www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיול תרמילאים משפחתי בסין - חלק א'
כתבה וצילמה: שרון שגיא-ברג 


שלושה חודשים לפני הטיול אני מתיישבת על האינטרנט ומתחילה לנסות וללמוד את הארץ הענקית שלפנינו. הילדים כבר גדולים (שחר - 14, ירדן - 15 ,עודד - 20) וזה הזמן לצאת ל"טיול תרמילאים" משפחתי. דרך חוויות של מטיילים אחרים אני מתחילה לחיות את סין, אט אט אני מגבשת מסלול שמשלב את השטח עם הפינוק. שלב אחר שלב אני סוגרת את הפרטים הקטנים: בתי מלון, טיסות, מדריך סיני, אתרים לביקור.


חודש וחצי לפני הטיול אנחנו ניגשים לקבל את החיסונים הדרושים, ומבינים שנגד קדחת המוח היפנית ומלריה (שתי מכות המאפיינות את חבל יוּננָּאן), נאלץ להתמודד עם תרסיס נגד יתושים. הידיעה לא מרגיעה במיוחד ואני מתחילה לתהות, האם זו החלטה נכונה לצאת עם הילדים דווקא לסין. התיק עם התרופות יכול לשמש כבית מרקחת שלם ועכשיו נדמה לי שאני מוכנה לכל. 
 

אשה מקומית בלונגשן, אנחנו מתמוטטים בעלייה והן צועדות במרץ
 


המזרח הרחוק




 
אוקטובר 2008 - בדרך לסין
צהריים ואנחנו בדרך לתחנת לו וו (Lo Wu), תחנת מעבר הגבול בין הונג קונג לסין. ממנה נגיע לשנז'ן (Shenzhen ) שבסין. עם הירידה במדרגות הנעות אנחנו עוברים במהירות האור לאזור אחר של כדור הארץ. השוטר אליו אני פונה בשאלה מביט בי ואינו משיב או מגיב, השלטים בסינית והשירותים הם שירותי חור מסריחים –ברוכים הבאים לסין!
 
יאנגשו (yangshou)
עכשיו כשאנחנו כאן, מוקפים בדוברי סינית, אני מבינה כמה טוב שעשיתי את כל ההזמנות עוד מהארץ. לפחות כך הלם "הנחיתה" פחות חזק. היום נוסעים לגשר yulong ולכפרים Baisha, Chaoyang  ו– Yima.
הנסיעה היא חוויה. נראה שאין בסין כל כללי זהירות או כללי נהיגה אחרים. אוטובוס עוקף אותנו ואת המשאית שלפנינו בפראות ומתעלם מהרכבים שמגיעים מולו, אחריו יוצא אוטובוס נוסף לעקיפה כשהוא דוחק ריקשות ואופנועים לשוליים. בבאישה (Baisha) אנחנו שוכרים אופניים ומדוושים בין שדות אורז ואיכרים עם אסל ודליים ענקיים. נשים סוחבות חבילות כבדות על מוט, מפעם לפעם מזדקף בשדה ראש עם כובע קש בצורת חרוט, ילדים קטנים מנופפים לנו לשלום, תאו מים ולצדו איכר מקומט, נשים זקנות שגובהן מטר בלבד- כפופות, קמוטות. קשה לעכל.
 
אם לתאר את הכפר הסיני הטיפוסי לאזור, הרי שניתן לומר שחציו בתי בוץ חומים בהירים, עם גגות רעפים מטים ליפול – זה החצי הציורי יותר- מוזנח אבל מעיד על עבר, בו הקפידו על מרזבים מעוטרים עם דמויות דרקונים וגגות עם סיומת פגודה. חציו השני של כל כפר מאופיין בבנייה חדשה וסרת טעם- בתי בטון אחידים, מצופים אבן אדומה, מרובעים וחסרי השראה או גימור.
 
אנחנו לוקחים אוטובוס ציבורי לכפר yongdi. רק יום אחד בסין אבל הלו"ז גדוש כל כך והחוויות ממלאות עד שנראה כאילו אנחנו כאן כבר שנים. הישיבה באוטובוס מופלאה- עוד סיני, ועוד סיני ועוד... כל סיני שעובר על הכביש מועלה למיניבוס, שרפרפים נשלפים דרך פלא מתחת לכיסאות ומוצבים במעבר, אנשים מתיישבים ליד הנהג וצמוד לתיבת ההילוכים- כולם צוחקים, מדברים. משהו מאוד נינוח באוויר. אני מתפעלת אבל הילדים מזועזעים מהצפיפות והריח. כך חולפת שעה. אנחנו מטפסים בנוף הרים מקסים ושוב יורדים והנה נהר לי (Li) הרחב.
 
"צריכים לשירותים ?" המדריכה ששכרנו למשך היום מציעה שניגש כאן כי "נקי". הילדים הולכים אחריה בשביל עפר אל תוככי הכפר וחוזרים המומים - שירותי חור, עם פתח כה נמוך, שבכדי להיכנס אליו יש להתקפל לגודל של קרמבו, והחור מלא תולעים ובפתח דלי עם מים כדי לשפוך ולנקות - נפלאות שירותי הכפר.
 
יאנגשו, מוקפים סינים
 
 
חוויות בכדור פורח
ביום המחרת בחמש וחצי השכמה ובשש אנחנו עומדים רועדים בשדה גדול. שני בלוני ענק פרושים על הקרקע בשלבי ניפוח בשעה שהחושך מתחיל להתפזר.
שש ורבע- חמישתנו, עוד גבר וה"טייס" נדחסים לסל פצפון, בגודל מטר וחצי על מטר ובעומק של מטר ועשרים. הטייס פותח את המבערים ושתי להבות גז אדירות פורצות מעלה ומלהיטות את ראשינו שמצויים 20 ס"מ תחתן- חום אימים. הבלון ממריא בשאגת להבה לשמיים הכהים. בדקות הראשונות קשה לי להתרגש מהגובה כיון שלהט האש מקרזל את שערי ורעש הלהבה מבהיל למדי.
 
הבלון ממשיך לטפס - כשהלהבה שקטה וקטנה נשמע השקט- ציוץ ציפורים רחוקות (שכמעט ולא נשמע במשך היום), קרקור תרנגולים משכימי קום ונוף הרים ירוק. מלמעלה נראה נהר לי מתפתל בין חלקות ירוקות, צהובות וחומות. שטחים זעירים מטופחים בחן וביניהם כפרי בוץ עם גגות אפורים.
בינתיים מתפזרים ערפילי הבוקר,בשמיים עוד שלושה בלונים פורחים ושערות ראשי כבר קיבלו פרמננט מושלם מרוב חום. הטייס שלנו שולח יד, סוגר בלון גז ופותח את השני, כמעט כמו במטבח רק עם תחושה פחות בטוחה. הכדור עולה ויורד, עובר בין ההרים ומעליהם ומכוון חזרה.
 
הירידה לצד צלע אחד ההרים חלקה ונעימה, אך לפתע תקלה - הכדור נצמד לצלע ההר, הצמחייה והצוק התלול מתקרבים במהירות, עוד כעשרה מטר ו... אני קפואה מאימה מול הסוף הקרב. על האדמה מתבוננים בנו באימה אנשי הצוות האחראים לנחיתה. צעקות רמות נשמעות במכשיר הקשר והטייס מגיב סוף סוף, מושך בחוטים ומגביר להבה. הלב שלי עובר את המהירות המותרת בשעה, כשהבלון מצליח להמריא ולהתרחק מההר. כעבור כמה רגעים אנחנו נוחתים הישר לשדה אורז, מפספסים רק במעט כמה עצים ועמוד חשמל. יצאנו בשלום.
 
כדי להתאושש אנחנו מתיישבים לאכול ארוחת בוקר במלון פאר בעיירה. אנחנו נראים מוזנחים ועייפים, לא מתאימים לאנשים המטופחים שישובים לצדנו, אבל זה לא מפריע לנו להתנפל באושר על ארוחה עם סימנים מערביים - לחמניות ומיץ תפוזים. 
 
בעשר אוסף אותנו Joe, המדריך שלנו ליומיים הבאים. היום נוסעים דרך בקעת הירח למערת נטיפים מפורסמת ששמה מערת הכסף. המערה מרהיבה ביופייה אבל נראה שלסינים אין כוונה לשמור עליה- המערה לוהטת מחום, מוארת בחוזקה ועמוסה במטיילים הנוגעים בכל זקיף.
בצהריים, כשאנחנו יוצאים מיוזעים, נדמה שהיום התחיל לפני שעות רבות. את ארוחת הצהרים אנחנו אוכלים על מרפסת הצופה אל המים, בסוכה מלוכלכת בכפר Rongshujiao . גם הפעם האוכל מפתיע לטובה אם מתעלמים מהסיכויים לחטוף מחלה זיהומית כלשהי ואנחנו מרוצים מהיכולת לאכול במקלות ללא כל בעיה.
יאנגשו - חלקות ירוקות וצוקים תלולים





 
אזור לונג-ג'י והעיירה לונגשן (Longshen)
מרחק שלוש שעות נסיעה מגווילין (Guillin) אנחנו נכנסים לאזור הררי. נופי שוויץ מנומרים בעצי אורן וברוש, בתי עץ גדולים ופלגי מים זורמים. פיתול ועוד פיתול, והנה מגרש החנייה של הכפר Pingan. כאן הרכב נשאר ואנחנו עולים.
 
שתי נשים דקיקות משחילות את המזוודה על מוט במבוק ונושאות אותה בקלילות. חום של 30 מעלות ושמונים אחוזי לחות. אנחנו מתמוטטים בעלייה והן צועדות במרץ.
באמצע העלייה אני עוצרת את כולם לטקס הקבוע - התמרחות בחומר דוחה יתושים וריסוס של הבגדים- כולם עומדים בשורה, עיניים עצומות, מקבלים ריסוס, מסתובבים ומקבלים עוד מטח ריסוס - מכנסיים וחולצה, פנים ועורף. עכשיו אי אפשר לנשום מרוב סרחון. לא לקחנו כדורים נגד מלריה והיתושים כאן נראים רציניים בכוונותיהם אז אין ברירה.
 
בקצה העלייה בית עץ טיפוסי. כשהזמנתי את המקום מהארץ חשבתי שתהיה חוויה אותנטית קסומה, אבל עכשיו ברור לי שאין סיכוי שאסכים לישון בחדר בלי מזגן (נגד היתושים) ועם שירותי חור משותפים לכל דיירי הבניין. דורון, מיואש ועצבני מתיישב על השביל : "ירדתם מהפסים", הוא אומר וכבר יודע שאי אפשר לעמוד מול הטירוף – אנחנו נישן במלון.
במלון הקטן - Countryside café no. 2  - אנחנו מקבלים תמורת 100 יואן חדר לזוג ותמורת 120 יואן עוד חדר לשלישיה, בכל אחד מהם שירותי חור ומזגן. זה המלון הסיני הכי עלוב שישנו בו עד כה, אבל לא נורא.
 
עם ערב אנחנו יוצאים לטיפוס. הנוף מרהיב - טרסות ועוד טרסות - רכות, עגולות, עוטפות את ההרים מכל עבר. 300 שנה לקח לבני השבטים לבנות אותן. כעת הן ריקות - האורז נקצר לפני שבועיים ובכל זאת הנוף עוצר נשימה. בקצה ההר ממתין לנו ירח מלא ושמיים אדמדמים ורחשי הערב מלווים אותנו בירידה.
 
   
לונגשן - טרסות עוטפות את ההרים מכל עבר
 
 
קונמינג (Kunming)
הטיסה מגווילין לקונמינג, בירת חבל יוּ'נָּאן, נעימה וכשאנחנו נכנסים למלון Uchoise שבעיר אנחנו לא רוצים לעזוב - איזה פינוק.
בארוחת הבוקר ישבה בשולחן הסמוך אישה מבוגרת ונעצה מבטים. אחר כך קמה, נעמדה לצד שחר, הצעיר שבחבורה, והביטה בו כאילו היה חיה קטנה, בלי לחייך או לדבר. מדהים כמה אין לסינים בעיה לצחוק עלינו או לנעוץ מבטים. בינתיים אנחנו כמעט הפרצופים המערביים היחידים בשטח ועל הילדים המבטים מתחילים להעיק.
 
רגע לפני היציאה לעיר אני מוסרת את הבגדים המלוכלכים לשרות החדרים וכולנו שמחים לדעת שמחר יהיו שוב גרביים להחלפה.
בערב, כשהבגדים ישובו לחדרנו, נגלה שההחלטה לצאת מהארץ רק עם תרמיל ומזוודה הייתה נכונה- קבלנו את הכל מגוהץ, אפילו התחתונים והגרביים, החולצות ארוזות בשקית ניילון והכל במחיר מגוחך.
 
את הבוקר אנחנו מבלים במקדש יואנטונג, המקדש הבודהיסטי הגדול בעיר, הפעיל כבר 1000 שנה. בצהריים אנחנו צועדים דרך שוק הציפורים –מאות ציפורי שיר צבעוניות בכלובים צפופים קורעות לנו את הלב- מגיעים לאזור המסעדות המוסלמיות המומלץ בחום במדריך הלונלי פלנט ועומדים מיואשים – הטינופת בשיאה. ברווזים תלויים במקורם על אנקול בשמש החמה, זבובים, ריח שמן... אחורה פנה.
 
בפעם הראשונה בטיול אנחנו נכנסים למסעדה מערבית - סטייקים! עכשיו כולנו מאוששים ומסוגלים להנות משוק המזון הנפלא שבהמשך הרחוב- פטריות לסוגיהן, ממתקים משונים, בשר מיובש. שרשרות הממתקים משגעים אותי ואני נעמדת מול דוכן צבעוני ומסמנת למוכרת. היא ממלאה לי שקית- ממתקים אדומים, צהובים,ירוקים, ממתקים קשים ורכים, עגולים ומאורכים, מצופי סוכר וחלקים. אין לי מושג מה לקחתי אבל זה נראה מפתה.
 
קונמינג, ברווזים תלויים על אנקול בשמש החמה
 
אחה"צ אני משאירה את כולם במלון ונוסעת במונית לתחנת הרכבת כדי לקנות כרטיסים לרכבת הלילה לדאלי. בתחנה הענקית דוברי סינית בלבד. לוקח זמן עד שאני עוברת מדלפק לדלפק, לבסוף אני מאתרת מישהו שמגמגם באנגלית שאין כבר כרטיסים למחר. כשאני חוזרת למלון, כבר מאוחר ואני ממהרת להזמין מקומות באוטובוס הבוקר ( 136 יואן לכרטיס). עכשיו אפשר לצאת לאכול.
 
חשבתי שארוחת הערב תהיה עניין פשוט אבל טעיתי בגדול. במרץ רב הובלתי את כולם למסעדת "אטריות על הגשר" (המאכל המקומי) שנראתה לי מעניינת. מייד בכניסה התבררה הבעיה- כולם סינים! הסועדים והמלצרים. התיישבנו. במרכז השולחן שקע עם להבה. מלצרית הביאה לנו קערה ענקית חצויה לשניים- בחצי האחד מרק עכור ובשני משהו שומני ואדמדם עם המוני פלפלים. בחרנו מהתפריט הסיני ארבע מנות "על עיוור", שיהיה מה לבשל במרק. כעבור רגע הסתבר שהזמנו - עלי מנטה, אטריות דקיקות ומגש מבחיל של קוביות עוף קפוא. בשלב זה הטרוניות הגיעו לשיא- "לאן הבאת אותנו?", "זה אוכל לכלב". מהשולחנות הסמוכים נעצו בנו מבטים,כרגיל, ללא כל מעצורים.
ניסינו - הקערה האדומה חריפה ברמות שלא ניתן לתאר, עלי המנטה סבירים, העוף מזעזע. שילמנו 128 יואן (שישים וארבעה ש"ח) ויצאנו.
הרעב הוביל אותנו לסמטה מלוכלכת. ברחבה קטנה צלו שיפודים על גריל גדול, אנשים סעדו כשהם ישובים על שרפרפי גמדים. נכנסנו והתיישבנו בזהירות שלא להידבק לשולחן. הצבענו על המנות - שחר התפלל "שמע ישראל" וגם אני.
לשולחן הגיעו: 4 צלחות מרק ענקיות עם כיסונים במקום ארבעה כיסונים שעליהם הצבעתי, הדג היה חריף כאש וטעים הקישואים היו נהדרים והכל מטונף שזה פחד.
 
היום השני בקונמינג מוקדש לשי-שאן (xi shan), הגבעות המערביות. תחילה עליה ברכבל אל שער הדרקון ואז ירידה למטה דרך החורש. בדרך מקדש מקסים, בנוי עץ ומפואר לא פחות מכל כנסייה באירופה. אחרי הירידה מההר אנחנו נוסעים למקדש הבמבוק (Bamboo Temple), אני עם כאב גרון חזק והיתר כבר עייפים. הצצנו והלכנו.
לקריאה נוספת:
 
מקדש הבמבוק בקונמינג






שרון שגיא ברג
אודות הכותבת
שרון שגיא-ברג,
מנהלת ובעלים של APRIORI לפיתוח אישי וארגוני, פסיכותרפיסטית למבוגרים, מטפלת ב CBT ,מומחית ומדריכה בגישת סכמה תרפיה. 
 
לקריאת כתבות נוספות של שרון








מספר צפיות: 19608
3486