www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מסע לממלכת המרכז - מבייג'ינג לש'יאן
מאת: דני אורבך


סין הוא מקום ענק. ענק בכל קנה מידה. מהמם בגודל, מהמם במרחבים, מהמם מבחינת עוצמתו המספרית של העם, מהמם בנופים, מהמם בתרבות וגם מהמם בקצב השינוי שהוא עובר. הידיעה שאתה מטייל במעצמה שנמצאת בתהליך שינוי מהיר - כל יום משתנים דברים - הופך את הטיול בסין לחוויה מרתקת במיוחד.


קצב הפרויקטים הוא מדהים, בעיקר לישראלים, שרגילים לכך שלרשויות לוקח חמש שנים (לפחות!) לבנות רכבת קלה. ובכל זאת, כדאי לזכור שסין, בניגוד לנו, היא דיקטטורה, והשלטון יכול לגרש אנשים מבתיהם במחי יד תמורת דיור חלופי די עלוב - וזאת בלי להזכיר צדדים בלתי סימפטיים אחרים של החיים בסין. כך שלקצב הפיתוח המהיר של סין יש גם צד שני, אפל יותר, וגם אותו חשוב להזכיר.
 
חיילי הטרקוטה בשיאן - פלא או טירוף אכזרי?  (צילום: יובל נעמן)


המזרח הרחוק




 

תחבורה במדינת הענק סין

התנועה שלנו בסין הייתה בעיקר ברכבות לילה. רכבת לילה היא חוויה בלתי נפרדת מהווי הנסיעה בסין. הנוסעים בוחרים בין "תא שינה רך" (soft sleeper) ל"תא שינה קשה" (hard sleeper). ההבדל הוא בעיקר, שבתא שינה רך יש ארבע מיטות ודלת שאפשר לסגור, ואילו בתא קשה יש שש מיטות ואין דלת. 
 
לא פשוט להזמין כרטיסי רכבת בסין! תחנות אחדות, בעיקר בערים גדולות, מנוהלות כהלכה, אך אחרות הן כאוס בלתי נשלט ובלתי נסבל. התורים ארוכים, אנשים נדחפים, ולמי שלא יודע סינית (אני דובר מנדרינית בסיסית, אבל בכל זאת היו לי קשיי תקשורת) - מאד קשה לתקשר עם מוכרי הכרטיסים. לפיכך, הכי מומלץ להזמין את כרטיסי הרכבת דרך המלון. משלמים עמלה, אבל זה בהחלט שווה. בעיה נוספת היא שכרטיסים לרכבות לילה, בעיקר ליעדים פופולריים או ערים גדולות, נוטים להיגמר במהירות, וכמעט בלתי אפשרי להזמין באותו יום. לפיכך, עדיף להזמין את הכרטיסים לפחות שלושה ימים מראש. הבעיה היא, שהחוקים בסין מאפשרים להזמין כרטיס רק בעיר היעד (למשל, אם אתה רוצה כרטיס מבייג’ינג ליעד אחר, חובה להזמין את הכרטיס בבייג’ינג ולא בשום עיר אחרת). הבעיות הללו עשויות להקשות על תכנון הטיול.
 
הרכבת עצמה היא חוויה מעניינת. כבר בתחנה, הנהלים מזכירים רכבות אירופיות ישנות מסרטים בשחור לבן. הנוסעים צריכים לחכות באולם ההמתנה המתאים למספר הרכבת, עד שמגיעה הרכבת לרציף - ואז עובדי התחנה מלווים אותם לקרונות. אסור להסתובב באופן חופשי ברציפים. ברכבות עצמן יש מיטות סבירות, קרון מסעדה (עם אוכל סביר, בדרך כלל) ועגלה שעוברת עם כל מיני מאכלים פשוטים ומשקאות. תבדקו טוב מה אתם מזמינים! אנחנו הזמנו משהו שנראה כמו נתחי בשר מתובלים ומיובשים, ובסופו של דבר קיבלנו עיסה דוחה של בשר מבושל מלאה בעצמות, שהזכירה יותר מהכל ארוחה דוחה במאורה של טרולים (אל תקחו את זה ככלל, האוכל בסין בדרך כלל מצויין). רכבת הלילה היא הזדמנות מצויינת להכיר את הסינים, לראות כיצד הם נוסעים ולדבר איתם. אנשים ברכבת הם במקרים רבים ידידותיים וסקרנים כלפי זרים, ותמיד רעשניים, משוחחים בקולנות (בסינית בלבד, בדרך כלל) ומפצחים גרעינים. סינים רבים גם מעשנים ברכבות, למרות שלפעמים אסור.
 

בייג'ינג ושיאן, בה נמצא אתר חיילי הטרקוטה המפורסם
 

העיר בייג’ינג

כבר תיארתי באריכות את בייג’ינג (Beijing) ואתריה בכתבתי בייג`ינג העיר הקסומה, ולכן לא ארחיב כאן בדברים. כיום הופכת בייג’ינג למודרנית, או יותר נכון - סופר מודרנית.
העיר הופכת להיות נקייה יותר, זוהרת יותר, נוצצת יותר - ואפילו אזורים עתיקים נשמרים יותר מפעם. בבייג’ינג קל לחוש שאתה מסתובב בבירה של מעצמה גדולה, במיוחד במרכז העיר בלילה, כאשר השערים המרשימים שליד העיר האסורה מוארים באור יקרות, וההמון רוחש בכיכר טיינאנמן ליד חומות הקירייה הקיסרית. אפילו אנשים כבר יורקים פחות ברחוב (לפחות פחות מאשר בחלקים אחרים של סין), אם כי המנהג המגונה הזה עדיין ממשיך.
 
לחובבי השירה והאומנות הסינית, אני רוצה להמליץ על מופע נחמד בבית התה של לאו שֶה, שאת פרטיו תוכלו למצוא בלונלי-פלנט. בית התה קרוי על שם משורר נודע, שהושפל עד עפר במהפכת התרבות בידי קלגסי "המשמרות האדומים" של מאו, ונאלץ לצפות בתפאורה של אופרת סינית עולה באש ולהתוודות על "פשעיו האנטי-מהפכניים". למחרת היום, הטביע את עצמו באגם של פארק ביי-האי. בית התה קרוי על שמו, ובפנים ניתן לראות לקט של אומנויות סיניות שונות- שירי עם, אופרת בייג’ינג, צמד בדרנים שמחקה ציפורים, מכוניות ורכבות, מופע "החלפת פנים" בסגנון סצ’ואני, טקס תה סיני ועוד. בית התה מצוי בקרבת צ’יין-מֶן, השער הדרומי לטיינאנמן ולעיר האסורה - ובכניסה יש פסל של ג’ורג’ בוש האב שביקר בו פעם.
הפגודה הלבנה בפארק האגם הצפוני בייהאי
הפגודה הלבנה בפארק האגם הצפוני בבייג'ינג  
 (צילום: דני אורבך)
 
 

העיר שִ'יאָן

מבייג’ינג לקחנו רכבת לילה לעיר ש’יאן (Xi An) - עיר מקסימה עם היסטוריה עשירה, ובירת מחוז שאנשי (Shǎnxī) שבצפון מרכז סין. ש’יאן, שבעבר נקראה בשם צ’אנג-אָן, היא עיר הבירה האגדית של השושלות המוקדמות- צ’ין, האן וטאנג. שושלת הטאנג, וצ’אנג-אן בירתה, סימלו את תור הזהב של סין, מחוז געגועים בעיני רבים עד ימינו אלו.
 
ש’יאן של היום היא עיר מרתקת, מגוונת, פסיפס של קבוצות אתניות, תרבויות שונות, דתות מגוונות, ובעיקר אלפיים שנות היסטוריה שניתן לחוש אותן בכל פינה. הבאים לעיר מתחנת הרכבת נתקלים ראשית כל בחומות העיר העתיקה. בעבר, בימי שושלת הטאנג, נפתחו השערים בחומת העיר (וגם בחומה הפנימית שהקיפה כל רובע) עם הזריחה ונסגרו עם רדת החשיכה. כרוזים הכריזו על השעות באמצעות שני מגדלים גבוהים במרכז העיר העתיקה, מגדל התופים ומגדל הפעמון - ואוי לנוסע שאיחר לשמוע את התוף ולא הספיק להגיע לשער לפני שירדה החשיכה.
 
מגדל הפעמון בלב העיר ש'יאן
מגדל הפעמון בלב העיר ש'יאן   (צילום: דני אורבך)
 
 
כיום, מגדל התוף ומגדל הפעמון נמצאים בליבה של העיר העתיקה. זו עיר מוזרה, לא שגרתית. לצד בניינים עתיקים המתנשאים אל על, כמו מגדל התוף ומגדל הפעמון, יש בה גם רחובות רחבים ומודרניים, קניונים נוצצים וסניפים של מקדונלדס וקנטקי פרייד צ’יקן. רק כמה דקות הליכה מאותם קניונים, מחכות לתייר סמטאותיו המפותלות והציוריות של הרובע המוסלמי. עוד בתקופת הטאנג (מאות 7-9) הגיעו מוסלמים רבים לש’יאן, ורבים נוספים הגיעו בתקופת שלטון הכיבוש המונגולי של שושלת יואן, שעודד דתות לא סיניות. כיום, מרבית המוסלמים הסינים ובכללם המוסלמים של ש’יאן נחשבים כקבוצה אתנית אחרת, ונקראים הוּאֵי. ניתן לזהותם באמצעות הכובעים הלבנים האופייניים שלהם.

ברובע המוסלמי חנויות רבות של תשמישי קדושה, כובעים מוסלמיים, תמונות של מכה, וגם שוק אוכל מגוון, ריחני וסגנוני: שיפודי כבש מפולפלים, לאפות מלאות בירקות מוקפצים, מרקים שונים, חריפים ומהבילים, וגם מיץ רימונים מרענן ומשיב נפש ביואן אחד בלבד (בערך חצי שקל!). במרכז הרובע המוסלמי נמצא המסגד העתיק- קומפלקס של גנים ירוקים, עצי פרי, אולמות תפילה ופביליונים, שנראה כמקדש סיני הרבה יותר מאשר כמסגד טורקי או ערבי. רק הערבסקות על הפגודות הסיניות והשטיחים בפנים מלמדים שמדובר במסגד. המוסלמים בש’יאן מאד ידידותיים ומכניסי אורחים, אך לזרים שאינם מוסלמים אסור להיכנס לאולם התפילה עצמו.
 
השוק המוסלמי בעיר העתיקה בש'יאן
השוק המוסלמי בעיר העתיקה בש'יאן   (צילום: דני אורבך)
 
 
המסגד הגדול ברובע המוסלמי של ש'יאן  
המסגד הגדול ברובע המוסלמי של ש'יאן   (צילום: דני אורבך)




 
מלבד הרובע המוסלמי והמסגד, ישנו בעיר העתיקה מקדש קונפוציאני שליו ויפה, "יער כתובות האבן", שמהווה אוצר לכל חוקרי ההיסטוריה הסינית. במקדש, בין פביליונים מוזהבים וגנים, ישנו מוזיאון ענק של יצירות סיניות עתיקות חקוקות באבן: מסמכים היסטוריים, סוטרות בודהיסטיות ואפילו יצירה נוצרית עתיקה ששייכת לכת הנסטוריאנית (הכת הנוצרית/אשורית הראשונה שהגיעה לסין במאה השביעית לספירה). בנוסף- כדאי לבקר במקדש גם בגלל תצוגת הפסלים היפים והמפות העתיקות שבו.
 
הסמל של העיר ש’יאן נמצא דווקא מצפון לעיר העתיקה: פגודה גבוהה ומרשימה במיוחד שנקראת פגודת אווזי הבר הגדולה. הפגודה מוקפת במתחם בודהיסטי ענק מלא בפסלים מוזהבים, מקדשים יפים, בריכות קטנות וגנים. מאד כדאי לבקר במקום אם אתם נמצאים בש’יאן.
פגודת אווז הבר הגדולה
פגודת אווז הבר הגדולה   (צילום: דני אורבך)
 

שיאן וחיילי הטרקוטה

אולם אנשים לא באים לש’יאן כדי לראות את כל מה שהזכרתי, או לפחות לא בעיקר בגלל זה. ש’יאן מזכירה בתודעתו של המטייל בעיקר שתי מילים: חיילי הטרקוטה.
יצירת המופת הזאת, מדהימה, מטרידה ובמידה מסוימת גם מזעזעת, נבנתה על ידי אחד הרוצחים חולי הנפש והמופרעים ביותר בהיסטוריה האנושית - הקיסר הריבוני הראשון של סין - צ’ין שי הואנג די, במאה השלישית לפני הספירה. הקיסר צ’ין, שאיחד את סין בפעם הראשונה למדינה ריכוזית בדם, אש ותמרות עשן, ביצע (לפי ראייתנו ההומנית מהמאה ה-21) פשעים מחרידים רבים: בעזרת אידיאולוגיה טוטליטרית (שנקראה לגליזם, או "אסכולת החוק") ניסה לשלוט לחלוטין במחשבת נתיניו, קבר מלומדים, היסטוריונים, סופרים והוגים קונפוציאניים בחיים, רצח רבבות בעבודות כפייה עד מוות, בין היתר בבניית החומה הגדולה המפורסמת, וגם שרף ספרים בהיקף נרחב וביצע שואה תרבותית. בין היתר, הוא גם שלח צי ענק כדי למצוא את איי האלמוות המיתולוגיים בים המזרחי. משלא מצאו מלחי הצי את האיים הללו, פחדו לחזור לסין שמא יבולע להם, והתיישבו באיי אוקינאווה שמדרום ליפן.

בכל מקרה, הקיסר הראשון היה אחוז בפחד מהמוות. הוא ניסה להשיג שיקוי אלמוות, אבל האמין שגם אם ימות - ימשיך לשלוט גם בעולם המתים. לפיכך, בנו אנשיו קבר מגלומני ומפואר, שלפי הכתבים הסיניים היה ארמון מפואר עם נהרות מכספית. כדי לשמור על הקבר ולהבטיח את שלטונו של הקיסר, נבנה ליד הקבר צבא ענק של חיילי טרקוטה- טוראים, קצינים זוטרים וגנרלים, רגלים, קשתים ופרשים על סוסיהם. הפסלים ריאליסטיים להפליא, ואין חייל אחד דומה למשנהו. הם נמצאים באזור הררי יפה, כשעת נסיעה מש’יאן- וניתן לראות אותם מרחוק בתוך בורות תצוגה. כמה מהפסלים, כמו פסל מרשים במיוחד של גנרל, הוצאו מהבורות וניתן לבחון אותם מקרוב. חיילי הטרקוטה הם בלא ספק אחד משיאי הביקור בש’יאן, ואולי בצפון סין כולה.
 
 מסדר חיילי הטרקוטה השומר על קברו של צ'ין שי חואנג-די
  מסדר חיילי הטרקוטה השומר על קברו של צ'ין שי חואנג-די   (צילום: דני אורבך)
 






דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 9506
2316