לאוס – מידע כללי למטיילים
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין
טיול בלאוס הוא טיול למזרח הבלתי משתנה, השמור כבקפסולת זמן, בדיוק כפי שהיה לפני חמישים שנה ויותר. אם תהיתם כיצד נראתה תאילנד בעבר – סעו ללאוס. קורות המדינה טרגיים ורצופים שליטה זרה, מלחמת אזרחים וסוציאליזם נוקשה – שהביא לבסוף לקריסתה. בשנים האחרונות נפתחת לאוס לעולם ועבורנו המטיילים זו הזדמנות פז להכיר פנינה אסייתית, עטופה בטבע מרהיב ותרבות מרתקת.
קווים לדמותה של לאוס
לאוס מכונה לעיתים ה"מדינה המופצצת ביותר בעולם", אך המטייל בה מופתע בדרך כלל למצוא מדינה יפהפייה, שלווה ורוגעת, בה הזמן עצר מלכת. כפרים קטנים ומבודדים בהם בתי קש ועץ, כמו תלויים על קצה המצוק, מול נוף משגע ; שבטים בתלבושתם הססגונית המסורתית, צועדים בצד דרכי העפר המאובקות קילומטרים רבים עד ליישוביהם המרוחקים; נזירים בגלימותיהם הכתומות, המלקטים עם שחר אורז מקערות תושבי העיר; צבעי הזהב המרהיבים ונעימת התפילות המתנגנות במקדשי לואנג פראבנג – הבירה לשעבר; דוכני פירות מוזרים, אטריות בכל אורך ורוחב, באגטים צרפתיים טריים ונשים מחייכות בשווקים הצבעוניים; משפחות שלמות וקניותיהן היומיות על אופנוע אחד, הילדים הרצים אחרי האוטובוס ומנופפים לתייר המערבי לשלום בקריאות "סאבאדי!!!" – "שלום" בלאית. כאילו נשכחה מדינה שלמה בזמן, ועתה, כיפהפייה הנרדמת, מתעוררת אט-אט אל המאה העשרים ואחת.
לאוס – מידע יבש
שמה ה רשמי של המדינה הוא: הרפובליקה הדמוקרטית של העם הלאי (סַטהָלָנָלָט פָּשָטהִיפָּטָאי פָּשָשָוֹן לָאוֹ), והיא משתרעת על פני 236,800 קמ"ר. חיים בה כ- 7.4 מיליון תושבים , שכ- 68% מהם ממוצא לאו-לום, 22% הם לאו-תאונג , וכל היתר שייכים ל לאו-סאונג ולאחרים ( 9% ). 34% מתושביה חיים מתחת לקו העוני. בלאוס מדברים בשפה ה רשמית: "לאו" (או לאית), ורוב התושבים שייכים לדת הבודהיסטית (60%), כ-38% מאמינים ברוחות וכל היתר נמנים על הנוצרים השונים.
עיר הבירה הנוכחית והעיר הגדולה ביותר בלאוס היא : ויינטיאן (Vientiane), או בשמה השני "ויאנג צ'אן". אמנם המדינה השתחררה מעול השלטון העצמאי כבר ביולי 1949, אך עד היום היא נמצאת תחת דיקטטורה צבאית קומוניסטית במסווה של " רפובליקה עממית".
ענפי הכלכלה העיקריים במדינה הם : גידולי בטטות, תירס, קפה, קני-סוכר, טבק, כותנה, תה, בוטנים, אורז, תאו, חזירים, בקר, תרנגולות; כרייה ( נחושת, בדיל, גבס), עץ לתעשייה, אנרגיה חשמלית, עיבוד מוצרי החקלאות, בנייה, פריטי הלבשה, מלט, וגם תיירות.
להכיר את תושבי לאוס
באופן כמעט גורף, בלאוס פוגשים רק באנשים נעימים ומסבירי פנים. רוב תושבי המדינה מתגוררים בכפרים של גדות נהר המקונג ויובליו, ו אוכלוסייתה צעירה: כ- 43% מהתושבים הם בני פחות מ- 14, ורק 3% הם מעל גיל 65. את הדבר ניתן להסביר בקלות על ידי תוחלת החיים הנמוכה: רק 53.09 בממוצע לכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים של נשים היא 56.8 שנים ושל גברים 52.74 שנים.
הקבוצה האתנית הגדולה ביותר היא "לאו-לום" ( Lao Loum ), המשתייכים לעם הלאו. כראוי לשמם ("בני לאוס - תושבי השפלה") ניתן למצוא אותם בעיר הבירה ולאורך נהר המקונג, מבחינה אתנית הם קרובים מאוד לילידי תאילנד. למעט בני השבטים, שחלקם אנימיסטים ולמעט מיעוט נוצרי מבוטל, מרבית התושבים הם בודהיסטים.
כתבה על שייט לאורך המקונג העילי, דרך לאוס
" לאו-תאי" הם שבטים שמקורם בתאילנד אשר התאזרחו בלאוס, והם מחולקים לתת-קבוצות המזוהות לפי צבע הבגדים (" התאים השחורים", "האדומים" וכו'). ה" לאו-סונג" הם כנראה גל ההגירה האחרון ללאוס. זהו שם כללי לכמה קבוצות שהיגרו ממקומות שונים. " לאו-טונג", הם הטוענים שהם תושביה המקוריים של לאוס, ואילו כל האחרים הם מהגרים. זהו למעשה שם כולל לקבוצת שבטים . לשבטי הלאו אין מכנה משותף, למעט אב קדמון, מאי-שם בדרומה של סין, לפני כ- 1,200 שנה. רבים מבין השבטים כלל לא יודעים את סודות הכתב, כך שחלק מהם בכלל לא יודעים שהם שייכים לעם שנקרא במערב "לאוס".
הלאוטי הממוצע הוא איכר השולח מכתב אחד בשנה, מתחלק בטלוויזיה עם עוד 150 איש, ורק אחד מתוך 500 רואה סרט פעם בשנה. בכפרים שבצפון שיעור תמותת התינוקות הוא 50% ורק לאדם אחת מתוך ארבעה יש גישה למים נקיים. יחד עם זאת, זו אחת הארצות היותר "מתורבתות" בדרום־מזרח אסיה.
האגדה שממנה צמחה מדינה
גופו של דרקון הזהב השחיר, התעוות, התפתל והרעיד את יסודות היקום. חושך ירד על הארץ והדרקון פער את לועו. מתוך אפילת הלוע פרץ זרם אדיר של מים, הציף את היקום ושכח. או אז נח הדרקון, גופו הזהיב, השמש עלתה על פני העולם וייבשה את המים. רק פס מים אדיר זרם במרכז העולם, חום ומהיר, אך רוגע. מתוך הבוץ שעל גדות הנהר בצבצו ועלו בני האדם, חלקם החלו מיד לשתול אורז בתוך הבוץ וחלקם נסו במהירות מן המקום, עלו אל ההרים והיערות, נבלעו באפלולית, ומשם הגיחו רק כדי להילחם באנשי הבוץ. אלה קראו לנהר "האם הגדולה" (בשפת לַאו טונג, הקרובה לתאית – "מא-קונג"). כך בריאתה של לאוס. לא בפי כל שבטי לאוס אומנם, אך די בסיפור כדי להסדיר את הקשר של בני הארץ אל המרחב הגדול והריק שתוחם את גבולותיה.
הגאוגרפיה של לאוס
אורכה של לאוס, מצפון לדרום, הוא כ- 1,000 ק"מ . המרחק ממזרח למערב הוא בין 140 ל- 500 ק"מ. גודלה של לאוס כשל בריטניה, למעלה מעשר פעמים שטחה של ישראל, אך אוכלוסייתה קטנה הרבה יותר. היא נמצאת באזור הטרופי, בין קווי רוחב 14° ו- 23° וכ שני שלישים משטחה מכוסים יער (ורק כעשרה אחוז משטחה נחשבים מתאימים לעיבוד חקלאי). לאוס היא אחת מהמדינות בעלות האוכלוסייה הדלילה ביותר באסיה. רוב האוכלוסייה ממוקמת לאורך עמקי הנהרות הפוריים, פרט לשבטים קטנים רבים המתגוררים בהרים. מרכזי האוכלוסייה הגדולים ביותר הם: ויינטיאן וסאוואנאקט ( Savannakhet ), והם נמצאים לגדותיו של נהר המקונג.
85% מתושבי המדינה חיים באזורים כפריים. הגידול העיקרי הוא אורז. ויינטיאן הבירה ממוקמת בקירבה לגבולה של תאילנד, בסמוך ל נהר המקונג, שם מתגוררים כ- 534,000 תושבים .
כתבה על הנשים שבשמורת לואנג נמטה
מבנה מדיני
מבחינה גיאוגרפית נחלקת לאוס לשני חלקים: האזורים ההרריים – בצפון ובמזרח, ועמק נהר המקונג ויובליו – במערב ובדרום. האזורים ההרריים, התופסים כ- 3/4 משטח המדינה, מבותרים מאוד. הם מכוסים בצמחייה סבוכה והתנועה בהם קשה ביותר, מלבד כמה עמקי נהרות. החלק הצפוני והצפון־מערבי של האזור הוא רמה, הכוללת את שוליה הדרומיים של רמת יונאן שבסין ואת שוליה המזרחיים של רמת שאן שמיאנמר. הרמה מבותרת מאד על ידי רשת צפופה של גיאיות צרים ועמוקים. גובה פני הרמה הוא 1,300-1,500 מ' מעל פני הים, אך כמה גושי הרים מתנשאים לגובה 2,300 -2,200 מ'. מרבית האוכלוסייה בצפון מתרכזת לאורך המקונג ויובליו נאם-הו ( Nam Hou ) ונאם-סנג ( Nam Seng ). לאורך ההיסטוריה, היה המקונג עורק החיים של המדינה ולאורכו ישבו הערים החשובות של המדינה: בצפון - הבירה הססגונית לואנג-פרבאנג ( Luang Prabang ) ובדרום - הבירה האדמיניסטרטיבית ויאנג-צ'אן ( Vientien ). משמעות שמה של בירת לאוס הוא "עיר עץ הסנדל" ויאנג = עיר. צ'אן - קיצור של המילה הסנסקריטית "צ'אנדאנה", היינו, עץ הסנדל. חיים בה 569,000 בני אדם.
את חלקה מרכזי והדרום- מזרחי של לאוס תופסים המורדות המערביים של הרי אנאם. הגבול עם וייטנאם עובר סמוך לקו פרשת-המים, בין אגן המקונג לבין הנהרות הנשפכים לים סין הדרומי. גם הרים אלו מבותרים מאוד, אך בדרום מצויים גם עמקים רחבים, שבהם שוכנים כפרים רבים. הרי אנאם מגיעים בתחומי לאוס לגובה של 2,920 מ'. בקצה הדרומי של המדינה, בשטח שבין המקונג ליובלו הגדול סה-קונג ( Se Khong ), מכסות שכבות עבות של סלעים געשיים את מדרונות ההרים ויוצרות מישורים נרחבים. באזור זה מצויים מטעי קפה וכותנה. רק חלק קטן מהמישור הגדול של אגן המקונג התיכון נכלל בתחומי לאוס, משום שהנהר, המהווה את הגבול בין לאוס לתאילנד, זורם בשוליו הצפוניים והמזרחיים של האגן. עם זאת, נכללים בתחומי לאוס שטחי מישור נרחבים.
1,865 ק"מ מתוך ה- 4,000 של המקונג זורמים לאורך הגבול של לאוס. האזורים הנמוכים של בקעת המקונג הם ארץ עשירה ואזור חקלאי ראשון במעלה, במיוחד סביב ויאנג-צ’אן , שם חיים הלאוטים של המישורים, הנחשבים ללאוטים "האמיתיים". למקונג יש שלושה יובלים ראשיים: Nam-Ou , Nam-Tha מהצפון ו- Nam-Ngun , הנשפך אל מחוז ויינטיאן (ויאנג-צ'אן). חלק גדול מהמחצית הצפונית של לאוס, מתרומם לגובה של מעל 1,500 מ' ורובו אזור קרסטי. דרומה משם נמצא הרכס האנאמיטי ולו גובה ממוצע של 1,200 מ'. הרים אלה, מיוערים בצפיפות, יוצרים את גבולה הטבעי של לאוס עם וייטנאם.
האקלים בלאוס
מחזור המונסון השנתי באסיה יוצר בלאוס שתי עונות נפרדות וברורות: העונה הגשומה – בין מאי לאוקטובר, והעונה היבשה – בין נובמבר לאפריל. מידות החום משתנות בהתאם לגובה מעל פני הים: בעמק של נהר מקונג התקופה החמה ביותר היא בחודשים מרץ ואפריל, כאשר הטמפרטורות עולות עד 38°. התקופה הקרירה ביותר חלה בדצמבר ובינואר – כאשר הטמפרטורות יורדות עד 15°. במהלך רוב העונה הגשומה נעה הטמפרטורה הממוצעת בסביבות 29º באזורים הנמוכים ובסביבות 25º בעמקי ההרים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
להכיר את תושבי לאוס
באופן כמעט גורף, בלאוס פוגשים רק באנשים נעימים ומסבירי פנים. רוב תושבי המדינה מתגוררים בכפרים של גדות נהר המקונג ויובליו, ו אוכלוסייתה צעירה: כ- 43% מהתושבים הם בני פחות מ- 14, ורק 3% הם מעל גיל 65. את הדבר ניתן להסביר בקלות על ידי תוחלת החיים הנמוכה: רק 53.09 בממוצע לכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים של נשים היא 56.8 שנים ושל גברים 52.74 שנים.
הקבוצה האתנית הגדולה ביותר היא "לאו-לום" ( Lao Loum ), המשתייכים לעם הלאו. כראוי לשמם ("בני לאוס - תושבי השפלה") ניתן למצוא אותם בעיר הבירה ולאורך נהר המקונג, מבחינה אתנית הם קרובים מאוד לילידי תאילנד. למעט בני השבטים, שחלקם אנימיסטים ולמעט מיעוט נוצרי מבוטל, מרבית התושבים הם בודהיסטים.
כתבה על שייט לאורך המקונג העילי, דרך לאוס
" לאו-תאי" הם שבטים שמקורם בתאילנד אשר התאזרחו בלאוס, והם מחולקים לתת-קבוצות המזוהות לפי צבע הבגדים (" התאים השחורים", "האדומים" וכו'). ה" לאו-סונג" הם כנראה גל ההגירה האחרון ללאוס. זהו שם כללי לכמה קבוצות שהיגרו ממקומות שונים. " לאו-טונג", הם הטוענים שהם תושביה המקוריים של לאוס, ואילו כל האחרים הם מהגרים. זהו למעשה שם כולל לקבוצת שבטים . לשבטי הלאו אין מכנה משותף, למעט אב קדמון, מאי-שם בדרומה של סין, לפני כ- 1,200 שנה. רבים מבין השבטים כלל לא יודעים את סודות הכתב, כך שחלק מהם בכלל לא יודעים שהם שייכים לעם שנקרא במערב "לאוס".
הלאוטי הממוצע הוא איכר השולח מכתב אחד בשנה, מתחלק בטלוויזיה עם עוד 150 איש, ורק אחד מתוך 500 רואה סרט פעם בשנה. בכפרים שבצפון שיעור תמותת התינוקות הוא 50% ורק לאדם אחת מתוך ארבעה יש גישה למים נקיים. יחד עם זאת, זו אחת הארצות היותר "מתורבתות" בדרום־מזרח אסיה.
האגדה שממנה צמחה מדינה
גופו של דרקון הזהב השחיר, התעוות, התפתל והרעיד את יסודות היקום. חושך ירד על הארץ והדרקון פער את לועו. מתוך אפילת הלוע פרץ זרם אדיר של מים, הציף את היקום ושכח. או אז נח הדרקון, גופו הזהיב, השמש עלתה על פני העולם וייבשה את המים. רק פס מים אדיר זרם במרכז העולם, חום ומהיר, אך רוגע. מתוך הבוץ שעל גדות הנהר בצבצו ועלו בני האדם, חלקם החלו מיד לשתול אורז בתוך הבוץ וחלקם נסו במהירות מן המקום, עלו אל ההרים והיערות, נבלעו באפלולית, ומשם הגיחו רק כדי להילחם באנשי הבוץ. אלה קראו לנהר "האם הגדולה" (בשפת לַאו טונג, הקרובה לתאית – "מא-קונג"). כך בריאתה של לאוס. לא בפי כל שבטי לאוס אומנם, אך די בסיפור כדי להסדיר את הקשר של בני הארץ אל המרחב הגדול והריק שתוחם את גבולותיה.
הגאוגרפיה של לאוס
אורכה של לאוס, מצפון לדרום, הוא כ- 1,000 ק"מ . המרחק ממזרח למערב הוא בין 140 ל- 500 ק"מ. גודלה של לאוס כשל בריטניה, למעלה מעשר פעמים שטחה של ישראל, אך אוכלוסייתה קטנה הרבה יותר. היא נמצאת באזור הטרופי, בין קווי רוחב 14° ו- 23° וכ שני שלישים משטחה מכוסים יער (ורק כעשרה אחוז משטחה נחשבים מתאימים לעיבוד חקלאי). לאוס היא אחת מהמדינות בעלות האוכלוסייה הדלילה ביותר באסיה. רוב האוכלוסייה ממוקמת לאורך עמקי הנהרות הפוריים, פרט לשבטים קטנים רבים המתגוררים בהרים. מרכזי האוכלוסייה הגדולים ביותר הם: ויינטיאן וסאוואנאקט ( Savannakhet ), והם נמצאים לגדותיו של נהר המקונג.
85% מתושבי המדינה חיים באזורים כפריים. הגידול העיקרי הוא אורז. ויינטיאן הבירה ממוקמת בקירבה לגבולה של תאילנד, בסמוך ל נהר המקונג, שם מתגוררים כ- 534,000 תושבים .
כתבה על הנשים שבשמורת לואנג נמטה
מבנה מדיני
מבחינה גיאוגרפית נחלקת לאוס לשני חלקים: האזורים ההרריים – בצפון ובמזרח, ועמק נהר המקונג ויובליו – במערב ובדרום. האזורים ההרריים, התופסים כ- 3/4 משטח המדינה, מבותרים מאוד. הם מכוסים בצמחייה סבוכה והתנועה בהם קשה ביותר, מלבד כמה עמקי נהרות. החלק הצפוני והצפון־מערבי של האזור הוא רמה, הכוללת את שוליה הדרומיים של רמת יונאן שבסין ואת שוליה המזרחיים של רמת שאן שמיאנמר. הרמה מבותרת מאד על ידי רשת צפופה של גיאיות צרים ועמוקים. גובה פני הרמה הוא 1,300-1,500 מ' מעל פני הים, אך כמה גושי הרים מתנשאים לגובה 2,300 -2,200 מ'. מרבית האוכלוסייה בצפון מתרכזת לאורך המקונג ויובליו נאם-הו ( Nam Hou ) ונאם-סנג ( Nam Seng ). לאורך ההיסטוריה, היה המקונג עורק החיים של המדינה ולאורכו ישבו הערים החשובות של המדינה: בצפון - הבירה הססגונית לואנג-פרבאנג ( Luang Prabang ) ובדרום - הבירה האדמיניסטרטיבית ויאנג-צ'אן ( Vientien ). משמעות שמה של בירת לאוס הוא "עיר עץ הסנדל" ויאנג = עיר. צ'אן - קיצור של המילה הסנסקריטית "צ'אנדאנה", היינו, עץ הסנדל. חיים בה 569,000 בני אדם.
את חלקה מרכזי והדרום- מזרחי של לאוס תופסים המורדות המערביים של הרי אנאם. הגבול עם וייטנאם עובר סמוך לקו פרשת-המים, בין אגן המקונג לבין הנהרות הנשפכים לים סין הדרומי. גם הרים אלו מבותרים מאוד, אך בדרום מצויים גם עמקים רחבים, שבהם שוכנים כפרים רבים. הרי אנאם מגיעים בתחומי לאוס לגובה של 2,920 מ'. בקצה הדרומי של המדינה, בשטח שבין המקונג ליובלו הגדול סה-קונג ( Se Khong ), מכסות שכבות עבות של סלעים געשיים את מדרונות ההרים ויוצרות מישורים נרחבים. באזור זה מצויים מטעי קפה וכותנה. רק חלק קטן מהמישור הגדול של אגן המקונג התיכון נכלל בתחומי לאוס, משום שהנהר, המהווה את הגבול בין לאוס לתאילנד, זורם בשוליו הצפוניים והמזרחיים של האגן. עם זאת, נכללים בתחומי לאוס שטחי מישור נרחבים.
1,865 ק"מ מתוך ה- 4,000 של המקונג זורמים לאורך הגבול של לאוס. האזורים הנמוכים של בקעת המקונג הם ארץ עשירה ואזור חקלאי ראשון במעלה, במיוחד סביב ויאנג-צ’אן , שם חיים הלאוטים של המישורים, הנחשבים ללאוטים "האמיתיים". למקונג יש שלושה יובלים ראשיים: Nam-Ou , Nam-Tha מהצפון ו- Nam-Ngun , הנשפך אל מחוז ויינטיאן (ויאנג-צ'אן). חלק גדול מהמחצית הצפונית של לאוס, מתרומם לגובה של מעל 1,500 מ' ורובו אזור קרסטי. דרומה משם נמצא הרכס האנאמיטי ולו גובה ממוצע של 1,200 מ'. הרים אלה, מיוערים בצפיפות, יוצרים את גבולה הטבעי של לאוס עם וייטנאם.
האקלים בלאוס
מחזור המונסון השנתי באסיה יוצר בלאוס שתי עונות נפרדות וברורות: העונה הגשומה – בין מאי לאוקטובר, והעונה היבשה – בין נובמבר לאפריל. מידות החום משתנות בהתאם לגובה מעל פני הים: בעמק של נהר מקונג התקופה החמה ביותר היא בחודשים מרץ ואפריל, כאשר הטמפרטורות עולות עד 38°. התקופה הקרירה ביותר חלה בדצמבר ובינואר – כאשר הטמפרטורות יורדות עד 15°. במהלך רוב העונה הגשומה נעה הטמפרטורה הממוצעת בסביבות 29º באזורים הנמוכים ובסביבות 25º בעמקי ההרים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על שייט לאורך המקונג העילי, דרך לאוס
הגאוגרפיה של לאוס
אורכה של לאוס, מצפון לדרום, הוא כ- 1,000 ק"מ . המרחק ממזרח למערב הוא בין 140 ל- 500 ק"מ. גודלה של לאוס כשל בריטניה, למעלה מעשר פעמים שטחה של ישראל, אך אוכלוסייתה קטנה הרבה יותר. היא נמצאת באזור הטרופי, בין קווי רוחב 14° ו- 23° וכ שני שלישים משטחה מכוסים יער (ורק כעשרה אחוז משטחה נחשבים מתאימים לעיבוד חקלאי). לאוס היא אחת מהמדינות בעלות האוכלוסייה הדלילה ביותר באסיה. רוב האוכלוסייה ממוקמת לאורך עמקי הנהרות הפוריים, פרט לשבטים קטנים רבים המתגוררים בהרים. מרכזי האוכלוסייה הגדולים ביותר הם: ויינטיאן וסאוואנאקט ( Savannakhet ), והם נמצאים לגדותיו של נהר המקונג.
85% מתושבי המדינה חיים באזורים כפריים. הגידול העיקרי הוא אורז. ויינטיאן הבירה ממוקמת בקירבה לגבולה של תאילנד, בסמוך ל נהר המקונג, שם מתגוררים כ- 534,000 תושבים .
כתבה על הנשים שבשמורת לואנג נמטה
מבנה מדיני
מבחינה גיאוגרפית נחלקת לאוס לשני חלקים: האזורים ההרריים – בצפון ובמזרח, ועמק נהר המקונג ויובליו – במערב ובדרום. האזורים ההרריים, התופסים כ- 3/4 משטח המדינה, מבותרים מאוד. הם מכוסים בצמחייה סבוכה והתנועה בהם קשה ביותר, מלבד כמה עמקי נהרות. החלק הצפוני והצפון־מערבי של האזור הוא רמה, הכוללת את שוליה הדרומיים של רמת יונאן שבסין ואת שוליה המזרחיים של רמת שאן שמיאנמר. הרמה מבותרת מאד על ידי רשת צפופה של גיאיות צרים ועמוקים. גובה פני הרמה הוא 1,300-1,500 מ' מעל פני הים, אך כמה גושי הרים מתנשאים לגובה 2,300 -2,200 מ'. מרבית האוכלוסייה בצפון מתרכזת לאורך המקונג ויובליו נאם-הו ( Nam Hou ) ונאם-סנג ( Nam Seng ). לאורך ההיסטוריה, היה המקונג עורק החיים של המדינה ולאורכו ישבו הערים החשובות של המדינה: בצפון - הבירה הססגונית לואנג-פרבאנג ( Luang Prabang ) ובדרום - הבירה האדמיניסטרטיבית ויאנג-צ'אן ( Vientien ). משמעות שמה של בירת לאוס הוא "עיר עץ הסנדל" ויאנג = עיר. צ'אן - קיצור של המילה הסנסקריטית "צ'אנדאנה", היינו, עץ הסנדל. חיים בה 569,000 בני אדם.
את חלקה מרכזי והדרום- מזרחי של לאוס תופסים המורדות המערביים של הרי אנאם. הגבול עם וייטנאם עובר סמוך לקו פרשת-המים, בין אגן המקונג לבין הנהרות הנשפכים לים סין הדרומי. גם הרים אלו מבותרים מאוד, אך בדרום מצויים גם עמקים רחבים, שבהם שוכנים כפרים רבים. הרי אנאם מגיעים בתחומי לאוס לגובה של 2,920 מ'. בקצה הדרומי של המדינה, בשטח שבין המקונג ליובלו הגדול סה-קונג ( Se Khong ), מכסות שכבות עבות של סלעים געשיים את מדרונות ההרים ויוצרות מישורים נרחבים. באזור זה מצויים מטעי קפה וכותנה. רק חלק קטן מהמישור הגדול של אגן המקונג התיכון נכלל בתחומי לאוס, משום שהנהר, המהווה את הגבול בין לאוס לתאילנד, זורם בשוליו הצפוניים והמזרחיים של האגן. עם זאת, נכללים בתחומי לאוס שטחי מישור נרחבים.
1,865 ק"מ מתוך ה- 4,000 של המקונג זורמים לאורך הגבול של לאוס. האזורים הנמוכים של בקעת המקונג הם ארץ עשירה ואזור חקלאי ראשון במעלה, במיוחד סביב ויאנג-צ’אן , שם חיים הלאוטים של המישורים, הנחשבים ללאוטים "האמיתיים". למקונג יש שלושה יובלים ראשיים: Nam-Ou , Nam-Tha מהצפון ו- Nam-Ngun , הנשפך אל מחוז ויינטיאן (ויאנג-צ'אן). חלק גדול מהמחצית הצפונית של לאוס, מתרומם לגובה של מעל 1,500 מ' ורובו אזור קרסטי. דרומה משם נמצא הרכס האנאמיטי ולו גובה ממוצע של 1,200 מ'. הרים אלה, מיוערים בצפיפות, יוצרים את גבולה הטבעי של לאוס עם וייטנאם.
האקלים בלאוס
מחזור המונסון השנתי באסיה יוצר בלאוס שתי עונות נפרדות וברורות: העונה הגשומה – בין מאי לאוקטובר, והעונה היבשה – בין נובמבר לאפריל. מידות החום משתנות בהתאם לגובה מעל פני הים: בעמק של נהר מקונג התקופה החמה ביותר היא בחודשים מרץ ואפריל, כאשר הטמפרטורות עולות עד 38°. התקופה הקרירה ביותר חלה בדצמבר ובינואר – כאשר הטמפרטורות יורדות עד 15°. במהלך רוב העונה הגשומה נעה הטמפרטורה הממוצעת בסביבות 29º באזורים הנמוכים ובסביבות 25º בעמקי ההרים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
85% מתושבי המדינה חיים באזורים כפריים. הגידול העיקרי הוא
כתבה על הנשים שבשמורת לואנג נמטה