנון הגותי מנואליני.
עוד על המנזר של טומאר בכתבה זו
 
המנזר בטומאר, ארכיטקטורה בפורטוגל
חזית המנזר בטומאר, עיטורים בסגנון מנואליני  (צילום: bloodua)

המנזר בטומאר, ארכיטקטורה בפורטוגל
חדי העין יבחינו במוטיבים מעולם הים, הסגנון המנואליני במנזר טומאר  (צילום: כרמית וייס)
 

אז'ולז'ו – אריחי הקרמיקה של פורטוגל

כתייר בפורטוגל, הדבר המרתק ביותר שאתה נתקל בו בכל מקום, הם קירות מצופים באריחי קרמיקה מצוירים, בעיקר בגווני כחול. במאות 16-15, במקביל להתפתחותו של הסגנון המנואליני, מתפתחים עיטורי האריחים, המכונים אז'ולז'ו (Azulejo). אריחים אלו מצפים את קירות הבתים, הכנסיות והמנזרים בפורטוגל, והפכו לשם דבר בתרבות הפורטוגזית.
 
לאריחים תפקיד כפול: הן צורת אומנות נוי והן ויסות הטמפרטורה בבתים. אפשר למצוא בהם ביטויים היסטוריים ותרבותיים מההיסטוריה הפורטוגזית. אומנות האריחים הובאה לפורטוגל על ידי האומנים הערבים, שהביאו את הסגנון שהיה בשימוש בעולם הערבי. את ציורי האריחים מאפיינים מוטיבים גיאומטריים, צמחים ופרחים, וכן סיפורי קדושים וסיפורים מהיסטוריית הכיבוש והעצמאות של פורטוגל.
 
אז'ולז'ו, ארכיטקטורה בפורטוגל
אריחי אז'ולז'ו, אריחי קרמיקה מצוירים המכסים את פנים וחוץ הבתים  (צילום: HieronymusUkkel)
 

השפעות מספרד והולנד

בתחילה ציירו על האריחים בשיטת הסקו (Secco, שמשמעו "יבש" באיטלקית), על פי המסורת המורית שיובאה מסיביליה על ידי המלך מנואל, לאחר ביקורו בספרד בשנת 1503. לאחר מכן האריחים היו מזוגגים ומעוטרים בדגמים גיאומטרים, שכיסו את כל האריח  "מפחד החלל הריק" (Horror vacui), כמו כן השתמשו בטכניקות מיוליקה (ציור ישיר על האריחים), בעיקר בנושאים פיגורטיביים, המציגים סצינות מחייהם של הקדושים, סצנות ציד, או תיאורים היסטורים הקשורים למלכי פורטוגל.
 
במאה ה-17 נוספו מוטיבים חדשים לציורי האריחים, בהשפעה שהגיעה משני כיוונים. הראשון הוא מהולנד, בעיקר מהעיר דלפט (Delft), הידועה בחרסינה הכחולה שלה. השני הוא בדים מודפסים, שהגיעו לפורטוגל מהודו, ובהם מופיעים סמלים הינדים, בעלי חיים וציפורים. כך לתוך אומנות האריחים נכנסים מוטיבים של אגרטלי פרחים, מוקפים בציפורים, דולפינים או פוטים (מלאכים קטנים) ועוד.
כתבה על העיר דלפט בהולנד
 
אז'ולז'ו, ארכיטקטורה בפורטוגל
השפעה ספרדית, אריחי אז'ולז'ו על חזית תחנת הרכבת בכפר פיניאו אשר בלב עמק נהר דורו  (צילום: כרמית וייס)
 

אריחי הקרמיקה מספרים סיפור

בתקופת שלטונו של המלך ז'ואאו החמישי (1706-1750), החלו להופיע אריחים בצבעי כחול ולבן, שעוצבו על ידי אומנים פורטוגזים. המאה ה-18 הייתה תור הזהב של אריחי האז'ולז'ו, אז החלו בייצור המוני של האריחים, בעקבות הביקוש הגדול לאריחים על קירות בתים, כנסיות, מנזרים וארמונות, שקירותיהם מכוסים מבחוץ ומבפנים באריחי אז'ולז'ו. נושאי הציור התרחבו, וכעת הופיעו דמויות בגודל טבעי, נשים אצילות בחצרות הבתים או במעלה מדרגות, המברכות את המבקרים בארמון או בבית, אבירים ונושאים פסטורליים שונים.
 
במאות 20-19 נכנסים לתוך סגנון אריחי האז'ולז'ו מוטיבים מסגנון אר-נובו (אלמנטים מהחי והצומח, גוף האישה ועוד) ואר-דקו (עיטורים השאובים ממגוון רחב של מקורות השראה, כמו עולם האדריכלות, עולם האופנה, הבלט הרוסי ותרבויות קדומות).
 
תחנת הרכבת של פורטו, ארכיטקטורה בפורטוגל
תחנת הרכבת של פורטו, אריחי אז'ולז'ו המספרים את ההיסטוריה של פורטוגל (צילום: Andrey Khrobostov)

תחנת הרכבת של פורטו, אז'ולאז'ו, אומנות בפורטוגל
סיפור היסטורי בהרבה אריחים קטנים, תחנת הרכבת של פורטו  (צילום: São Bento_bohemia)
 

היכן ניתן לראות את אריחי האז'ולז'ו?

בליסבון הוקם המוזיאון הלאומי לאז'ולז'ו (Museu Nacional do Azulejo), אשר מציג ומסביר את התפתחות האומנות הייחודית של ציור על אריחים ודרך הגעתה לפורטוגל. בבניין עתיק ויפהפה מוצגים אריחים מתקופות שונות והשפעות שונות, ודרך שימושם כיצירה מיוחדת של פורטוגל. המוזיאון ממוקם במבנה שהיה בעבר מנזר לנשים ועמד ריק במשך מספר שנים.
 
בכל מקום בו תבקרו בפורטוגל תראו את אריחי הקרמיקה הללו, המכסים בניינים רבים, הן מבחוץ והן מבפנים. חלקם מספרים סיפורים חשובים מההיסטוריה של פורטוגל, כמו למשל האריחים בתחנת הרכבת של פורטו, אחרים מצפים מנזרים וכנסיות או סתם בתי מגורים בעיר.
 

מידע נוסף

מסלול טיול מודולרי בפורטוגל
בתי מלון בפורטוגל
השכרת רכב בפורטוגל

כתבות נוספות

סיור בעיר העתיקה של ליסבון
פורטו – עיר קטנה ויין בה הרבה
מרכז פורטוגל: אזור החוף
מרכז פורטוגל: כפרי הציפחה

ורדה מאייר אודות הכותבת
ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, מדריכת טיולים, בעלת תואר דוקטור באמנות ומגדר, מרצה לאמנות, מומחית לאיטליה. מדריכת טיולים למרוקו, הודו, מזרח אירופה, דרום צרפת, צפון ספרד. שותפה לכתיבת הספר "איטליה" בהוצאת שיחור. מייעצת למטיילים לאיטליה, צרפת וספרד.  אתר האינטרנט של ד"ר ורדה רוטשטיין-מאייר.



 
ד"ר ורדה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר