.jpg)
.jpg)
"המסע למערב":
יעדי תיירות לאורך המסע בספר
מאת: אהד נבו
בשנת 629 יצא נזיר אמיץ מצ'אנג-אן – העיר הגדולה בעולם ובירת שושלת טאנג הגדולה - למסע מערבה, בכדי להביא כתבים בודהיסטים לסין. מסע מרתק זה, שלקח אותו לעשרות מדינות וארצות, הפך לבסיס של אחת מארבע הנובלות החשובות של סין הקלאסית. היא פורסמה בשנת 1590, בהיקף של מאה פרקים, ומאז הפכו חלקיה לסיפור האהוב על כל ילד בסין – המסע למערב.
משמאל לימין: קוף, ש'ואן-דזאנג, חזרזיר ובן-החול ציור על עץ במסדרון הארוך של ארמון הקיץ בביג'ינג
מסעו של הנזיר האמיץ
סיפור אהוב זה, מבוסס על סיפור אמיתי - סיפורו של הנזיר שׂוּ'אֵן דְזָאנְג ( Xuán Zàng ), אשר נולד למשפחה קונפוציאנית מכובדת, אך מגיל צעיר התעניין בבודהיזם והפך לנזיר בודהיסטי. בשנת 629 החליט ש'ואן-דזאנג לצאת למסע להודו על מנת ללמוד ממקור ראשון את כתבי המאהאיאנה ( mahāyāna , "המרכבה הגדולה", הזרם הצפוני בבודהיזם שהפך למרכזי בסין) וליישב את אי-ההתאמות שהתקיימו בין הטקסטים השונים בסין. סין, שאך זה עלתה בה קיסרות חדשה, היתה שקועה אז במלחמה עם שכניה ממערב, וש'ואן-דזאנג עזב את הארץ ללא רשות, כשהוא חוצה אזורי ספר ומלחמה. היה זה מסע אמיץ וייחודי בכל קנה מידה, וגם היום ניתן יהיה לכתוב ספר על מסע שכזה.
כתבות על מערב סין מצ'אנג-אן, בירת טאנג הגדולה, הוא פנה מערבה וצעד בדרך המשי הצפונית. מסעו לקח אותו דרך מחוזות גאנסו וש'ינג'יאנג של ימינו, מדבר גובי, הרי טיאן-שאן, קירגיסטן, אוזבקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, נפאל, בנגלדש ומקומות שונים בהודו. בדרכו עבר במסדרון ח'אשי, בקצה החומה הגדולה, ממנה משתרע המדבר ממנו איש לא יוצא, הקיף אותו מצידו הצפוני, כשהוא מבקר בעמק טורפן ולאורך ההרים הבוערים, ודרך קאשי למרכז אסיה, ומשם מזרחה להודו. בכל המקומות האלה ולאורך מסלולו ניתן וכדאי לטייל ולראות את המקומות הנידחים, הקשים והעוינים בהם עבר. אנו כמטייילים יכולים לבקר במרבית המקומות בהם ביקר ש'ואן-דזאנג, לראות ולחוות את המקומות לאורכם עבר. * עוד אודות תחנות קסומות אלו במסע למערב, בכתבה: ש'ינג'יאנג - מחוז האויגורים 
דיסק "המסע למערב" בגרסתו הווקאלית של Dicky Cheung
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
פגודת אווז הבר הגדולה
באותן שנים של יסוד האסלאם טרם התפשטותו (המאה ה-7), עדיין היו במדינות בהן עבר קהילות בודהיסטיות רבות. למשל בעמק באמיאן שבאפגניסטן, היו מפסלי הבודהא הגדולים בעולם, עד שפוצצו על ידי הטליבאן ב-2001. ש'ואן-דזאנג תיאר אותם ואת צלם הבודהא השלישי, הגדול אף משני המוכרים שפוצצו, ואת אלפי הנזירים ועשרות המנזרים שבעמק.
ש'ואן-דזאנג תיעד את כל מפגשיו, והיה למגלה ארצות כמו גם לשגריר של כבוד. עד היום מהווים כתביו מקור רב למידע על מדינות אלו והקהילות הבודהיסטיות שהתקיימו בהן ונכחדו. לבסוף הביא אותו מסעו למרכז הרוחני הגדול נאלאנדא (Nalanda) , במדינת ביהאר (Bihar) אשר בהודו של היום. שם פגש בחכם הגדול סילאבאדרה, שחלם על בואו של הנזיר מן המזרח שיסייע להפיץ את תורת הבודהא. לבסוף, בשנת 645, שש עשרה שנה לאחר שיצא למסע הגדול, חזר לצ'אנג-אן ברוב הדר ופאר. ש'ואן-דזאנג הקדיש את שארית ימיו לתרגום מאות הטקסטים אותם הביא לסין.
כתבה על סין הטיבטית 
חלק מסדרת בולים המתארים סצנות מהמסע למערב
כיום טמונים חלק מאותם כתבים מקוריים בפגודת אווז הבר הגדולה (Dayan-Ta) בעיר ש'יאן ( Xian , היא צ'אנג-אן החדשה). הפגודה נבנתה לראשונה בשנת 652, לזכר אימו של הקיסר, והיוותה את מקום עבודתו של ש'ואן. שמה ניתן לה לאחר שש'ואן ראה להקת אווזי בר, ממנה נפל אווז אחד במקום בו עמדה הפגודה. הפגודה איחסנה את כ-1335 כתבי הקודש הבודהיסטים וחפצי הקדושה, ובה נערכה עבודת התרגום לסינית. הפגודה עברה רעידות אדמה, הגבהות ושיפוצים, והיום, לאחר שהממשל שימר ושיפץ אותה, ניתן לבקר בה ולטפס לראשה. היא נוטה מעט על צידה עקב רעידת האדמה החזקה והקטלנית ביותר בעולם, שפגעה בה בהיותה כבר בת 900, אשר רק פגעה ביסודותיה אך הותירה אותה עומדת על תלה, עדות לכוחם של הכתבים הקדושים הקבורים בתוכה. * על פגודת אווז הבר הגדולה בכתבה ש'יאן: השלווה המערבית ומשמר חיילי החרס 
ממסע היסטורי לסיפור פופולרי
מסעו של הנזיר המכובד הפך כאמור לנובלה הפופולרית ביותר ולספור הילדים הפופולרי – "המסע למערב" Xī Yóu Jì) ). בספר, חוברים אל הנזיר ארבעה גיבורים, שתפקידם לסייע לו ולהגן עליו: קוף מוכשר אך פרוע, חזיר הולך על שניים, מפלצת הנהר בשם "נזיר-החול" וסוס לבן. כולם היו גנרלים שמימיים ואלים שסרחו שנשלחו אל הארץ לכפר על עוונותיהם.שלושת הגיבורים (או ארבעת הגיבורים אם סופרים גם את הסוס) מלווים את הנזיר המכובד והענוג במסעו מערבה, מסע קשה מאין כמוהו. אינספור שדים חומדים את בשרו של הנזיר ואילולא תחבולותיו של הקוף, אומץ רוחו ובעיקר יכולות הלחימה האימתניות שלו, בוודאי לא היה המסע מושלם לעולם. לעומת מגלה הארצות האמיץ מהסיפור ההיסטורי, בסיפור "המסע למערב" דמות הנזיר היא דמות רכה וחלשה, כמעט מעוררת רחמים. הוא לא יכול לעשות כמעט דבר בעצמו: כל חלק במסע קשה לו והוא נזקק תמידית לעזרת מלוויו. הגיבור האמיתי הוא ללא ספק סון וו קונג (Sun Wukong) , או פשוט "קוף". הקוף החל את חייו כמלך הקופים, עליהם מלך בתבונה ובאושר. אך לא היה לו די בכך, והוא החל לשקוע במה שהמיסטיקנים מכנים חיפוש רוחני, והרופאים בימינו מכנים דיכאון. המלך הקוף החל לשאול שאלות פילוסופיות על ארעיות הדברים והסוף הקשה הצפוי לכולנו. לכן הלך לחפש תשובות ולמד אצל המורים הגדולים ביותר. אלה לימדוהו כיצד למדוט (לתרגל מדיטציה), כיצד לשנות את גופו ל- 72 צורות שונות וללחום כפי שאיש אינו יכול. ואכן, הקוף הוכיח עצמו כתלמיד חכם ולוחם אמיץ ובמהרה מצא את דרכו אל השמיים, שם זכה לתפקיד רשמי. אבל הקוף, כיאה לאופיו, נשאר שובב, ויום אחד, כשגבר עליו שעמומו, פרץ לגן האפרסקים של המלכה האם מהמערב ואכל מפירותיו המעניקים חיי נצח. בן אלמוות, לוחם ללא חת החמוש בנשק קסום ועושה צרות מקצועי, הקוף נלחם בכל צבאות השמיים שלא יכלו להביסו, עד שהגיע הבודהא בכבודו ובעצמו, הכניע את הקוף והפך עליו הר שלם בכדי לרסנו. על מנת לכפר על מעשיו הרעים צווה הבודהא על הקוף ללוות את הנזיר ש'ואן-דזאנג במסעו מערבה ולהגן עליו מפני השדים ותלאות הדרך. לאורך כל הדרך נע הקוף בין מסירותו לנזיר ובין אופיו הפרוע הגורר אותו לעשיית צרות. 
גרסת הווידאו במארז של ארבעה סרטים מבית היוצר של אולפן הסרטים של האחים שו
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
פרשנות ומטפורות
לכאורה זהו סיפור הרפתקאות משעשע ותו לא. "מבוסס על סיפור אמיתי" כמו שנהוג להגיד. אך ניתן לקרוא את הסיפור גם בצורה עמוקה יותר. חוקרים רבים ובהם פרופ' אנדרו פלאקס, רואים את המסע גם כאלגוריה למסע רוחני, כדרך לטיפוח העצמי. כמו בסיפור האמיתי, המסע הארוך והקשה מתפרש על כשש עשרה שנים, ובמהלכו החבורה נתקלת במכשולים מסוגים שונים. הבאת כתבי הקודש לסין מתעכבת בשל אנושיותו של הנזיר - הוא אינו מסוגל לגמוע מרחקים גדולים כמו תלמידיו, או לרכוב על הסוס המכושף במהירות מרבית. כמו כן, פחדנותו של הנזיר מעכבת את החבורה כולה. מדוע, אם כן, מתעקש הבודהא על שליחות נזיר ולא מעביר את הכתבים לסין באופן ישיר? מדוע לא לוקח הקוף לבדו את הכתבים מבודהא, מסע שלא יעלה על שעה בלבד?
בפרק 22 מתייחס לכך הקוף ואומר לחבריו כי "אין ביכולתם לפטור את האדון מסבלותיו, משום שעליו לעבור את המסלול בכוחות עצמו." משפט זה מצביע על מטרתו האמיתית של המסע, והיא המסע עצמו. הסיפור עמוס באלמנטים בודהיסטים ודאואיסטים. אחד הביטויים לדאואיזם הוא הייצוג של כל אחת מהדמויות לפי חמשת האלמנטים הסיניים. לפי הדאואיזם כל דבר בעולם מורכב מחמישה אלמנטים – מים, אדמה, מתכת, עץ ואש. לאלמנטים אלה מחזוריות קבועה, אך למעשה הם מתקיימים גם במקביל, וחשוב לשמור על האיזון ביניהם. כך ניתן לאפיין את כל אחד מחברי הקבוצה על ידי אחד מחמשת האלמנטים. הנזיר, המתחיל את מסעו לבדו מיצג את אלמנט המים. הוא מתואר כרכרוכי, פחדן, מבולבל וכנוע; הקוף מייצג את האש והמתכת, וככזה הוא קפריזי, גאוותן, עקשן ואמיץ; החזיר, העץ, הוא גס רוח, רכלן, טיפש וחמדן; נזיר-החול, האדמה, מובחן מאחרים על ידי תכונותיו ההרמוניות. באמצעות חמשת האלמנטים, המספר יוצר מערכת יחסים סבוכה בין חברי הקבוצה; על חברי הקבוצה להבין כי הם מתפקדים כאורגניזם אחד, ועל האורגניזם לקבל את מקומו ואת הכרחיותו של כל אחד מאבריו וכך להגשים את ייעודו. כל עוד חברי הקבוצה שומרים על יחסים טובים ביניהם, שוררת הרמוניה; ברגע שהם נחלקים למחנות, הרס וכיליון מאיימים עליהם.
איורים מתוך ספר מהמאה ה-18
חוסר איזון האלמנטים והתנהגותו הפרועה של הקוף מובילים לזעם בלתי מבוקר בקבוצה או לגירוש הקוף על ידי הנזיר. באחד המקרים הקיצוניים הנזיר מַגְלה את הקוף בשל התנהגות לא נאותה. גלותו של הקוף מסמלת את בעיית איבוד הדעת וגורמת מיד לפירוק הקבוצה וערעור ההרמוניה. בשל ערעור זה, מופיע קוף נוסף, כפיל לקוף וו-קונג השווה לו בתכונותיו. הופעתו של הכפיל מסמלת את ריבוי התודעות של האדם, המהווה מכשול להארה על פי הבודהיזם. העימות בין הקוף לכפילו מסמל שבר בתודעה, וכתוצאה מכך לא ניתן להבחין מי הוא קוף הדעת האמיתי. הפתרון לבעיית הכפילות היא "לשמר את התודעה" או "להחזיר את התודעה", לאחר שהנזיר "נתן לתודעה ללכת", כלומר שחרור מן הניסיון להבדיל בין הקופים על בסיס דמותם או התנהגותם וחזרה אל "המקור" כלומר אל התודעה הריקה של הנזיר עצמו.
התפישה הבודהיסטית מקנה לבלתי-מודע חלק חשוב בהתייחסותה אל מרכיבי נפשו של האדם. בעצם, אנחנו רואים את העולם באופן שגוי, ורק לאחר שנראה אותו בצורתו האמיתית נוכל להתגבר על האשליה וליישב את מה שנראה לנו כסתירות. לאחר שאשליית המודעות נעלמת, המודע והלא מודע נפרדים והאדם מגיע להארה. עוד רמיזה לכך שהמסע הוא אלגורי, אפילו פנימי, נמצאת בכך שהמרחבים אותם עוברים חברי הקבוצה בדרכם להארה, חוזרים על עצמם לאורך המסע. אין כמעט ההתייחסות לשוני בין הנופים או לטבען השונה של הערים. באחת הפעמים בהן מתלונן החזיר על הדרך הארוכה, עונה לו הקוף כי: "ההר הקדוש לא נמצא בשום מקום פרט למחשבתך".
מוטיב זה מוכר היטב בספרות ובתיאורי המסע הבודהיסטים. מסעו של הפנצ'ן-לאמה השלישי לגילוי ממלכת שמבהאלה ( Sambhala , המוכרת כ"שנגרילה " מהספר "אופק אבוד") הנסתרת, כולל גם הוא מעברי הרים ונהרות, מאבקים עם שדים מסוכנים, כמו גם עלמות חן נוטפות נקטר, אך למעשה זוהי מטפורה למסע רוחני, פנימי. השדים הם אותם שדים שמעוררת התודעה, והאויב הגדול ביותר למסע הוא האדם עצמו והתפישות השגויות שלו את המציאות.
יתרה מזאת, אחת השיטות החוזרות להכנעת השדים היא קרב פנימי, בו משנה הקוף את דמותו ונכנס לתוך השד ובכך מקטינו למידותיו האמיתיות. חדירתו של הקוף ל'אני', התחום המסוגר של השד, מוביל להבסתו של השד בשל המסת הגבולות בין הפיסי והחיצוני לפנימי והמנטלי.
כתבה על שנגרילה 
הקוף באופרת בייג'ינג
לעומת המסע הארוך והמייגע, סיום המסע, קבלת הכתבים והחזרה לסין מתוארים בשני פרקים בלבד. אלה מהווים אנטי קלימקס לכל תלאות הדרך והמטרה החשובה למענה יצאו הגיבורים לדרך. המדהים ביותר הוא שלאחר כל תלאותיהם מקבלים הגיבורים מידי הבודהא כתבים ריקים, שלא כתוב בהם דבר. כמובן שהנזיר מתרעם על כך, אך הבודהא מסביר כי הכתבים הריקים טובים כמו המלאים, מכיוון שהאיחוד בא על מקומו והנזיר הגיע להארה; הכתבים לבדם לא יכלו להוביל להארה זו ללא המסע עצמו, וללא ההתמודדות של הנזיר עם המכשולים השונים. אם כן, המטרה הכללית והפרטית, ההגעה להארה והתיקון החברתי, משתלבות בתפישה החברתית של הבודהיזם והדאואיזם הרואות קשר הדוק בין הפרט ובין העולם. האיזון הקוסמי בין היחיד, החברה והטבע הוא חיוני להגשמת המטרה. דבר מעניין נוסף הוא שלא כולם זוכים להארה ולשחרור. למעשה, רק הנזיר והקוף זוכים לכך. למרות שהקוף נאבק בנזיר פעם אחר פעם, ממשיך להיות שובב ובעייתי ובשלב מסוים אפילו מגורש מן הפמליה, הוא זוכה להארה. השאר זוכים לגמול על מעשיהם הטובים, אך גם משלמים על טעויותיהם.
אולי כפי שאומרים אצלנו כי אלוהים נותן לכל אחד מה שהוא יכול להתמודד איתו, גם כאן, לכל אחד מהגיבורים מבחן אחר, והוא נמדד לפי יכולת ההתמודדות שלו. ואולי שומר הספר על המסר הקונפוציאני הבסיסי של היררכיה, ומכך גם בהארה הבודהיסטית קיימים סדר ומעמדות. 
שׂוּ'אֵן דְזָאנְג בציור קיר במערות מו-גאו בדונהואנג
המסע למערב בעברית:
-
קוף, (אלישר, 1984)
-
הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
-
המסע למערב (קוף), (אסטרולוג, 2004)
-
תרגום חלקי של הספר יצא בשם קוו צ'נג-אן (המאה השש-עשרה), קוף ודלעת הקסמים: אגדה סינית בציורים, (עם עובד, 2008)
עטיפת הספר הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבות על מערב סין
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »כתבה על סין הטיבטית
ממסע היסטורי לסיפור פופולרי
מסעו של הנזיר המכובד הפך כאמור לנובלה הפופולרית ביותר ולספור הילדים הפופולרי – "המסע למערב" Xī Yóu Jì) ). בספר, חוברים אל הנזיר ארבעה גיבורים, שתפקידם לסייע לו ולהגן עליו: קוף מוכשר אך פרוע, חזיר הולך על שניים, מפלצת הנהר בשם "נזיר-החול" וסוס לבן. כולם היו גנרלים שמימיים ואלים שסרחו שנשלחו אל הארץ לכפר על עוונותיהם.שלושת הגיבורים (או ארבעת הגיבורים אם סופרים גם את הסוס) מלווים את הנזיר המכובד והענוג במסעו מערבה, מסע קשה מאין כמוהו. אינספור שדים חומדים את בשרו של הנזיר ואילולא תחבולותיו של הקוף, אומץ רוחו ובעיקר יכולות הלחימה האימתניות שלו, בוודאי לא היה המסע מושלם לעולם. לעומת מגלה הארצות האמיץ מהסיפור ההיסטורי, בסיפור "המסע למערב" דמות הנזיר היא דמות רכה וחלשה, כמעט מעוררת רחמים. הוא לא יכול לעשות כמעט דבר בעצמו: כל חלק במסע קשה לו והוא נזקק תמידית לעזרת מלוויו. הגיבור האמיתי הוא ללא ספק סון וו קונג (Sun Wukong) , או פשוט "קוף". הקוף החל את חייו כמלך הקופים, עליהם מלך בתבונה ובאושר. אך לא היה לו די בכך, והוא החל לשקוע במה שהמיסטיקנים מכנים חיפוש רוחני, והרופאים בימינו מכנים דיכאון. המלך הקוף החל לשאול שאלות פילוסופיות על ארעיות הדברים והסוף הקשה הצפוי לכולנו. לכן הלך לחפש תשובות ולמד אצל המורים הגדולים ביותר. אלה לימדוהו כיצד למדוט (לתרגל מדיטציה), כיצד לשנות את גופו ל- 72 צורות שונות וללחום כפי שאיש אינו יכול. ואכן, הקוף הוכיח עצמו כתלמיד חכם ולוחם אמיץ ובמהרה מצא את דרכו אל השמיים, שם זכה לתפקיד רשמי. אבל הקוף, כיאה לאופיו, נשאר שובב, ויום אחד, כשגבר עליו שעמומו, פרץ לגן האפרסקים של המלכה האם מהמערב ואכל מפירותיו המעניקים חיי נצח. בן אלמוות, לוחם ללא חת החמוש בנשק קסום ועושה צרות מקצועי, הקוף נלחם בכל צבאות השמיים שלא יכלו להביסו, עד שהגיע הבודהא בכבודו ובעצמו, הכניע את הקוף והפך עליו הר שלם בכדי לרסנו. על מנת לכפר על מעשיו הרעים צווה הבודהא על הקוף ללוות את הנזיר ש'ואן-דזאנג במסעו מערבה ולהגן עליו מפני השדים ותלאות הדרך. לאורך כל הדרך נע הקוף בין מסירותו לנזיר ובין אופיו הפרוע הגורר אותו לעשיית צרות.
גרסת הווידאו במארז של ארבעה סרטים מבית היוצר של אולפן הסרטים של האחים שו
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
פרשנות ומטפורות
לכאורה זהו סיפור הרפתקאות משעשע ותו לא. "מבוסס על סיפור אמיתי" כמו שנהוג להגיד. אך ניתן לקרוא את הסיפור גם בצורה עמוקה יותר. חוקרים רבים ובהם פרופ' אנדרו פלאקס, רואים את המסע גם כאלגוריה למסע רוחני, כדרך לטיפוח העצמי. כמו בסיפור האמיתי, המסע הארוך והקשה מתפרש על כשש עשרה שנים, ובמהלכו החבורה נתקלת במכשולים מסוגים שונים. הבאת כתבי הקודש לסין מתעכבת בשל אנושיותו של הנזיר - הוא אינו מסוגל לגמוע מרחקים גדולים כמו תלמידיו, או לרכוב על הסוס המכושף במהירות מרבית. כמו כן, פחדנותו של הנזיר מעכבת את החבורה כולה. מדוע, אם כן, מתעקש הבודהא על שליחות נזיר ולא מעביר את הכתבים לסין באופן ישיר? מדוע לא לוקח הקוף לבדו את הכתבים מבודהא, מסע שלא יעלה על שעה בלבד?
בפרק 22 מתייחס לכך הקוף ואומר לחבריו כי "אין ביכולתם לפטור את האדון מסבלותיו, משום שעליו לעבור את המסלול בכוחות עצמו." משפט זה מצביע על מטרתו האמיתית של המסע, והיא המסע עצמו. הסיפור עמוס באלמנטים בודהיסטים ודאואיסטים. אחד הביטויים לדאואיזם הוא הייצוג של כל אחת מהדמויות לפי חמשת האלמנטים הסיניים. לפי הדאואיזם כל דבר בעולם מורכב מחמישה אלמנטים – מים, אדמה, מתכת, עץ ואש. לאלמנטים אלה מחזוריות קבועה, אך למעשה הם מתקיימים גם במקביל, וחשוב לשמור על האיזון ביניהם. כך ניתן לאפיין את כל אחד מחברי הקבוצה על ידי אחד מחמשת האלמנטים. הנזיר, המתחיל את מסעו לבדו מיצג את אלמנט המים. הוא מתואר כרכרוכי, פחדן, מבולבל וכנוע; הקוף מייצג את האש והמתכת, וככזה הוא קפריזי, גאוותן, עקשן ואמיץ; החזיר, העץ, הוא גס רוח, רכלן, טיפש וחמדן; נזיר-החול, האדמה, מובחן מאחרים על ידי תכונותיו ההרמוניות. באמצעות חמשת האלמנטים, המספר יוצר מערכת יחסים סבוכה בין חברי הקבוצה; על חברי הקבוצה להבין כי הם מתפקדים כאורגניזם אחד, ועל האורגניזם לקבל את מקומו ואת הכרחיותו של כל אחד מאבריו וכך להגשים את ייעודו. כל עוד חברי הקבוצה שומרים על יחסים טובים ביניהם, שוררת הרמוניה; ברגע שהם נחלקים למחנות, הרס וכיליון מאיימים עליהם.
איורים מתוך ספר מהמאה ה-18
חוסר איזון האלמנטים והתנהגותו הפרועה של הקוף מובילים לזעם בלתי מבוקר בקבוצה או לגירוש הקוף על ידי הנזיר. באחד המקרים הקיצוניים הנזיר מַגְלה את הקוף בשל התנהגות לא נאותה. גלותו של הקוף מסמלת את בעיית איבוד הדעת וגורמת מיד לפירוק הקבוצה וערעור ההרמוניה. בשל ערעור זה, מופיע קוף נוסף, כפיל לקוף וו-קונג השווה לו בתכונותיו. הופעתו של הכפיל מסמלת את ריבוי התודעות של האדם, המהווה מכשול להארה על פי הבודהיזם. העימות בין הקוף לכפילו מסמל שבר בתודעה, וכתוצאה מכך לא ניתן להבחין מי הוא קוף הדעת האמיתי. הפתרון לבעיית הכפילות היא "לשמר את התודעה" או "להחזיר את התודעה", לאחר שהנזיר "נתן לתודעה ללכת", כלומר שחרור מן הניסיון להבדיל בין הקופים על בסיס דמותם או התנהגותם וחזרה אל "המקור" כלומר אל התודעה הריקה של הנזיר עצמו.
התפישה הבודהיסטית מקנה לבלתי-מודע חלק חשוב בהתייחסותה אל מרכיבי נפשו של האדם. בעצם, אנחנו רואים את העולם באופן שגוי, ורק לאחר שנראה אותו בצורתו האמיתית נוכל להתגבר על האשליה וליישב את מה שנראה לנו כסתירות. לאחר שאשליית המודעות נעלמת, המודע והלא מודע נפרדים והאדם מגיע להארה. עוד רמיזה לכך שהמסע הוא אלגורי, אפילו פנימי, נמצאת בכך שהמרחבים אותם עוברים חברי הקבוצה בדרכם להארה, חוזרים על עצמם לאורך המסע. אין כמעט ההתייחסות לשוני בין הנופים או לטבען השונה של הערים. באחת הפעמים בהן מתלונן החזיר על הדרך הארוכה, עונה לו הקוף כי: "ההר הקדוש לא נמצא בשום מקום פרט למחשבתך".
מוטיב זה מוכר היטב בספרות ובתיאורי המסע הבודהיסטים. מסעו של הפנצ'ן-לאמה השלישי לגילוי ממלכת שמבהאלה ( Sambhala , המוכרת כ"שנגרילה " מהספר "אופק אבוד") הנסתרת, כולל גם הוא מעברי הרים ונהרות, מאבקים עם שדים מסוכנים, כמו גם עלמות חן נוטפות נקטר, אך למעשה זוהי מטפורה למסע רוחני, פנימי. השדים הם אותם שדים שמעוררת התודעה, והאויב הגדול ביותר למסע הוא האדם עצמו והתפישות השגויות שלו את המציאות.
יתרה מזאת, אחת השיטות החוזרות להכנעת השדים היא קרב פנימי, בו משנה הקוף את דמותו ונכנס לתוך השד ובכך מקטינו למידותיו האמיתיות. חדירתו של הקוף ל'אני', התחום המסוגר של השד, מוביל להבסתו של השד בשל המסת הגבולות בין הפיסי והחיצוני לפנימי והמנטלי.
כתבה על שנגרילה
הקוף באופרת בייג'ינג
לעומת המסע הארוך והמייגע, סיום המסע, קבלת הכתבים והחזרה לסין מתוארים בשני פרקים בלבד. אלה מהווים אנטי קלימקס לכל תלאות הדרך והמטרה החשובה למענה יצאו הגיבורים לדרך. המדהים ביותר הוא שלאחר כל תלאותיהם מקבלים הגיבורים מידי הבודהא כתבים ריקים, שלא כתוב בהם דבר. כמובן שהנזיר מתרעם על כך, אך הבודהא מסביר כי הכתבים הריקים טובים כמו המלאים, מכיוון שהאיחוד בא על מקומו והנזיר הגיע להארה; הכתבים לבדם לא יכלו להוביל להארה זו ללא המסע עצמו, וללא ההתמודדות של הנזיר עם המכשולים השונים. אם כן, המטרה הכללית והפרטית, ההגעה להארה והתיקון החברתי, משתלבות בתפישה החברתית של הבודהיזם והדאואיזם הרואות קשר הדוק בין הפרט ובין העולם. האיזון הקוסמי בין היחיד, החברה והטבע הוא חיוני להגשמת המטרה. דבר מעניין נוסף הוא שלא כולם זוכים להארה ולשחרור. למעשה, רק הנזיר והקוף זוכים לכך. למרות שהקוף נאבק בנזיר פעם אחר פעם, ממשיך להיות שובב ובעייתי ובשלב מסוים אפילו מגורש מן הפמליה, הוא זוכה להארה. השאר זוכים לגמול על מעשיהם הטובים, אך גם משלמים על טעויותיהם.
אולי כפי שאומרים אצלנו כי אלוהים נותן לכל אחד מה שהוא יכול להתמודד איתו, גם כאן, לכל אחד מהגיבורים מבחן אחר, והוא נמדד לפי יכולת ההתמודדות שלו. ואולי שומר הספר על המסר הקונפוציאני הבסיסי של היררכיה, ומכך גם בהארה הבודהיסטית קיימים סדר ומעמדות.
שׂוּ'אֵן דְזָאנְג בציור קיר במערות מו-גאו בדונהואנג
המסע למערב בעברית:
-
קוף, (אלישר, 1984)
-
הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
-
המסע למערב (קוף), (אסטרולוג, 2004)
-
תרגום חלקי של הספר יצא בשם קוו צ'נג-אן (המאה השש-עשרה), קוף ודלעת הקסמים: אגדה סינית בציורים, (עם עובד, 2008)
עטיפת הספר הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
מידע נוסף
כתבות נוספות
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
המסע למערב בעברית:
-
קוף, (אלישר, 1984)
-
הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
-
המסע למערב (קוף), (אסטרולוג, 2004)
-
תרגום חלקי של הספר יצא בשם קוו צ'נג-אן (המאה השש-עשרה), קוף ודלעת הקסמים: אגדה סינית בציורים, (עם עובד, 2008)
עטיפת הספר הטאו של קוף, (אסטרולוג, 1995)
מידע נוסף
כתבות נוספות
עטיפת הספר
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב אהד נבו, מדריך בחברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. נסע לסין בעקבות תמונה ועדיין לא ממש חזר לארץ. מדריך בסין וביעדים נוספים באסיה. מטייל ומצלם בכל הזדמנות שהוא רק יכול. |
