www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיול ללאוס - לצפונה של הארץ המסתורית
מאת: איציק אהרוני


לאוס נמצאת בליבה של דרום-מזרח אסיה, מזרחית לתאילנד המוכרת והממוסחרת. לאוס היא אחת משלושת המדינות (לאוס, וייטנאם וקמבודיה), שנקראו בעבר הודו-סין, כשנשלטו במשך שנים רבות על ידי משטר קולוניאליסטי צרפתי, שגם השאיר בה את חותמו. ייחודה של לאוס משאר מדינות דרום-מזרח אסיה, הוא היותה מדינה ששמרה על בדידותה ולא אפשרה כניסת זרים לתחומה. על ידי כך הצליחה לשמור על אותנטיות של אורחות החיים בה, כפי שנהגו אנשיה במשך מאות שנים, ועל הייחודיות של תרבויות השבטים הרבים היושבים בקרבה. רק בעשור האחרון פתחה לאוס צוהר לתיירות מכל העולם, ומאפשרת הצצה אל עולמה הקסום והמסתורי שעוד היום אינו מוכר לרבים.


פילים בלאוס
לאוס, מדינת מיליון הפילים  (צילום: איציק אהרוני)
  
לאחר שביקרנו בבירת לאוס ובדרום המדינה, בכתבה לאוס - לדרומה של הארץ המסתורית, נמשיך את הסיור במדינת מיליון הפילים, בחלקה הצפוני הקרוב. הטיול בצפון הרחוק יתואר בכתבה נפרדת.
 
לאוס
 (צילום: איציק אהרוני)

asiatica




 
ש'יינג-קואנג ומישור הכדים
לעיר פונסאואן (Phonsavan) שבמחוז ש'יאנג-קואנג (Xiangkhouang) ניתן להגיע בטיסה קצרה מהבירה 
ויינטיאן או במישור הכדים, ששימש בעת מלחמת וייטנאם כחלק מנתיב הו-צ'ימין (Ho Chi Minh trail) להעברת נשק מסין ומצפון וייטנאם למורדים בדרום וייטנאם. בעקבות ההפצצות האמריקאיות על שיירות הנשק בנתיב זה, זכתה לאוס בתואר המפוקפק "המדינה המופצצת ביותר בעולם לתושב".
 
לאוס, מישור הכדים
כדי הענק שאיש לא יודע את פשר יצירתם בוודאות (צילום: איציק אהרוני)

את שעות הבוקר המוקדמות, עוד בטרם ארוחת הבוקר, רצוי להקדיש לביקור בשוק הבוקר המתקיים במרכז העיר פונסאואן, אליו מביאות נשות שבטי האזור את מרכולתן. העין לא שבעה ממגוון המאכלים המוצעים למכירה בשוק זה. ניתן להגדירם בלי ספק "כל דבר שזז או שזז בעבר". השוק גם כולל מסעדות, בהן ניתן לאכול דברים לא מוגדרים, שאותנו המערביים דוחים מעצם צורתם ומקורם המשוער.

מחוז ש'יאנג-קואנג נקרא גם "מישור הכדים", על שם כתשעים אתרי כדים הנמצאים במישור זה. כל אחר מארבעת האתרים המרכזיים ממוקם בראש גבעה וסביבתה, וכולל עד כ-250 כדי ענק. הכדים עשויים בדגמים שונים, מאבן טבעית שאינה מצויה באזור. משקלם מגיע עד 600 קילוגרם וגובהם עד שלושה מטר. הם קבלו את הכנוי "הכדים המיסתוריים", היות ומקורם של אינו ידוע בודאות ושימושם נשאר חידה פתוחה. ההשערות ההולכות ומתבססות, טוענות שאלה כדי קבורה של עם מקומי, שמעט ידוע אודותיו. למרבה הפלא, למרות ההפצצות הכבדות על האזור והמכתשים הגדולים שהן השאירו, לא נפגעו אתרי הכדים. די לבקר בשניים מהאתרים, המסומנים 1 ו-2, בכדי להתרשם מהייחוד שלהם.

 

 כפר בלאוס
כפר בלאוס, אין מים זורמים וכמעט אין חשמל  (צילום: איציק אהרוני)

ביקור בכפרי לאוס המקסימים
כפרי מחוז ש'יאנג-קואנג מאוכלסים שבטים ששמרו על אורחות חייהם ולבושם. בכפרים אלה רמת החיים בסיסית ובבתים אין מים זורמים ורק לעיתים יש בהם חשמל. האוכלוסייה אינה ששה לארח זרים, אלא אם הם מקבלים תמורה. ניתן לבקר באחד מכפרי שבט מונג (Hmong) החיים באזור זה. הכפר ממוקם בצד הכביש המוביל לעיר מואנג-קון (Muang Khoune). השבט שיתף פעולה עם האמריקאים בעת המלחמה, ורבים ממנו עברו לארצות הברית בתום הקרבות.

העיר מואנג-קון שוכנת באתר בו עמדה בעבר הבירה הקודמת, ש'יאנג קואנג, שעל שמה נקרא המחוז. העיר המקורית נהרסה בהפצצות האמריקאים במלחמת וייטנאם, ובכלל זה גם מקדשיה ובנייניה היפים מהתקופה הקולוניאלית צרפתית. כזכר לנזקי ההפצצות הושארו שרידי מקדש וואט פיא (Wat Phia) במקומם, ובמקדש הוצב פסל גדול של בודהא. המקום משמש כיום מונומנט לזכר ימי המלחמה. בראש אחת הגבעות של העיר ניצבת סטופה בודהיסטית בשם תאט-פון (That Foun), בעלת מבנה קוני בגובה 30 מטר. סטופה זאת נפרצה על ידי נזיר סיני, שהלך שבי אחרי ספור עממי שנפוץ באזור, שכביכול הוטמן בבסיסה אוצר.
כתבה על נשות שמורת לואנג נמטה

לאוס
מקדש עם פסל בודהה  (צילום: איציק אהרוני)






משיאנג-קואנג ללואנג-פראבנג
את הדרך ממישור הכדים לעבר לואנג-פראבנג (Luang Prabang) רצוי לעשות בנסיעה. הכביש מתפתל בין הרים ובסביבה כפרית. זאת ההזדמנות להתודע לאזורים החקלאיים של לאוס, בהם מגדלים אורז, ירקות ומטעים של עצי תיק. במהלך הנסיעה ניתן לעצור ליד אגם נונג-טאנג (Nong Tang). בכפר דייגים השוכן לצד האגם אנו פוגשים את ה"טכנולוגיה" לציד צפורים במלכודת בעלת שתי רשתות, המופעלות במשיכת חבל, על ידי אדם המסתתר בסמוך, בסככת ענפי גומא. עצירה נוספת אפשר לעשות במערת תאם-פרה (Tham Pra). זוהי מערה קארסטית טבעית, אשר שימשה כבית חולים ללוחמים בעת הקרבות של שנות ה-70. כיום מעטר אותה פסל בודהא אחד בלבד המוצב בכניסה. ניתן לסייר בתוך המערה.
בכביש הראשי 
ויינטיאן- לואנג-פראבנג, לא רחוק מצומת הכבישים המחבר את מישור הכדים, מצויה תחנת עצירה של אוטובוסים ומשאיות בדרכן מהבירה לצפון המדינה ובחזרה. במקום זה ניתן לעצור לארוחה במסעדות מקומיות, המגישות שילוב של אוכל מקומי וסנדוויצ'ים העשוים מבגט ובמילוי בסגנון מערבי.

הכביש היפה ממשיך בין הרים קארסטיים וכפרים ציוריים, שנשארו אוטנטיים כבמקור. בשעות אחר הצהריים המאוחרות, לאחר נסיעה ארוכה, מגיעים לתחנה המרכזית של לואנג-פראבנג בירתה המלכותית הראשונה של לאוס. ייחודה של העיר הביא לכך שאונסק"ו הכריזה עליה כאתר לשימור עולמי, לכן חל איסור על כניסת רכב כבד המזהם את האויר למרכזה. את הדרך מהתחנה המרכזית למלון עושים ברכבים קטנים שמזהמים פחות. ברכבים כאלה, ובמיוחד בשתי רגלינו משתמשים במהלך השהות בעיר.


 (צילום: איציק אהרוני)

לואנג-פראבנג - הבירה העתיקה
לואנג-פראבנג (Louangphrabang) נמצאת במקום אסטרטגי, במפגש הנהרות מאקונג (Mekong) ונאם-חאן (Nam Khan). העיר היתה מקום מושבו של בית המלוכה האחרון של לאוס עד חזרתה של 
ויינטיאן להיות בירתה של המדינה. כבירה מלכותית הוקמו בעיר ארמונות ומקדשים בסגנונות בנייה שונים, החל מהמאה ה- 16. 50 מהם עדין עומדים על תילם. המקדשים הם יצירות אומנות מרהיבות והעיר נראית כמוזיאון פתוח המצדיק את החלטת אונסק"ו.

מכיוון שהעיר לואנג-פראבנג היא מעין מוזיאון פתוח וקטנת ממדים, הסיור בה נערך בהליכה. את הסיור אפשר להתחיל במקדש וואט ויסואלאט (Wat Visounalat). מקדש זה שנבנה במאה ה -16, הוא המקדש העתיק ביותר שפעיל בעיר. כיום משמש המקדש כמוזיאון קטן המרכז תשמישי קודש בודהיסטים. ממנו ממשיכים למקדש סמוך מתחילת המאה ה-19 - וואט אהאם (Wat Aham). שתי הדמויות המקבלות את הנכנסים למקדש, על יד גרם המדרגות, הן של ראוונה והאנומן מהאפוס ההינדי ראמאינה. קירות המקדש מעוטרים בציורים של ארועים בחיי הבודהא, וכן ציורים מאוחרים יותר שניכרת בהם ההשפעה של השילטון החילוני. מעבר לרחוב נמצא מפעל המייצר חוטי משי, צובע אותם ומפיק מהם מוצרים שונים בשיטות עבודה ידניות. הביקור בו הוא חינם.

ממשיכים לאורך גדת הנהר נאם-חאן עד שמגיעים למקום בו הוא נשפך למאקונג. במקום נקודת תצפית. בצד התצפית שביל היורד למפגש הנהרות. גדר ושער ברזל קטן חוסמים את השביל, כדאי לפתוח את השער ולהמשיך לתצפית בנקודת החיבור של הנהרות. חוזרים לנקודת התצפית ומשם הדרך קצרה למקדש וואט ש'יאנג-תונג (Wat Xiengthong). מקדש זה שנבנה במאה ה-16 הוא בעל חמישה גגות משופעים, היוצרים הרמוניה בינהם, מגלם בצורתו יותר מכל מקדש אחר את האלגנטיות והחן של הארכיטקטורה המיוחדת של לואנג-פראבנג. טיפוס ארוך לגבעת Mount Phousi לביקור במקדש Wat That Chom Sii ובשאר המקדשים על הגבעה, שאם כי אינם מרשימים במיוחד, הרי שהתצפית מהם, ובמיוחד במקדש הפעיל Wat Thammo-thayalan בשקיעה, והדרך אליהם, בין מנזרים שוקקי נזירים, מתגמלת בהחלט.


 (צילום: איציק אהרוני)

בילויים בבירת התרבות של לאוס
הדבר המרתק ביותר בעיר 
לואנג-פראבנג הוא שוטטות ברחובות העיר העתיקה, שכמו בכל אתר שאונסק"ו הכריזה עליו כאתר שימור, מבחינים בהתחלות של שיפוץ ושיקום, תוך שמירה על הבניה המקורית. המבנים האורגינליים ובודאי אלה שכבר שוקמו, הם פנינה ארכיטקטונית, ובהם שולבו מסעדות אוטנטיות וחנויות מזכרות.

לא עוזבים את העיר לואנג-פראבנג ללא ביקור במוזיאון הלאומי של לאוס (Ho Kham), הממוקם בארמונו של מלך לאוס החל משנת בנייתו ב-1909 ועד הגליית המלך ב-1975. המוזיאון כולל את פסלו של בודהא, הנקרא פרה באנג (Pha Bang). פסל הבודהא בן 83 הסנטימטר הוא מהחשובים ביותר בכל יבשת אסיה. הפסל נוצר בין המאה ה-1 למאה ה-9 בסרי לנקה, ולבסוף מצא את דרכו לקמבודיה. הוא הובא ללואנג פראבאנג בשנת 1359, כאשר פה נגום הפך את האזור לבודהיסטי. בשנת 1545 הפסל הועבר לויינטיאן, בגלל פחד מפלישה בורמזית. מאז פסל הפרה באנג עשה את דרכו הלוך ושוב בין סיאם (תאילנד של ימינו), ויינטיאן ולואנג פרה באנג בגלל מתיחויות פוליטיות, אך לבסוף מצא את עצמו בלואנג פרבנג בשנת 1867, שם הוא נמצא עד היום. תושבי לאוס יגידו שפסל הפרה באנג תמיד רוצה לחזור לעיר שלו, ולכן לא משנה לאן הוא ילקח הוא לבסוף יחזור למקומו הטבעי, לואנג פראבנג.

לואנג-פראבנג מספקת גם אפשרויות בילוי לשעות הערב. במרכזה של העיר עומדת גבעת פו-סי ((Phu Si. בשעות אחה"צ, בטרם שקיעת השמש, מטפסים לפסגתה בשביל המדרגות עד לנקודת התצפית. ממקום זה פרוס מבט נפלא על העיר וסביבותיה. מנקודת התצפית ניתן לראות את שקיעת השמש במימי נהר המאקונג, תוך  שהשמים נצבעים באור נגוהות אדום.

באחד הערבים מומלץ לחזות במופע רקוד מסורתי (Royal Ballet, Phra-Lak Phra-Lam) המציג את סיפור הראמיאנה, כפי שניכר משמם הלאוטי של האחים לאקשמנה וראמה. המופע מתקיים בתיאטרון הלאומי, הממוקם באחד ממבני הארמון המלכותי לשעבר. מופע עם סיפור מיתולוגי הינדי נאיבי, אך צבעוני ומבוצע להפליא, תוך שימוש בכושרם האישי של השחקנים. לאחר המופע או בערב אחר, אפשר לעשות שופינג בשווקי הלילה (ה"קניונים" של לאוס) הפזורים במרכז העיר, או לשבת באחד מבתי הקפה הסמוכים לתיאטרון.

 
 (צילום: איציק אהרוני)

אל מערות פאק-או
למערות מגיעים בשיט על נהר המאקונג. מרציף בלואנג-פראבנג הנמצא ברחובTh Kham Khong , עולים על ספינה מסורתית, לשיט במעלה הנהר לעבר המערות המפורסמות של פאק-או (Pak Ou). לאחר כשעתיים של שיט מגיעים לאזור היפה ביותר של הנהר, האזור שבו גדות הנהר הן סלעים היורדים בתלילות לגובה המים, ובהם מערות קארסטיות. שתים מבין המערות קבלו מעמד של קדושה, ובהן מבקרים. לאחר עגינה יורדים מהסירה, ובמדרגות שאינן אחידות בגובהן, מגיעים למערה העליונה, שבה חצוב פסל גדול של בודהא והיא משמשת מקדש טבעי. במערה התחתונה מוצבים מאות פסלי בודהא העשויים מחומרים שונים ובגדלים שונים, שהם תרומת יוצר הפסל או פסלים שנאספו ברחבי המדינה והובאו לשם לאחסון ושמירה.

ממול למערות, מעברו השני של הנהר, נמצאת מסעדה, שמרפסתה משקיפה על הנהר והמערות, וכן על המקום שבו נשפך הנהר או (Ou) למאקונג, ושעל שמו נקראות המערות. ארוחת צהרים בה היא חוויה נעימה. בדרך חזרה עוצרת הספינה בכפר באן מואנג-קאו (keo Ban Muang). בכפר זה עוסקים הכפריים ביצור מסורתי של משקה אלכהולי מאורז. הבקבוקים כוללים גם נחשים ובעלי חיים אחרים, שלהם סגולות רפואיות על פי מסורת המקומיים. כמו כן עוסקים בכפר זה ביצור נייר מתמיסת אורז, המעוטר בפרחים ועלים טבעיים, וכן במלאכות יד מסורתית, כגון אריגה ורקמה.


 (צילום: איציק אהרוני)

אל מפלי קואנג-סי
חצי יום בחיק הטבע ניתן לבלות במפלי קואנג-סי. בנסיעה של שעה בקירוב (29 קילומטר דרומה מהעיר) או בשייט לאורך הנהר, מצוידים בבגדי רחצה מגבות ובגדי החלפה, מגיעים למפלי המים המרשימים קואנג-סי (Kuang Si). המפלים הנופלים מגובה 50 מטר, בשלוש מדרגות, ויוצרים בריכות בהן ניתן לרחוץ. המקום המטופח מאפשר לנפוש בין החורשות המקיפות את המפלים וליהנות מהנופים סביב. בכניסה למקום נמצא גן חיות קטן, הכולל מספר פרטים של דובים שחורים וטיגריס. לחיות נבנו כלובים בין עצי המקום, המדמים את חייהן בטבע. בהזמנה מראש ניתן לקבל
 במקום ארוחת צהרים, על שולחנות הפזורים בינות לעצים - פיקניק אמיתי.

קבר "מגלה" מקדשי אנגקור למערב
קברו של הצרפתי
Henry Mouhot (בלאוס לא מתקיימת קבורה של נפטרים בודהיסטים), הנחשב לאדם שחשף למערב את מקדשי אנגקור בקמבודיה, לאחר שהיו נסתרים בג'ונגלים שנים רבות. הקבר נמצא במעבה היער, לא רחוק מהעיר לואנג-פראבנג.

על ביקור בבירת לאוס ויינטיאן ודרומה של לאוס בכתבה לאוס - לדרומה של הארץ המסתורית.

מידע נוסף 
לינה בלאוס - השוואת מחירים והזמנות

כתבות נוספות
נשות שמורת לאונג נמטה
טיול לדרום לאוס
מידע וטיפים למטייל בלאוס
חגיגות השנה החדשה בלואנג פרבאנג
חוויות מטיול בלאוס






איציק אהרוני אודות הכותב
איציק אהרוני, בעל תואר שני בהנדסה. משנת 1981 עוסק, כתחביב, בארגון וליווי קבוצות במסלולים יחודיים ואיכותיים.
izhakaharoni@walla.com

לקריאת כתבות נוספות של איציק








מספר צפיות: 5530
1661