www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

פארק הדובים שאינם רוקדים


פארק הדובים שכבר אינם רוקדים
מאת: כרמית וייס


דובים רוקדים נשמע נחמד, נכון? ובכן, ממש לא!
אחרי ביקור בפארק הדובים הרוקדים (Dancing Bears Rehabilitation Park), במערב בולגריה, גם אתם תבינו מדוע.
הפארק הוא בהחלט מקום נחמד ומעניין לבקר בו, בעיקר אם אתם מטיילים על ילדים. סיפורם הנוגע ללב של הדובים בפארק, שעיניהם העצובות מעידות עליו כאלף מילים, הוא סיבה נוספת לביקור. 


 
הדובים בעלי העיניים העצובות בפארק הדובים  (צילום: כרמית וייס)


אירופה: בלקן



 

הדובים הרוקדים

אילוף דובים על מנת שירקדו בפני קהל, היה נפוץ מאד עד לפני שנים אחדות, בעיקר במדינות מזרח אירופה. אנשים אהבו לראות את החיה הענקית מרקדת לצלילי מוסיקה, ולבעלי הדובים היתה זו דרך קלה להרוויח מעט כסף. אך הדובים אינם רקדנים מטבעם, הם פשוט בעלי יכולת לעמוד על שתי רגליהם ולהתנועע. היכולת של החיה הענקית הזו לעמוד על שתי רגליה, היתה במקרים אלו בעוכריה, מאחר ובאותם ימים איש לא חשב על הסבל שנגרם לה, או לפחות אלו שחשבו כך לא השמיעו את קולם.
 
כדי לאלף את הדובים לרקוד, בעודם גורים, נהגו להעמיד אותם על לוח ברזל לוהט. הדובים המסכנים היו קופצים כדי להימנע מכאב וכוויות, בעוד המאלף משמיע להם מוסיקה. כך נוצרה אצלם התניה לאותה מנגינה ומאוחר יותר, כשהם כבר בוגרים, הם היו רוקדים בכל פעם שהיא מושמעת, מכיוון שהם יודעים שכך ימנעו מכאב.
ואם הברזל הלוהט לא מספיק אכזרי, היו גם מכניסים להם לאף, שהוא האיבר הרגיש ביותר של הדוב, טבעת מתכת, אליה היו קושרים אותם בשרשרת ברזל ובה היו מושכים בכל פעם שרצו לגרום להם לכאב. החדרת הטבעת נעשתה ללא הרדמה, בתהליך אכזרי ביותר.
 
בתחילת שנות האלפיים היו בבולגריה 25 דובים רוקדים, למרות שהדבר לא היה חוקי. רובם הוחזקו על ידי משפחות של צוענים. הקהל היה נהנה לראות חיה גדולה כל כך מרקדת לצלילי המוסיקה, מבלי לדעת אילו עינויים היא עוברת.
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים
 

תמונות דוב רוקד המוצגת במרכז המידע של הפארק  
  (צילום: כרמית וייס)
 

פארק הדובים העצובים

ארגון בין לאומי בשםFour Paws , שם לו למטרה להציל את הדובים האומללים הללו בכל העולם. הם הקימו בבולגריה פארק גדול, על המורדות הדרומיים של הרי רילה, בשטח הדומה לאזור הגידול הטבעי של הדובים. שטחו של הפארק 12 דונם, והוא מוקף גדרות, שנועדו להגן על הדובים שכבר אינם יכולים להתמודד לבדם בטבע. מלבד הגדרות השטח הוא טבעי והוא כולל כל מה שדובים צריכים בשביל חיים טובים: עצים, קרחות יער, פלגים קטנים, בריכות מים ומערות. זהו המחסה הגדול ביותר להצלת דובים בעולם, והיחיד מסוגו בבלקן ובמזרח אירופה. במדינות האיחוד האירופי (שבולגריה היא אחת מהן) לא ידוע על דובים נוספים שמשמשים כדובים רוקדים, אולם עדיין ידוע על דובים כאלו בסרביה, רוסיה ואוקראינה.
 
האוכל שמוגש לדובים אמור להיות מוסתר היטב, על מנת שהם יצטרכו להתאמץ להשיגו, בדיוק כמו בטבע. כך על פי המידע שקראנו באתר האינטרנט של הפארק, אך בפועל, ראינו את עובדי הפארק המסורים פשוט זורקים לדובים את המזון מעבר לגדר, ליד מקומות הריכוז שלהם. האוכל, בכמויות ענקיות, כלל בעיקר לחם ישן וגזר (כנראה היו עודפים גדולים של גזר באותה תקופה, ואנחנו חשבנו שגזר זה רק לארנבות...).
בחודשי החורף (דצמבר עד מרץ) הדובים נכנסים למערות מיוחדות שהוכנו עבורם, ופשוט הולכים לישון. לא אוכלים ולא שותים דבר. ראינו גם כמה מערות טבעיות, אבל אנחנו לא בטוחים אם הדובים חפרו אותן.
דובים אוהבים גזר? מסתבר שכן  (צילום: כרמית וייס)
 

דובים לא רק באגדות

הפארק נמצא בקרבת שני אזורי טיול פופולריים בבולגריה – הרי רילה והרי פירין. דווקא אזורים אלו אינם משופעים באטרקציות קלאסיות לילדים. כאן העיקר זה ההרים, הטבע, שיד אדם כמעט לא נגעה בו, והנופים הקסומים. פסגות הרי פירין ורילה המושלגות, וצבעי השלכת הקסומים ביערות העוטפים את הפארק (אם תגיעו בסתיו), הם תפאורה שמעצימה את הביקור במקום.
 
אחרי מספר ימים של טיפוסי ההרים מאתגרים ומפרכים בהרי רודופי ופירין, ולפני שאנו ממשיכים לטפס בהרי רילה, חשקה נפשנו ביום "מנוחה" וחיפשנו משהו נחמד לילדים. העזנו לקוות שנזכה לראות כמה דובים מרחוק, אולי אפילו לצלם ולהשוויץ קצת בית, אך ציפתה לנו הפתעה נהדרת.
הדוב הראשון שפגשנו גרם התרגשות גדולה לכולנו, גדולים כקטנים. הוא זכה לסדרת צילומים, שלא היתה מביישת גם דוגמנית-על... מכל הזוויות והכיוונים שאפשרה לנו הגדר. אך מהר מאד הבנו שזה רק המתאבן. בהמשך פגשנו עוד מספר קבוצות של דובים, שרובם היו קרובים מאד לגדר ואפשרו לנו לצפות בהם ממרחק של מטרים ספורים. קצת איבדנו את הספירה, אבל נראה שראינו כמעט את כל עשרים וחמישה הדובים שבפארק.
 
הדוב הראשון שפגשנו, סדרת צילומים שלא היתה מביישת דוגמנית על  (צילום: כרמית וייס)
 

מישו, סווטה ומימה

שלושת הדובים האחרונים שהגיעו לפארק , מתוך עשרים וחמישה דייריו, הם אחרוני הדובים הרוקדים בבולגריה: מישו (Misho), בן 19, סווטה (Svetla), בת 17, ומימה (Mima) הצעירה מכולם, בת 8 בלבד.
שלושתם היו קשורים עם שרשרת לאף ואומנו על לוח ברזל לוהט. מישו סבל התעללות קשה והגיע במצב גרוע ביותר, עם תת תזונה, דלקת עיניים חמורה (שיכולה היתה לגרום לו לעיוורון לולא טופל), כל שיניו חסרות וחלקים מפרוותו נשרו. הוא זכה לטיפול רפואי ודנטלי מסור במקום. שתי חברותיו הגיעו במצב טוב יותר, אך גם להן חסרות שיניים וגם הן סבלו מהתעללות. בתקופה הראשונה השלושה שוכנו בחצר נפרדת על מנת לאפשר להם להתאקלם.
 
בחלקו העליון של הפארק יש מרכז מידע ונקודת תצפית. על הקירות תלויות תמונות של הדובים לפני הגיעם לפארק, כשעוד שימשו דובים מרקדים, הממחישות את ההתעללות הנוראה שעברו. כדאי לעיין גם באלבומי התמונות, שמספרים את סיפורם של הדובים לפני הגיעם לפארק. רואים שם כיצד קנו אנשי הפארק את הדובים מבעליהם והביאו אותם למקום מבטחים.
כמו כן תוכלו לראות את תמונות כל הדובים שבפארק, שמותיהם וקצת פרטים עליהם. אולי אפילו תצליחו לזהות כמה מהדובים החמודים שראיתם.
 
אחד הדובים בחצר הנפרדת, אנחנו מנחשים שזהו הדוב מישו  (צילום: כרמית וייס)





 

דוב אמיתי ודובי צעצוע

ילדים, בעיקר ילדים ישראלים, גדלים עם בובות "דובי" שעירות, קוראים על פו הדוב חובב הדבש, "שלושת הדובים" טובי הלב של זהבה או "דובוני אכפת לי" הצבעוניים והקופצניים. לכן, קצת קשה להסביר להם שבטבע הדובים מאד שונים.
החיה שאנו כל כך אוהבים לאהוב, היא למעשה חיה מסוכנת למדי, שלא כדאי לפגוש כך סתם בטבע אם אינכם מוגנים. יש לה לסתות חזקות מאד, שלא כדאי לפגוש, וטפרים ארוכים (מעין ציפורניים) על כל אחת מארבע רגליה, המשמשים לטיפוס, חפירת מערות, תפיסת טרף והגנה עצמית. בדרך כלל הדוב הולך באיטיות רבה, אבל אם הוא רוצה, הוא יכול לרוץ במהירות של 50 קמ"ש.
 
כל הדובים בבולגריה (מעריכים את מספרם ב- 600-1200) משתייכים לזן הדוב החום (Ursus arctos). זוהי תת משפחה של משפחת Ursinae, שהדובים החומים הם הנציגים המרשימים ביותר שלה.
הזכר הבוגר מגיע לגודל של 135 עד 390 ק"ג, ואילו הנקבה שוקלת רק... 95 עד 205 ק"ג. לא בדיוק "דובי צעצוע".
הדובים הגדולים ביותר חיים בבריטיש קולומביה, שבקנדה, ובאלסקה. שם זכר בוגר שוקל מעל 300 ק"ג, ונקבה מעל 200 ק"ג. קרובי משפחתם באירופה הם בעלי משקל של שני שליש לערך.
 
צבעו של הדוב החום הוא... חום, כמובן, אך הוא יכול להשתנות מצבע קרם בהיר, דרך חום כהה, עד שחור כמעט. לעיתים יש להם על הכתפיים והגב הרבה שיער לבן, שנראה כמו שיער שיבה, ומכאן השם - דוב גריזלי (grizzle=שיער מאפיר), שמו של קרוב המשפחה המפורסם Ursus arctos horribilis, החי בצפון אמריקה.
 
 
דובים בפארק,  פרווה בגוונים שונים  (צילום: כרמית וייס)
 
בית הגידול של הדוב החום הוא יערות צפופים, ערבות קרח (טונדרה) בצפון כדור הארץ והרים מיוערים.
הדובים אוכלים כמעט כל מה שתתנו להם: גם בשר וגם אוכל צמחוני. הם אוהבים במיוחד עשב, פקעות, שורשים, פירות, חרקים, דגים, בעלי חיים קטנים וכמובן, כמעט שכחנו... דבש (זו הסיבה שפו הדוב נעקץ באפו על ידי הדבורים).
הדובים הם יצורים חברותיים, לבד מנקבות שיש להן גורים. הם שומרים על הטריטוריה שלהם ולכן לא רואים אותם בקבוצות. כן רואים אותם בקבוצות במקומות בהם הם מוצאים את מזונם, כמו, לצדי נהרות, היכן שגדלים פירות יער או היכן ששופכים זבל.
 
הדובים מגיעים לבגרות מינית בגיל 4.5, אך אינם מזדווגים עד הגיעם לגיל המכובד 8-10, מאחר שגופם עדיין לא גדול דיו. ההזדווגות מתרחשת בחודשי האביב (מאי-יוני), והיא כוללת ירח דבש הנמשך מספר שבועות (בו הם אוכלים רק דבש...). הגורים, עד ארבעה במספר, ייוולדו לאחר 9 חודשים. בלידתם הם שוקלים רק 340-360 גרם. עד הגיעם לגיל שנתיים וחצי הם צמודים לאמם, שאינה ממליטה בתקופה זו גורים נוספים.
בטבע חיים הדובים 20-25 שנים.
החוקרים מדרגים את הדובים בין החיות החכמות ביותר, לצד קופים ודולפינים. בחודשי החורף הקרים, אין זו אגדה, הדובים נכנסים לתרדמת חורף, במהלכה הם אינם אוכלים או שותים דבר.
 
למרות חוקים קפדניים להגנת הדובים בכל המדינות המתוקנות, בני האדם מאיימים על התרבות הדובים כאשר הם גורמים להפרדתם באופן מלאכותי, על ידי גדרות ומקומות ישוב. למרבה הצער, גם ציד בלתי חוקי קיים עדיין בחלקים פחות מפותחים בעולם. מסיבה זו הדובים נכללים ברשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה.
 
דב משתכשך בבריכה הקטנה שבאזור הדובים החדשים, גם זו דרך להעביר את הזמן  (צילום: כרמית וייס)
 

איך מגיעים לפארק הדובים ומתי מבקרים

פארק הדובים נמצא 12 ק"מ מהעיירה בליצה (Belitsa, בקירילית: Белитса), הנמצאת 20 ק"מ צפונית מזרחית לעיירת הסקי בנסקו (כחצי שעה). מרבית הדרך מבליצ'ה עד הפארק היא על כביש רעוע למדי, שהוא יותר דרך עפר מכביש. אבל אל תתייאשו ואל תחזרו על עקבותיכם, ההשקעה משתלמת.
המרחק מסופיה הוא 170 ק"מ ואילו ממנזר רילה כ- 90 ק"מ.
לינה באזור העיירה בליצה
  
 עיירת הסקי בנסקו (A) ועיירת הדובים בליצה (B)
 
הביקור בפארק הוא בחינם, אך רצוי להשאיר תרומה בתיבה המיועדת לכך בכניסה לפארק. אחרי שתראו את התמונות המתארות את הסבל של הדובים המסכנים הללו, בוודאי גם אתם תפתחו את הארנק.
הפארק פתוח מאפריל עד נובמבר (בחורף הדובים ישנים). באתר האינטרנט מצוין שיש סיור מודרך כל שעה. אולי זה נכון בחודשי הקיץ, אנחנו לא ראינו סיור כזה, פשוט אמרו לנו להיכנס ונכנסנו.
כתובת: Belitsa, District Blagoevgrad
טלפון:  00359/ 88 786 61 89
דוא"ל:office@vier-pfoten.bg
 
גשר התצפית וצבעי השלכת בסתיו  (צילום: כרמית וייס)
 





אם אתם כבר באזור
העמקים הסמוכים לעיירה בליצ'ה הם אזורים חקלאיים, שאינם נמצאים על נתיב התיירים. תושבי הכפרים באזור מעבדים את שדותיהם הקטנטנים בשיטות מסורתיות שכבר כמעט נעלמו מהעולם.
מי שיבקר בשנים הקרובות, לפני שהקִדמה תגיע לאזור, יזכה לראות את תושבי הכפרים, בעיקר המבוגרים שבהם, מעבדים את שדותיהם כמו במאות הקודמות. עגלות רתומות לסוסים, עמוסות ערמות חציר, הן מראה שכיח כאן. לחלק מהעגלות יש עדיין גלגלי עץ. השדות מחולקים לחלקות קטנטנות, ובכל אחת מהן עובד או עובדת (משום מה יש יותר נשים בשדות) בעל החלקה, לעיתים זוג. בידי כולם קלשון מעץ לאיסוף היבול (על קלשון ממתכת לא שמעו כאן). בסתיו, תקופת איסוף החציר ויבול תפוחי האדמה, העבודה רבה במיוחד והשדות רוחשים פעילות.
הכפריים העובדים בשדותיהם, לבושים בבגדיהם המסורתיים, לרגלי פסגות ההרים המושלגות, הם מהמראות היפים ביותר שחווינו בבולגריה (שממש לא חסרים לה נופים נפלאים). החנו את הרכב וקחו את הזמן לשיטוט בשדות, בין העובדים החרוצים. ברוב המקרים תתקבלו בברכה, בחיוכים וברכות שלום, שיחפו גם על חוסר היכולת לתקשר בשפתם של המקומיים.
לינה באזור העיירה בליצה
 
 
 
איסוף החציר בשדות ליד פארק הדובים, כמו במאות הקודמות
  (צילום: כרמית וייס)
 
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים





כרמית וייס
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, עורכת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית.








מספר צפיות: 25192
4970