www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מסע לממלכת המרכז: דרום מזרח
מאת: דני אורבך


פתח דבר: טיול זה הוא המשכו של טיול קודם שעשיתי בסין, וחלקו השני של טיול נוסף שערכתי עם אחי.


נאנג’ינג -בירת המחוז
נאנג’ינג, בירת מחוז ג’יאנגסוּ המזרחי שבקרבת שנגחאי, היא אחת הערים החשובות בהיסטוריה הסינית, ובלי ספק אחד היעדים המגוונים והמעניינים בסין כולה. כמו ש’יאן, היא גן עדן לחובבי ההיסטוריה הסינית.
ראשית, נאנג’ינג היא עיר שכיף להסתובב בה: חיה ונושמת, מודרנית ותוססת, אך גם לא אפורה, מלוכלכת ומאובקת כמו ערים רבות אחרות בסין. היא מרכז אקדמי, מסחרי, כלכלי ותרבותי, כמו שנגחאי, אך מצד שני אין בה את העומס, הצפיפות והאפרוריות של חלקים רבים בשנגחאי, וגם לא רואים בה עוני מרוד באותה המידה. חובבי ההיסטוריה הסינית ימצאו תעסוקה לשבוע לפחות. אנחנו, לצערנו, היינו שם רק מספר ימים.
האתרים ההיסטוריים המרכזיים בנאנג’ינג נמצאים בהר דְזֶה-גִ’ין- שעל מדרונותיו הטובלים בירק ניתן לראות גנים, אגמים ואחוזות קבר מפוארות של קיסרים ושועי עולם.
 
שדרת הרוחות בדרך לקברו של מייסד שושלת מינג, ג’וּ-יוּאָן-גַ’אנג, בדומה לקברי מינג בביג'ינג  (צילום: דני אורבך)
 

המזרח הרחוק




 
האתר הראשון שביקרנו בהר הוא קברו של ג’וּ-יוּאָן-גַ’אנג, מייסד שושלת מינג- השושלת הסינית האחרונה, בסוף המאה ה-14. ג’ו שונה מרוב מייסדי השושלות, בכך שהחל את הקריירה שלו כאיכר פשוט. הוא נבדל לטובה מקיסרים רבים אחרים בכך שדאג לעם הפשוט, אך מצד שני עיצב את שושלת מינג, ואת המדינה כולה, באופן בעייתי, בכך שיצר בסין אווירה עויינת למסחר, לקדמה ולהתפתחות, כמו גם לכל מגע עם העולם. קברו של האיש הגדול הוא למעשה מוזוליאום ענק- אליו מוביל שביל רחב מעוטר בעצים. מעל אחוזת הקבר נמצא אגם הענן הסגול המרהיב, שמקומיים דגים, שוחים ומתרחצים בו.
 
נוף אגם הענן הסגול   (צילום: דני אורבך)
 
 
אחוזת הקבר הגדולה השנייה היא קברו של ד"ר סוּן יאט סָן (מנדרינית: סון ג’וֹנְג-שַאן) שנחשב לאבי סין המודרנית גם בעיני הקומוניסטים הסינים וגם בעיני הלאומנים. הוא בלא ספק היה ממייסדי הרפובליקה הסינית ומאבות התפיסה הלאומית הסינית, אם כי הוא בהחלט לא היה היחיד. קברו של סון הוא אחוזת קבר ענקית בסגנון מינג, אליה מוביל גרם מדרגות נרחב. אנחנו נרתענו מלהיכנס בשל המחיר הגבוה- ואולי טעינו. נו טוב, צריך להשאיר משהו לביקור הבא.
 
הר דזה-ג’ין נמצא אמנם בשולי העיר, אך גם בנאנג’ינג עצמה יש די והותר מה לעשות. המדרחוב שוקק החיים והיפיפייה שמסביב למקדש הקונפוציאני פוּ-דְזֶה הוא מקום נעים והומה אדם על גדר הנהר, והוא המקום היחיד שמזכיר עיר עתיקה בנאנג’ינג. ניתן להסתובב בו בין החנויות, לאכול מעדנים מקומיים, לבקר במקדשים עתיקים עם היסטוריה של מאות שנים, ולהתפעל מבמת הדרקון המוזהבת על גדת הנהר. באזור יש גם במה של מוזיקה קונפוציאנית מסורתית, ומוזיאון לבחינות הפקידות הקיסריות. בקרבת המדרחוב נמצא גם "ארמון הנשיאות"- שבאמצע המאה התשע עשרה שימש כ"ארמון המלך השמיימי" של מורדי הטייפינג. מורדים אלו הונהגו על ידי "נביא" משיחי נוצרי בשם הונג-ש’יו-צ’ואן, שטען כי הוא אחיו הקטן של ישו, וייסדו משטר טוטליטרי, פוריטני ופרוטו-קומוניסטי, שבו נאסר כל מגע בין גברים לנשים, האדמות חולקו באופן שווה, נשים נאלצו לעבוד בעבודות פיזיות מפרכות, נאסרו כל הדתות מלבד דת הטייפינג והשלטון נוהל על סמך "התגלויות אלוהיות" שרירותיות של חבר מנהיגים מופרעים ומושחתים. המרד הזה, שגבה מיליוני קורבנות, נחשב כתחילת הסוף של הקיסרות בסין. בארמון ניתן לראות את החדרים והגנים השונים בארמון הטייפינג, ששוחזרו באהבה על ידי השלטון הקומוניסטי (שרואה את הטייפינג באור חיובי כתנועה פרוטו-קומוניסטית). באזור גם מוזיאונים היסטוריים רבים אחרים, שלא הספקנו להיכנס אליהם מפאת חוסר זמן.
 
אתר חובה לכל המבקרים בנאנג’ינג הוא המוזיאון לאונס נאנג’ינג, טבח המוני שביצעו הכובשים היפנים בתושבי העיר נאנג’ינג ב-1937, השנה הראשונה של מלחמת סין-יפן השנייה. המוזיאון, שמזכיר מאד את יד-ושם בסגנון הבנייה, מציג תמונות, פסלים ועדויות מזעזעות של קורבנות. הכניסה חינם.
 
הערת העורך: נאן-ג'ינג, מילולית "הבירה הדרומית" הייתה בירת סין בתקופות שונות. בירת שני קיסריה הראשונים של שושלת מינג (המאה 14), בירת ממלכת הטייפינג (המאה ה-19), ובירת סין מסיום התקופה הקיסרית ועד לאונס נאנג'ינג 1937 – פשע המלחמה המזעזע בו במהלך 5 שבועות אנסו חיילי יפן אלפים מנשות העיר, והוציאו להורג בשיטות אכזריות, רבבתו מאזרחי העיר, באימוני כידונים, שרפת בתים על יושביהם, ועד הוצאות להורג מכוונות. לפי מקורות סיניים לא מוסמכים, נרצחו בנאנג'ינג אולי אף מאות אלפים.
 
פנורמה לילית על פו-דונג מעברו השני של הנהר מטיילת הבונד בשנגחאי   (צילום: דני אורבך)
 
 
שנגחאי
שנגחאי היא עיר מרתקת ומטרידה, עם אתרים מעניינים: מהאומנות הסינית המצוינת במוזיאון הלאומי (אתר חובה!), עד לרחובות הקרירים ועטורי העצים של המושבה הצרפתית, מהמסעדות המצוינות ועד לפאר האכזרי של הבּוּנְד, הטיילת המרכזית של העיר על גדת נהר הואנג-פּוּ. ולמה יופי אכזרי? מכיוון שבשנגחאי רואים את הפערים החברתיים העצומים של סין יותר מאשר בכל מקום אחר. בבונד אתה מתהלך בתוך ארכיטקטורה קולוניאלית מצוחצחת ומפוארת, בין בניינים מגלומניים של בנקים והטיילת היפה על הנהר, כאשר ברקע מגדלים נוצצים בשלל אורות, גורדי שחקים ובראש כולם- מגדל "פנינת המזרח" בגדה השנייה של הנהר. הברים שבראש המגדלים מיועדים לעשירים בלבד- כוס מים שם עולה חמישים יואן. ובין כל אלו מסתובבים קבצנים נכים וזקנים, נשים צורחות שמתחננות לנדבה ודוחפות לך ילדים קטנים מול הפרצוף. בשום מקום בסין לא רואים עושר כל כך גדול אל מול עוני מנוול, ולכן לדעתי היופי של הבונד, ובמידה מסוימת של שנגחאי כולה, הוא יופי אכזרי מאד.
 
בניין המוזיאון הלאומי   (צילום: דני אורבך)
 
 
ובכל זאת, שנגחאי היא מרכז של תרבות והיסטוריה שאסור להחמיץ. המוזיאון ההיסטורי המצוין שבקומת הקרקע של מגדל פנינת המזרח (בעצמו יצירה ארכיטקטונית מדהימה) משחזר את שנגחאי הישנה, שהייתה למעשה קולוניה שנשלטה על ידי קהילה אירופית: המאבק בין המערביים לסינים, הניצול הקולוניאלי, מאורות האופיום, אך גם הקדמה שהמערביים הביאו לשנגחאי. רחובות שלמים בשנגחאי הישנה משוחזרים באמצעות בובות שעווה: ריקשות וכרכרות, ברים מערביים יוקרתיים וחנויות סיניות מסורתיות, מאורות אופיום ואולמות בורסה רועשים. המוזיאון מקים את ההיסטוריה של שנגחאי לחיים. באזור המוזיאון (שנמצא בפו-דונג שעל גדת הנהר) נמצא גם מוזיאון סקס מעניין- שמציג נעליים לקשירת רגליים לנשים, סכינים לסירוס סריסים ושפע של פסלים סיניים ארוטיים. בין כל אלו, ניתן לעבור בין שני חלקי הנהר במנהרת התיירים- בין אורות עתידניים שמזכירים סצנה מ"מסע בין כוכבים". סין הסופר-מודרנית, בלא כל ספק.
 
   
תמונות הצגת הלייזר במנהרה התיירותית המחברת את פו-ש'י עם פו-דונג   (צילום: דני אורבך)
 
 
בכיכר העם, הכיכר המרכזית של שנגחאי, ישנם מוזיאונים רבים מלבד המוזיאון הלאומי- שהביקור בו הוא בגדר חובה: המוזיאון לאומנות של שנגחאי, למשל. בנוסף לכך, יש גם תיאטרון לאומי ואולם קונצרטים- אנחנו שמענו בו קונצרט נפלא של מוזיקה סינית מסורתית. העיר העתיקה, מסביב לגני יו-יואן, היא יפיפייה ורוחשת חיים, וניתן לבקר שם במקדש האל העירוני של שנגחאי. המקדש הזה, כמו מקדשים רבים אחרים בסין, מלא בהמון אדם- בעיקר צעירים. זה מחזה משובב נפש לראות את התעוררות הדת העממית בסין, בעיקר אצל הנוער- הוכחה שהתרבות הסינית שרדה את הדיכוי הקומוניסטי וניצחה אותו. מסביב למקדש ולגני יו-יואן, גן קלאסי מתקופת מינג, יש בזאר סיני שוקק חיים וססגוני. מומלץ לקנות שם כופתאות (גְ’יַאוּ-דְזֶה) המפורסמות באיכותן במדינה כולה.
 
רחוב נאנג'ינג-דונג-לו שהפך לטיילת היוקרתית ביותר בסין   (צילום: דני אורבך)
 
 
המושבה הצרפתית היא אזור יפה מאד, מלא בחנויות יוקרתיות, בוטיקי יין ומסעדות טובות. החוויה של שנגחאי אינה מושלמת ללא ארוחה טובה במושבה הצרפתית. אני ממליץ במיוחד על מסעדת די-שווי-דונג (Di-shui-dong), שפרטים עליה תוכלו למצוא בלונלי-פלנט. מי שמבקר במסעדה הזאת, חייב להזמין מנה שלדעתי היא הטובה ביותר שאכלנו בסין- "התרנגולת של גנרל טזו". פרטים על המנה תוכלו למצוא ב"פינת המטבח הסיני" בכתבה נפרדת.
 
מידע מורחב אודות העיר נמצא בכתבה שנגחאי – העיר שמעל הים באתר זה.
 
 גן יו (יו-יואן) ברובע הסיני של שנגחאי   (צילום: דני אורבך)
 



 

גוֵילִין ויאנגשוּאוֹ
משנגחאי המשכנו למחוז גוואנגש’י, המחוז הדרומי ביותר בדרום-מזרח סין, הגובל בוייטנאם ובמפרץ טונקין. המסע לגווילין, היעד שלנו בגוואנגש’י, לקח בערך 24 שעות, בלא ספק מסע הרכבת האחרון ביותר שעברנו בסין.
 
גווילין עצמה ידועה מאד כיעד תיירותי, אבל פחות בגלל מה שיש בה ויותר תודות לטבע הסובב אותה. בגווילין עצמה יש כמה מערות, מקדשים ופארק יפה, אבל העיר רובה מזכירה עיירת פיתוח ישראלית מנומנמת, מן ירוחם גדולה כזאת. אנחנו גרנו באכסניה בשם flowers Hostel שמומלצת בלונלי-פלנט, אך התגלתה כנפילה, בתוך סביבה מגעילה ועם שירותים אסיאתיים בחדרים.
 
 פארק מערת הבודהא   (צילום: דני אורבך)
 
 
אם גווילין עצמה הייתה פחות מלהיבה מהצפוי, אזי יאנגשואו, עיירה קטנה כשעתיים נסיעה באוטובוס דרומה- היא מקום מדהים. קשה לי למצוא מספיק סופרלטיבים ומילים להמלצה, אבל אם אתם מגיעים לגוואנגש’י, התאכסנו ביאנגשואו ולא בגווילין. כמעט כל הטבע שאתם מחפשים, התרבות המקומית והצבעוניות- תמצאו אותו ביאנגשואו.
 
יאנגשואו היא עיירה קטנה, רגועה ושלווה המוקפת הרים ירוקים מכל עבר. על פסגות ההרים- מקדשים קטנים ופביליונים, וברחובותיה של העיירה מסעדות טובות רבות וחנויות מעניינות. חשוב מכל- מסביב לגווילין נמצאים כמה מאתרי הטבע היפים ביותר שראינו בסין. כאן, בניגוד לגווילין, אנחנו רוצים להמליץ בחום על המלון ששהינו בו. הוא לא מוזכר בלונלי-פלנט (שמענו עליו מצוות ההוסטל בשנגחאי)- אבל הוא מצוין. קוראים לו Breeze Inn, והוא מקום קטן ונחמד שנפתח בידי צעירים בוגרי אוניברסיטה, ידידותי ולא רשמי. הצוות הנחמד מארגן טיולים באזור, כולל ההפלגה הידועה לתהילה על נהר לי. מהמלון אפשר לראות את ההרים, והוא כעשר דקות הליכה מתחנת האוטובוסים המרכזית.
 מידע מורחב אודות גווילין נמצא בכתבה גווילין - היער הריחני או סדום החדשה באתר זה.
 
 נוף נהר לי בשקיעה   (צילום: דני אורבך)
 
 
האטרקציה המרכזית באזור יאנגשואו היא בלי ספק ההפלגה על נהר לי. יש אנשים שמפליגים בנהר לי כל הדרך מגווילין ליאנגשואו, וזו טעות שגם אנחנו עמדנו לעשות, אם לא היינו מקבלים אזהרה מצוות ההוסטל בשנגחאי. המסלול כולו יקר, ורק חלקים ממנו יפים. מה שעשינו, ואנחנו ממליצים לעשות, הוא לקחת הפלגה רק בחלק מהנהר. מיאנגשואו לוקחים אוטובוס לכפר הקטן והמנומנם שינגפינג, ומשם מפליגים לכפר אחר בשם יאן-די וחוזרים באוטובוס ליאנגשואו. הנופים במהלך ההפלגה הם עוצרי נשימה- הנהר הירקרק מתפתל בין כפרים הרריים, ופסגות בצבע ירוק עמוק. ההרים שרואים מיאנגשואו, משינגפינג או מנהר לי אינם שגרתיים: הם נראים כאילו ענק נגס בהם כבתפוח. אלו הרים עתיקים מאד, בשלב האחרון של שחיקתם, ולפיכך הנוף באזור דרמטי, מעניין ועוצר נשימה במיוחד. לאחת הגבעות הללו קוראים "גבעת 20 היואן", כי היא נמצאת על שטר הכסף של 20 יואן. הכפרים עצמם הם שקטים ושלווים, וניתן לראות בהם בתי אסם מסורתיים, פרות, סוסים וחמורים ברחובות, ובארות עתיקים בני מאות שנים מתקופת שושלות צ’ינג ומינג (מאות 14-19).
 
שייט רגוע בנופי הקארסט של אזור יאנגשואו, ברפסודת במבוק   (צילום: דני אורבך)
 
 
אופציה נחמדה נוספת היא טיולי אופניים באזור למי שאוהב (כמוני) לדווש בין שדות אורז, כפרים והרים. באופנים אפשר להגיע לאופציית הפלגה מצוינת נוספת. נהר יוּ-לוֹנְג הוא נהר צר יחסית, יפה בדיוק כמו נהר לי ואפילו יותר. בניגוד ללי, הוא לא רחב, דרמטי ומעורר יראה, אלא יותר אינטימי ורומנטי. גם מנהר יו-לונג יש נוף הרים מרהיב. מכיוון שהוא צר יותר מהלי, לא מפליגים עליו בסירה אלא ברפסודה, חוויה שיכולה להיות לעיתים רטובה למדי, במיוחד כאשר השייט יורד במפלים. כאשר מתקרב מפל, הרימו את הרגליים או שתירטבו- ראו הוזהרתם! לפני ההפלגה בנהר יו-לונג, הקיפו אותנו זקנות שניסו למכור צינורות מוזרים. בהתחלה לא הבנו למה הם משמשים, עד שראינו תיירים סינים מתיזים אחד על השני באמצעות השפריצרים הללו במלחמת מים טוטלית (בסופו של דבר הם השתמשו בכל מה שהיה להם, כולל כובעי קש סיניים משולשים, כדי להתיז כמויות גדולות יותר של מים).
 
 עץ הפיקוס האלסטי ההודי העתיק (באניין) תזכורת לעץ הבודהאי מגן הצבאים בסרנאת הודו   (צילום: דני אורבך)
 
 
אין סוף לאתרים שניתן להגיע אליהם באופניים באזור יאנגשואו, אך ביניהם ניתן למנות עץ באניין ענק, גשרים עתיקים מתקופת צ’ינג, מגדלי שמירה, גבעת הירח המוזרה (היא נקראת כך כי יש בתוכה חור) וכמה מערות מים, עם נטיפים וזקיפים מעניינים, בריכות מים ובוץ. אם אתם רוצים להיכנס למערות, ראו הוזהרתם, המחיר יקר מאד, והמסלול קשה, חלקלק ואפילו קצת מסוכן.
 
 גבעת הירח הסמוכה ליאנגשואו   (צילום: דני אורבך)
 
 
 
 
מידע נוסף
 
כתבות נוספות 
רשמים מטיול קודם בסין בכתבה בייג`ינג העיר הקסומה
חלקו הראשון של הטיול בכתבה מסע לממלכת המרכז - מבייג'ינג לש'יאן
חלקו השלישי של הטיול בכתבה מסע לממלכת המרכז - יוננאן
חלקו הרביעי של הטיול בכתבה מסע לממלכת המרכז - רשמים ממנצ'וריה








מספר צפיות: 8861
1640