נשות הנאש'י בסין:
אם יש זמן פנוי, צריך להרוג אותו
מאת: דינה היימן


נשות הנאש'י ידועות בחריצותן ובעמלנותן. זה מאות שנים הן עובדות מעלות החמה ועד רדת החשכה וממלאות כל דקה פנויה בעבודה, והן יודעות מה הן מקבלות בתמורה: את הכוח להחליט לבדן.


מרגע שהכרתי את שיאו צון, היא מנסה להאכיל אותי תולעים. "זה צ'ונג צאו, זאת פטרייה", היא טוענת, ואני בשלי: צ'ונג הוא זחל, ומדובר בפטרייה שמתפתחת בתוך זחל, תופסת את נפחו ומקבלת את צורתו, עד שהיא בוקעת ממנו. אני לא יכולה לאכול דבר כזה. הפטרייה ההפכפכה הזאת, המהתלת במתקשים להחליט מהי, צומחת במעלה הר יולונג (YuLong), ההר המושלג של דרקון הג'ייד, המגלה את נופו מדי פעם מעל רחובותיה של העיר העתיקה של ליג'יאנג (Lijiang). בעיני היא העיר המקסימה ביותר בסין, גם אם בשנים האחרונות נעשתה תיירותית וממוסחרת.
  
נשות הנאשי, ליג'יאנג, דרום סין
מי כאן מוביל?...
נשות הנאש'י 
בתלבושתן המסורתית, וגם גבר אחד   (צילום: David Stanley)
 

המזרח הרחוק





את שיאו צון הכרתי כאשר עדיין נהגתי
ללכת לאיבוד בין הסמטאות המרוצפות באבן של העיר העתיקה. נהניתי מצליל זרם המים שליווה את צעדי בכל מקום שבו תעיתי. אהבתי להציץ אל החצרות הפנימיות של בתי העץ כפולי הקומה. שם, בין עציצים של פרחים, קנביס ופרחי אופיום, ישבו נשים כפופות אל שולחן קלפים. מגמלון הגג היו תלויים תמיד צמד דגים מגולפים בעץ, ביטוח נגד שרפות. "במקום שיש דגים יש מים", אמרה שיאו צון, "במקום שיש מים, האש לא תתפשט".
 
ליג'יאנג, בצפון-מערב חבל יונאן (Yunnan) שבסין, היא מקום מושבם של בני מיעוט הנאש'י (Naxi), המונים מעט יותר מ- 300,000 אישה ואיש. פירוש השם נאש'י הוא "האנשים השחורים" או "הסוגדים לכל הדברים השחורים". הצבע השחור נתפש בעיניהם כצבע הטבע, צבע העוצמה והצבע שמכיל הכול. שיאו צון, אישה קטנת קומה וכהת עור, שייכת גם היא למיעוט הנאש'י, ומִרצה מבעבע כמקובל בקרב נשות קהילתה.

ליג'יאנג, אישה בת מיעוט הנאשי
פניה חרושות הקמטים של אישה בת מיעוט הנאשי   (צילום: כרמית וייס)

 
פעלתנותן של נשות הנאש'י בולטת בנופו של כל האזור, והן רואות בחריצות ערך עליון. הן שולטות בעבודת האדמה ובמסחר הקמעונאי ועומדות בראש המשפחה. על גבן הן נושאות בסלים את יבול האדמה ואת סחורתן אל השוק וממנו. שיאו צון סיפרה לי שפעם חלפה על פניה אישה מבנות נאש'י, ש"סל אם" (כך מכנים את הסלים הגדולים) על גבה. הסל היה מכוסה, אבל עלה מתוכו עשן. שיאו צון חשבה שבסל יש פחמים שעולים באש והרימה את הכיסוי בחרדה. להפתעתה מצאה בתוך הסל את הבעל של האישה יושב בפנים ומעשן מקטרת. כמו בעניין הזחל/פטרייה, גם כאן איני בטוחה במידת הדיוק של הסיפור, אבל הוא תואם את הדימוי המקובל על אודות הגברים של הנאש’י.
לינה בליג'יאנג  |  כתבה על העיירה ליג'יאנג  |  כתבה על אטרקציות באזור ליג'יאנג
 
  ליג'יאנג, דרום סין
בריכת הדרקון השחור בעיר ליג'יאנג, מהערים היפות ביותר בסין   (צילום: pawopa3336)
 

לא טוב היות הגבר לבדו

בספרו של פיטר גולארט(Peter Goullart)  "ממלכה נשכחת" (The Forgotten Kingdom), המתאר את ליג'יאנג בשנות החמישים, המחבר מתלונן על שנשות הנאש'י מפנקות את הגברים, וכי אלה אינם עוסקים במלאכה כלשהי. הם שותים לשוכרה, מעשנים אופיום ומתבטלים רוב יומם. רק כשגילה את עיסוקיהם האמנותיים של הגברים, הוא סלח לנשים. האחריות שהנשים מקבלות עליהן בכל הנוגע לכלכלת המשפחה מפנה לגברים זמן לעסוק באומנויות, וההישגים המרשימים מדברים בעד עצמם.
 
אבל גולארד מתאר גם את אזלת ידם של הגברים. "כל העסקים למעט כמה יוצאי דופן מנוהלים על ידי נשים. הן ידעו בדיוק מה אתה צריך, היכן למצוא את זה, ואיזו הנחה מקסימלית הן יכולות לתת לאחר מיקוח ער. אם אישה נאלצה לעזוב את בית העסק היא ביקשה מבעלה לקחת פיקוד. אפשר היה למצוא אותו בדרך כלל בחדר האחורי של החנות כשהוא מאכיל תינוק, והופעתו היתה הרת אסון לעסק וטִרחה עבור עצמו. הוא לא ידע היכן מצויים הגפרורים, היכן מוחזקים החמוצים או באיזה מכל מצוי היין המבוקש. ברוב המקרים הוא התייאש וביקש מהלקוח לשוב כשאשתו תחזור. עוזרים מקצועיים ממין זכר, שעבדו בחנויות גדולות, היו חסרים את כישורי המכירה. הם לא היו קשובים, התנהגו בגסות רוח, וכאשר נראה היה שעסקה עומדת להיכשל הם מיהרו לקרוא ל"בעלת הבית".
 
באשר לחריצותן של נשות הנאש’י, גולארט מתאר תפישת זמן שונה, שלפיה ככל שאדם עסוק יותר הוא מכובד יותר. אם יש זמן פנוי, צריך להרוג אותו. תפישה כזאת מאדירה את אופיין של הנשים הידועות ביזמות ובפעלתנות. מתחת למשאות שנשות הנאש’י נוהגות לשאת, גבן מוגן באמצעות שכמייה שעשויה משני חלקים: חלקה העליון לבן והוא מייצג את היום, וחלקה התחתון עשוי עור כבש שחור והוא מייצג את הלילה. שבעה עיגולים המסמלים את כוכבי השמים, ובעבר גם שמש וירח, עיטרו את הכתפיים, ומסמלים את התפישה שעל פיה נשות הנאש’י נושאות על גבן את היקום כולו. הבגד מסמל את חריצותן: הן עובדות מהזריחה ועד צאת הכוכבים. 
 
  ספרו של פיטר גולארט The Forgotten Kingdom
ספרו של פיטר גולארט "ממלכה נשכחת"
 

הירושה עוברת דרך האישה

באגדת הבריאה של הנאש'י מסופר על שיטפון גדול שעבר על הארץ, וממנו שרד רק אדם אחד ששמו טואוזרו. מזיווגו עם נימפה שמימית נולדו שלושה ילדים: הבכור דיבר טיבטית, השני דיבר בשפת הנאש'י, והשלישי בשפת הבאי (Bai). הבכור חי בהרים הגבוהים והצעיר בשפלה. הבן האמצעי, הדובר נאש'י, חי בגבהים בינוניים והאמין שמאחר שאחיו מושלים בשמים ובארץ אין בבעלותו דבר מלבד מאמציו האישיים. זו רוחן של נשות ליג'יאנג.
 
את מזגן התוסס של נשות הנאש’י נהוג לזקוף למעמדן הרם: בני נאש’י היו בעבר חברה מטריארכלית. הרכוש כולו היה שייך לנשים, הן היו אחראיות על קבלת ההחלטות, והן גם ניהלו את הטקסים הדתיים, הנשענים על דת הבון (Bön) העתיקה מטיבט. המבנה החברתי היה מטריליני: הסדרי הירושה והשייכות המשפחתית עברו מאם לבת, כאשר הגבר אינו מוריש ואינו יורש. אין מקריות בבחירתן של נשות הנאש’י להוסיף לעבוד בחריצות ולהניח לגברים להתבטל. הן יודעות שברגע שהגברים יתרמו את תרומתם לכלכלת המשפחה הם ידרשו השפעה רבה יותר בקבלת ההחלטות.
 
המבנה החברתי המטריארכלי והמטריליני החל להתערער בזמן הכיבוש המונגולי במאה ה-13, ותהליך השינוי המשיך גם תחת שושלת מינג הסינית ותחת שושלת צ'ינג שבאה אחריה ושלטה בסין עד ראשית המאה ה-20. משפחת מו השלטת, שנאלצה להעלות מס לשליטים השונים, הביאה עימה שינויים הדרגתיים ומרחיקי לכת, הן בשיטת הירושה והן במנהגי הנישואים.

נשות הנאשי, ליג'יאנג, דרום סין
בני נאש’י היו בעבר חברה מטריארכלית. הרכוש כולו היה שייך לנשים,
הן היו אחראיות על קבלת ההחלטות, והן גם ניהלו את הטקסים הדתיים
   (צילום: chensiyuan)
 
לפני הגעת ההשפעה הסינית, שהביאה אל האזור את שיטת השידוכים, היו נהוגות בקרב הנאש’י מערכות יחסים של אהבה, שלא היתה בהן כל מחויבות כלכלית. הסדר כזה מוסיף להתקיים עד היום בקרב תת-קבוצה של הנאש'י, הנקראים מוסו (Musuo), שחיים צפונית לליג'יאנג על שפת אגם לוגו Lugu)). ילדים שנולדו נותרו במשק הבית של האישה ולא תמיד ידעו מי אביהם, ובקרב כמה מקבוצות הנאש’י אין כלל מילה לציון "אב" או "בעל".
* עוד אודות נשות המוסו באגם לוגו בכתבה: אגם לוגו - ממלכת הנשים
 
מאחר שלגברים היה קשר לילדיהם (אם כי הם גידלו את ילדי אחיותיהם) ומאחר ולא היה להם רכוש שירשו ולא אדמות לעבד, הם פנו לכמה עיסוקים שאינם תלויי קרקע. הגברים נהגו לצאת למסעות הרפתקניים וקשים במיוחד, בדרך המוכרת היום כ"דרך הסוסים והתה", נתיב שהוא אולי הקשה ביותר בעולם: הוא חוצה הרים וגאיות בהימלאיה, מן העיר ליג'יאנג עד ללהסה ומלהסה עד לקלימפונג (Kalimpong) שבמדינת סיקים (Sikkim), בהודו של היום. בשיירות הללו הובילו תה ומלח, אבל גם שלל תבלינים ומוצרים שהיה אפשר למכור בנקודות המסע. מלבד המסעות יצאו הגברים בשעות הפנאי לצוד בעזרת בזים, ופנו לעסוק בציור ובנגינה. המוזיקה של הנאש’י נחשבת למוזיקה החיה העתיקה ביותר בעולם, "מאובן חי" שהצליח לשרוד בלא שינוי מאז שושלת טאנג (מהמאה השביעית) ואולי אף מאז שושלת האן (לפני אלפיים שנה).
 
נשות הנאשי, ליג'יאנג, דרום סין
לפני הגעת ההשפעה הסינית, שהביאה אל האזור את שיטת השידוכים, היו נהוגות בקרב הנאש’י
מערכות יחסים של אהבה, שלא היתה בהן כל מחויבות כלכלית
   (צילום: CEphoto Uwe Aranas)
 



תומכים במי שזקוק לתמיכה

חברות מטריליניות ומטריארכליות מתאפיינות במערכות שוויוניות ובליברליות, ומסיבה זו מעמדן המועדף של הנשים אינו גלוי בהכרח לעין, למי שמתבונן מבחוץ. גם אם הירושה אמורה לעבור לבנות המשפחה, לא מותירים את הגבר ללא יכולת כלכלית. תומכים במי שזקוק לתמיכה. כך גם לגבי שוויון חברתי: פיטר גולארט מעיד על שבליג'יאנג אין שכונה שנחשבת פחותה, ואין אזור שנחשב עני. מלבד זאת, תפקידים ציבוריים ותפקידים בתחום קשרי חוץ נתונים בידי הגברים. מי שבא במגע עם הנאש'י פוגש בחזית את הגברים, ואינו נחשף לכוחן של הנשים המצוי בבסיסה של החברה.

מעמדן של נשות נאש'י בהיסטוריה העתיקה השפיע על השפה.
שפת הנאש'י, השייכת לענף ה-יִי (Yi) הבורמזי של השפות הטיבטו-בורמזיות, מחלקת, כמו בעברית, את כל המילים לזכר ולנקבה. אלא שבשפת היִי התוספת הנקבית מחזקת את שם העצם, את הפועל ואת התואר ואילו תוספת זכרית מחלישה אותו. עצים גדולים ביער הם עצי נקבה וקטנים הם עצי זכר, סלעים הם אבני נקבה וחלוקי נחל הם אבני זכר. תוספת של נקבה לשם התואר מחזקת אותו: למשל, תוספת הנקבה לצבע האדום הופכת את משמעותו לסגול, ואילו תוספת של זכר הופכת את הצבע לוורוד.

 
באגדות הילדים מככבות גיבורות דומיננטיות. גם ידידתי שיאו צון גדלה עליהן, והן עיצבו את מחשבתה: היא מאמינה ביכולותיה להשיג הרבה מהחיים, הרבה יותר מנשים שגדלו בחברות הנשלטות על ידי ערכים גבריים. בפעם האחרונה ששמעתי משיאו צון, היא נכנסה לשותפות במסעדה והחלה מייצאת את פטריית הצ'ונג צאו שמתפתחת בתוך התולעת. היא לא תעצור כאן.
 
נשות הנאשי, ליג'יאנג, דרום סין
התיירות משפיעה גם על נשות הנאשי, המתפרנסות מריקוד בתלבושות מסורתיות   (צילום: G41rn8)
 
 

מידע נוסף

כתבות נוספות


דינה היימן
 
אודות הכותבת
דינה היימןבעלת תואר ראשון בגיאוגרפיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ותואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בדגש על לימודי נשים. מדריכת טיולים ומרצה על סין ועל מדינות מזרח אסיה, בנושאים הקשורים בנשים ואודות חברות מטריליניות. על סיפור טיולה עם אחיה אלי ז"ל כתבה בספרה צברים על דרך המשי.   לאתר של דינה
 






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר