www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
מאת: אביב וייס


שמו של הפארק ניתן לו על שום מגדלי הסלע - טורס (Torres) המרשימים, הנושקים לצבעם הכחול - פיינה (Paine) של השמיים (או אולי של האגמים). הצוקים המתנשאים לשמיים הם מהמראות המרשימים ביותר בפארק, אולם יש בו גם שפע נופים אחרים: אגמי ענק ואגמים קטנים יותר, קרחונים, נהרות, מפלים, יערות, פסגות הרים מושלגות, סלעים בשלל תצורות מרשימות ומגוון של חי וצומח. עם סיום הטיול בפארק קשה לעכל את היופי שקלטו העיניים.


טורוסים, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
טורס דל פיינה, סלעים ענקיים בשלל צורות (צילום: אביב וייס)
 

שמורת טורס דל פיינה

פארק נסיונל טורס דל פיינה (PN Torres del Paine) הוא פארק לאומי, הנמצא בחבל פטגוניה שבדרום צ'ילה. הפארק הוקם ב-1959, והוכרז כשמורת ביוספרה על-ידי אונסקו ב-1978. שטחה של השמורה הוא 1,810,000 דונם (מעט יותר משטח הגליל העליון). רוב המטיילים מגיעים לכאן מהעיירה פוארטו נטאלס (Puerto Natales), הנמצאת כ-115 ק"מ צפונה. אוטובוסים יוצאים מהעיירה ונוסעים במרחבי פטגוניה כשלוש שעות עד לפארק.
ההגעה לטורס דל פיינה היא לא עסק זול עבור תרמילאים. למרות המחיר, יש דברים שאפילו אנחנו, התרמילאים (מוצ'ילרים, בפי המקומיים), שהתאכסנו בהוסטלים פשוטים, נסענו בטרמפים במקום באוטובוסים ואכלנו במסעדות רחוב, ידענו שפה אין מקום להתקמצן. יש דברים בטיול שלא מוותרים עליהם בשום אופן! טורס דל פיינה הוא אחד מהם.
שמורת טורס דל פיינה (A) ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה
 


טיולי אופניים



 

טרקים בטורס דל פיינה

שני הטרקים הפופולריים ביותר בקרב המטיילים בפארק הם: טרק ה-W, שנקרא כך על שום הצורה שעושים המסלולים בו, והמסלול ההיקפי (או בשמו האחר "המסלול הגדול", Circuito Grande), שהוא הארוך יותר.
טרק ה-W הוא הקצר מבין השניים, אורכו 75 - 90 קילומטרים וניתן ללכת בו ממזרח למערב או ממערב למזרח. הטרק לוקח בין 4 ל- 5 ימים, היות ואת היום האחרון או הראשון (תלוי מאיפה התחלתם) ניתן לקצר במעבורת שמחירה $20. המסלול ההיקפי, הוא הארוך יותר והוא כולל בתוכו גם את טרק ה-W . אורכו 120 ק"מ והוא לוקח 8-7 ימים. אני ושותפיי לטרק הלכנו במסלול ה- W.
קרחונים, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
קרחונים במסלול ה- W בפארק הלאומי טורס דל פיינה  (צילום: אביב וייס)
 
 

יוצאים לדרך – היום הראשון

לאחר שרוקנו את כיסנו ממזומנים אך מילאנו את המוצ'ילה (תרמיל גב ענק) מכל טוב: אוהל, שק שינה, אוכל לארבעה ימים וטונות של בגדים חמים שישמרו עלינו בלילות, עלינו על האוטובוס אשר יביא אותנו לפארק. מהאוטובוס עברנו למעבורת שהביאה אותנו עד לקמפינג הראשון, Camp Pehoe.
מהקמפינג יצאנו למסלול, בו הלכנו לאורך אגם גריי (Lago grey) לשתי תצפיות על קרחון גריי. בתחילת המסלול מזג האוויר היה מצוין ונהנינו מאד מהמסלול, שהוא מאוד יפה. לאחר שעה וחצי של צעידה נמרצת הגענו לתצפית הראשונה, ממנה רואים שתי זרועות של קרחון גריי, שכמו חובקות סלע במרכזו של אגם גריי, שכשמו כן הוא – אגם בצבע אפור (אם כי אין זה פירושו של השם בספרדית). בתוך האגם צפים שברים של הקרחון. בנקודה זו רבים מהמטיילים נעצרים לזמן רב, מתפעלים מהיופי שיצר הטבע.
 
אל התצפית השניה יש ללכת שעתיים וחצי נוספות, אולם כחצי שעה לפני שהגענו אליה החל טפטוף, שהפך לגשם של ממש כשהגענו לתצפית. צילום זריז (שיאמינו שהגענו...) והתחלנו את דרכנו חזרה, באותה דרך.
 
ללכת בגשם זהו תענוג מפוקפק. הדרך חזרה אורכת 3.5 שעות, והגשם, ללא כל התחשבות, רק הלך והתחזק. כעבור רבע שעה כל המכנס היה ספוג מים וכעבור שעה וחצי גם מעיל הגשם (האיכותי, שעלה לי כסף רב...) הרים ידיים.
את העלייה חזרה לתצפית הראשונה עשיתי כל כך מהר, כך שבקושי הרגשתי אותה. את המשך הדרך כבר עשיתי לאט יותר, מאחר ובקושי נשאר לי כוח. לבסוף, אחרי כמעט 3 שעות של הליכה בבוץ ובגשם הגעתי לקמפינג.
למזלנו היה זה קמפינג מסודר, ולצידו בית מלון למפונקים יותר, שללובי שלו נכנסנו על מנת להתייבש. לאחר החלפת הבגדים הרטובים התיישבנו בבקתת המטבח של הקמפינג, שהיתה עמוסה עד אפס מקום במטיילים מכל העולם, שברחו מפני הגשם והשאירו את האוהלים ריקים, לבדם במאבק בטיפות המים המאיימות לחדור אליהם. מאוד נבהלנו, איפה נישן? אבל בסופו של דבר האוהל עמד בציפיות ונשאר יבש.
כתבה על טרקים בצ'ילה
  
קרחון גריי, אגם גריי, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
קרחון גריי ואגם גריי כפי שהם נראים מהתצפית הראשונה  
(צילום: אביב וייס)
 
 

היום השני – פיצוחים במטבח

הגשם שירד כל הלילה המשיך כל היום למחרת, ללא הפסקה. עובדה זו ודיווחים של מטיילים אחרים, על פיהם לא ניתן להמשיך לטייל, היות ונחלים החוצים את המסלול עלו על גדותיהם ומאוד מסוכן לעבור אותם, מנעו מאיתנו להמשיך לטייל ביום זה. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא להתכרבל בשק שינה החמים.
 
בהמשך היום, אחד הבחורים שטייל איתנו הודיע שהוא פורש וחוזר במעבורת, כי "הוא לא בא כדי לסבול". זה באמת היה רגע מבאס בטיול. רגע כזה שגורם לך רק לרצות להישאר במיטה ולהתכרבל בפוך שלך בבית, כי קר, הכל רטוב ואתה תקוע בלי יכולת להתקדם. אבל המחשבה על להפסיד את המשך הטרק, שנחשב לאחד היפים, ועל מיטב כספנו שהושקע בטיול, עוד יותר מבאסת. לכן, עבורי, לחזור אפילו לא היתה אופציה.
וכך בילינו, יום שלם, במטבח הגדול של הקמפינג ב"פיצוחים", ספורט מוצ'ילרים ידוע.

 
קמפינג, Camp Pehoe, טורס דל פיינה, פטגוניה, ארגנטינה
האוהל שלא הכזיב בקמפינג Pehoe  (צילום: אביב וייס)
 
 

היום השלישי – פסטה ברוטב בוץ

בוקר. התעוררנו ליום נטול גשם!!! יצאנו עם כל הציוד על הגב לקמפינג הבא - החניון האיטלקי (Campo Italiano) , הליכה של כשעתיים לאורך אגם יפהפה.
 
לאחר שהקמנו את האוהל בקמפינג (לתפוס מקום ולהשאיר ציוד) יצאנו למסלול. התצפית הראשונה במסלול היא תצפית קסומה על העמק הצרפתי (Valledel Río Francés). לאחר 45 דקות עליה התחיל גשם, דבר שהבהיל אותנו מאוד, לאור מאורעות שלשום. שלושה חבר'ה שהלכנו איתנו החליטו לרדת למטה ואנחנו החלטנו לעלות לפחות עד לתצפית הראשונה, שהייתה במרחק 10 דקות עלייה נוספות בלבד. ההחלטה התגלתה כנבונה. בתצפית הראשונה יושבים מול קרחון ענק, מדהים ביופיו, שנוטף מים לתוך נחל סוער, העובר למרגלותיו, ומדיי פעם מתנפץ למטה, בקול רעם אדיר. ואם זה לא מספיק - מתחתינו משתרע עמק ירוק יפהפה.
כתבה על טיפוס להר הגעש וייאריקה
 
העמק הצרפתי, טורס דל פיינה, טורוסים, פטגוניה, ארגנטינה
תצפית על העמק הצרפתי  (צילום: אביב וייס)
 
קרחון, העמק הצרפתי, טורס דל פיינה, טורוסים, פטגוניה, ארגנטינה
הקרחון נוטף מים  (צילום: אביב וייס)
 
 
שניים מהאנשים שהחליטו לרדת, הופיעו פתאום חזרה, והתלבטנו יחד האם להמשיך ללכת, מאחר והגשם המשיך לטפטף. לבסוף, הוחלט שנמשיך ונעלה עוד חצי שעה, אחריה החלטנו להמשיך עוד חצי שעה, ועוד קצת... וכך זה נמשך, עד שהגענו לסוף המסלול. סיום המסלול זימן עליה קצרה ותלולה מאוד, חמש דקות, שבסופן הגענו לגוש סלעים, עליו התיישבנו כשאנו מוקפים בעננים מכל עבר. ואז, בבת אחת, כמו לפי הזמנה, העלימה יד נעלמה את כל העננים ולעיננו נתגלתה תצפית עוצרת נשימה - עמודי אבן עצומים שהקיפו אותנו מכל הכיוונים. עמודי אבן מרשימים אלו נקראים קרני פיינה (Cuernos del Paine). לרוע מזלנו היה שם כל כך קפוא, כך שלמרות המאמץ הגדול להגיע לשם, "התקפלנו" תוך 7 דקות.
 
בקמפינג היה קר מאוד. לבשנו על עצמנו כל שכבה מחממת אפשרית שסחבנו איתנו.
התפריט לארוחת הערב - פסטה ברוטב עגבניות. לאחר זמן רב המים רתחו והפסטה התבשלה. אצל כולם התחילו מיצי הקיבה לפעול במרץ, לאחר יום שלם בו אכלנו בצמצום. אבל אני, בכשרוני הרב, הצלחתי להפיל את הסיר על הרצפה והפסטה היקרה שלנו כוסתה ברוטב בוץ, לא מגרה במיוחד. מאוכזבים ורעבים נאלצנו להסתפק בשאריות אוכל של מטיילים אחרים שהיו בקמפינג, שלמזלנו הגיבו באמפתיה רבה.
 
קרני פיינה, טורס דל פיינה, טורוסים, פטגוניה, ארגנטינה
קרני פיינה המרשימות (צילום: אביב וייס)
 
 

היום הרביעי – עם כל הציוד על הגב (ולא של הפרדות)

והנה הגיע היום ממנו חששנו יותר מכל - 22 ק"מ, ללא כל קמפינג לרפואה בדרך, בו ניתן להניח את המוצ'ילות ולצאת חופשיים ומאושרים לטיול עם תיק קטן. 22 ק"מ עם כל הציוד על הגב. השכמנו קום ויצאנו לדרך. מזג האוויר היה מצוין והנוף יפהפה. הקפדתי לצלם הרבה, מכיוון שידעתי שעם כל המשקל הזה על הגב, קשה גם להנות מהנוף, כך שלפחות יהיו לי תמונות. חלק מהדרך הלכנו לאורך אגם ענק. בדרכנו חצינו נהרות והלכנו לצד מפלים, כשמרחוק נשקפים הרים מושלגים.
 
היעד שלנו להפסקת הצהריים היה פיצול השבילים (קיצור דרך המוביל לתחילת העלייה לקמפינג בו נישן בלילה). בסביבות אחת וחצי נשברנו ועצרנו לאכול ליד אגם קטן בצבע כחול מהמם. בדיעבד, היינו רק חמש דקות מהפיצול. הקטע הקשה ביותר היה שלא ידענו בדיוק איפה אנחנו, היות ולא היתה לנו מפה, והסתמכנו על ניחושים והשערות של מטיילים אחרים, שלא תמיד היו מדויקות.
 
טורס דל פיינה, טורוסים, פטגוניה, ארגנטינה
הנהרות החוצים את המסלול וברקע האגם  (צילום: אביב וייס)
 
 
מהפיצול התחילה עליה, לא פשוטה בכלל, אבל בשל הרצון "להגיע כבר" עשינו אותה ממש מהר, כמעט בחצי מהזמן (שעה במקום שעתיים). בסוף עליה זו הגענו לקמפינג מסודר, הנקרא קמפינג צ'יליאנו. ממנו ניתן להמשיך לעלות לקמפינג נוסף, הנמצא למרגלות הטורסים – קמפינג טורס דל פיינה (Campo Torres del Paine), בו התכוונו לישון.
 
לאחר התאוששות קצרה בקמפינג צ'יליאנו יצאנו לדרך, הפעם הליכה ביער מקסים. הדרך כוללת עליות וירידות, ובכל פעם שהייתה ירידה התבאסנו, כי ידענו שאחר כך נצטרך גם לעלות את זה. לבסוף, כשחשבנו שלא נוכל לסחוב יותר אפילו צעד אחד, והשרירים זעקו הצילו, הגיע הרגע המיוחל. בשעה 17:30 הגענו לקמפינג טורס דל פיינה. נכנסנו לשקי השינה - רק קצת, כדי להתחמם, מיד נקום... אבל התשישות הכריעה אותנו ונרדמנו.

 
קמפינג צ'ילאנו, טורס דל פיינה, טורוסים, פטגוניה, ארגנטינה
הנוף מקמפינג צ'יליאנו  (צילום: אביב וייס)




 

היום החמישי - הטורסים (לא) נצבעים בצבעי הזריחה

השכמנו קום בשעה הבלתי אפשרית 3:40, כשבחוץ, כמובן, חשיכה מוחלטת. אתם בטח שואלים את עצמכם "למה לעזאזל?". על מנת לראות את הטורסים - שלושה עמודי סלע גרניט עצומים, הנצבעים עם זריחת השמש בגוונים של אדום וסגול. במהרה התארגנה לה שיירה של מטיילים, כולם ישראלים, עם פנסים לראשם (משום מה רק הישראלים שמעו על הצבעים היפהפיים של הטורסים בזריחה).
אני השתרכתי מאחורי חבורת בנים שהובילה את השיירה, ומאחורי היו מטיילות ומטיילים נוספים. עלינו בקצב מהיר למדיי. בהתחלה הלכנו על שביל, כך שההליכה היתה קשה אך נסבלת, אך במהרה נפתח פער ויתר הקבוצה נשארה מאחור. כשגיליתי את זה הם היו רחוקים, ואני, שלא רציתי להישאר לבד, הקפדתי להידבק לבנים שלפני. ללכת בקצב שלהם הפך קשה מרגע לרגע, כיוון שבשלב מסוים איבדנו את השביל והתחלנו לטפס ישר למעלה. הכול כמובן בחשכה מוחלטת. ככל שעלינו, הדרך נעשתה תלולה. בשלב מסוים הלכנו על דרדרת אבנים, חוויה מפוקפקת למדיי, מכיוון שההולך לפנייך מדרדר עליך אבנים. לאחר זמן מה התחלתי לטפס ממש על ארבע, כיוון שהטיפוס היה כל כך קשה והאחיזה בקרקע גרועה. פחדתי שהבנים יתקדמו ואני פשוט אתקע מאחור לבד. למזלי כל אחד דאג לוודא כל הזמן שזה שמאחוריו עדיין בחיים.
 
הגענו סוף סוף למעלה, רטובים מזיעה מהמאמץ. רוח קפואה הכתה בנו ומיד התלבשנו בכל השכבות שהסרנו קודם. את התיק שלי סחב אחד הבחורים שטייל איתנו (אם אפשר להתפנק אז למה לא...), שעוד לא סיים את העלייה, ובו היו מים, צעיף ומעיל רוח, שחסרו לי מאד. ישבנו מאחורי אבנים וניסינו להסתתר מהרוח המקפיאה, טריק שלא ממש עזר, ולכן כל שנותר לנו הוא להתפלל בעוז שהשמש תצא כבר. הקבוצה השנייה עדיין לא הגיעה ולא ידענו איפה הם (והתיק שלי...).
 
בשעה 05:00 השמש החלה לזרוח. אט אט הופיעו קווי המתאר של הטורסים, עמודי אבן ענקיים, באור החלש של הבוקר. ניתן היה להבחין בשלושה עמודי גרניט עצומים, ופתאום גם גילינו שאנו יושבים מעל אגם בצבע טורקיז מהפנט.
 
 טורוסים, טורס דל פיינה, פטגוניה, ארגנטינה
הטורסים והאגם (צילום: bigtravelweb.com)
 
לאכזבתנו הרבה, השמש כבר הפציעה והטורסים כלל לא נצבעו בצבעים המרהיבים שהבטיחו לנו. לבסוף שבר אותנו הקור והחלטנו לרדת למטה. אז גם גילינו שיתר החבורה ישבה מעט מתחתינו. את האיחוד המחודש עם חבריי (ועם התיק שלי), חגגנו עם חבילת "עוגיות הפסגה", מסורת שעשינו לנו - לחגוג עם עוגיות בכל פעם שמגיעים לפסגה כלשהי.
את הדרך למטה עשיתי ממש מהר, כשכל הדרך אני מפנטזת רק על להיכנס לשק השינה שלי, בקמפינג למטה, לתפוס עוד כמה דקות של שינה ולהתחמם לפני היציאה לדרך. הגענו לקמפינג ב-06:40 והחלטנו לצאת לדרך בסביבות 10:00 היות וכל מה שנותר לנו הוא לרדת למטה לסוף המסלול.
 

סוף טוב הכל טוב או החפלה הגדולה

כשהגענו לסוף המסלול פגשנו קבוצת ישראלים, שכבר ישבה על הדשא, והצטרפנו אליהם. חלצנו נעליים ונתנו לגוף לנוח קצת. בהדרגה הצטרפו אלינו עוד ועוד ישראלים (כמה הרבה ישראלים יש פה?) ופתחנו בחפלה גדולה, שכללה את שאריות האוכל שנותרו לכל קבוצה, אוכל שעד לשלב זה חושב בדקדקנות. 


 


המלצה על מלון באל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם נדמה לי שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פאוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
 

המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה
המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה

מלון פאוסאדה לוס אלמוס - מלון בוטיק במיקום מצוין בעיירה אל קלפטה



 

מידע נוסף

כתבות נוספות על פטגוניה

כתבות נוספות על צ'ילה






אביב וייס קראוס אודות הכותבת
אביב וייס, מרפאה בעיסוק, הנגועה בחיידק הטיולים המשפחתי. טיילה במדינות רבות באירופה וארה"ב. כתרמילאית טיילה בהודו ונפאל וחרשה במשך 9 חודשים את דרום אמריקה.




לקריאת כתבות נוספות של אביב








מספר צפיות: 28136
6400