www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אנדלוסיה - העולם הישן של היין והאהבה
מאת: שירה לבל


אנדלוסיה שבדרום ספרד היא קהילה אוטונומית בעלת היסטוריה מסועפת ומרתקת, בה העיסוק ביין שזור כחוט השני בתרבות ובהווי. נופי הכרמים מלווים את המטייל יחד עם ניחוחות היין המשמרים סודות כמוסים מהעבר.


בעיניים כמעט עצומות ובקבוק חצי ריק-חצי מלא, היא חייכה אליי ושאלה: "אם היה ביכולתך לחזור חזרה אחורה בזמן, לשבוע ימים בלבד, מה היה יעדך הנבחר?". שאלה נפלאה שאני נהנית להפליג במחשבה עליה במיוחד כשאני מבושמת, ותשובתה משתנה בהתאם לניחוח ולטעם היין המשתקף בכוס שלפניי באותו הרגע. הפעם, בעיניים עצומות, היה זה החיך שלי שנענה בשמחה והשיב: "לעולם הישן של היין והאהבה". בהסכמה מוחלטת, סיימתי את הלגימה מהיין הכהה ועניתי לה: "לדרום ספרד, אנדלוסיה. תקופת ימי הביניים - אל העולם הישן של היין והאהבה".


"עולם ישן, עולם חדש"
"עולם ישן" ו"עולם חדש" הם מונחים המתייחסים לשיטת ייצור היין וגידול הגפן, שמחלקים את עולם היין לשתי אסכולות עיקריות: ישנה וחדשה. ספרד היא ללא ספק מדינה שמשתייכת לעולם היין הישן, בה הטכניקה המסורתית נטועה עמוק בהיסטוריה העתיקה וממשיכה לעצב את אופיו ואת איכותו של היין. עם זאת, בשנים האחרונות גם בספרד ניכרת מגמה של התקרבות מהירה אל עולם היין החדש. יקבים ותיקים וצעירים מנסים לפרוץ דרך ולהתנתק משיטות הייצור המסורתיות, להתחדש בטכנולוגיות מתקדמות ובכך להגיע לקהל רחב ומגוון יותר. לצד ייננים מהעולם הישן שממשיכים לספק את טעמם המוכר של היינות הספרדיים, מתעורר לו דור חדש של ייננים נועזים, שיוצאים מן הקיבעון ומן החוקיות הנוקשה ומציעים יינות מודרניים, שייצורם מתבסס על הבנה מחודשת של גידול הכרמים.

ספרד היא המדינה בעלת שטח הכרמים הגדול ביותר בעולם ומציעה כ- 69 אזורי ייצור יין שונים. מבין 17 המחוזות האוטונומיים שתחת שלטונה, ישנו מחוז אחד, רומנטי במיוחד, שבו נדמה כי הזמן עצר מלכת. מדובר כמובן על מחוז "אל –אנדלוס", או בשמו הנוכחי – אנדלוסיה (Andalusia).

אדמתה של אנדלוסיה פועמת במקצבים עתיקים המושפעים ממגוון הדתות והתרבויות השונות שחלפו באזור במרוצת מאות השנים. נדמה לפעמים כאילו היא שומרת לעצמה בגאווה טהורה את סודות העבר הרחוק לנצח נצחים. כשמדובר ביין ,כמו בדברים רבים נוספים, האנדלוסי הטיפוסי יאמר שאנדלוסיה היא "אדמת היין הראשונה בכל אירופה". גם לפי ההיסטוריונים - הפיניקים, שהצטיינו בין היתר בשיט ובמסחר, היו אלו שהקימו את העיר קדיס (Cádiz) שבאנדלוסיה בשנת 1100 לפני הספירה, ומאוחר יותר את העיר חרז דה לה פרונטרה (Jerez de la frontera). שם הם שתלו את הכרמים הראשונים בחצי האי האיברי, אשר הביאו עימם מחופי הים התיכון, ובכך הפכו את אזור חרז לראשון באירופה בגידול ובייצור יין. הגפנים באנדלוסיה גדלות על פני מרחבים אדירים וממלאות שטח של כ- 400,000 דונם - מחולק ל- 7 אזורים, המשתרע בין מלגה (Malaga) שבמזרח ועד להואלבה (Huelva) שבמערב. המקום הראשון איתו נפתח את המסע בזמן בעקבות ניחוח היין הוא "הארמון והבוסתן..." –העיר גרנדה (Granada).
 
סיור יין באנדלוסיה
שיטות הגידול באנדלוסיה השתנו, הפכו מודרניות, ואיתן השתנה טעמו של היין  (צילום: באדיבות שירה לבל)


מפת ספרד עליה מצוינות הערים המוזכרות בכתבה
(להגדלה לחצו על הפינה השמאלית העליונה)

יקבים ויין





מצודת החשק האדומה - גרנדה
גרנדה היא מעוז משכנם של משוררי ימי הביניים, שכיום אנו מהלכים ברחובות שנקראו על שמם. המשוררים העבריים חיו בחצרות נדיבים, אשר נהגו להקריא את יצירותיהם במהלך המשתה ולהתחרות על המקום הראשון. ככל שמפלס היין בכוס ירד, היין עלה לראש והקסם הפיוטי חגג...

התקופה הזו זכתה לכינוי "תור הזהב", בה שירת האהבה, היין והחשק מילאה את ארמונות הפאר ובראשם את ארמון אלהמברה, אותו תכשיט ארכיטקטוני הנישא על גבעה נישאה. אל חמרה כינו את הארמון - "המצודה האדומה". המשתה היה חלק מההווי והתרבות החצרונית במצודה, ופעמים רבות היה פוליטי באופיו - החלטות חשובות התקבלו בעוד היין נשפך לחיכם של המסובים.
 

תקופת תור הזהב עוררה את השיכרון הפיוטי ויצרה חידוש נעלה בתחום השירה, ההלכה והפילוסופיה. הוגים נועזים ומשוררים החלו לעסוק בכתיבת שירי חול, שירה המביעה חוויות אישיות, רגשות, כתיבה על אהבה אסורה בינו לבינו, על עולם שוחר תענוגות והנאות החושים. במרכז השירים נמצאת בדרך כלל האהובה, או האהוב - שהוא כמובן מוזג היין במשתה, בו המשורר מתאהב. בדרך כלל האירועים המתוארים בשירים מתרחשים בעונת האביב, בשעת ערב – השעה המושלמת לכוס יין ולשחרור העצמי.
בתי מלון בגרנדה
כתבה על ביקור באלהמברה
 
נופי גרנדה
האלהמברה - המצודה שבראש הגבעה, משקיפה על העיר גרנדה  (צילום: שירה לבל)

כרמים בשחקים - סיירה נבאדה
נסיעה של כשעה וחצי דרום מזרחה מהעיר גרנדה תביא אותנו אל אחד האזורים ההיסטוריים ביותר בספרד, לאס אלפוחאראס (Las Alpujarras). תוואי השטח כאן מורכב בעיקר מסדרה של עמקים וגאיות היורדים מפסגות הרכס הגבוה בספרד, בו מצויים אתרי סקי מפורסמים רבים, הסיירה נבאדה (Sierra Nevada).

בפסגות האלפוחאראס, בין כפרים קטנים ולבנים, נטועות הגפנים הגבוהות ביותר באירופה, ברום ההר שמגיע לכ- 1,368 מ'. כ- 2,260 דונם של גפנים שתולות באזור זה, מהן מכינים יינות לבנים, יינות רוזה יינות אדומים ואף יינות מבעבעים.

היינות הלבנים והמבעבעים בעלי נוכחות ומורכבות יפה, מופקים בעיקר מהענבים: ויחיריאגו (Vijiriego), סוביניון בלאן (Sauvignon blanc) ושרדונה (Chardonnay). את היינות האדומים, המאופיינים בארומה עוצמתית ובגוף מלא, מפיקים מהענבים האדומים: סירה (Syrah), קברנה סוביניון (Cabernet sauvignon), גרנצ'ה (Garnacha) וטמפרניו (Tempranillo).
בתי מלון בסיירה נבאדה
 
שירה ליבל סומלייה  שירה לבל מוזגת יין
הכותבת בפעולה: בוחנת את יינות האזור   (צילום: באדיבות שירה לבל)

פיקאסו בניחוח הגלים - מאלגה
קשה להיפרד מלאס אלפוחאראס, אך אם חשקה נפשנו בטעמו של הים - והכוונה היא לסרדינים הטעימים ביותר בכל חופי הים התיכון, המוגשים עם יין בצבע דבש - עלינו להמשיך בנסיעה דרך נוף הררי וירוק, למרגלות רכס ההרים המושלג, שבסופה נגיע אל הקוסטה דל סול (Costa del sol), חופי השמש המפורסמים של מאלגה (Málaga).

מאלגה, העיר השנייה בגודלה במחוז אנדלוסיה, אחרי סביליה (Sevilla), היא גם עיר הולדתם של הצייר פבלו פיקאסו (Pablo Picasso) ושל המשורר העברי שמואל אבן גבירול. שני היוצרים עזבו את עירם בגיל מוקדם, וחוץ מפסל בדמותם ומוזיאון לאמנותם, לא נותר להם זכר בעיר.

אזור מאלגה וחופיו נהנים מכ- 300 ימי שמש בשנה ולכן היין שמייצרים פה הוא בעל אופי מיוחד מאוד. צבע היין המקומי נע מצהוב לדבש ומסתיים בחום כהה, שהתושבים המקומיים קוראים לו שחור. טעם היין הוא כטעם צימוק עתיר מתיקות, כמו ליקר, ורמת האלכוהול בו נעה בין 15%-22%. רובו ככולו מופק מענבי מוסקטל דה אלחנדריה (Moscatel de Alejandría) או מענבי פדרו חימנז  (Pedro Ximénez). אין ספק שלאחר כוס יין מלאגה מתוק בחום הכבד, מתבקש לרבוץ על אחד החופים המקסימים וליהנות מאוויר צונן.
כתבה על מאלגה וחופי קוסטה דל סול
 
יינות חרז דה לה פרונטרה
יין במאלגה - כל גווני הצהוב, עד שהופך ל...שחור  (צילום באדיבות: שירה לבל)

שכרון אחוות הנרדפים - חרז דה לה פרונטרה
בפסגת הקצב האנדלוסי מתנוססת לה חצאית גדולה שמבין כפליה ניבטים סודות הפלמנקו. בתקופה שבה התפתח סגנון הפלמנקו בספרד, העיסוקים המרכזיים בחיי הצוענים באנדלוסיה היו עבודות השדה, המרעה, המשקים ובראשם הכרמים. העובדים נהגו להתכנס בערב, בחצר האחורית של האחוזה, בתום יום העבודה המפרך. שם, בין קליפות הענבים והריח המבשם, הם שרו ורקדו עד השעות הקטנות של הלילה, התנחמו במוסיקה ורפאו את פצעיהם דרך תנועות הגוף. מאז - היין והפלמנקו הם גוף אחד, בלתי מופרדים.

את החיבור העמוק הזה ניתן לחוש בכל מקום באנדלוסיה, ובפרט באזור מיוחד במינו, בו נדמה כי היין והפלמנקו לא יכולים להתקיים בנפרד. אזור זה נקרא חרז דה לה פרונטרה ושם ניתן לצלול אל תרבות היין המסתורית ועתיקת הימים - אולי העתיקה ביותר בכל אירופה הקלאסית.

על חרז דה לה פרונטרה בכתבה על ערי הגבול והכפרים הלבנים
 
פלמנקו באנדלוסיה
מאחורי האחוזה - כאן נוצקו להם יחד טעמי היין וצלילי הפלמנקו, ליישות אחת  (צילום באדיבות: שירה לבל)

כה אמר שייקספיר
"אם היו לי אלף בנים, כלל ראשון לחיי אנוש שהייתי נוטע בהכרתם היה - להתמכר לשרי", כך לפי פאלסטאף, דמות מהמחזה הנרי הרביעי של שייקספיר (William Shakespeare). ומדוע? הדמות ממשיכה ומסבירה: "באחד, מטפס הוא אל חדרי מוחנו ומגרש משם כל אדי הטמטום, הקהות והגסות... על ידי כך נעשה המוח מהיר תפיסה, גמיש, בעל המצאות, שופע צורות קלילות, נוצצות וענוגות, היורדות תחת הלשון, וזו שורצת אז חידודי חכמה נהדרים".

שרי הוא כינוי ליין מחוזק, שנולד בכרמים שבסביבת העיר חרז דה לה פרונטרה, ומיוצר מזני הענבים פלומינו (Palominoופדרו חימנז (Pedro Ximenez), ומיין פינו (Fino). הכרמים באזור זה זוכים למשב רוח קריר מהים וגדלים על קרקע לבנה הסופגת את קרני השמש החזקות ובכך מעלה את אחוזי הסוכר שבענב באופן משמעותי. בתום תהליך תסיסת היין הראשוני, אחוז האלכוהול שבו עולה לרמה של 15%-18%,בהתאם להחלטת היינן, הנשענת על זמן החמצון ותקופת היישון המתוכננת. תהליך זה מעניק ליין צבעים וטעמים מגוונים. כך נוצר ספקטרום רחב של יינות שרי, הנע בין יינות יבשים בעלי גוונים צהבהבים, זהובים וענבריים לבין יינות מתוקים וסמיכים בגוונים חומים עמוקים. אלו יינות העוברים יישון ארוך מאוד, החל מ- 8 שנים עד למעלה מ- 30 שנה. המשותף ליינות אלו הוא שיטת היישון הנקראת שיטת הסולרה (Solera), שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה- 19. בשיטה זו יוצרים ערבוב מתוחכם בין יינות משנים שונות ובכך מעניקים ליין השרי אופי ייחודי שנשאר אחיד במשך כל השנים ולא משתנה משנה לשנה.

אל כל בר אליו נציץ בחרז דה לה פרונטרה, ובכל שעות היממה, נזכה לראות את התושבים ב"פעילות המסורתית" אליה הם מקדישים שעות בגאווה טהורה: מזיגה של יין השרי אל כוסיות קטנטנות בקצב אנדלוסי, מנת טאפאס צנועה ליד, ריח טבק באוויר, צלילי גיטרה ברקע וקול זמר הפלמנקו הצרוד, המזכיר לנו שוב את המיזוג המושלם בין השניים.
 
כרמים בדרום ספרד
יין במרכז העיר - חרז דה לה פרונטרה, דרום ספרד  (צילום: כרמית וייס)






שלוש הדתות המונותאיסטיות במשתה רוחני
אדמתה של אנדלוסיה ספגה את השפעתן של שלוש הדתות המונותאיסטיות, שיצרו את דמותה של ספרד העכשווית. השימוש ביין היה מקובל בקרב יהודים ובקרב נוצרים במשך שנים רבות. לצד אלו התווסף הזרם הסופי – זרם מיסטי באסלאם, שבו לפתע האיסור הדתי פגש את מצוות השתייה והוליד דרך חיים המבוססת על טהרת המשתה הרוחני.

הזרם הסופי חדר לספרד במאה ה- 9 ומשך אליו הוגי דעות, מדענים ופילוסופים רבים, אשר עסקו באותה תקופה בתכנים רוחניים. עבור המאמין הסופי כל יום הוא משתה החיים, בו הוא נקרא לחוג סביב היין כהתגלמות האלוהית ולהשתחרר באמצעותו מהאני העצמי. עבורו, דבר אינו חשוב יותר מאשר האהבה ולמענה ישתה עד הטיפה האחרונה. בכתיבה הסופית שזורים רמזים, סמלים, תיאורים ודימויים רבים מעולם המשתה, ואוצר המילים הסופי היה עשיר במילים כמו "יין", "תירוש", "גביע" ו"טברנה", שהיו בשימוש יומיומי.
כתבה על נפלאות קורדובה וגרנדה

עושים יין בספרד
התחנה הסופית של הענבים, מכאן הם יעברו תהליך עד לבקבוקם ולבסוף יגיעו אל חיככם  (צילום באדיבות: שירה לבל)

"הייתי רוצה להיות אני עצמי יין ולשתות את כל כולי", אמר פדריקו גארסיה לורקה (Federico García Lorca) באחד משיריו. נזכרתי בניצוץ הפיוטי הזה כאשר הבקבוק החצי ריק חצי מלא הסתיים. אז הבנתי ששבתי מהמסע אל ה"עולם הישן של היין ואהבה", ושזו עת לעצום עיניים ולחלום עוד על ספרד - "חלומות באספמיה "...


כתבות נוספות על טיולים באזורי כרמים ויין
יין בהפתעה - עשרה מחוזות יין מעניינים
סיורי יקבים בעולם
טעימות על דרך היין של אלזס (צרפת)
על יין ומסורת בגאורגיה
פורטו - עיר קטנה ויין בה הרבה (פורטוגל)
עמק נהר דורו - שכרון נופים ויין (פורטוגל)

הכרמים של לאבו - אגם ז'נבה (שוויץ)
עולם היין של סיציליה (איטליה)
אזור יין טוקאי בהונגריה

כתבות נוספות על דרום ספרד
מדריך למבקר באלהמברה
נפלאות קורדובה וגרנדה
סביליה בירת אנדלוסיה
אנדלוסיה: ערי הגבול והכפרים הלבנים
קוסטה דל סול: חופי השמש של אנדלוסיה






שירה לבל
 
שירה לבלהגיעה לספרד בעקבות התשוקה לריקוד הפלמנקו ועם השנים נחשפה לתרבות היין העשירה שבספרד, והוסמכה כסומלייר בבית הספר למסעדנות ולימודי יין שבברצלונה. כיום היא מדריכה סיורי יקבים בקטאלוניה, מנחה קורסים, סדנאות, טעימות יין ומעגלי נשים ויין. 
ניתן ליצור איתה קשר במייל: shira_lebel@hotmail.com









מספר צפיות: 5600
2565