.jpg)
.jpg)
מסלול מקיף בפטגוניה – חלק ב':
הנופים המסעירים ביותר של דרום פטגוניה
מאת: כרמית וייס
חלקו השני של המסלול לוקח אותנו לשיאים חדשים, עם המעבר לדרומה של פטגוניה ומפגש עם כמה מהשמות הכי מפורסמים שלה – פיץ רוי, שמורת הקרחונים, קרחון פריטו מורנו ושמורת טורס דל פיינה. הנופים כאן הם ללא ספק עוצמתיים יותר, וכך גם מזג האוויר, שעם לבוש הולם כמעט ולא מהווה מגבלה בקיץ הפטגוני.
יעדי טיול בחלקו השני של המסלול המקיף בפטגוניה ומקומות לינה מומלצים:
מלון פודו לודג באל צ'אלטן | אסטנסיה לה אסטלה לחופי אגם ויידמה | מלון רוצ'סטר באל קלאפטה
הוסטריה פהווה בשמורת טורס דל פיינה | פאמפה לודג'
הפזו מתחלף יחד עם שם האגם
את המסלול בצפונה של פטגוניה אנו מסיימים בדיוק במחצית הדרך, בקו רוחב 46 ובמעבר הגבול שיחזיר אותו מצ'ילה לארגנטינה. אנחנו נפרדים מהקרטרה אוסטרל ויוצאים לדרך הארוכה לאורכו של אגם גנרל קאררה ( General Carrera ), אל העיירה צ'ילה צ'יקו ( Chile Chico ) ומעבר הגבול לארגנטינה. הנופים לא מפסיקים להפיק מפינו קריאות התפעלות, כאשר התצפית על לגונה ורדה ( Laguna Verde ) היא השיא, וכהרגלנו את ארוחת הצהריים אנחנו עורכים למולה. לאחר מעבר הגבול, הזריז למדי הפעם, מתחלף שמו של האגם לאגם בואנוס איירס והפזו הצ'יליאני לפזו ארגנטיני.
עוד על מעברי הגבול בכתבה על טיול משולב בארגנטינה וצ'ילה
זה הזמן למספר טיפים בנוגע לכסף:
♦ חלק מבתי המלון הקטנים מאפשרים רק תשלום במטבע מקומי או בדולר – הצטיידו במספיק כסף מזומן, כי גם כשכבר יש כספומט, לא תמיד הוא ידידותי לתייר ובנקים יש רק בערים הגדולות.
♦ בחלק מהמקומות, בעיקר בקרבת הגבול, מאפשרים תשלום גם במטבע של המדינה השכנה, אבל אל תבנו על זה.
♦ אפליקציית לאיה LAYA הוכיחה את עצמה כנוחה ומשתלמת בשערי המטבע, בתשלום עם הטלפון הנייד ובחלוקה בין המטיילים.
היי שלום צ'ילה, נחזור אליך לקינוח של הטיול בפטגוניה...
תצפית על לגונה ורדה בדרך למעבר הגבול עם ארגנטינה (צילום: כרמית וייס)
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
כביש 40 בערבות ארגנטינה
את הלילה אנחנו מעבירים בעיר פריטו מורנו ( Perito Moreno ), שהקשר היחיד שלה לקרחון המפורסם הוא פרנסיסקו (פריטו) מורנו, גאוגרף שחקר את פטגוניה. מלבד סופרמרקט גדול (יחסית) ושדה תעופה זעיר, אין לעיר הזו יותר מדי מה להציע.
לינה בעיר פריטו מורנו
למחרת הגיע היום שכולנו חששנו ממנו. אחרי דרכי העפר המתישות של הקרטרה אוסטרל בצ'ילה, כביש 40 בארגנטינה, גם הוא אתגר לא קטן. הכביש חוצה את ארגנטינה לכל אורכה, מצפון לדרום, ואנו מתכננים לנסוע בו קרוב ל-600 ק"מ ביום אחד. כל ניסיונותינו לחלק את הדרך אל היעד הבא, העיירה אל צ'אלטן ( El Chalten ), העלו חרס, וכשנוסעים במקום מבינים מדוע – אין באמת מקומות ראויים ללינה, ואם יש הם נתפסים מוקדם.
שמורת החולות הצבעוניים ( Sendero Tierra de Colores ), לאחר כ-45 דקות נסיעה, היא הזדמנות נחמדה לחילוץ עצמות במסלול קצר ויפה. למי יכול להרשות לעצמו תוספת נסיעה של 40 דקות לכל כיוון (חלוקת הדרך או רכב 4x4 ), מומלץ גם הביקור במערת הידיים ( Cueva de las Manos ) שבה ציורי ידיים המוערכים מלפני 9,000 שנה, שציירו ציידים-לקטים באמצעות התזת צבע על כפות ידיהם, ולצד נוף מדברי מרשים.
תחנת הדלק (אם ניתן לקרוא כך לשתי משאבות), בצומת עם כביש 39, בית קפה די עלוב (שזכה בפינו לכינו "קפה בגדד"), ובית הארחה שלא בטוח שתרצו ללון בו הם הדבר הכי קרוב לציוויליזציה שניתן למצוא כאן. אנחנו מחליטים לוותר על מילוי דלק בתחנה הזו, שנראית מפוקפקת משהו, להוסיף עוד 50 ק"מ ולתדלק בכניסה לעיירה שכוחת האל גוברנדור ( Gobernador Gregores ).
שמורת החולות הצבעוניים, מסלול קצר בנפלאות המדבר הפטגוני (צילום: כרמית וייס)
ציורי קיר בני 9,000 שנה, מערת הידיים (צילום: Diego Tirira)
ארוכה הדרך אל קצה העולם
בנסיעה הארוכה אנחנו גם מבינים כי מנהגנו לסעוד צהרים בשטח הופך קשה בטמפרטורות הצונחות וברוחות העזות. אם חשבנו שב אזור ברילוצ'ה חווינו רוחות חזקות, הן ממש גן ילדים לעומת הרוחות של דרום פטגוניה. העיירות שכוחות האל והחוות המבודדות, מבהירות היטב שאנחנו בפתחו של קצה העולם. למרות החשש, הכביש המשובש לעיתים, שגם נעלם בחלקים לא קטנים והופך לדרך עפר מהודקת, הדרך עוברת עלינו בנעימים. ערוצי נחלים החורצים את המדבר, עדרי גואנקו יפהפיים, עופות רֵיאָה המזכירים יענים, ארמדילו שחוצה את הכביש בזריזות מפתיעה, עדרי כבשים במספרים שלא יאומנו, וחשוב לא פחות מוסיקה טובה, שכדאי להכין מראש.
כל מה שכדאי לדעת על דלק ותדלוק בפטגוניה: ♦ את הקרטרה אוסטרל תצלחו ללא כל בעיה, אם תקפידו על מיכל מלא ביציאה מכל עיירה.
♦ כביש 40 ושמורת טורס דל פיינה מהווים אתגר לרכבים זוללי דלק.
♦ חשבו כמה קילומטרים יכול המיכל ברכב השכור שלכם "לסחוב", ואם צריך הצטיידו במיכל של 20 ליטר, שניתן לקנות בתחנות הדלק הגדולות.
וגם על קליטה סלולרית בפטגוניה: ♦ ברוב כבישי פטגוניה אין קליטה סלולרית, וכך גם במסלולי ההליכה ובשמורות הטבע.
♦ הורידו מראש מפות אוף-ליין של גוגל, כי ווייז לא יעבוד.
♦ הורידו מוסיקה שאתם אוהבים לטלפון או לדיסק און-קי.
עדרי הגואנקו על רקע המדבר הפטגוני ורכס האנדים המושלג, עוזרים להעביר את הדרך הארוכה (צילום: כרמית וייס)
מפגש ראשון עם שדה הקרח הדרומי
עם המעבר לכביש 41, העושה דרכו על הגדה הצפונית של אגם ויידמה ( Lago Viedma ), מתחילים להבחין בהרים מכוסי לבן ברמה שטרם הכרנו. ביניהם מבצבצים גם המצוקים המשוננים להם כל כך חיכינו, ואנו מנסים לנחש מי מהם הוא פיץ רוי ( Fitz Roy ) ומיהו סרו טורה ( Cerro Torre ), שתי הפסגות המרהיבות המתנשאות מעל העיירה אל צ'אלטן, לגובה 3,405 מ' ו-3,102 מ'. זהו גם המפגש הראשון שלנו עם שדה הקרח הפטגוני הדרומי, יריעת קרח עצומה, המכסה מעל 12 אלף קמ"ר, שהיא השנייה בגודלה מחוץ לקטבים. בכמה מהקרחונים היורדים ממנה אנו עומדים לפגוש בימים הקרובים.
בנסיעה הארוכה עברנו כמעט שלושה קווי רוחב, ואנו עכשיו בקו רוחב 49, כבר בתחומי האזור הסוב ‑ אנטארקטי, וזה בהחלט ניכר בטמפרטורות, אם כי כשאין רוח והשמש מחממת נעים למדי. כשאנחנו סוף סוף נכנסים בשערי העיירה אל צ'אלטן, היא מזכירה עיירת סקי נחמדה , רק שבמקום גולשים את רחובה הראשי גודשים מטיילים, מטפסי הרים, וחנויות ציוד טיולים.
הפסגות המשוננות של הפיץ רוי, המפגש הראשון שלנו עם שדה הקרח הפטגוני הדרומי (צילום: כרמית וייס)
פסגות פיץ רוי מעל לגונה קאפרי, המראה מצדיק את הטיפוס (צילום: כרמית וייס)
פסגת פיץ רוי – לקרביים ולקצת פחות
מבין המסלולים הרבים לעבר פסגת פיץ רוי המרהיבה, אנחנו בוחרים במסלול הקצר, העולה לעבר לגונה קפרי ( Laguna Capri ), מעל 10 ק"מ בעלייה די מאתגרת עבורנו (כ-500 מ'). מראה המצוקים האדירים של פיץ-רוי, המזדקרים מעל הלגונה התכולה, בהחלט שווה את המאמץ, גם אם בסופו הברכיים צועקות "הצילו". למרבה המזל ( Pudu Lodge ) המצוין, בו בחרנו, ממוקם בחלקה הצפוני של העיירה, לא הרחק מנקודת היציאה למרבית מסלולי הטיול.
מקומות לינה נוספים באל צ'אלטן | סיורים מאל צ'אלטן
הקרביים שבחבורה בוחרים במסלול המאתגר לעבר לגונה דה לוס טרס ( Laguna de Los Tres ), המיועד למיטיבי לכת, עם מעל 1,000 מ' של טיפוס, ולינה באחד הקמפינגים שלמרגלות הפיץ רוי. מראה ההר בזריחה הוא אחת התמונות המפורסמות ביותר של פטגוניה, במידה והתמזל מזלכם והוא לא מכוסה בעננים.
מסלול ללגונה קאפרי | מסלול ללגונה דה לוס טרס
הפיץ רוי יותר מקרוב, במסלול הארוך והקשה ללגונה דה לוס טרס (צילום: Rodrigo Menezes)
מלון פודו לודג' בעיירה אל צ'אלטן, קרוב אל מסלולי הטרקים לפיץ רוי
החווה לחופי האגם ובירת הדרום
בצער אנחנו נפרדים מהעיירה אל צ'אלטן, אך לא מאגם ויידמה, שלחופו המזרחי ( Estancia La Estela ), היא חווה גדולה שהפכה למקום לינה מיוחד. המקום מטופח בטוב טעם, עם חפצי וינטג', כולל מספר עגלות שנראה שנלקחו היישר מהמערב הפרוע, ומזכירות לנו שאנו בדרום הפרוע של ארגנטינה. חממה גדולה מספקת לחווה חלק ניכר מהירקות למסעדה המצוינת, ואנחנו שמחים לשתות סוף סוף תה עם נענע. בנוסף למסלול הליכה חביב לדיונות שלחופי האגם, במקום מוצעים גם טיולי סוסים, והוא מקום ראוי להפוגה מהנסיעות הארוכות, למי שזמנו בידו.
חוזרים אל כביש 40 ועמו אל אגם נוסף אגם ארחנטינו ( Lago Argentino ), שלחופיו שוכנת העיר הגדולה ביותר בדרומה של פטגוניה אל קלפטה ( El Calafate ). 22 אלף תושבים משרתים כאן תעשיית תיירות ענפה, המתבססת על האטרקציות של דרום פטגוניה, ורבים מגיעים לכאן בטיסה. העיר היפה הזו היא בהחלט חזרה לציוויליזציה, עם בתי בטון ואבן יפים, אחרי שכבר התרגלנו לבתי הפח והעץ שמאפיינים את מרבית עיירות הדרום. מלון רוצ'סטר קלאפטה ( Rochester Calafate ), הצופה לעבר האגם, הוא אחד מבתי המלון החדישים שבעיר.
מקומות לינה נוספים באל קלפטה
אסטנסיה לה אסטלה, חווה שהפכה למקום לינה איכותי ומיוחד (צילום: כרמית וייס)
מלון רוצ'סטר קלאפטה – אחד מבתי המלון היותר מומלצים באל קלאפטה
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
קריאות שמחה בקרחון המתנפץ
בקרבת העיר שתי אטרקציות שהן מהפופולריות ביותר בפטגוניה. הראשונה היא קרחון פריטו מורנו ( Glaciar Perito Moreno ), שזכה לכינוי הקרחון המתנפץ. הקרחון המרשים "גולש" אל אחד ממפרציו הרבים של אגם ארחנטינו, והגישה אל נקודת התצפית לעברו נגישה ונוחה, במספר מסלולים, כולל מעלית ומסלול מונגש. מדי מספר דקות נשמעות קריאות התלהבות בבליל של שפות, ולאחריהן רעם אדיר, לאחר שחלקים מהקרחון נשברים וצונחים למים.
גם ללא השבירות, מראה הקרחון בכל גווני התכלת, אשר ניצב 60 מ' מעל פני המים ועוד כ-170 בלתי נראים מתחת למים, מרשים מאוד גם עבור מי שראה כבר קרחונים בטיול הזה וגם בשייט באנטארקטיקה . ניתן לשוט אל חלקו הצפוני או הדרומי של הקרחון, כדי לחזות בו עוד יותר מקרוב, והחזקים שבחבורה יכולים גם לצאת למסלול הליכה על הקרחון.
תצפית על קרחון פריטו מורנו, אשר בשל נפילת חלקים ממנו לאגם מכונה "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey)
שייט אל הקרחונים הגדולים והתחליף הספונטני
שייט ארוך של כ-10 שעות יוצא מהנמל הקטן פוארטו בנדרה ( Puerto Bandera ), על גדות אגם ארחנטינו, לעבר שניים מהקרחונים הגדולים הנוספים של שמורת הקרחונים – קרחון אופסלה וקרחון ספגציני. קרחון אופסלה גדול פי 3.5 מקרחון פריטו מורנו, והוא הגדול בקרחוני דרום אמריקה כולה, אבל לצערנו מזג אוויר סוער לא מאפשר את השייט, שכדאי להזמין לפחות שבוע מראש.
שייט לקרחונים אופסלה וספגציני | כתבה על שמורת הקרחונים
אנחנו מנצלים את הזמן שהתפנה לנסיעה בדרך העפר המהודקת של כביש 15, וזוכים לדרוך על השלג הטרי שכיסה את ההרים בליל אמש, וביקור בחוות ריו מיטרה ( Estancia Rio Mitre ), המציעה קפה-מסעדה ורכיבה על סוסים בנוף קסום. כשהשמש מפציעה אנחנו שמחים לגלות בחלקים הרדודים של האגם פלמינגו וברבור שחור-צוואר , בעל גוף לבן וצוואר וראש שחור, שאופייני לאזורים אלו בדרומה של פטגוניה.
קחון אופסלה (למעלה) וקרחון ספגיציני, אליהם ניתן להגיע רק בשייט (צילום: hunt-er, Eduardo Baena)
שמורת טורס דל פיינה – הדובדבן שבקצפת
למרות שקרחון פריטו מורנו הוא הפופולרי ביותר, הדובדבן בקצפת של פטגוניה היא ללא ספק שמורת טורס דל פיינה ( Parque Nacional Torres del Paine ), והיא גם הנקודה הדרומית ביותר אליה אנו מגיעים במסלול. אנו עוברים שוב את הגבול אל צ'ילה, אבל בניגוד למעבר הקשוח ב תחילת המסלול בפטגוניה , הפעם המעבר קל וזריז, רק עם הצצה קצרה לרכב. בחנות הגדולה בצד הצ'יליאני מומלץ לקנות מפת מסלולים של השמורה, אבל לא להחליף כסף (יקר מאוד!).
אנו בוחרים בכביש הצפוני הנכנס לשמורה ( Y 156), בזכות שני מפלים מרשימים במיוחד. הראשון הוא מפל ריו פיינה ( Cascada Rio Paine ), מפל עוצמתי ביותר, ממנו נשקף נוף מרהיב לעבר עמודי הסלע "הטורסים", והשני הוא מפל סלטה גרנדה ( Salto Grande ), השוצף בקצב אדיר ומחריש אוזניים. הנסיעה בדרכי העפר של השמורה, למרגלות מצוקי הגרניט האדירים והאגמים הרבים, שלכל אחד מהם כחול מעט שונה, היא עוצרת נשימה. שחיקת הקרחונים בתנועתם יוצרת חלקיקי סלע מיקרוסקופיים (קמח קרחונים) , המפזרים את אור השמש ויוצרים כחול חלבי-בהיר כאשר ריכוזם גבוה, או כחול כהה במים עמוקים, או ירקרק, בשילוב של מינרלים ואצות.
מפל ריו פיינה וברקע עמודי הסלע (הטורסים) שבמרכזה של שמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מפל סלטה גרנדה, כמות מים עצומה שנופלת ברעש אדיר (צילום: כרמית וייס)
לינה בשמורת טורס דל פיינה
את הלילה אנחנו מבלים במלון שנהנה מהנוף היפה ביותר בשמורה – ( Hosteria Pehoe ), המלון אמנם אינו מפואר, אבל מיקומו על אי קטן באגם פהווה Pehoe ), והתצפית המרהיבה לעבר גוש הסלע האדיר של הטורסים, שבשעת ארוחת הערב נצבע אדום של שקיעה, הוא תגמול הולם למחירו הגבוה.
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו ( El Chileno ), כולל לינה בקמפינג צ'ילנו, וברכיהם רועדות. אבל הם עומדים בגבורה במשימה, ולעשות מסלול כה קשה (הפרש גובה של מעל אלף מטר) בגיל לא צעיר, רק מעטים מסוגלים. לי נותר להסתפק במסלולים קצרים יותר ובחוויות שחוויתי עם בתי בטרק הארוך שעשתה בשמורת טורס דל פיינה.
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
שמורת טורס דל פיינה – חשוב לדעת 1. יש לקנות מראש כרטיסי כניסה לשמורה לפי מספר הימים שתשהו בה ולתקף אותם בכניסה (בשיא העונה תיתכן הגבלה של מספר המבקרים).
2. הנסיעה היא בדרכי עפר, עם נקודות תצפית רבות, והקצב בהתאם.
3. מקומות הלינה בתחומי השמורה ובקרבתה מעטים, במיוחד בתי המלון, ומומלץ להזמין כמה שיותר זמן מראש. המלונות בתוך השמורה יקרים מאוד, חלק ממקומות הלינה הצמודים לשמורה מדרום (אזור ריו סרנו) יקרים מעט פחות, והמלונות בעיר פוארטו נאטאלס ( Puerto Natales ) זולים יותר, אך הם מרוחקים שעה וחצי נסיעה ויותר.
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
אזור לאגו גריי והגאוצ'וס של ריו סרנו
החלק המזרחי של השמורה הוא ערבה עם צמחייה נמוכה, אבל בו ניתן לראות את עדרי הגואנקו, ואם יתמזל מזלכם, גם את אחת מהפומות המשחרות לטרוף אותם (רצוי בסיורי פומות מודרכים). החלק המערבי מיוער וירוק יותר ובו נמצא אגם גריי ( Lago Grey ), בו מומלץ להיכנס לקפה לצעוד במסלול לתצפית לעבר קרחון גריי או לשוט אליו. גם מכאן לא תוכלו לפספס את גוש הסלע האדיר שבמרכז השמורה. אנחנו מעבירים לילה נוסף במלון ( Pampa Lodge ), הממוקם באזור ריו סרנו ( Río Serrano ), על גבולה הדרומי של השמורה, שמציע גם מסעדה מעולה. אזור זה זוכה גם הוא לנוף מרהיב של הטורסים, והוא מתפתח להיות מקום הלינה העיקרי למבקרים בשמורה. עד שבתי המלון יכבשו לגמרי את הכפר הקטן שהיה כאן, עדיין תוכלו לראות בו עדרי סוסים ואולי גם כמה גאוצ'וס.
כתבה על שמורת טורס דל פיינה פעילויות וסיורים בטורס דל פיינה
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו אל ההרים של טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מכאן נעשה את הדרך חזרה לאל קלאפטה, שם כבר ממתין לנו המטוס לתחילתה של הדרך הארוכה הביתה, לא לפני שנחזיר את הרכב ששכרנו בתחילת המסלול בארגנטינה . שלושה שבועות לאחר תחילתו של המסע בפטגוניה אנחנו נפרדים בצער, מצרים על כך שלא היה לנו יותר זמן להקדיש לה, אבל שמחים על החלום שהתגשם כשעוד כוחנו ברגלינו.
מידע נוסף
כתבות נוספות
היי שלום צ'ילה, נחזור אליך לקינוח של הטיול בפטגוניה...
תצפית על לגונה ורדה בדרך למעבר הגבול עם ארגנטינה (צילום: כרמית וייס)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »שמורת החולות הצבעוניים, מסלול קצר בנפלאות המדבר הפטגוני (צילום: כרמית וייס)
ציורי קיר בני 9,000 שנה, מערת הידיים (צילום: Diego Tirira)
ארוכה הדרך אל קצה העולם
בנסיעה הארוכה אנחנו גם מבינים כי מנהגנו לסעוד צהרים בשטח הופך קשה בטמפרטורות הצונחות וברוחות העזות. אם חשבנו שב אזור ברילוצ'ה חווינו רוחות חזקות, הן ממש גן ילדים לעומת הרוחות של דרום פטגוניה. העיירות שכוחות האל והחוות המבודדות, מבהירות היטב שאנחנו בפתחו של קצה העולם. למרות החשש, הכביש המשובש לעיתים, שגם נעלם בחלקים לא קטנים והופך לדרך עפר מהודקת, הדרך עוברת עלינו בנעימים. ערוצי נחלים החורצים את המדבר, עדרי גואנקו יפהפיים, עופות רֵיאָה המזכירים יענים, ארמדילו שחוצה את הכביש בזריזות מפתיעה, עדרי כבשים במספרים שלא יאומנו, וחשוב לא פחות מוסיקה טובה, שכדאי להכין מראש.
עדרי הגואנקו על רקע המדבר הפטגוני ורכס האנדים המושלג, עוזרים להעביר את הדרך הארוכה (צילום: כרמית וייס)
מפגש ראשון עם שדה הקרח הדרומי
עם המעבר לכביש 41, העושה דרכו על הגדה הצפונית של אגם ויידמה ( Lago Viedma ), מתחילים להבחין בהרים מכוסי לבן ברמה שטרם הכרנו. ביניהם מבצבצים גם המצוקים המשוננים להם כל כך חיכינו, ואנו מנסים לנחש מי מהם הוא פיץ רוי ( Fitz Roy ) ומיהו סרו טורה ( Cerro Torre ), שתי הפסגות המרהיבות המתנשאות מעל העיירה אל צ'אלטן, לגובה 3,405 מ' ו-3,102 מ'. זהו גם המפגש הראשון שלנו עם שדה הקרח הפטגוני הדרומי, יריעת קרח עצומה, המכסה מעל 12 אלף קמ"ר, שהיא השנייה בגודלה מחוץ לקטבים. בכמה מהקרחונים היורדים ממנה אנו עומדים לפגוש בימים הקרובים.
בנסיעה הארוכה עברנו כמעט שלושה קווי רוחב, ואנו עכשיו בקו רוחב 49, כבר בתחומי האזור הסוב ‑ אנטארקטי, וזה בהחלט ניכר בטמפרטורות, אם כי כשאין רוח והשמש מחממת נעים למדי. כשאנחנו סוף סוף נכנסים בשערי העיירה אל צ'אלטן, היא מזכירה עיירת סקי נחמדה , רק שבמקום גולשים את רחובה הראשי גודשים מטיילים, מטפסי הרים, וחנויות ציוד טיולים.
הפסגות המשוננות של הפיץ רוי, המפגש הראשון שלנו עם שדה הקרח הפטגוני הדרומי (צילום: כרמית וייס)
פסגות פיץ רוי מעל לגונה קאפרי, המראה מצדיק את הטיפוס (צילום: כרמית וייס)
פסגת פיץ רוי – לקרביים ולקצת פחות
מבין המסלולים הרבים לעבר פסגת פיץ רוי המרהיבה, אנחנו בוחרים במסלול הקצר, העולה לעבר לגונה קפרי ( Laguna Capri ), מעל 10 ק"מ בעלייה די מאתגרת עבורנו (כ-500 מ'). מראה המצוקים האדירים של פיץ-רוי, המזדקרים מעל הלגונה התכולה, בהחלט שווה את המאמץ, גם אם בסופו הברכיים צועקות "הצילו". למרבה המזל ( Pudu Lodge ) המצוין, בו בחרנו, ממוקם בחלקה הצפוני של העיירה, לא הרחק מנקודת היציאה למרבית מסלולי הטיול.
מקומות לינה נוספים באל צ'אלטן | סיורים מאל צ'אלטן
הקרביים שבחבורה בוחרים במסלול המאתגר לעבר לגונה דה לוס טרס ( Laguna de Los Tres ), המיועד למיטיבי לכת, עם מעל 1,000 מ' של טיפוס, ולינה באחד הקמפינגים שלמרגלות הפיץ רוי. מראה ההר בזריחה הוא אחת התמונות המפורסמות ביותר של פטגוניה, במידה והתמזל מזלכם והוא לא מכוסה בעננים.
מסלול ללגונה קאפרי | מסלול ללגונה דה לוס טרס
הפיץ רוי יותר מקרוב, במסלול הארוך והקשה ללגונה דה לוס טרס (צילום: Rodrigo Menezes)
מלון פודו לודג' בעיירה אל צ'אלטן, קרוב אל מסלולי הטרקים לפיץ רוי
החווה לחופי האגם ובירת הדרום
בצער אנחנו נפרדים מהעיירה אל צ'אלטן, אך לא מאגם ויידמה, שלחופו המזרחי ( Estancia La Estela ), היא חווה גדולה שהפכה למקום לינה מיוחד. המקום מטופח בטוב טעם, עם חפצי וינטג', כולל מספר עגלות שנראה שנלקחו היישר מהמערב הפרוע, ומזכירות לנו שאנו בדרום הפרוע של ארגנטינה. חממה גדולה מספקת לחווה חלק ניכר מהירקות למסעדה המצוינת, ואנחנו שמחים לשתות סוף סוף תה עם נענע. בנוסף למסלול הליכה חביב לדיונות שלחופי האגם, במקום מוצעים גם טיולי סוסים, והוא מקום ראוי להפוגה מהנסיעות הארוכות, למי שזמנו בידו.
חוזרים אל כביש 40 ועמו אל אגם נוסף אגם ארחנטינו ( Lago Argentino ), שלחופיו שוכנת העיר הגדולה ביותר בדרומה של פטגוניה אל קלפטה ( El Calafate ). 22 אלף תושבים משרתים כאן תעשיית תיירות ענפה, המתבססת על האטרקציות של דרום פטגוניה, ורבים מגיעים לכאן בטיסה. העיר היפה הזו היא בהחלט חזרה לציוויליזציה, עם בתי בטון ואבן יפים, אחרי שכבר התרגלנו לבתי הפח והעץ שמאפיינים את מרבית עיירות הדרום. מלון רוצ'סטר קלאפטה ( Rochester Calafate ), הצופה לעבר האגם, הוא אחד מבתי המלון החדישים שבעיר.
מקומות לינה נוספים באל קלפטה
אסטנסיה לה אסטלה, חווה שהפכה למקום לינה איכותי ומיוחד (צילום: כרמית וייס)
מלון רוצ'סטר קלאפטה – אחד מבתי המלון היותר מומלצים באל קלאפטה
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
קריאות שמחה בקרחון המתנפץ
בקרבת העיר שתי אטרקציות שהן מהפופולריות ביותר בפטגוניה. הראשונה היא קרחון פריטו מורנו ( Glaciar Perito Moreno ), שזכה לכינוי הקרחון המתנפץ. הקרחון המרשים "גולש" אל אחד ממפרציו הרבים של אגם ארחנטינו, והגישה אל נקודת התצפית לעברו נגישה ונוחה, במספר מסלולים, כולל מעלית ומסלול מונגש. מדי מספר דקות נשמעות קריאות התלהבות בבליל של שפות, ולאחריהן רעם אדיר, לאחר שחלקים מהקרחון נשברים וצונחים למים.
גם ללא השבירות, מראה הקרחון בכל גווני התכלת, אשר ניצב 60 מ' מעל פני המים ועוד כ-170 בלתי נראים מתחת למים, מרשים מאוד גם עבור מי שראה כבר קרחונים בטיול הזה וגם בשייט באנטארקטיקה . ניתן לשוט אל חלקו הצפוני או הדרומי של הקרחון, כדי לחזות בו עוד יותר מקרוב, והחזקים שבחבורה יכולים גם לצאת למסלול הליכה על הקרחון.
תצפית על קרחון פריטו מורנו, אשר בשל נפילת חלקים ממנו לאגם מכונה "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey)
שייט אל הקרחונים הגדולים והתחליף הספונטני
שייט ארוך של כ-10 שעות יוצא מהנמל הקטן פוארטו בנדרה ( Puerto Bandera ), על גדות אגם ארחנטינו, לעבר שניים מהקרחונים הגדולים הנוספים של שמורת הקרחונים – קרחון אופסלה וקרחון ספגציני. קרחון אופסלה גדול פי 3.5 מקרחון פריטו מורנו, והוא הגדול בקרחוני דרום אמריקה כולה, אבל לצערנו מזג אוויר סוער לא מאפשר את השייט, שכדאי להזמין לפחות שבוע מראש.
שייט לקרחונים אופסלה וספגציני | כתבה על שמורת הקרחונים
אנחנו מנצלים את הזמן שהתפנה לנסיעה בדרך העפר המהודקת של כביש 15, וזוכים לדרוך על השלג הטרי שכיסה את ההרים בליל אמש, וביקור בחוות ריו מיטרה ( Estancia Rio Mitre ), המציעה קפה-מסעדה ורכיבה על סוסים בנוף קסום. כשהשמש מפציעה אנחנו שמחים לגלות בחלקים הרדודים של האגם פלמינגו וברבור שחור-צוואר , בעל גוף לבן וצוואר וראש שחור, שאופייני לאזורים אלו בדרומה של פטגוניה.
קחון אופסלה (למעלה) וקרחון ספגיציני, אליהם ניתן להגיע רק בשייט (צילום: hunt-er, Eduardo Baena)
שמורת טורס דל פיינה – הדובדבן שבקצפת
למרות שקרחון פריטו מורנו הוא הפופולרי ביותר, הדובדבן בקצפת של פטגוניה היא ללא ספק שמורת טורס דל פיינה ( Parque Nacional Torres del Paine ), והיא גם הנקודה הדרומית ביותר אליה אנו מגיעים במסלול. אנו עוברים שוב את הגבול אל צ'ילה, אבל בניגוד למעבר הקשוח ב תחילת המסלול בפטגוניה , הפעם המעבר קל וזריז, רק עם הצצה קצרה לרכב. בחנות הגדולה בצד הצ'יליאני מומלץ לקנות מפת מסלולים של השמורה, אבל לא להחליף כסף (יקר מאוד!).
אנו בוחרים בכביש הצפוני הנכנס לשמורה ( Y 156), בזכות שני מפלים מרשימים במיוחד. הראשון הוא מפל ריו פיינה ( Cascada Rio Paine ), מפל עוצמתי ביותר, ממנו נשקף נוף מרהיב לעבר עמודי הסלע "הטורסים", והשני הוא מפל סלטה גרנדה ( Salto Grande ), השוצף בקצב אדיר ומחריש אוזניים. הנסיעה בדרכי העפר של השמורה, למרגלות מצוקי הגרניט האדירים והאגמים הרבים, שלכל אחד מהם כחול מעט שונה, היא עוצרת נשימה. שחיקת הקרחונים בתנועתם יוצרת חלקיקי סלע מיקרוסקופיים (קמח קרחונים) , המפזרים את אור השמש ויוצרים כחול חלבי-בהיר כאשר ריכוזם גבוה, או כחול כהה במים עמוקים, או ירקרק, בשילוב של מינרלים ואצות.
מפל ריו פיינה וברקע עמודי הסלע (הטורסים) שבמרכזה של שמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מפל סלטה גרנדה, כמות מים עצומה שנופלת ברעש אדיר (צילום: כרמית וייס)
לינה בשמורת טורס דל פיינה
את הלילה אנחנו מבלים במלון שנהנה מהנוף היפה ביותר בשמורה – ( Hosteria Pehoe ), המלון אמנם אינו מפואר, אבל מיקומו על אי קטן באגם פהווה Pehoe ), והתצפית המרהיבה לעבר גוש הסלע האדיר של הטורסים, שבשעת ארוחת הערב נצבע אדום של שקיעה, הוא תגמול הולם למחירו הגבוה.
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו ( El Chileno ), כולל לינה בקמפינג צ'ילנו, וברכיהם רועדות. אבל הם עומדים בגבורה במשימה, ולעשות מסלול כה קשה (הפרש גובה של מעל אלף מטר) בגיל לא צעיר, רק מעטים מסוגלים. לי נותר להסתפק במסלולים קצרים יותר ובחוויות שחוויתי עם בתי בטרק הארוך שעשתה בשמורת טורס דל פיינה.
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
שמורת טורס דל פיינה – חשוב לדעת 1. יש לקנות מראש כרטיסי כניסה לשמורה לפי מספר הימים שתשהו בה ולתקף אותם בכניסה (בשיא העונה תיתכן הגבלה של מספר המבקרים).
2. הנסיעה היא בדרכי עפר, עם נקודות תצפית רבות, והקצב בהתאם.
3. מקומות הלינה בתחומי השמורה ובקרבתה מעטים, במיוחד בתי המלון, ומומלץ להזמין כמה שיותר זמן מראש. המלונות בתוך השמורה יקרים מאוד, חלק ממקומות הלינה הצמודים לשמורה מדרום (אזור ריו סרנו) יקרים מעט פחות, והמלונות בעיר פוארטו נאטאלס ( Puerto Natales ) זולים יותר, אך הם מרוחקים שעה וחצי נסיעה ויותר.
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
אזור לאגו גריי והגאוצ'וס של ריו סרנו
החלק המזרחי של השמורה הוא ערבה עם צמחייה נמוכה, אבל בו ניתן לראות את עדרי הגואנקו, ואם יתמזל מזלכם, גם את אחת מהפומות המשחרות לטרוף אותם (רצוי בסיורי פומות מודרכים). החלק המערבי מיוער וירוק יותר ובו נמצא אגם גריי ( Lago Grey ), בו מומלץ להיכנס לקפה לצעוד במסלול לתצפית לעבר קרחון גריי או לשוט אליו. גם מכאן לא תוכלו לפספס את גוש הסלע האדיר שבמרכז השמורה. אנחנו מעבירים לילה נוסף במלון ( Pampa Lodge ), הממוקם באזור ריו סרנו ( Río Serrano ), על גבולה הדרומי של השמורה, שמציע גם מסעדה מעולה. אזור זה זוכה גם הוא לנוף מרהיב של הטורסים, והוא מתפתח להיות מקום הלינה העיקרי למבקרים בשמורה. עד שבתי המלון יכבשו לגמרי את הכפר הקטן שהיה כאן, עדיין תוכלו לראות בו עדרי סוסים ואולי גם כמה גאוצ'וס.
כתבה על שמורת טורס דל פיינה פעילויות וסיורים בטורס דל פיינה
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו אל ההרים של טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מכאן נעשה את הדרך חזרה לאל קלאפטה, שם כבר ממתין לנו המטוס לתחילתה של הדרך הארוכה הביתה, לא לפני שנחזיר את הרכב ששכרנו בתחילת המסלול בארגנטינה . שלושה שבועות לאחר תחילתו של המסע בפטגוניה אנחנו נפרדים בצער, מצרים על כך שלא היה לנו יותר זמן להקדיש לה, אבל שמחים על החלום שהתגשם כשעוד כוחנו ברגלינו.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הפסגות המשוננות של הפיץ רוי, המפגש הראשון שלנו עם שדה הקרח הפטגוני הדרומי (צילום: כרמית וייס)
פסגות פיץ רוי מעל לגונה קאפרי, המראה מצדיק את הטיפוס (צילום: כרמית וייס)
הפיץ רוי יותר מקרוב, במסלול הארוך והקשה ללגונה דה לוס טרס (צילום: Rodrigo Menezes)
החווה לחופי האגם ובירת הדרום
בצער אנחנו נפרדים מהעיירה אל צ'אלטן, אך לא מאגם ויידמה, שלחופו המזרחי ( Estancia La Estela ), היא חווה גדולה שהפכה למקום לינה מיוחד. המקום מטופח בטוב טעם, עם חפצי וינטג', כולל מספר עגלות שנראה שנלקחו היישר מהמערב הפרוע, ומזכירות לנו שאנו בדרום הפרוע של ארגנטינה. חממה גדולה מספקת לחווה חלק ניכר מהירקות למסעדה המצוינת, ואנחנו שמחים לשתות סוף סוף תה עם נענע. בנוסף למסלול הליכה חביב לדיונות שלחופי האגם, במקום מוצעים גם טיולי סוסים, והוא מקום ראוי להפוגה מהנסיעות הארוכות, למי שזמנו בידו.
חוזרים אל כביש 40 ועמו אל אגם נוסף אגם ארחנטינו ( Lago Argentino ), שלחופיו שוכנת העיר הגדולה ביותר בדרומה של פטגוניה אל קלפטה ( El Calafate ). 22 אלף תושבים משרתים כאן תעשיית תיירות ענפה, המתבססת על האטרקציות של דרום פטגוניה, ורבים מגיעים לכאן בטיסה. העיר היפה הזו היא בהחלט חזרה לציוויליזציה, עם בתי בטון ואבן יפים, אחרי שכבר התרגלנו לבתי הפח והעץ שמאפיינים את מרבית עיירות הדרום. מלון רוצ'סטר קלאפטה ( Rochester Calafate ), הצופה לעבר האגם, הוא אחד מבתי המלון החדישים שבעיר.
מקומות לינה נוספים באל קלפטה
אסטנסיה לה אסטלה, חווה שהפכה למקום לינה איכותי ומיוחד (צילום: כרמית וייס)
מלון רוצ'סטר קלאפטה – אחד מבתי המלון היותר מומלצים באל קלאפטה
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
קריאות שמחה בקרחון המתנפץ
בקרבת העיר שתי אטרקציות שהן מהפופולריות ביותר בפטגוניה. הראשונה היא קרחון פריטו מורנו ( Glaciar Perito Moreno ), שזכה לכינוי הקרחון המתנפץ. הקרחון המרשים "גולש" אל אחד ממפרציו הרבים של אגם ארחנטינו, והגישה אל נקודת התצפית לעברו נגישה ונוחה, במספר מסלולים, כולל מעלית ומסלול מונגש. מדי מספר דקות נשמעות קריאות התלהבות בבליל של שפות, ולאחריהן רעם אדיר, לאחר שחלקים מהקרחון נשברים וצונחים למים.
גם ללא השבירות, מראה הקרחון בכל גווני התכלת, אשר ניצב 60 מ' מעל פני המים ועוד כ-170 בלתי נראים מתחת למים, מרשים מאוד גם עבור מי שראה כבר קרחונים בטיול הזה וגם בשייט באנטארקטיקה . ניתן לשוט אל חלקו הצפוני או הדרומי של הקרחון, כדי לחזות בו עוד יותר מקרוב, והחזקים שבחבורה יכולים גם לצאת למסלול הליכה על הקרחון.
תצפית על קרחון פריטו מורנו, אשר בשל נפילת חלקים ממנו לאגם מכונה "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey)
שייט אל הקרחונים הגדולים והתחליף הספונטני
שייט ארוך של כ-10 שעות יוצא מהנמל הקטן פוארטו בנדרה ( Puerto Bandera ), על גדות אגם ארחנטינו, לעבר שניים מהקרחונים הגדולים הנוספים של שמורת הקרחונים – קרחון אופסלה וקרחון ספגציני. קרחון אופסלה גדול פי 3.5 מקרחון פריטו מורנו, והוא הגדול בקרחוני דרום אמריקה כולה, אבל לצערנו מזג אוויר סוער לא מאפשר את השייט, שכדאי להזמין לפחות שבוע מראש.
שייט לקרחונים אופסלה וספגציני | כתבה על שמורת הקרחונים
אנחנו מנצלים את הזמן שהתפנה לנסיעה בדרך העפר המהודקת של כביש 15, וזוכים לדרוך על השלג הטרי שכיסה את ההרים בליל אמש, וביקור בחוות ריו מיטרה ( Estancia Rio Mitre ), המציעה קפה-מסעדה ורכיבה על סוסים בנוף קסום. כשהשמש מפציעה אנחנו שמחים לגלות בחלקים הרדודים של האגם פלמינגו וברבור שחור-צוואר , בעל גוף לבן וצוואר וראש שחור, שאופייני לאזורים אלו בדרומה של פטגוניה.
קחון אופסלה (למעלה) וקרחון ספגיציני, אליהם ניתן להגיע רק בשייט (צילום: hunt-er, Eduardo Baena)
שמורת טורס דל פיינה – הדובדבן שבקצפת
למרות שקרחון פריטו מורנו הוא הפופולרי ביותר, הדובדבן בקצפת של פטגוניה היא ללא ספק שמורת טורס דל פיינה ( Parque Nacional Torres del Paine ), והיא גם הנקודה הדרומית ביותר אליה אנו מגיעים במסלול. אנו עוברים שוב את הגבול אל צ'ילה, אבל בניגוד למעבר הקשוח ב תחילת המסלול בפטגוניה , הפעם המעבר קל וזריז, רק עם הצצה קצרה לרכב. בחנות הגדולה בצד הצ'יליאני מומלץ לקנות מפת מסלולים של השמורה, אבל לא להחליף כסף (יקר מאוד!).
אנו בוחרים בכביש הצפוני הנכנס לשמורה ( Y 156), בזכות שני מפלים מרשימים במיוחד. הראשון הוא מפל ריו פיינה ( Cascada Rio Paine ), מפל עוצמתי ביותר, ממנו נשקף נוף מרהיב לעבר עמודי הסלע "הטורסים", והשני הוא מפל סלטה גרנדה ( Salto Grande ), השוצף בקצב אדיר ומחריש אוזניים. הנסיעה בדרכי העפר של השמורה, למרגלות מצוקי הגרניט האדירים והאגמים הרבים, שלכל אחד מהם כחול מעט שונה, היא עוצרת נשימה. שחיקת הקרחונים בתנועתם יוצרת חלקיקי סלע מיקרוסקופיים (קמח קרחונים) , המפזרים את אור השמש ויוצרים כחול חלבי-בהיר כאשר ריכוזם גבוה, או כחול כהה במים עמוקים, או ירקרק, בשילוב של מינרלים ואצות.
מפל ריו פיינה וברקע עמודי הסלע (הטורסים) שבמרכזה של שמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מפל סלטה גרנדה, כמות מים עצומה שנופלת ברעש אדיר (צילום: כרמית וייס)
לינה בשמורת טורס דל פיינה
את הלילה אנחנו מבלים במלון שנהנה מהנוף היפה ביותר בשמורה – ( Hosteria Pehoe ), המלון אמנם אינו מפואר, אבל מיקומו על אי קטן באגם פהווה Pehoe ), והתצפית המרהיבה לעבר גוש הסלע האדיר של הטורסים, שבשעת ארוחת הערב נצבע אדום של שקיעה, הוא תגמול הולם למחירו הגבוה.
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו ( El Chileno ), כולל לינה בקמפינג צ'ילנו, וברכיהם רועדות. אבל הם עומדים בגבורה במשימה, ולעשות מסלול כה קשה (הפרש גובה של מעל אלף מטר) בגיל לא צעיר, רק מעטים מסוגלים. לי נותר להסתפק במסלולים קצרים יותר ובחוויות שחוויתי עם בתי בטרק הארוך שעשתה בשמורת טורס דל פיינה.
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
שמורת טורס דל פיינה – חשוב לדעת 1. יש לקנות מראש כרטיסי כניסה לשמורה לפי מספר הימים שתשהו בה ולתקף אותם בכניסה (בשיא העונה תיתכן הגבלה של מספר המבקרים).
2. הנסיעה היא בדרכי עפר, עם נקודות תצפית רבות, והקצב בהתאם.
3. מקומות הלינה בתחומי השמורה ובקרבתה מעטים, במיוחד בתי המלון, ומומלץ להזמין כמה שיותר זמן מראש. המלונות בתוך השמורה יקרים מאוד, חלק ממקומות הלינה הצמודים לשמורה מדרום (אזור ריו סרנו) יקרים מעט פחות, והמלונות בעיר פוארטו נאטאלס ( Puerto Natales ) זולים יותר, אך הם מרוחקים שעה וחצי נסיעה ויותר.
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
אזור לאגו גריי והגאוצ'וס של ריו סרנו
החלק המזרחי של השמורה הוא ערבה עם צמחייה נמוכה, אבל בו ניתן לראות את עדרי הגואנקו, ואם יתמזל מזלכם, גם את אחת מהפומות המשחרות לטרוף אותם (רצוי בסיורי פומות מודרכים). החלק המערבי מיוער וירוק יותר ובו נמצא אגם גריי ( Lago Grey ), בו מומלץ להיכנס לקפה לצעוד במסלול לתצפית לעבר קרחון גריי או לשוט אליו. גם מכאן לא תוכלו לפספס את גוש הסלע האדיר שבמרכז השמורה. אנחנו מעבירים לילה נוסף במלון ( Pampa Lodge ), הממוקם באזור ריו סרנו ( Río Serrano ), על גבולה הדרומי של השמורה, שמציע גם מסעדה מעולה. אזור זה זוכה גם הוא לנוף מרהיב של הטורסים, והוא מתפתח להיות מקום הלינה העיקרי למבקרים בשמורה. עד שבתי המלון יכבשו לגמרי את הכפר הקטן שהיה כאן, עדיין תוכלו לראות בו עדרי סוסים ואולי גם כמה גאוצ'וס.
כתבה על שמורת טורס דל פיינה פעילויות וסיורים בטורס דל פיינה
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו אל ההרים של טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מכאן נעשה את הדרך חזרה לאל קלאפטה, שם כבר ממתין לנו המטוס לתחילתה של הדרך הארוכה הביתה, לא לפני שנחזיר את הרכב ששכרנו בתחילת המסלול בארגנטינה . שלושה שבועות לאחר תחילתו של המסע בפטגוניה אנחנו נפרדים בצער, מצרים על כך שלא היה לנו יותר זמן להקדיש לה, אבל שמחים על החלום שהתגשם כשעוד כוחנו ברגלינו.
מידע נוסף
כתבות נוספות
אסטנסיה לה אסטלה, חווה שהפכה למקום לינה איכותי ומיוחד (צילום: כרמית וייס)
מלון רוצ'סטר קלאפטה – אחד מבתי המלון היותר מומלצים באל קלאפטה
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »גם ללא השבירות, מראה הקרחון בכל גווני התכלת, אשר ניצב 60 מ' מעל פני המים ועוד כ-170 בלתי נראים מתחת למים, מרשים מאוד
תצפית על קרחון פריטו מורנו, אשר בשל נפילת חלקים ממנו לאגם מכונה "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey)
שייט אל הקרחונים הגדולים והתחליף הספונטני
שייט ארוך של כ-10 שעות יוצא מהנמל הקטן פוארטו בנדרה ( Puerto Bandera ), על גדות אגם ארחנטינו, לעבר שניים מהקרחונים הגדולים הנוספים של שמורת הקרחונים – קרחון אופסלה וקרחון ספגציני. קרחון אופסלה גדול פי 3.5 מקרחון פריטו מורנו, והוא הגדול בקרחוני דרום אמריקה כולה, אבל לצערנו מזג אוויר סוער לא מאפשר את השייט, שכדאי להזמין לפחות שבוע מראש.
שייט לקרחונים אופסלה וספגציני | כתבה על שמורת הקרחונים
אנחנו מנצלים את הזמן שהתפנה לנסיעה בדרך העפר המהודקת של כביש 15, וזוכים לדרוך על השלג הטרי שכיסה את ההרים בליל אמש, וביקור בחוות ריו מיטרה ( Estancia Rio Mitre ), המציעה קפה-מסעדה ורכיבה על סוסים בנוף קסום. כשהשמש מפציעה אנחנו שמחים לגלות בחלקים הרדודים של האגם פלמינגו וברבור שחור-צוואר , בעל גוף לבן וצוואר וראש שחור, שאופייני לאזורים אלו בדרומה של פטגוניה.
קחון אופסלה (למעלה) וקרחון ספגיציני, אליהם ניתן להגיע רק בשייט (צילום: hunt-er, Eduardo Baena)
שמורת טורס דל פיינה – הדובדבן שבקצפת
למרות שקרחון פריטו מורנו הוא הפופולרי ביותר, הדובדבן בקצפת של פטגוניה היא ללא ספק שמורת טורס דל פיינה ( Parque Nacional Torres del Paine ), והיא גם הנקודה הדרומית ביותר אליה אנו מגיעים במסלול. אנו עוברים שוב את הגבול אל צ'ילה, אבל בניגוד למעבר הקשוח ב תחילת המסלול בפטגוניה , הפעם המעבר קל וזריז, רק עם הצצה קצרה לרכב. בחנות הגדולה בצד הצ'יליאני מומלץ לקנות מפת מסלולים של השמורה, אבל לא להחליף כסף (יקר מאוד!).
אנו בוחרים בכביש הצפוני הנכנס לשמורה ( Y 156), בזכות שני מפלים מרשימים במיוחד. הראשון הוא מפל ריו פיינה ( Cascada Rio Paine ), מפל עוצמתי ביותר, ממנו נשקף נוף מרהיב לעבר עמודי הסלע "הטורסים", והשני הוא מפל סלטה גרנדה ( Salto Grande ), השוצף בקצב אדיר ומחריש אוזניים. הנסיעה בדרכי העפר של השמורה, למרגלות מצוקי הגרניט האדירים והאגמים הרבים, שלכל אחד מהם כחול מעט שונה, היא עוצרת נשימה. שחיקת הקרחונים בתנועתם יוצרת חלקיקי סלע מיקרוסקופיים (קמח קרחונים) , המפזרים את אור השמש ויוצרים כחול חלבי-בהיר כאשר ריכוזם גבוה, או כחול כהה במים עמוקים, או ירקרק, בשילוב של מינרלים ואצות.
מפל ריו פיינה וברקע עמודי הסלע (הטורסים) שבמרכזה של שמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מפל סלטה גרנדה, כמות מים עצומה שנופלת ברעש אדיר (צילום: כרמית וייס)
לינה בשמורת טורס דל פיינה
את הלילה אנחנו מבלים במלון שנהנה מהנוף היפה ביותר בשמורה – ( Hosteria Pehoe ), המלון אמנם אינו מפואר, אבל מיקומו על אי קטן באגם פהווה Pehoe ), והתצפית המרהיבה לעבר גוש הסלע האדיר של הטורסים, שבשעת ארוחת הערב נצבע אדום של שקיעה, הוא תגמול הולם למחירו הגבוה.
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו ( El Chileno ), כולל לינה בקמפינג צ'ילנו, וברכיהם רועדות. אבל הם עומדים בגבורה במשימה, ולעשות מסלול כה קשה (הפרש גובה של מעל אלף מטר) בגיל לא צעיר, רק מעטים מסוגלים. לי נותר להסתפק במסלולים קצרים יותר ובחוויות שחוויתי עם בתי בטרק הארוך שעשתה בשמורת טורס דל פיינה.
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
שמורת טורס דל פיינה – חשוב לדעת 1. יש לקנות מראש כרטיסי כניסה לשמורה לפי מספר הימים שתשהו בה ולתקף אותם בכניסה (בשיא העונה תיתכן הגבלה של מספר המבקרים).
2. הנסיעה היא בדרכי עפר, עם נקודות תצפית רבות, והקצב בהתאם.
3. מקומות הלינה בתחומי השמורה ובקרבתה מעטים, במיוחד בתי המלון, ומומלץ להזמין כמה שיותר זמן מראש. המלונות בתוך השמורה יקרים מאוד, חלק ממקומות הלינה הצמודים לשמורה מדרום (אזור ריו סרנו) יקרים מעט פחות, והמלונות בעיר פוארטו נאטאלס ( Puerto Natales ) זולים יותר, אך הם מרוחקים שעה וחצי נסיעה ויותר.
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
אזור לאגו גריי והגאוצ'וס של ריו סרנו
החלק המזרחי של השמורה הוא ערבה עם צמחייה נמוכה, אבל בו ניתן לראות את עדרי הגואנקו, ואם יתמזל מזלכם, גם את אחת מהפומות המשחרות לטרוף אותם (רצוי בסיורי פומות מודרכים). החלק המערבי מיוער וירוק יותר ובו נמצא אגם גריי ( Lago Grey ), בו מומלץ להיכנס לקפה לצעוד במסלול לתצפית לעבר קרחון גריי או לשוט אליו. גם מכאן לא תוכלו לפספס את גוש הסלע האדיר שבמרכז השמורה. אנחנו מעבירים לילה נוסף במלון ( Pampa Lodge ), הממוקם באזור ריו סרנו ( Río Serrano ), על גבולה הדרומי של השמורה, שמציע גם מסעדה מעולה. אזור זה זוכה גם הוא לנוף מרהיב של הטורסים, והוא מתפתח להיות מקום הלינה העיקרי למבקרים בשמורה. עד שבתי המלון יכבשו לגמרי את הכפר הקטן שהיה כאן, עדיין תוכלו לראות בו עדרי סוסים ואולי גם כמה גאוצ'וס.
כתבה על שמורת טורס דל פיינה פעילויות וסיורים בטורס דל פיינה
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו אל ההרים של טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מכאן נעשה את הדרך חזרה לאל קלאפטה, שם כבר ממתין לנו המטוס לתחילתה של הדרך הארוכה הביתה, לא לפני שנחזיר את הרכב ששכרנו בתחילת המסלול בארגנטינה . שלושה שבועות לאחר תחילתו של המסע בפטגוניה אנחנו נפרדים בצער, מצרים על כך שלא היה לנו יותר זמן להקדיש לה, אבל שמחים על החלום שהתגשם כשעוד כוחנו ברגלינו.
מידע נוסף
כתבות נוספות
קחון אופסלה (למעלה) וקרחון ספגיציני, אליהם ניתן להגיע רק בשייט (צילום: hunt-er, Eduardo Baena)
מפל ריו פיינה וברקע עמודי הסלע (הטורסים) שבמרכזה של שמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מפל סלטה גרנדה, כמות מים עצומה שנופלת ברעש אדיר (צילום: כרמית וייס)
לינה בשמורת טורס דל פיינה
את הלילה אנחנו מבלים במלון שנהנה מהנוף היפה ביותר בשמורה – ( Hosteria Pehoe ), המלון אמנם אינו מפואר, אבל מיקומו על אי קטן באגם פהווה Pehoe ), והתצפית המרהיבה לעבר גוש הסלע האדיר של הטורסים, שבשעת ארוחת הערב נצבע אדום של שקיעה, הוא תגמול הולם למחירו הגבוה.
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו ( El Chileno ), כולל לינה בקמפינג צ'ילנו, וברכיהם רועדות. אבל הם עומדים בגבורה במשימה, ולעשות מסלול כה קשה (הפרש גובה של מעל אלף מטר) בגיל לא צעיר, רק מעטים מסוגלים. לי נותר להסתפק במסלולים קצרים יותר ובחוויות שחוויתי עם בתי בטרק הארוך שעשתה בשמורת טורס דל פיינה.
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
שמורת טורס דל פיינה – חשוב לדעת 1. יש לקנות מראש כרטיסי כניסה לשמורה לפי מספר הימים שתשהו בה ולתקף אותם בכניסה (בשיא העונה תיתכן הגבלה של מספר המבקרים).
2. הנסיעה היא בדרכי עפר, עם נקודות תצפית רבות, והקצב בהתאם.
3. מקומות הלינה בתחומי השמורה ובקרבתה מעטים, במיוחד בתי המלון, ומומלץ להזמין כמה שיותר זמן מראש. המלונות בתוך השמורה יקרים מאוד, חלק ממקומות הלינה הצמודים לשמורה מדרום (אזור ריו סרנו) יקרים מעט פחות, והמלונות בעיר פוארטו נאטאלס ( Puerto Natales ) זולים יותר, אך הם מרוחקים שעה וחצי נסיעה ויותר.
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
אזור לאגו גריי והגאוצ'וס של ריו סרנו
החלק המזרחי של השמורה הוא ערבה עם צמחייה נמוכה, אבל בו ניתן לראות את עדרי הגואנקו, ואם יתמזל מזלכם, גם את אחת מהפומות המשחרות לטרוף אותם (רצוי בסיורי פומות מודרכים). החלק המערבי מיוער וירוק יותר ובו נמצא אגם גריי ( Lago Grey ), בו מומלץ להיכנס לקפה לצעוד במסלול לתצפית לעבר קרחון גריי או לשוט אליו. גם מכאן לא תוכלו לפספס את גוש הסלע האדיר שבמרכז השמורה. אנחנו מעבירים לילה נוסף במלון ( Pampa Lodge ), הממוקם באזור ריו סרנו ( Río Serrano ), על גבולה הדרומי של השמורה, שמציע גם מסעדה מעולה. אזור זה זוכה גם הוא לנוף מרהיב של הטורסים, והוא מתפתח להיות מקום הלינה העיקרי למבקרים בשמורה. עד שבתי המלון יכבשו לגמרי את הכפר הקטן שהיה כאן, עדיין תוכלו לראות בו עדרי סוסים ואולי גם כמה גאוצ'וס.
כתבה על שמורת טורס דל פיינה פעילויות וסיורים בטורס דל פיינה
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו אל ההרים של טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
מכאן נעשה את הדרך חזרה לאל קלאפטה, שם כבר ממתין לנו המטוס לתחילתה של הדרך הארוכה הביתה, לא לפני שנחזיר את הרכב ששכרנו בתחילת המסלול בארגנטינה . שלושה שבועות לאחר תחילתו של המסע בפטגוניה אנחנו נפרדים בצער, מצרים על כך שלא היה לנו יותר זמן להקדיש לה, אבל שמחים על החלום שהתגשם כשעוד כוחנו ברגלינו.
מידע נוסף
כתבות נוספות
האמיצים שבחבורה מביטים לעבר האתגר שיהיה עליהם לטפס מחר במסלול אל צ'ילנו (
הגשר אל מלון הוסטריה פהווה הממוקם על אי קטן באגם פהווה,
ותצפית מהמלון אל הנוף הכי יפה בשמורת טורס דל פיינה (צילום: כרמית וייס)
הטורסים במסלול אל צ'ילנו, מראה השמור לחזקים שבחבורה (צילום: רז בורר)
בעלי החיים של שמורת טורס דל פיינה, מלמעלה בכיוון השעון:
גואנקו, מגלן חום-צוואר, ברבור שחור-צוואר, אווז מגלני עם צאצאיו, וקרקרה דרומית (צילום: כרמית וייס)
מלון פאמפה לודג' והמסעדה המצוינת שלו, תצפית מאזור ריו סרנו
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss) מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, אותם הפכה מתחביב למקצוע, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. טעמה את כל היבשות והרחיקה אפילו עד אנטארקטיקה, ולא קיים מקום שהיא לא חולמת לחזור אליו שוב. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה "הכי יפים בעולם".
|
כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
