www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

נמרוד, אורפה וחרן - תלי תלים של לאומים


 

נמרוד, אורפה וחרן - תלי תלים של לאומים
מאת: ד"ר יהודה דגן


הרי האנטי-טאורוס (Anti-Taurus) השוכנים בחלק הדרומי של מזרח טורקיה, טומנים בחובם את ההיסטוריה המפותלת והמרתקת של האזור. מקומות ישוב בני אלפי שנים, כמו אורפה וחרן, ואתרים היסטוריים וארכיאולוגיים מרתקים לא רק מעניקים למטייל נופים ומפגשים עם מקומיים, אלא גם מספרים את עברו העשיר של האזור.


פסלו של זאוס בהר נמרוד, טורקיה
פסלו של זאוס במקדש קבורה של אנטיוכוס בהר נמרוד (צילום Jon Harle)


מרכז אסיה




 
הסיור הראשון שנצא אליו מטפס על נמרוד-דאג' (Nemrud Daği),הוא הר-נמרוד, ומגיע למקדש הקבורה של אנטיוכוס הראשון שחי במאה הראשונה לפני הספירה. בדרך נתוודע אל ממלכת קוֹמַגֶנֶה (Commagene) ששלטה על חבל ארץ נרחב באזור הזה לפני יותר מאלפיים שנה. הממלכה כבשה גם שטחים נרחבים באגן הפרת, ואופייה התרבותי של האוכלוסייה היה מזיגה בין התרבויות היוונית למזרחית. אנטיוכוס הראשון, המלך השני בשושלת, חיפש מקום שייראה למרחוק, עלה על אחת מפסגות האנטי-טאורוס ובנה שם מקדש קבורה, 2,150 מטר מעל פני הים.
 

 פסלי חיות בהר נמרוד, טורקיה  

פסלי חיות במקדש קבורה בהר נמרוד (צילום: Jon Harle)
 
 
סביב הטומולוס נבנו ארבע קבוצות עמודים שגובהם תשעה עד עשרה מטרים. בראשם הוצבו פסלי משפחת המלך ובצִידם פסלי נשרים (היחידי שנותר עדיין חסר ראש). ערמת האבנים מכסה את קברם של בני משפחת המלוכה. את הקבר בנה מיתרידאטס השני, בנו של אנטיוכוס הראשון, לזכר אחותו לאודיקה.
 
נמשיך בדרך היורדת לעבר נהר צ'נדֶרֶה, המנקז את המורדות המערביים של הרי האנטי-טאורוס. זרימתו יצרה קניון עמוק, ובנקודת יציאת הנהר מהקניון נבנה בתקופה הרומית גשר, שלמרבה ההפתעה עדיין משמש לתחבורה. כתובת שחקוקה על הגשר מספרת כי הוא נבנה בימיו של הקיסר ספטימיוס סוורוס.
משני צדי הגשר הוצבו ארבעה עמודים, לציון בני משפחתו של הקיסר: שני העמודים הדרומיים לקיסר ולאשתו יוליה דומנה, ושני העמודים מצפון לבניו - גאטה וקרקלה. לאחר שקרקלה רצח את גאטה ועלה לשלטון, ציווה להסיר את העמוד שציין את אחיו. בסופו של דבר סיים קרקלה את חייו למרגלות חומות חרן (Haran), כשאחד מפקודיו דקר אותו למוות. בשנים הקרובות, עם סיום בנייתו של הסכר על הנהר, יוצף האזור ועימו הגשר הרומי.
הדרך עוברת גם בקניון נהר קאחטה, שבפתחו הקים אחד ממלכי שושלת קומגנה את "המצודה החדשה" (Yeni Kale), אך השרידים שנראים כיום שייכים לתקופה הממלוכית (שנת 1300 בקירוב). 
 
בהמשך הכביש יש פנייה צפונה לשרידי העיר ארסמיה (Arsameia) , הבירה הדתית של ממלכת קומגנה. בארסמיה, המכונה גם "המצודה העתיקה" (Eski Kale) , נבנו מקדשים שקיימו בהם פולחנים לאלים יווניים ומזרחיים גם יחד.
 
פסלי נשרים וציפור שחורה
הסיור למקדש הקבורה, האורך כשבע שעות, יוצא מהעיירה קאחטה (Kâhta) צפונה במכונית או בדולמוש (המיניבוס הטורקי). הדרך העוברת ליד שדות נפט וגז מזמנת כמה וכמה אתרים היסטוריים. הראשון שבהם הוא טומולוס (גל אבנים שנעשה בידי אדם) בשם קאראקוש (Karakus) "הציפור השחורה", ממנו נשקפים במלוא הדרם הר נמרוד ונהר צ'נדֶרֶה (Cendere).
השריד המעניין ביותר בארסמיה הוא מונומנט הקבורה של מיתרידאטס הראשון, מייסד השושלת הקומגנית. מעל למערת הקבר חקוקה כתובת גדולה שנעשתה בידי בנו, אנטיוכוס הראשון, המספרת על מפעלי הבנייה שהוקמו בעיר. מעל לכתובת נראה אנטיוכוס עם מיתרס, אל האור והאמת בפולחן הפרסי (שמקבילו היווני הוא הליוס, אל השמש). במעלה הגבעה נראה תבליט של מיתרידאטס לוחץ את ידו של הגיבור היווני הרקלס, כשעל ראשו של המלך מונח כובע תלת קומתי וגופו מכוסה גלימה.
 
הכפר קאראדוט למרלות הר נמרוד, טורקיה
קאראדוט (צילום: Jon Harle)
 





להתחכך עם אלים ומלכים 
כביש האספלט, המשקיף על מדרונותיו הדרומיים המרהיבים של האנטי-טאורוס, מטפס לראשו של הר-נמרוד בין בתי כפר קאראדוט (Karadut) . בכפר הזה, שתושביו מעבדים חלקות חקלאיות בעמקים שלרגלי ההר, אפשר ללון ולעלות לראש ההר לפנות בוקר. דרך מרוצפת אבנים מובילה על לפסגה, ומשם ממשיכים ברגל למקדש הקבורה.
האתר נודע ביופיו במיוחד בעת עלות החמה או בשקיעתה, אז נצבעים פסלי האבן הדוממים שבאתר בארגמן. בכל מקרה כדאי להקדים כדי להספיק לבקר בשרידים שמסביב, ויפה שעה אחת קודם.
 
מקדש קבורה של אנטיוכוס בהר נמרוד, טורקיה
פסל במקדש קבורה של אנטיוכוס בהר נמרוד (צילום Jon Harle)
 
מפסגת ההר, הנישא לגובה 2,150 מטר מעל פני הים, נשקף נוף אגן נהר הפרת וההרים הגבוהים. המבט המרהיב והפסלים הענקיים שמסביב למקדש, המגיעים לגובה עשרה מטרים, הם תמורה הולמת למאמץ. על הפסגה ניצב מקדש הקבורה שנבנה למלך וכנראה גם למשפחתו. הם נקברו בחדר, שמעליו מתנשא גל אבנים לגובה חמישים מטר.
 
הכתובות הרבות באתר מספרות על בניית המקדש, אך עד היום, גם לאחר מחקרים שנערכו במקום, לא הצליחו לפתור את התעלומה: היכן המסדרון שהוביל אל חדר הקבורה?
 
על הטרסה הצפון-מזרחית נבנה המקדש הגדול ממול לקרני השמש בזריחה. שם הוצבה שורת פסלי ענק, השוקלים עשרות טונות, שמסודרת כך מדרום לצפון: אריה, נשר, אפולו, טיכֶה (אלת הפריון), זאוס, אנטיוכוס, הרקלס, ואחריהם שוב נשר ואריה.
 
למרגלותיהם הוצבו ארבעה פסלי אנטיוכוס, ומשני צדי המקדש הועמדו פסלי "האבות הקדמונים" של ממלכת קומגנה. הרחבה המרוצפת שממול לפסלים שימשה מזבח, כנראה לפולחן האל מיתרס.
בטרסה הדרום-מערבית נבנה מקדש נוסף, הפעם מול השמש השוקעת, ובו שורת פסלים של המלך בחברת האלים. ראשי הפסלים נפלו, והם מונחים לרגליהם. במיוחד מרהיב ראשה של האלה טיכֶה, שפירות הארץ מפוסלים בו, אך גם ראשיהם של אלים וגיבורים אחרים שמורים היטב.
 
על גב הפסלים נחקקה כתובת ביוונית, שמספרת על הטקסים הדתיים שנערכו במקדש ועל מפעלי הבנייה של המלך. פסל האריה משמש סימן אסטרולוגי, ועליו חקוקים 19 כוכבים, ירח ושלושת כוכבי הלכת: צדק, כוכב ומאדים. סימנים אלו מציינים כנראה את התאריך שבעה ביולי שנת 62 או 61 לפני הספירה, אז הומלך אנטיוכוס הראשון. בטרסה הצפונית נמצא מקדש קטן נוסף ופסלים בגובה של כשלושה מטרים. אל שלושת המקדשים עלו דרכים ששימשו לתהלוכות טקסיות אשר נערכו פעמיים בשנה: ביום ההולדת של המלך וביום הכתרתו.
 
הממלכה הראשונה המאמינה בישו
מקאחטה ניסע מערבה לעבר שנלי-אורפה (Sanli-Urfa) ובדרך נעצור לביקור בסכר אטאטורק (Ataturk Baraji) סכר זה הוא רק אחד מסכרים רבים, שנבנים במסגרת פרויקט דרום אנטוליה. מפעל אדיר ממדים זה נועד לפתח ולקדם מבחינה כלכלית וחברתית את מרחבי חרן. ממשלת תורכיה החליטה על ביצועו בשנות ה- 70 כחלק מהגשמת חזונו של אבי האומה אטאטורק. לאחר הביקור בסכר ממשיכים דרומה עד כביש האורך החשוב, שעובר בין אדאנה (Adana) לדיארבאקיר (Diyarbakir) פונים צפונה ונכנסים לשנלי-אורפה (בקיצור, "אורפה"). בכניסה לעיר נוכל לראות את ההתפתחות התעשייתית באזור בדמותם של מפעלים חדשים שמוקמים ממזרח לעיר הישנה.
 
אורפה העתיקה הוקמה עוד בתקופה הפרהיסטורית, סביב מעיין שנובע כל השנה. כנראה שהימצאותם של מים חיים בלב האזור הצחיח משכה מתיישבים להיאחז במקום. מייסדיה קראו לה אורסו והיא מוזכרת בטקסטים אכדיים, שומריים וחיתיים.

תרבויות ועמים רבים עברו בעיר: האימפריה החיתית ומלכי כרכמיש, הבבלים והפרסים. וכך זה נמשך עד שבא אלכסנדר מוקדון והוסיף אותה לרשימת כיבושיו. במאה הראשונה לפני הספירה קמה בעיר שושלת שליטים מקומיים בשם אבגר. למלך אבגר החמישי מיוחסת, לפי האגדה, איגרת שנשלחה לישו, ובה בקשה שישו יבוא לרפאו, מאחר שהמלך נואש מתרופות שקיבל. הכנסייה ראתה במכתב זה הכרה ראשונה של הממלכה במשיחיות של ישו ובשליחותו, ומכאן קדושתה של אורפה, שאז עוד נקראה אדסה. העיר נתקדשה בכתבי הקודש הנוצריים, נבנו בה כנסיות רבות והיא הפכה מוקד עלייה לרגל למאמינים.
 
סכר אטאטורק, טורקיה
סכר אטאטורק  (צילום: United States Department of Agriculture)
 



 
בריכת הקרפיונים המקודשים
אורפה שוכנת על צומת של דרכים חשובות: דרך אחת מגיעה מהרי ארמניה וממשיכה לעבר סוריה, דרך אחרת הגיעה מהצפון, מהים השחור, והמשיכה לסוריה ונתיב נוסף עבר במקביל לחידקל ודרכו הגיעו למערב סחורות יקרות, כמו תבלינים, מלח, משי, אריגים ואבני חן. ביקור בעיר מתחיל במרכז התיירותי ששוקם לאחרונה לרווחת המבקרים. במרכז נראות שתי בריכות מים - בריכת אברהם (Birket Ibrahim) ובריכת זליחה (Zeliha). על פי האגדה, זליחה הייתה בתו של נמרוד, המלך שאברהם אבינו ניתץ את פסיליו, אך נראה כי הבת הסוררת בחרה דווקא בדרכו של אברהם.  בבריכות שוחים קרפיונים שמנים, הנחשבים עוד מימי קדם למקודשים. בצד הבריכות נבנה ארמון המלוכה של אבגר הגדול במאה השנייה, אלא שהוא חרב באחד השיטפונות שהיו פוקדים את העיר בערך פעם במאה שנה. על פי המסורת המוסלמית, נולד אברהם במערה בצד אחת הבריכות, הנקראת מאקם איברהים ג'אמי (Makam Ibrahim Camii), ובה הוסתר מפני זעמו של נמרוד.  מהבריכות יש עלייה במדרגות למצודה שהתצפית ממנה מרהיבה: מחלקה העליון של המצודה נשקפת העיר הקדומה, ולכיוון מזרח ודרום-מזרח נראים שטחי חקלאות חדשים וירוקים, שהמים להשקייתם מוזרמים מסכר אטאטורק. מדרום למצודה יש חפיר מרשים, שלפי אחת הסברות את חציבתו החל במאה השישית הקיסר יוסטיניאנוס והמשיכו הצלבנים. בתוך המצודה בולטים שני עמודים לגובה כ- 15 מטר, שעליהם מונחות כותרות קורינתיות, וסביבה נבנו שתי חומות ו- 25 מגדלים. היום נותרו במקום רק שרידים של ארמונות, כנסיות ומסגדים, שסיפורי העבר המפוארים שלהם מתקופות השלטון השונות עוברים במקום כחוט השני. חותם ההיסטוריה של העיר ניכר, למשל, בשרידיהם של הביצורים שבנו הביזנטיים. למרות הביצורים המסיביים כבשו את העיר הסלג'וקים, וזמן קצר אחריהם הצלבנים, במהלך מסע הצלב הראשון. מסכת הכיבושים שעברה העיר לא תמה: שלטו בה מוסלמים ואחריהם העות'מאנים. מוחמד עלי המצרי היה גם הוא מכובשיה ובשנת 1918 השתלטו עליה הצרפתים. לאחר שהשתחררה העיר מהכיבוש הצרפתי העניק לה אטאטורק תואר כבוד בעקבות פעולות המחתרת המוסלמית כנגד הכיבוש הצרפתי: הוא הוסיף לשמה את התואר "שנלי" (Sanli) שמשמעו - הנהדרת.
 
הדרך לעירו של אברהם
כשמטיילים באורפה, יש כמה מקומות שלא כדאי להחמיץ: מומלץ לבקר בבזאר (השוק המקורה), במסגד הגדול ששימש כנסייה עד המאה ה- 12, במוזיאון הארכיאולוגי, ובו ממצאים מאגן הפרת לפני שהוצף, ובמצבת האבן (אֶסְטֶלָה) של המלך הבבלי האחרון נבונאיד.
מקורם של תושבי העיר שחיים בה כיום הוא במשפחות נוודים שחיו בצל הרי הטאורוס ובמישורי חרן, ונראה כי הם משמרים את אורח חייהם החקלאי. בסיור בעיר אפשר לפגוש בעלי מלאכה שבמקומות אחרים כבר מתקשים לראותם, כמו מנפחי זכוכית וחרשי ברזל. ברחובות שומעים לא מעט את השפה הערבית, תזכורת למוצאם של תושבי המקום. לאחרונה נבנתה באורפה אוניברסיטה, צעד שנועד להחיש את הקדמה.
באורפה חיתה בעבר גם קהילה יהודית גדולה. בני הקהילה הקימו בה כמה בתי כנסת, שבינתיים שינו את ייעודם: אחד הפך לבית מלאכה, אחר לבית קפה ושלישי משמש בית מגורים. בסוף המאה ה- 19 ואחר כך בשנת 1949 עלו יהודי המקום לישראל.
 
חרן למרגלות הר נמרוד, טורקיה
חרן (צילום Jon Harle) 

אך בכך לא תם העניין היהודי באזור. ארבעים קילומטר מדרום לאורפה שכנה העיר הקדומה חרן, שטבועה בזיכרון הלאומי היהודי כמקום שממנו יצא אברהם בדרכו לכנען. בספר בראשית מצוינת העיר כמקום מושבם של תרח ובני ביתו, ואכן בסביבתה מצויים מקומות שמשמותיהם נודף ניחוח תנ"כי מובהק: באר יעקב, עיר נחור, תל תרח ועוד.

מישור חרן משתרע על חלקה הצפוני של מסופוטמיה ("ארץ בין הנהרות"), השם היווני הקדום לשטח רחב הידיים שמשתרע מהרי אנטי-טאורוס ועד למפרץ הפרסי. מפעל ההשקיה הנרחב במישור חרן, שקיים כיום באזור, מוביל מים לחקלאות ומאפשר לגדל פעמיים בשנה את הגידולים הנפוצים שם, הכוללים חיטה, כותנה, ירק לבהמות ועוד.

הדרך לחרן עוברת בנוף של תלים, שעליהם יושבים כפרים. בבטן התלים הללו קבורות ערים עתיקות. בכפר סולטאן-טפה, למשל, נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות לוחות טין עם כתובות בשפות השומרית והבבלית. חלק מהלוחות שימשו כנראה לתרגולת כתיבה, מצויים בהם נוסחים שונים של עלילות גלגמש ובין היתר מוזכרת בהם חרן.
חרן הקדומה ישבה על צומת דרכים חשוב, וממנה הגיעו לבבל, לארץ החיתים, לחַלֶבּ שבסוריה ולחוף הים בקרבת אנטיוכיה. מי לא ניסה לשלוט בה: אשורים, בבלים, כשדים, פרסים ועוד. אפילו בימי השלטון הרומי הייתה בה מושבה של חיילים. האתרים המעניינים בחרן כוללים את שרידי המסגד המפואר, שבנה הח'ליף מרוואן השני בסוף המאה השמינית, ואת שרידי חומת הלבנים שהקיפה את העיר, ובה קבועים שמונה שערים. עם זאת, החפירות הארכיאולוגיות החלקיות שנערכו במקום לא חשפו עדיין את תפארתה ואת גדולתה של העיר בימי קדם.
מראש התל שעליו נמצאת חרן אפשר להבחין בעוד 31 תלים שעליהם יושבים כיום כפרים רבים. קרבתם זה לזה ממחישה את ההתיישבות הצפופה שהייתה סביב חרן בימי קדם. בשולי התל יושבים שלושה כפרים המהווים מוקד לביקור. תושביה של חרן של ימינו הם ערבים, צאצאי נוודים מהאזור, שעוסקים בחקלאות וגרים בבתי בוץ מיוחדים עם כיפות מחודדות. בלילות הקיץ החמים אפשר לראות אותם יוצאים מבתיהם וישנים במיטות מיוחדות תחת כיפת השמים, שנראים כי באזור זה של טורקיה הם ראו מתחתם כבר הכל.
 
 





יהודה דגן
 
אודות הכותב
ד"ר יהודה דגן, ארכיאולוג, מדריך טיולים במדינות באגן הים התיכון: מרוקו, ספרד, פורטוגל, צרפת, איטליה, קורסיקה, סרדיניה, יוון, כרתים ואיי הים התיכון, וכן באתיופיה, גאורגיה, ארמניה ואוזבקיסטן. חוקר את התרבויות שחיו בצלו של הר האררט ואת שפלת יהודה, עליה כתב מספר ספרים ומאמרים.

לקריאת כתבות נוספות של יהודה








מספר צפיות: 10718
2518