www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיול לפטגוניה - כל מה שרציתם לדעת
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


כאשר טיילתי בדרום אמריקה, בטיול הגדול הראשון שלי, נשאלתי לא אחת על-ידי המקומיים: "איזו ארץ אהובה עלייך מכל ארצות אמריקה הדרומית"?


לאחר כמה גמגומים ניסחתי תשובה שסיפקה את מרבית השואלים: "העתיקות המרשימות ביותר", כך אמרתי, "נמצאות בפרו; הילידים האותנטיים ביותר - בבוליביה; המוסיקה המרגשת ביותר - בברזיל; האנשים החמים ביותר - בצ'ילה; והנופים המלהיבים ביותר - בארגנטינה. לייתר דיוק בדרום ארגנטינה ודרום צ'ילה".
 

טורוסים, טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
מאסיב הגרניט הענק "טורס דל פיינה" בפטגוניה הצ'ילאנית   
(צילום: אביב וייס)
 
מאז, פטגוניה מהלכת עלי קסם. לא רק בשל היופי הנשגב של הצוקים, לא רק בשל ההוד הנורא של הקרחונים, אלא דווקא בשל קרבתה של ארץ הררי האלוהים הזאת אל המישורים החדגוניים של המדבר.
פעם, לפני 50 מיליון שנים לערך, היו כאן יערות עבותים, אולם התרוממות האנדים יצרה מחסום אורוגרפי (Orographic) והתוצאה - מדבר קר ושומם, אך בכל זאת מלא חיים. אין עוד הרבה מקומות בעולם בהם מדבר צחיח, קרוע על ידי פסים כחולים של נהרות שוצפים. אין עוד הרבה מקומות בהם מופרע השקט של המדבר על ידי להקות של טינאמו או ניינדו, על ידי קפיצות של מארה, על ידי צלילה של נץ, צל של קונדור... פטגוניה.
 
פטגוניה, אזור מדברי בדרום אמריקה, רובו נמצא בדרומה של ארגנטינה וחלקיו האחרים בדרום מזרח צ'ילה ובצפונה של טיירה-דל-פואגו ("ארץ האש"). לרוחב משתרע המדבר בין הרי האנדים במערב לאוקיינוס האטלנטי במזרח.
כתבה על מסלול טיול בארגנטינה


יעדים בפטגוניה המוזכרים בכתבה - מדרום לצפון
 

אמריקה הלטינית




 

מקור השם פטגוניה

מקור השם 'פטגוניה' נלקח מ"פטגונס" (patagóns) - כפי שנקראו התושבים המקוריים על ידי המגלים הספרדיים במאה ה- 16. נראה שפרדיננדס מגלן, הנווט הפורטוגזי (בשרות הספרדים), האירופאי הראשון שחקר את האזור, נתן את השם מפני שהילידים עם פרוותיהם העבות, שערם הסבוך ופניהם הצבועים הזכירו לו את ה"פטגון" - מפלצת בעלת ראש של כלב, מהעולם התרבותי של ספרד במאה ה- 16 (מדובר ברומנסה הספרדית Amadis de Aaula). ייתר על כן, "Pata" בלשונות האיבריות פירושו טלפיים, לשון נופל על לשון, ללמדך שהילידים אינם בני אדם של ממש.
 

פטגוניה - רקע גיאוגרפי

המדבר הפטגוני מכסה את החלק הגדול של אזור פטגוניה, כלומר, כמעט כל החלק הדרומי של ארגנטינה וחלקים מדרומה של צ'ילה. שטחו 673,000 קמ"ר והוא משתרע בין מעלות 27° - 37°5 דרום, ונחשב למדבר הגדול באמריקה והעשירי בגודלו בעולם. בעבר התייחס המושג "פטגוניה" למדבר בלבד. כיום כוללת פטגוניה את כל האזור שמדרום לנהר קולורדו, כולל האנדים וכולל הצד הצ'ילאני של היבשת.
 
לפיכך, את גבולותיה של פטגוניה תוחמים הרי האנדים במערב; נהר ריו קולורדו (Río Colorado‏) בצפון; האוקיינוס האטלנטי במזרח ונהר קואיג (Rio Coig) בדרום.
מרבית הגיאוגרפים כוללים בפטגוניה גם את הקצה הדרומי של היבשת, היינו ארץ האש (Tierra del Fuego), המחולקת בין ארגנטינה וצ'ילה.
כתבה על האינדיאנים במחוז נאוקן
 
סוף העולם, ארץ האש, אושוואייה
העיירה אושוואייה בדרומה של ארץ האש - סוף העולם דרומה   (צילום: אביב וייס)
 

פטגוניה - מבנה גיאוגרפי

פני הקרקע מתאפיינים ברמה מישורית בעלת שיפוע עדין. תחילת הרמה בהרי האנדים וסופה במצוקים תלולים לרגלי האוקיינוס האטלנטי; גובהה הממוצע כ- 1,550 מ'. צורות נוף אופייניות נוספות הן קרחוני ענק היורדים מהאנדים, הרי געש, אגמים ונהרות (חלקם יבשים רוב ימות השנה וחלקם נהרות-עד).
העמקים העמוקים והרחבים, נתחמים בצוקים גבוהים, אשר חותכים את הרמות ממערב למזרח, הם כולם מצע של נהרות קדומים, שזרמו מהאנדים לאוקיינוס האטלנטי, אך רק מעטים הם נחלי איתן, הנושאים זרמים קבועים של מים. לחלק גדול מהנחלים יש זרימה לא סדירה וחלקם יבשים לגמרי. נחלים אלו שינו את נתיבם על ידי כוחות הבליה עד שנותר בהם אך מעט מאותם נהרות שבעבר הגיאולוגי הרחוק זרמו בהם מים.
את קוו המגע בין הרמה הפטגונית והקימוט של האנדים, מציינת שרשרת אגמים, שהקצה העליון, (המערבי) שלהם, תחוב בקניונים הרריים והקצה התחתון, המזרחי, מאופיין במורנות קרחוניות.
 
את הרכס האנדיני, הקורדיליירה (Cordillera), חוצים האגמים הגדולים, החודרים מערבה, אל מעבר לגבול, לתוך צ'ילה. מאגם נאוואל הואפי (Nahuel Huapiצפונה, האגמים (להוציא אגם לאקאר - Lacar), עדיין מתנקזים לאוקיינוס האטלנטי. כל האגמים מדרום לאגם נאוואל הוואפי [פרט לאגמי ווידמה (Viedma) וארגנטינו (Argentino)] מתנקזים לאוקיינוס השקט.
כאשר ארגנטינה וצ'ילה התמקחו על קביעת הגבול ביניהן, הוצע להן לקבל את קו פרשת המים כגבול טבעי. כלומר, כל השטח המתנקז לאטלנטי, יהיה בשליטת ארגנטינה וכל מה שמתנקז לאוקיינוס השקט, יהיה בתחומה של צ'ילה. למזלה הטוב של ארגנטינה, גיאוגרף חרוץ בשם פריטו מורנו (Perito Moreno) הבחין בכך שבשל שביית נחלים, גם אזורים שמזרחה לאנדים, מתנקזים על ידי נהרות החוצים את הרכס ומובילים את מימיהם לאוקיינוס השקט. אלמלא ערנותו של מורנו, הייתה ארגנטינה נשארת עם המדבר לבדו וצ'ילה היתה זוכה בכמעט כל שטחי הקרחונים והאגמים.
אזור האגמים, פטגוניה, צ'ילה, ארגנטינה
אזור האגמים של פטגוניה  (צילום: אביב וייס)
 

האגמים וההרים של פטגוניה

האגמים הגדולים, מצפון לדרום הם: אגם בואנוס איירס (Lago Buenos Aires) או בשמו הצ'יליאני אגם חנרל קאררה ( Lago General Carrera), אגם סן מרטין (Lago San Martin), אגם ויידמה (Lago Viedma), אגם ארגנטינו (Lago Argentino), המנקזים את המים לאורך החוף האטלנטי. גדותיהם המערביים והמזרחיים שונים באופן מובהק: חופי האגם המערביים מתאפיינים בזרועות קרחוניות (Brazos), המסתעפות פנימה אל לב הרכס, ובמקומות מסוימים הם מלאים בקרח הגולש משדה הקרח. החופים המזרחיים הם רחבים מאד ומתפרסים על פני המישור הפטגוני. חופים אלו מתונים ומתאפיינים במבנה גלציאלי (קרחוני) המדורג בטרסות ענקיות, בצורה דמוית תיאטרון.
 
ככל שמתקדמים מזרחה מהאגמים, פוגשים רכסים נמוכים מאד, שהם למעשה שרידי קו-החוף של האגמים, שגדלם השתנה מספר פעמים במהלך עידן הפלייסטוקן (1-3 מיליון שנה, לפני זמננו). את התקופה הרביעית (והיבשה ביותר) מייצג קו החוף הנוכחי - גדתו המזרחית של האגם.
 
ככלל, קו פרשת המים היבשתי הועתק במשך השנים מזרחה ואינו חופף את קו הפסגות הגבוה ביותר בקורדיליירה. המקומות היחידים שבהם קו פרשת המים מתאחד עם קו הפסגות הם באזור שדות הקרח שממערב לאגמים ווידמה וארגנטינה ובדרום ארץ האש, לאורך רכס דרווין. בכל יתר האזורים קו פרשת המים נמצא בערך, 80-160 ק"מ מזרחה לאנדים.
 
מלון הספא המפואר ז'או ז'או מוקף אגמים מכל עבר, אזור ברילוצ'ה
 




 

האקלים של פטגוניה

בפטגוניה מנשבות רוחות עזות ויבשות מאוד, המגיעות ממערב לאחר שהורידו את משקעיהן מעל האנדים. ממוצע הטמפרטורות בחלק הצפוני של המדבר עומד על 12ºC-20ºC, אך לעיתים נמדדות טמפרטורות קיצוניות המגיעות ל-45ºC בקיץ ו10ºC- בחורף. כמות המשקעים השנתית נעה בין 90 ל- 430 מ"מ בשנה. בחלק הדרומי של המדבר הטמפרטורות נמוכות הרבה יותר והממוצע עומד על 4ºC-13ºC, אך נמדדו טמפרטורות קיצוניות מאלה (-33ºC בחורף ו- +34ºC בקיץ). בחורף יורד שלג כבד מלווה ברוחות עזות מדרום.
 
פטגוניה מושפעת על ידי זרם האוויר הדרום פסיפי. הרוחות מאבדות את הלחות שלהן, בנושבן בחוף המערבי של אמריקה הדרומית ומעל לאנדים, והן יבשות כשהן מגיעות למדבר פטגוניה. ההבדל העיקרי בין הקצה הדרומי של יבשת דרום אמריקה, קשת האיים המחברת אותה אל אנטארקטיקה וחלקה הצפוני של אנטארקטיקה (Palmer Peninsula), לבין חבלי ארץ דומים בקו רוחב דומה בחצי הכדור הצפוני (איסלנד וכו'), הוא בכך שבצפון עובר זרם הגולף החם, המאפשר טפרטורות סבירות להתיישבות אנושית. בדרום אמריקה לעומת זאת, עובר זרם הומבולדט (Humboldt Current) הקר, הגורם לכך שחבלי ארץ אלה, וכן אנטרקטיקה וקשת האיים האנטילים הדרומיים, יהיו מכוסים שלג וקרח ולא יצלחו לישוב כלל. (פינגווינים וחיות ארקטיות אחרות מגיעים עם זרם הומבולדט הקר עד לקו המשווה).
הפלגות לאנטארקטיקה - כל האפשרויות
 
לאורך החוף האקלים קר ויבש, עם טמפרטורות גבוהות יותר מאשר בפנים הארץ, ועם רוחות מערביות חזקות. בחורף יורדים שלגים כבדים ואילו האביב והסתיו קצרים. כך שקיץ וחורף הן העונות המובהקות.
העונה הנוחה ביותר לטיול בפטגוניה היא בחודשים דצמבר עד פברואר, אז נהנה המטייל מטמפרטורות חמות יחסית ומימים ארוכים. בתקופה זאת חלה חופשת הקיץ בארגנטינה, ולפיכך זהו שיא העונה התיירותית והדבר ניכר בעומס הרב על האתרים ובתי המלון. חודש נובמבר עלול להיות קר מעט, אך מתאים למי שרוצה לשלב עם עולם החי של החוף האטלנטי (זהו חודש אידיאלי מבחינת הצפייה בבעלי החיים). חודשים מרץ - אפריל הינם קרים יותר והימים קצרים יותר, אך השקט היחסי וצבעי השלכת מפצים על הקור העז.
 
פוריטו מורנו, הקרחון המתנפץ, ארגנטינה
הקרחון המתנפץ בפריטו מורנו   (צילום: אביב וייס)
 

צמחיה ובעלי חיים בפטגוניה

ברצועת גבולה המערבי של פטגוניה, יש צמחיה דומה לזו הגדלה בקורדיליירה (רכס ההרים) השכנה. באזור המדברי של פטגוניה, המכסה את החלקים הדרום-מערביים, הצמחייה קסרופילית (חובבת יובש) נמוכה ודלילה.

העופות אותם ניתן לראות בפטגוניה, כוללים אנפות ועופות נודדים אחרים,
קונדור, נץ, דרורים למיניהם, צ'ימנגו (אוכל חיפושיות) ונאנדו. בעל חיים על סף הכחדה הוא המרסיפיאל (חיית כיס). כמו כן נראים מינים של עטלפים, הכוללים גם בעלי אוזניים ארוכות, ארמדילים למיניהם, שועלים, נברנים, בואשים, חתולי הרים, ואפילו פומות. כמו כן אפשר למצוא את המארה - "הארנב" הפטגוני. וכן סוגים שונים של מכרסמים כגון הויסקאצ'ה והטוקו-טוקו. מהיונקים הגדולים הבולט ביותר הוא הגוונקו, קרובם של הלמה והאלפקה. באזור יש מספר מינים של נחשים ארסיים וכמו כן צבים ולטאות.
 

הכלכלה של פטגוניה

עד לתקופה האחרונה התפרנסו רוב תושבי פטגוניה מגידול כבשים, בעיקר עבור תעשיות הצמר המקומיות. בשנים האחרונות התפתח באזור גם ענף גידול הבקר וכן גידולי שדה שונים, בשטחים הסמוכים לנהרות. לאחרונה התגלה באזור נפט, שהפך במהרה לענף כלכלי חשוב. בנוסף, קיימים באזור מרבצי פחם וברזל.
 
פריחה, פטגוניה, ארגנטינה, צ'ילה
פריחה בשלל צבעי פטגוניה   (צילום: אביב וייס)
 




 

הספרדים מגיעים לפטגוניה

פרדיננד מגלן (Magallanes) היה האירופי הראשון שחקר את החוף הפטגוני (1520). הוא כאמור העניק לאזור את שמו, "פטגוניה" ולאי שמדרומו את השם "ארץ האש". המצרים המפרידים בין החבלים, נקראים על שמו, מצרי מגלן.
 
הספרדים הראשונים תארו את הפטגונים כשבט של נוודים, הצדים גוואנקו ונאדו. לקראת סוף המאה ה- 16, ניסו הספרדים ליישב את אזור החוף הפטגוני, כדי למנוע כניסה משודדי ים אנגלים. אך תנאי האקלים הקיצוניים והתנגדות המקומיים ריפו את ידיהם. היישוב הישועי שהוקם בפטגוניה, שנקרא גולפו סאן מאטיאס התפורר במהירה. במשך המאה ה- 18 עבר האזור ניסיונות התיישבות של וולשים, שגררו ייסוד ערים ספרדיות כתגובה.
לאחר שארגנטינה קבלה עצמאות, היא רצתה ליישב את פטגוניה, כדי להפוך את האזור לחלק מן היישות הלאומית, אך ההגירה לשם הייתה מועטה ואנשים שהיגרו לשם הגיעו מכמה טעמים:  מרביתם, כדי לנצל את אוצרות הטבע; אחרים, דוגמת הוולשים, באו כדי לנצל חופש פוליטי ודתי. החל משנות ה- 70 של המאה הנוכחית, רוב המהגרים היו צ'ילאנים, שחיפשו עבודות זמניות, יותר מאשר יישוב קבע. במסגרת המאמצים הצ'ילאנים והארגנטינאים להרחיב את תחום שלטונם דרומה, הסתיים למעשה אורח החיים הנוודי של הטהואלצ'ה והאונה. היגהנים והאלקלופים מתו ברובם ממחלות ומאלכוהול שהובאו על ידי ציידי לווייתנים ואריות ים. גורלם של אנשי האונָה היה טראגי במיוחד: רבים מהם פשוט נורו על ידי שכירי חרב שהועסקו על ידי הכורים והחוואים. ציידי אדם אלו קיבלו את שכרם בקבלנות, לפי מספר זוגות האוזניים שהציגו.
 
למה, חיות, פטגוניה, ארגנטינה
מי יודע מדוע ו...למה   
(צילום: אביב וייס)
 
משלחות מחקר רבות (החל מזו של צ'ארלס דרווין) ביקרו בפטגוניה, בעיקר בשל מיעוט ההשפעה האנושית ושימור צורתם הפראית של חיי הטבע בה. בסוף המאה ה-19, לאחר שהגנרל הארגנטיני חוליו א. רוקה (Roca) ניהל מלחמה בילידי המקום, החלו חוואים ארגנטינאים להתיישב באזור. בתחילת המאה ה-20 התגברה מעט תנועת המהגרים מארגנטינה, ונוספו מתיישבים חדשים מצ'ילה ואף מאירופה. עם זאת, למרות שפטגוניה מהווה כשליש משטחה של ארגנטינה, היא נשארה מבודדת למדי ואוכלוסייתה דלילה במיוחד, להוציא מספר ריכוזים גדולים בקומודורו-ריבאדביה והערים שלאורך בקעת ריו נגרו.
 
 
 

מידע נוסף

כתבות נוספות על פטגוניה

כתבות נוספות על ארגנטינה






גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 15935
4119