www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

מסע לממלכת המרכז - יונאן


מסע לממלכת המרכז - יונאן
מאת: דני אורבך


יונאן היא מֶכָּה של תיירות- בלי ספק אחד החבלים המתוירים ביותר בסין. קשה למנות את כל הסיבות שבגינן כדאי מאד לבקר ביונאן: נוף מרהיב ומגוון מאין כמותו - מג’ונגלים בדרום ליד הגבול עם לאוס ומיאנמר, עד הרים מושלגים, אגמים מנצנצים ורמות טיבטיות ירוקות בצפון, שלל קבוצות מיעוט כמו דאי, נאש'י וטיבטים - כל אחת עם תרבותה המיוחדת, אוכל טעים עד מאד, שכחתי משהו?


הטיול עליו אספר כאן הוא המשכו של טיול קודם שעשיתי בסין, וחלקו השלישי של טיול נוסף שערכתי.

דמויות נזירים במקדש הבמבוק 
דמויות נזירים במקדש הבמבוק  (צילום: דני אורבך)


יעדים מרכזיים ביונאן
ביקור קצר בקוּנְמִינְג
 קונמינג (Kunming), בירת חבל יונאן - החבל הפינתי בדרום-מערב סין. עיר רגועה יחסית לערי סין הגדולות.
מכיוון שהיעד העיקרי שלנו היו ההרים המושלגים והרמות הטיבטיות בצפון יונאן, שהינו בקונמינג רק יום אחד, עד לאוטובוס הלילה שלקח אותנו לליג’יאנג. למעשה, היינו בשני אתרים בלבד, שעל שניהם אני ממליץ בחום רב.
 
האתר המעניין ביותר בקונמינג הוא בלי ספק מקדש הבמבוק (Qiongzhu Si), מקדש בודהיסטי קטן שנמצא על פסגת הר בפאתי העיר. המקדש היה שגרתי למדי, אלמלא נשרף (כרגיל בסין) אי שם במאה ה-15, ונבנה מחדש בסוף המאה ה- 19 בדרך מקורית ומעניינת. פרנסי המקדש הזמינו את האומן הסיצ’ואני לי גואנג שִיוּ וצוותו לפסל מחדש את פסלי המקדש, והוא עשה מלאכה מקורית ומרתקת מאין כמותה. הפסלים שלִי גואנג שיו יצר (רובם של נזירים) הם ריאליסטיים להדהים, ורובם מבטאים תנועה או רגש עז, כאילו הם עומדים להתעורר לחיים בתוך שבריר שנייה. הפסל המעניין ביותר מבין כולם הוא ללא ספק פסלו של נזיר העומד לנגוס באפרסק, ועל פניו הבעה גרגרנית ותאוותנית. פסלים אחרים מציגים נזיר הזומם דבר מה עם זקנה, שני נזירים במהלך ויכוח, נזירים שמנים וטובי לב, זקנה צדקנית המסתכלת בסובב במבט זעוף, ואב מנזר קשוח אך רחום. הרגשות של הפסלים כל כך מעניינים, עד שאפשר להסתכל בהם במשך דקות ארוכות ולגלות דברים חדשים.
 
אתר מעניין שני בקונמינג הוא פארק האגם הירוק (Chuihu-Gong Yuhan) - פארק שהכניסה אליו חינם. ניתן להסתובב בו על שפתו של אגם יפה, לאכול חטיפי תפוחי אדמה מפולפלים וטעימים, ולצפות במקומיים (בעיקר פנסיונרים) רוקדים ושרים להנאתם משירי האזור.
הרחוב הראשי בעיר העתיקה בליג'יאנג 
הרחוב הראשי בעיר העתיקה בליג'יאנג   (צילום: דני אורבך)
 

המזרח הרחוק




 
לִיגִ’יאָנְג - העיר היפה ביותר בסין
מכל המקומות שביקרנו בהם בסין, ליג’יאנג (Lijiang) היא כנראה העיר היפה ביותר. חרף מסחור פרוע (תיירים שלנים בעיר צריכים לשלם 80 יואן כ"מס שימור") והמוני תיירים הפוקדים אותה, ליג’יאנג היא מקום מרתק ומלא הפתעות, עיירה עתיקה, קטנה ושלווה בעלת תרבות ייחודית, וסביבה אגמים, הרים מושלגים, פלגים צלולים וכפרים רוגעים.

רוב תושבי העיירה שייכים למיעוט ה
נאש’י, קבוצה הקשורה מבחינה אתנית לעם הטיבטי. לנאש’י יש תרבות ייחודית מאד. מעמדן של הנשים (הלבושות בביגוד מיוחד, כחול) - הוא גבוה יחסית, ובחברת הנאש’י המסורתית הן שלטו וניהלו את העניינים. כמו כן, בתרבות הנאש’י המסורתית לא היה מוסד נישואין, שרר חופש מיני נרחב, ונשים ירשו את הרכוש. אף על פי שחברת הנאש’י השתנתה מאד, וכיום היא דומה יותר למקובל בשאר חלקי סין, עדיין מעמד האישה נותר גבוה. תרבות הנאש’י ייחודית גם בתחומים אחרים: שפת הנאש’י (דונגבה) לא נכתבת בסימניות, כמו סינית מנדרינית וקנטונזית, אלא בהירוגליפים. למעשה, זוהי שפת ההירוגליפים החיה היחידה בעולם! כמו כן, לנאש’י דת מיוחדת שנקראת דוֹנְגְבָּה - גרסה של דת הבּוֹן, דת אנימיסטית, טיבטית, פרה-בודהיסטית, וכיום שילוב של תכנים מקוריים, בודהיסטיים ואפילו מוסלמיים. אחת ממצוות הדונגבה הוא שמירה על ניקיון הנחלים, ואכן- התעלות והנחלים בליג’יאנג וסביבתה צלולים כמראה.
לינה בליג'יאנג
כתבה על נשות הנאשי
 
מקדש הדונגבה – דתם של בני המיעוט הנאש'י 
מקדש הדונגבה – דתם של בני המיעוט הנאש'י  (צילום: דני אורבך)
 
ליג’יאנג הנה, ראשית כל, עיר עתיקה שנשמרה בשלמותה. בשום מקום אחר בסין, מלבד אולי בג’וֹנְגדִיאֶן (Zhōngdiàn, שנגרילה), לא ראינו עיר עתיקה שלמה שהיא כולה אתר תיירותי מעניין. הסמטאות הצרות, שמזכירות גרסה סינית של ירושלים, עמוסות בדוכנים, תעלות מים רומנטיות, גגות סיניים משופעים וערוגות פרחים. אפשר לטייל בעיר העתיקה במשך זמן רב, בלי לכוון למקום מיוחד - ופשוט ליהנות מהאנשים, מהמקום, מהתרבות ומהאווירה. במקומות מסוימים בעיר העתיקה יש חומות ושערים עם פסלי אריות, מקדשים קטנים, בתי אבן אפופי סוד, שווקים, בריכות וגלגלי מים, וכמובן- מסעדות של אוכל מקומי, סיני, טיבטי ומערבי. התעלות הנקיות להפליא, שמקנות לליג’יאנג חזות ונציאנית (כמו בעיר סוּג’וֹ, רק הרבה יותר יפה), משמשות את התושבים גם לכביסה ולשטיפת ירקות. רחובות העיר העתיקה חסומים ברובם למכוניות, אם כי מכוניות נכנסות לפעמים בכל זאת ומפלסות דרך בין ההמונים.
מומלץ מאד לבקר בשוק הגדול והצבעוני, שניתן למצוא בו ירקות, טופו, בשר ומאכלים סיניים, טיבטיים ומקומיים אחרים מכל טוב.
 
אחת התעלות הרבות המפכות בעיר העתיקה בליג'יאנג 
אחת התעלות הרבות המפכות בעיר העתיקה בליג'יאנג  (צילום: דני אורבך)
 
הדרקונים של ליג'יאנג
האתר היפה והמרשים ביותר בליג’יאנג הוא פארק מעיין הדרקון (Yu Quan Gong Yuan), מצפון לעיר העתיקה. מתכנני ליג’יאנג דאגו שיהיה אפשר להגיע אליו דרך שביל יפה, טובל בירק וצמחיה, ולאורך נחל צלול, בלי לעבור בכבישים ובלי לראות מכוניות. מרכזו של הפארק הוא אגם יפה, שבמימיו משתקפת פסגתו אומרת ההוד של הר דרקון הירקן (YùLóngXuě Shān) המושלג - הסמל של ליג’יאנג. ממקדש חמשת הפיניקס (WuFèng Lu) היפה שבאמצע האגם ניתן לחזות בנוף המרהיב ביותר של ההר. בפארק מקדשים נוספים, ואקדמיה לשימור דת הדונגבה ותרבות הנאש’י.
 
פוויליון חמשת הפניקסים (WuFèng Lu), לצד גשר חמשת הקשתות (WuKong Qiao)  בפארק מעיין הירקן (YuQuan GongYuan), לצד ברכת הדרקון השחור (HeiLongTan), כשברקע הר דרקון הירקן 
מקדש חמשת הפיניקס לצד גשר חמש הקשתות(WuKong Qiao)  בפארק מעיין הירקן
ברכת הדרקון השחור (HeiLongTan)
ברקע הר דרקון הירקן  
(צילום: דני אורבך)
 
אתר יפה נוסף בעיר הוא אחוזת מוּ (Mu Wang Fu), בית המשפחה השליטה באזור בתקופת שושלת צ’ינג. משפחת מוּ הייתה משפחת נאש’י אריסטוקרטית, שקיבלה מהקיסר בבייג’ינג סמכות להנהיג את האזור. מתחם האחוזה הוא מבוך ענק של ארמונות, שבמרכזם כס המלכות המוזהב של ראש המשפחה, ועליו פרוות נמר. באחוזה יש גם גנים, מקדשים ופביליונים, והיא ממוקמת למרגלות ההר. כאשר עולים על הפביליונים שעל הגבעה, ניתן לחזות בנוף מרהיב של גגות העיר העתיקה.
 
אחוזת מו (Mu Wang Fu) 
אחוזת מו (צילום: דני אורבך)
 
מליג’יאנג ניתן לשכור מדריך ומכונית בסכום צנוע (במקרה שלנו, רק 150 יואן) ולצאת לאתרים שבסביבה. אנחנו יצאנו לראות מקרוב את הר דרקון הירקן המושלג, ביקרנו במנזר טיבטי כפרי, וסיימנו את הטיול בכפר ביי-שה. בכפר זה ניתן לראות ארמון עתיק המכיל ציורי קיר מעניינים, להסתובב ברחובותיו השלווים, לאכול תבשיל יאק מהביל באחת ממסעדות הנאש’י הרבות ובאופן כללי להתרשם מקהילה כפרית על טהרת בני הנאש’י. בכפר נמצאת גם מרפאה, שהתפרסמה עקב אזכורה במדריכי טיולים (כולל לונלי-פלנט) וספרים מערביים שונים. זוהי מרפאתו של הרופא ד"ר הוֹ, רופא מסורתי שמוכר מרקחות עממיות ושיקויים דאואיסטיים. ד"ר הו למד בבייג’ינג, יודע כשש שפות (כולל אנגלית מצוינת) ומחזיק באוסף מרשים של ספרי רפואה סיניים ומערביים בכל השפות הללו. במרפאה שלו יש גם פרוספקטים בעברית שכתב בנו (ככל הנראה נשוי לישראלית ויודע עברית), המספרים על תולדות המרפאה וסיפור חייו של הרופא. כאשר יש לד"ר הו זמן פנוי, הוא אוהב לדבר עם זרים - והם תמיד מוזמנים למרפאתו. מאד מאד כדאי לבקר שם ולו כדי להתרשם מהאיש המיוחד הזה.
  
כותב שורות אלו בריקוד מסורתי סוער עם  
כותב שורות אלו בריקוד מסורתי סוער עם "נערות" הנאש'י העליזות  (צילום: דני אורבך)
 




 
ג’וֹנְגדִיאֶן - האם זו שָנְגְרִילָה?
שָנְגְרִילָה? גן העדן האבוד של טיבט? לא בדיוק.
מדובר בעיירה טיבטית הררית קטנה, ששמה הסיני הוא ג’וֹנְגדִיאֶן (
Zhōngdiàn) ושמה הטיבטי הוא גְייֵלְטָאנג. בעבר, היא הייתה בדיוק כזאת. עיירה קטנה, אמנם ברמה טיבטית גבוהה ועם נוף מרהיב- אבל אחת מבין רבות. המצב השתנה, כאשר חכם סיני ערמומי החליט לפרסם כי עיירה זו היא מקום "שנגרילה", גן העדן הטיבטי שבספרו הנודע של ג’יימס הילטון, אופק אבוד. טריק ציני, אבל הוא עבד היטב, ומאז התיירים (כולל אנחנו) זורמים לשנגרילה.
לינה בעיירה שנגרילה
כתבה: שנגרי-לה זה כאן (וכאן, וכאן וכאן)
 
גאנדֶן סוּמְצֶלִינְג גוֹמְפָּה 
גאנדֶן סוּמְצֶלִינְג גוֹמְפָּה  (צילום: דני אורבך)
 
האמת? טוב מאד. שנגרילה היא באמת מקום יפה. בעיירה הטיבטית יש עיר עתיקה עם מנזר אחד או שניים, רחובות ציוריים, חנויות של בגדים מסורתיים, דוכנים של גבינת יאק עסיסית ומסעדות טיבטיות אינספור. מסביבה הרים גבוהים - רמות דשא נרחבות ואגמים כחולים. נעים מאד להסתובב בעיר העתיקה של שנגרילה, במיוחד בערב - כאשר מקומיים רוקדים ושרים לקול מוזיקה טיבטית מסורתית בכיכר העיר. התרבויות המקומיות דוכאו בסין הקומוניסטית זמן כה רב, עד שנראה שעכשיו, משהשתחרר הרסן, יש רנסנס אמיתי שלהן. מהקונטקסט היה ברור שמדובר בפעילות פנאי ספונטאנית של המקומיים, ולא בהצגה לתיירים. מי שאוהב אוכל טיבטי, מומלץ מאד לאכול במסעדת להאסה בעיר העתיקה - גבינת היאק המומסת בחמאה מתוקה על לחם טרי מומלצת במיוחד...
 
ציור קיר בגַאנְדָן סוּמְסְטֶלִינְג 
ציור קיר בגַאנְדָן סוּמְסְטֶלִינְג  (צילום: דני אורבך)
 
האתר הראשון אליו נסענו בשנגרילה הוא אזור אגם נָמְפָּה-האי, אגם טיבטי קטן ברמה שליד העיירה. במדשאות שליד האגם, על צלע ההרים, אפשר לרכב על סוסים, או סתם להסתובב. הטיול היה מאומץ עבורנו, למרות שהמסלול היה קל - בגלל האוויר הדליל. שנגרילה היא בגובה של 3,200 מטר, ויש להתרגל לאוויר הדליל במשך כמה ימים. שעה הליכה מצפון לעיר, ישנו מנזר טיבטי ענק, מרהיב ביופיו, בשם גַאנְדָן סוּמְסְטֶלִינְג גומפה אחת מהאקדמיות הבודהיסטיות הגדולות ביותר באזור. בכלל, מנזרים טיבטיים נראים מאד שונים ממקביליהם הסינים. בעוד המקדשים הסינים צבעוניים וססגוניים, הצבע השולט במנזרים הטיבטיים הוא בעיקר צבע הזהב. דגלי תפילה מתנופפים ברוח, וההרים הסובבים משרים אווירה של קדושה שקטה. ומדרגות, צריך לטפס בהרבה מדרגות...
 
גַאנְדָן סוּמְסְטֶלִינְג 
המנזר הטיבטי גַאנְדָן סוּמְסְטֶלִינְג מצפון לשנגרילה (צילום: דני אורבך)
 
הטיול העיקרי שלנו באזור שנגרילה היה לאגם פגודת הברקת (בִּיטָה הַאי). הדרך הייתה חלק גדול מהכיף. שכרנו רכב עם נהג ועברנו בנוף עוצר נשימה של יערות עבותים, רמות דשא שפרות ויאקים רועים בהם, נחלים והרים מושלגים. האגם עצמו נמצא בלב יער, שנראה כאילו נלקח הישר משר הטבעות של ג’.ר.ר. טולקין או מסיפור פיות אחר. הוא עצמו יפהפה, במיוחד שהוא זוהר בשמש וסוסים פראיים רועים מסביבו. ליד האגם התארחנו בבית אחיו של הנהג שלנו, וזכינו לשתות תה טיבטי מלוח שגוש חמאה גדול מומס בו. היה נחמד לחוות אירוח ספונטאני ולא מסחרי, ולחוש את התרבות הטיבטית מיד ראשונה.
 
אגם פגודת הברקת (בִּיטָה הַאי) 
אגם פגודת הברקת  (צילום: דני אורבך)
 
טיפ
לכל מי שמתכנן להגיע לאזור - טיפ פרקטי ממני. יש שתי כניסות לאגם פגודת הברקת. אחת, הכניסה האחורית, מובילה למעשה רק לאגם, והיא עולה רק שלושים יואן. הכניסה הראשית, הצפונית, מובילה לפארק לאומי רחב ידיים הכולל כמה יערות, אגמים ואופציות שייט ורכיבה על סוסים, והיא עולה 190 יואן. אנחנו נכנסנו בכניסה האחורית, הזולה יותר, אבל זה נתון לשיקולו של כל אחד ואחד, בהתאם לתקציבו. שימו לב, שטיולים מאורגנים ייקחו אתכם בדרך כלל לכניסה היקרה יותר, וכך גם (כמובן) התחבורה הציבורית המוגבלת שבאזור.
ישנם אינספור אתרי טבע מסביב לשנגרילה, אל לנו לא היה זמן להיות בהם. מומלץ מאד לשהות באזור המרהיב הזה לפחות מספר ימים.






דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 8246
1654