טיול במרוקו בזווית אישית:
המלצות של מדריך טיולים - חלק א'
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין

גברי הטוארג, הבדווים הכחולים של הסהרה, קיבלו אותנו בחמימות רבה. נשותיהם, רעולות למחצה, הציצו בנו בביישנות ונמלטו בצווחה בכל פעם שמישהו כיוון לעברן מצלמה. בעבר הלא רחוק הסתובבו רק הגברים בפנים רעולות. האנשים כחולי הגלימות השלימו ספקטרום של צבעים: סלעי גרניט אדמדמים, סלעי גיר בצבעי קרם, חול מדברי צהבהב והרבה ירוק.

אני מזמין אתכם לקרוא על מרוקו שלי – תצרף מרתק שנוצר בביקורים רבים, עם ובלי מטיילים, שיובא כאן בסדרה בת שתי כתבות.

גברי הטוארג, הבדווים הכחולים של הסהרה (צילום: CC Johra Ferrah)

יעדים בהם נבקר בכתבה זו ובכתבת ההמשך - טיול במרוקו בזווית אישית – חלק ב' -
מלון מומלץ בעיר קזבלנקה: מלון רדיסון בלו
בתי מלון מומלצים במרקש: מלון ריאד ארט פלייס מרקש | מלון הבוטיק ריאד סעאדי

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

טיול במרוקו הרחק מנתיב התיירים הכבוש

המצוק הגירני הצחיח נופל בתלילות אל גוש חיים ענק, המורכב מתשבץ של צבעי ירוק – נווה המדבר של איט מנסור (Ait Mansour). שילוב מנצח של גווני ירוק עז, הבוהקים בתוך החום-צהוב של המדבר.

הדרך לאיט-מנסור התחילה בעצם הרבה קודם. כמה שבועות טרם שנסענו, שוחחתי על מרוקו עם מוש, חבר יוצא קיבוץ, ג'ינג'י, שהתאהב כל כך במרוקו עד שנהגתי להתלוצץ עמו, שבגלגול הקודם היה מן הסתם מרוקאי. לא סתם מרוקאי של העיר הגדולה, אלא בֶּרְבֶּר בן ברבר, ששורשיו נעוצים בעומק אדמתה של צפון אפריקה מאות ואולי אלפי שנים לפני שהגיעו לכאן בני ערב. רציתי לשמוע על מקום מיוחד, הרחק מנתיבם הכבוש של המטיילים, משהו מן הדברים ששנינו אוהבים באמת. הוא חייך ופלט מילה אחת, מבלי לפרש: "איט מנסור".

לאחר עשרה ימים של טיול במרוקו הגענו לאיט-מנסור. עברו עלינו ימים נעימים ומרתקים – סיירנו באגמים הכחולים שבהרי האטלס הגבוה, במפלי המים, ברמות הנמוכות הנקראות מֶסֶטָה (Meseta), המכוסות במרבד צפוף וצבעוני של פרחים, שחינו בחופי הים החוליים של אגדיר, והגענו עד להרי האנטי-אטלס שבדרום-מערב המדינה. בלב הרכס נמצאת טפראות (Tafraoute), עיירה ברברית ציורית, שבתיה הוורדרדים נחבאים בצל גושי סלע ענקים, שדומה ועוד רגע יימחצו אותם על יושביהם.

ליד טפראות נמתח עמק אָמֵלְן השליו, ובו כפרים קטנים מוקפי עצי פרי מטופחים וגנים המושקים בתעלות. כפרים הדומים לכפרים הרריים רבים ברחבי העולם המתפתח, אך בהבדל אחד גדול – אלו כפרים ללא גברים! זהו עמק שכל תושביו הם נשים, ילדים וזקנים. הגברים בגיל העבודה נמצאים בקזבלנקה, ברבאט או במרסיי, ופעם בשנה הם שבים לכאן לחודש ימים ומביאים עמם פרנסה למשפחה, מתנות לילדים, נשיקה לבן שנולד בהיעדרם ומעט רומנטיקה, שמן הסתם תוביל לילד נוסף בשנה הבאה.
כתבה על ארץ הקניונים בדרומה של מרוקו

כפרים ללא גברים במרוקו, הנשים עמלות בבית ובשדה

כפרים ללא גברים, הנשים עמלות בבית ובשדה (צילום: כרמית וייס)

הרי מול-האטלס מזכירים את סיני

אני סבור שהרי האטלס הגבוה יפים יותר. לטעמי השלג מרהיב יותר מן המדבר. אך הרכס הגרניטי העתיק של הרי מול האטלס נוגע ללבי יותר. ברגע שראיתי את הבּוֹלְדֶרים העגולים הענקיים, שמשך אלפי שנים גולגלו ביד נעלמה מראשי ההרים, הבנתי למה מוש התכוון – הפסגות האדמדמות של הגרניט, הזכירו לי, כמו לו, את הימים היפים של סיני, כאשר הבולדרים הענקיים, המעיינות והבוסתנים של אזור ההר הגבוה שימשו לנו מפלט. תחושה חמימה של נוסטלגיה שטפה אותי פתאום. הזיות סנטה-קתרינה התאימו לנוף הפראי שמסביב.

לאחר שוטטות סקרנית בכפרים, יצאנו מהעמק, בדרך הררית ומשובשת המתפתלת מעל צוקים רמים, לצד נחלים זורמים ובתחתיתם של גאיות, הגענו אל איט-מנסור. זהו איננו נווה מדבר בסדר גודל של עין גדי, אלא משהו בסדר גודל אחר, קילומטרים רבים של דקלי תמר, בוסתנים קטנים של פרי הדר ונשירים, גני-ירק מטופחים בקפידה, ומספר משבצות זרועות חיטה. כל סנטימטר מעובד בסבלנות, באהבה. פיסה צפופה, רוחשת חיים, בלב המדבר.

כתבה על לינה בריאדים במרוקו

נווה המדבר של איט מנסור, מזכיר את הימים הטובים של סיני (צילום: CC Dan Lundberg)

קזבלנקה – מרכז העצבים של מרוקו

קזבלנקה (Casablanca) היא מרכז העצבים של מרוקו: יש בה רחובות סואנים, מרכזי קניות בעלי חזות צרפתית ושרשרת ארוכה של בתי קפה. האמת היא, שקיים פער עצום בין המוניטין שיצאו לעיר לבין מה שהיא יכולה להציע לתייר. אין בה אתרים היסטוריים, לא ארכיטקטורה מעניינת, ואפילו לא נופך של אקזוטיקה. שום דבר ממה שיכול לעניין את התייר.

המלך חסן השני החליט לעשות מעשה ולהגיש לעיר מתנת ענק ליום הולדתו ה-60. הוא בנה לחוף הים את מסגד המסגדים, היכל ההיכלות. למרות שלמוסלמי דרוש מטר מרובע שלם לתפילה, בשל תנועות הכריעה שהן חלק מהתפילה, יש בו מקום ל- 20,000 מתפללים ולעוד 80,000 במרפסות. מעל המבנה המפואר מזדקר המינרט (צריח המסגד) שלו, שבמקור נועד למואזין הקורא לתפילה ועם הזמן היה כלי לפאר בו את המסגד. המינרט הזה מתנשא לגובה של 175 מ', דבר שהופך את המסגד למבנה הדתי הגבוה בעולם. מן המינרט העצום נשלחת קרן לייזר למרחק של שלושים ק"מ, לכיוון מכה. זהו מבנה ענק. כאשר הלכנו לקראתו, לאורך חוף הים, הוא נראה קרוב, כמטחווי יד, בשל גודלו העצום.הלכנו לקראתו, הלכנו והתקרבנו, והמבנה נותר רחוק. גודלו, מפעים ככל שיהיה, מתגמד נוכח יופיו העצום. עיטורי המסגד הם שיר הלל לאומנות האנדלוסית. זהו אחד המבנים המופלאים עלי אדמות.

למעט המסגד, קסמה של קזבלנקה טמון באווירתה הקוסמופוליטית. כאן, מול בתי הקפה המפוארים, לאורך הטיילת, בכיכרות הגדולות, וכאמור, בבתי הקפה, הרגשנו ביתר-שאת - אנחנו במרוקו. זוהי ארץ ערבית השונה מארצות ערביות אחרות מבחינה תרבותית ופוליטית, וכן ביחסה לישראל. זוהי ארץ שאף פעם לא הייתה עוינת. ישראלים המשוטטים ברחוב נשאלים לפעמים "מאין אתם?". "מפריז" עונה אחד, "מספרד" עונה חברו, ולאחר חילופי משפטים נפרד מהם השואל בברכת "בוקר טוב" בעברית צחה... אפשר אולי להסביר את היחס האמביוולנטי של מרוקו לישראל, על רקע הידידות המסורתית של בית המלוכה עם היהודים, אולי על רקע האמביציות הפוליטיות של המלך חסן השני להוביל את מהלך השלום.

המגרב, "צפון-אפריקה" בפי הערבים, רחוק גיאוגרפית מארצות ה"משרק", המזרח-התיכון, ובנוסף לכך, רחוק מהם מבחינה היסטורית, אתנית ובמיוחד מנטאלית. הרעיון לטייל בארץ ערבית עורר בי מזמן התלהבות השמורה בדרך כלל לבלתי אפשרי. לראות ערבים לא כפועלים ולא כאויבים, גם לא כבעיה, אלא כציבור גדול של אנשים – בני אדם טובים ורעים, רחבי-לב וחמדנים, עם אהבות ושנאות, עם יתרונות וחולשות.

המסגד של קזבלנקה מתנת המלך חסן השני, המבנה הדתי הגבוה בעולם (צילום: CC Nouaman Bentaj)

מלון מומלץ בקזבלנקה

מלון רדיסון בלו (Radisson Blu Hotel Casablanca City Center) – מלון 5 כוכבים הממוקם במרכז קזבלנקה וכולל מסעדה, בר, בריכת שחייה חיצונית, מרכז כושר, חניה חינם ואינטרנט אלחוטי חינם. במלון דלפק קבלה שפועל 24 שעות ביממה, ארוחת בוקר קונטיננטלית ושירות הסעות מ/אל נמל התעופה. החדרים והסוויטות ממוזגים ומעוצבים בסגנון מודרני ויש בהם שולחן עבודה, מיני בר, כספת, טלוויזיה עם מסך שטוח וחדר רחצה פרטי עם מקלחת.
מקומות לינה נוספים בקזבלנקה

מלון רדיסון בלו – 5 כוכבים במרכז קזבלנקה

סיפורם של אנשי מרוקו

על נופיה של מרוקו נכתבו שירי הלל, אך הסיפור האמיתי של הטיול בה הוא סיפורם של האנשים. חמים, חושניים, צעקנים, מנומסים ומעל לכל – צבעוניים. ערבים ובֶּרְבֶּרים. קשה להגדיר מהם "בֶּרְבֶּרים". קל יותר להגדיר אותם על דרך השלילה. הם אינם ערבים. מעבר לגורם משותף זה, מדובר בשלוש קבוצות הטרוגניות, הנחלקות לשש מאות שבטים, השונים זה מזה באזורי המחיה, בתרבות החומרית, בשפה ובפולקלור. הברברים אינם עשויים מיקשה אחת. יש מעט מן המשותף בין יושבי הריף לנוודי הסהרה. האוכלוסיות השונות מציגות כלפי חוץ חזות אחידה ומלוכדת, אך בשיחה מעמיקה יותר, ניתן לזהות אצלם תחושה של קיפוח, המהולה בגאווה על מוצאם. הברברים מפוזרים על פני כל שטחה של מרוקו, בהרים ובעמקים, בכפרים, ואפילו בערים. במקומות רבים קיימת השפעה הדדית של האוכלוסיות, מה שהופך את הסיור במרוקו למורכב ומרתק עוד יותר.

מרוקו היא עדיין מלוכה, במלוא מובן המילה.המלך המרוקאי הוא מאחרוני המלכים האמיתיים שנותרו בעולם. לא מדובר כאן במלך סמלי, כדוגמת מלכי אנגליה או דנמרק, אלא במלך, שמעבר למנעמי החצר וגינוני הטקס, נהנה מסמכויות ומעוצמות בלתי מוגבלות. דיוקנו מופיע בכל חדר מלון ובכל תחנת אוטובוס, על גבי פסגות הגבעות החשופות, על קירות החנויות והמשרדים, על שטרות הכסף והמטבעות ובכל תוכנית טלוויזיה. הוא העין הגדולה הצופה בכל אחד מכל מקום. הוא המצביא הראשי, השופט העליון, הצדק המוחלט והאחרון, הוא אמיר המאמינים והוא הארץ והמולדת. מעשיו במישור המיתולוגי, ומחדליו אינם מוסברים.

כתבה על נשות מרוקו בעת החדשה

לאט לאט... אתם עושים לי אבק... (צילום: תיקו מאיר)

מלכי מרוקו – אומני ההליכה על הסף

כמו בכל סקירה נוסטלגית, גם אני מוצא את עצמי נסחף בשטף המליצה ומזכיר לעצמי כי גם חסן השני, אביו של המלך הנוכחי – מוחמד השישי, וגם אביו – מוחמד החמישי, לא היו צדיקים, ומעשיהם מילאו מקום מאד לא מכובד לפי השקפתי, בדו"חות "אמנסטי". ובכל זאת, מוחמד החמישי היה ראש שבט קדמון ואבא סמלי, מנהיג ברברי ושייח' בדואי, ששורשי משפחתו מגיעים עד לנביא מוחמד עצמו. מצד אחד, טיפוס של הארון אל רשיד מ"אלף לילה ולילה", ומצד שני למד משפטים בסורבון ושיחק טניס. באישיותו ובמסריו הפנים את הרוח המרוקאית האמיתית.

המלך המרוקאי הינו אמן ההליכה על הסף. חסן השני היטיב לפסוח על שתי הסעיפים – גם לקרוא להחזרת ירושלים לחיק האסלאם, וגם לקבל את ישראל לליגה הערבית; גם לכנס ועידות פסגה עתירות לאווים וגם לתווך בהסכמי שלום, גם להלל את גבורתו של סאדאם חוסיין וגם לתמוך במדינות הקואליציה – מלא סתירות ועשיר בניואנסים, כמרוקו עצמה. בכל מקום, על הגבעות החשופות ועל קירות המסגדים, מתנוססת סיסמא המכריזה שוב ושוב על "השילוש הקדוש": האל, המולדת והמלך.

לא צריך בייביסיטר (צילום: תיקו מאיר)

טיול בעקבות יהדות מרוקו

מקום חשוב בטיול במרוקו תופסת יהדות מרוקו. מדובר בקהילה בעלת מורשת מפוארת, עם חיי יצירה רבי-שנים, שתרמה תרומה מכרעת להתפתחות השפה העברית. ידועים בה שמות כמו אבן חיוג, אלפסי ובן לברנט. במקום חיה קהילה בת 350,000 איש, שעזבה למגינת לבם של שכניהם.

יהודים כבר (כמעט) שאינם נולדים יותר במרוקו. ההיסטוריה היהודית כאן תמה. אלפי שנים הם הניעו את גלגלי המסחר, בנו ויצרו, בכו ושרו. היום ממשיכים כאן החיים בלעדיהם. ישובים קטנים בהרי האטלס, שהיו כולם יהודיים, קרסו, ונותרו מהם רק שרידי קירות ועיי זיכרונות, על רקע הרים נישאים וכתמים ירוקים. במקומות רבים ה"מלאח" (ה"גטו") קיים, אך תושביו הנוכחיים אינם יודעים דבר על אלו שעזבו לפני כיובל. המעטים שנותרו כאן, נוכחותם חסרת משמעות תרבותית. הם שולחים את הילדים ללמוד בחו"ל, ונשארים לשמור על בתי הקברות ובתי הכנסת. עולם הולך ונעלם.
כתבה על אוכל במרוקו

בית הכנסת בשכונת היהודים של מרקש, כבר לא נותרו כאן הרבה יהודים (צילום: כרמית וייס)

טיול שורשים במרוקו

יצאנו למרוקו גם כדי להתחקות אחר קורות היהודים, שהגיעו למגרב לפני כולם. הרבה לפני הרומאים והביזנטים, ודאי שלפני הערבים. היהודים הגיעו למרוקו בעקבות הפניקים. הם קיבלו תגבורת רוחנית מרשימה עם הגעתם של מגורשי ספרד, נאבקו בהם, עד שיד האחרונים הייתה על העליונה, סבלו מפוגרומים לפרקים, אך גם תפסו עמדות-כוח פוליטיות וכלכליות. המשבר הרוחני שמדובר בו רבות, לא החל עם עלייתם ארצה, אלא קודם לכן. המסגרת המשפחתית והקהילתית התרופפה עם הגעתם של הצרפתים והמודרניזציה שהביאו עמם. התרבות המעודנת החדשה אפשרה לעזוב את הדת מבלי לצאת לשמד, מה שהוביל אצל חלקם להשכלה ולפלורליזם, ואצל אחרים למשבר ולאובדן דרך.

יוצאי מרוקו מתרפקים לעתים על העבר, כדרכם של מהגרים וכדרכם של זיכרונות, שהם צובעים בוורוד חיים שבמקומות רבים היו אפורים. רבים מהם נוסעים למרוקו כדי לחזור ולחפש את שורשיהם, שהם בעצם גם שורשינו. שרידים לקהילות יהודיות שהיו במקום מוצאים במרוקו גם בעיירות הנידחות ביותר. מבקרים רבים שבים ומתארים מחזה החוזר על עצמו – המקומיים מקבלים את המבקר בסבר פנים יפות, מוליכים אותו לבית הוריו, הוא נרגש ולעתים פורץ בבכי, שלפעמים מדביק גם אותם.

טאג'ין עוף בזיתים, השורשים של מרוקו (צילום: כרמית וייס)

לכתבת ההמשך טיול במרוקו בזווית אישית – חלק ב'

מידע נוסף

השכרת רכב במרוקו
אפשרויות לינה במרקש
אפשרויות לינה נוספות במרוקו

כתבות נוספות על מרוקו

טיול למרקש ושווקיה
טיול ג'יפים במרוקו
ארץ הקניונים בדרומה של מרוקו
פולקלור ואמנויות עממיות במרוקו

אודות הכותב

ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין

לקריאת כתבות נוספות של גילי