חבל טנג'יר ורכס הרי הריף

חבל טנג'יר ורכס הרי הריף –
ירוק וכחול בצפון מרוקו
מאת: טל לוי


צפון מרוקו וקרן אפריקה שבצפון-מערב היבשת, היכן שהים התיכון פוגש במימי האוקיינוס האטלנטי, במקום שבו הרקולס ואטלס עמדו אז ב"קצה העולם", אזור בו חשקו מעצמות וממלכות קדומות יותר מכל – הפתח לעולם הגדול. גלים של השפעות תרבותיות לאורך ההיסטוריה כולה, הסכמים וכובשים, שפות ומאכלים, אמנות ואדריכלות, גוונים וצלילים ועושר רב של השכלה ומדע, החל מהעת העתיקה ועד זמננו אנו.


בכתבה נצא לטייל בין דפי ההיסטוריה, דרך נופי קדומים טובלים בירוק, לצפון ממלכת מרוקו: "אל מגרב אל אקצה" (המערב שבקצה העולם), ובפרט – אל חבל טנג'יר ורכס הרי הריף.

1 / 7
2 / 7
3 / 7
4 / 7
5 / 7
6 / 7
7 / 7

העיר הכחולה שפשאוון  (צילום: martina abba)
העיר תטואן  (צילום: Yassine Abbadi)
העיר הכחולה שפשאוון  (צילום: Robert Brands)
העיר מקנס  (צילום: Anne Scott Turner)
העיר הכחולה שפשאוון  (צילום: Anthony Tong Lee)
העיר מקנס  (צילום: jose vicente)
העיר הכחולה שפשאוון  (צילום: Robert Brands)

ברוכים הבאים למרוקו – נוחתים בנמל אבן בטוטה

שדה התעופה האינטימי והנעים בעיר טנג'יר (Tangier) שבצפון מרוקו מקבל אותנו בקלות, יחסית לשדות התעופה העמוסים לעייפה של קזבלנקה ושל מרקש. שוטרי ביקורת הגבולות מזהים מיד את ארץ המוצא שלנו ומברכים בחיוך ל"שלום עליכם" ו"ברוכים הבאים", בעברית מחממת את הלב. מאחר שמדובר בשדה תעופה קטן – תהליך החתמת הדרכונים מהיר, ובתוך שעה ורבע כבר אפשר להיות מחוץ לטרמינל, בידיו האמונות של המדריך המקומי. שדה התעופה של העיר טנג'יר (סימונו TNG) נקרא על שם אבן בטוטה, או בשמו המלא: אבו עבדאללה מוחמד אבן בטוטה. בטוטה נוסע חשוב בעולם הערבי, ו- 24 שנות נדודיו, בהן חצה יבשות וימים, ביקר בחצרות חאנים וסולטאנים, הגיע לסין ולהודו, עשה את מצוות החאג' – עלה למכה (מספר פעמים) – מתועדות בפרוטרוט בכתביו. הוא יצא למסעותיו בעולם הערבי מטנג'יר – עיר הולדתו – בהיותו בן 21, וחלף בדרכו על פני מדבריות, רכסי הרים עצומים וימים שלא נודעו למערב.

את המסע שלנו בצפון מרוקו אנו מתחילים ממש באותה נקודה, מלאים בהשראה. ברוכים הבאים,
"מרחבא"!
כתבה על מרקש ושווקיה


יעדים המוזכרים בכתבה בחבל טנג'יר וצפון מרוקו
לחיצה בפינה העליונה תפתח את המפה

קורסים מקוונים




הרקולס במרוקו – מיצר גיברלטר וכף ספרטל

ריח ים ממלא את האוויר, עם הנסיעה בדרך המתפתלת בין עצים מחטניים ווילות הצופות לנופים ים תיכוניים, עם פראות מעט שונה. התמונה המתגלה בהמשך מסבירה את מקור הריח – האוקיינוס האטלנטי מתגלה במלוא הדרו וביופי מפרציו, חופיו הארוכים והמרחב הבלתי נגמר. עם הירידה סמוך לקו המים, מגיעים למקום המכונה מערות הרקולס (Caves of Hercules). לפי המיתולוגיה היוונית, הרקולס קולל ובהתקפת טירוף זרק את שלושת בניו לאש. כאשר הבין את מעשיו, התייעץ בייאושו עם האורקל של דלפי וקיבל על עצמו לבצע 12 משימות, קשות עד מאוד. משימתו העשירית, הייתה להביא עדר בקר השמור היטב על ידי מפלצות, שנמצא בקצה עולם – "היכן שהאוקיינוס מקיף את הארץ כולה". באמצעות שני עמודים שהציב בשני צדי המיצר, לוכד הרקולס את העדר, ובמערה שבמקום הוא אוגר כוחות למסע חזרה, להשלמת המשימה.

במערכת מערות הרקולס ניתן לזהות סימני חציבה בסלע – עדות לשיטה שבה נחצבו בעבר עמודים לבניין ערי החוף. החומר ליצירת העמודים – גלגלים של אבן שהונחו אחד על השני וכוסו בטייח וצבע, לכדי עמוד נאה. המערה נמצאת בכף ספרטל (
Cape Spartel), החולשת על מפגש הים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי. בעבר האזור נחשב ל"קצה העולם" – המקום הרחוק ביותר שניתן להגיע אליו כשנוסעים מערבה.

משני עברי המיצר, לימים שמו גיברלטר, ישנם שני מצוקים הנקראים "עמודי הרקולס", כאן אולי תופתעו הקוראים על הקשר בין המטבע האמריקני, הדולר, שסימנו הוא $ לנושא. לפי הסיפור, שני הקווים מסמלים את עמודי הרקולס ואילו ה-
S היא הנחש, אותו המית הגיבור שלנו והוא עוד תינוק בעריסה. הסוחרים הספרדים שהגיעו מערבה לאמריקה, השתמשו בסימן זה למטבע בו סחרו מעבר לנקודה המערבית ביותר - עמודי הרקולס.

טנג'יר, מרוקו טנג'יר, מרוקו
מערות הרקולס, איך הגיע לכאן המיתולוגיה היוונית? (צילום: CC Diego Delso, Ramón Cutanda López)

פוליטיקה ושבלולים בטנג'יר

מעט אחרי הכרזת עצמאותה של מרוקו, ב- 1956, מצא עצמו חבל טנג'יר במיקום גיאוגרפי נחשק, בין אירופה לאפריקה, בין מזרח למערב, בין ערב למערב, ובעל שליטה על המיצר המחבר את הים התיכון לאוקיינוס. בעת המודרנית, הפכה טנג'יר למקום מפגש למדינאים ולוועידות בין לאומיות. כך, לצד הזוהר שזה הביא עמו, נוצרה לה גם "עיר מרגלים", שרחשה מתחת לפני השטח, באנשי ביון, עסקנים, פוליטיקאים חורשי מזימות, וגם - לא מעט נערות שהתדרדרו למעגל הזנות. השנים שחלפו עשו טוב לעיר – יחד עם ניקיון הרחובות והתנופה אל עבר העתיד (מגמה שמונהגת במרוקו כולה), הופכים רחובותיה הציוריים של טנג'יר – הבנויים על מורדות ההר אל עבר האוקיינוס – ליפים ונעימים, בעלי גוון רומנטי ורך, במיוחד לעת ערב.

מומלץ לצאת לסיור על החומות, ומהן להתחיל לשוטט בכיוון כללי כלפי מטה, דרך סמטאות צרות וחנויות קסומות, אל הנמל. בהגיעכם לקו המים, תפגשו ברצועת החוף המודרנית, ובמסעדות המקומיות. אחד התענוגות באוכל המקומי הוא דגי הים הטריים, המטוגנים במחבת או צלויים על האש. מאכל מאפיין נוסף הוא תבשיל הטאג'ין, בו דג אפוי ברוטב משך שעות רבות, מלווה בירקות. חוויה קולינרית שונה ומיוחדת, שניתן לפגוש ברחוב, היא דוכני השבלולים (כן, שבלולים!). אוהבי המעדן יכולים לעמוד זמן רב עם חיוך על הפנים וקיסם עץ, השולה את היצורים הרכים מתוך הקונכייה הרותחת – היישר אל הפה המצפה.

בתי מלון בעיר טנג'יר

טנג'יר, מרוקו
נשים מוכרות את מרכולתן בפינת רחוב, טנג'יר , (צילום: CC Bob Tilden)

כשהירוק הופך לחום ושוב לירוק – רכס הרי הריף

הדרך היוצאת מטנג'יר לכיוון מזרח, מובילה אל סאוטה (Ceuta) – מעין מובלעת ספרדית במרוקו, ואל העיר תטואן (Tetuán). לכאן, זאת לפי ספרו של מקס בן שטרית, "פיראטים שומרי מצוות", הביאו מגורשי ספרד, שהגיעו מאזור אנדלוסיה בדרום ספרד, את עושרם התרבותי. מכאן גם יצאו יחדיו פיראטים יהודים שומרי מצוות וחבריהם המוסלמים, לנקום ולפשוט על הספינות הספרדיות שחלפו סמוך לחופי צפון אפריקה.

ממשיכים לטפס עם הדרך העולה לרכס הרי הריף (
Le Rif), בכביש שמספרו N2, לכיוון העיר שפשאוון (Chefchaouen). הכביש חולף על פני עמקים פוריים ושפעת ירוק ומים, אך אם לרגע נעצור ונביט היטב – נגלה שהשדות הירוקים הם למעשה שדות קנאביס (Cannabis) – הצמח ממנו מפיקים את החשיש המרוקני המפורסם. תושבי המקום מכירים רק דרך אחת להתפרנס, והיא – גידול של צמח הקנאביס. את היבול הם נושאים על גבי פרדות או על הגב שלהם עצמם, אלומות אלומות, אל חוות ייצור החשיש החשאיות שבין ההרים. בתהליך הייצור הופכים את התפרחת העשירה בשמן לכדי עיסה חומה שחורה, המכונה "חשיש". מחירי החשיש נגזרים מכמות הידיים שהחומר עובר עד ללקוח הקצה, ולמרחק ממרכזי הייצור.

חשוב לציין כי החזקה ושימוש בסמים, כולל חשיש, אסורים במרוקו בהחלט, אך החוויה להצטלם בשדה מריחואנה – שווה וחוקית ביותר.

בתי מלון בעיר שפשאוון

מריחואנה, טנג'יר, מרוקו
מותר רק להצטלם... שדות קנאביס בהרי הריף , (צילום: טל לוי)




כחול זה לא רק צבע – שפשאוון הכחולה

עם הטיפוס אל מרומי רכס הריף, מתגלים לנו מצוקים נישאים בגווני אפור ולבן, וביניהם עולה "העיר הכחולה" –שפשאוון – שפירוש שמה בשפה המקומית הוא : "קרני העז" (על שם המצוקים המקיפים אותה, הדומים בצורתם לקרניים של עז). במאה ה- 15 הוקמה על ראש ההר מצודה, במיקום החולש על הסביבה כולה, למניעת חדירתם של הפורטוגזים מאזור הים אל תוך הארץ.

"גן העדן שבהרים" – מכונה העיר, אם בשל מיקומה והנופים סביב, אם בשל שפעת המים לאורך כל השנה, ואם בשל האווירה וריח החשיש הנישא באוויר ("ריח אל ג'מיל" – בפי המקומיים). יש הטוענים כי צבעם הכחול של בתי העיר הוא עדות להתיישבות של מהגרים במאה ה- 18, אשר למדו וחקרו את תורת הקבלה, ולכן צבעו את עירם בגוון המאפיין את הקבלה – כחול קובלט.

מומלץ לטפס בכביש הראשי של העיירה, לנקודה העליונה בה נובע המעיין (ראס אל מיי) המעניק מים חיים לעיר כולה, ומכאן להתחיל בסיורכם, בינות למוכרי המזכרות, אל הכיכר המרכזית. כאן מומלץ לעצור לרגע, להזמין כוס תה או דבר מאכל, לקחת את הזמן ולספוג את האווירה. לאוהבי מסלולי ההליכה מומלץ לצאת לטרק של
שפשאוון. המלצתי היא להגיע לעיר ערב קודם לכן, ולצאת יחד עם מדריך מקומי לטרק בן יום אחד או יומיים עם לינה בבקתה בהרים. מראות הרי הריף והטבע הפראי ילוו אתכם, יחד עם הכנסת האורחים האדיבה של תושבי ההרים, עוד ימים רבים.

שפשאוון, מרוקו
גן העדן של הרי הריף, העיר הכחולה שפשאוון (צילום: CC Just Booked A Trip)

אל מעבר להרים – הערים רבאט, מקנס ופס

לאחר ביקור בחבל טנג'יר והרי הריף, אפשר להמשיך דרומה, על כביש מספר N13, עד לעיירה ואזן (Ouzzane). המקום מוכר ליוצאי מרוקו (ולא רק...) כעיירה הסמוכה לכפר אסג'ן (Asjenn), בו קבור רבי עמרם בן דיוואן, שליח שהגיע מארץ ישראל ונשאר לפעול לטובת הקהילה. קברו הפך למוקד עלייה לרגל, מהחשובים במרוקו כולה, והעיירה ואזן הפכה למקום לינה אידיאלי לעולים לקבר.

מוואזן ניתן לצאת בקלות לאחת משלושת הערים הגדולות:
עיר הבירה רבאט (Rabat), העיר מקנס (Meknes), שהיא הקרובה ביותר, או העיר הרוחנית פס (Fes). ביקור בכל אחת מהן מצריך כתבה בפני עצמה.

מקנס, מרוקו
העיר העתיקה של מקנס, המשך הטיול מחבל טנג'יר (צילום: CC Jorge Cancela)

חבל טנג'יר ואזור צפון-מערב מרוקו, יפה ומזמין בכל עונה. בחורף – עם ריח הגשם בהרים והעננים העוטפים את המצוקים, בעת האביב – כאשר הפריחה בשיאה, ובקיץ עם הימים הארוכים על המרפסת, אל מול נופי המרחבים הירוקים תכולים. התושבים בערי החוף ובהרים מסבירי פנים לכולם, האוכל טרי וטעים עד מאוד, והמוסיקה המתנגנת – צלילי "לוטאר" (Lotar) או "סינטיר" (Sintir) מושכת את המאזין להקשיב לה שעות רבות. כך ניתן לשכוח מהעולם ולצלול היישר אל תוך צלילי כלי המיתר, הנעימים כל כך לאוזן.

התושבים הברברים בכפרים הנידחים שבדרך, מכניסי אורחים ומסבירי פנים. הם מקבלים את המטיילים בחיוך מתוק, כמו התה המקומי, כאן בגן העדן שעל ההר ולחופי הים, בואך המיצר והפתח לעולם הגדול.

מידע נוסף

כתבות נוספות



טל לוי, מדריך טיולים אודות הכותב
טל לוימדריך ומנכ"ל בחברת DOUBLE COMPASS – המתמחה בטיולים לקבוצות סגורות וטיולי תמריץ אינסנטיב. את מרוקו חרש כתרמילאי והוביל אין ספור פרויקטים וטיולים בארץ המאגרב, היא מרוקו.
ליצירת קשר עם טל tal-l@double-compass.com







מספר צפיות: 1324
1072



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר