צלילה בקולומביה הבריטית: 
צלילות המים הקרים הטובות בעולם
מאת: אמיר גור

מעבר להיותה אתר התיירות מספר אחד של קנדה, לצוללים יש הזדמנות ליהנות מפן נוסף של קולומביה הבריטית – עולם תת-ימי קסום ומיוחד, עם אופי צפון פסיפי ייחודי.

 

מתחת למים בקולומביה הבריטית שפע בעלי חיים, השונים בתכלית מאלו המוכרים לנו מהים האדום
(צילום: אמיר גור)
 

---

---

צלילת מים קרים זה משהו אחר לגמרי. זהו עולם חשוך ואפל, בו רוב הצלילות הן צלילות עומק, הראות לקויה (בסטנדרטים הטרופיים שלנו לפחות) ומעל הכול – קרררר. למרות זאת, תרבות הצלילה מפותחת מאד בקולומביה הבריטית (British Columbia). שפע של אתרי צלילה מגוונים, הרבה מועדוני צלילה וצוללים מכל רחבי העולם. ז'אק קוסטו (האב) פקד את האזור פעמים רבות והכריז על הצלילות בו כ"צלילות המים הקרים הטובות בעולם". והוא ידע דבר או שניים על צלילה. הסיבה לכך היא פשוטה: יש מה לראות מתחת למים של קולומביה הבריטית. 

 

האי ונקובר, מערב קנדה במיטבה – מעל ומתחת למים (צילום: Kamchatka)


יעדי הצלילות באי ונקובר: ויקטוריה (A), נאנאימו (B), הורנבי (C),
מקום לינה מומלץ: מלון ריאלטו בעיר ויקטוריה

   

עבורי, הצלילות לחופי האי ונקובר (Vancouver Island) היו חוויה יוצאת דופן. אני מודה שקצת חסרה לי הצבעוניות של שונית האלמוגים הביתית "שלנו", והתגעגעתי לחמימות הנעימה של הים התיכון בקיץ, אבל קשה להיות מאוכזב כאן: שפע של בעלי חיים שונים ולא מוכרים, סבך של אצות (kelp) ענקיות, והרבה הרפתקאות תת ימיות. עולם אחר של צלילה.

 

את מסע הצלילות שלי במערב קנדה התחלתי בעיר ויקטוריה (Victoria), בירת קולומביה הבריטית. העיר החביבה הזו ממוקמת בקצה הדרומי ביותר של האי הענקי ונקובר, ומהווה פינת חמד תיירותית בצפון האוקיינוס השקט. המורשת הקולוניאלית הבריטית ניכרת היטב במלונות האבן המפוארים ובגני הנוי המדהימים, הממלאים את העיר וסביבתה הקרובה, שהם חוויה בפני עצמה.
* עוד על ויקטוריה והאי ונקובר בכתבה מערב קנדה: המסלול היצירתי

  

המזח ובניין הפרלמנט בעיר ויקטוריה, בירת קולומביה הבריטית (צילום: benedek)

 

מלון מומלץ בעיר ויקטוריה

בעיר ויקטוריה יש מספר מועדוני צלילה, אבל רק אחד נמצא ממש "על המים", עם אתר צלילה "ביתי". כך מצאתי את עצמי, כעשר דקות בלבד אחרי שרגלי פסעה לראשונה ב"ארץ המייפל", במועדון "אוגדן פוינט" (Ogden Point Dive Center) שעל שובר הגלים. מסתבר שבדרך כלל לא משכירים במועדונים חליפות יבשות, אבל הת'ר, מדריכה במועדון, מרגיעה אותי: "חצי מהצוללים בתקופה זו צוללים עם חליפות רטובות ורק מעטים נזקקים לטיפול רפואי עקב היפותרמיה...". עם הסטטיסטיקה לטובתי אני נרגע ולובש עליי 14 מ"מ (!) של נאופרן – 7 מ"מ אוברול ו-7 מ"מ אפודה + כובע. 

"מה רואים?" אני שואל. כמובן – שפע של תמנוני ענק מתחת לשובר (איך שהבחורה הזו יודעת לקנות חובב תמנונים מושבע שכמוני...) ואם יש קצת מזל גם מוצאים "מאורות זאבים" (Wolf’s Den), כך מכנים המקומיים את המאורות של צלופח הזאב (Wolf eel), אחת מהאטרקציות המרכזיות של צלילה באזור. פגישה קצרה עם ארני, ה"באדי" שהת'ר שידכה לי, תיאום ציפיות ואנחנו בדרך לאתר. עם 14 מ"מ נאופרן ו-32 פאונד על המותניים, השובר של אוגדן נראה אינסופי ובתכנון שלנו להגיע לקצה הרחוק ולחזור בצלילה. בסוף מגיעים, בדיקות בן זוג וקופצים לתוך מרבד של אצות.

 

עוד לא הספקתי לצעוק "קררר" וארני נעלם בתוך העולם האפל שמתחת ל- Kelp (אצות חומיות). עדיין מתקשה לנשום (לא קל לטבול בפעם הראשונה ב-8 מעלות צלזיוס), אני מקלל ורודף אחרי ארני. זו הפעם הראשונה שזכורה לי שאני מפחד בצלילה וחושב לוותר. "למה לא אמרו שצריך פנס?", "למה לא אמרו שצריך סכין?", "למה לא אמרו שהזרם פה כל כך חזק והבאדי כל כך מהיר?". אבל אחרי כמה דקות של צלילה הנשימה הוסדרה, העיניים התרגלו לחשכה ופתאום הקיר של השובר מתגלה כקיר של שושנות ים ענקיות, לבנות וורודות. ממש גן של שושנים. גם סבך האצות מתחיל למצוא חן בעיניי, כשמתגלים סרטנים חבויים בין הענפים וחשופיות צבעוניות. 

מהצלילה הטראומטית הזו אני לא זוכר עוד הרבה, חוץ משפע של "קווצי עור" במידות ענק: מלפפוני ענק, שפע כוכבי ים וקיפודים בגודל של כדורגל. למרות הכול התרשמתי שזו צלילה מעניינת, ואולי לולא הייתה זו ההתנסות הראשונה שלי בכפור או אם הבאדי היה חזק בעיניים כמו ברגליים, הייתי נהנה ממנה יותר. אבל זה בהחלט מקום טוב להתנסות ראשונה לפני שעוברים לחוויות "כבדות יותר". 
 

המועדון מוציא צלילות סירה לאתרים נחשבים בדרום האי, כמו Race rocks ו- ספוגי הזכוכית, אבל לי אצה הדרך צפונה, לקראת הצלילות שצפויות לי למחרת בעיירה נאנאימו (Nanaimo).
 

שושנות ים ענקיות גדלות בצפיפות על גבי סלעים בסמוך לאי ונקובר (צילום: אמיר גור)

 

נאנאימו (Nanaimo) זו לא ויקטוריה – החן של העיר הפורחת מתחלף בעיירה תעשייתית, שסביבה טבע מקסים של יערות ואגמים, הנושקים לשפת הים. חרדות הבאדי שלי התפוגגו כשהגעתי למועדון Ocean Explorers וגיליתי שאני מצורף לקבוצה של מדריכים קנדיים, ממרכז הארץ העצומה הזאת, שהגיעו לנופש בוונקובר. למגינת לבנו, עקב מצב הים מחליטים לא לצאת לצלילות ה- Wreck (שרידי ספינה טרופה) המתוכננות, אלא לאתר שנקרא Dodds Narrows. האתר מדורג מספר 2 בקולומביה הבריטית ונשמע מבטיח. הצלילה במצר הצר הזה אפשרית רק בשעת ה- Slack (עונת הבטלה), בה הגאות מתחלפת בשפל (או להיפך) והזרם האימתני מקבל אופי מיוחד: בעומק 30 מ' ומעלה הוא הולך בכיוון אחד ובעומק רדוד יותר בכיוון הנגדי, כך שזו צלילת זרם "הלוך-חזור". 

 

נאנאימו, עיירה תעשייתית שסביבה טבע מקסים של יערות ואגמים הנושקים לשפת הים (צילום: EmilyNorton)

 

אני ודייב, הבאדי שלי לצלילות הבאות ולשמחתי מדריך וצולל לשעבר בצי הקנדי, תופסים טרמפ בזרם המהיר. מהיר מדי – אם רוצים לעצור להתבונן במשהו מקרוב, צריך להיאבק בנפטון (אל הים) בעבור כמה שניות. חולפים על פני קיר של שושנות ענק ומגלים גם פה שפע של כוכבי ים ממינים שונים. אין ספק שאחד המרשימים שבהם הוא ה-Sunflower star – כוכב ענק בעל 20 זרועות ויותר, שהקוטר שלו עשוי להגיע לכדי מטר אחד. באזור האי ונקובר המספר הרב ביותר בעולם של מיני כוכבי ים, וכ-70 מינים אנדמיים. רוב כוכבי הים הם טורפים רעבתנים, הניזונים על שושנות ים, דגים, חלזונות ואף כוכבי ים אחרים. שלא כמו רוב הכוכבים שאנו רגילים לראות אצלנו, חלק מהמינים כאן מהירים ביותר וניתן לראות אותם נעים על פני המצע ומחפשים טרף.
עוד על נאנאימו בכתבה על מסלול טיול במערב קנדה

 

לחופי האי ונקובר המספר הרב ביותר בעולם של מיני כוכבי-ים (צילום: אמיר גור)
 

את היומיים הבאים העברנו בצלילות באזורים מוגנים מרוח, עד שהים נרגע ויצאנו לכיוון שוניות הברזל הגדולות. הספינה קייפ ברטון HMCS Cape Breton (HMCS=Her Majesty Canadian Ship) טובעה באוקטובר 2001, מול עיניהם של אלפי צופים שיצאו לים במיוחד כדי לצפות בהצגה. מדובר באוניית עזר ענקית (134 מ') של הצי הקנדי, שנרכשה על ידי NDA (Nanaimo Dive Association) במטרה לשמש כאתר צלילה. מדור הירכתיים וחלק מחדר המכונות נחתכו, טרם הטבעתה, כדי להוות מוזיאון ספנות בצפון האי. כך שוכנת הענקית קטומת הירכתיים על הקרקעית, בעומק 45 מ', מחכה לצוללים. הסירה נקשרת לאחד המצופים שמעל הספינה ואנו מתארגנים לצלילה. החדירה לתוך מדורי הספינה הזו מסוכנת, מאחר שהיא מסועפת ועצומה בגודלה. אני ודייב מסכמים מראש שנכנסים רק למדורים מהם ניתן לראות את הים. 

 

מעמיקים לאורך החבל לתוך אפלה לא נודעת. כשאנו נוחתים על הסיפון העליון של הספינה, בעומק 26 מ', הסימן היחיד שלנו לכיוון מעלה הוא הבועות. אור היום נבלע לחלוטין בשכבת אצות זעירות ונשאר אור עמוק וירקרק. השנים עוד לא הספיקו להיטיב עמה, ועדיין אין ג'ונגל תת ימי על גבי הספינה. פה ושם שושנות ים חלוציות או דגי סלעים, שמטיילים בין המדורים, אבל זוהי צלילת Wreck פרופר. מי שלא אוהב שלא יטרח. אבל למי שכן אוהב, זו כנראה השונית המלאכותית היזומה הגדולה בעולם. אינסוף מסלולים אפשריים, שלא לדבר על צלילות טכניות, הכוללות חדירה לתוך המדורים. 

מחכה לנו עודWreck  מרשים, גולת הכותרת של הצלילה בנאנאימו.

 

שושנות ים הגדלות על תקרת המדורים באונייה הטבועה (צילום: אמיר גור)

 

היו לי מספר יעדים ומטרות טרם הגעתי לוונקובר: לצלול אל ססקצ'ואן (HMCS Saskatchewan), לראות את צלופח הזאב (Wolf eel), ואת התמנון הפסיפי הענק (Giant pacific octopus). אני מודה שקצת התרגשתי לקראת הגשמת היעד הראשון. לפי השמועות שרצות באי ובאתרי האינטרנט, זוהי האטרקציה המרכזית לצוללים באי. אוניית קרב גדולה, שעומדת על השדרית ונותרה שלמה, המהווה ריף מלאכותי מרשים, שאוכלס היטב בכל באי האוקיינוס. מה צריך יותר מזה?

ססקצ'ואן, משחתת באורך 111 מטרים, של הצי הקנדי, שוכבת בעומק שבין 40 ל-20 מ', כ-150 מ' בלבד מהקייפ ברטון. עושה רושם שלצי הקנדי יש יותר ספינות מתחת למים מאשר מעל המים... היא טובעה בשנת 1997, גם היא על ידי NDA, שדואגים טוב לענף הצלילה באזור שלהם. טֶרי, מנהל Ocean Explorers, היה שותף להטבעה שלה ומתייחס אליה כאל הבייבי שלו. בתדריך לצלילה הוא מרחיב במיוחד על אסימון מסתורי שהוצנע במבנה הספינה, ויזכה את המוצא הישר בשעון צלילה יוקרתי בשווי 1000$. שבע שנים ו-55,000 צלילות מצטברות באתר, אבל האסימון עדיין שם. אני לא מפתח ציפיות אבל ידידיי הקנדיים, חלקם פעם שלישית או רביעית באתר, מתכננים מבצע חיפוש נוסח קנדה.

 

שוב, אני ודייב צוללים מבעד למסך אצות זעירות לעבר העולם החשוך והקר. נחיתה היישר על תורן הספינה, בעומק 20 מ', מגלה ריף ברזל עמוס לעייפה: ג'ונגל של שושנות ים מכסה את המבנה, עשרות כוכבי ים מטיילים על הסיפונים ודגי רוקפיש (Rockfish) תלויים הפוך על תקרות המבנים. החדירה לססקצ'ואן קלה יותר מה"קייפ ברטון" ובהחלט אפשרית. הכניסה ממדור ירכתיים והמסלול עובר דרך כל בטן הספינה עד לחרטום, כשבכל מדור כמעט יש יציאה לכיוון הים ואפילו שילוט שמכווין לשם. אחרי היציאה מהמדורים עיקר העניין הוא סביב המבנה ותותחי הנ"מ. בעוד שדייב מחטט בין השושנות למצוא את האסימון, אני מתרשם מעושר המינים שאופף את הספינה הזו מאז טובעה. 
 

יער של אצות ענקיות המאפיינות את מרבית הצלילות בצפון האוקינוס השקט (צילום: אמיר גור)

 

בהפלגה חזרה, בזמן שאני מתכנן לשוב אל הצלילה הנפלאה הזו למחרת, קיבלתי הצעה מפתה. קנדי, אישה כבת 50, המנהלת מועדון צלילה במרכז קנדה וללא ספק מנהיגת החבורה הקנדית, מזמינה אותי להצטרף אליהם לצלילות באי הורנבי (Hornby) הסמוך, בחיפוש אחר כריש השש-זים (Sixgill Shark) הביישן והמסתורי. אחרי נסיעה של 3 שעות, שכללה 2 הפלגות קצרות במעבורות, הגענו למועדון הצלילה היחיד באי, אם אפשר לקרוא לו מועדון צלילה. "גן עדן לצוללים" יהיה יותר קולע, הממוקם מול מעגן קסום במפרץ ציורי. מדובר במשפחה מקומית, מוותיקות האי, שמארגנת חופשות צלילה "הכל כלול" לקבוצות צוללים. הכל מושלם פה: מגורים חלומיים, ארוחות ביתיות נהדרות, סירה וחדר מדחסים חדשים ומתוחזקים היטב, וצוות שמורכב בעיקר מאמנדה ורוב, זוג צעירים מקסימים שמכירים כל פינה באי, מעל ומתחת למים. אבל הכי חשוב – הצלילות הטובות ביותר בקולומביה הבריטית. 

האי הורנבי, גן עדן לצוללים  (צילום: stockstudioX)

 

מייד לאחר שפרקנו את התיקים הצלחתי לשכנע את דייב לפתוח את השהייה באי בצלילת לילה ב- Ford Reef, הריף הביתי שמתחת לאכסניה. הכניסה נוחה, דרך מדרגות סלע שיורדות אל הים ואנו שוקעים לתוך מצע עשב ים בעומק 3-4 מ'. לא תאמינו לי אם אספר כמה בעלי חיים מתחבאים בתוך ה"דשא" הזה. בדרך לקיר הסלעים פגשנו חסילונים (שרימפס) בגודל 20 ס"מ, סרטני CrabsDecaorator  משעשעים, המדביקים לעצמם אצות ובעלי חיים לצורך הסוואה, שפע של חשופיות צבעוניות ויפיפיות ו"מרק" של פלנקטון, בעיקר סרטנים קטנטנים הנמשכים לאלומת הפנס. 

קיר סלעי יורד מעומק 4 מ' ועד בערך 10 מ' ובו אמורות להיות מערות קטנות, שבהן קיוויתי למצוא את  התמנון הפסיפי הענק (Giant Pacific Octopus). הצלילה לאורך הקיר מעניינת וכצלילת לילה ראשונה שלי באזור היא בהחלט לא מאכזבת, אבל את הענק הפסיפי לא ראינו. אם היינו ממשיכים כ-50 מ' לאורך הקיר היינו מגיעים לשברי הקרלודה, סירת דיג שהוטבעה כדי להעשיר את הריף. אבל אין מה לעשות, הקור הכתיב לנו צלילה קצרה ואת הקרלודה נשאיר לפעם אחרת.

 

באכסניה גילינו שעל דלתות החדרים היו מודבקים השמות שלנו, מחווה חביבה של רוב ואמנדה. בצירוף מקרים משעשע, על הקיר בחדר שלי תלויה תמונה מדהימה של חביבי התמנון הענק. "סימן מבשר טובות", חשבתי לעצמי כשעצמתי את עיניי ועברתי לחלום על כרישים ותמנונים. 
 

דג מוזר באפילה של מימי קולומביה הבריטית (צילום: אמיר גור)
 

---

---

אחרי ארוחת בוקר נהדרת יצאנו ל- Flora islet, מקום המפגש המיועד עם כריש שש-זים (Sixgill Shark). הכריש הביישן הזה נמצא בכל האוקיינוסים, בדרך כלל במעמקי הים (עד 2,500 מ'), ומעט מאד ידוע אודותיו. אולם בין החודשים מאי לספטמבר ניתן, לעתים נדירות, לראות פרטים של הכריש הביישן, במים רדודים, באזור מצומצם הסמוך לאי הורנבי. הסיבה לביקוריהם באזור זה אינה ידועה. בתקופת שהותם הם לא נצפו מעולם ניזונים או עוסקים בפעילות רבייה, שתסביר את הגעתם לאזור. הם תמיד יחידים, וכששני פרטים נפגשים באקראי הם ממשיכים איש איש (או כריש כריש) לדרכו. 

 

הסירה נקשרת למצוף ואנו מעמיקים. צוללים לאורך קיר מדורג, המשתפל מפני המים, עד לעומק של מאות מטרים. כל סלע בודד נראה דומה לכריש שש-זים. אבל גם בלעדיו הצלילה הזו מרשימה. מדי פעם מתעתע בנו דג קוד (Ling Cod) גדול מידות. הדג המגודל הזה עשוי להגיע לאורך של 2 מ' כמעט, והוא בדרך כלל יושב על הסלע ללא ניע. כמו כן בולטות פה נוצות הים (Sea Pens) המרשימות, נוצות ורודת כתומות, הנעוצות במדרגות שבקיר ומתנשאות לגובה של 45 ס"מ. למעשה אלו הם אלמוגים רכים, שעל ענפיהם מצויים פוליפים זעירים, עם 8 זרועות העסוקות בציד. 

הצלילות נפלאות אבל את הכריש לא ראינו, גם לא בצלילה הבאה באזור, וחזרנו לאכסניה קצת מאוכזבים, אבל בעיקר מתרגשים לקראת מחר, יומנו האחרון באי. בארוחת הבוקר הצבענו פה אחד לחזור אל אותם האתרים של אתמול, בהם הסיכוי למפגש המיוחל גדולים יותר. אפילו בחלומות התמנונים שלי לא העזתי לנחש איזה יום גדול זה עומד להיות. ירדנו לאורך חבל המצוף לעומק 30 מ' ובמאורה הראשונה שראינו קיבלנו קריצה מצלופח זאב (Wolf eel) ענק. הצלופח הגדול הזה הוא בין בעלי החיים המפורסמים בקולומביה הבריטית, ולא בכדי. גופו האפור מנוקד בנקודות כהות ועשוי להגיע עד 2.5 מ', קוטר גופו כ-20 ס"מ. אבל המאפיין המיוחד שלו הן הפנים המכוערות, כמו איש זקן ומעוות, עם סט של שיניים מאיימות בפיו. 

 

מרוצה מה- "V” הנוסף שאני מסמן לעצמי, אנו ממשיכים לתור אחרי הכריש. אחרי 30 דקות של חיפוש אנחנו מרימים ידיים ומתנחמים בהפתעה מרנינה בחניית הבטיחות – הצצה חפוזה של זוג כלבי ים שובבים. את ההפסקה שבין הצלילות העברנו בצלילת שנורקלים עם החביבים הללו, להקה מעורבת של כלבי ים ואריות ים.

 

כמו בסיפורים, ההזדמנות האחרונה מנצחת! אחרי 5 דקות של צלילה מגיח הענק מהאפלה שמתחתנו. לא ענק אלא ענקית. באורך של 4.5 מ' וטור של שיניים שהיה מפחיד כל אורתודנט ממוצע. הבחורה הזאת לא היתה ביישנית כלל והתעלמה מקבוצת הצוללים הנרגשים, המלווים אותה בעומק 30 מ'. מיותר לציין את ההתרגשות שאחזה בכולנו. זהו מפגש אדיר ונדיר שמעטים זכו לו, עם אחד מענקי הים שחיים במצולות. התנועות שלה אלגנטיות ואיטיות ואנו השתדלנו לא לתת לה סיבות להתנהג אחרת. ליידי אמיתית. המשכנו ללוות אותה כך במשך 20 דקות, בוחנים אותה מכל הכיוונים ונותנים לה את המרחק כשהיא מאבדת סבלנות. לשמחתנו הרבה החביבה הזו החלה לעלות בדיוק בזמן. כך הובלנו על ידי המדריכה החדשה לעומק 15 מ', ומשם, כאילו סימנה לנו עם האגודל לעלות לפני המים, הסתובבה ונעלמה לה בשחור העמוק. 
 

מרוצים ונרגשים אנו נשכבים על הסירה, מחלקים מחמאות אחד לשני ומצלמים תמונת מחזור שכותרתה "Shark Finders".
 

הענק הביישן – כריש שש-זים, חי במעמקים ועולה למים רדודים בקיץ (צילום: אמיר גור)

 

אחרי ארוחת ערב עליזה במיוחד אני גורר אחריי את ברנדון, מדריך צלילה בן גילי, לצלילת לילה אחרונה בריף הביתי. יש עדיין "V" חשוב לסמן ואני לא אוותר על הסיכוי האחרון. אין מה לדבר – יש ימים שבהם הכול הולך. למרגלות קיר הסלעים, בעומק 10 מ', פגשנו את התמנון הפסיפי הענק (Giant pacific octopus) המופלא, מטייל על האצות ומחפש חלזונות וסרטנים טעימים. אמנם לא בדיוק כפי שדמיינתי את המפגש – זה היה רק תינוק, לא יותר גדול מהתמנונים שאנו רגילים לראות בים התיכון ובאילת. אבל עם השם שלו אי אפשר להתווכח. החשבון נסגר וכל התוכניות הושלמו.

 

לילה אחרון באי הורנבי. למחרת אנחנו נפרדים בנשיקות וחיבוקים. החבורה חוזרת לביתה ואילו אני ממשיך לכיוון האי סאן חואן השייך לארצות הברית, שם מחכה לי עוד תקופה ארוכה של צלילות וחוויות תת ימיות. אבל קבענו להיפגש שוב בהורנבי בשנה הבאה. אולי, מי יודע.

צלילת מים קרים זה משהו אחר לגמרי, זהו עולם חשוך ואפל (צילום: אמיר גור) 
 

מעוניינים להצטרף לספארי צלילות? לחצו לקבלת הצעות >>
כתבות נוספות על יעדי צלילה בעולם
 

מערב קנדה: המסלול היצירתי
מערב קנדה: רכס הרי החוף
מסלול טיול ברוקיס הקנדים
מסלולי הליכה ברוקיס הקנדיים