טיול במרוקו בזווית אישית – חלק ב'
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


מרוקו מהממת. פחות ביופייה ויותר בקסמיה, ממראות אלף לילה ולילה בערים האימפריאליות, ועד החזיונות המופלאים של הדיונות בסהרה ונאות המדבר שבשולי האטלס. מרוקו היא מסתורית, אקזוטית, חושנית, דרמטית ומעוררת תחושות פיוט.

אני מזמין אתכם להמשיך את הביקור
במרוקו, אותו התחלנו בחלקה הראשון סדרה בת שתי כתבות - טיול במרוקו בזווית אישית – חלק א'

מרוקו

מסתורית, אקזוטית וחושנית, מאחורי הרעלה (צילום: כרמית ויס)

יעדים בהם נבקר בכתבה זו ובכתבה הראשונה בסדרה - טיול במרוקו בזווית אישית – חלק א' -
על פי סדר הופעתם בכתבות


קורסים מקוונים



מרוקו - אי מוקף חולות וימים

מרוקו היא ארץ גדולה, ששטחה, יחד עם סהרה הספרדית, הוא למעלה משבע מאות אלף קמ"ר, גדולה מישראל פי 35! היא נמצאת בקצה הצפון-מערבי של אפריקה, אך נחשבת בצדק לאי, בין הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי ואוקיינוס השממה של הסהרה - המדבר הגדול ביותר בעולם.

מלבד הסהרה, בולטים במרוקו ארבעה רכסי הרים, שכולם שייכים למערכת הרי האטלס - שרשרות של הרים צעירים בקצה של יבשת קדומה. כשצפו היוונים הקדמונים לראשונה במערכת ההרים של מערב העולם, כפי שהיה ידוע אז, זיהו את המקום עם קצה העולם - משכנו של אטלס. הערבים, שהביאו לחלק זה של העולם את האסלאם כבר במאה השביעית, קראו לאזור "ג'זירת אלמע'רב", היינו, אי המערב. כינוי הולם לאזור פורה המוקף בים של חולות ומים.

מרוקו, דיונות בסהרה
מרוקו היא אי מוקף חולות וים, מאהל בדיונות החול של הסהרה (צילום: כרמית ויס)

הכפרים היפים של הרי הריף

צפונית מכל הרכסים נמצאת שרשרת הרי הריף. הרים גירניים גבוהים וירוקים, המשכם של הרי סיירה-נבדה שבדרום ספרד. ההרים זרועים כפרים קטנים המסוידים לבן, ובמדרונותיהם מגדלים את הקנאביס, עשב חשיש מהטובים בעולם. היפה שבכפרים הוא שפשאוון (Shefshuan), כפר שסמטאותיו הלבנות-כחלחלות בוהקות בניקיונן, מטופחות להפליא, ומזכירות מאד את אלו של אנדלוסיה בדרום-ספרד.

דרומית להרי-הריף, מעבר לאגן הפורה של הנהר הגדול סבו
(Sebu) מתרוממים הרי האטלס התיכון. רכס המגיע לגובה של 3,340 מ', וידוע, בין היתר, במפלי מים, שמורות-טבע, אתרי-סקי ויערות ארזים. טיול ביערות הארזים, בין פיסות השלג שעוד לא נמס, לקול צרחותיהם של הקופים המלקטים מזון, מנוגד בקוטביות לטיולים באזורים אחרים: בסהרה, באנטי-אטלס ובאזור החוף.
כתבה על חבל טנג'יר ורכס הרי הריף

מרוקו, שפשאוון
בתיו הכחולים של הכפר שפשאוון, היפה בכפרים של רכס הרי הריף (צילום: CC Robert Brands)

שוויץ של מרוקו

בלב היערות, לחוף האגם, נמצאת איפראן (Ifrane), עיר בעלת חזות אלפינית, שאלמלא כמה בֶּרְבֵּרִים לבושי ססגוניים שפסעו ברחובותיה, היינו יכולים לחשוב שאנו נמצאים בשוויץ. מעל הקסם המיוער הזה מתנשא ארמונו של חסן השני, אחד מיני רבים. כאן אירח את ידידו שמעון פרס. ייתכן שהמציאות נראית פשוטה יותר והבעיות ניתנות יותר לפתרון מחלון הארמון הנשקף אל ההרים. מדרום להרי האטלס התיכון מיתמרות הפסגות המושלגות של האטלס הרם. גבוה מכולם הוא ג'בל טובקאל (Toubkal), המתנשא לגובה של 4,165 מ' - הפסגה הגבוהה במרוקו.

בדרך להרים מטפסים בנופים חומים ויבשים, ההולכים ומוריקים עם העלייה בגובה. הטרסות נהיות תלולות יותר, הכפרים קטנים ומכונסים יותר, התושבים הססגוניים ידידותיים יותר. אילו הם השלוחים - תושבי ההרים. "שְלוח" היא מילה שהוראתה המקורית היא כינוי של כבוד, וכיום היא כינוי גנאי שמשמעותו כפרי, בור, פרא. הכביש מתפתל למעלה, הכפרים מפנים את מקומם לכפרי-בת הפעילים בקיץ בלבד, עד סמוך לפסגה, גבוה בהרים, שם יש רכבות כבלים המובילות לפסגות גבוהות יותר, הצופות אל נוף אינסופי של שלג עולמים. בחלקם הדרומי, הנמוך, של ההרים, מתחפרים קניונים ענקיים. קניון דאדס (Dades), המפלס את דרכו בין מצוקים גירניים, המעיקים על המטייל מגובה אנכי של אלף מטרים, ו
קניון טודרה (Todgha), שהבליה חוללה נפלאות בסלעיו ויצרה בהם גן של פסלים.

מרוקו, קניון טודרה
קניון טודרה, הבליה חוללה נפלאות בסלעיו ויצרה בהם גן של פסלים (צילום: CC James Merabi)

מישורי האינסוף של הסהרה

מעבר להרי האטלס, מעבר לעמק סוס (Sous) ומעבר לרכס הרי מול האטלס, שכבר הוזכר, משתרע האינסוף - המישורים זרועי הסלעים של הסהרה. למרות שסבורים בטעות כי מדובר בים של חולות, ולמרות שאכן קיימות בסהרה דיונות ענקיות יפהפיות, הרי הוראת השם "סהרה", סחרא בערבית, היא סלע. זהו מדבר של סלעים, שפה ושם פזורות בו מספר נאות מדבר, איים של תקווה בלב הישימון. חופי הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, העמקים הפוריים, המישור רחב הידיים המכונה מסטה (Meseta), ההרים והמדבר - כולם חלק מהפסיפס העצום, הרבגוני, ששמו מרוקו.

לא רק הנופים משתנים בקיצוניות, מההרים הירוקים סביב טנג'יר (Tangier) ועד למישורים הצחיחים הסובבים את שווקי הגמלים של גווילימין (Guelmim) שבדרום. גם הארכיטקטורה, הלבוש ואורחות החיים משתנים מאזור לאזור. בקזבלנקה יש גורדי שחקים, בהרי האטלס נצמדים לצלע ההר בתי חומר חומים, בצפון הארץ בונים מלבנים, וערי האוקיינוס האטלנטי צבועות בלבן ובטורקיז. העיר פאס כחלחלה, מרקש אדומה, ולמקנס גוון ירקרק משהו. התלבושות המסורתיות משתנות מאזור לאזור, מעמק להר, מכפר לכפר ומשבט לשבט. ההבדלים העצומים באים לידי ביטוי בריבוי דיאלקטים ובהשפעות תרבותיות שונות.
מרוקו, דיונות החול בסהרה
מישורי האיסוף של הסהרה, למקומות היפים באמת ניתן להגיע רק בטיול ג'יפים (צילום: כרמית וייס)




קברי קדושים מוסלמים ויהודים

באזור הצפוני ניכרת עד היום ההשפעה הספרדית, וברוב המדינה ההשפעה הצרפתית. החברה המרוקאית בנויה רבדים-רבדים, קבוצות-קבוצות. לא רק בֶּרְבֵּרִים מול ערבים, אלא גם אזור מול אזור. האוכלוסיות מאד ברורות ומגדירות את עצמן - "מרקשים", "מקנסיים", "רבאטיים" ו"פאסיים". חצר המלוכה, מבחינתה, מנסה להפגין חזית אחידה - כולנו בֶּרְבֵּרִים, ערבים, מוסלמים. אך מתחת לפני השטח רוחשות גחלים של קיפוח. בֶּרְבֵּרִים, שפעם התריסו מול הצרפתים כי הם מרוקאים ולא הניחו להם לתקוע טריז בינם לבין הערבים, מכריזים היום בגאווה: "אנחנו בֶּרְבֵּרִים. שונים".

האסלאם המרוקאי שונה מהאסלאם הערבי המוכר לנו בארץ. יש בו השפעה ספרדית רבה, השפעה אפריקאית, השפעה ברברית ניכרת והשפעה מיסטית של הדרווישים המוסלמים. ההשפעה באה לידי ביטוי בקברי הקדושים, מוסלמים ויהודים, המציפים את המדינה. מונים במרוקו 700 קברי קדושים יהודים, מספר קברי קדושים נוצרים, אלפי קברי קדושים מוסלמים, ופעילות רבה של עלייה לרגל (זיארה), המתרחשת סביבם. כל קדוש כמעט זוכה להילולה ביום מותו, יום כלולותיו עם האלוהים, שהוא בדרך כלל גם יום הולדתו. צדיקים זוכים למות ביום הולדתם. ביום זה נוהרים אל הקבר חסידיו, מקריבים קורבנות, נודרים נדרים ומרבים בתפילות ובבקשות.

כמה קברי יהודים מושכים אליהם גם עולי-רגל מוסלמים, כמו זה של לה סוליקא, נערה יהודיה שסירבה להתאסלם ולהינשא למלך, ומתה על קידוש השם. כמה קדושים יהודים, כמו ר' חיים פינטו, רבי שלמה בלחנאס, רבי אבן עטר, והמפורסם מכולם - רבי עמרם בן דיוואן, זוכים להילולות ענק, המושכות צליינים ומבקרים מכל העולם.

מרוקו, סוליקה היהודייה
קברה של לה סוליקא, הקדושה שסירבה להתאסלם (צילום: CC Mathieu Ravier)

הרגלי חיזור בֶּרְבֵּרִיים

עד היום שונים הרגלי החיזור באחדים משבטי הבֶּרְבֵּרִים ממה שמקובל בארצות מוסלמיות; הנערות נועזות יותר, ואינן מהססות להביע את רצונן ברמזים עבים ואף יותר.

באחד הטיולים חנה ידידי הצלם יואל, במרכזו של כפר קטן. היינו ג'יפ אחד ובו שלושה מטיילים, הלומי שמש ורוח מדברית. ליד הבאר ניגשה אליו נערה יפה כבת 16 וביקשה ללחוש משהו על אוזנו. יואל, ברפלקס מותנה של תרנגול, כמו כולנו, ניפח את חזהו בגאווה והביט בשותפיו למסע בחיוך של יוהרה. כעבור רגע התחלפה הגאווה במבוכה. הנערה, שנשיותה פרחה בטרם עת, שאלה אותו בסוד, אם השניים האחרים נשואים. כאשר התברר לה שלא, ניגשה אל ידידו וללא כחל ושרק, הזמינה אותו לסעוד עמה ארוחת צהריים בבקתתה. לאחר שגלגל עיניו בחוריהן מרוב תדהמה, ולאחר רגע נוסף שבו התאושש מתדהמתו, הציע שגם הם, שותפיו למסע, יצטרפו. הנערה לא התבלבלה ובטון נשי פגוע, השיבה לו שעדיף שלא יבוא בכלל... לא נותר לו אלא להציע ללגום תה באווירה של פיוס, בעוד ילדי הכפר סובבים אותנו ביללות חתונה.
כתבה על נשות מרוקו בעת החדשה

מרוקו, נשים
ליד הבאר ניגשה אליו נערה יפה כבת 16 וביקשה ללחוש משהו על אוזנו... (צילום: תיקו מאיר)

סיפורי אהבה במדבר

המדבר עתיר פיתויים, ומשום כך גדוש בסיפורים. סיפורי אהבה ואכזבה, סיפורי בגידה ותשוקה. לזיז, נהגנו המתולתל ויפה-התואר, סיפר לנו כיצד פגש את עיישה, אשתו, ליד הבאר. לא היה צורך בהרבה. מבט אחד בעיניו והכול היה ברור. ההורמונים עבדו חיש מהר, ולאחר האירוע שאין ממנו דרך חזרה, נאלץ לשתף את הוריו בסיפורי מעלליו. אמו הקימה זעקות שבר ואף הכתה אותו מכות נמרצות, כאילו שהיא עצמה לא נהגה כך בנעוריה. אבל חלילה למשפחה לאבד את כבודה.

למחרת בבוקר אכפה את חמורה, וצעדה שמונה קילומטרים לבית הוריה של עיישה כדי לשוחח על דא ועל הא. אמה של עיישה פערה פיה בתדהמה כשראתה אותה, למרות ששמעה מעיישה את קורותיה. השיחה קלחה, הנשים טעמו מן התבשילים, החליפו מידע, מי התחתן ומי התגרש, מי התעשר ומי ירד מנכסיו. לקראת הסוף, כבדרך אגב, התעניינה אמו של לזיז בילדה היפה ששוטטה פעם מתחת לשולחנות, למרות שכזכור ידעה מה כבר עוללה אותה "ילדה". גם אמה של עיישה היטיבה לשחק את המשחק, ורק עם ערוב היום הסכימו היא ובעלה לקבל את ההצעה ה"ספונטאנית
".

מרוקו, פאס, נשים
הנשים נושאות בעול, תרתיי משמע (צילום: תיקו מאיר)

את מי אני אוהב יותר?

באחת הנסיעות הארוכות שאלו אותי המטיילים איזו עיר אני מעדיף במרוקו, ותמיד אני מוצא את עצמי מתלבט בין פאס למרקש.

בעיר פאס (Fes) אני אוהב את השילוב שבין הסגנון הקיירואני (תוניסאי), המייצג את הפראות הצפון-אפריקאית, לבין הסגנון האנדלוסי, המבטא את העידון הספרדי. ליבי הולך שבי אחרי הבזאר, המרגש בשילוב שבין סדר וארגון "יקיים" כמעט, לבין חושניות מרוקאית. כל ביקור בבזאר הוא ביקור אצל אנשים, אצל בעלי מקצוע - בכל פעם אני מבקר את עושי הגבינה, את מפטמי האפרוחים ובעיקר את הבורסקאים, מעבדי העורות - מלאכה ההולכת ונעלמת מן העולם. פאס היא גם שוק הצמר, שוק הצבעים, חרשי הנחושת והקדרים - סימפוניה של קולות וצבעים, חזרה במנהרת הזמן לעולם של פעם. פאס היא שמורה היסטורית של ימי הביניים, עם רבעים אוטרקיים, גילדות של אומנים והמוני אדם, הדרים בצפיפות ומתרוצצים ברחובותיה העקלקלים כנמלים עמלניות. פאס היא עיר תרבותית, בעלת מסורת דתית-ערבית, המושיטה יד אחת אל המזרח ויד שנייה אל אנדלוסיה שבספרד.

מרוקו, פאס, מעבדי העורות
מעבדי העורות של פאס - מלאכה ההולכת ונעלמת מן העולם (צילום: תיקו מאיר)

מרקש – העיר האדומה

מרקש (Marrakesh) לעומת זאת נקשרת אל הרי האטלס הגבוהים, מבצרם של הבֶּרְבֵּרִים, אל מדבר סהרה ואל אפריקה השחורה. היא נאת מדבר הניצבת בלב העימות שבין הרי האטלס לסהרה. כאן מתמזגים הצינה של ההרים ונשימתו החמה של המדבר.

מרקש מכונה כאמור "העיר האדומה", אדומה כצבע הטיט. עיר שדומה כאילו צמחה מתוך המדבר, שמאבניו היא בנויה. כל כולה מבנים אדמדמים. ניכרת במרקש ההשפעה ה
בֶּרְבֵּרִית וההשפעה האפריקאית - במוסיקה, בלבוש ובטיפוסים השונים. מרקש היא מוזיאון ארכיטקטוני נהדר של ימי הביניים, שנמשכו כאן עד המאה העשרים. התיירים הרבים נוהרים לכאן כדי לחזות בשכיות החמדה של העבר, בבוסתנים, בהיכלות הקבר ובארמונות. מרקש היא עיר תיאטרלית ודינאמית, הפועלת ופועמת ללא הפסקה. את הדרמה הגדולה שלה יוצרים הניגודים - מול הרחובות והכיכרות ההומים אדם ומול הפעילות התוססת בשווקים, בולטים השקט והשלווה שבחצרות הפנימיות ובגנים המטופחים, החבויים מאחורי חומות גבוהות.
בתי מלון במרקש
כתבה על העיר מרקש ושווקיה

מרוקו, השוק של מרקש
מרקש "העיר האדומה", כאילו צמחה מתוך המדבר שמאבניו היא בנויה (צילום: CC miguel angel ruiz)

לכתבה הקודמת בסדרה טיול למרוקו בזווית אישית – חלק א'

כתבות נוספות על מרוקו

חבל טנג'יר ורכס הרי הריף
טיול ג'יפים במרוקו
לישון בתוך ארמון - ריאדים במרוקו

גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין,  PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 






מספר צפיות: 5812
2547



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר