.jpg)
.jpg)
הרי סימיאן – לוח השחמט של אלוהים
מאת: ד"ר חזי שקד
טיול לאתיופיה מציע נופים אנושיים מרתקים, אך נופי טבע מרשימים לא פחות, ובראשם פסגותיהם הגבוהות של הרי סימיאן. על פי אגדה עתיקה, שמקורה במיתולוגיה היוונית, כונה הרכס "לוח השחמט של אלוהים". ריבוי צריחי הסלע הגעשי, שעוצבו על ידי הרוח, נותנים לאגדה מיתולוגית זו משנה תוקף.
מפת אתיופיה ויעדים המוזכרים בכתבה:
מפלי הנילוס הכחול (A), בהאר דהר (C), גונדר (D), דברק (E), פארק הרי סימיאן (F)
לחצו פלוס/מינוס להתקרב/להתרחק או לחצו משמאל-למעלה להגדלת המפה
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תצורות נוף מהמרשימות עלי אדמות
הרי סימיאן נוצרו כתוצאה משחיקה אדירה, במשך 40 מיליוני שנים, של המסלע החשוף הנמצא בחלקה הצפוני של הרמה האתיופית. הרמה נוצרה כתוצאה מהתפרצות לבה מותכת, ממעמקי קרום כדור הארץ, שיצרה שכבת סלע בזלתי בעובי 3,000 מטר מעל פני כדור הארץ.
שחיקת הסלע המגמתי יצרה את אחת מתצורות הנוף המרשימות עליי אדמות. פסגות הרים משוננות, סלעים חשופים ומצוקים אדירים, המזדקרים לגובה של מאות מטרים, לפעמים אפילו עד לגובה של 1,500 מטר. חלק מהסלעים נמתחים לאורך קילומטרים רבים. לדוגמא, הקיר הצפוני של רכס הרי סימיאן אורכו 35 ק"מ. תצורות נוף אלה יוצרות עמקים וואדיות תלולים במיוחד. ברכס הרי סימיאן נמצא ההר הגבוה ביותר באתיופיה, ראס דאשן (Ras Dashen ), המתנשא לגובה 4,620 מטר. עשרים פסגות בתחומי הרכס מתנשאות לגבהים של מעל 4,000 מטר.
תצורות נוף מרשימות ועושר של חי וצומח, שבראשו צמחי הלובליה הענקיים (צילום: דורון באומר)
מורשת עולמית של חי וצומח
אם מוסיפים לכל היופי הגיאולוגי הזה את המגוון הביולוגי הייחודי, של עולם החי והצומח ברכס הרי סימיאן, הרי שקיבלנו עולם נדיר ביופיו ובחשיבותו למורשת העולמית. ואכן הרי סימיאן היו מהראשונים להיכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו (1978).
בהרי סימיאן מינים נדירים השייכים לעולם הצומח האפרו-אלפיני, כמו צמחי הלובליה הענקיים המנקדים את הסוואנה ההררית. לצידם בעלי חיים, כמו בבון ג'לאדה (" ), המסתובב בחופשיות ובקבוצות ענקיות, שועל סימיאן ( Canis simensis, "Ethiopian Wolf" ), הנדיר במיני השועלים, שרק כ- 500 פרטים נשארו ממנו בעולם, ויעל אתיופי (" ), מין אנדמי להרי סימיאן, שמעריכים כי 400 כמותו נותרו בכל העולם, וניתן לראותם מסתובבים על המצוקים האמתניים. מינים אלה נחשבים ל"מיני הדגל" של הפארק.
גם בעלי חיים אחרים, לאו דווקא אנדמיים, מסתובבים בחופשיות בהרי סימיאן. בתחומי הפארק 20 מיני יונקים גדולים, בהם נמר, קרקל, חתול בר, צבוע מנוקד, תן זהוב, מינים של קופים, דוגמת הקולובוס ושני מינים של בבונים, אנטילופות ועוד 5 מינים של יונקים קטנים. בין שאר בעלי החיים ניתן למנות יותר מ- 400 מינים של ציפורים , בהם הפרס ( Gypaetus barbatus, "Bearded Vulture" ) האגדי, מגדולי העופות הדורסים בעולם. גם בין העופות, כמה מינים אנדמים לחלק הזה של העולם.
עושר המינים הגדול הוא תוצאה ישירה של מגוון רחב ועשיר של בתי גידול, הנובע משינויים קיצוניים בהפרשי הגבהים, טופוגרפיה מגוונת וטווח אקלים רחב. כל אלה עיצבו את המערכות האקולוגיות האפרו-אלפיניות והאפרו-הרריות. 
בהרי סימיאן ניתן למצוא מגוון רחב של בעלי חיים (צילומים: CC Leonard A. Floyd, Nik Borrow, Nancy Carels)
טיול וטרק בהרי סימיאן
טרק רגלי ארוך, ששיאו בפסגת ראס דשאן, הוא מהטרקים היפים ומהמרשימים באפריקה. נופיו מספקים חוויה לנפשו של כל אוהב לכת. ההליכה היא בגובה רב, מעל 3,000 מטר ועד לפסגה שגובהה 4,620 מטרים. הטרק אינו קל. הוא ארוך וישנם מקומות בהם הוא תלול, הלינה באוהלים, לפעמים קצת קר וגשום, ואת האוכל מבשלים בדרך. אבל הנופים הדרמטיים, תצורות הנוף עוצרות הנשימה, כאילו צופים מקרוב בנופיו של הירח, והמפגש המרתק עם בבוני הג'לאדה, הופכים את החוויה לבראשיתית משהו, ובמקרה שלי, למציפת רגשות והתרגשות.
את הטיול מתחילים בטיסה מאדיס אבבה לגונדר. בדרך כדאי לעצור בבאהיר דהר (Baḥir Dar ), העיר השוכנת על אגם טאנה (Tana ), מקור הנילוס הכחול (Blue Nile ). ניתן לשוט על האגם ולהגיע לאיים ציוריים, בהם כנסיות אתיופיות מיוחדות. בהמשך לצאת לטיול רגלי אל מפלי טיסיסאט (Tis Issat ), המוכרים בשם מפלי הנילוס הכחול, בתחילת דרכו של הנילוס הכחול לעבר הנילוס, 30 ק"מ מהעיר בהאר דהר. גובהם של המפלים כ- 45 מטר ורוחבם עד 400 מטר, ושפיעתם תלויה כמובן בעונות השנה.
גונדר, בירתם של האתיופים במאה ה- 17, היא היעד הבא בדרכנו צפונה אל הרי סימיאן. בעיר מבני ציבור וארמונות מהמאה ה- 17, ולא לחינם קיבלה את השם "קמלוט של אפריקה". מגונדר יוצאים בנסיעה של 3-4 שעות אל עבר דברק, שער היציאה לטרק ברכס הרי סימיאן, שם גם ממוקמים משרדי הפארק. ההתארגנות ליציאה נעשית ממשרדי הפארק, שם נרשמים, משלמים, ומצטיידים באישורים, מדריכים ומלווים חמושים (מתוך כוונה להגן על המטיילים מבעלי חיים, או אולי לספק עבודה לתושבי המקום).
הטרק המומלץ בהרי סימיאן הוא בן 9 ימים, וזה גם הטרק שאני עשיתי וממשיך לעשות בתור מדריך טיולים. עלייה לכיוון הסימיאן הגבוה, בדרכינו אל מפלי גינבר (Ginbar ), דרך נופים מצוקיים וקניונים עוצרי משימה. המסלול עצמו ממשיך ועובר דרך פסגות ומצוקי הפארק, מצוקים תלולים שאורכם מאות מטרים ואפילו יותר, דרך הנופים האפרו-אלפינים והצמחייה האפרו-אלפינית, שעיקרה מקבצים גדולים של לובליות ענק. בדרכנו אנו חוצים את קו פרשת המים של רכס הרי סימיאן. יש את אלו שיחליטו לטפס ולהגיע לפסגת אבא יארד, 4,409 מטרים גובהה, ולהפוך אותה לגבוהה במסלול, יש כאלה שיחליטו כי ברצונם להגיע לפסגת ראס דשאן, הגבוהה מעט יותר. החזרה בירידה לכיוון הסימיאן התחתון ומשם בחזרה לדברק ולגונדר.
כתבה על טיול לאתיופיה - ירושלים השחורה
המערכת האקולוגית של הרי סימיאן
אבל לא הכול היה ורוד בהרי סימיאן, ועדיין לא ניתן לנוח על זרי דפנה. הפארק נמצא תחת השפעה של ריכוזי אוכלוסייה גדולים ותחת השפעת פעילות האדם בכלל. כבר בתקופה בה הוכרז הפארק, 80 אחוזים ממנו היו תחת השפעה אנושית כזו או אחרת: ריבוי ישובים וכפרים, גידולים חקלאיים אינטנסיביים ללא כל בקרה, שחיקה והרס של הקרקעות, בעיקר סביב הכפר הגדול גיץ' (Gich ), שרפות יער, כריתת עצים ורעיית יתר של בקר ומקנה. אלו איימו על המרקם העדין של המערכת האקולוגית המאוד ייחודית הזו, וכבר אז נצפו ניצני שינויים בבתי הגידול, שהעיקריים שבהם היו קיטוע בתי הגידול ודחיקה של מיני בעלי חייים, על ידי הכמויות האדירות של המקנה והבקר.
אמנם חלק מהנוף אכן השתנה, חלק מבעלי החיים אכן נדחק, אבל היה עוד מה להציל. עדיין היה מספיק שטח בו הסתובבו היעלים האנדמיים והשועל הנדיר, ומשהוכרז הפארק בשנת 1969, היה זה צעד ראשון בדרך לשימור מערכת אקולוגית רגישה וייחודית. בשנת 1978 הורחבו גבולות הפארק וניתן יותר מקום לבעלי החיים השוכנים בו, על חשבון בעלי החיים השייכים לאוכלוסיה המקומית. ישובי הסביבה איימו באופן ישיר על שלמותו של הפארק ועל בריאותה של המערכת האקולוגית. כך נוצרו בין הישובים מסדרונות טבעיים שמורים, נקיים מהשפעות האדם. המסדרונות הללו חשובים למעבר בעלי החיים מאזור אחד לשני, וליצירת רצף טריטוריאלי שיכול היה לקיים את שוכני הפארק.
הרי סמיאן, מרקם עדין של הטבע עם האוכלוסייה המקומית (צילום: דורון באומר)
האוכלוסייה המקומית של הרי סימיאן
בשנת 1996 הוכרז הפארק על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בסיכון, ובכך נוספה תרומה נכבדה וחשובה מאין כמוה לשמירת המערכת האקולוגית העדינה והשברירית של רכס הרי סימיאן. מאז נעשו נסיונות רבים לשתף את האוכלוסייה המקומית בשמירה על ערכי טבע ייחודיים אלה. שיתוף הפעולה מצד התושבים המקומיים יצר זיקה חשובה בינם לבין הפארק, וחלק גדול מהם עובד ומקיים את עצמו ממתן שירותים לפארק ולתיירים המגיעים לטייל בתחומיו. יחד עם זאת, העוני הרב של תושבי המקום, ההתחממות הגלובלית וחוסר בכרי דשא ומקומות רעייה טובים – עדיין יוצרים קונפליקט בין המקומיים, המנסים להתקיים ולקיים משפחותיהם, לבין הפקחים ורשויות שמירת הטבע, המנסים להגן על ערכי הטבע של רכס הרי סימיאן.
הקונפליקט עדיין בעיצומו ויש לספק פרנסה אלטרנטיבית לקהילות המסתמכות על חקלאות, מקנה ובקר. באתיופיה זה לא קל, וגם לא יהיה קל. מדובר על קהילות בעלות מסורות עתיקות, וגם את זה לא יהיה פשוט לשנות. יחד עם זאת, אין מנוס מלהמשיך ולנסות לשלב את האוכלוסיה המקומית בשמירה על משאבי טבע ייחודיים אלה, בתמורה לפרנסה יציבה ומכובדת, כדוגמת שילובם המיידי בתיירות האקולוגית – אקוטוריזם. בד בבד, חייבת הממשלה להעניק לתושבי המקום חינוך סביבתי, ואם יש צורך, לפתח תשתיות, שיספקו לתושבים עוד עבודה. אבל זו אתיופיה, וכסף הוא משאב לא כך כך זמין.
כפר בהרי סימיאן, מסורות עתיקות ופרנסה מחקלאות (צילום: דורון באומר)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
בבוני הג'לאדה – הסמל של פארק הרי סימיאן
בבוני הג'לאדה הם המרתקים והמעניינים במינים הנמצאים בפארק הרי סימיאן. הם נחשבים לסמל הפארק וליצורים מאוד חברותיים. בניגוד למיני הדגל האחרים של הפארק, אין הם נמצאים בסכנת הכחדה. הם שונים מבבונים אחרים, גם פיזיולוגית וגם התנהגותית, ולכן הם אינם באמת נחשבים לבבונים "אמיתיים". נחיריהם מרוחקים מקצה אפם, והנקבות שלהם נוטות לשבת על אחוריהן לפרקי זמן ארוכים, עובדה שיש לה משמעות רבה בהתנהגות הייחום וההזדווגות של המין. בעוד שאר מיני הבבונים נוהגים להישען על יד אחת ובשנייה לאכול עשב, בבוני הג'לאדה משתמשים בשתי ידיהם כדי ללקט עשב ולאכול אותו. בולטת במיוחד פרוותם האדירה של הזכרים, שצבעה חום-צהבהב, והיא מכסה גוף רזה ודל שומן. אורכו של הזכר יכול להגיע עד ל- 75 ס"מ, והוא כפול בגודלו מן הנקבה.
האופי הטופוגרפי של הרי סימיאן, הופך את האזור לאחד מאזורי המחיה האולטימטיביים של בבוני הג'לאדה, שהם חובבי מצוקים מושבעים. הם לנים במצוקים הבלתי נגישים, כדי לחמוק מטורפים. חיפוש מזון הוא החלק הארי בפעילותם של הג'לאדות. עם בוקר, לאחר שירדו מהמצוקים בדרכם לאזורים העשבוניים, שם הם צורכים את עיקר מזונם, נוצרות להקות של מאות פרטים. בניגוד למיני בבונים אחרים, הנקבות הן אלה הקובעות את המסלול היומי בעקבות המזון. הן גם אלה הבוחרות את הזכר שלהן, והן גם שמחליטות אם להעביר את השליטה על הקבוצה לזכר אחר.
פרטים המשתייכים לקבוצה משפחתית מסוימת, אינם מהססים להתעמת עם משפחות אחרות על שטחי המחיה המועדפים, בעיקר אם זמינות המזון מועטת. הזכרים אינם תוקפניים יתר על המידה במריבות בין-משפחתיות, ואלה מסתיימות רק לעתים נדירות בתבוסתו של בעל ההרמון. אולם אם זכר בעל הרמון אינו מגן כראוי על הנקבות שלו, הוא עלול לאבד את סמכותו בעיניהן ואת זכויותיו המיניות. במקרה כזה זכר אחר מדיח אותו ממעמדו.
תקשורת של בבונים...
חלק נכבד מהתקשורת של בבוני הג'לאדה מתבצע באמצעות הבעות פנים, הנחשבות בין המשונות והדרמתיות ביותר בעולם החי, בעיקר הפיכת השפתיים וכיווץ עור הראש. יש להם 27-30 טיפוסי קולות קשר שונים, שמחציתם מיועדים למטרות חברתיות טהורות.
בבוני הג'לאדה אינם ניזונים מבשר, אלא מעשב, שורשים וצמחים שונים, והם מגוונים בחרקים דוגמת חגבים. כיוון שמזונם דל אנרגיה הם מבלים את עיקר זמנם באכילה. 60 אחוז משעות האור, יותר מכל פרימט אחר, הם יושבים על ישבנם ואוכלים, ולכן קשה לזכרים להבחין במצב הייחום של הנקבות, המתבטא בדרך כלל בעכוז אדום ונפוח. משום כך נאלצו הנקבות לפתח סימני ייחום נוספים, כמו ניצני שדיים קטנים ושינוי בצבע הכתמים על עורן. הזכרים יודעים לזהות זאת ולהגיב בהתאם...
בבוני ג'לאדה, הבבונים היחידים המלקטים מזון בשתי ידיים (צילום: חזי שקד)
מידע נוסף
לינה בעיר גונדר
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
טרק להר מרו והר קילימנג'רו
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
כתבות נוספות על אתיופיה
שחיקת הסלע המגמתי יצרה את אחת מתצורות הנוף המרשימות עליי אדמות. פסגות הרים משוננות, סלעים חשופים ומצוקים אדירים, המזדקרים לגובה של מאות מטרים, לפעמים אפילו עד לגובה של 1,500 מטר. חלק מהסלעים נמתחים לאורך קילומטרים רבים. לדוגמא, הקיר הצפוני של רכס הרי סימיאן אורכו 35 ק"מ. תצורות נוף אלה יוצרות עמקים וואדיות תלולים במיוחד. ברכס הרי סימיאן נמצא ההר הגבוה ביותר באתיופיה, ראס דאשן (
תצורות נוף מרשימות ועושר של חי וצומח, שבראשו צמחי הלובליה הענקיים (צילום: דורון באומר)
בהרי סימיאן מינים נדירים השייכים לעולם הצומח האפרו-אלפיני, כמו צמחי הלובליה הענקיים המנקדים את הסוואנה ההררית. לצידם בעלי חיים, כמו בבון ג'לאדה ("
גם בעלי חיים אחרים, לאו דווקא אנדמיים, מסתובבים בחופשיות בהרי סימיאן. בתחומי הפארק 20 מיני יונקים גדולים, בהם נמר, קרקל, חתול בר, צבוע מנוקד, תן זהוב, מינים של קופים, דוגמת הקולובוס ושני מינים של בבונים, אנטילופות ועוד 5 מינים של יונקים קטנים. בין שאר בעלי החיים ניתן למנות יותר מ- 400 מינים
עושר המינים הגדול הוא תוצאה ישירה של מגוון רחב ועשיר של בתי גידול, הנובע משינויים קיצוניים בהפרשי הגבהים, טופוגרפיה מגוונת וטווח אקלים רחב. כל אלה עיצבו את המערכות האקולוגיות האפרו-אלפיניות והאפרו-הרריות.
בהרי סימיאן ניתן למצוא מגוון רחב של בעלי חיים (צילומים:
טיול וטרק בהרי סימיאן
טרק רגלי ארוך, ששיאו בפסגת ראס דשאן, הוא מהטרקים היפים ומהמרשימים באפריקה. נופיו מספקים חוויה לנפשו של כל אוהב לכת. ההליכה היא בגובה רב, מעל 3,000 מטר ועד לפסגה שגובהה 4,620 מטרים. הטרק אינו קל. הוא ארוך וישנם מקומות בהם הוא תלול, הלינה באוהלים, לפעמים קצת קר וגשום, ואת האוכל מבשלים בדרך. אבל הנופים הדרמטיים, תצורות הנוף עוצרות הנשימה, כאילו צופים מקרוב בנופיו של הירח, והמפגש המרתק עם בבוני הג'לאדה, הופכים את החוויה לבראשיתית משהו, ובמקרה שלי, למציפת רגשות והתרגשות.
את הטיול מתחילים בטיסה מאדיס אבבה לגונדר. בדרך כדאי לעצור בבאהיר דהר (Baḥir Dar ), העיר השוכנת על אגם טאנה (Tana ), מקור הנילוס הכחול (Blue Nile ). ניתן לשוט על האגם ולהגיע לאיים ציוריים, בהם כנסיות אתיופיות מיוחדות. בהמשך לצאת לטיול רגלי אל מפלי טיסיסאט (Tis Issat ), המוכרים בשם מפלי הנילוס הכחול, בתחילת דרכו של הנילוס הכחול לעבר הנילוס, 30 ק"מ מהעיר בהאר דהר. גובהם של המפלים כ- 45 מטר ורוחבם עד 400 מטר, ושפיעתם תלויה כמובן בעונות השנה.
גונדר, בירתם של האתיופים במאה ה- 17, היא היעד הבא בדרכנו צפונה אל הרי סימיאן. בעיר מבני ציבור וארמונות מהמאה ה- 17, ולא לחינם קיבלה את השם "קמלוט של אפריקה". מגונדר יוצאים בנסיעה של 3-4 שעות אל עבר דברק, שער היציאה לטרק ברכס הרי סימיאן, שם גם ממוקמים משרדי הפארק. ההתארגנות ליציאה נעשית ממשרדי הפארק, שם נרשמים, משלמים, ומצטיידים באישורים, מדריכים ומלווים חמושים (מתוך כוונה להגן על המטיילים מבעלי חיים, או אולי לספק עבודה לתושבי המקום).
הטרק המומלץ בהרי סימיאן הוא בן 9 ימים, וזה גם הטרק שאני עשיתי וממשיך לעשות בתור מדריך טיולים. עלייה לכיוון הסימיאן הגבוה, בדרכינו אל מפלי גינבר (Ginbar ), דרך נופים מצוקיים וקניונים עוצרי משימה. המסלול עצמו ממשיך ועובר דרך פסגות ומצוקי הפארק, מצוקים תלולים שאורכם מאות מטרים ואפילו יותר, דרך הנופים האפרו-אלפינים והצמחייה האפרו-אלפינית, שעיקרה מקבצים גדולים של לובליות ענק. בדרכנו אנו חוצים את קו פרשת המים של רכס הרי סימיאן. יש את אלו שיחליטו לטפס ולהגיע לפסגת אבא יארד, 4,409 מטרים גובהה, ולהפוך אותה לגבוהה במסלול, יש כאלה שיחליטו כי ברצונם להגיע לפסגת ראס דשאן, הגבוהה מעט יותר. החזרה בירידה לכיוון הסימיאן התחתון ומשם בחזרה לדברק ולגונדר.
כתבה על טיול לאתיופיה - ירושלים השחורה
המערכת האקולוגית של הרי סימיאן
אבל לא הכול היה ורוד בהרי סימיאן, ועדיין לא ניתן לנוח על זרי דפנה. הפארק נמצא תחת השפעה של ריכוזי אוכלוסייה גדולים ותחת השפעת פעילות האדם בכלל. כבר בתקופה בה הוכרז הפארק, 80 אחוזים ממנו היו תחת השפעה אנושית כזו או אחרת: ריבוי ישובים וכפרים, גידולים חקלאיים אינטנסיביים ללא כל בקרה, שחיקה והרס של הקרקעות, בעיקר סביב הכפר הגדול גיץ' (Gich ), שרפות יער, כריתת עצים ורעיית יתר של בקר ומקנה. אלו איימו על המרקם העדין של המערכת האקולוגית המאוד ייחודית הזו, וכבר אז נצפו ניצני שינויים בבתי הגידול, שהעיקריים שבהם היו קיטוע בתי הגידול ודחיקה של מיני בעלי חייים, על ידי הכמויות האדירות של המקנה והבקר.
אמנם חלק מהנוף אכן השתנה, חלק מבעלי החיים אכן נדחק, אבל היה עוד מה להציל. עדיין היה מספיק שטח בו הסתובבו היעלים האנדמיים והשועל הנדיר, ומשהוכרז הפארק בשנת 1969, היה זה צעד ראשון בדרך לשימור מערכת אקולוגית רגישה וייחודית. בשנת 1978 הורחבו גבולות הפארק וניתן יותר מקום לבעלי החיים השוכנים בו, על חשבון בעלי החיים השייכים לאוכלוסיה המקומית. ישובי הסביבה איימו באופן ישיר על שלמותו של הפארק ועל בריאותה של המערכת האקולוגית. כך נוצרו בין הישובים מסדרונות טבעיים שמורים, נקיים מהשפעות האדם. המסדרונות הללו חשובים למעבר בעלי החיים מאזור אחד לשני, וליצירת רצף טריטוריאלי שיכול היה לקיים את שוכני הפארק.
הרי סמיאן, מרקם עדין של הטבע עם האוכלוסייה המקומית (צילום: דורון באומר)
האוכלוסייה המקומית של הרי סימיאן
בשנת 1996 הוכרז הפארק על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בסיכון, ובכך נוספה תרומה נכבדה וחשובה מאין כמוה לשמירת המערכת האקולוגית העדינה והשברירית של רכס הרי סימיאן. מאז נעשו נסיונות רבים לשתף את האוכלוסייה המקומית בשמירה על ערכי טבע ייחודיים אלה. שיתוף הפעולה מצד התושבים המקומיים יצר זיקה חשובה בינם לבין הפארק, וחלק גדול מהם עובד ומקיים את עצמו ממתן שירותים לפארק ולתיירים המגיעים לטייל בתחומיו. יחד עם זאת, העוני הרב של תושבי המקום, ההתחממות הגלובלית וחוסר בכרי דשא ומקומות רעייה טובים – עדיין יוצרים קונפליקט בין המקומיים, המנסים להתקיים ולקיים משפחותיהם, לבין הפקחים ורשויות שמירת הטבע, המנסים להגן על ערכי הטבע של רכס הרי סימיאן.
הקונפליקט עדיין בעיצומו ויש לספק פרנסה אלטרנטיבית לקהילות המסתמכות על חקלאות, מקנה ובקר. באתיופיה זה לא קל, וגם לא יהיה קל. מדובר על קהילות בעלות מסורות עתיקות, וגם את זה לא יהיה פשוט לשנות. יחד עם זאת, אין מנוס מלהמשיך ולנסות לשלב את האוכלוסיה המקומית בשמירה על משאבי טבע ייחודיים אלה, בתמורה לפרנסה יציבה ומכובדת, כדוגמת שילובם המיידי בתיירות האקולוגית – אקוטוריזם. בד בבד, חייבת הממשלה להעניק לתושבי המקום חינוך סביבתי, ואם יש צורך, לפתח תשתיות, שיספקו לתושבים עוד עבודה. אבל זו אתיופיה, וכסף הוא משאב לא כך כך זמין.
כפר בהרי סימיאן, מסורות עתיקות ופרנסה מחקלאות (צילום: דורון באומר)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
בבוני הג'לאדה – הסמל של פארק הרי סימיאן
בבוני הג'לאדה הם המרתקים והמעניינים במינים הנמצאים בפארק הרי סימיאן. הם נחשבים לסמל הפארק וליצורים מאוד חברותיים. בניגוד למיני הדגל האחרים של הפארק, אין הם נמצאים בסכנת הכחדה. הם שונים מבבונים אחרים, גם פיזיולוגית וגם התנהגותית, ולכן הם אינם באמת נחשבים לבבונים "אמיתיים". נחיריהם מרוחקים מקצה אפם, והנקבות שלהם נוטות לשבת על אחוריהן לפרקי זמן ארוכים, עובדה שיש לה משמעות רבה בהתנהגות הייחום וההזדווגות של המין. בעוד שאר מיני הבבונים נוהגים להישען על יד אחת ובשנייה לאכול עשב, בבוני הג'לאדה משתמשים בשתי ידיהם כדי ללקט עשב ולאכול אותו. בולטת במיוחד פרוותם האדירה של הזכרים, שצבעה חום-צהבהב, והיא מכסה גוף רזה ודל שומן. אורכו של הזכר יכול להגיע עד ל- 75 ס"מ, והוא כפול בגודלו מן הנקבה.
האופי הטופוגרפי של הרי סימיאן, הופך את האזור לאחד מאזורי המחיה האולטימטיביים של בבוני הג'לאדה, שהם חובבי מצוקים מושבעים. הם לנים במצוקים הבלתי נגישים, כדי לחמוק מטורפים. חיפוש מזון הוא החלק הארי בפעילותם של הג'לאדות. עם בוקר, לאחר שירדו מהמצוקים בדרכם לאזורים העשבוניים, שם הם צורכים את עיקר מזונם, נוצרות להקות של מאות פרטים. בניגוד למיני בבונים אחרים, הנקבות הן אלה הקובעות את המסלול היומי בעקבות המזון. הן גם אלה הבוחרות את הזכר שלהן, והן גם שמחליטות אם להעביר את השליטה על הקבוצה לזכר אחר.
פרטים המשתייכים לקבוצה משפחתית מסוימת, אינם מהססים להתעמת עם משפחות אחרות על שטחי המחיה המועדפים, בעיקר אם זמינות המזון מועטת. הזכרים אינם תוקפניים יתר על המידה במריבות בין-משפחתיות, ואלה מסתיימות רק לעתים נדירות בתבוסתו של בעל ההרמון. אולם אם זכר בעל הרמון אינו מגן כראוי על הנקבות שלו, הוא עלול לאבד את סמכותו בעיניהן ואת זכויותיו המיניות. במקרה כזה זכר אחר מדיח אותו ממעמדו.
תקשורת של בבונים...
חלק נכבד מהתקשורת של בבוני הג'לאדה מתבצע באמצעות הבעות פנים, הנחשבות בין המשונות והדרמתיות ביותר בעולם החי, בעיקר הפיכת השפתיים וכיווץ עור הראש. יש להם 27-30 טיפוסי קולות קשר שונים, שמחציתם מיועדים למטרות חברתיות טהורות.
בבוני הג'לאדה אינם ניזונים מבשר, אלא מעשב, שורשים וצמחים שונים, והם מגוונים בחרקים דוגמת חגבים. כיוון שמזונם דל אנרגיה הם מבלים את עיקר זמנם באכילה. 60 אחוז משעות האור, יותר מכל פרימט אחר, הם יושבים על ישבנם ואוכלים, ולכן קשה לזכרים להבחין במצב הייחום של הנקבות, המתבטא בדרך כלל בעכוז אדום ונפוח. משום כך נאלצו הנקבות לפתח סימני ייחום נוספים, כמו ניצני שדיים קטנים ושינוי בצבע הכתמים על עורן. הזכרים יודעים לזהות זאת ולהגיב בהתאם...
בבוני ג'לאדה, הבבונים היחידים המלקטים מזון בשתי ידיים (צילום: חזי שקד)
מידע נוסף
לינה בעיר גונדר
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
טרק להר מרו והר קילימנג'רו
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
כתבות נוספות על אתיופיה
את הטיול מתחילים בטיסה מאדיס אבבה לגונדר. בדרך כדאי לעצור בבאהיר דהר (
גונדר, בירתם של האתיופים במאה ה- 17, היא היעד הבא בדרכנו צפונה אל הרי סימיאן. בעיר מבני ציבור וארמונות מהמאה ה- 17, ולא לחינם קיבלה את השם "קמלוט של אפריקה". מגונדר יוצאים בנסיעה של 3-4 שעות אל עבר דברק, שער היציאה לטרק ברכס הרי סימיאן, שם גם ממוקמים משרדי הפארק. ההתארגנות ליציאה נעשית ממשרדי הפארק, שם נרשמים, משלמים, ומצטיידים באישורים, מדריכים ומלווים חמושים (מתוך כוונה להגן על המטיילים מבעלי חיים, או אולי לספק עבודה לתושבי המקום).
הטרק המומלץ בהרי סימיאן הוא בן 9 ימים, וזה גם הטרק שאני עשיתי וממשיך לעשות בתור מדריך טיולים. עלייה לכיוון הסימיאן הגבוה, בדרכינו אל מפלי גינבר (
כתבה על טיול לאתיופיה - ירושלים השחורה
אמנם חלק מהנוף אכן השתנה, חלק מבעלי החיים אכן נדחק, אבל היה עוד מה להציל. עדיין היה מספיק שטח בו הסתובבו היעלים האנדמיים והשועל הנדיר, ומשהוכרז הפארק בשנת 1969, היה זה צעד ראשון בדרך לשימור מערכת אקולוגית רגישה וייחודית. בשנת 1978 הורחבו גבולות הפארק וניתן יותר מקום לבעלי החיים השוכנים בו, על חשבון בעלי החיים השייכים לאוכלוסיה המקומית. ישובי הסביבה איימו באופן ישיר על שלמותו של הפארק ועל בריאותה של המערכת האקולוגית. כך נוצרו בין הישובים מסדרונות טבעיים שמורים, נקיים מהשפעות האדם. המסדרונות הללו חשובים למעבר בעלי החיים מאזור אחד לשני, וליצירת רצף טריטוריאלי שיכול היה לקיים את שוכני הפארק.
הרי סמיאן, מרקם עדין של הטבע עם האוכלוסייה המקומית (צילום: דורון באומר)
האוכלוסייה המקומית של הרי סימיאן
בשנת 1996 הוכרז הפארק על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בסיכון, ובכך נוספה תרומה נכבדה וחשובה מאין כמוה לשמירת המערכת האקולוגית העדינה והשברירית של רכס הרי סימיאן. מאז נעשו נסיונות רבים לשתף את האוכלוסייה המקומית בשמירה על ערכי טבע ייחודיים אלה. שיתוף הפעולה מצד התושבים המקומיים יצר זיקה חשובה בינם לבין הפארק, וחלק גדול מהם עובד ומקיים את עצמו ממתן שירותים לפארק ולתיירים המגיעים לטייל בתחומיו. יחד עם זאת, העוני הרב של תושבי המקום, ההתחממות הגלובלית וחוסר בכרי דשא ומקומות רעייה טובים – עדיין יוצרים קונפליקט בין המקומיים, המנסים להתקיים ולקיים משפחותיהם, לבין הפקחים ורשויות שמירת הטבע, המנסים להגן על ערכי הטבע של רכס הרי סימיאן.
הקונפליקט עדיין בעיצומו ויש לספק פרנסה אלטרנטיבית לקהילות המסתמכות על חקלאות, מקנה ובקר. באתיופיה זה לא קל, וגם לא יהיה קל. מדובר על קהילות בעלות מסורות עתיקות, וגם את זה לא יהיה פשוט לשנות. יחד עם זאת, אין מנוס מלהמשיך ולנסות לשלב את האוכלוסיה המקומית בשמירה על משאבי טבע ייחודיים אלה, בתמורה לפרנסה יציבה ומכובדת, כדוגמת שילובם המיידי בתיירות האקולוגית – אקוטוריזם. בד בבד, חייבת הממשלה להעניק לתושבי המקום חינוך סביבתי, ואם יש צורך, לפתח תשתיות, שיספקו לתושבים עוד עבודה. אבל זו אתיופיה, וכסף הוא משאב לא כך כך זמין.
כפר בהרי סימיאן, מסורות עתיקות ופרנסה מחקלאות (צילום: דורון באומר)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
בבוני הג'לאדה – הסמל של פארק הרי סימיאן
בבוני הג'לאדה הם המרתקים והמעניינים במינים הנמצאים בפארק הרי סימיאן. הם נחשבים לסמל הפארק וליצורים מאוד חברותיים. בניגוד למיני הדגל האחרים של הפארק, אין הם נמצאים בסכנת הכחדה. הם שונים מבבונים אחרים, גם פיזיולוגית וגם התנהגותית, ולכן הם אינם באמת נחשבים לבבונים "אמיתיים". נחיריהם מרוחקים מקצה אפם, והנקבות שלהם נוטות לשבת על אחוריהן לפרקי זמן ארוכים, עובדה שיש לה משמעות רבה בהתנהגות הייחום וההזדווגות של המין. בעוד שאר מיני הבבונים נוהגים להישען על יד אחת ובשנייה לאכול עשב, בבוני הג'לאדה משתמשים בשתי ידיהם כדי ללקט עשב ולאכול אותו. בולטת במיוחד פרוותם האדירה של הזכרים, שצבעה חום-צהבהב, והיא מכסה גוף רזה ודל שומן. אורכו של הזכר יכול להגיע עד ל- 75 ס"מ, והוא כפול בגודלו מן הנקבה.
האופי הטופוגרפי של הרי סימיאן, הופך את האזור לאחד מאזורי המחיה האולטימטיביים של בבוני הג'לאדה, שהם חובבי מצוקים מושבעים. הם לנים במצוקים הבלתי נגישים, כדי לחמוק מטורפים. חיפוש מזון הוא החלק הארי בפעילותם של הג'לאדות. עם בוקר, לאחר שירדו מהמצוקים בדרכם לאזורים העשבוניים, שם הם צורכים את עיקר מזונם, נוצרות להקות של מאות פרטים. בניגוד למיני בבונים אחרים, הנקבות הן אלה הקובעות את המסלול היומי בעקבות המזון. הן גם אלה הבוחרות את הזכר שלהן, והן גם שמחליטות אם להעביר את השליטה על הקבוצה לזכר אחר.
פרטים המשתייכים לקבוצה משפחתית מסוימת, אינם מהססים להתעמת עם משפחות אחרות על שטחי המחיה המועדפים, בעיקר אם זמינות המזון מועטת. הזכרים אינם תוקפניים יתר על המידה במריבות בין-משפחתיות, ואלה מסתיימות רק לעתים נדירות בתבוסתו של בעל ההרמון. אולם אם זכר בעל הרמון אינו מגן כראוי על הנקבות שלו, הוא עלול לאבד את סמכותו בעיניהן ואת זכויותיו המיניות. במקרה כזה זכר אחר מדיח אותו ממעמדו.
תקשורת של בבונים...
חלק נכבד מהתקשורת של בבוני הג'לאדה מתבצע באמצעות הבעות פנים, הנחשבות בין המשונות והדרמתיות ביותר בעולם החי, בעיקר הפיכת השפתיים וכיווץ עור הראש. יש להם 27-30 טיפוסי קולות קשר שונים, שמחציתם מיועדים למטרות חברתיות טהורות.
בבוני הג'לאדה אינם ניזונים מבשר, אלא מעשב, שורשים וצמחים שונים, והם מגוונים בחרקים דוגמת חגבים. כיוון שמזונם דל אנרגיה הם מבלים את עיקר זמנם באכילה. 60 אחוז משעות האור, יותר מכל פרימט אחר, הם יושבים על ישבנם ואוכלים, ולכן קשה לזכרים להבחין במצב הייחום של הנקבות, המתבטא בדרך כלל בעכוז אדום ונפוח. משום כך נאלצו הנקבות לפתח סימני ייחום נוספים, כמו ניצני שדיים קטנים ושינוי בצבע הכתמים על עורן. הזכרים יודעים לזהות זאת ולהגיב בהתאם...
בבוני ג'לאדה, הבבונים היחידים המלקטים מזון בשתי ידיים (צילום: חזי שקד)
מידע נוסף
לינה בעיר גונדר
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
טרק להר מרו והר קילימנג'רו
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
כתבות נוספות על אתיופיה
הקונפליקט עדיין בעיצומו ויש לספק פרנסה אלטרנטיבית לקהילות המסתמכות על חקלאות, מקנה ובקר. באתיופיה זה לא קל, וגם לא יהיה קל. מדובר על קהילות בעלות מסורות עתיקות, וגם את זה לא יהיה פשוט לשנות. יחד עם זאת, אין מנוס מלהמשיך ולנסות לשלב את האוכלוסיה המקומית בשמירה על משאבי טבע ייחודיים אלה, בתמורה לפרנסה יציבה ומכובדת, כדוגמת שילובם המיידי בתיירות האקולוגית – אקוטוריזם. בד בבד, חייבת הממשלה להעניק לתושבי המקום חינוך סביבתי, ואם יש צורך, לפתח תשתיות, שיספקו לתושבים עוד עבודה. אבל זו אתיופיה, וכסף הוא משאב לא כך כך זמין.
כפר בהרי סימיאן, מסורות עתיקות ופרנסה מחקלאות (צילום: דורון באומר)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
האופי הטופוגרפי של הרי סימיאן, הופך את האזור לאחד מאזורי המחיה האולטימטיביים של בבוני הג'לאדה, שהם חובבי מצוקים מושבעים. הם לנים במצוקים הבלתי נגישים, כדי לחמוק מטורפים. חיפוש מזון הוא החלק הארי בפעילותם של הג'לאדות. עם בוקר, לאחר שירדו מהמצוקים בדרכם לאזורים העשבוניים, שם הם צורכים את עיקר מזונם, נוצרות להקות של מאות פרטים. בניגוד למיני בבונים אחרים, הנקבות הן אלה הקובעות את המסלול היומי בעקבות המזון. הן גם אלה הבוחרות את הזכר שלהן, והן גם שמחליטות אם להעביר את השליטה על הקבוצה לזכר אחר.
פרטים המשתייכים לקבוצה משפחתית מסוימת, אינם מהססים להתעמת עם משפחות אחרות על שטחי המחיה המועדפים, בעיקר אם זמינות המזון מועטת. הזכרים אינם תוקפניים יתר על המידה במריבות בין-משפחתיות, ואלה מסתיימות רק לעתים נדירות בתבוסתו של בעל ההרמון. אולם אם זכר בעל הרמון אינו מגן כראוי על הנקבות שלו, הוא עלול לאבד את סמכותו בעיניהן ואת זכויותיו המיניות. במקרה כזה זכר אחר מדיח אותו ממעמדו.
תקשורת של בבונים...
חלק נכבד מהתקשורת של בבוני הג'לאדה מתבצע באמצעות הבעות פנים, הנחשבות בין המשונות והדרמתיות ביותר בעולם החי, בעיקר הפיכת השפתיים וכיווץ עור הראש. יש להם 27-30 טיפוסי קולות קשר שונים, שמחציתם מיועדים למטרות חברתיות טהורות.
בבוני הג'לאדה אינם ניזונים מבשר, אלא מעשב, שורשים וצמחים שונים, והם מגוונים בחרקים דוגמת חגבים. כיוון שמזונם דל אנרגיה הם מבלים את עיקר זמנם באכילה. 60 אחוז משעות האור, יותר מכל פרימט אחר, הם יושבים על ישבנם ואוכלים, ולכן קשה לזכרים להבחין במצב הייחום של הנקבות, המתבטא בדרך כלל בעכוז אדום ונפוח. משום כך נאלצו הנקבות לפתח סימני ייחום נוספים, כמו ניצני שדיים קטנים ושינוי בצבע הכתמים על עורן. הזכרים יודעים לזהות זאת ולהגיב בהתאם...
בבוני ג'לאדה, הבבונים היחידים המלקטים מזון בשתי ידיים (צילום: חזי שקד)
מידע נוסף
לינה בעיר גונדר
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
טרק להר מרו והר קילימנג'רו
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
כתבות נוספות על אתיופיה
בבוני הג'לאדה אינם ניזונים מבשר, אלא מעשב, שורשים וצמחים שונים, והם מגוונים בחרקים דוגמת חגבים. כיוון שמזונם דל אנרגיה הם מבלים את עיקר זמנם באכילה. 60 אחוז משעות האור, יותר מכל פרימט אחר, הם יושבים על ישבנם ואוכלים, ולכן קשה לזכרים להבחין במצב הייחום של הנקבות, המתבטא בדרך כלל בעכוז אדום ונפוח. משום כך נאלצו הנקבות לפתח סימני ייחום נוספים, כמו ניצני שדיים קטנים ושינוי בצבע הכתמים על עורן. הזכרים יודעים לזהות זאת ולהגיב בהתאם...
לינה בעיר גונדר
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
לינה בעיר הבירה אדיס אבבה
כתבה על תיירות אחראית (איזה מתנות מומלץ להביא, אם בכלל)
כתבה על תקשורת לוויינית למטיילים
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
טרק להר מרו והר קילימנג'רו
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
כתבות נוספות על אתיופיה
צ'ילה: טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
שני טרקים בקירגיזסטן
10 יעדי טרקים מומלצים
 |
אודות הכותב
ד"ר חזי שקד, מנכ"ל ובעלים של חברת הטיולים Mouflon. אקולוג ואנתרופולוג, מרצה לקהל הרחב, מטפס הרים ומדריך טיולים ליעדים מגוונים ברחבי העולם. מתמחה בטיולי שטח ובטיולי עומק בדגש היסטורי, דתי, תרבותי, אנתרופולוגי ופולקלוריסטי. אוהב את שעושה ורואה בכך שליחות.
|
.jpg)
.jpg)
