לאוס – הנשים של שמורת לואנג נמטה
מאת: ליאור מורג
לבנות השבטים בשמורת הטבע לואנג נמטה אין זמן לבזבז על משחקים. מגיל צעיר הן סוחבות על כתפיהן (תרתי משמע) את נטל האחריות בתפקוד התא המשפחתי והישרדותו. חייהן בשמורה המרהיבה, מוקפות בירוק עז ובצלילי היער, אינם פשוטים, אך הם מאושרים ומלאים.
.jpg "אחות גדולה זאת אחריות (צילום: ליאור מורג)")
שמורת לואנג נמטה – חוויה אנתרופולוגית
בשעה שבע בבוקר הגעתי נרגשת לפגישה עם המדריך, ובאמתחתי אינספור גלילי נייר טואלט, אלתוש, כדורי יוד לטיהור מים, שק של לחמניות וריבה אדומה – כי מי יודע אילו שרצים יגישו שם בשמורה. מלאת אנרגיה וציפיות עליתי על ה"לוט דוי סאן" – משאית קטנה שמאחוריה שני ספסלים אורכיים הניצבים אחד מול השני, וידעתי שאני עומדת לחוות חוויה של פעם בחיים.
שמורת לואנג נמטה ( Luang Namtha ) נמצאת בחלקה הצפון-מערבי של לאוס, גובלת בחבל בוקאו ( Bokeo Province ) ובתאילנד ממערב, ובחבל יונאן ( Yunnan ) שבסין, מצפון.
בתרגום ישיר "לואנג" משמעותו "אזור", "נאם" פירושו "מים" או "נהר", ו"טה" הוא שם הנהר הגדול החוצה את העמק. "שמורת נהר הטה" הינה אזור מוגן, בו צמחייה מגוונת ושמורה, בעלי חיים שחלקם נדירים ושבטי ההרים, המאפיינים את הרי צפון-מזרח אסיה. למעשה, הסיבה העיקרית להגיע לשמורה היא המפגש האנתרופולוגי המרתק עם בני המקום, ובמיוחד עם נשות שבטים אלו, שמנהלות אורך חיים זהה לזה של אמותיהן, כבר אלפי שנים.
הימים הראשונים שביליתי בעומק השמורה היו מכוננים עבורי, וללא ספק השפיעו על מהלך חיי. בשעות האור טיילנו ברגל מכפר לכפר, ליקטנו צמחים מיוחדים, אותם בישלו עבורנו זקנות הכפר עם ערב, והם היו לנו לרכיב התזונה העיקרי בארוחותינו. כשהגענו לכפר חדש קיבלו את פנינו ילדים ערומים שהתרוצצו על שפת הנהר, שפע חזירים, אווזים, תרנגולות וחיות בית שרבצו בין צריפי במבוק וזקנות יפהפיות חשופות חזה, מעשנות מקטרת אופיום ארוכה במרפסת שצופה על המים. בלילות סעדנו מסביב למדורה שממוקמת במרכז הצריף וישנו עם המשפחה בחלל הצריף - מטיילת לבנה בין שלושה דורות, על רצפת בוץ מטואטאת היטב.
החיוך אותו ראיתי על פני האנשים גרם לי לשאול את עצמי שאלות רבות: מהו אושר? מה נכון? מה חשוב? מה אני רוצה? מה קיים מעבר למה שאני מכירה? איך בוחרים דרך חיים? בימים הללו נטמנו במוחי זרעי ההחלטה שהובילה אותי לעבור לגור בעצמי בלב הג'ונגל, כעבור מספר שנים.
מקלחת משותפת - אין יותר כיף מזה! ביובל רגוע של נהר הטה (צילום: ליאור מורג)
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
"סכין זה מסוכן!" – רק אם לא יודעים איך להשתמש בו...
באחד הכפרים הנידחים פגשתי את קם ( Khem ) פצצת אנרגיה יפהפייה, צעירה ואם חד הורית לנמטן ( Namtan ) בן השלוש. בתום שיחה קצרה בתנועות ידיים, הגיעה קם למסקנה לגביי, והודיעה לי שלא אחזיק מעמד בג'ונגל יותר מיום-יומיים. אני לא אשת יערות ולא אוכל להסתדר ולהשיג לעצמי מזון, מים ותרופות צמחיות. "את לבנה, חלשה ולא יודעת מה לעשות כשאת קמה בבוקר" - זאת היתה הכרעתה. לא התווכחתי, קם אירחה אותי למופת וחונכתי לנהוג בנימוס כלפיי מארחים. לפתע נכנס אל החדר נמטן הקטן, ערימת עצים ומצ'טה (מעין סכין גדולה ורחבה) בידיו. הוא מתיישב ומתחיל לגלף את העץ. מבלי לחשוב פעמיים לקחתי את הסכין הענקית מידיו והנחתי בצד. אותי תמיד לימדו ש"סכין ביד קטן – מסוכן" לילדים לא נותנים סכין, ובטח לא אחת באורך של 40 ס"מ!
לאחר כמה דקות גרר הילד כיסא, עלה עליו והשיג את המצ'טה שלקחתי ממנו קודם לכן. שנית חילצתי מידיו את המאכלת והנחתי גבוה יותר, במקום שאליו גם עם כיסא לא יוכל להגיע. קצת לפני שהפעוט מצא דרך מקורית אחרת להשיג את רכושו, נכנסה האם אל החדר. "מדוע את לוקחת לילד את הסכין מהיד?", היא שאלה, ואני בתמימות עניתי את המובן מאליו זה מסוכן! הילד עלול להיחתך ולהיפצע. להפתעתי קם הושיטה את ידה הארוכה והגישה לנמטן המחויך את הסכין. ישב הילד בן השלוש והחל לגלף חץ.
האישה הביטה בי במבט מלא רחמים והבנה. "עכשיו אני מבינה למה את לא יודעת לעשות כלום עם הידיים שלך", היא אמרה והמשיכה: "זה לא בגללך... אמא שלך לא לימדה אותך לעבוד עם מצ'טה, והיום אפילו חץ מסכן אין לך מושג איך להכין". "ואם הוא יפצע??", שאלתי בדאגה. "אז ירד לו קצת דם, ואז הוא יבכה וזה יעבור ללא בעיה בכלל", ענתה קם.
כתבה על טיול לדרום לאוס
הפעוטות כבר אוחזים בסכין ותורמים את חלקם בתפקוד התא המשפחתי (צילום: ליאור מורג)
נשים קטנות בשמורת לואנג נמטה
מגיל צעיר מאוד מתחילים הילדים, ובעיקר הילדות, לעבור תהליך חברות שמטרתו להכשיר אותם לניהול בית, לעבודות השדה ולהפקת מזון מן הטבע. כל ילדה במשפחה מגדלת את הילד שקטן ממנה ומקבלת עליו אחריות מלאה. לא נדיר לראות ילדה בת ארבע נושאת תינוק קטן בעזרת פיסת בד המוצמדת לגופה. לאחות הגדולה יש הרבה כבוד בבית. בשנות העשרה המוקדמות האם מעבירה אליה את אחריות ארגון וניהול הבית, והיא מתפקדת כאדם בוגר, מקבלת החלטות ודואגת לשגרת החיים בבית ובשדה. היא המפיקה והמוציאה לפועל של כל הנדרש על מנת לקיים את חיי היום יום.
בשנים האחרונות גדל באופן משמעותי מספר הילדות שהולכות לבית הספר ויודעות קרוא וכתוב. אימהות יעדיפו להביא פחות ילדים ובלבד שכל אחד מהילדים יקבל חינוך טוב יותר, ילמד קרוא וכתוב והכי חשוב – אנגלית. האמהות מבינות שרכישת השפה האנגלית עשויה להעניק לילדיהן חיים טובים יותר. בשיטוט בשבילי הכפרים חזיון נפוץ הוא המראה של חבורות ילדים שרצים תוך קריאות: "הלו הלו וואטס יור ניים? איי לאב יו איי לאב יו...". בבואי לביקור בבית לאוסי מפצירה בי האם לא לדבר עם הילדות לאוסית אלא אך ורק אנגלית. "שיידבק להן לאוזן וייכנס להן לראש", הן מצהירות.
אחות גדולה זה תפקיד, זה כינוי, זאת אחריות (צילום: ליאור מורג)
על מנחות ובתי רוחות
גם בענייני דת – במשפחה האם אוחזת במושכות. כל בוקר לפני הזריחה יוצאות נשים לרחובות ובידיהן סלים מלאים באורז ובתבשילים. הן מתמקמות במחצלות על המדרכה ועם הזריחה עוברים נזירים יחפים עטופים בכתום. שורות של נזירים חולפות על פניהן, לכל נזיר סל קלוע אליו הוא מקבל בתודה את המנחה האישית: אורז, תבשיל ירקות, לעיתים פירות ומוצרי קיום נוספים: משחת שיניים קטנה, קצת אבקת כביסה, סבון, אבקה להכנת משקה ממותק או כל מוצר אחר, שהחליטה האישה להעניק לנציג הדת שמתפלל עבורה.
מיד עם חזרתה הביתה ניגשת האישה לבית הרוחות - מקדש קטן שנמצא בכל בית ומטרתו ל האישה מניחה בתוכו מעט מזון לפיוס הרוחות, מדליקה נרות וקטורת ונושאת תפילת הודיה על הטוב שיש בחייה. רק לאחר סיום טקס זה ניתן להתחיל את היום. אל לנו להתנשא על האמונה האמיניסטית הזאת. אף אנו פותחים דלת לאליהו הנביא, מארחים אושפיזין, ורוח אלוהים "שטה על פני המים".
טקס מתן המנחה לנזירים מתקיים בכל בוקר, בזריחה (צילום: ליאור מורג)
"שוק קח-תן" – סחר חליפין בין הכפרים
סדר היום והיחסים שבין נשות הכפרים בשמורה מרתק. בכל כפר ובכל שבט מתמחות הנשים במלאכת יד אחרת - לא כולן יודעות לעשות הכל. נשות כפר אחד, למשל, מתמחות בהפקת חוט משי וטווייתו בנול, בכפר אחר, הנשים מתמחות ביצירת ניירות מעלי במבוק ובכפר נוסף מתמחות הנשים בקליעת סלים ומלכודות דגים מבמבוק. בין הכפרים מתקיימת תקשורת ישירה ובלתי אמצעית, ומתקיים מסחר. פעמים רבות, במקום להשתמש במטבע המקומי, הסחורה עוברת ידיים בשיטה הטובה והישנה של "קח ותן".
במרכז הכפר, בלילה, מתעורר לו שוק נוסף, חווייתי וחביב. מדובר על שוק הלילה הקטן, בו אווירה מיוחדת ואוכל מקומי.
אפשרויות לינה בלאוס
בכל שבט הנשים מייצרות מוצרים אחרים למכירה בשוק: מזון, חפצים וניירות במבוק מתוחים (צילום: ליאור מורג)
מנערות לנשים בבקתות ההתבודדות
בכניסה לאחד הכפרים קיבלו את פניי שורה של מבנים קטנים, מוגבהים מעל הקרקע. הם היו קטנים מכדי לשמש כמקום מגורים, אך גדולים מדי בשביל לשמש כשובך יונים. בתוך הבקתה מזרון ושמיכה וזהו. מסתבר שמדובר במעין יחידת דיור, שנבנתה על מנת לאפשר לנער המתבגר פרטיות בתחילת חייו העצמאיים. הנער, שיעבור ליחידה בגיל 14, יוכל להתבודד כאן עם הנערה לפני החתונה. איך מתבודדים ביחידה כה קטנטנה? פשוט מאוד מסתפקים במועט וישנים קרוב-קרוב.
ההתייחדות מתקיימת לאחר שהנערה נענית לטקסי החיזור המקובלים, ללא שידוכים של ההורים, ועל סמך הסכמה הדדית. גילם עשוי להיתפס בעינינו המערביות כצעיר מדי, אך בני הנוער המקומיים כבר עומדים על דעתם בשלב זה ומוכנים לחיים מחוץ לבית. לאחר החתונה, הנערה תעבור לגור עם משפחת החתן, ולהיות העוזרת הצמודה של חמותה. זו מצידה – תעזור בגידול הנכדים, בזמן שהבעל והאם יצאו לעבוד ולפרנס את כל התא המשפחתי.
ביתני ההתבודדות האישיים. מיועדים למתבגרים וממוקמים בכניסה לכפר (צילום: ליאור מורג)
אל שמורת נהר הטה שבתי במהלך השנים שוב ושוב, כמטיילת, ולאחר מכן גם כמדריכה וכיזמית פרויקטים בתחום התיירות האקולוגית, המשלבים לימוד מלאכות עתיקות מנשות השבטים. בכל פעם שחזרתי חשתי את אותה התרגשות מפעמת שבמפגש עם עולם אותנטי, של נשים חזקות, חכמות, מוכשרות ומחוברות לאמא אדמה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בתרגום ישיר "לואנג" משמעותו "אזור", "נאם" פירושו "מים" או "נהר", ו"טה" הוא שם הנהר הגדול החוצה את העמק. "שמורת נהר הטה" הינה אזור מוגן, בו צמחייה מגוונת ושמורה, בעלי חיים שחלקם נדירים ושבטי ההרים, המאפיינים את הרי צפון-מזרח אסיה. למעשה, הסיבה העיקרית להגיע לשמורה היא המפגש האנתרופולוגי המרתק עם בני המקום, ובמיוחד עם נשות שבטים אלו, שמנהלות אורך חיים זהה לזה של אמותיהן, כבר אלפי שנים.
מקלחת משותפת - אין יותר כיף מזה! ביובל רגוע של נהר הטה (צילום: ליאור מורג)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »לאחר כמה דקות גרר הילד כיסא, עלה עליו והשיג את המצ'טה שלקחתי ממנו קודם לכן. שנית חילצתי מידיו את המאכלת והנחתי גבוה יותר, במקום שאליו גם עם כיסא לא יוכל להגיע. קצת לפני שהפעוט מצא דרך מקורית אחרת להשיג את רכושו, נכנסה האם אל החדר. "מדוע את לוקחת לילד את הסכין מהיד?", היא שאלה, ואני בתמימות עניתי את המובן מאליו
האישה הביטה בי במבט מלא רחמים והבנה. "עכשיו אני מבינה למה את לא יודעת לעשות כלום עם הידיים שלך", היא אמרה והמשיכה: "זה לא בגללך... אמא שלך לא לימדה אותך לעבוד עם מצ'טה, והיום אפילו חץ מסכן אין לך מושג איך להכין". "ואם הוא יפצע??", שאלתי בדאגה.
כתבה על טיול לדרום לאוס
הפעוטות כבר אוחזים בסכין ותורמים את חלקם בתפקוד התא המשפחתי (צילום: ליאור מורג)
נשים קטנות בשמורת לואנג נמטה
מגיל צעיר מאוד מתחילים הילדים, ובעיקר הילדות, לעבור תהליך חברות שמטרתו להכשיר אותם לניהול בית, לעבודות השדה ולהפקת מזון מן הטבע. כל ילדה במשפחה מגדלת את הילד שקטן ממנה ומקבלת עליו אחריות מלאה. לא נדיר לראות ילדה בת ארבע נושאת תינוק קטן בעזרת פיסת בד המוצמדת לגופה. לאחות הגדולה יש הרבה כבוד בבית. בשנות העשרה המוקדמות האם מעבירה אליה את אחריות ארגון וניהול הבית, והיא מתפקדת כאדם בוגר, מקבלת החלטות ודואגת לשגרת החיים בבית ובשדה. היא המפיקה והמוציאה לפועל של כל הנדרש על מנת לקיים את חיי היום יום.
בשנים האחרונות גדל באופן משמעותי מספר הילדות שהולכות לבית הספר ויודעות קרוא וכתוב. אימהות יעדיפו להביא פחות ילדים ובלבד שכל אחד מהילדים יקבל חינוך טוב יותר, ילמד קרוא וכתוב והכי חשוב – אנגלית. האמהות מבינות שרכישת השפה האנגלית עשויה להעניק לילדיהן חיים טובים יותר. בשיטוט בשבילי הכפרים חזיון נפוץ הוא המראה של חבורות ילדים שרצים תוך קריאות: "הלו הלו וואטס יור ניים? איי לאב יו איי לאב יו...". בבואי לביקור בבית לאוסי מפצירה בי האם לא לדבר עם הילדות לאוסית אלא אך ורק אנגלית. "שיידבק להן לאוזן וייכנס להן לראש", הן מצהירות.
אחות גדולה זה תפקיד, זה כינוי, זאת אחריות (צילום: ליאור מורג)
על מנחות ובתי רוחות
גם בענייני דת – במשפחה האם אוחזת במושכות. כל בוקר לפני הזריחה יוצאות נשים לרחובות ובידיהן סלים מלאים באורז ובתבשילים. הן מתמקמות במחצלות על המדרכה ועם הזריחה עוברים נזירים יחפים עטופים בכתום. שורות של נזירים חולפות על פניהן, לכל נזיר סל קלוע אליו הוא מקבל בתודה את המנחה האישית: אורז, תבשיל ירקות, לעיתים פירות ומוצרי קיום נוספים: משחת שיניים קטנה, קצת אבקת כביסה, סבון, אבקה להכנת משקה ממותק או כל מוצר אחר, שהחליטה האישה להעניק לנציג הדת שמתפלל עבורה.
מיד עם חזרתה הביתה ניגשת האישה לבית הרוחות - מקדש קטן שנמצא בכל בית ומטרתו ל האישה מניחה בתוכו מעט מזון לפיוס הרוחות, מדליקה נרות וקטורת ונושאת תפילת הודיה על הטוב שיש בחייה. רק לאחר סיום טקס זה ניתן להתחיל את היום. אל לנו להתנשא על האמונה האמיניסטית הזאת. אף אנו פותחים דלת לאליהו הנביא, מארחים אושפיזין, ורוח אלוהים "שטה על פני המים".
טקס מתן המנחה לנזירים מתקיים בכל בוקר, בזריחה (צילום: ליאור מורג)
"שוק קח-תן" – סחר חליפין בין הכפרים
סדר היום והיחסים שבין נשות הכפרים בשמורה מרתק. בכל כפר ובכל שבט מתמחות הנשים במלאכת יד אחרת - לא כולן יודעות לעשות הכל. נשות כפר אחד, למשל, מתמחות בהפקת חוט משי וטווייתו בנול, בכפר אחר, הנשים מתמחות ביצירת ניירות מעלי במבוק ובכפר נוסף מתמחות הנשים בקליעת סלים ומלכודות דגים מבמבוק. בין הכפרים מתקיימת תקשורת ישירה ובלתי אמצעית, ומתקיים מסחר. פעמים רבות, במקום להשתמש במטבע המקומי, הסחורה עוברת ידיים בשיטה הטובה והישנה של "קח ותן".
במרכז הכפר, בלילה, מתעורר לו שוק נוסף, חווייתי וחביב. מדובר על שוק הלילה הקטן, בו אווירה מיוחדת ואוכל מקומי.
אפשרויות לינה בלאוס
בכל שבט הנשים מייצרות מוצרים אחרים למכירה בשוק: מזון, חפצים וניירות במבוק מתוחים (צילום: ליאור מורג)
מנערות לנשים בבקתות ההתבודדות
בכניסה לאחד הכפרים קיבלו את פניי שורה של מבנים קטנים, מוגבהים מעל הקרקע. הם היו קטנים מכדי לשמש כמקום מגורים, אך גדולים מדי בשביל לשמש כשובך יונים. בתוך הבקתה מזרון ושמיכה וזהו. מסתבר שמדובר במעין יחידת דיור, שנבנתה על מנת לאפשר לנער המתבגר פרטיות בתחילת חייו העצמאיים. הנער, שיעבור ליחידה בגיל 14, יוכל להתבודד כאן עם הנערה לפני החתונה. איך מתבודדים ביחידה כה קטנטנה? פשוט מאוד מסתפקים במועט וישנים קרוב-קרוב.
ההתייחדות מתקיימת לאחר שהנערה נענית לטקסי החיזור המקובלים, ללא שידוכים של ההורים, ועל סמך הסכמה הדדית. גילם עשוי להיתפס בעינינו המערביות כצעיר מדי, אך בני הנוער המקומיים כבר עומדים על דעתם בשלב זה ומוכנים לחיים מחוץ לבית. לאחר החתונה, הנערה תעבור לגור עם משפחת החתן, ולהיות העוזרת הצמודה של חמותה. זו מצידה – תעזור בגידול הנכדים, בזמן שהבעל והאם יצאו לעבוד ולפרנס את כל התא המשפחתי.
ביתני ההתבודדות האישיים. מיועדים למתבגרים וממוקמים בכניסה לכפר (צילום: ליאור מורג)
אל שמורת נהר הטה שבתי במהלך השנים שוב ושוב, כמטיילת, ולאחר מכן גם כמדריכה וכיזמית פרויקטים בתחום התיירות האקולוגית, המשלבים לימוד מלאכות עתיקות מנשות השבטים. בכל פעם שחזרתי חשתי את אותה התרגשות מפעמת שבמפגש עם עולם אותנטי, של נשים חזקות, חכמות, מוכשרות ומחוברות לאמא אדמה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בשנים האחרונות גדל באופן משמעותי מספר הילדות שהולכות לבית הספר ויודעות קרוא וכתוב. אימהות יעדיפו להביא פחות ילדים ובלבד שכל אחד מהילדים יקבל חינוך טוב יותר, ילמד קרוא וכתוב והכי חשוב – אנגלית. האמהות מבינות שרכישת השפה האנגלית עשויה להעניק לילדיהן חיים טובים יותר. בשיטוט בשבילי הכפרים חזיון נפוץ הוא המראה של חבורות ילדים שרצים תוך קריאות: "הלו הלו וואטס יור ניים? איי לאב יו איי לאב יו...". בבואי לביקור בבית לאוסי מפצירה בי האם לא לדבר עם הילדות לאוסית אלא אך ורק אנגלית. "שיידבק להן לאוזן וייכנס להן לראש", הן מצהירות.
אחות גדולה זה תפקיד, זה כינוי, זאת אחריות (צילום: ליאור מורג)
על מנחות ובתי רוחות
מיד עם חזרתה הביתה ניגשת האישה לבית הרוחות - מקדש קטן שנמצא בכל בית ומטרתו ל
טקס מתן המנחה לנזירים מתקיים בכל בוקר, בזריחה (צילום: ליאור מורג)
"שוק קח-תן" – סחר חליפין בין הכפרים
סדר היום והיחסים שבין נשות הכפרים בשמורה מרתק. בכל כפר ובכל שבט מתמחות הנשים במלאכת יד אחרת - לא כולן יודעות לעשות הכל. נשות כפר אחד, למשל, מתמחות בהפקת חוט משי וטווייתו בנול, בכפר אחר, הנשים מתמחות ביצירת ניירות מעלי במבוק ובכפר נוסף מתמחות הנשים בקליעת סלים ומלכודות דגים מבמבוק. בין הכפרים מתקיימת תקשורת ישירה ובלתי אמצעית, ומתקיים מסחר. פעמים רבות, במקום להשתמש במטבע המקומי, הסחורה עוברת ידיים בשיטה הטובה והישנה של "קח ותן".
במרכז הכפר, בלילה, מתעורר לו שוק נוסף, חווייתי וחביב. מדובר על שוק הלילה הקטן, בו אווירה מיוחדת ואוכל מקומי.
אפשרויות לינה בלאוס
בכל שבט הנשים מייצרות מוצרים אחרים למכירה בשוק: מזון, חפצים וניירות במבוק מתוחים (צילום: ליאור מורג)
מנערות לנשים בבקתות ההתבודדות
בכניסה לאחד הכפרים קיבלו את פניי שורה של מבנים קטנים, מוגבהים מעל הקרקע. הם היו קטנים מכדי לשמש כמקום מגורים, אך גדולים מדי בשביל לשמש כשובך יונים. בתוך הבקתה מזרון ושמיכה וזהו. מסתבר שמדובר במעין יחידת דיור, שנבנתה על מנת לאפשר לנער המתבגר פרטיות בתחילת חייו העצמאיים. הנער, שיעבור ליחידה בגיל 14, יוכל להתבודד כאן עם הנערה לפני החתונה. איך מתבודדים ביחידה כה קטנטנה? פשוט מאוד מסתפקים במועט וישנים קרוב-קרוב.
ההתייחדות מתקיימת לאחר שהנערה נענית לטקסי החיזור המקובלים, ללא שידוכים של ההורים, ועל סמך הסכמה הדדית. גילם עשוי להיתפס בעינינו המערביות כצעיר מדי, אך בני הנוער המקומיים כבר עומדים על דעתם בשלב זה ומוכנים לחיים מחוץ לבית. לאחר החתונה, הנערה תעבור לגור עם משפחת החתן, ולהיות העוזרת הצמודה של חמותה. זו מצידה – תעזור בגידול הנכדים, בזמן שהבעל והאם יצאו לעבוד ולפרנס את כל התא המשפחתי.
ביתני ההתבודדות האישיים. מיועדים למתבגרים וממוקמים בכניסה לכפר (צילום: ליאור מורג)
אל שמורת נהר הטה שבתי במהלך השנים שוב ושוב, כמטיילת, ולאחר מכן גם כמדריכה וכיזמית פרויקטים בתחום התיירות האקולוגית, המשלבים לימוד מלאכות עתיקות מנשות השבטים. בכל פעם שחזרתי חשתי את אותה התרגשות מפעמת שבמפגש עם עולם אותנטי, של נשים חזקות, חכמות, מוכשרות ומחוברות לאמא אדמה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
במרכז הכפר, בלילה, מתעורר לו שוק נוסף, חווייתי וחביב. מדובר על שוק הלילה הקטן, בו אווירה מיוחדת ואוכל מקומי.
אפשרויות לינה בלאוס
בכל שבט הנשים מייצרות מוצרים אחרים למכירה בשוק: מזון, חפצים וניירות במבוק מתוחים (צילום: ליאור מורג)
ההתייחדות מתקיימת לאחר שהנערה נענית לטקסי החיזור המקובלים, ללא שידוכים של ההורים, ועל סמך הסכמה הדדית. גילם עשוי להיתפס בעינינו המערביות כצעיר מדי, אך בני הנוער המקומיים כבר עומדים על דעתם בשלב זה ומוכנים לחיים מחוץ לבית. לאחר החתונה, הנערה תעבור לגור עם משפחת החתן, ולהיות העוזרת הצמודה של חמותה. זו מצידה – תעזור בגידול הנכדים, בזמן שהבעל והאם יצאו לעבוד ולפרנס את כל התא המשפחתי.
ביתני ההתבודדות האישיים. מיועדים למתבגרים וממוקמים בכניסה לכפר (צילום: ליאור מורג)
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבת
ליאור מורג - מדריכת טיולים במקצועה, מומחית למזרח אסיה. בעבר חיה בעומק הג'ונגל של לאוס וכיום מדריכה ומארגנת פרויקטים תיירותיים בכל רחבי המדינה. ליאור דוברת השפה הלאית (המדוברת בלאוס) ומובילה מטיילים השואפים להכיר לעומק את מזרח אסיה. התגוררה ביפן ומכירה אותה על בוריה, מדריכה טיולי איכות ותרבות ברחבי המדינה. לעמוד הפייסבוק של ליאור
|
