ערי הגבול והכפרים הלבנים של אנדלוסיה
מאת: כרמית וייס

בכתבה זו נצפה במופע רכיבת סוסים מרתק, נטעם יין, נרקוד פלמנקו, ובעיקר נשוטט בין כפרים קסומים, שבתיהם הלבנים טובלים בירוק עז. אך תחילה, כמה מילים על אנדלוסיה.

 

אנדלוסיה (Andalucía) היא המקור לכמה מהמאפיינים שאנו נוטים בדרך כלל לזהות עם ספרד – ריקוד ומוסיקת הפלמנקו, מלחמות השוורים, ובן נוסף, מוכר פחות -  יין השרי. 

 
8.5 מיליון תושבים מתגורים כיום באנדלוסיה, המחוז המאוכלס ביותר בספרד, המשתרע על פני שטח של 87 אלף קמ"ר (פי 4 ממדינת ישראל), בדרום חצי האי האיברי. אנדלוסיה היא אחת מ-17 הקהילות האוטונומיות (מחוזות) של ספרד, והיא משתרעת בדרומה של המדינה, נושקת לים התיכון ולאוקיינוס האטלנטי, המופרדים על ידי מצר גיברלטר.
 
מקורו של השם אנדלוסיה הוא בשם הערבי "אל-אנדלוס", כך כונה חצי האי האיברי לאחר כיבושו על ידי המוסלמים, בשנת 711. השפעות אותו שלטון, שערך קרוב  ל- 800 שנה, ניכרות היטב בתרבות ובסגנון הבנייה באנדלוסיה.
 

יעדים המתוארים ומקומות לינה בכתבה זו:
העיר חרז דה לה פרונטרה (A), מלון ארוסטאר אסטה רגיה חרז, 
העיירה ארקוס דה לה פרונטרה (B), פארדור ארקוס דה לה פרונטרה, 
הכפר גרזלמה (C), העיירה רונדה (D), מלון קטלוניה רונדה | מלון סוהו בוטיק - פאלאסיו סן גבריאל

 

---

---

 

רקונקיסטה (Reconquista) הוא מושג שתשמעו שוב ושוב בטיול בספרד, וכדאי להכירו. מדובר על השנים שלאחר הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי, במהלכן כבשו אותו הנוצרים בהדרגה והחזירו לנצרות את השליטה בו. רק בשנת 1492 נפל המעוז המוסלמי האחרון בחליפות גרנדה, עם הגשת כתב הכניעה למלכים הקתולים פרננדו ואיזבלה. עד אז התייצב קו הגבול כל פעם במקום אחר.
 
רוב שטחי חצי האי האיברי וגם חלק משטחי אנדלוסיה, נכבשו מחדש עד אמצע המאה ה-13, אולם המעוז האחרון נפל רק 200 שנה לאחר מכן. הערים שהיוו את קו הגבול במהלך התקדמות הנוצרים דרומה, שמן מסתיים ב"לה פרונטרה" (la Frontera), כלומר "של הגבול". אנו נבקר כאן בשתיים מהן.
 

ארקוס דה לה פרונטרה, פעם עיירת גבול והיום יעד לתיירים - תצפית ממרפסת מלון פארדור ארקוס דה לה פרונטרה
 (צילום: כרמית וייס)

 

העיר חרז דה לה פרונטרה  (Jerez de la Frontera) נמצאת 90 ק"מ דרומית לסביליה, לא הרחק מחופי האוקיינוס האטלנטי. 215 אלף תושבים מתגוררים בעיר החמישית בגודלה באנדלוסיה. משנת 1264, אז חזרה העיר לידיים נוצריות, ועד להדיפתם הסופית של המוסלמים לאפריקה, היתה העיר אחת מערי הגבול וקרבות רבים התרחשו בסביבתה. כיום נודעת העיר ביין השרי שמייצרים בה, בגידול סוסים ובריקוד הפלמנקו.
 
שמה של העיר בימי הכיבוש הערבי היה שריש (Sherish), אך הסוחרים האנגלים התקשו לבטא את שמה, ומאותו שיבוש נולד שמו של יין השרי. האזור ידוע באדמותיו הפוריות והוא בעל אקלים אידאלי לגידול גפנים, עם 300 ימי שמש בשנה, ואין זה מקרה שיין השרי נולד דווקא כאן.  בעיר יקבים משפחתיים רבים, הנקראים בודגה (bodegas), ובחלקם ניתן לבקר בסיורים מאורגנים, הכוללים גם טעימות.
בתי מלון בחרז דה לה פרונטרה  |  כתבה על כרמים ויין באנדלוסיה
 

הכיכר המרכזית של חרז דה לה פרונטרה  (צילום: כרמית וייס)

 

יקב משפחתי קטן, בתחומי העיר העתיקה, נקרא בודגה טראדיציון (Bodegas Tradición), על שום שיטות העבודה המסורתיות, בנות 350 שנה, שעדיין נהוגות בו. שורות שורות של חביות עץ מקבלות את התנאים האופטימליים, באולמות בעלי תקרה גבוהה, עשוייה מספר שכבות עץ, חלונות גבוהים מוצלים בוילונות מיוחדים, המחדירים את רוחות האוקיינוס האטלנטי. שלושה סוגי שרי מיוצרים במקום, והם זוכים למחמאות מפי כל הטועמים.
 
באולם נפרד מוצגות תמונות של אמנים ספרדים, בני המאות 15-19, אוסף פרטי של הבעלים. מול הכניסה תלויה תמונה המתארת את הסצינה המפורסמת של כניעת המוסלמים בגרנדה, בפני פרננדו ואיזבלה הרכובים על סוסיהם.
כתבה על פסטיבלי יין בספרד (כולל פסטיבל בחרז)
 

יקב בו מייצרים יין שרי בשיטות מסורתיות וגלריה לאמנות כבונוס  (צילום: כרמית וייס)

 

אזור חרז מצטיין בגידול בקר וסוסים, ויש בו מספר אורוות סוסים גדולות, שלהן גם בתי ספר לרכיבה. הגדול והמפורסם בהם הוא בית הספר האנדלוסי המלכותי לאמנות הרכיבה (Real Escuela Andaluza del Arte Ecuestre), שהוקם על ידי חואן קרלוס ואשתו סופיה, טרם הומלכו כמלכי ספרד (1975).
 
מופעי סוסים מתקיימים במקום, בזירה גדולה ומקורה, פעם או פעמיים בשבוע (יש להתעדכן באתר). בשאר הימים ניתן לחזות באימוני רכיבה, ולהצטרף לסיור באורוות ובמוזיאון הכירכרות. אנחנו זכינו לחזות במופע בן שעתיים, והזמן חלף במהירות, תוך קריאות התפעלות למראה השליטה של הרוכבים בסוסים האציליים. מדובר בסגנון רכיבה אמנותית (דרסאז'), אז אל תצפו לקפיצות ומכשולים.
 
יעדים נוספים לביקור בחרז דה לה פרונטרה, הם, המצודה - אלקאסאר (Alcázar) שנבנתה בימי השלטון המוסלמי במאה ה-11, והקתדרלה שנבנתה במאה ה-17. בעיר מתקיים פסטיבל פלמנקו גדול, במשך שבועיים (סוף פברואר-תחילת מרץ), ובתחילת מאי מתקיים בה היריד של חרז (Feria de Jerez), שהוא אחת החגיגות הגדולות באנדלוסיה כולה. אנחנו הגענו במאי, לאחר שהיריד כבר הסתיים, אך עדיין זכינו לראות את העיר מקושטת בפריחה הסגולה של עצי היקרנדה. מספרים לנו בגאווה שהעצים הובאו לכאן מברזיל, והם עדיין זוכרים את האביב של חצי הכדור הדרומי, ולכן גם מי שיגיע בסתיו יהנה מפריחתם.
 

מופע רכיבה אמנותית, בית הספר האנדלוסי המלכותי לאמנות הרכיבה  (צילום: כרמית וייס)

---

המלצה על מלון במרכז העיר חרז דה לה פרונטרה

נסיעה של 35 קילומטר צפון-מזרחה, מעבירה אותנו מהמישור להרים, אל עיירת גבול נוספת - ארקוס דה לה פרונטרה (Arcos de la Frontera). גם עיירה זו, שכיום מתגוררים בה 31 אלף תושבים, היתה נקודת גבול, בה התמקמו כוחות ממלכת קסטיליה אל מול המוסלמים.
 
בתיה הלבנים של העיר העתיקה בנויים על מצוק אבן גיר, המתנשא בתלילות מעל עמק נהר Guadalete, הזרוע שדות ומטעים. אנחנו מטפסים ברגל ברחובות הלבנים, העולים אל כיכר קאבילדו (Plaza del Cabildo), לצדי מבצר שבנו המוסלמים ואל מול כנסיית סנטה מריה (Santa María de la Asunción). ממרפסת התצפית מול הכנסייה, מגובה 150 מטר מעל העמק, נשקף נוף עוצר נשימה. למרגלותינו מתפתל הנהר, בין כרמים ושדות, ומעליו בתי העיר העתיקה כמו תלויים על המצוק, עם כנסיית סן פדרו (San Pedro) המתנשאת מעליהם.
 
כדי לקבל נקודת תצפית טובה יותר, אנחנו נכנסים לסעוד את ליבנו במלון הנושק לכיכר - פרדור ארקוס דה לה פרונטרה (Parador de Arcos de la Frontera) שמו. "פרדור" (Parador), הוא השם הספדרי לבתי מלון בבתים עתיקים, ובמקרה זה הפרדור לא מאד עתיק, "רק" בן 250 שנה. 24 חדריו של המלון כולם ממוזגים, וחלק מהם פונים לנוף. אך הנוף מהמרפסת, או אל מול החלון הפנורמי ביום סגריר, נותן תמורה נהדרת, גם למי שאינו מתארח במלון ורק מבקש לשבת לכוס קפה.
לינה בעיירה ארקוס דה לה פרונטרה
 

תצפית ממסעדת מלון ארקוס דה לה פרונטרה (צילום: כרמית וייס)


מלון ארקוס דה לה פרונטרה - מיקום מושלם ואווירה קסומה

---

---

 

העיירה ארקוס דה לה פרונטרה היא אחת משרשרת ארוכה של כפרים לבנים (pueblos blancos), המנקדים את רכסי ההרים של אנדלוסיה. כפר נוסף, 50 קילומטר מערבה, הוא הכפר גרזלמה (Grazalema), שבבתיו הלבנים מתגוררים 2,200 תושבים. כפרים לבנים נוספים על אותו רכס, שכדאי לבקר בהם אם זמנכם בידכם (שלא כמו זמננו), הם: Cortes de la Frontera, El Bosque, Zahara de la Sierra ו- Olvera.
 
הכפר גרזלמה הוא גם השער לנופי הפארק הלאומי סיירה דה גרזלמה (Parque Natural Sierra de Grazalema), שפסגותיו הן הראשונות לפגוש את העננים המגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, בגובה 1500 מטר. מסיבה זו ההרים הם המקום הגשום ביותר בספרד, והגשמים יצרו בסלעי אבן הגיר מספר רב של מערות וקניונים עמוקים. מצוקי הרכס מיוערים בצפיפות והם בית למושבות של נשרים. בפארק יש מסלולי הליכה רבים, שהפופולרי בהם הוא קניון Garganta Verde (לחלק מהמסלולים יש צורך להצטייד באישור בלשכות התיירות בכפרים).

באזור זה עוד מספר פארקים קטנים ומסלולי הליכה רבים לחובבי טבע ולחובבי ההרים. הכפרים הלבנים והעיירה רונדה, אליה נגיע מיד, הם יעד נפלא להתמקם בו ללינה של מספר לילות לאוהבים לטייל בחיק הטבע.
לינה באזור גרזלמה והכפרים הלבנים
 

זוג חסידות וגוזליהן בסוף האביב, נופי הטבע של אנדלוסיה  (צילום: כרמית וייס)

 

העיירה רונדה (Ronda) הוא אולי היפה בין הכפרים הלבנים, אך היא גם מאד מתויירת, מחיר שלעיתים צריך לשלם כשמטיילים במקום כל כך מרשים.  העיר העתיקה הוקמה על ידי הרומאים, כנקודה צבאית במלחמה הפונית השנייה. העיר החדשה משתרעת מצפון לעיר העתיקה ומתגוררים בה 35 אלף תושבים, שרבים מהם מתפרנסים מהתיירים. למעשה רונדה היא יעד התיירות הרביעי הכי פופולרי באנדלוסיה, אחרי סביליה, גרנדה וקורדובה.
 
מראה הקניון העמוק החוצה את העיר העתיקה – קניון אל טאחו (El Tajo), במרכזו זורם נהר גואדאלווין (Guadalevín), הוא מהתמונות שתראו בכל פרסום של לשכת התיירות של אנדלוסיה. שלושה גשרים מחברים את שני צדי הקניון. על גשר פואנטה נואבו (Puente Nuevo) – הגשר החדש – מצטופפים מרבית התיירים והמצלמות מתקתקות ללא הרף. גשר זה אינו ממש חדש – הוא נבנה במחצית השנייה של המאה ה-18, ובניית עמודיו הרחבים, היורדים 120 מטר אל תוך הקניון, גבתה את חייהם של לא מעט פועלים. אם תפנו מבטכם מזרחה, תראו שני גשרים עתיקים יותר. הליכה קצרה הביאה אותי אליהם מסמטאות החלק הדרומי, והחזירה אותי אל החלק הצפוני (אפשר גם הפוך), וכך זכיתי לזווית נפלאה על הקניון והגשר החדש.
לינה בעיירה רונדה
 

הגשר החדש המקשר בין שני חלקי העיירה רונדה  (צילום: כרמית וייס)


שני הגשרים הישנים של רונדה  (צילום: כרמית וייס)

 

סמטאות החלק הצפוני לגשר עמוסות תיירים, אך בחלק הדרומי הם הולכים ומתמעטים, ואני ממליצה לשוטט בו לאן שישאו אותכם רגליכם והמפה. מספר כנסיות, ככרות קטנות, סמטאות אבן צרות, בתי קפה ומסעדות קטנות הפורסים שולחנות בשמש, והרבה תצפיות יפות.
 
בחלק הצפוני, בנוסף למסעדות, בתי קפה וחנויות רבות, נמצאת זירת השוורים הראשונה בספרד - Corrida Goyesca, שהוקמה בשנת 1785. היה זה בן רונדה, לוחם השוורים האגדי פדרו רומרו (Pedro Romero), שפרש מבית הספר לרכיבה בחרז, כדי לייסד סגנון חדש, בו המטדור ניצב על רגליו אל מול השור הזועם. פסל שור ניצב בלב פלאסה דה טורוס (Plaza de Toros), אל מול הזירה, שמשמשת כיום כמוזיאון ורק פעם בשנה מגיעיים אליה שוורים אמיתיים לתצוגת תכלית. זוהי גם סיבה לפסטיבל שלם לכבוד בן העיר המפורסם פדרו רומרו, שנערך בשבוע הראשון של ספטמבר.
 
נושא לוחמת השוורים הוא נושא שנוי במחלוקת. שבוע לפני ביקורנו נהרג בספרד מטדור, שלא לדבר על השוורים המסכנים. למעלה ממחצית תושבי ספרד מתנגדים לספורט האכזרי, אך מסורת כנראה קשה להפסיק.

 

מבט על הקניון המפריד בין שני חלקי העיירה רונדה  (צילום: כרמית וייס)
 

 

שני בתי מלון מומלצים ברונדה

מאחר ובתי המלון ברונדה זוכים לתפוסה מלאה בשיא העונה, אמליץ כאן על שני בתי מלון ברמה גבוהה ביותר, שבנוסף לדירוג 4 כוכבים, זכו גם במיקום ונוף מושלם.
הראשון, מלון קטלוניה רונדה (Catalonia Ronda), ממוקם מצפון לגשר החדש, ליד המדרחוב וזירת השוורים, ומציע חדרים גדולים ומפנקים וסוויטות, בנוסף לנוף נפלא.
השני, מלון סוהו בוטיק - פאלאסיו סן גבריאל (Hotel Soho Boutique Palacio San Gabriel), כפי שמרמז שמו הוא ארמון מרהיב ששופץ בטוב טעים, וממוקם מדרום לגשר החדש.
במידה ושניהם בתפוסה מלאה, המחיר או כל קריטריון אחר לא מתאימים, בצעו כאן חיפוש לבתי מלון נוספים ברונדה. יש לזכור שרוב בתי המלון בעיר לא מציעים חנייה צמודה, מאחר ואין כניסה לעיר העתיקה עם רכב, אך ברוב המקרים יש חניה במרחק של עד 500 מ' וניתן לקבל סיוע בשינוע המזוודות.

כתבות נוספות על אנדלוסיה 

סביליה בירת אנדלוסיה
נפלאות קורדובה וגרנדה
הכפרים הלבנים של מאלגה
קוסטה דל סול: חופי השמש של אנדלוסיה


* הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של אנדלוסיה.