www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



פטגוניה – סוף העולם של צ'ילה וארגנטינה
מאת: ברק אפיק 


פטגוניה, וזו לא מטפורה, זהו באמת סוף העולם. שדות הקרח היבשתיים הגדולים של חצי הכדור הדרומי, מושבות פינגווינים, יערות אשור-דרומי בני 3,000 שנה, עיירות ציוריות מוכות רוח ובדידות, חוות צאן מאופק לאופק, גאוצ'וס על סוסים שחבורת כלבים מלווה אותם לכל מקום, פארקים עם לגונות ואגמים בשלל צבעי כחול-ירוק, קרחונים המתנפצים לתוך אגמים, גואנקות, שועלים, קונדורים וסוסי בר. לחובבי הטבע הפראי במיטבו, נשמע מפתה אבל כל כך קררררר.


כתבה זו עוסקת בפטגוניה על שני חלקיה - הארגנטיני והצ'יליאני.
 

שמורת הקרחונים, ארגנטינה
קרחון פריטו מורנו, פארק הקרחונים בארגנטינה   (צילום: Miguel Vieira)   לחצו על התמונה להגדלה
 
כשחורחה לואיס בורחס (Jorge Francisco Isidoro Luis Borges), הסופר הארגנטינאי, הגאון והשנוי במחלוקת, כתב על דרום היבשת, הוא התרפק על המישורים האינסופיים של פטגוניה. הוא תאר את השקיעות הזוהרות המופלאות, הסוסים הקשורים ליד גדר הפונדק הקטן, תחנת רכבת באמצע שום-מקום.
אך מה שמשך את בורחס יותר מכל הוא הדמות המחוספסת של איש הדרום, "הכובע רחב השוליים, הפונצ'ו, גלימת הצ'יריפא הארוכה ונעלי עור הסוס".
מי כמוהו יודע בוודאות, "כי בסוג זה של גאוצ'ו שוב אין לפגוש אלא בדרום".
 
אזור פטגוניה, הפרוש על דרומה של היבשת, במדינות צ'ילה וארגנטינה, גובל בצפונו באזור האגמים, בקו הערים פוארטו מונט הצ'יליאנית וברילוצ'ה הארגנטינאית משני צידי הרי האנדים. הוא נמשך דרומה עד קצה היבשת האמריקאית בדרום, בחלק המכונה ארץ האש (Tierra del Fuego). בכתבה זו נתמקד בחלק הדרומי של פטגוניה, בו מצויים שדות הקרח היבשתיים של חצי הכדור הדרומי, בואכה אנטארקטיקה.
 
בדרום היבשת האמריקאית, במקום בו גווע רכס הרי האנדים, נוצרה עוד התרוממות גרניטית, אחרונה לפני המישורים הגדולים, המדרימים עד האוקיינוסים. זהו רכס גרניט, מחודד ומעוצב בידי השלגים, הקרחונים והרוחות העזות של פטגוניה.
כתבה על הדרך מאזור האגמים אל הקרטרה אוסטרל
 
 
חבל פטגוניה - שתחילתו בערים פוארטו-מונט הצ'יליאנית (A) וברילוצ'ה הארגנטינאית (B),
ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה  (להגדלה לחצו למעלה משמאל)


אמריקה הלטינית




 

העלמות הילידים של דרום אמריקה

תושבי האזור המקוריים היו שבטי הטוולצ'ה (Tehuelche), הציידים שנדדו במישורי פטגוניה וחיו במערות ובבקתות ארעיות, ושבטי האונאס (Onas), הדייגים שוכני החופים. עם הגעת האדם הלבן לאזור החלה שואת התושבים המקוריים של מרחבי פטגוניה, "ארץ הרגל הגדולה", על שם הכסות הגדולה שלבשו המקומיים לרגליהם על מנת להלך בשלג. במאה ה- 19, עם הגעת גלי המהגרים האירופאים לארגנטינה, יצאו הארגנטינאים ל"מלחמת המדבר", ציד שיטתי של הילידים כדי להשתלט על שטחיהם לצורך בניית חוות צאן ובקר וכיבוש השממה.
 
בצד הצ'יליאני המצב לא היה הרבה יותר טוב. הממשלות, החפצות בכיבוש השממות וב"תירבות" האזורים הפראיים של ארצם, הציעו קרקעות לחפצים להתיישב באזורי הדרום הקשים. כל מי שירד דרומה, זכה בשטחי ענק והקים חוות וכפרים קטנים. האוכלוסייה המקורית של האזור נעלמה מן העולם.
  
המלצה על מלון בשמורת טורס דל פיינה
מצוקי שמורת טורס דל פיינה ומלון אקספלורה פטגוניה שבתחומה  (פרטים על המלון לקראת סוף הכתבה)
 

הפארקים היפים של פטגוניה

בפטגוניה, משני צידי הגבול נמצאים שני פארקים לאומיים, מהיפים בעולם. בצד הצ'יליאני של רכס האנדים נמצא פארק טורס דל פיינה (Torres del Paine), הנקרא כך על שם ניצבי הגרניט הענקיים, היוצרים עמודים בגובה של למעלה מאלף מטרים מעל פני הקרקע. השם פיינה הוא הצבע הכחול בשפת בני הטוואלצ'ה, על שם האגמים על גווניהם התכולים והשמיים הנוגעים בהם.
 
הפארק המקביל לו בצד הארגנטינאי נקרא פארק הקרחונים (Parque Nacional Los Glaciares), בזכות ריבוי הקרחונים הגולשים לאגמי הפארק משדה הקרח הדרומי. סוגיית מיקומו המדויק של הגבול בין שתי המדינות היא אחד הנושאים הכאובים בפטגוניה והויכוח מתנהל עד היום כאשר כל צד בטוח כי נדפק על ידי שכנו-אויבו וכי יבוא היום ליישב את הסכסוך. הכל כמובן מתנהל על מי מנוחות ובקצב הדרום-אמריקאי. בעבר הוחלט כי כל צד יקבל את השטח המנקז את מימיו לכוון הים שלו והדבר יצר גבול בלתי אחיד ולא הגיוני ומתיחויות רבות. ההסכם הנוכחי קובע כי הגבול עובר בקו הרכסים של האנדים ולעת עתה שורר שקט בגזרה.
 
שייט בלגונה סן-רפאל, פטגוניה, צ'ילה
שייט בלגונה סן-רפאל, צ'ילה 
 (צילום: ברק אפיק)
 

המתנחלים הארגנטינים

בפטגוניה הופתעתי לפגוש מתנחלים ארגנטינאים, חורחה ולואיסה, כמו קבוצת חבר'ה צעירים נוספים. הם אידיאליסטים שעזבו חיי נוחות ומותרות בבואנוס איירס ובאו להתיישב בעיירות קטנות על הגבול הפטגוני על מנת למנוע מהצ'יליאנים לפלוש לשטחים אלו. מדי כמה זמן העסק מתחמם בין שתי המדינות ואף מגיע לעימותים צבאיים. כששאלתי את חורחה מה כל כך חשוב בכמה קילומטרים ימינה או שמאלה באזור הקרחוני השומם והעצום הזה, הוא הביט בי מופתע ואמר לי: "זאת הארץ שלנו, אנחנו חייבים להגן עליה!"
כשאתה בא מהרי ירושלים, מביט במישורי פטגוניה ולא רואה כלום מאופק לאופק אתה שואל את עצמך שאלות על אופי האדם ולא בטוח אם ישנן תשובות.
 
כאשר מתרחקים מהררי הגרניט, האגמים והקרחונים, המרחב הפטגוני הוא הנוף החדגוני של חוות הצאן הגדולות וצלליות הגאוצ'וס, הבוקרים ההולכים בעקבות העדרים. יופי (Yupi), בן תערובת של אב לבן ואם צאצאית לילידי המקום, הוא גאוצ'ו וגם רומנטיקן לא קטן. הוא מגיע לחוות בעונות הגז, גוזז צמר סביב השעון ובערבים, ליד המדורה, כשריח צלי האסדו מתפשט ומבשר על שעת הארוחה, פורט הוא על הגיטרה בולרוס עצובים. ככל שכד היין מתרוקן, כך שוקע הוא בעצב וגעגועים לאהובות שאינן ולימים שלא ישובו. רק גוש בשר גדול יכול לעצור את המיתרים הפורטים על נימי הזיכרונות של הבודדים שבזאבים, אלו הגאוצ'וס של פטגוניה. למחרת בבוקר, כשידהיר את הסוס בעליזות של ילד פרא שובב, לא יהיה זכר לעצב או געגועים. דהרנו במרחבים שהיו ביתו וכששאלתי אותו אם לא משעמם לעיתים בלי אנשים, הוא רק חייך, טפח על צוואר הסוס ופצח בדהרה תוך צווחות עליזות. הבטתי בו מתרחק, הוא כמו צמח מתוך האוכף כשהפונצ'ו מכסה רק מעט מן הסכין הארוכה הבולטת בתוך נדן העור, כלי העבודה וההגנה של הגאוצ'ו, ממנו לא ייפרד לעולם.
 
חוות הצאן של פטגוניה כבר לא מכניסות רווחים כמו פעם. מחיר הבשר יורד, שכר העובדים עולה, חינוך הילדים, הנסיעות לשם הצטיידות, אמצעי הקשר ומחירי המחייה המאמירים, שוחקים את צאצאי המתיישבים של העבר. כך נעלמות אט אט החוות הקטנות אשר נקנות על ידי בעלי הקרקעות הגדולים שמספחים אותן לחוות ענק. בחוות עובדים הגאוצ'וס, הרכובים על גבי סוסים, כשעדר כלבים מלווה אותם לכל מקום ועוזר להם לקבץ את העדר ולהרחיק זאבים או פומות, הבאים לחטוף להם טלה שמנמן. כיום מחליפים רכבי 4X4 או טרקטורונים את הסוסים ויש חוות בהן מפקחים על העדר בעזרת מטוסי פייפר קטנים. פעמים רבות בעלי החווה גרים בעיר הסמוכה בנוחות ובעושר, ואל החווה הם מגיעים רק בסופי שבוע להשגיח כי הכל מתנהל כשורה. ילדיהם מקבלים כבר חינוך עירוני מיוחס וסביר שלא ישובו לעבוד בחווה, כי אם ימצאו לעצמם משרד נאה בתחום עיסוקם ואולי אף יעברו לבואנוס איירס הבירה. העתיד של פטגוניה טמון כנראה בטיפוח ופיתוח התיירות האקולוגית.
 
 

פטגוניה הצ'יליאנית

אל הצד הצ'יליאני של פטגוניה אפשר להגיע בטיסה מסנטייגו הבירה או מפוארטו מונט שבאזור האגמים. המטוס נוחת בעיר הדרומית ביותר בצ'ילה, פונטה ארנס (Punta Arenas). העיר יושבת על שפת האוקיינוס ומהווה בירת הדרום הצ'יליאני ומרכז אדמיניסטרטיבי עבור חוות הצאן, כורי הפחם, ספינות הדייגים והתיירות המתפתחת באזור. בעיר מספר אטרקציות, כמו, מוזיאון להיסטוריה של האזור ומוזיאון אזורי בורגטלו (Salesiano Mayorino Borgatello), המציג את ההיסטוריה של השבטים שחיו כאן בעבר. אטרקציה מומלצת היא ביקור בבית הקברות המעוטר של העיר, שם לכל משפחה יש אחוזת קבר או כמעט וילה קטנה. במקום גם פסלו של "האינדיאני הקטן" (El Indiecito) שהפך מקום פולחן מקומי.
 
מפונטה ארנס אפשר להפליג לאי מגדלנה ולראות מושבה נאה של פינגוויני מגלן ושאר יונקים ועופות, העמידים לתנאי הקור הקיצוניים. מושבה קטנה של פינגווינים אפשר לראות כאשר נוסעים לכוון פוארטו נטאלס (Puerto Natales), בקילומטר ה- 70, במקום המכונה סנו אוטווי (Ceno Otway) על החוף מקננים הפינגווינים, מבלים בחבורות או שוחים בים.
לינה בעיר פונטה ארנס
  
פינגווין מגלן, פטגוניה, צ'ילה
פינגווין מגלן Spheniscus magellanicus (צילום: יוסי) 
 
  

פארק טורס דל פיינה (צ'ילה)

פוארטו נטאלס היא עיירת סוף-עולם נחמדה. אין לך שום סיבה טובה להיות כאן, אלא אם אתה בא לבקר בפארק טורס דל פיינה (Torres del Paine) או בפארק בלמסדה. העיירה בנויה בגובה מקסימלי של שתי קומות ורוב הבתים נראים קטנים ומצועצעים. מחודש מאי ועד ספטמבר, שעות ספורות של אור גורמות לאנשים לבלות את רוב זמנם ספונים בבתיהם הקטנים והחמימים, רובם בנויים בעץ, חומר ממנו צ'ילה משופעת.
 
בבית הקטן של אנחלה, דודה צ'יליאנית חביבה, תנור החימום הוא כלי אדיר ממדים וגם הוא מוסק בעץ כמובן. אנחנו יושבים במטבח הענק שלה, שהוא גם הסלון וחדר האורחים. מה הפלא במקום בו החיים סובבים סביב התנור הממוקם במרכז הבית ומשמש כתנור הבישול והחימום. אט אט נאספים בני המשפחה וכמה שכנים סקרנים ששמעו שיש גרינגוס, זרים שרוצים להפליג לעבר שדות הקרח. השיחה קולחת, כולל כמה ניסיונות להתחמק מהסבר מפורט של הסיטואציה בארצנו זבת הדם. תוך כדי השיחה מורידה אנחלה מהתנור את קומקום המים החמים וחולטת לנו משקה מאטה (Mate), חליטה מצמח ירוק ומריר ששמו "עשב המאטה"  (yerba mate). משקה זה מקורו בילידי פרגוואי וכיום הוא נפוץ בכל דרום היבשת. המשקה, המזכיר קצת תה סיני ירוק, בעל תכולת קפאין גבוהה, הוא משקה מעורר ונלגם בקשית מתכת עם מסננת בקצה המכונה בומבייה (bombilla, בומביז'ה במבטא ארגנטיני). הכלי עם המשקה, מעין ספל מעץ או מדלעת קישוטית, עובר מאחד לשני כמעין טקס חברתי או משפחתי, כאשר בכל פעם יוסיפו מים חמים לתערובת ומדי פעם יחדשו גם את החליטה.
 
בפוארטו נטאלס מספר מלונות והמון פנסיונים למטיילי התרמיל הרבים הפוקדים את האזור. זהו גם המקום להצטייד לפני שנכנסים לפארק טורס דל פיינה, זה שמכונה בפי כל "הפיינה". המוצ'ילרים יבלו בפארק בין שבוע לשבועיים בטיולים רגליים בפארק. אחרים ייסעו בין האטרקציות וילונו במלונות קטנים, מהם נשקפים נופי הבראשית. בפארק כדאי לבקר בכל התצפיות המסומנות במפה, באגם וקרחון גריי, במפל הגדול (Salto Grande), באגם פאווה (Lago Peohue), עליו אפשר גם לשוט בעונה, וכמובן מתחת למגדלי הפיינה, מסלול המצריך טיפוס רגלי. את הרכב אפשר להחזיר בפוארטו נטאלס ומכאן לחצות את הגבול לצד הארגנטינאי של פטגוניה.
לינה בעיירה פוארטו נטאלס
כתבה על פארק טורס דל פיינה
 
מגדלי הפיינה, פארק טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
נוף מגדלי הפיינה, 
צ'ילה (צילום: יוסי) 
 




 

פטגוניה הארגנטינאית

לעיירה קלפטה (Calafate), המרכזת את אזור פארק הקרחונים (Parque Nacional Los Glaciares) הארגנטינאי, אפשר להגיע בנסיעה מהצד הצ'יליאני של פטגוניה, בטיסה לריו גז'גוס ונסיעה לקלפטה, או, אם מזג האוויר מאפשר זאת, בטיסה ישירה מבואנוס איירס.
 
קלפטה היא עיירה קטנה היושבת על הגדה הדרומית של אגם ארחנטינו (Lago Argentino) התכול. העיירה כולה עוסקת בהלנה, האכלה ומכירת מוצרים ומזכרות עבור התיירים הרבים המגיעים לכאן בעונה הקצרה. שתי האטרקציות העיקריות המושכות לכאן את המוני האדם בקיץ הפטגוני, הן קרחון פריטו מורנו המפורסם ושייט באגם ארחנטינו בינות לזרועות הקרחונים וגושי הקרח הצפים, אלו שנשברו מן הקרחונים לתוך מי האגם הקרים.
פריטו מורנו, הקרחון המתנפץ, פטגוניה, ארגנטינה
למרגלות הקרחון המתנפץ - פריטו-מורנו, ארגנטינה (צילום: יוסי)
 

 


המלצה על מלון באל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולםכנראה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פאוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
מלון פאוסאדה לוס אלמוס - השוואת מחירים
 

המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה
המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה

מלון פאוסאדה לוס אלמוס - מלון בוטיק במיקום מצוין בעיירה אל קלפטה




 

פארק הקרחונים P.N. Los Glaciares  (ארגנטינה)

הפארק הלאומי "הקרחונים" הוא פארק אדיר ממדים, השני בגודלו בארגנטינה. כמעט מחציתו מכוסה בשדות קרח יבשתיים מהם יוצאות 13 זרועות קרחוניות הנשברות ומזינות את אגם ארחנטינו ואת אגם ויידמה (Lago Viedma).
הפארק מרכז בתוכו שני אזורי טיול עיקריים: האחד, סביב העיירה קלפטה, והשני, סביב העיירה אל-צ'אלטן (El Chaltén) או בפי המטיילים המשתמשים לעיתים בשם הישן של ההר הסמוך, פיצרוי.
 
מקלפטה אפשר לצאת לבקר בקרחון פריטו מורנו, הנקרא כך על שם חוקר האזור הארגנטינאי, שגם קבע את חלוקת הגבול הנוכחית בין המדינות. זהו קרחון חי ופעיל, אחד האחרונים בעולם שעדיין ממשיך לצמוח. בגלל קירבתו לשפת האגם הוא שולח זרוע ארוכה וצומח כקיר, היוצר סכר בגובה שישים מטר ומפריד את אזור ברסו-ריקו (Brazo Rico) משאר חלקי האגם. בקיץ, כאשר האוויר מתחמם וכמות המים הנצורים בסכר עולה, נשבר הסכר בקול נפץ אדיר, הקירות מתמוטטים לתוך האגם ויוצרים שדה של קרחונים צפים. מאז שנת 1988 לא הושלמה סגירת הסכר הקרחוני, אולי בגלל התחממות כדור הארץ. למרות זאת עדיין אפשר לראות קירות ענק של הקרחון הצומח, מתנפצים בקול אדיר לתוך המים ולשמוע את הקרחון נוהם מבפנים כמפלצת קרח כחולה.
אפשר גם לשוט בספינה קטנה אל מול קיר הקרחון, בצפיה דרוכה לכל רעם ונהמה הבוקעים מהקרחון ומעידים על התבקעות קרובה. הזהירים יוכלו לתצפת ממערכת השבילים שנבנתה מול הקרחון וכך להמתין לפיצוצים ולצעוק וואו, ולצחוק כשלידך מכל הכיוונים צועקים וואו בשפות שונות. לחפצים בהפסקה או בהפשרה מקור הקרחון, ישנה קפיטריה-מסעדה בסמוך לשבילים, שם אפשר לשתות צ'וקולטה חמה או לאכול ארוחה מלאה במחירים סבירים.
 
כיום, צעירים ארגנטינאים בני הערים הגדולות שמאסו בחיי העיר, מחפשים אתגרים חדשים, וקצת פרנסה ועוברים לפטגוניה, עם הפנים לעתיד האקו-תיירותי שלה. חבורת צעירים מבואנוס איירס, שעסקו בטיפוס בקרח בקלפטה, גילו נישה עיסקית בלתי מנוצלת והקימו עסק משגשג: הם ראו כי מטיילים רבים לא באים על סיפוקם בביקורם בקרחון הנשבר "פריטו מורנו". הם מצאו נתיב הליכה בטוח על הקרחון, ובעזרת קרמפונים, תוספת המולבשת על סוליית הנעל ומכילה זיזי מתכת הננעצים בקרחון ופטיש חד הנתקע בשלג. הם לוקחים קבוצות קטנות ומובילים אותם מאובטחים בחבל, בין הגוונים המופלאים של הקרחון הנעים, בין לבן מסנוור וכל גווני התכלת-כחול. לקינוח שולפים מתוך הקרח בקבוק ויסקי וכוסות ואת הקרח אין צורך לשבור, פשוט מגרדים קצת מגוש הקרח עליו נשענים ומחייכים לצילום הקבוצתי.
 
פריטו מורנו, הקרחון המתנפץ, פטגוניה, ארגנטינה
נוף הקרחון המתנפץ - פריטו-מורנו, 
ארגנטינה (צילום: יוסי)
 
אטרקציה נוספת בקלפטה היא שייט באגם אל הקרחון הגדול ביותר בדרום אמריקה, קרחון אופסלה (Glaciar Upsala). הספינה יוצאת מהנמל של פונטה בנדרה (Punta Bandera) ומפליגה בינות גושי הקרח הצפים, המעוצבים על ידי המים והרוח בשלל צורות וגווני הכחול. הביקור כולל גם את אגם וקרחון אונלי (Onelli) ואת קרחון ספגאסיני (Spegazzini). למעוניינים מציעים סיור רגלי קצר ביער לביקור באגם אונלי, סיור לא קשה ומומלץ בחום.
 
בקלפטה רמות שונות של מלונות וכמו בכל המקומות בפטגוניה הארגנטינאית המחירים יקרים. העונה כאן קצרה וכיוון שבשאר השנה העסקים משותקים תאלצו לשלם בהתאם. שהדבר לא ימנע מכם לצאת לשדרה הראשית וליהנות משלל המסעדות של העיירה שמביאות את מיטב המטבח הארגנטינאי עד לקצה העולם.
 
230 ק"מ צפונית לקלפטה, בצפון פארק הקרחונים ולאחר נסיעה מפרכת מעט, מצויה העיירה אל צ'אלטן (El Chalten) , כשמו של ההר הגבוה ברכס - 3,750 מטר מעל פני הים. "ההר המעשן" בשפת שבטי הטוולצ'ה שאכלסו בעבר את האזור. שנים נקרא ההר כפי שקרא לו פריטו מורנו - סרו-פיצרוי (FitzRoy), שם בו משתמשים המטיילים עד היום. העיירה אל-צ'לטן הוקמה בשנת 1985 ומשמשת בסיס יציאה לטיולים, במקבילה הארגנטינאית לפארק טורס דל פיינה הצ'ילאני שמעבר לגבול. חובבי הז'אנר עדיין מתווכחים ביניהם איזה צד מעניין או מאתגר יותר, אבל טוב תעשו אם תניחו למתווכחים ותיהנו מן הייחוד של שני הצדדים. בעיירה מלונות מכל הסוגים, ממלונות דה לוקס ועד קמפינג. יש לקחת בחשבון כי בעונה קשה להשיג מקום לינה, המחירים מרקיעים שחקים עד לגובה ההרים ועדיין זוהי חוויה מומלצת לכל מי שכמוני מתרגש מפסגות מחודדות.
לאו פוואה, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
פטגוניה הצ'ילאנית במיטב צבעייה ופראותה - לאגו פוואה בפארק טורס דל פיינה (צילום: יוסי)
 

מסלולי טיול בפארק טורס דל פיינה (צ'ילה) ובאל-צ'אלטן (ארגנטינה)

בשני הפארקים משני עברי הגבול, מזג האוויר משתנה במהירות שאין אנו רגילים אליה, ולכן אין לסמוך על צבע השמיים, עננות או כיווני רוח. יש לקחת מפות מפורטות, ציוד לקור קיצוני וגשם ונעליים טובות. יש להציג דרכונים ולהרשם במשרדי הפארקים, על מנת שידעו מתי נכנסתם למסלול ולאן התכוונתם ללכת. מומלץ לצאת עם מדריכים המכירים את השטח. ניתן גם לשכור בהמות משא בעיירה והמחיר נקבע על פי מסלול ההליכה.
 
כדי לעבור את הגבול בין המדינות תוכלו לעבור בדרך יבשתית במעבר הגבול סרו קסטיו (Cerro Castillo) או בשמו הארגנטינאי, קנצ'ה קררה (Cancha Carrera), הנמצאים על הדרך בין פארק טורס דל פיינה ופוארטו נטאלס. הדרך הנוחה והזולה היא לקחת אוטובוס היוצא בכל יום מפוארטו נטאלס, חוצה את הגבול כשהוא ממתין למטיילים המחתימים את דרכוניהם בכל צד, ומגיע לקלפטה לאחר כשש או שבע שעות נסיעה, רובן בדרכי עפר. אפשר כמובן לבחור בדרך הארוכה הסלולה, זו היוצאת מהעיר פונטה ארנס ומגיעה בסוף יום ארוך ומתיש לקלפטה. 
כתבה על טרק בפארק טורס דל פיינה
 

אל-צ'אלטן (ארגנטינה)

הליכה מערבה לאורך נחל פיצרוי תביא אתכם לביקור בלגונה המרהיבה, לגונת טורה, "המגדל" (Torre), כשם הקרחון המזין את הלגונה וההר עליו יושב הקרחון.
הליכה צפון מערבה, דרך אגם קאפרי (Lago Capri) לחניון ריו בלנקו (Rio Blanco). לאחר הליכה של כשלוש שעות, תגיעו לחניון הסמוך פוינסנוט (Poincenot), משם מעבר ההרים יוביל אתכם ללאגו דה לוס טרס, "אגם השלושה" (Lago de los Tres) וללאגו סוסיא (Lago Sucia). אפשרויות נוספות: להמשיך מחניון ריו בלנקו לאורך הנהר הנושא שם זה, או מערבה, לאורך נהר אלקטריקו (Rio Electrico), עד לאגם בשם זהה.
מחניון ריו בלנקו יוצאים לטיפוס על הר צ'אלטן או ה"פיצרוי" המתנשא לגובה של 3,750 מטר.
סביב הר צ'אלטן פסגות נוספות רבות לכיבוש, לצורך הטיפוס יש להצטייד באישור משרד הפארק הלאומי וכמובן בניסיון ובציוד מתאים. העונה הטובה ביותר לטיפוס היא פברואר-מרץ, אז נחלשות הרוחות העזות הנושבות באזור, העלולות לתלוש את המטפס מן ההר.
 
לאו פוואה, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
לאגו פוואה בפארק טורס דל פיינה
צ'ילה (צילום: יוסי)
 

מסלולים בטורס דל פיינה (צ'ילה)

בפארק רשת דרכי עפר ושלטים וגם מרכז ובו תחנת קשר, מידע ועזרה ראשונה. בפארק מספר מלונות לבעלי תקציב ובעונה יש להזמין מספר חודשים מראש.
בפארק נמצא מלון אקספלורה פטגוניה (Explora Patagonia), סוויטות המשקיפות על טורס דל פיינה וג'קוזי חם על מרפסת חיצונית המשקיפה על כל הפארק. החבילות כוללות הסעה מפונטה ארנס, שהייה בפנסיון מלא ואת כל הסיורים, כולל רכיבה על סוסים ושייט באגמים. כמובן שאפשר לישון באוהלים במקומות המיועדים לכך, אשר רק בהם מותר להבעיר אש, או בבקתות (refugios) של קונאפ (Conaf), רשות שמורות הטבע של צ'ילה.
מלון אקספלורה פטגוניה - השוואת מחירים  (שימו לב, נדרש מינימום של 3 לילות)

מלון אקספלורה פטגוניה - מלון מפנק בתחומי שמורת טורס דל פיינה
 
ישנו כמובן המסלול ההיקפי המסורתי (El Circuito), חוויה שכל מי שרגליו וזמנו מאפשרים לו לא ישכח אותה כל חייו. המסלול מתחיל בכניסה הצפונית לפארק ליד לגונה אמרגה (האגם המר) ומקיף את הרכס מצפון, חוצה את מעבר ההרים פאסו ג'ון גדנר (Paso John Gadner) ממנו נשקפים נופים משכרים של הפארק. אז גולש השביל בתלילות בתוך יער לעבר קרחון גריי, לאורכו הולכים עד לאגם גריי. מכאן לאגם פאווה ולמשרדי הפארק. המסלול נמשך כששה ימים ואפשר גם להוסיף ביקור בעמק הצרפתי (El Valle Frances) ושילוב עם המסלול הבא המכונה W.
 
מסלול ה- W נועד למי שאינו מעוניין להקיף את כל הרכס, או לסחוב את כל הציוד על הגב. מסלול זה עובר באתרים החשובים והיפים בין המסלולים הרגליים של הפארק. המסלול עולה לבסיס מגדלי הפיינה, נכנס לעמק הצרפתי המשקיף על אגמי הפארק ויורד חזרה כדי לבקר בקרחון ואגם גריי.
ישנם כמובן עוד מסלולים רבים, קצרים וארוכים, ככל שזמנכם בפארק מרשה לכם, קחו כל שביל מסומן על המפה המפורטת. לאן שלא תביטו הנוף עוצר נשימה.
 
טיפ:
מסעדת Mi-Viejo בקלפטה, היא המקום לכל חובב בשר ארגנטינאי טוב. המסעדה נמצאת בשדרה הראשית של העיירה ( 1111 Libertador) ומכינה אסאדו מצוין המבוסס על טלאים הגדלים בפטגוניה. אפשר להסתפק ביין ליד, כל תוספת תתפוס מקום מיותר בבטן.... בתאבון.
 
 






 
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.


לקריאת כתבות נוספות של ברק








מספר צפיות: 16852
4773