www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



תולדות לאוס
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


בימי קדם היה שטחה של לאוס כלול באימפריית "קאמר". במאה ה- 13 החלו שבטים תאיים, שנהדפו מיוננאן שבדרום סין, לחדור לשטחי הקיסרות הקמארית, והביאו לייסוד המדינות בורמה, סיאם, קמבודיה, וייטנאם ולאוס. עד היום נותרה בלאוס מורשת התרבות ההודית. 


בשנת 1353, לאחר שנים של סכסוכים בין שבטים, הצליח המלך פַה-נְגום להקים בלאוס ממלכה מאוחדת, שבירתה הייתה לואנג-פרבאנג. פה-נגום גם הכניס ללאוס את הבודהיזם. במהלך רוב השנים, נלחמה לאוס בשכנותיה, בעיקר בסיאם (תאילנד), אך גם קלטה ממנה ומוייטנאם, השפעות תרבותיות ודתיות.

בעקבות לחץ מצד בורמה, העתיקה לאוס בשנת 1560, את בירתה
מלואנג-פרבאנג אל 
ויינטיאן (וויאנג-צ'אן). בשנת 1707 נתפלגה לאוס לשתי ממלכות עוינות, עם בירות נפרדות בלואנג-פרבאנג ו-ויינטיאן (וויאנג-צ'אן). ממלכת וויאנג-צ'אן סופחה ב- 1828 לסיאם (תאילנד) וממלכת לואנג-פרבאנג שמרה על קיומה כמדינה, אך השפעת סיאם גברה בהדרגה.

חלוקת אוכל לנזירים בלאוס  (צילום: רותי אלטרס)

המזרח הרחוק




 
בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 גברה החדירה הצרפתית בווייטנאם של היום. צרפת סיפחה לאזורי שליטתה בוייטנאם את כל השטחים שממזרח למא-קונג. עם הזמן דרשה צרפת, וקיבלה מסיאם את כל לאוס שממזרח למא-קונג. ב- 1904 סופחו ללאוס גם שטחים ממערב למא-קונג (אולם במלחה"ע ה- 2 שבו היפנים וסיפחו אותם חזרה לתאילנד. אחרי המלחמה, ב- 1946 הוחזרו שטחים אלו ללאוס. השלטון הצרפתי בלאוס קרס ב- 1940, אך שרידיו נותרו עד 1945, כאשר היפנים השתלטו כליל על המדינה). חודשים מספר אחר כך, נטלה תנועת "לאו איסאראק", שדגלה בעצמאות לאומית, את השלטון לידיה, אולם ב- 1946 חזרו הצרפתים ומנהיגי העצמאות ברחו מן הארץ.
 
האדמיניסטרציה הצרפתית נהגה במדיניות של הטמעה תרבותית, פתחה בתי ספר צרפתיים והכשירה פקידות מקומית שהתחנכה על ברכי תרבות צרפת. מלך לאוס הושאר על כנו בלואנג-פרבאנג כשליט בובה ולידו פעלו חצרו, מועצת המלך ומועצה מייעצת. אולם השליט האמיתי היה הנציג הצרפתי, שהיה אחראי כלפי המושל הכללי של צרפת, אשר ישב בהאנוי בויאטנם. המדיניות הצרפתית חיסלה כמעט את כל המוסדות המסורתיים של החוק, המשפט, האתיקה, המשפחה והשלטון המקומי בכפרים, מבלי ליצור מבנה חדש במקומם. שיעור החוכרים גדל, וכנגדו פחת שיעורם שלבעלי הקרקעות. הצרפתים אף לא עודדו מסחר ותעשייה. תנאים אלו שררו עד מלחמת העולם השנייה ותוצאותיהם ניכרות עד סוף המאה.
 
כאשר שבו הצרפתים, הם הכירו בסיסאוואנג וונג, מלך לואנג פרבנג, כמלך על כל לאוס, וכך קמה מדינה מאוחדת. ב- 1949 נהייתה לאוס מדינה אוטונומית במסגרת "האיחוד הצרפתי" ורבים ממנהיגי לאו איסאראק חזרו לארץ, אם כי כמה מהם, ובראשם הנסיך סופָאנָאובנג, מנהיג הקומוניסטים, התקשרו עם הווייֶט-מינְהְ והקימו את התנועה פאתֶט-לאו (Pathet Lao = "מדינת לאוס"). באפריל 1953 פלשו כוחות הוויט-מינה, בסיוע הפאתט-לאו, ללאוס. הצרפתים מנעו מהם את כיבוש לואנג-פרבאנג, אך הקומוניסטים השתלטו על שני מחוזות בצפון.
 
מצוקי צפון לאוס  (צילום: גילי חסקין)
 
בהסכם ז'נבה (ביחס לחלוקת הודו-סין) ב- 1954, הוכרה עצמאות לאוס ונקבע ששטחי הפאתט-לאו ימוזגו עם שאר חלקי הארץ. ראש הממשלה, הנסיך סואנה פומה ((Souvana Phuma, אחיינו של סופָאנָאוונג, דגל במדיניות ניטרלית. בבחירות ב- 1958 זכו הקומוניסטים ברבע מהקולות, דבר שגרם לימין להתארגן נגדם ולהקים ממשלה ללא אישור האסיפה הלאומית. ההסכם לאיחוד כוחות הפאתט-לאו עם הצבא המלכותי לא כובד והתחדשה מלחמת הגרילה בצפון. ב- 1960 עלה בתמיכת ארה"ב, הגנרל פמי נוסאוואן (Phoumi Nosavan). עצר את מנהיגי הקומוניסטים והעביר את פומה לתפקיד דיפלומטי. כמה חודשים אח"כ הפיכת נגדופומה חזר לשלטון. מנהיג הימין, הדיחו, ומלחמת האזרחים נמשכה. ביוני 1962 הוקמה ממשלה קואליציונית בראשות סואנה פומה וסופָאנָאונג השמאלי ופומי נוסאוואן הימני מונו כשני סגניו. הממשלה הוקמה על סמך הסכם שכונה על שם שלושת חותמיו: "הסכם שלושת הנסיכים" נקבע כי לאוס תשמור על מדיניות ניטרלית וכי כל אנשי הצבא הזרים יצאו מן הארץ. החלטות אלו אושרו בוועידה הבינ"ל לענייני לאוס שהתקיימה בז'נווה ובה השתתפו נציגי 14 מדינות ביניהן ארה"ב, ברה"מ, סין צפון-וייטנאם, דרום-וייטנאם. ממשלת הקואליציה התפרקה ב-1963, משעבר ספָאנָאונג לשטחי הפאתט-לאו וקיבל סיוע נרחב מצפון ווייטנאם וסין. חרף קיומה כביכול של ממשלת "קואליציה" משולשת - לפי ההסכם הבינ"ל משנת 1962, הייתה הארץ מחולקת למעשה, כשפאתט-לאו שולט במחוזות הצפון ומרחיב שלטונו בהתמדה, בסיוע של כוחות צפון-וייטנאמים מעבר לגבול. הללו ניצלו את שטחה שללאוס למעבר כוחות, וכבסיס אספקה במלחמתם באמריקאים ובדרום וייטנאם. בלאוס עבר נתיב האספקה מצפון ווייטנאם לכוחות הווייטקונג בדרום ווייטנאם ומכאן חשיבותה של לאוס לגבי המלחמה בוייטנאם.
 
 
ב- 1965 זנח סואנה פומה את מדיניותו הניטרלית והרשה למטוסי ארה"ב לתקוף את כוחות הפאתט לאו. באותה שנה ניסה פומה להחיות את הקואליציה המשולשת (ניטרליסטים, ימנים, קומוניסטים) שהייתה קיימת בעבר. הקומוניסטים החרימו את הבחירות ב- 1965 וב- 1967, ואת הממשלות שהורכבו בעקבותיהן, אך פומה השאיר להם משרות פנויות. גם לא כל כוחות הימין תמכו בממשלה. חלקם קשרו קשר להפיכה והעקבות הובילו אל הגנרל פומי נוסאוואן ששהה בגלות בתאילנד. מצד שני, כוחות צפון-ווייטנאמים השתמשו בלאוס כבסיס לפעולתם כנגד כוחות אמריקאיים וכוחות דרום-וייטנאמים. ניסיון של פעולה נגדית, מצד כוחות דרום-וייטנאם, ב- 1971, נכשל.
 
שימוש בפצצות בדרך הו-צ'י-מין (צילום: יובל נעמן)
 
הסכמי שביתת הנשק בוייטנאם (1973) כללו התחייבות לכבד את השלמות ואת הניטרליות של לאוס. אך הקומוניסטים - הן המקומיים והן כוחות צפון-וייטנאם - התחזקו בהדרגה (במקביל למתרחש בווייטנאם). לאחר ניסיון כושל להקים קואליציה חדשה, בה שני הצדדים יהיו מיוצגים באופן שווה (ממשלת אחדות), פוזרה האסיפה הלאומית באפריל 1975.
משהשלימו הקומוניסטים את השתלטותם על ווייטנאם (אפריל 1975), לא היה מנוס מהתפתחות דומה בלאוס. כוחות הפאתט־לאו הרחיבו את שלטונם על כל הארץ, ונציגיהם בממשלה השתלטו על כל המיניסטריונים ועל עמדות המפתח. אחדים מראשי הימין נמלטו לתאילנד וראש הממשלה הורה שלא להתנגד לכוחות ה'פאתט-לאו' המשתלטים. אלו "התאחדו" עם הצבא, תחת שליטת הקומוניסטים. הפגנות המוניות תבעו להפסיק את הסיוע הכלכלי האמריקאי.
ב- 3 בדצמבר 1975 הוכרז על ביטול המלוכה וכינון "רפובליקה עממית". השלטון הקומוניסטי החדש , עצר רבבות מפעילי המשטר הישן ואלפים מהם הושמו במחנות "חינוך מחדש" לתקופות ארוכות. מדי פעם נערכו "טיהורים". מספרם של הפליטים, בעיקר אלו שברחו לתאילנד, נאמד במאות אלפים.מהם כ- 300,000 בני שבטי מונג, שהתגייסו קודם לכוחות הימין והאמריקאים. המשק של לאוס, שהיה ממילא עני ובלתי מפותח, נפגע קשות במלחמות ותלותו בסיוע חוץ גברה. הסיוע בא עתה מברה"מ ומגרורותיה. מעתה הייתה לאוס נתונה להשפעה ולחסות למעשה של וייטנאם, שהוסיפה להחזיק בה כוחות צבא ניכרים. בקיץ 1977 נחתם חוזה ידידות פורמאלי בין המדינות. הזדהות זו עם ווייטנאם העכירה את היחסים של לאוס עם סין. ב- 1979 הוקפא הסיוע הסיני ואלפי טכנאים ומומחים סיניים עזבו את לאוס - תוך האשמות הדדיות בחתרנות. החל מ- 1988 החלו הפליטים מתאילנד לחצות את המא-קונג ולשוב ללאוס. הממשלההביעה נכונות לתת להם אדמה, לאחר שישהו ששה חודשים וישובו להיות אזרחים לאוטיים.
 
דרכי הנהר של לאוס (צילום: גילי חסקין)




 
ההיסטוריה בעת החדשה של לאוס
 
פוליטיקה וממשל בלאוס
לאוס עברה רעידת אדמה פוליטית במאי 1991. בקונגרס החמישי של המפלגה המהפכנית הלאוטית (LPRP), הוחלט לאמץ רפורמות לכיוון כלכלת שוק ולהזרים לפוליטבירו דם חדש. באותו זמן בוטל הסמל המסורתי של הפטיש והמגל. התהליך החל כבר בקונגרס המפלגה ב- 1986, שבו לאוס הייתה בעצם המדינה הראשונה שאימצה את ה'פרסטרויקה'. סיסמת המדינה שהייתה קודם, "שלום, עצמאות, דמוקרטיה, איחוד וסוציאליזם", שונתה ל"שלום, עצמאות, דמוקרטיה, איחוד ושגשוג". החלק האחרון הוא רק תקווה עבור הארץ הענייה ביותר בדרום־מזרח אסיה. אך הוא משקף את הראליסטיקה, שאם לאוס לא הייתה עוזבת את הדרך הסוציאליסטית, היה לה קשה מאד לחלץ את עצמה מתוך ה"בוץ" שיצרו 15 שנות דבקות במרקסיזם. באוגוסט 1991, עם פתיחת מועצת העם העליונה, הכריז הנשיא האחרון קייסון פומיהן (Kaysone Phomihane) כי סוציאליזם הוא עדיין המטרה, אך לטווח ארוך. כרגע לאוס נמצאת בשלב של "חשיבה מחודשת" (Chin Thanakan Mai).
הנשיא קייסונה פומיהאנה מת בנובמבר 1992, בגיל 71. יד ימינו, הנסיך סואופנואוונג (Souphanouvong), מת שלש שנים מאוחר יותר (בינואר 1995). נאמר על פומיהאנה, שהיה יותר זקן ממה שנראה, גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה אידיאולוגית. הוא היה יו"ר מפלגת העם המהפכנית הלאוטית (LPRP) מאז 1950 וקיבל הנחיות מהו-צ'י-מין. לאחר שהנהיג את ממשלת ההתנגדות הלאוטית -'הפאתט־לאו' (Pathet Lao) - ממערות בפרובינציית Sam Neua שבצפון, קייסונה תפס את עמדת המנהיגות הראשית, עם ביטול המלוכה ב- 1975. מאוחר יותר עמד מאחורי רפורמות השוק בלאוס, בעקבות הדוגמא של האנוי. כמה שנים לפני מותו, ויתר על ראשות הממשלה לטובת נשיאות. מותו שינה מעט מאד. החליפו אותו חברים מן הגוורדיה הותיקה.
Nouhak Phousavanah - נהג משאית בעברו, בן 78, החליף אותו בנשיאות. ראש הממשלה שנבחר בבחירות שנערכו אחרי מות פומיהאנה, היה גנרל קמאטאי סיפנדון (Kamatai Siphandon), שכמה שנים קודם לכן השתלט על ה-LPRP.
 
בשנת 1986, טרם שהפרסטרויקה התבססה בברה"מ לשעבר, קיבלה המפלגה מכניזם כלכלי חדש: מעבר מתכנון מרכזי למה שמכונה כיום "סוציאליזם שוק", בדומה למוכר מסין. הציפיות היו מרקיעות שחקים, אך בדומה לשכנתה וייטנאם,החופש הכלכלי לא לווה בגלאסנוסט פוליטי. המפלגה המונוליטית לא הראתה סימן לקשר קפיטליזם עם דמוקרטיה. הקומוניזם הלאוטי היה תמיד צייתן יחסית והיה רחוק מפלורליזם פוליטי. החוקה הלאוטית הראשונה, מאז שהקומוניסטים עלו לשלטון ב- 1975, אושרה ב- 1975. השיטה הפוליטית מוגדרת כ"דמוקרטיה עממית", אך עדיין מתנגדת לרפורמות רבות מפלגות.
ברחובות המנומנמים של ויינטיאן (וויאנג-צ'אן) הסיכוי לאירועים כמו "מהומות טיאנאנמן" נראים מרוחקים, אך האירועים שלסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 במזרח אירופה, הדליקו נורת אזהרה. אמת, יותר אנשים דואגים לארוחה הבאה שלהם, מאשר לדמוקרטיה רבת מפלגות. הדאגה העיקרית של ההנהגה הלאוטית, ובעניין זה משתקפת דאגת משטרים אחרים באסיה, היא מסכנת "ההתמערבות". החשש הוא שהרפורמות הכלכליות מביאות עמן, בנוסף להשקעות זרות וצריכת מוצרים, גם תאוות בצע, שחיתות, ושאר תחלואים חברתיים, מסמים ועד זנות. הדבר בא לידי ביטוי בקונגרס המפלגה, שהתכנס ב- 1996. המשקיפים צפו כיצד מעצבי הרפורמות הכלכליות מאשימים את ההשקעות התאיות בהבאת תחלואים חברתיים מתאילנד. גם אם הרפורמות הכלכליות לא יידחו,לא יהיה כאן, בטווח הקרוב, קפיטליזם ללא שליטה, מחשש לסחף חברתי.
 
"המפלגה" של לאוס
הגוף השולט בלאוס הוא "מפלגת העם המהפכנית" (LPRP), שהמודל שלה הוא המפלגה הקומוניסטית בוייטנאם. ה-LPRP נשלטת על-ידי קונגרס המפלגה, המתכנס כל ארבע או חמש שנים, לבחירת מנהיגי המפלגה. האידיאל של המפלגה הוא "הדיקטטורה של הפרולטריון", כפי שהוכרז על יד מזכ"ל המפלגה קייסונה פומיהאנה (Kaysone Phomihane). למרות ההכרזה על "פרולטריוניזם", חברות במפלגה הייתה מורכבת מאיכרים ומשבטי הרים, משבטים שונים. אם כי מספר הפועלים העירוניים הולך ועולה מאז מהפכת 1975. הגוף העיקרי במפלגה, כמו בארצות קומוניסטיות אחרות, הוא הלשכה הפוליטית - הפוליטביורו (Politburo), אשרבאופן רשמי מקבל את כל ההחלטות הפוליטיות. גופים מפלגתיים נוספים הם המועצה המרכזית והמזכירות הקבועה. בתיאוריה, חברי הפוליטביורו נבחרים ע"י מועצת המפלגה המרכזית, במציאות, מכיוון שהמזכ"ל של הפוליטביורו, מזכירות המועצה המרכזית הם אדם אחד, שהוא גם נשיא מדינה. למעשה, כל חברי הגופים המפלגתיים מצורפים כחברים על ידי אותו אדם, הנתמך בקביעות על-ידי וייטנאם.





גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 6578
1688