www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



שבטי הקונסו בדרום אתיופיה – חלק ראשון
מאת: בני פירסט 


התייר המערבי המפונק, לא ימצא בדרום אתיופיה את השירותים ותשתית התיירות הנפלאה של שמורות הטבע המפורסמות של קניה. הוא יגלה כאן אזור בתולי, נידח ומרתק, שטומן בחובו מוקדי טבע ותרבות אותנטיים ולא מתוירים, ובראשם קבוצות אנושיות מרתקות וססגוניות מיוחדות במינן. 


לא לחינם זכה אזור דרום מערב אתיופיה לכינוי “מוזיאון אנתרופולוגי”, בשל מגוון הקבוצות האתניות המתגוררות באזור זה. אנשי הקונסו, העומדים במרכז סדרת כתבות זו, הם רק אחת מהקבוצות הללו.
 
מוזיאון אנתרופולוגי, ילדים בני הקונסו
מוזיאון אנתרופולוגי, ילדים בני הקונסו  (צילום: Frans Devriese)
 
היסטריית הפרנג'י
משאית הספארי הענקית עשתה את דרכה בשביל המתפתל על צלע ההר בינות למטעים וחלקות הדגנים המוריקים. הנוף הירוק השתלב היטב עם האדמה החומה והטופוגרפיה ההררית. על הגבעות הסמוכות ניתן היה להבחין במדרגות ההר החקלאיות (טרסות) שהקימו אנשי הקונסו (Konso), אותם אנו עתידים לפגוש בעוד מספר דקות.
 
עוד עיקול דרך אחרון והנה אנו בקרבת הכפר מצ’קה (Mecheka). עשרות ילדים קטנים עטים על המשאית, מכרכרים סביבה, צווחים: “ביר, ביר” (המטבע האתיופי) ומתכוננים לרגע בו תרד קבוצת הישראלים מן המשאית ותכבד את ילדי הכפר בנוכחותם. קבלת פנים חמה, כנה ותמימה כדוגמת זו שזכינו לה בכפר זה של בני הקונסו, אופיינית מאוד לכל אותם כפרים נידחים, שאינם עמוסי תיירים. בפיהם של התרמילאים המערביים הפוקדים את אתיופיה זכו תופעת ההתלהבות וגילויי השמחה הללו לכינוי “היסטריית הפרנג’י” (פרנג’י - “אירופאי” באמהרית, שהפך לשם כולל לאדם לבן ולכינוי נפוץ לתייר המערבי באתיופיה).

 

אדיס אבבה (A) והכפר קונסו (B) על מפת אתיופיה 
 

מדרפט ג





מסע חוצה מזרח אפריקה
היה זה במסגרת המסע המפרך בין ניירובי, בירת קניה, ואדיס אבבה, בירת אתיופיה.
עם חציית הגבול המדיני מקניה לאתיופיה, חשנו כי מבחינת מימד הזמן שבנו עשרות שנים לאחור, והדבר בא לידי ביטוי בין היתר בכמות התיירים המועטה המגיעה לדרום אתיופיה, שהוא אזור נידח ומנותק. לשם השוואה, קניה שאוכלוסייתה מונה כ- 30 מיליון איש קלטה בעשור האחרון כ- 800 אלף תיירים בממוצע בשנה, ואילו אתיופיה שגודל אוכלוסייתה כפול ומונה כ- 80 מיליון איש, קולטת בשנה לא יותר מכמה עשרות אלפים של תיירים. 
 
שבטי הקונסו
עוני או עושר אנתרופולוגי? (צילום: Frans Devriese)
 
לילה ראשון בקונסו
אל העיירה קונסו (Konso) הגענו לאחר מאבק עיקש שערכה משאית הספארי שלנו עם איתני השטח והתקלות. עיירה קטנה זו נמצאת במיקום מרכזי, על פרשת דרכים המובילה אל עמק האומו במערב ואל אזור אגמי השבר הסורי אפריקני במזרח ובצפון. האגם הקרוב ביותר לקונסו הוא צ’אמו (Chamo), שבקרבתו נמצאת גם עיר המחוז הגדולה בדרום אתיופיה - ארבה מינץ’ (Arba Minch).  עם הגיענו התמקמנו באחד ה”מלונות” המקומיים, שהוא בעצם מתחם רב תכליתי, הכולל בתוכו אכסניה, מסעדה, בר, חניון טיפולים למשאיות ו...בית בושת.
 
העיירה קונסו היא המוקד המסחרי של שאר כפרי הקונסו באזור, כ- 40 במספר. למעשה השם הנכון של בני קבוצה אתנית זו הוא הונצו (Honso, או Honzo), על שם אחת הגבעות המתנשאת בלב המרחב הגיאוגרפי בו נמצאים כפריהם. שמו האמיתי של הכפר הנושא את השם קונסו הוא באקואלה (Bakuele) , אך בשל מרכזיותו וחשיבותו הכלכלית והחברתית הוא נקרא בפי כל “קונסו”.
 
לאחר התארגנות קצרה באכסניה יצאנו להכיר את המקומיים, אשר שמם יצא להם כידידותיים ביותר וכמסבירי פנים (אך גם פושטי יד, כמובן...). לאחר שעות נסיעה ארוכות ומייגעות במשאית הספארי, היה מרגש מאוד לפגוש אנשים נעימים, אשר מצאו עניין רב במשאית הטיולים שלנו, כמו גם במוצאנו מארץ הקודש. התברר כי ההתעניינות מקורה בידע הרב על הנצרות ועל ארץ ישראל, אשר הועבר למקומיים באמצעות חברת המיסיון האיסלנדי (IMS), הפועל בקונסו מאז שנת 1954 ואשר הצליח לאסוף אליו מאמינים רבים. פעילות המיסיון כוללת עבודת דת בכנסייה המקומית, עידוד מקצועי לפרויקטים חקלאיים, הענקת שירותי בריאות וסיוע ליוזמות פיתוח מקומיות. הפעילות מוגדרת כהצלחה רבה, בהתחשב בעובדה שבפעילות הדתית בכנסיה רשומים כ- 23,000 חברים. יחד עם זאת, יש לציין כי רוב אנשי הקונסו אינם מוגדרים נוצרים, אלא מאמינים באל “שלהם”, המכונה Wak, וסיפורי הנצרות מהווים עבורם מסורת משנית, אם בכלל.

 
כיפה על גג בקתת הקונסו
כיפה על גג בקתת הקונסו (צילום: Frans Devriese)
 
אנשי עמל חרוצים
עם שחר נפרדנו מהרעש וההמולה של עיירת המסחר קונסו. יעדנו הוא אחד הכפרים הרחוקים, הממוקם על ראש אחת הגבעות. חלפנו על פני השוק המקומי של סוחרי העצים, המיועדים להסקה ולבניה, והעפלנו אל הגבעות. משהתקרבנו אל פאתי הכפר מצ’קה (Mecheka), יכולנו לחוש את גלי ההתרגשות של הילדים המצפים לבואנו, כשהם אחוזים ב”היסטריית הפאראנג’י” המפורסמת.
 
ירדנו מן המשאית והתקבלנו בחום אנושי רב ומרגש על-ידי זקני הכפר, אשר הצליחו אך בקושי להרגיע את עדרי הפרחחים אשר לא הפסיקו לדרוש מאתנו “ביר, ביר” (המטבע האתיופי) או לחילופין “כרמלה, כרמלה” (סוכריות). העובדה שהיינו קבוצה קטנה אפשרה לנו להסתובב ברחבי הכפר באופן נעים וחופשי.
 
אנשי הקונסו ידועים כאנשי עמל חרוצים, אשר עוסקים בעיקר בחקלאות. הטופוגרפיה ההררית באזור בו הם חיים, אילצה אותם להסתגל לתנאים הגיאוגרפיים המיוחדים ולאתר דרכים יעילות לניצול יעיל של משאבי הקרקע והמים, בעיקר באמצעות שיטות השקיה שימנעו הצפות. בשל מיקומו הגיאוגרפי וגובהו (1,600 מ’ מעל פני הים) האזור אמנם עשיר במשקעים (ממוצע שנתי של כ- 650 מ”מ גשם), אך תפעול לא נכון של השקיית החלקות עלול להביא לפגיעה ביבולים הרבים, המהווים מקור החיים העיקרי של הקונסו. מיני הגידולים החקלאיים והתבואה הם רבים ומגוונים: דוחן, דורה (סורגום), חיטה, שעורה, תירס, אפונה, שעועית, תפוחי אדמה, קישואים, חמניות, בננה, כותנה, קפה ואפילו דבש, המופק מפרחי עצי השיטה ומיוצא לאירופה.
 
המרחב הגיאוגרפי בו חיים אנשי הקונסו (שמספרם הכולל נאמד בכ- 60,000 נפש, נכון לסקר הדמוגרפי האחרון שנערך לפני מספר שנים), הוא למעשה אזור מעבר בין האזורים המישוריים, ממזרח (במרכזם עובר הבקע הסורי-אפריקני שבו מצויה שרשרת האגמים החוצה את אתיופיה, שבעה במספר), שבהם חיים השבטים הנוודים והנוודים-למחצה, ובין עמק האומו היובשני, ממערב ומדרום.

 
פסלי עץ ובקתת אבן, חומרי הגלם של בני הקונסו
פסלי עץ ובקתת אבן, חומרי הגלם של בני הקונסו  (צילום: Frans Devriese)
 





קשרי מסחר עם השכנים
הקונסו הם תת-קבוצה קטנה, שפרשה מהקבוצה האתנית הגדולה הנמצאת בכל המרחב של דרום אתיופיה וצפון קניה - בורנה (Borana). אנשי הקונסו והבורנה, אשר מספרם נאמד בכמה מיליונים, שייכים שניהם לקבוצה הראשית במרחב - אורומו (Oromo).
שתי הקבוצות הללו דוברות שפות דומות, המשתייכות לשאר הקבוצות דוברות כושיתית (או חמיתית). לטענת זקני הקונסו הם יושבים באדמתם מזה כ- 700 שנה, אולם קשה לבסס זאת על מקורות היסטוריים או אנתרופולוגיים מהימנים.
 
בידודם היחסי של אנשי הקונסו אילץ אותם לפתח טכניקות חקלאיות שלא היו ידועות כלל באזור, בראשן מדרגות ההר (טרסות). הקרקע הפורייה מסייעת לפתח את מגוון הגידולים החקלאיים ואיכותם, המהווים את מרכז החיים הכלכליים של הקונסו.
במהלך השנים התברר לאנשי הקונסו שבחקלאות אין די. בידודם הגיאוגרפי אילץ אותם לפתח גם כישורי מסחר, על מנת להשלים את המוצרים שאינם בנמצא באזורם - בעיקר בשר בקר וחומרי גלם מתכתיים. קשרי המסחר מתנהלים בעיקר מול קרוביהם ממזרח -  אנשי הבורנה, המתגוררים באזור המישורי שלמרגלות גבעות הקונסו.
 
למעשה בין שתי הקבוצות הללו יש מערכת יחסים המתבססת על עיקרון של סחר חליפין: אנשי הקונסו המתמחים בחקלאות משווקים את תוצרתם לאנשי הבורנה, אשר מצדם מספקים בעיקר בשר למאכל וחומרי גלם שונים. העובדה ששתי הקבוצות האתניות הללו הן בעלות מוצא משותף, שפה משותפת, מנהגים וטקסים תרבותיים זהים, היא שמאפשרת את הסימביוזה החברתית-כלכלית הזו. בראיה פונקציונאלית נראה כי בבסיס הדו-קיום הזה עומדים האינטרסים הכלכליים והם אשר שומרים על היציבות והאיזון החברתי-תרבותי בין שתי הקבוצות.
 
מנקודת מבטם של הקונסו, הרי שהם רואים עצמם כנעלים על הבורנה, בעיקר הודות לכושר הישרדותם כמיעוט שהסתגל לחיים בהרים, כמו גם לכישוריהם הטכניים והצלחותיהם בתחום החקלאות ההררית, ומעל לכל בשל חריצותם הבאה לידי ביטוי בעבודות מלאכה שונות: אריגה, קדרות, ייצור כלי עבודה ועיבוד כותנה (שמיכות הכותנה העבות שמייצרים הקונסו הן מצרך מבוקש בכל אתיופיה, הן לתיירים והן לשוק המקומי).

 
בקתות הקונסו
שימוש נרחב בעץ ואבן, בקתות בכפר הקונסו (צילום: Frans Devriese)
 
אנשי האבן והעץ
יתכן והשונות המנטאלית וההבדלים בדפוסי החיים הכלכליים בין הקונסו והבורנה, הם שהביאו בעבר להתנגשויות אלימות בין שתי הקבוצות הללו. נחיתותם המספרית הביאה את בני הקונסו לפתח שיטת התגוננות ייחודית של בנית חומות אבן סביב כפריהם ואדמותיהם החקלאיות. את הכפר מקיפה טבעת ירוקה של עצים וצמחיה, לצרכים אסתטיים ושימושים כאחד. במהלך הקרבות הקונסו כמעט ולא עשו שימוש בחץ וקשת, אלא רק באבנים וכידונים, אותם הם מיידים בדייקנות רבה - מיומנות אותה רכשו בעת ההגנה על היבולים מפני הציפורים...
 
בנוסף לאבן, המשמשת להקמת חומות, גדרות, טרסות, בארות, סכרים והכנת כלי מלאכה שונים (סדן, ראשי חיצים, כלי חיתוך וליטוש, טחינת תבואה ועוד), עושים בני הקונסו שימוש נרחב גם בעץ, כחומר גלם לבניית בקתות, חומר בעירה ומוצרי אומנות (“בובות קונסו” כתומות הן מוצר מזכרת פופולרי בקרב המבקרים בכפר). התבססות זו על שימוש באבן, כמיגון פיזי חיצוני, ומלאכת עיבוד העצים לצרכים אסתטיים וסימבוליים, הם שהעניקו לקונסו את הכינוי “אנשי האבן והעץ”, שכן אלה הם שני המרכיבים החומריים העיקריים בחיי היום-יום שלהם.
 
שבטי הקונסו בדרום אתיופיה - חלק שני
 
אודות הצלם:
Frans devriese הוא צלם חובב-מקצועי הגר בבלגיה ונהנה לטייל בעולם, פרנס טייל במשך שנה במרכז ומערב אפריקה ותיעד את טיולו בסט מרשים. צילומיו באתיופיה מהווים מקור מידע רב.פרנס העמיד את צילומיו לרשות אתר GOTRAVEL בהתנדבות וללא תמורה. 






בני פירסט
 
אודות הכותב
בני פירסטגיאוגרף ומדריך טיולים ותיק לאפריקה. "חרש" את אפריקה לאורכה ורוחבה. מדריך למרוקו, אתיופיה, קניה וטנזניה. לומד לדוקטורט באוניברסיטה העברית בחוג לגיאוגרפיה ואנתרופולוגיה. כותב ומצלם למגזינים גיאוגרפיים. מדריך טיולים בחברת אקו טיולי שטח ליבשת אפריקה.

לקריאת כתבות נוספות של בני








מספר צפיות: 10667
2200