טיול תרמילאים משפחתי בסין – חלק א'
מאת: שרון שגיא-ברג 


שלושה חודשים לפני הטיול לסין אני מתיישבת על האינטרנט ומתחילה לנסות וללמוד את הארץ הענקית שלפנינו. הבנים כבר גדולים - שחר (14), ירדן (15), עודד (20), וזה הזמן לצאת ל"טיול תרמילאים" משפחתי. דרך חוויות של מטיילים אחרים אני מתחילה לחיות את סין, אט אט אני מגבשת מסלול שמשלב את השטח עם הפינוק. שלב אחר שלב אני סוגרת את הפרטים הקטנים: בתי מלון, טיסות, מדריך סיני, אתרים לביקור.


חודש וחצי לפני הטיול אנחנו ניגשים לקבל את החיסונים הדרושים, ומבינים שנגד קדחת המוח היפנית ומלריה (שתי מכות המאפיינות את חבל יונאן), נאלץ להתמודד עם תרסיס נגד יתושים. הידיעה לא מרגיעה במיוחד ואני מתחילה לתהות, האם זו החלטה נכונה לצאת עם הילדים דווקא לסין. התיק עם התרופות יכול לשמש כבית מרקחת שלם ועכשיו נדמה לי שאני מוכנה לכול. 
 
טרסות האורז לונגג'י, , טיול עם ילדים בסין
טרסות האורז לונגשן עוטפות את הכפרים הקטנים שנאחזים בהר  (צילום: jameslee999)
 


המזרח הרחוק



בדרך לסין - המעבר מהונג קונג לשנג'ן

צהריים ואנחנו בדרך לתחנת לו וו (Lo Wu), תחנת מעבר הגבול בין הונג קונג לסין. ממנה נגיע לעיר שֶׁנְגֶ'ן (Shenzhen) שבסין. עם הירידה במדרגות הנעות אנחנו עוברים במהירות האור לאזור אחר של כדור הארץ. השוטר אליו אני פונה בשאלה מביט בי ואינו משיב או מגיב, השלטים בסינית והשירותים בחלקם הם שירותי חור מסריחים –ברוכים הבאים לסין!
כתבה על תכנון טיול בסין לפי אזורים ועונות


יעדים במסלול הטיול בסין, מתחיל בהונג קונג ומסתיים בבייג'ינג ב
חלק השני של הכתבה
 
מלון פלאזה שנג'ן (Huaqiang Plaza Hotel Shenzhen) בהחלט מרכך את המעבר. זהו מלון 4 כוכבים מודרני, בנגישות תחבורתית מצוינת לתחנות הרכבת, הרכבת התחתית ושדה התעופה, נוף של העיר הנשקף מכל החלונות, 2 מסעדות, ארוחת בוקר מצוינת, וצוות אדיב ודובר אנגלית.

מלון מומלץ בעיר שנג'ן, סין
מלון פלאזה שנג'ן - מלון מודרני מפנק לריכוך הנחיתה בסין
 

העיירה יאנגשו (Yangshou) - אזור גווילין (Guilin)

עכשיו כשאנחנו כאן, מוקפים בדוברי סינית, אני מבינה כמה טוב שעשיתי את כל ההזמנות עוד מהארץ. לפחות כך הלם "הנחיתה" פחות חזק.
היום אנחנו מטיילים באזור גווילין (
Guilin) - נוסעים לגשר Yulong ולכפרים Baisha, Chaoyang  ו- Yima. הנסיעה היא חוויה. נראה שאין בסין כל כללי זהירות או כללי נהיגה אחרים. אוטובוס עוקף אותנו ואת המשאית שלפנינו בפראות ומתעלם מהרכבים שמגיעים מולו, אחריו יוצא אוטובוס נוסף לעקיפה, כשהוא דוחק ריקשות ואופנועים לשוליים. בעיירה באישה (Baisha) אנחנו שוכרים אופניים ומדוושים בין שדות אורז ואיכרים עם אסל ודליים ענקיים. נשים סוחבות חבילות כבדות על מוט, מפעם לפעם מזדקף בשדה ראש עם כובע קש בצורת חרוט, ילדים קטנים מנופפים לנו לשלום, תאו מים ולצדו איכר מקומט, נשים זקנות שגובהן מטר בלבד – כפופות, קמוטות. קשה לעכל.
 
אם לתאר את הכפר הסיני הטיפוסי לאזור גווילין, הרי שניתן לומר שחציו בתי בוץ חומים בהירים, עם גגות רעפים מטים ליפול – זה החצי הציורי יותר – מוזנח אבל מעיד על עבר, בו הקפידו על מרזבים מעוטרים עם דמויות דרקונים וגגות עם סיומת פגודה. חציו השני של כל כפר מאופיין בבנייה חדשה וסרת טעם - בתי בטון אחידים, מצופים אבן אדומה, מרובעים וחסרי השראה או גימור.
 
אנחנו לוקחים אוטובוס ציבורי לכפר Yongdi. רק יום אחד בסין אבל הלו"ז גדוש כל כך והחוויות ממלאות, עד שנראה כאילו אנחנו כאן כבר שנים. הישיבה באוטובוס מופלאה – עוד סיני, ועוד סיני ועוד... כל סיני שעובר על הכביש מועלה למיניבוס, שרפרפים נשלפים דרך פלא מתחת לכיסאות ומוצבים במעבר, אנשים מתיישבים ליד הנהג וצמוד לתיבת ההילוכים – כולם צוחקים, מדברים. משהו מאוד נינוח באוויר. אני מתפעלת אבל הילדים מזועזעים מהצפיפות והריח. כך חולפת שעה. אנחנו מטפסים בנוף הרים מקסים ושוב יורדים, והנה נהר לי (Li) הרחב.
 
"צריכים לשירותים?", המדריכה ששכרנו למשך היום מציעה שניגש כאן כי "נקי". הילדים הולכים אחריה בשביל עפר אל תוככי הכפר וחוזרים המומים  שירותי חור, עם פתח כה נמוך, שבכדי להיכנס אליו יש להתקפל לגודל של קרמבו, והחור מלא תולעים ובפתח דלי עם מים כדי לשפוך ולנקות - נפלאות שירותי הכפר.
כתבה על אזור גווילין  |  בתי מלון בעיר יאנגשו
 
יאנגשו, אזור גווילין
נופי המצוקים הירוקים מעל נהר לי, אזור גווילין והעיירה יאנגשו  (צילום: Liufuyu)


מלון מומלץ בעיירה יאנגשו שמדרום לגווילין

מלון דה במבו ליף יאנגשו (The Bamboo Leaf Yangshuo) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם בפאתי יאנגשו, למרגלות המצוקים המרהיבים המקיפים אותה. הנוף הנשקף מכל מקום במלון הוא פשוט משגע. החדרים בגדלים שונים, כולם ממוזגים וחלק מהם מתאימים למשפחות. ניתן לשכור במלון אופניים לטיולים בסביבה.
 
מלון מומלץ בעיר יאנגשו, דרום סין
מלון דה במבו ליף יאנגשו  - נוף משגע מכל מקום במלון
 

חוויות בכדור פורח

ביום המחרת בחמש וחצי השכמה ובשש אנחנו עומדים רועדים בשדה גדול. שני בלוני ענק פרושים על הקרקע בשלבי ניפוח בשעה שהחושך מתחיל להתפזר. שש ורבע – חמישתנו, עוד גבר וה"טייס" נדחסים לסל פצפון, בגודל מטר וחצי על מטר ובעומק של מטר ועשרים. הטייס פותח את המבערים ושתי להבות גז אדירות פורצות מעלה ומלהיטות את ראשינו שמצויים 20 ס"מ תחתן - חום אימים. הבלון ממריא בשאגת להבה לשמיים הכהים. בדקות הראשונות קשה לי להתרגש מהגובה, כיון שלהט האש מקרזל את שערי ורעש הלהבה מבהיל למדי.
 
הבלון ממשיך לטפס  כשהלהבה שקטה וקטנה נשמע השקט - ציוץ ציפורים רחוקות (שכמעט ולא נשמע במשך היום), קרקור תרנגולים משכימי קום ונוף הרים ירוק. מלמעלה נראה נהר לי מתפתל בין חלקות ירוקות, צהובות וחומות. שטחים זעירים מטופחים בחן וביניהם כפרי בוץ עם גגות אפורים. בינתיים מתפזרים ערפילי הבוקר, בשמיים עוד שלושה בלונים פורחים ושערות ראשי כבר קיבלו פרמננט מושלם מרוב חום. הטייס שלנו שולח יד, סוגר בלון גז ופותח את השני, כמעט כמו במטבח רק עם תחושה פחות בטוחה. הכדור עולה ויורד, עובר בין ההרים ומעליהם.
 
הירידה לצד צלע אחד ההרים חלקה ונעימה, אך לפתע תקלה – הכדור נצמד לצלע ההר, הצמחייה והצוק התלול מתקרבים במהירות, עוד כעשרה מטר ו... אני קפואה מאימה מול הסוף הקרב. על האדמה מתבוננים בנו באימה אנשי הצוות האחראים לנחיתה. צעקות רמות נשמעות במכשיר הקשר והטייס מגיב סוף סוף, מושך בחוטים ומגביר להבה. הלב שלי עובר את המהירות המותרת בשעה, כשהבלון מצליח להמריא ולהתרחק מההר. כעבור כמה רגעים אנחנו נוחתים הישר לשדה אורז, מפספסים רק במעט כמה עצים ועמוד חשמל. יצאנו בשלום.
 
יאנגשו, אזור גווילין, כדור פורח
בכדור פורח מעל נהר לי באזור העיירה יאנגשו  (צילום: jacus)
 




טרסות האורז לונג-ג'י (Longji) - אזור לונגשן (Longshen)

מרחק שלוש שעות נסיעה צפונה מהעיר גווילין (Guilin), אנחנו נכנסים לאזור הררי. נופי שוויץ מנומרים בעצי אורן וברוש, בתי עץ גדולים ופלגי מים זורמים. פיתול ועוד פיתול, והנה מגרש החנייה של הכפר פינג-אן (Ping'an). כאן הרכב נשאר ואנחנו עולים אל טרסות האורז לונגג'י.
 
שתי נשים דקיקות משחילות את המזוודה על מוט במבוק ונושאות אותה בקלילות. חום של 30 מעלות ושמונים אחוזי לחות. אנחנו מתמוטטים בעלייה והן צועדות במרץ. באמצע העלייה אני עוצרת את כולם לטקס הקבוע – התמרחות בחומר דוחה יתושים וריסוס של הבגדים – כולם עומדים בשורה, עיניים עצומות, מקבלים ריסוס, מסתובבים ומקבלים עוד מטח ריסוס  מכנסיים וחולצה, פנים ועורף. עכשיו אי אפשר לנשום מרוב סירחון. לא לקחנו כדורים נגד מלריה והיתושים כאן נראים רציניים בכוונותיהם, אז אין ברירה.
 
בקצה העלייה בית עץ טיפוסי. כשהזמנתי את המקום מהארץ חשבתי שתהיה חוויה אותנטית קסומה, אבל עכשיו ברור לי שאין סיכוי שאסכים לישון בחדר בלי מזגן (נגד היתושים) ועם שירותי חור משותפים לכל דיירי הבניין. דורון, מיואש ועצבני מתיישב על השביל: "ירדתם מהפסים", הוא אומר וכבר יודע שאי אפשר לעמוד מול הטירוף – אנחנו נישן במלון.

מלון מומלץ, טרסות האורז לונגג'י, סין
תצפית ממרפסת מלון לונגן אן המקסים  (Long An Hotel), בכפר פינג-אן, 
הנגיש מבין כפרי טרסות האורז של לונג-ג'י, שהגישה אליו קלה ונוחה

טרסות האורז לונג-ג'י, טיול משפחתי בסין
אשה מקומית בטרסות האורז לונגשן, אנחנו מתמוטטים בעלייה והיא צועדת במרץ  (צילום: שרון שגיא-ברג)
 
עם ערב אנחנו יוצאים לטיפוס. הנוף מרהיב  טרסות ועוד טרסות  רכות, עגולות, עוטפות את ההרים מכל עבר. 300 שנה לקח לבני השבטים לבנות אותן. כעת הן ריקות  האורז נקצר לפני שבועיים ובכל זאת הנוף עוצר נשימה. בקצה ההר ממתין לנו ירח מלא ושמיים אדמדמים. רחשי הערב מלווים אותנו בירידה.
 
  טרסות האורז לונג-ג'י, סין
הצוות המשפחתי בתצפית על טרסות האורז לונגשן  (צילום: שרון שגיא-ברג)
 
טרסות האורז לונג-ג'י, סין
טרסות האורז לונגשן, ההרים מכוסים טרסות רכות ועגולות  (צילום: aaron90311)
 

העיר קונמינג - השער למחוז יונאן

הטיסה מגווילין לעיר קונמינג (Kunming), בירת מחוז יונאן (Yunnan) נעימה והמלון מפנק. בארוחת הבוקר ישבה בשולחן הסמוך אישה מבוגרת ונעצה מבטים. אחר כך קמה, נעמדה לצד שחר, הצעיר שבחבורה, והביטה בו כאילו היה חיה קטנה, בלי לחייך או לדבר. מדהים כמה אין לסינים בעיה לצחוק עלינו או לנעוץ מבטים. בינתיים אנחנו כמעט הפרצופים המערביים היחידים בשטח ועל הילדים המבטים מתחילים להעיק.
 
רגע לפני היציאה לעיר אני מוסרת את הבגדים המלוכלכים לשרות החדרים וכולנו שמחים לדעת שמחר יהיו שוב גרביים להחלפה. בערב, כשהבגדים ישובו לחדרנו, נגלה שההחלטה לצאת מהארץ רק עם תרמיל ומזוודה הייתה נכונה – קיבלנו את הכול מגוהץ, אפילו התחתונים והגרביים, החולצות ארוזות בשקית ניילון והכל במחיר מגוחך.
 
את הבוקר אנחנו מבלים במקדש יואנטונג (Yuantong si), המקדש הבודהיסטי הגדול בעיר, הפעיל כבר 1000 שנה. בצהריים אנחנו צועדים דרך שוק הציפורים – מאות ציפורי שיר צבעוניות בכלובים צפופים קורעות לנו את הלב – מגיעים לאזור המסעדות המוסלמיות המומלץ בחום ועומדים מיואשים – הטינופת בשיאה. ברווזים תלויים במקורם על אנקול בשמש החמה, זבובים, ריח שמן... אחורה פנה.
 
בפעם הראשונה בטיול אנחנו נכנסים למסעדה מערבית  סטייקים! עכשיו כולנו מאוששים ומסוגלים ליהנות משוק המזון הנפלא שבהמשך הרחוב – פטריות לסוגיהן, ממתקים משונים, בשר מיובש. שרשרות הממתקים משגעות אותי ואני נעמדת מול דוכן צבעוני ומסמנת למוכרת. היא ממלאה לי שקית – ממתקים אדומים, צהובים, ירוקים, ממתקים קשים ורכים, עגולים ומאורכים, מצופי סוכר וחלקים. אין לי מושג מה לקחתי אבל זה נראה מפתה.
כתבה על העיר קונמינג  |  כתבה על יעדי טיול במחוז יונאן
 
קונמינג, מקדש יואנטונג
מקדש יואנטונגהמקדש הבודהיסטי הגדול בעיר קונמינג  (צילום: tawatchaiprakobkit)

מלון מומלץ בעיר קונמינג

מלון בוטיק מון אנד צ'אליס (Moon and Chalice Boutique Hotel) ממוקם במרכז קונמינג ומדורג ברמת 5 כוכבים. הוא מציע חדרים וסוויטות מרווחות ומפנקות, שבכולם יש פינת ישיבה ושולחן עבודה, מיני בר וקומקום חשמלי. צוות הקבלה דובר אנגלית ויכול לעזור במידע ובהשכרת אופניים במקום.
מלון מומלץ בעיר קונמינג, בירת חבל יונאן
מלון בוטיק מון אנד צ'אליס - מקום נעים לשהות בו במרכז קונמינג

 

האוכל של קונמינג 

אחה"צ אני משאירה את כולם במלון ונוסעת במונית לתחנת הרכבת כדי לקנות כרטיסים לרכבת הלילה לעיר דאלי (Dali). בתחנה הענקית דוברי סינית בלבד. לוקח זמן עד שאני עוברת מדלפק לדלפק, לבסוף אני מאתרת מישהו שמגמגם באנגלית, שאין כבר כרטיסים למחר. כשאני חוזרת למלון, כבר מאוחר ואני ממהרת להזמין מקומות באוטובוס הבוקר. עכשיו אפשר לצאת לאכול.
 
חשבתי שארוחת הערב תהיה עניין פשוט אבל טעיתי בגדול. במרץ רב הובלתי את כולם למסעדת "אטריות מעבר לגשר" (המאכל המקומי) שנראתה לי מעניינת. מייד בכניסה התבררה הבעיה – כולם סינים! הסועדים והמלצרים. התיישבנו. במרכז השולחן שקע עם להבה. מלצרית הביאה לנו קערה ענקית חצויה לשניים – בחצי האחד מרק עכור ובשני משהו שומני ואדמדם עם המוני פלפלים. בחרנו מהתפריט הסיני ארבע מנות "על עיוור", שיהיה מה לבשל במרק. כעבור רגע הסתבר שהזמנו – עלי מנטה, אטריות דקיקות ומגש מבחיל של קוביות עוף קפוא. בשלב זה הטרוניות הגיעו לשיא – "לאן הבאת אותנו?", "זה אוכל לכלב". מהשולחנות הסמוכים נעצו בנו מבטים, כרגיל, ללא כל מעצורים.
 
ניסינו. הקערה האדומה חריפה ברמות שלא ניתן לתאר, עלי המנטה סבירים, העוף מזעזע. שילמנו 128 יואן (שישים וארבעה ש"ח) ויצאנו. הרעב הוביל אותנו לסמטה מלוכלכת. ברחבה קטנה צלו שיפודים על גריל גדול, אנשים סעדו כשהם ישובים על שרפרפי גמדים. נכנסנו והתיישבנו בזהירות שלא להידבק לשולחן. הצבענו על המנות – שחר התפלל "שמע ישראל" וגם אני. לשולחן הגיעו ארבע צלחות מרק ענקיות עם כיסונים, במקום ארבעה כיסונים שעליהם הצבעתי, הדג היה חריף כאש וטעים, הקישואים היו נהדרים והכול מטונף שזה פחד.

איטריות לחצות את הגשר, קונמינג
אטריות מעבר לגשר, המרכיבים מתבשלים במרק הרותח שעל השולחן  (צילום: goodapp)
 
היום השני בקונמינג מוקדש לאזור שישאן (Xishan), הגבעות המערביות. תחילה עליה ברכבל אל שער הדרקון ואז ירידה למטה דרך החורש. בדרך מקדש מקסים, בנוי עץ ומפואר לא פחות מכל כנסייה באירופה. אחרי הירידה מההר אנחנו נוסעים למקדש הבמבוק (Bamboo Temple), אני עם כאב גרון חזק והיתר כבר עייפים. הצצנו והלכנו.
 
קונמינג, אזור שישאן
מעל קונמינג, מקדש מפואר ותצפית מגבעות שישאן  (צילום: greir)
 


שרון שגיא ברג
אודות הכותבת
שרון שגיא-ברג,
מנהלת ובעלים של APRIORI לפיתוח אישי וארגוני, פסיכותרפיסטית למבוגרים, מטפלת ב CBT ,מומחית ומדריכה בגישת סכמה תרפיה. 
 






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר