דיארבקיר – חדש לצד עתיק
מאת: ד"ר יהודה דגן
העיר דיארבקיר היא בירתו של מחוז רחב ידיים. היא ממוקמת ברמה בזלתית, כ- 650 מ' מעל פני הים, על גדתו המערבית של נהר טיגריס. עיקר אוכלוסייתה כורדית, אליה חברו פליטים מאותו מוצא מהארצות השכנות. בערבית שמה נקרא "זאזיקי" ובכורדית "עמאד" (שיבוש של השם בתקופה הרומית – "עמידה" Amida). בעיר מתגוררים גם נוצרים וארמנים, והיהודים שהגיעו לכאן מסוריה, עלו כולם לארץ ישראל.
דיארבקיר (Diyarbakir) מחולקת לשני חלקים. החלק הקדום – העיר העתיקה המוקפת חומת אבן שחורה, שיסודותיה עוקבים אחר תוואי החומות מתקופה הרומית. העיר החדשה אשר נבנתה מחוץ לחומות, בה נבנו בתי קומות, תחנת רכבת, שדה תעופה ומרכזי קניות.
דיארבקיר, היהודים שהגיעו לכאן מסוריה, עלו כולם לארץ ישראל (צילום: Cihat Deniz)
ראשיתו של המקום כנראה באלף השלישי לפנה"ס. שרידי התיישבות מתקופת הברונזה הקדומה נחשפו בתל העתיק שנמצא בחלק הדרום-מזרחי של העיר, הצופה על נהר הטיגריס. עד כה לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות בתל הקדום, למעט מספר ימים בשולי התל (על רוב שטח התל משתרע מחנה צבאי). נראה שהמתיישבים הראשונים ניצלו את המעין שקיים בקצה הרמה הבזלתית, בנקודת חציה נוחה של נהר הטיגריס ובמקום שממנו ניתן לשוט בסירות במורד הנהר. חשיבותה של העיר נבע מהיותה יושבת על דרך חשובה שהובילה ממסופוטמיה ועלתה בעמק של נהר הטיגריס לעבר מלטיה, מארש ולרמה האנטולית.
ברבע הראשון של האלף השני לפנה"ס, סוחרים אשורים יסדו ויישבו ב"כרום", מושבת מסחר, בשולי התל. ממצאים בודדים נחשפו במהלך השנים. שברי כלי חרס ושבר מצבה מאבן בזלת שנמצאה משולבת בקיר חומת העיר הסלג'וקית. מהאלף הראשון לפנה"ס, נחשפו באקראי ממצאים בודדים (כלי חרס ושבר תעודה שלא פוענחה עד כה), אלה מעידים על התיישבות בחבל ארץ זה. בתקופה הרומית שימשה העיר אחד המעוזים הקדמיים במזרח כנגד הפרתים, שהגיעו מספר פעמים עד קרבת העיר. הקיסר קונסטנטין השני ביצר את העיר בין השנים 337-324. הוא בנה חומה היקפית ובה 4 שערים ומגדלים מבוצרים. בשנת 359 צר הצבא הפרסי על העיר וכבשה. לאחר 73 ימים נכבשה העיר שוב בידי יולינוס. בשנים שלאחר מכן בוצרה העיר ונחתמו הסכמים עם הפרסים על שליטה באזורי נהר הטיגריס העליון.
חוזה החלוקה החזיק מעמד מספר שנים עד שנת 503 ולאחר מצור של 97 ימים נפלה העיר שוב בפני הפרסים. בטבח שנערך בתושבי העיר נהרגו 80,000 תושבים. בתקופה הביזנטית בנה הקיסר יוסטינינוס (565-527) מחדש את הביצורים ובמשך תקופה קצרה עברה השליטה בעיר מיד ליד. בשנת 636 נכבשה העיר על ידי הערבים (לאחר קרב הירמוך) והעיר עמידה ניתנת לשבט בני-באקר, אשר שינו את שם העיר לדיארבקיר = "העיר של בני-באקר". במאה ה- 9 נערכו על-ידי הביזנטיים מספר ניסיונות לכיבוש העיר (בשנים: 856, 957 ואילך) ואלה כשלו. בשנת 974 נכבשה העיר על ידי הביזנטיים לזמן קצר. בשנת 990 שלטה בעיר שושלת כורדית מקומית: הארתכים (השושלת נקראה על שם מייסדה, ושלטונה נמשך על חלקים נרחבים של הטיגריס העליון עד תחילת המאה ה- 15). שליטי שושלת זו ערכו תיקונים בחומות העיר והשליטו משטר מתקדם בערים שבהם שלטו. בשנת 1259 נכבשה העיר בידי המונגולים ובשנת 1515 נכבשה העיר בידי סלים "האיום". מאז נשלטה על ידי העות'מאנים.
העיר העתיקה המוקפת חומת אבן שחורה, שיסודותיה עוקבים אחר תוואי החומות מתקופה הרומית (צילום: Sonmez)
את העיר העתיקה סובבות חומות באורך 5.5 ק"מ, 12 מטר גובהן ו- 5-3 מטר רוחבן. אלו נבנו מאבני בזלת שחורות שהובאו ממחצבות בקרבת העיר. לעיר העתיקה ארבעה שערים (הרפוט, אורפה, מרדין ודיקלה, שלעיתים נקרא השער החדש). בחומות משולבים 82 מגדלים ובחנים. בשערי העיר שולבו כתובות בנייה ותבליטי חיות. "שער הרפוט" נקרא על שם עיר עתיקה בקרבת אלזיג, שנהרסה בימי הביניים, לעיתים נקרא השער גם "באב אל ארמן" – שער הארמנים. מעל לשער מצוי תבליט של שני אריות וציפור טרף. בשער משולבת כתובת יוונית שמספרת על בנייה של "אכסניה לצליינים" (מהמאה ה- 5). בבסיס המגדל מצויה כתובת בלטינית שמספרת על בנייה מחדש של חלקים מחומות העיר בידי הקיסר ולנס.
כתובות בשפה הערבית מספרות על שיפוצים במגדלי השער במהלך המאות 12-9. עיטורים ושרידים של פריטים אדריכליים קדומים שולבו בכל שערי העיר. מבט בתוכנית העיר העתיקה מצביעה שיש להניח שרחוב ג'אזי משמר את התוואי הקדום של הרחוב הרומי הקדום – "הקרדו מקסימוס". בתוך העיר בנויים מבנים חשובים וקדומים ולמעשה לאחר איסטנבול זהו הריכוז הגדול ביותר של מבני צבור דתיים בעיר אחת.
המסגד הגדול (Diyarbakır Ulu Camii): זהו המבנה החשוב של העיר, ואחד הקדומים ברחבי אנטוליה (ישנם הטוענים שזהו המבנה החמישי בחשיבותו לאסלם). על-פי מסורת עתיקה המסגד נבנה מעל כנסייה מהמאה ה- 7 שהייתה מוקדשת לסנט-תומס. עם בניית המסגד במאה ה- 8 התפללו הנוצרים במבנה מצפון לחצר והמוסלמים מדרום לחצר. בחלק הצפון-מערבי של החצר נוספו במאות ה- 13-11 מדרסות להוראת הדת המוסלמית. בעיר קיימים מסגדים נוספים וכמה כנסיות.
הכנסייה הראשית: "כנסיית הבתולה", הקמתה מיוחסת למאה ה- 6 (ישנם טוענים שהיא נבנתה במאה ה- 3). כנסייה זו משמשת את הקהילה הסורית אורתודוכסית שמתפללת בשפה הארמית.
המוזיאון הארכיאולוגי: נמצא מחוץ לעיר העתיקה, ומוצגים בו ממצאים ממספר חפירות ארכיאולוגיות גדולות שנערכו במחוז: בצ'יונו, ואוצ'טפה.
המסגד הגדול הוא המבנה החשוב של העיר, ואחד הקדומים ברחבי אנטוליה (צילום: ihsanGercelman)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
.jpg)
