www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

בולגריה: טרקים בהרי רילה


טרקים בבולגריה: הרי רילה
מאת: דן שטיין


"בסתיו צריך מזל עם מזג האוויר בבולגריה, אבל באוקטובר צבעי השלכת מרהיבים ואני בטוח שתיהנו", הכריז קברניט המטוס, דקות ספורות לפני הנחיתה בבירה סופיה. "בסופיה מחכה לנו גשם שוטף והטמפרטורה היא 11 מעלות צלסיוס..."


כששמענו את המשפט הזה שלח אליי חברי אפי מבט חודר, שנועד כנראה לרמוז לי שהאופטימיות הבלתי נלאית שלי תעלה לנו הפעם ביוקר. למזלנו היה זה יום הגשם היחיד במשך 18 ימי שהותנו בבולגריה, שאת רובם המכריע בילינו תחת כיפת השמים, בשלושה טרקים בהרי רילה, פירין ורודופי.
 
בולגריה, הרי רילה
בקתה בהרי רילה, בטרק הראשון מבין שלושה טרקים בהרי רילהפירין ורודופי  (צילום: דן שטיין)


טיולי אופניים





ארבעה חברים יצאו לדרך
כסטודנט חובב טבע ודל אמצעים, לא היו לי דרישות רבות מהיעד "המושלם" לחודש החופשה שהצלחתי לסחוט מהמנחה שלי באוניברסיטה. חיפשתי מקום "מדהים ביופיו", טבע נפלא, נוח לטרקים, כמה הרים, נהרות, אגמים ויערות, אנשים חביבים וכמובן שיהיה זול, הן מבחינת הטיסה והן מבחינת השהייה.
 
כך יצאנו לבולגריה ארבעה חברים: שירלי, ניר, אפי ואני. הטיול הותיר בי רושם עז. בנוסף לכל מה שרציתי זכיתי גם להכיר תרבות חדשה ומרתקת שהשאירה בי טעם של עוד, או כפי שאפי היטיב לנסח זאת לקראת סוף הטיול: "אתה לא מחבב את בולגריה, אתה אוהב אותה".
 
בולגריה, הרי רילה
שניים מהארבעה (חברים) לצד אחד מהשבעה (שבעת אגמי רילה)  (צילום: דן שטיין)
 
להיפתח למערב
בולגריה שוכנת בחצי האי הבלקני, אזור שידע סכסוכים רבים ושמו הפך למילה נרדפת לאלימות אתנית ודתית.
גם בולגריה ידעה תהפוכות היסטוריות רבות ותקופות ארוכות של חיים תחת כיבוש. הרומאים, הביזנטים והטורקים, כולם השאירו בה את חותמם, כמו גם השלטון הקומוניסטי, ששרידיו מורגשים עדיין היטב. למרות הקושי, ואולי בגללו, הצליחו הבולגרים לשמר את תרבותם המיוחדת והם גאים בכך מאוד. לא פעם דחקו בנו תושבים מקומיים שנלך לראות את בית הספר ללימוד נגינה בכלים בולגריים מסורתיים (בכפר שירוקה לאקה), או שנבקר במוזיאון מקומי, באתר ארכאולוגי, או במוסד תרבותי כזה או אחר.
 
מאבקים קשים לא פסחו על בולגריה גם בהיסטוריה הפחות רחוקה. במלחמת העולם השנייה השתייכה בולגריה למדינות הציר, מתוך תקווה להשיב לעצמה חלקים שנלקחו ממנה. עם סיום המלחמה השתלטה ברית המועצות על המדינה והנהיגה בה שלטון קומוניסטי, ובכך הגיע לסופו שלטון המלוכה הבולגרי. בשנת 1990, לאחר פרוק ברה"מ, נערכו לראשונה בחירות חופשיות. אך הרגלים לא קל לשנות, ובאותן בחירות זכה אגף מתון של המפלגה הקומוניסטית – המפלגה הסוציאליסטית. מאז עבר השלטון לסירוגין גם לידי המפלגה האנטי קומוניסטית, אך גם היא התקשתה בשיפור הכלכלה.
 
היום ממשיכים התושבים בבולגריה לסבול ממשכורות נמוכות ושיעור אבטלה גבוה. הם צמאים לשינוי כלכלי ומקווים שזה יגיע בעקבות הצטרפותם לאיחוד האירופי ב- 2007. בינתיים משקיעה בולגריה משאבים רבים בפיתוח התיירות, בסיוע מסיבי של משקיעים זרים, במטרה להיפתח למערב, ונכון להיום היא בהחלט מהווה יעד אטרקטיבי לתייר המערבי.
בולגריה, הרי רילה
מנזר רילה, מורשת העבר המפואר של בולגריה  (צילום: דן שטיין)
 
לחיי הבקתות שבדרך
תרבות הטיולים היא אחת הירושות החיוביות שהותיר אחריו בבולגריה המשטר הקומוניסטי. הקומוניסטים עודדו תפיסה פטריוטית לאומנית, שדגלה בהכרת הארץ ואהבתה, יחד עם גישה הרואה בטיולים אורח חיים בריא ומועיל. בזכות תפיסה זו, יכולים היום מטיילים בבולגריה ליהנות ממפות סימון שבילים מצוינות, באנגלית ובבולגרית, שדומות מאוד למפות סימון השבילים המוכרות לנו מהארץ. סימוני המסלולים בשטח טובים והם כוללים לעתים קרובות גם שלטים, עם ציון של אורך המסלול בקילומטרים, ומשך הזמן הנדרש לכל קטע.
 
לאורך המסלולים העיקריים נבנו בקתות (בבולגרית: חיזה Hizha), המיועדות ללינת לילה ומצוידות במיטות או מזרנים, שמיכות חמות ותנורי הסקה. ברובן ניתן לקבל גם ארוחות וכן להצטייד בצ'ופרים (בבקתות אחדות אפשר גם לקנות מזון כצידה לדרך, אך לא כדאי לסמוך על כך). בעונת התיירות בקיץ מאוכלסות הבקתות על ידי אדם אחד לפחות, שדואג לתפעול השוטף וגובה את הכסף (10-20 לבה). בכל בקתה יש עשרות מיטות ואף יותר, אך בחודשי הקיץ הן מתמלאות ואנשים מתפרסים גם בשקי שינה בכל מקום אפשרי.
 
בולגריה, הרי רילה
בקתת הרים בהרי רילה, ירושה מהמשטר הקומוניסטי  (צילום: דן שטיין)
 
יוצאים לדרך
הזמן הקצר שעמד לרשותנו (שלושה שבועות) חייב עמידה בלוח זמנים. יצאנו לדרך לאחר שניצלנו את הבוקר האפור שלמחרת הנחיתה לשיטוט בחנויות המקומית של סופיה לקניית מזון, מפות והשלמת ציוד.
 
אוטובוס מסופיה לקח אותנו לעיירה סמוקוב (Samokov) ונהג מונית חביב הסיע אותנו עם דמדומי השקיעה למליוביצה (Malyovitsa). מליוביצה שוכנת בהרי רילה, בגובה 2,790 מטר, ונמצאת בין עיירת הסקי בורובץ' (Borovec) לעיירת המעיינות ספרבה באניה (Sapareva Banja).  
 
פטריות פסיכודליות בהרי רילה
רילה (Rila), שפירושו בשפת המקום הקדומה "הרי המים", הוא רכס הרים יפהפה, המשתרע על פני 2,400 קמ"ר. הרכס אוצר בתוכו כ-180 אגמים קטנים, נחלים, מעיינות מינרליים, יערות עצי מחט ועצים נשירים וכרי דשא עצומים. עם קצת מזל ניתן להבחין בבעלי חיים, כגון: צבאים, עזי בר ונשרים. ברכס זה נמצא הר מוסאלה (Musala), שגובהו  2,925מטר, והוא הגבוה ביותר בבולגריה ובבלקן.
 
מליוביצה, שבה פועל בחורף אתר סקי קטן, התגלתה כלא יותר מקומץ בתי הארחה, שרובם ככולם היו סגורים בסתיו. מצאנו מקום לינה אצל בעלת בית ספר לסקי, שלא ממש הייתה ערוכה לקליטתנו, אולם מתוך סימפתיה למטיילים זרים שהגיעו מרחוק, פינקה אותנו עם חדר ללילה.
 
בחור צעיר שהופיע כאילו משום מקום, נכנס לבקש מבעלת המקום קפה. הוא סיפר לנו שהגיע מסופיה והציג בפנינו קופסת פטריות שליקט. כשהתעניינו מה גורם לו להגיע מסופיה הרחוקה ולהעביר את הלילה באוהל בחוץ, לבדו ביער החשוך, בטמפרטורה הקרובה לאפס מעלות, הוא השיב בחיוך: "אוכל למוח", וליתר ביטחון הבהיר, "פטריות פסיכודליות".
  
בולגריה, הרי רילה בולגריה, הרי רילה
בולגריה, הרי רילה
פטריות שמצאנו בדרך, כנראה שלא מהסוג הפסיכודאלי  (צילומים: דן שטיין)
 




 
בדרך לשבעת האגמים
למחרת בבוקר התעוררנו עם חיוך למראה הבוקר השמשי. יצאנו לדרך ובעודנו מחפשים את השביל המוביל לתחילת המסלול פגשנו קבוצה של כעשרה אנשים זוחלים על ארבע על פני שטח מרעה גדול. עכשיו כבר ידענו מה הם מחפשים.
 
מתוך שפע המסלולים בהרי רילה בחרנו בטרק שבעת האגמים, אותו ניתן ללכת במספר מסלולים, שאנו בחרנו באחד הארוכים שבהם. התחלנו בירידה ממליוביצה דרך יער לח, מלא שרכים, פרחים ופטריות. כל נגיעה באחד מענפי העצים המטירה עלינו מקלחת טיפות מים קרירות, שעוד לא התייבשו מגשמי הלילה שעבר. מדי פעם עצרנו ליד אחד מפלגי המים הרבים כדי לתת לגוף שהות להתרגל למאמץ הפיזי, החדש-ישן, של הליכה עם תרמילים עמוסי אוכל וציוד על הגב. התקדמנו בעזרת המפות שקנינו בסופיה ובעקבות השילוט על פיסות עץ ממוסמרות לגזעים הגדולים, שעורר בנו מוטיבציה להתחיל להשתלט על האותיות הקיריליות.
 
לאחר מספר שעות הליכה נעימה יצאנו מהיער לשמש החמימה ולאט לאט התחלנו שוב לטפס. עם הגובה השתנתה הצמחייה, מעצים גדולים עבי גזע למחטניים, שהולכים ומתקצרים עם העלייה עד לגובה של שיחים נמוכים. ערפל ושמש התחלפו להם במהירות לאורך הטרק ואפשרו לנו להציץ מפעם לפעם אל הנוף שהתגלה למרחקים מהגובה הרב.
 בולגריה, הרי רילה
סוסים רועים באחו בדרך לשבעת אגמי רילה  (צילום: דן שטיין)
 
בקתה בערפל
שני האגמים הראשונים שהתגלו חילצו קריאות שמחה מכולנו, אף על פי שהיו קטנים ומכוסים חלקית בערפל, שהלך והתעבה בשעות אחר הצהריים. ככל שחלפו השעות היינו צריכים לחפש היטב כדי להבחין בסימון השבילים. על פי המפות שהיו בידנו ציפינו להגיע בכל רגע לבקתת רילסקי אזרו (Rilski Ezero), בה תכננו להעביר את הלילה הראשון[*]. כשהגענו לשפת אגם נוסף, והערפל הסמיך הקיף אותנו מכל עבר, לא הצלחנו לגלות סימן מכוון. התחלנו לפקפק בתבונתם של האנשים שסימנו את המסלול כל כך טוב לכל אורכו, אבל דווקא קרוב לבקתה (כשהקור והחשכה גוברים מרגע לרגע) לא מצאו לנכון לתת רמז כלשהו בנוגע לכיוון הנכון.
 
לשמחתנו כעבור זמן התפזר מעט הערפל, ובמרחק של כ-30 מטר משמאלנו התגלתה לה הבקתה המיוחלת. ביקשנו מיד סליחה (כל אחד בלבו) מכל האנשים הטובים שדאגו לסימוני השבילים, ושעטנו לעבר מקור החום המיוחל. כשהתקרבנו הבחנו בגבר מקומי עומד ומתקן חלונות בבקתה. הוא בקושי סובב את ראשו כשהתקרבנו, והמשיך לעסוק בשלו. בהמשך הטיול למדנו שזהו דפוס התנהגות מקובל. אמנם הבולגרים הם אנשים חביבים מאוד, אך יש ביניהם כאלה המאפשרים להבין כמה לא ברורה מאליה תחושת החום והקרבה, המאפיינת אותנו הישראלים. התברר שהוא לא רצה להטריד אותנו עד שאנחנו לא פנינו אליו, ומאותו רגע הוא היה חביב מאוד אלינו. לאחר שראה שקיבלנו את צורכנו חזר לבדידותו המרוחקת. נדמה היה לי כאילו אחת היא לו אם יש אתו בבקתה אנשים נוספים ואם לאו - כנראה חלק מהאופי המיוחד של כל מי שבוחר להתגורר בגפו במרחבים העצומים האלה.
 
כשיצאנו לשאיפת אוויר אחרונה לפני השינה, התפזר כבר הערפל ואי אפשר היה שלא להשתאות נוכח מראה השמים זרועי הכוכבים הפרוסים מעל, ומהשקט המוחלט שמסביב.
 
* הערת העורכת: בקיץ 2009 נפתחה לצד הבקתה הישנה בקתה בת 5 קומות, ממש בית מלון, שלחלק מהחדרים בה שירותים צמודים. מידע נוסף בכתבה על הרי רילה
 
 בולגריה, הרי רילה
הבקתה המיוחלת, לאחר שהתפזר הערפל  (צילום: דן שטיין)
 
שבעה אגמים, כל אגם מרהיב מקודמו
למחרת התעוררנו לבוקר קיצי, שלא יכול היה להיות מתאים ממנו לטרק שבעת האגמים. לא הפסקנו להודות למזלנו הטוב בעודנו צועדים בין האגמים, תוך כדי טיפוס בהר, מתפעלים כל פעם מחדש מיופיים של האגמים. כל אגם מיוחד ומרהיב, אם בגלל ענן ערפל קטן שצף מעליו, או שאריות שלג שנשארו בגדותיו, סידור הסלעים סביבו, או סתם קרני השמש המוחזרות מהמים. בגובה בו צעדנו כבר לא צומחים עצים, ולאחר שנגמר הטיפוס דרך האגמים ויובלי המים, הנוף משתנה שוב לערבות עשב נמוך, הנמשכות עד לאופק התחום בהרים.
 
את הלילה הבא עשינו בבקתת איוון ואזוב (Ivan Vazov), הנקראת על שמו של משורר ונובליסט בולגרי מפורסם וממוקמת בגובה 2,300 מטר. בבקתה החביבה קיבלנו, בנוסף למרק חם ומעולה, גם הסבר מפורט מיודעי דבר על הטקס המתלווה לשימוש בפטריות הקסם, וניכר היה שאין זה ידע משמועות בלבד...
 
בולגריה, הרי רילה
אחד משבעת אגמי רילה ("אגם הכליה"), כל אגם מרהיב מקודמו  (צילום: דן שטיין)
 
סיום במנזר רילה
את הטרק בהרי רילה סיימנו במנזר רילה המרשים, שהירידה הארוכה אליו, דרך יער עצי דולב עתיקים בתחילת השלכת, הצדיקה את הדרך. המנזר, המרוחק כ-110  קילומטרים מסופיה הבירה, נבנה לראשונה על ידי הנזיר איוון רילסקי (Ivan Rilski) בשנת 927. היה זה כשלושה קילומטרים צפונית-מערבית למיקומו הנוכחי, אליו הוזז בשנת 1335. מאז נחרב המנזר, נבזז ואף נשרף, אך שוקם בכל פעם מחדש. המנזר נחשב לאתר הקדושה הגדול והמפורסם ביותר בבולגריה והוא מהווה מוקד משיכה לתושבים מקומיים ותיירים כאחד. בשנת 1961 הכריזה עליו הממשלה הבולגרית כמוזיאון לאומי, ומשנת 1983 נכלל המנזר ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
 
חצר המנזר מוקפת מבנה יפהפה בן ארבע קומות, המכיל חדרי מגורים, חדרי אחסון, מטבח עצום וחדר אוכל, בו האכילו לעתים אלפי עולי רגל שהגיעו למקום. במרכז החצר עומדת כנסיית המנזר, המעוטרת בציורי קיר, שמבהירים היטב למתלבט בשאלת כדאיות השכר מול העונש מדוע לא מומלץ להגיע לגיהינום.
 
במחיר יקר יחסית ובתנאים קצת ספרטניים אפשר לישון במנזר, אולם אנחנו העדפנו לחפש חדרים נעימים יותר למנוחה בעיירה הקרובה רילה (Rila). ואכן מצאנו שם, בקרבת המלון הגדול והיוקרתי בעיר, משפחה חביבה המשכירה חדרים נעימים בהם נחנו וצברנו כוחות חדשים.
  
בולגריה, הרי רילה בולגריה, הרי רילה
בולגריה, הרי רילה
   כנסיית מנזר רילה וחדרי הנזירים המקיפים אותה  (צילומים: דן שטיין)
 

כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
הרי רילה - טיול בשבעת האגמים
טרקים בבולגריה: הרי פירין והרי רודופי
מסלולים קצרים באלפים הגרמניים
יוון: טרק בהרי פינדוס וכפרי זגוריה

10 יעדי טרקים מומלצים
 

כתבות נוספות על בולגריה
טיול סוסים בהרי רילה
פארק הדובים של בולגריה
בולגריה - אירופה שליבה נוטה מזרחה
המלצות ללינה בבולגריה
אתרי סקי בבולגריה

דן שטיין
אודות הכותב:
דן שטיין, חובב טיולים וטבע, שמאז ומעולם היה לו חיבור חזק למרחבים הלא מתורבתים. משלב את אהבת הטבע עם עבודה מדעית כדוקטורנט בבית ספר לרפואה.
 

 

 






דן שטיין
אודות הכותב
דן שטיין - חובב טיולים וטבע, שמאז ומעולם היה לו חיבור חזק למרחבים הלא מתורבתים. משלב את אהבת הטבע עם עבודה מדעית כדוקטורנט בבית ספר לרפואה.





 

לקריאת כתבות נוספות של דן








מספר צפיות: 28433
6655