טרקים בבולגריה:
חלק ב' – הרי פירין והרי רודופי
מאת: דן שטיין

הרי פירין ורודפי שבדרום בולגריה מהלכים עליי קסם. הבולדרים החשופים וההרים האלפיניים מעוררים התפעלות, ובשילוב אוכל טוב וחברה מתאימה – קיבלתם טיול מושלם.

בכתבה הקודמת טיילנו במסלול קסום של טרק שבעת האגמים בהרי רילה, העובר על פני שבעה אגמים קטנים. בכתבה זו נמשיך ונטייל בשני רכסי ההרים הנוספים של דרום בולגריה – הרי פירין והרי רודופי. את יום כיפור נבלה בבית הכנסת של הקהילה היהודית בפלובדיב, עוד חוויה מיוחדת מאוד.

בקתת בזבוג, סיום טרק בן יומיים בהרי פירין (צילום: CC Boyko Blagoev)

נקודות ציון בטרק בהרי פירין (A-F), העיר פלובדיב (G) ובטרק בהרי רודופי (H-M)

הרי פירין והגלידה של בנסקו

את הטרק הבא התחלנו מהעיירה הציורית בנסקו (Bansko) שבהרי פירין (Pirin), אליה הגענו באוטובוס. העיירה היפה (והתיירותית) נוסדה במאה העשירית לספירה. היא מלאה "מֶחָנות" (ביחיד Mehana) נהדרות - מסעדות בהן מגישים אוכל בולגרי מסורתי בכלים מסורתיים, ובערבים אפשר ליהנות בהן גם ממופעי מוסיקה.

אך את בנסקו אני זוכר לטובה במיוחד בזכות משהו אחר לגמרי. האוכל הבולגרי המוכר ביותר הוא הבורקס, ואכן ניתן למצוא אותו בכל פינת רחוב בבולגריה. אבל גם שם: בורקס הוא רק בורקס... לדעתי, ה-אוכל (בהא הידיעה) של בולגריה, הוא דווקא הגלידה המקומית. נכון, שכשהולכים בחוץ לבושים בגטקס ומעיל פליס עבה, עטופים בצעיפים וכפפות, גלידה אינה בהכרח הדבר הראשון עליו מפנטזים. דווקא בגלל זה תחשבו איזו גלידה טובה היא צריכה להיות כדי שהעסקים ישגשגו, ובבנסקו עסקי הגלידה ממש משגשגים.
כתבה על העיירה בנסקו והרי פירין

הרי פירין, בולדרים חשופים ונופים אלפיניים (צילום: דן שטיין)

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

חמישה אגמים ובקתה אחת

את הטרק בהרי פירין תכננו בצורה מעגלית, כדי להספיק להגיע לקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיר פלובדיב (Plovdiv) ולהעביר שם את יום הכיפורים. השכמנו קום ויצאנו במונית מבנסקו אל בקתת ויחרן שלמרגלות הר ויחרן (Vihren), עליו קיווינו לטפס ביומנו האחרון בהרי פירין. הערפל הקריר שעוד כיסה את ההרים בשעות הבוקר המוקדמות גרם לנו ללבוש שכבות בגדים מיותרות, אך אלו נשרו במהרה כשהשמים התבהרו לעוד יום של שמש. התחלנו ללכת במסלול מסומן ירוק, שטיפס והגיע, דרך חמישה אגמים קטנים, אל עבר הבקתה בה נלון בלילה – בקתת דמיאניצה (Demyanitsa).

הרי פירין תלולים יותר מהרי רילה, והם בעלי אופי אלפיני עם בולדרים חשופים, מוקפים עשב ירוק, דרכו מתפתלים להם יובלי מים שנקווים לאגמים קטנים. מכל עבר ניבטו אלינו פסגות מושלגות, ומדי פעם עוד ראינו שיחים מחטניים נמוכים, במקומות שבהם פני השטח מאפשרים הגנה כלשהי מהרוח. בדרך פגשנו בולגרים, שבאו לטייל בימי סוף השבוע עם מזג האוויר הנוח. בזכותם הבקתה לא הייתה שוממה בלילה. כבר בכניסה, כשברחנו מטמפרטורה שהתחילה לשקוע לכיוון אפס מעלות עם רדת החשכה, הם כיבדו אותנו בתה חם מצמחים שנאספו בדרך.

לינה ואירוח בעיר פלובדיב

אחד מהאגמים הרבים על הרי פירין, הרים בעלי אופי אלפיני (צילום: CC kisssy)

להתכרבל בענני הערפל

האור הראשון הפציע בסביבות שבע בבוקר, ואפשר לטייל עד סביבות השעה ארבע אחר הצהריים, שעה שבה מתחילים ההרים להתכסות ענני ערפל. אמנם מרחוק נראו העננים כמו שמיכות שנעים להתכרבל בהן בלילה, אבל מניסיון זה נכון רק אם אתה במקרה הר... כיוון שלא הצלחנו לצאת מהמיטה החמימה לקור של הבוקר מיד עם אור ראשון, ידענו שאנחנו חייבים להחיש מעט את צעדינו.

צעדנו במרץ עד לשעת הצהריים, והחלטנו לעצור לשפת אגם קטן וכחול ולהכין לנו מרק חם לחימום הגוף. כל העת צפינו בדאגה בענני הערפל שהסתירו את ההרים הקרובים וסירבו להתפזר, אך הטיפוס דרך העננים התברר כלא נורא בכלל. כשהגענו לפסגת Valyavishki Chukar, שגובהה 2,664 מטר, השקפנו מטה אל העמק מוצף הערפילים.

מעט לפני שהגענו לבקתה הבאה – פגשנו פתאום בשלושה סוסים. הסייח, ששמח כנראה על החברה הלא צפויה, לא הבין מדוע אפי קפץ בבהלה, אחרי שחטף ביס קטן בתרמיל שלו מאחור. כשהגענו לבקתה עברה בי מחשבת הערכה לסוסים על התמודדות עם קור הלילה במקום.

אנחנו, הסוסים וגג בקתת דמיאניצה - אדום במרחק (צילום: דן שטיין)

מסלול בלבן

למחרת התעוררנו לבוקר לבן, בו הכל סביב כוסה שלג. הקרירות דרבנה אותנו בפעולות השגרתיות הנחוצות וצעדנו את המסלול עם מעט עצירוֹת בדרך, אך היופי המיוחד מסביבנו היה מרענן ומרהיב. סיימנו את הטרק בבקתת בזבוג (Bezbog), ובני זוג מבוגרים וחביבים כיבדו אותנו ב"רקיה", גרסה מקומית של אוזו.

כשלבנו טוב עלינו עזרו לנו בני הזוג לעלות על הרכבל הארוך (המיועד לגולשי סקי בחורף), שהוריד אותנו מרחק שני קילומטרים וחצי במורד ההר, לבקתת גוטצ'ה דלצ'ב (Gotce Delchev או Gotse Delchev), הנמצאת מעל העיירה דוברינישטה (Dobrinishte). את המרחק חזרה לבנסקו, 6 קילומטרים, עשינו במכוניתו של תושב מקומי שהסכים להסיע אותנו תמורת תשלום.

בקתת דמיאניצה לפני שכוסתה בלבן, בפנים חם אבל כל יציאה החוצה מקפיאה (צילום: דן שטיין)

כיסוי לבן של לילה אחד, שהמחיש לנו עד כמה קר היה בלילה (צילום: דן שטיין)

למחרת לא יכולנו לטפס לפסגת ויחרן, בשל השלג שירד והפך את הטיפוס למסוכן. כתחליף שכרנו אופניים ברחוב הראשי של בנסקו ונסענו לחפש מעיינות חמים בסביבה. אמנם ספורט רכיבת השטח אינו מפותח בבולגריה, אך תנאי השטח בהחלט מתאימים לכך ואינם דורשים בהכרח ניסיון קודם רב. בסוף אפילו מצאנו מעיין חם אחד.
כתבות על יעדי טיול בבולגריה

יום כיפור בבית הכנסת של פלובדיב

מבנסקו נסענו לעיר פלובדיב (Plovdiv), המרוחקת 140 קילומטרים, והיא העיר השנייה בגודלה בבולגריה אחרי סופיה. תיירים רבים מגיעים לבקר ברובע העתיק, שעבר שחזור והיום יש בו מוזיאונים קטנים, גלריות לאמנות ומסעדות רבות, ושורה בו אווירה פסטורלית ושקטה. לאחר עבודת בלשות קטנה בעיר מצאנו את בית הכנסת ציון (Zion), בית הכנסת היחיד בפלובדיב. סביב בית הכנסת חיה קהילה יהודית קטנה, שהולכת ומצטמקת מדי שנה. בית הכנסת נמצא ברחוב צאר קלויאן (ul. Tsar Kaloyan), לא הרחק מהעיר העתיקה.

התמקמנו באכסניה חביבה ברובע העתיק, במרחק הליכה קצר מבית הכנסת. על אף שתקשורת מילולית לא ממש הייתה בינינו, ניכר שהמפגש שימח את זקני הקהילה, שחייכו לעברנו בעיניים מזמינות. בארץ אם היינו מגיעים לקראת סוף הצום לבית הכנסת, כדי לשמוע את תקיעת השופר, הוא בוודאי היה מלא מתפללים, אך בפלובדיב בית הכנסת עוד היה ריק כשהגענו. אני לא בטוח אם רבים מהנוכחים הבינו את הנאמר בתפילות בשפת הקודש. קשה שלא להעריך את היהודים האלה, על ההתמדה הנדרשת מהם כדי לשמור על יהדותם, במקום שבו אין כל אווירת חג מיוחדת, מלבד אולי כמה שוטרים בניידת שחונה מול הכניסה לבית הכנסת, ובעצם לא ממש משרה אווירת קודש. על תקיעת השופר לא ויתרו המארחים שלנו, ויחד אתם שברנו את הצום בשתיית תה חם ואחריו... גלידה, כמובן!

כתבה על יעדי טיול וקניות בעיר סופיה

העיר העתיקה של פלובדיב (A), בית הכנסת של פלובדיב (B), ומלון גרנד הוטל פלובדיב (C)

מלון מומלץ במרכז העיר פלובדיב

מלון גרנד הוטל פלובדיב (Grand Hotel Plovdiv) ממוקם במרחק הליכה מהעיר העתיקה של פלובדיב ומבית הכנסת, ממש על גדות הנהר. המלון המודרני מציע מסעדה, בית קפה, בר, קזינו, בריכה ומרכז ספא (בתשלום), חנייה (חינם) חדרים גדולים וסוויטות ענקיות.

מקומות לינה נוספים בעיר פלובדיב

מלון גרנד הוטל פלובדיב - במרחק הליכה מהעיר העתיקה ובית הכנסת של פלובדיב

הרי רודופי - כנסיות לצד מסגדים

את חלקו האחרון של הטיול בילינו ברכס הרי רודופי (Rodopi), שמרבית שטחו משתרע על פני דרום בולגריה, והשאר חוצה אל מעבר לגבול היווני. זהו רכס נמוך יותר, לכן גם קר פחות ויש בו עושר רב של בעלי חיים וצמחים. האזור כולו ירוק, מכוסה עצי אורן רבים ועצים נשירים, שנותנים לנוף את מגוון צבעי השלכת המוכר לנו בארץ רק מתמונות. זהו אזור עשיר במערות קארסט, וטוענים שחיים בו דובים (פעמיים ראינו עקבות).

נופי השלכת והקארסט של הרי רודופי (צילום: דן שטיין)

בכפרים הקטנים והציוריים של הרי רודופי אפשר לראות לסירוגין כנסיות ומסגדים, מאחר ותושבים רבים כאן הם מוסלמים, עדות לתהפוכות ההיסטוריות שידע האזור. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות או מכריתת עצים להסקה. כאן לא חייבים ללון בבקתות. אפשר לטייל בין הכפרים של הרי רודופי, בצורה רגועה יחסית, ולפגוש באורך החיים המקומי.
כתבה על הפתעה בהרי רודופי

מפגש עם חיי המקומיים בכפרים הקטנים של הרי רודופי (צילום: דן שטיין)

המערה של השטן

את רוב הציוד השארנו בעיר דווין (Devin), והתענגנו על הליכה מהירה ללא משקל רב עלינו. בדרך הגענו למערת יאגודינה (Yagodina), מערת קארסט עשירה בנטיפים, מרשימה מאוד, שאורכה כשמונה ק"מ. המערה נמצאת בסמוך לכפר בעל שם זהה - יאגודינה.

לינה בעיירה דווין

למערה נוספת - מערת טריגראד (Trigrad), הגענו בסיום היום הראשון. העומק הרב וצורתה הקנו לה בפי התושבים המקומיים את הכינוי "לוע השטן" (או "גרון השטן"). למטה, בתחתית המערה, אפשר היה לשמוע (אך לא לראות) את שאון מי הנהר שעובר דרכה ויוצר מפל אי שם באפלה.

כתבה על אזור זה בהרי רודופי

בהמשך הדרך פתאום שמנו לב שכבר מזמן לא ראינו סימון שבילים, וכשהגענו לפיצול ללא סימון הבנו סופית שהתברברנו בלב ההרים המיוערים. כבר התחיל להחשיך וניסינו להיזכר בכל מקומות המחסה לרועי צאן, על פניהם חלפנו בדרך, למקרה שלא נגיע לכפר הקרוב מוגלה (Mogla) כפי שתכננו. כבר לא שמחנו כל כך על שהיינו בלי התרמילים הגדולים מלאי הציוד. לשמחת כולנו קיבל ניר החלטה אמיצה והמשכנו בדרכנו, תוך שאנחנו מנווטים לפי תוואי השטח.

למוגלה הגענו בחשכה, והאכסניה שמצאנו התגלתה כמקום שלא ממש נעים לישון בו. גם הביצה, שטוגנה עבורנו בשמן עמוק של צ'יפס, והפטריות במקלחת, התגמדו מול המחשבה שכמעט נשארנו ללון בחוץ, רעבים ובטמפרטורה שנושקת לאפס מעלות.

מערת יאגודינה, שמונה קילומטרים של נטיפים מרשימים (צילום: דן שטיין)

רחצה מפנקת וארוחה מקומית

ביומיים הבאים צעדנו דרך נופים מגוונים של יערות צפופים צבועי שלכת, גבעות ירוקות, נהרות ובתי עץ, שלעתים מרוכזים בכפרים קטנים ופעמים אחרות עומדים בבדידותם. את סיום הטיול אנחנו חבים לשירלי, שהחליטה לא לוותר, והצליחה לעצור לכולנו טרמפ מהכביש המשובש אליו הגענו, ישירות למעיינות החמים של בדן (Beden). לדברי בעל המקום הבריכות מתמלאות בכל בוקר במים הנובעים היישר מהאדמה, בטמפרטורה של 75 מעלות צלזיוס, ומתקררים במשך היום. כשהגענו בשעת ערב מוקדמת, כמעט עם הסגירה, ירדה הטמפרטורה ל- 40 מעלות והמים היו נעימים מאוד.

לאחר הרחצה המפנקת המשכנו לכפר היפה שירוקה לאקה (Siroka Lăka). את סיום הטיול בבולגריה חגגנו במֶחָנה טובה, עם תבשילי הוצ'-פוצ', עשויים מירקות ומביצים שנאפו בכלי חרס, סלט צ'ופסקה טרי, עם גבינה בולגרית חריפה מעליו, פלפלים קלויים, עלי גפן ממולאים, עם יוגורט לצדם, ובקבוק יין מקומי.

לינה בעיירה שירוקה לאקה