טורקיה – מסע להרי הקצ'קר
מאת: יואל אורן

הפסגות המושלגות של הרי הקצ'קר, אגמי הטורקיז, חופי הים השחור, התושבים המקומיים על תלבושותיהם המסורתיות, מפלי המים המרשימים, מטעי התה, המצודות, המנזרים, בקתות העץ והכפרים החקלאיים – כל אלה ממתינים לנו בחבל הארץ הלא נודע של מזרח טורקיה.

כדי ליהנות מכל היופי והתרבות שיש לאזור להציע, יצאתי בראש קבוצת מטיילים ישראליים למסע להרי הקצ'קר, שארגנה חברת אקו. שיא המסע הוא בטרק בן שלושה ימים לראש ההר. בכתבה הבאה אנסה לשתף אתכם בחוויה בלתי נשכחת.

אוהלים אלפיניים במחנה הבסיס ממנו יוצאים לטרק בקצ'קר (צילום: אהרון בן אפריים)

נקודות מפתח במסע: שדה התעופה בטרבזון (A), העיר ארזורום (B), הרי הקצ'קר (C)

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

מתחילים מהסוף – לקראת הטיפוס לפסגת הקצ'קר

באחו הירוק, במחנה הבסיס דילברדוזו (Dilberduzu) שבגובה 2,800 מטרים מעל פני הים, היו פזורים מספר אוהלים אלפיניים זוגיים. במרכז ניצב לו אוהל המטבח, ואנו ישבנו בו יחד עם ארול, הטבח הטורקי. השעה הייתה תשע בערב, ובקרוב נפרוש אל שקי השינה כדי לצבור מעט כוחות לקראת ההעפלה מחר לפסגת הקצ'קר, הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הפונטוס אשר בצפון מזרח טורקיה. גובהה 3,739 מ' מעל פני הים. ארול מזג לנו ראקי, הגרסה הטורקית לערק. “מכל הקבוצה שלכם יגיעו לפסגה אולי חמישה...", הוא אמר וצירף לכך גם את חוות דעתו האישית על כל אחד ואחד מאיתנו.

משכימים לטיפוס האחרון לראש ההר (צילום: אהרון בן אפריים)

אגם הים וההעפלה אל ראש ההר

למחרת, בשעה 5:00 נראו מספר דמויות צועדות במעלה השביל. שעתיים לאחר מכן נפרש לעיניהם אחד המראות היפים ביותר שראו בימי חייהם: אגם בצבע טורקיז, מאחוריו מעין תיאטרון של סלעים וולקניים אדומים, מעוטרים בשלוגיות צחורות, ומעל הכל שמיים כחולים. הגענו אל אגם הים – המרהיב שבין אגמי הקרחונים ברכס כולו. כאן נפרדנו משניים מחברינו, אשר בחרו לבלות את היום סביב האגם. אנו המשכנו בהעפלה התלולה, בעקבות פאתי, מדריך ההרים האלפיני שלנו.

בשעה 11:30 כינס אותנו פאתי ואמר: "בקצב הזה לא נגיע לפסגה. אנחנו הולכים לאט מדי ואנו עלולים להיקלע לחשיכה. אם אתם רוצים להמשיך, שני אלה (והצביע על שני האיטיים שבחבורה) חייבים לפרוש כאן ולחזור לאגם. יחד איתם אין לנו סיכוי". הדילמה הייתה קשה. "פאתי", עניתי לו, "אתה לא מכיר את כוח הרצון שלנו. תוביל אתה את שאר הקבוצה, אני אקח אחריות על השניים האלה. ניפגש למעלה!" הקבוצה יצאה ואנו בעקבותיהם. האמת שבשלב מסוים כבר קיוויתי שהצמד יוותר מרצונו, אבל הם פשוט המשיכו בכוח הרצון בלבד. ארבעה צעדים, מנוחה קצרה. עוד חמישה צעדים ומספר נשימות. היה זה מסע מעורר השראה.

כל שעה היא זמן טוב ללגום ספל ברדק צ'אי - תה מקומי פופולרי (צילום: אהרון בן אפריים)

כוח הרצון מנצח את עייפות הגוף

בשעה 13:30 הצבנו את רגלינו על הפסגה בגאווה. המראה היה מרהיב. הנוף נפרש לכל הכיוונים: הים השחור בצפון, ורכסי ההרים מסביב. המאמץ השתלם! המים בסיר שהבאנו כבר רתחו, והעברנו בינינו כוסיות של מרק אינסטנט ישראלי ללא הפסקה: מרק תירס, מרק אפונה, מרק ירקות, ולבסוף קפה – כמיטב המסורת. התחלנו לעשות את דרכנו למטה. על גבול האור פגשנו בארול, הטבח, שנאלץ לאכול את כובעו...

כיצד הכול התחיל? על הטרק לקצ'קר

הטיול מתחיל בעיר ארזורום (Erzurum), בירת מזרח טורקיה. אל העיר מגיעים אחר הצהריים, ומנצלים את הזמן להיכרות ראשונית עם התרבות הטורקית. דת האסלאם במזרחה של הארץ דומיננטית יותר מאשר בחלקיה האחרים. טורקיה מוגדרת כמדינה מוסלמית חילונית, אבל במזרח לא נדיר לפגוש נשים רעולות פנים וסממנים דתיים נוספים. למרות זאת, הסובלנות והפתיחות כלפי זרים רבה. אנו מוזמנים לבקר במסגדים העתיקים ולצפות בתפילות ובלימודים במדרסות. לפני מאות שנים הגיעו לכאן מהמזרח הסלג'וקים והביאו עימם תרבות מפוארת שהותירה את חותמה על מוסדות הלימוד, על הדת ועל עולם הרפואה. ארזורום מפורסמת גם באולטו טאשי – אבן וולקנית שחורה וקלת משקל להפליא, המשמשת לייצור תכשיטים ומסבחות. כאן גם המקום להכיר את הברדק צ'אי – ספל התה, המשקה הלאומי הבלתי מעורער, אשר ילווה אותנו גם לפסגות הגבוהות ביותר.

מארזורום נסענו דרך עמק נהר הטורטום (Tortum), הזורם בתוך קניון אדיר קירות, והגענו לכפר נידח. במרכז הכפר הופתענו לגלות שרידים מפוארים של כנסייה בת אלף שנה, שנבנתה עת היה האזור בתחום שלטון הממלכה הגרוזינית. בכפר אנשים מסבירי-פנים המקדמים אותנו בחיוכים. שיטוט בין בתי הכפר הוא חוויה בפני עצמה: הבתים הם דו-קומתיים. בקומה העליונה חיה המשפחה ובקומה התחתונה מתגוררת... פרה! עצי צפצפה גבוהים צומחים מכל עבר ובפינה יש מכולת, שם שותים ברדק צ'אי, כמובן! המשכנו לנסוע, והגענו אל נהר ברהל (Barhal) ועימו בדרך עפר וברגל עד למקורותיו בקרחונים הנמסים. בדרך עצרנו לארוחת דגי פורל בתנור – המאכל האולטימטיבי בהרי הקצ'קר.

כשהגענו לכפר ברהל, התמקמנו בפנסיון המקסים מרסיס (על שם אחת הפסגות ברכס). זהו בניין ציורי, תלת קומתי על שפת הנהר ובלב היער. הוא בנוי בשילוב עץ, חומר הגלם הנפוץ כאן ביותר. משולחן האוכל הממוקם במרפסת נפרש הנוף המשגע. ליד החניה גדל עץ דובדבן גבה קומה שפירותיו מפתים אותנו לטפס על גג הדולמוש (הטרנזיט שבו אנו נוסעים) על מנת לקטפם. את הציוד שהורדנו מגגון הרכב העלנו לחדרנו שבקומה השלישית במעין אומגה המתוחה בין החניה לפנסיון. הגיע הזמן לחלץ עצמות, ואנו יוצאים להליכה רגלית במעלה היער.

באחד העיקולים נגלה לעינינו הכפר קיליון ואנו מופתעים לשמוע צלילי מוסיקה. אנו הולכים כמוקסמים בעקבותיה כדי לגלות מעגל דבקה של אנשים אשר חלקם לבוש בחליפות וחלקם בבגדי עבודה. במרכז המעגל נמצא המרקיד, האוחז בידיו חמת-חלילים מקומי הנקרא טולום, שאת צליליו שמענו למרחוק. מסתבר ששתי אחיות מהכפר יתחתנו הערב עם בחירי ליבן, והשמחה רבה. אנו מוזמנים להצטרף למעגל החוגגים. למשך מספר דקות מתרחש לו חיבור תרבותי מעניין ומהנה, אך הדרך קוראת לנו ואנו נאלצים להיפרד. בהמשך הדרך יורד השביל אל קניון בזלת מרהיב, ועם דמדומים אנו חוזרים אל הפנסיון. הגיעה העת לברדק צ'אי נוסף ולארוחת ערב...

למחרת ערכנו טיול של יום שלם אל הר ששת האצבעות, והגענו אל הראשון מבין אגמי הקרחונים שנפגוש ואחד היפים שבהם. הגובה 2,800 מ' מעל פני הים. את יער הערערים הארזיים עזבנו 800 מ' מתחתינו וכאן אנו באחו ירוק מעוטר בשיחי רודודנדרום ופריחה אלפינית יפהפייה. מאחורי האגם, השלג עדיין עמוק ואנו נמצאים בלב גלוית נוף קיטשית של הרים, שדות, פרחים, אגם ושלג. חזרנו לקראת אחר הצהריים לכפר, עלינו על הדולמוש ונסענו במעלה הברהל עד שנגמרה דרך העפר. לבסוף, הגענו אל נקודת היישוב האחרונה לפני הטיפוס אל פסגת הקצ'קר.
לינה בעיר ארזורום - ממנה יוצאים לטרקים בקצ'קר

אגם שנחבא בלוע הר געש כבוי (צילום: אהרון בן אפריים)

סיכום המסע

שלושה ימים ארך הטיפוס לפסגה וחזרה. ארול דאג שנאכל טוב גם בשטח וחמם את ליבנו בראקי. קומקום התה לא מש מהכירה הניידת וברדקי הצ'אי הוגשו בשרשרת. ישנו באוהלים אלפיניים דו-שכבתיים שהגנו מרוחות הערב. הציוד הגיע למחנה על גבי פרדות חרוצות.

ביום הבא חצינו את קו הרכס. רכס הרי הפונטוס מקביל לים השחור מדרום ויוצר אפקט שנקרא צל - גשם: מדרום לרכס, היכן שטיילנו, יורדים כ- 900 מ"מ גשם ושלג בשנה ולעומת זאת, מצפון לרכס כ- 2,500 מ"מ! השינוי קיצוני: פרחי ענק, נהרות שוצפים וערפל המטפס בנחישות מהים השחור אל ההרים. נוף מיסטי לחלוטין. במורד ממתין לנו כפר הנופש איידר עם מלון מזמין. הבריכה הגדולה שבחמאם שלו ניזונה ממעיינות חמים וטמפרטורת המים שבה כ- 45 מעלות. אכן תענוג! למחרת נרגענו מהטרק בטיול נינוח בין נחלי ומפלי האזור ושדות התה האינסופיים. ביום הבא ציפתה לנו נסיעה ארוכה אל מנזר סומלה החצוב בקורות קניון סלעי.

לבסוף, הגיע הזמן להיפרד מהנופים, מהמדריך הטורקי פאתי ומברדקי הצ'אי, לעלות למטוס בנמל התעופה של העיר טרבזון ולטוס הביתה. המסע כולו ארך תשעה ימים, הדריך אותו מדריך ישראלי אחד ושני מדריכי הרים טורקיים, הצוות כלל גם את טבח השטח ארול ושני עוזרים. במהלך המסע שתינו בממוצע כ- 60 ברדקי צ'אי לאדם.

אודות הכותב:
יואל אורן, איש טבע ושטח מאז ילדותו, מדריך טיולים בארץ, בטורקיה ובסיני מזה שנים רבות. ניהל את בית ספר השדה עין גדי בשנים 1995-2000. משלב בהדרכות ידע וחוויה, שם דגש על המגע הבלתי אמצעי של המטייל עם השטח והתרבות המקומית. את הטיול מעשיר בדברים שמין הרוח. יואל מדריך טיולים המתמחה בטיולי מיטיבי לכת, מסלולים מיוחדים, טיולי אתגר, טרקים מדבריים וכיו"ב. תופר טיולי שטח לבודדים, משפחות וקבוצות מהארץ ומחו"ל. מארגן ומדריך טרקים בהר הגבוה בסיני, בקניוני ירדן ובהרי טורקיה. מכשיר מדריכים ומורי דרך להדרכה במדבר יהודה. מארגן ומדריך את "חוג הנוער לבוגרים", ומדריך בחברת אקו - טיולי שטח.