.jpg)
.jpg)
רפטינג על הדרינה:
שלושה ימים על הנהר בין סרביה לבוסניה
מאת: איתי וגשל
קניון מרשים, נהרות אדירים והרבה ירוק. מסע בסירת קאנו בנהר שעד לפני עשרים שנה עוד השתוללה מלחמה לגדותיו והיום הוא רק מחכה שיגלו אותו.
יעדים לאורך השייט על נהר דרינה, בקטע שבין וישגראד (בוסניה) לבאינה באשטה (סרביה),
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
ההכנות לטיול: תכנון מסלול והתארגנות על קאנו
התכנון שלנו היה להתחיל מהגשר של העיר וישגראד (Visegrád) בבוסניה ולהגיע אחרי יומיים וחצי אל "הבית על הסלע" בלב הנהר – אחד המקומות הכי מפורסמים בסרביה כולה (ועל כך בהמשך). הבית על הסלע ממוקם ב עיירה הסרבית באינה באשטה ( Bajina Bašta ), המרוחקת 3-4 שעות נסיעה דרומה מהבירה בלגרד, והיא הבסיס ממנו יוצאים לחוות את נהר דרינה ואתרים נוספים בסביבה (הפארק הלאומי טארה ועוד). מדובר בעיירה נחמדה ובה כמה אפשרויות לינה ומרכז עיר שאפשר למצוא בו מסעדות ובתי קפה. ככלל, התיירות בסרביה עדיין בחיתוליה, והמתקנים והמחירים בהתאם. יחד עם זאת, במשך השבוע שטיילנו בה (אני וחבר שהצטרף לגחמה), בילינו במלונות מפנקים עם שירות מעולה, מחירים מצחיקים ונופים עוצרי נשימה.
מבחינת מזג האוויר, כדאי כמובן להגיע בחודשי הקיץ. העונה מתחילה ביוני וניתן למשוך עד ספטמבר, אך כמו ברוב אירופה, גם בקיץ יכולים להיות גשמים. אנחנו ביקרנו בתחילת יוני, ו"נפלנו" על ימים גשומים. מומלץ להיערך לכך ולהצטייד בחליפת סערה מלאה, בעיקר כי לא נעים לשבת על מושב רטוב כשיורד גשם.
החיפוש אחר מישהו שישכיר לנו קאנו לא היה פשוט. אחרי חיפושים באינטרנט והפניות מכאן לשם וחזרה, נתקלתי בשם של אלכסנדר סאביץ'. אותו סאביץ' הוא עסק של איש אחד – Adventure Club Serbia – והוא דוגמה ליזמים צעירים בסרביה המנסים, ללא עזרה רבה מצד הרשויות, ליזום עסקי תיירות ולפלס דרכם מעלה בסולם הכלכלי. הוא מוביל קבוצות באזור וכן בנהר עצמו. בניגוד לאחרים, הוא הסכים להשכיר לי קאנו ולבנות לי מסלול. התנאים היחידים שהיו לי: עצמאות ויומיים בקניון דרינה – הפנינה של הנהר.
כתבה על נהר דרינה והפארק הלאומי טארה
מתחילים במסע: טיסה לבלגרד ונסיעה לבאינה באשטה
טיסה קצרה הביאה אותנו ל בלגרד – היעד הנוח והקרוב ביותר לתחילת המסע שלנו. כדאי לקחת מונית מנמל התעופה לעיר, אבל שימו לב שאתם נעזרים בחברה הרשמית "פינק". קשה למצוא ברשת מידע על התחבורה הציבורית בסרביה אבל היא קיימת. מפאת הזמן הקצר והנוחות שכרנו רכב עוד בארץ, כולל כל הביטוחים, ומדובר בהוצאה נמוכה יחסית. אספנו את האוטו בבוקר שאחרי הטיסה ויצאנו דרומה. בדרך קצת קניות, סלרי חינם מבעל בסטה חביב, קפה באחד הכפרים והרבה נוף כפרי וירוק. לקראת ערב הגענו לבאינה באשטה.
העיירה התיירותית הקטנה מציעה אפשרויות לינה רבות – מלונות, בקתות ובתי הארחה – חלקם מצוינים וח לקם נותרו כאן מימי הקומוניזם. אחד המלונות המומלצים הוא מלון זפטר דרינה (Zepter Hotel Drina Bajina Bašta) הממוקם במרכז העיירה ומציע חדרים מודרניים במחירים אטרקטיביים.
הגשר על הדרינה
קמנו בתקווה למזג אוויר טוב, ופגשנו את סאביץ' ואת הקאנו כדי לעבור איתו את הגבול לבוסניה אל העיר וי שגראד, הנמצאת בחלקה המרכזי של רפובליקה סרפסקה ( Republika Srpska ) העיר הקטנה מפורסמת בזכות ספרו של איוו אנדריץ' "הגשר על הדרינה", שזיכה אותו בפרס נובל. הגשר על הדרינה הוא גשר מהמט פאשה סוקולוביץ' ( Mehmed Paša Sokolović ) – אתר מורשת עולמית שנבנה בסוף המאה ה-16 על ידי הווזיר העות'מני סוקולו מהמט פאשה ( Sokollu Mehmed Pasha ).
חשיבותו של הגשר שחיבר בין פנים הבלקן לים האדריאטי הפכה אותו ליעד בכל מלחמה מאז שנבנה – אך הוא שרד את כולן. הגשר מרשים ביותר, נראה צעיר וחזק מכפי גילו, ובעל יופי קלאסי. אפשר להבין למה אנדריץ' ראה בו סמל ליציבות מול שינויי הזמן והאדם. עשינו סיבוב על הגשר ותצפתנו לכיוון מורד הנהר, לשם נגיע בקרוב עם הקאנו.
כתבה על רפובליקה סרפסקה והגשר על נהר דרינה
עולים על הקאנו ויוצאים לדרך!
סאביץ' עזר לנו לרדת לנהר ולאחר דברי הסבר על הקאנו ועל דרך החתירה שלח אותנו לדרכנו. נופפנו לשלום והבעת תודה, והבטנו קדימה – אל הנהר. היום מתוכנן לנו קטע של 22 ק"מ ועל פי התחזית של סאביץ' ייקח לנו בין 4 ל-5 שעות. מפת גוגל מזהה את מיקומנו לאורך כל הדרך, נותנת לנו ביטחון, ובעזרת אפליקציה נוספת גם מדדנו את מהירותנו.
בשעת החתירה הראשונה עוד יש קצת זרימה הדוחפת אותנו, אך לאחר מכן צריך להתחיל לעבוד מכיוון שהסכר במורד הנהר משפיע עד לכאן. לאורך הנהר אנחנו חולפים על פני בתים ושטחים חקלאיים. החלטנו לעצור באחת הבקתות, בעיקר בגלל התחזקות הגשם, וניצלנו את מחסה הבקתה לארוחת צהריים. אחרי חצי שעה הגשם שכח ושבנו אל המים.
תצפית על נהר דרינה מגשר מהמט פאשה סוקולוביץ' המפורסם (צילום: איתי וגשל)
כוסית של ראקיה ומקום ליד המדורה
אנחנו כבר די רטובים אחרי שיוט של כשלוש שעות כאשר אנחנו רואים עשן עולה מהגדה הימנית. ניגשנו בזהירות אל המזח הקטן בתחתית הגדה ונקשרנו אליו. עלינו למעלה ומייד זכינו לקבלת פנים מזרח-אירופאית קלאסית: כוסית של ראקיה 95% אלכוהול ומקום ליד המדורה.
חמישה חברים בני 60 בערך, מבלים יחד בשיפוץ בקתת סוף השבוע שלהם. בתור חולי כדורסל, תגובתם הראשונה למשמע שם מדינתנו היא "מכבי תל אביב". אחד מהם שהצטרף מאוחר יותר מפתיע בתגובה מקורית: הוא מחליף את ה"לחיים" המקומי בצעקת "נתניהו"! אחרי כמה שיחות בטלות וייבוש הבגדים נפרדנו מהם לשלום וחזרנו למשימתנו. עד מהרה החשש מהחתירה החדגונית שוכח והיא הופכת ל"רעש לבן", ואנחנו מתפנים לחוות את הנוף, המחשבות והרגש.
נוף חורפי על גדות נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
מלון על עיקול הנהר עם נוף נהדר
המלון Braća Ćesko חיכה לנו בעיקול של 90 מעלות של הנהר, לא רחוק מהכפר הבוסני ז'פה ( Žepa ). את ההזמנה למלון ביצע עבורנו סאביץ' מבעוד מועד. התקרבנו בסגנון הזיגזג שפיתחנו (קצת כמו צוללת שמתרגלת התחמקות מטורפדו) לכיוון המלון. זיאד קיבל אותנו בשמחה תוך כדי הדיג, ואמר שהגענו למקום הנכון. שמחנו לגלות שאנחנו היחידים במלון הערב.
המלון חדש יחסית, ומציע עשרה חדרים מהודרים. יש בו שלוש קומות, שגם הראשונה – בה נמצא חדר האוכל – נמצאת בגובה קומה וחצי מהנהר, כך שגם בה נוף פתוח משתי צלעות לנהר הרחב. שתי הקומות הנוספות מוקדשות לחדרים. כדיירים היחידים קיבלנו כמובן את החדר הכי גבוה. הנוף מדהים בהתאם.
מלבד זיאד, נכחה במלון מבשלת ועוד אדם שבעיקר גלגל סיגריות בכמות מסחרית. באנגלית הרצוצה הבנו שזה קשור למחיר הסיגריות לעומת מחיר הטבק. כך או כך, שלושה עובדי מלון בשביל שנינו. המבשלת בישלה מה שביקשנו בתוספת לדגים הטריים של זיאד. כך בערב וכך גם בבוקר. על כוס בירה סיפר לנו זיאד, בן 50 בערך, על המצב הכלכלי הקשה בבוסניה, על הגירת הצעירים ועל הצטמקות הכפר שלהם בעקבות כך. גם מלון זה, המלא בעיקר בסופי השבוע של הקיץ, הוא בבעלות בן הכפר החי באוסטרליה.
כתבה על האסלאם בארצות הבלקן
מלון Braća Ćesko על הנהר – חדרים מצוינים ונקודת תצפית נהדרת (צילום: איתי וגשל)
חוצים את הגבול
הזריחה ביום השני לשייט נכנסה לנו מהמרפסת, מאירה לנו יום בהיר ויפה. ארוחת הבוקר הוגשה במרפסת חדר האוכל, כאשר הנוף מתפקד כמתאבן המלווה אותנו בין ביס לביס. היה קשה לעזוב את המרפסת ולהתחיל את היום, אבל אין ברירה. לאחר הצטיידות בבירה וסלפי פרידה עם המארחים, ירדנו חזרה לנהר כשלפנינו עוד כ-8 ק"מ עד החזרה לסרביה ולאחריה עוד כ-20 ק"מ על הגבול בין שתי המדינות.
תענוג לחתור כאשר אתה על המים הצלולים ומסביבך הרים ושמיים נקיים. רק אנחנו והברווזים, כשמדי פעם עופות נוספים בגדלים שונים מצטרפים לנוף. קשה לתאר את השקט והשלווה, ולהכיל אותו זאת גם משימה לא פשוטה. אני מצלם לא מעט ומוסיף צילומים עם העיניים, עם הרגש, כי מצלמה לא יכולה לתפוס הכול.
את "מעבר הגבול" מזהים בקלות שכן זאת פניית 90 מעלות של הנהר. בעזרת העיניים שלנו והמלצות מראש, אנחנו מאתרים נקודות עניין ונקודות עצירה. פה בקתה צרה לארוחת צהריים, שם מערה עמוקה ויפה. מדי פעם ישנה אפשרות להיכנס לתוך נקיקים הנשפכים לנהר, בתוכם מתגלים לנו מפלים יפים בגדלים שונים.
לאורך השייט אפשר למצוא נקיקים, מערות ומפלים נסתרים (צילום: איתי וגשל)
קניון דרינה ואגם פרוצ'אץ
לקראת אמצע היום מצאנו את עצמנו בתוך שיאו של קניון דרינה. הקירות המתרוממים לעשרות מטרים משני הצדדים מפצים על היעדר מקומות עצירה. זהו שיא השייט ואין דרך אחרת לראות את הנוף המיוחד הזה. אנחנו חותרים לאט, נוצרים את הרגעים והנופים. הקניון נשפך לתוך אגם פרוצ'אץ ( Perućac ), אגם גדול שנוצר על ידי סכר שנבנה ב-1966 על הנהר לטובת תחנה הידרואלקטרית.
משמאל, הצד הבוסני נפתח לגבעות. מימין, הצד הסרבי תוחם את האגם בחומת הרים – הפארק הלאומי טארה ( Tara National Park ). זה לא מה שיעצור את היוזמה של הסרבים, והם בונים כמעט לכל אורך הנהר בקתות צפות, בגדלים שונים. הבקתות "יושבות" על חביות בדרך כלל וקשורות לגדה.
סאביץ' סידר לנו להתארח בבקתה כזאת – חדשה מהניילונים. רדיסאב המקומי קיבל את פנינו, הראה לנו את הבקתה ועזר לנו להתמקם. סלון קטן, מטבחון ומרפסת גדולה. בקומה השנייה חלל שינה ל-5 נפשות. הנוף אל האגם וההרים מדהים. לאחר סידור החתימות בדרכון – המזכה אותנו בנסיעה קצרה בכפרים בוסניים – והצטיידות, אנו חוזרים לבקתה על המים. מבשלים משהו קטן, נהנים מהנוף, השקט והחברה – ונופלים לשינה מתוקה.
אל בתי הרפסודה ספלאב הוריזונט (Splav Horizont) אשר באגם פרוצ'אץ ניתן להגיע עם סירת גומי, עמה שטים לאורך כבל הקשור אל הגדה, ולכן הם יכולים להתאים גם למטיילים עם רכב שיגיעו לכאן. שתי בקתות העץ יכולות לארח 5 או 7 איש כל אחת, התנאים אמנם צנועים, אבל אין תחליף לשקיעה על הנהר או לקפה על המים.
הקירות של קניון דרינה מתרוממים לגובה של עשרות מטרים (צילום: CC Julian Nyča
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תופסים זרם ביום השלישי
איך ממשיכים לשוט אם אנחנו על הסכר? כשיש ליווי אישי וצמוד אין מה לדאוג. בבוקר סאביץ' מגיע לסדר הכול: הוא מעביר אותנו לצד השני של הסכר ומחליף את הסירה לכזאת שמתאימה לזרם חזק יותר – שכן אנחנו אחרי הסכר, ועכשיו זה נהר אמיתי, לא אגם. סאביץ' אומר לנו שבזרם כזה אפשר להספיק 40 ק"מ ביום ואפילו יותר, אבל לנו יש רק כמה שעות ועוד הרבה מה לראות בסרביה. לכן אנחנו נפרדים ממנו וקובעים להיפגש ליד הסלע המפורסם בבאינה באשטה.
כבר בהתחלה אנחנו מרגישים את ההבדל במהירות לעומת היומיים הקודמים. בעצם לא ממש היינו צריכים לחתור, רק לכוון את הקאנו וליהנות מהנוף. מראה הנהר כבר לא קניוני, מימין ומשמאל בתים מפוזרים והרבה ירוק. השמיים אפורים ואחרי שעתיים הגשם חוזר ומתחזק לאט לאט.
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית על הסלע
לקראת הצהריים, אנחנו מגיעים אל הסלע המפורסם עם בית העץ הקטן שעליו. בניית הבית החלה בשנת 1968 על ידי השחיינים והחותרים בנהר, שנהגו לעצור למנוחה על הסלע הגדול. תחילה נבנה משטח, אחריו גג שיצל מהשמש, ולאחר זמן מה הושלמה בנייתו לתצורה הנוכחית. בשנת 2012 נבחרה תמונתו של הבית כתמונת היום של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהר מחבק את הסלע משני צדדיו, והזרם כאן כבר חזק מאוד. סאביץ' הסביר לנו שכדי לעלות על הסלע צריך לעבור אותו ואז להסתובב ולהיכנס בין הזרמים המקיפים את הסלע ולחתור נגד הזרם. בפעם הראשונה אנחנו נכשלים, חותרים אל הגדה כדי לקבל הוראות מדויקות יותר ומנסים שוב. הגשם החזק מפריע לראות את הדרך, אך בעזרת עקשנות וחתירה נמרצת אנחנו מגיעים ליעד הנכסף. בהחלט רגע שהיינו גאים בו.
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע – פתחו רמקולים!
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על נהר דרינה והפארק הלאומי טארה
הגשר על הדרינה
קמנו בתקווה למזג אוויר טוב, ופגשנו את סאביץ' ואת הקאנו כדי לעבור איתו את הגבול לבוסניה אל העיר וי שגראד, הנמצאת בחלקה המרכזי של רפובליקה סרפסקה ( Republika Srpska ) העיר הקטנה מפורסמת בזכות ספרו של איוו אנדריץ' "הגשר על הדרינה", שזיכה אותו בפרס נובל. הגשר על הדרינה הוא גשר מהמט פאשה סוקולוביץ' ( Mehmed Paša Sokolović ) – אתר מורשת עולמית שנבנה בסוף המאה ה-16 על ידי הווזיר העות'מני סוקולו מהמט פאשה ( Sokollu Mehmed Pasha ).
חשיבותו של הגשר שחיבר בין פנים הבלקן לים האדריאטי הפכה אותו ליעד בכל מלחמה מאז שנבנה – אך הוא שרד את כולן. הגשר מרשים ביותר, נראה צעיר וחזק מכפי גילו, ובעל יופי קלאסי. אפשר להבין למה אנדריץ' ראה בו סמל ליציבות מול שינויי הזמן והאדם. עשינו סיבוב על הגשר ותצפתנו לכיוון מורד הנהר, לשם נגיע בקרוב עם הקאנו.
כתבה על רפובליקה סרפסקה והגשר על נהר דרינה
עולים על הקאנו ויוצאים לדרך!
סאביץ' עזר לנו לרדת לנהר ולאחר דברי הסבר על הקאנו ועל דרך החתירה שלח אותנו לדרכנו. נופפנו לשלום והבעת תודה, והבטנו קדימה – אל הנהר. היום מתוכנן לנו קטע של 22 ק"מ ועל פי התחזית של סאביץ' ייקח לנו בין 4 ל-5 שעות. מפת גוגל מזהה את מיקומנו לאורך כל הדרך, נותנת לנו ביטחון, ובעזרת אפליקציה נוספת גם מדדנו את מהירותנו.
בשעת החתירה הראשונה עוד יש קצת זרימה הדוחפת אותנו, אך לאחר מכן צריך להתחיל לעבוד מכיוון שהסכר במורד הנהר משפיע עד לכאן. לאורך הנהר אנחנו חולפים על פני בתים ושטחים חקלאיים. החלטנו לעצור באחת הבקתות, בעיקר בגלל התחזקות הגשם, וניצלנו את מחסה הבקתה לארוחת צהריים. אחרי חצי שעה הגשם שכח ושבנו אל המים.
תצפית על נהר דרינה מגשר מהמט פאשה סוקולוביץ' המפורסם (צילום: איתי וגשל)
כוסית של ראקיה ומקום ליד המדורה
אנחנו כבר די רטובים אחרי שיוט של כשלוש שעות כאשר אנחנו רואים עשן עולה מהגדה הימנית. ניגשנו בזהירות אל המזח הקטן בתחתית הגדה ונקשרנו אליו. עלינו למעלה ומייד זכינו לקבלת פנים מזרח-אירופאית קלאסית: כוסית של ראקיה 95% אלכוהול ומקום ליד המדורה.
חמישה חברים בני 60 בערך, מבלים יחד בשיפוץ בקתת סוף השבוע שלהם. בתור חולי כדורסל, תגובתם הראשונה למשמע שם מדינתנו היא "מכבי תל אביב". אחד מהם שהצטרף מאוחר יותר מפתיע בתגובה מקורית: הוא מחליף את ה"לחיים" המקומי בצעקת "נתניהו"! אחרי כמה שיחות בטלות וייבוש הבגדים נפרדנו מהם לשלום וחזרנו למשימתנו. עד מהרה החשש מהחתירה החדגונית שוכח והיא הופכת ל"רעש לבן", ואנחנו מתפנים לחוות את הנוף, המחשבות והרגש.
נוף חורפי על גדות נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
מלון על עיקול הנהר עם נוף נהדר
המלון Braća Ćesko חיכה לנו בעיקול של 90 מעלות של הנהר, לא רחוק מהכפר הבוסני ז'פה ( Žepa ). את ההזמנה למלון ביצע עבורנו סאביץ' מבעוד מועד. התקרבנו בסגנון הזיגזג שפיתחנו (קצת כמו צוללת שמתרגלת התחמקות מטורפדו) לכיוון המלון. זיאד קיבל אותנו בשמחה תוך כדי הדיג, ואמר שהגענו למקום הנכון. שמחנו לגלות שאנחנו היחידים במלון הערב.
המלון חדש יחסית, ומציע עשרה חדרים מהודרים. יש בו שלוש קומות, שגם הראשונה – בה נמצא חדר האוכל – נמצאת בגובה קומה וחצי מהנהר, כך שגם בה נוף פתוח משתי צלעות לנהר הרחב. שתי הקומות הנוספות מוקדשות לחדרים. כדיירים היחידים קיבלנו כמובן את החדר הכי גבוה. הנוף מדהים בהתאם.
מלבד זיאד, נכחה במלון מבשלת ועוד אדם שבעיקר גלגל סיגריות בכמות מסחרית. באנגלית הרצוצה הבנו שזה קשור למחיר הסיגריות לעומת מחיר הטבק. כך או כך, שלושה עובדי מלון בשביל שנינו. המבשלת בישלה מה שביקשנו בתוספת לדגים הטריים של זיאד. כך בערב וכך גם בבוקר. על כוס בירה סיפר לנו זיאד, בן 50 בערך, על המצב הכלכלי הקשה בבוסניה, על הגירת הצעירים ועל הצטמקות הכפר שלהם בעקבות כך. גם מלון זה, המלא בעיקר בסופי השבוע של הקיץ, הוא בבעלות בן הכפר החי באוסטרליה.
כתבה על האסלאם בארצות הבלקן
מלון Braća Ćesko על הנהר – חדרים מצוינים ונקודת תצפית נהדרת (צילום: איתי וגשל)
חוצים את הגבול
הזריחה ביום השני לשייט נכנסה לנו מהמרפסת, מאירה לנו יום בהיר ויפה. ארוחת הבוקר הוגשה במרפסת חדר האוכל, כאשר הנוף מתפקד כמתאבן המלווה אותנו בין ביס לביס. היה קשה לעזוב את המרפסת ולהתחיל את היום, אבל אין ברירה. לאחר הצטיידות בבירה וסלפי פרידה עם המארחים, ירדנו חזרה לנהר כשלפנינו עוד כ-8 ק"מ עד החזרה לסרביה ולאחריה עוד כ-20 ק"מ על הגבול בין שתי המדינות.
תענוג לחתור כאשר אתה על המים הצלולים ומסביבך הרים ושמיים נקיים. רק אנחנו והברווזים, כשמדי פעם עופות נוספים בגדלים שונים מצטרפים לנוף. קשה לתאר את השקט והשלווה, ולהכיל אותו זאת גם משימה לא פשוטה. אני מצלם לא מעט ומוסיף צילומים עם העיניים, עם הרגש, כי מצלמה לא יכולה לתפוס הכול.
את "מעבר הגבול" מזהים בקלות שכן זאת פניית 90 מעלות של הנהר. בעזרת העיניים שלנו והמלצות מראש, אנחנו מאתרים נקודות עניין ונקודות עצירה. פה בקתה צרה לארוחת צהריים, שם מערה עמוקה ויפה. מדי פעם ישנה אפשרות להיכנס לתוך נקיקים הנשפכים לנהר, בתוכם מתגלים לנו מפלים יפים בגדלים שונים.
לאורך השייט אפשר למצוא נקיקים, מערות ומפלים נסתרים (צילום: איתי וגשל)
קניון דרינה ואגם פרוצ'אץ
לקראת אמצע היום מצאנו את עצמנו בתוך שיאו של קניון דרינה. הקירות המתרוממים לעשרות מטרים משני הצדדים מפצים על היעדר מקומות עצירה. זהו שיא השייט ואין דרך אחרת לראות את הנוף המיוחד הזה. אנחנו חותרים לאט, נוצרים את הרגעים והנופים. הקניון נשפך לתוך אגם פרוצ'אץ ( Perućac ), אגם גדול שנוצר על ידי סכר שנבנה ב-1966 על הנהר לטובת תחנה הידרואלקטרית.
משמאל, הצד הבוסני נפתח לגבעות. מימין, הצד הסרבי תוחם את האגם בחומת הרים – הפארק הלאומי טארה ( Tara National Park ). זה לא מה שיעצור את היוזמה של הסרבים, והם בונים כמעט לכל אורך הנהר בקתות צפות, בגדלים שונים. הבקתות "יושבות" על חביות בדרך כלל וקשורות לגדה.
סאביץ' סידר לנו להתארח בבקתה כזאת – חדשה מהניילונים. רדיסאב המקומי קיבל את פנינו, הראה לנו את הבקתה ועזר לנו להתמקם. סלון קטן, מטבחון ומרפסת גדולה. בקומה השנייה חלל שינה ל-5 נפשות. הנוף אל האגם וההרים מדהים. לאחר סידור החתימות בדרכון – המזכה אותנו בנסיעה קצרה בכפרים בוסניים – והצטיידות, אנו חוזרים לבקתה על המים. מבשלים משהו קטן, נהנים מהנוף, השקט והחברה – ונופלים לשינה מתוקה.
אל בתי הרפסודה ספלאב הוריזונט (Splav Horizont) אשר באגם פרוצ'אץ ניתן להגיע עם סירת גומי, עמה שטים לאורך כבל הקשור אל הגדה, ולכן הם יכולים להתאים גם למטיילים עם רכב שיגיעו לכאן. שתי בקתות העץ יכולות לארח 5 או 7 איש כל אחת, התנאים אמנם צנועים, אבל אין תחליף לשקיעה על הנהר או לקפה על המים.
הקירות של קניון דרינה מתרוממים לגובה של עשרות מטרים (צילום: CC Julian Nyča
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תופסים זרם ביום השלישי
איך ממשיכים לשוט אם אנחנו על הסכר? כשיש ליווי אישי וצמוד אין מה לדאוג. בבוקר סאביץ' מגיע לסדר הכול: הוא מעביר אותנו לצד השני של הסכר ומחליף את הסירה לכזאת שמתאימה לזרם חזק יותר – שכן אנחנו אחרי הסכר, ועכשיו זה נהר אמיתי, לא אגם. סאביץ' אומר לנו שבזרם כזה אפשר להספיק 40 ק"מ ביום ואפילו יותר, אבל לנו יש רק כמה שעות ועוד הרבה מה לראות בסרביה. לכן אנחנו נפרדים ממנו וקובעים להיפגש ליד הסלע המפורסם בבאינה באשטה.
כבר בהתחלה אנחנו מרגישים את ההבדל במהירות לעומת היומיים הקודמים. בעצם לא ממש היינו צריכים לחתור, רק לכוון את הקאנו וליהנות מהנוף. מראה הנהר כבר לא קניוני, מימין ומשמאל בתים מפוזרים והרבה ירוק. השמיים אפורים ואחרי שעתיים הגשם חוזר ומתחזק לאט לאט.
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית על הסלע
לקראת הצהריים, אנחנו מגיעים אל הסלע המפורסם עם בית העץ הקטן שעליו. בניית הבית החלה בשנת 1968 על ידי השחיינים והחותרים בנהר, שנהגו לעצור למנוחה על הסלע הגדול. תחילה נבנה משטח, אחריו גג שיצל מהשמש, ולאחר זמן מה הושלמה בנייתו לתצורה הנוכחית. בשנת 2012 נבחרה תמונתו של הבית כתמונת היום של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהר מחבק את הסלע משני צדדיו, והזרם כאן כבר חזק מאוד. סאביץ' הסביר לנו שכדי לעלות על הסלע צריך לעבור אותו ואז להסתובב ולהיכנס בין הזרמים המקיפים את הסלע ולחתור נגד הזרם. בפעם הראשונה אנחנו נכשלים, חותרים אל הגדה כדי לקבל הוראות מדויקות יותר ומנסים שוב. הגשם החזק מפריע לראות את הדרך, אך בעזרת עקשנות וחתירה נמרצת אנחנו מגיעים ליעד הנכסף. בהחלט רגע שהיינו גאים בו.
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע – פתחו רמקולים!
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על רפובליקה סרפסקה והגשר על נהר דרינה
תצפית על נהר דרינה מגשר מהמט פאשה סוקולוביץ' המפורסם (צילום: איתי וגשל)
כוסית של ראקיה ומקום ליד המדורה
אנחנו כבר די רטובים אחרי שיוט של כשלוש שעות כאשר אנחנו רואים עשן עולה מהגדה הימנית. ניגשנו בזהירות אל המזח הקטן בתחתית הגדה ונקשרנו אליו. עלינו למעלה ומייד זכינו לקבלת פנים מזרח-אירופאית קלאסית: כוסית של ראקיה 95% אלכוהול ומקום ליד המדורה.
חמישה חברים בני 60 בערך, מבלים יחד בשיפוץ בקתת סוף השבוע שלהם. בתור חולי כדורסל, תגובתם הראשונה למשמע שם מדינתנו היא "מכבי תל אביב". אחד מהם שהצטרף מאוחר יותר מפתיע בתגובה מקורית: הוא מחליף את ה"לחיים" המקומי בצעקת "נתניהו"! אחרי כמה שיחות בטלות וייבוש הבגדים נפרדנו מהם לשלום וחזרנו למשימתנו. עד מהרה החשש מהחתירה החדגונית שוכח והיא הופכת ל"רעש לבן", ואנחנו מתפנים לחוות את הנוף, המחשבות והרגש.
נוף חורפי על גדות נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
מלון על עיקול הנהר עם נוף נהדר
המלון Braća Ćesko חיכה לנו בעיקול של 90 מעלות של הנהר, לא רחוק מהכפר הבוסני ז'פה ( Žepa ). את ההזמנה למלון ביצע עבורנו סאביץ' מבעוד מועד. התקרבנו בסגנון הזיגזג שפיתחנו (קצת כמו צוללת שמתרגלת התחמקות מטורפדו) לכיוון המלון. זיאד קיבל אותנו בשמחה תוך כדי הדיג, ואמר שהגענו למקום הנכון. שמחנו לגלות שאנחנו היחידים במלון הערב.
המלון חדש יחסית, ומציע עשרה חדרים מהודרים. יש בו שלוש קומות, שגם הראשונה – בה נמצא חדר האוכל – נמצאת בגובה קומה וחצי מהנהר, כך שגם בה נוף פתוח משתי צלעות לנהר הרחב. שתי הקומות הנוספות מוקדשות לחדרים. כדיירים היחידים קיבלנו כמובן את החדר הכי גבוה. הנוף מדהים בהתאם.
מלבד זיאד, נכחה במלון מבשלת ועוד אדם שבעיקר גלגל סיגריות בכמות מסחרית. באנגלית הרצוצה הבנו שזה קשור למחיר הסיגריות לעומת מחיר הטבק. כך או כך, שלושה עובדי מלון בשביל שנינו. המבשלת בישלה מה שביקשנו בתוספת לדגים הטריים של זיאד. כך בערב וכך גם בבוקר. על כוס בירה סיפר לנו זיאד, בן 50 בערך, על המצב הכלכלי הקשה בבוסניה, על הגירת הצעירים ועל הצטמקות הכפר שלהם בעקבות כך. גם מלון זה, המלא בעיקר בסופי השבוע של הקיץ, הוא בבעלות בן הכפר החי באוסטרליה.
כתבה על האסלאם בארצות הבלקן
מלון Braća Ćesko על הנהר – חדרים מצוינים ונקודת תצפית נהדרת (צילום: איתי וגשל)
חוצים את הגבול
הזריחה ביום השני לשייט נכנסה לנו מהמרפסת, מאירה לנו יום בהיר ויפה. ארוחת הבוקר הוגשה במרפסת חדר האוכל, כאשר הנוף מתפקד כמתאבן המלווה אותנו בין ביס לביס. היה קשה לעזוב את המרפסת ולהתחיל את היום, אבל אין ברירה. לאחר הצטיידות בבירה וסלפי פרידה עם המארחים, ירדנו חזרה לנהר כשלפנינו עוד כ-8 ק"מ עד החזרה לסרביה ולאחריה עוד כ-20 ק"מ על הגבול בין שתי המדינות.
תענוג לחתור כאשר אתה על המים הצלולים ומסביבך הרים ושמיים נקיים. רק אנחנו והברווזים, כשמדי פעם עופות נוספים בגדלים שונים מצטרפים לנוף. קשה לתאר את השקט והשלווה, ולהכיל אותו זאת גם משימה לא פשוטה. אני מצלם לא מעט ומוסיף צילומים עם העיניים, עם הרגש, כי מצלמה לא יכולה לתפוס הכול.
את "מעבר הגבול" מזהים בקלות שכן זאת פניית 90 מעלות של הנהר. בעזרת העיניים שלנו והמלצות מראש, אנחנו מאתרים נקודות עניין ונקודות עצירה. פה בקתה צרה לארוחת צהריים, שם מערה עמוקה ויפה. מדי פעם ישנה אפשרות להיכנס לתוך נקיקים הנשפכים לנהר, בתוכם מתגלים לנו מפלים יפים בגדלים שונים.
לאורך השייט אפשר למצוא נקיקים, מערות ומפלים נסתרים (צילום: איתי וגשל)
קניון דרינה ואגם פרוצ'אץ
לקראת אמצע היום מצאנו את עצמנו בתוך שיאו של קניון דרינה. הקירות המתרוממים לעשרות מטרים משני הצדדים מפצים על היעדר מקומות עצירה. זהו שיא השייט ואין דרך אחרת לראות את הנוף המיוחד הזה. אנחנו חותרים לאט, נוצרים את הרגעים והנופים. הקניון נשפך לתוך אגם פרוצ'אץ ( Perućac ), אגם גדול שנוצר על ידי סכר שנבנה ב-1966 על הנהר לטובת תחנה הידרואלקטרית.
משמאל, הצד הבוסני נפתח לגבעות. מימין, הצד הסרבי תוחם את האגם בחומת הרים – הפארק הלאומי טארה ( Tara National Park ). זה לא מה שיעצור את היוזמה של הסרבים, והם בונים כמעט לכל אורך הנהר בקתות צפות, בגדלים שונים. הבקתות "יושבות" על חביות בדרך כלל וקשורות לגדה.
סאביץ' סידר לנו להתארח בבקתה כזאת – חדשה מהניילונים. רדיסאב המקומי קיבל את פנינו, הראה לנו את הבקתה ועזר לנו להתמקם. סלון קטן, מטבחון ומרפסת גדולה. בקומה השנייה חלל שינה ל-5 נפשות. הנוף אל האגם וההרים מדהים. לאחר סידור החתימות בדרכון – המזכה אותנו בנסיעה קצרה בכפרים בוסניים – והצטיידות, אנו חוזרים לבקתה על המים. מבשלים משהו קטן, נהנים מהנוף, השקט והחברה – ונופלים לשינה מתוקה.
אל בתי הרפסודה ספלאב הוריזונט (Splav Horizont) אשר באגם פרוצ'אץ ניתן להגיע עם סירת גומי, עמה שטים לאורך כבל הקשור אל הגדה, ולכן הם יכולים להתאים גם למטיילים עם רכב שיגיעו לכאן. שתי בקתות העץ יכולות לארח 5 או 7 איש כל אחת, התנאים אמנם צנועים, אבל אין תחליף לשקיעה על הנהר או לקפה על המים.
הקירות של קניון דרינה מתרוממים לגובה של עשרות מטרים (צילום: CC Julian Nyča
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תופסים זרם ביום השלישי
איך ממשיכים לשוט אם אנחנו על הסכר? כשיש ליווי אישי וצמוד אין מה לדאוג. בבוקר סאביץ' מגיע לסדר הכול: הוא מעביר אותנו לצד השני של הסכר ומחליף את הסירה לכזאת שמתאימה לזרם חזק יותר – שכן אנחנו אחרי הסכר, ועכשיו זה נהר אמיתי, לא אגם. סאביץ' אומר לנו שבזרם כזה אפשר להספיק 40 ק"מ ביום ואפילו יותר, אבל לנו יש רק כמה שעות ועוד הרבה מה לראות בסרביה. לכן אנחנו נפרדים ממנו וקובעים להיפגש ליד הסלע המפורסם בבאינה באשטה.
כבר בהתחלה אנחנו מרגישים את ההבדל במהירות לעומת היומיים הקודמים. בעצם לא ממש היינו צריכים לחתור, רק לכוון את הקאנו וליהנות מהנוף. מראה הנהר כבר לא קניוני, מימין ומשמאל בתים מפוזרים והרבה ירוק. השמיים אפורים ואחרי שעתיים הגשם חוזר ומתחזק לאט לאט.
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית על הסלע
לקראת הצהריים, אנחנו מגיעים אל הסלע המפורסם עם בית העץ הקטן שעליו. בניית הבית החלה בשנת 1968 על ידי השחיינים והחותרים בנהר, שנהגו לעצור למנוחה על הסלע הגדול. תחילה נבנה משטח, אחריו גג שיצל מהשמש, ולאחר זמן מה הושלמה בנייתו לתצורה הנוכחית. בשנת 2012 נבחרה תמונתו של הבית כתמונת היום של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהר מחבק את הסלע משני צדדיו, והזרם כאן כבר חזק מאוד. סאביץ' הסביר לנו שכדי לעלות על הסלע צריך לעבור אותו ואז להסתובב ולהיכנס בין הזרמים המקיפים את הסלע ולחתור נגד הזרם. בפעם הראשונה אנחנו נכשלים, חותרים אל הגדה כדי לקבל הוראות מדויקות יותר ומנסים שוב. הגשם החזק מפריע לראות את הדרך, אך בעזרת עקשנות וחתירה נמרצת אנחנו מגיעים ליעד הנכסף. בהחלט רגע שהיינו גאים בו.
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע – פתחו רמקולים!
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
נוף חורפי על גדות נהר דרינה
כתבה על האסלאם בארצות הבלקן
חוצים את הגבול
הזריחה ביום השני לשייט נכנסה לנו מהמרפסת, מאירה לנו יום בהיר ויפה. ארוחת הבוקר הוגשה במרפסת חדר האוכל, כאשר הנוף מתפקד כמתאבן המלווה אותנו בין ביס לביס. היה קשה לעזוב את המרפסת ולהתחיל את היום, אבל אין ברירה. לאחר הצטיידות בבירה וסלפי פרידה עם המארחים, ירדנו חזרה לנהר כשלפנינו עוד כ-8 ק"מ עד החזרה לסרביה ולאחריה עוד כ-20 ק"מ על הגבול בין שתי המדינות.
תענוג לחתור כאשר אתה על המים הצלולים ומסביבך הרים ושמיים נקיים. רק אנחנו והברווזים, כשמדי פעם עופות נוספים בגדלים שונים מצטרפים לנוף. קשה לתאר את השקט והשלווה, ולהכיל אותו זאת גם משימה לא פשוטה. אני מצלם לא מעט ומוסיף צילומים עם העיניים, עם הרגש, כי מצלמה לא יכולה לתפוס הכול.
את "מעבר הגבול" מזהים בקלות שכן זאת פניית 90 מעלות של הנהר. בעזרת העיניים שלנו והמלצות מראש, אנחנו מאתרים נקודות עניין ונקודות עצירה. פה בקתה צרה לארוחת צהריים, שם מערה עמוקה ויפה. מדי פעם ישנה אפשרות להיכנס לתוך נקיקים הנשפכים לנהר, בתוכם מתגלים לנו מפלים יפים בגדלים שונים.
לאורך השייט אפשר למצוא נקיקים, מערות ומפלים נסתרים (צילום: איתי וגשל)
קניון דרינה ואגם פרוצ'אץ
לקראת אמצע היום מצאנו את עצמנו בתוך שיאו של קניון דרינה. הקירות המתרוממים לעשרות מטרים משני הצדדים מפצים על היעדר מקומות עצירה. זהו שיא השייט ואין דרך אחרת לראות את הנוף המיוחד הזה. אנחנו חותרים לאט, נוצרים את הרגעים והנופים. הקניון נשפך לתוך אגם פרוצ'אץ ( Perućac ), אגם גדול שנוצר על ידי סכר שנבנה ב-1966 על הנהר לטובת תחנה הידרואלקטרית.
משמאל, הצד הבוסני נפתח לגבעות. מימין, הצד הסרבי תוחם את האגם בחומת הרים – הפארק הלאומי טארה ( Tara National Park ). זה לא מה שיעצור את היוזמה של הסרבים, והם בונים כמעט לכל אורך הנהר בקתות צפות, בגדלים שונים. הבקתות "יושבות" על חביות בדרך כלל וקשורות לגדה.
סאביץ' סידר לנו להתארח בבקתה כזאת – חדשה מהניילונים. רדיסאב המקומי קיבל את פנינו, הראה לנו את הבקתה ועזר לנו להתמקם. סלון קטן, מטבחון ומרפסת גדולה. בקומה השנייה חלל שינה ל-5 נפשות. הנוף אל האגם וההרים מדהים. לאחר סידור החתימות בדרכון – המזכה אותנו בנסיעה קצרה בכפרים בוסניים – והצטיידות, אנו חוזרים לבקתה על המים. מבשלים משהו קטן, נהנים מהנוף, השקט והחברה – ונופלים לשינה מתוקה.
אל בתי הרפסודה ספלאב הוריזונט (Splav Horizont) אשר באגם פרוצ'אץ ניתן להגיע עם סירת גומי, עמה שטים לאורך כבל הקשור אל הגדה, ולכן הם יכולים להתאים גם למטיילים עם רכב שיגיעו לכאן. שתי בקתות העץ יכולות לארח 5 או 7 איש כל אחת, התנאים אמנם צנועים, אבל אין תחליף לשקיעה על הנהר או לקפה על המים.
הקירות של קניון דרינה מתרוממים לגובה של עשרות מטרים (צילום: CC Julian Nyča
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תופסים זרם ביום השלישי
איך ממשיכים לשוט אם אנחנו על הסכר? כשיש ליווי אישי וצמוד אין מה לדאוג. בבוקר סאביץ' מגיע לסדר הכול: הוא מעביר אותנו לצד השני של הסכר ומחליף את הסירה לכזאת שמתאימה לזרם חזק יותר – שכן אנחנו אחרי הסכר, ועכשיו זה נהר אמיתי, לא אגם. סאביץ' אומר לנו שבזרם כזה אפשר להספיק 40 ק"מ ביום ואפילו יותר, אבל לנו יש רק כמה שעות ועוד הרבה מה לראות בסרביה. לכן אנחנו נפרדים ממנו וקובעים להיפגש ליד הסלע המפורסם בבאינה באשטה.
כבר בהתחלה אנחנו מרגישים את ההבדל במהירות לעומת היומיים הקודמים. בעצם לא ממש היינו צריכים לחתור, רק לכוון את הקאנו וליהנות מהנוף. מראה הנהר כבר לא קניוני, מימין ומשמאל בתים מפוזרים והרבה ירוק. השמיים אפורים ואחרי שעתיים הגשם חוזר ומתחזק לאט לאט.
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית על הסלע
לקראת הצהריים, אנחנו מגיעים אל הסלע המפורסם עם בית העץ הקטן שעליו. בניית הבית החלה בשנת 1968 על ידי השחיינים והחותרים בנהר, שנהגו לעצור למנוחה על הסלע הגדול. תחילה נבנה משטח, אחריו גג שיצל מהשמש, ולאחר זמן מה הושלמה בנייתו לתצורה הנוכחית. בשנת 2012 נבחרה תמונתו של הבית כתמונת היום של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהר מחבק את הסלע משני צדדיו, והזרם כאן כבר חזק מאוד. סאביץ' הסביר לנו שכדי לעלות על הסלע צריך לעבור אותו ואז להסתובב ולהיכנס בין הזרמים המקיפים את הסלע ולחתור נגד הזרם. בפעם הראשונה אנחנו נכשלים, חותרים אל הגדה כדי לקבל הוראות מדויקות יותר ומנסים שוב. הגשם החזק מפריע לראות את הדרך, אך בעזרת עקשנות וחתירה נמרצת אנחנו מגיעים ליעד הנכסף. בהחלט רגע שהיינו גאים בו.
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע – פתחו רמקולים!
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
לאורך השייט אפשר למצוא נקיקים, מערות ומפלים נסתרים (צילום: איתי וגשל)
אל בתי הרפסודה ספלאב הוריזונט (Splav Horizont) אשר באגם פרוצ'אץ ניתן להגיע עם סירת גומי, עמה שטים לאורך כבל הקשור אל הגדה, ולכן הם יכולים להתאים גם למטיילים עם רכב שיגיעו לכאן. שתי בקתות העץ יכולות לארח 5 או 7 איש כל אחת, התנאים אמנם צנועים, אבל אין תחליף לשקיעה על הנהר או לקפה על המים.
הקירות של קניון דרינה מתרוממים לגובה של עשרות מטרים (צילום:
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תופסים זרם ביום השלישי
איך ממשיכים לשוט אם אנחנו על הסכר? כשיש ליווי אישי וצמוד אין מה לדאוג. בבוקר סאביץ' מגיע לסדר הכול: הוא מעביר אותנו לצד השני של הסכר ומחליף את הסירה לכזאת שמתאימה לזרם חזק יותר – שכן אנחנו אחרי הסכר, ועכשיו זה נהר אמיתי, לא אגם. סאביץ' אומר לנו שבזרם כזה אפשר להספיק 40 ק"מ ביום ואפילו יותר, אבל לנו יש רק כמה שעות ועוד הרבה מה לראות בסרביה. לכן אנחנו נפרדים ממנו וקובעים להיפגש ליד הסלע המפורסם בבאינה באשטה.
כבר בהתחלה אנחנו מרגישים את ההבדל במהירות לעומת היומיים הקודמים. בעצם לא ממש היינו צריכים לחתור, רק לכוון את הקאנו וליהנות מהנוף. מראה הנהר כבר לא קניוני, מימין ומשמאל בתים מפוזרים והרבה ירוק. השמיים אפורים ואחרי שעתיים הגשם חוזר ומתחזק לאט לאט.
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית על הסלע
לקראת הצהריים, אנחנו מגיעים אל הסלע המפורסם עם בית העץ הקטן שעליו. בניית הבית החלה בשנת 1968 על ידי השחיינים והחותרים בנהר, שנהגו לעצור למנוחה על הסלע הגדול. תחילה נבנה משטח, אחריו גג שיצל מהשמש, ולאחר זמן מה הושלמה בנייתו לתצורה הנוכחית. בשנת 2012 נבחרה תמונתו של הבית כתמונת היום של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהר מחבק את הסלע משני צדדיו, והזרם כאן כבר חזק מאוד. סאביץ' הסביר לנו שכדי לעלות על הסלע צריך לעבור אותו ואז להסתובב ולהיכנס בין הזרמים המקיפים את הסלע ולחתור נגד הזרם. בפעם הראשונה אנחנו נכשלים, חותרים אל הגדה כדי לקבל הוראות מדויקות יותר ומנסים שוב. הגשם החזק מפריע לראות את הדרך, אך בעזרת עקשנות וחתירה נמרצת אנחנו מגיעים ליעד הנכסף. בהחלט רגע שהיינו גאים בו.
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע – פתחו רמקולים!
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
גדות ירוקות ונקודות עצירה לאורך נהר דרינה (צילום: איתי וגשל)
הבית המפורסם ביותר בבאינה באשטה ואולי בסרביה כולה (צילום: גיל לופו)
דקה וחצי של ריחוף מעל הבית המפורסם על הסלע
כל סיום הוא התחלה חדשה
לאחר שלושה ימים על המים, המסע שלנו הסתיים. החזרנו את הקאנו לסאביץ' ונפרדנו ממנו לשלום. הימים האלו היו מתגמלים מעל ומעבר לכל תקוותיי. הן מבחינת סגירת המעגל של כמעט 20 שנה והן מבחינת התמורה הגבוהה לתכנון המפרך.
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים. ביני לבין עצמי החלטתי שמדי פעם, במקום טרק רגלי, אסע למסע קאנו שכזה, כל פעם בנהר אחר, כל פעם בנוף שונה. זה כבר לא יהיה איזה עניין היסטורי שצריך לסגור, אבל זה יפתח חשבון חדש של חוויות.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
מידע נוסף
כתבות נוספות
אך הגמול הגדול והמפתיע שקיבלתי, הוא האפיק החדש שנפתח לי במחשבות על הטיולים הבאים.
על מרפסת הבית הצף באגם פרוצ'אץ (צילום: אביב עם-שלם)
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב איתי וגשל, בוגר החוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה, ירושלים. גרפיקאי, ובשעות הפנאי מתחזק בלוג בו כותב מחשבות, סיפורים ומסעות. אוהב לטייל, בעיקר בחו"ל, שם מרגיש בבית. הבלוג של איתי |
.jpg)
.jpg)
