.jpg)
.jpg)
בואנוס איירס – פריז של דרום אמריקה
מאת: ברק אפיק
לא לחינם זכתה בירת ארגנטינה להשוואה לעיר האורות. בואנוס איירס היא עיר הבירה הנוצצת ביותר בדרום היבשת: שדרות מן הרחבות בעולם, מדרחוב יוקרתי ושוקק, מבני ציבור קולוניאליים אדירים, בתי אופרה ותיאטראות, כיכרות מרשימות, ארכיטקטורה המשלבת ספרדי-צרפתי, נאו-קלאסי, אר-דקו ורוקוקו, פארקים רחבי ידיים, מלונות יוקרה, מסעדות הבשר המדהימות בעולם, בתי קפה יוקרתיים, טנגו רומנטי, בית קברות מסוגנן, טלנובלות מתוקשרות, והרבה "שיק".
פלאסה דה מאיו (A) במרכז העיר, יעדים נוספים בבואנוס איירס המופיעים בכתבה,
ומלון מומלץ: מלון גראנד בריזו במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
למכור תושב בואיינוס איירס ולהרוויח בגדול
נהוג לספר כי אם תיקח ארגנטינאי, תקנה אותו במחיר שהוא שווה ותמכור אותו במחיר שהוא חושב שהוא שווה, עשית את עסקת חייך. ללא ספק כותב הבדיחה כתב אותה לאחר ביקור בבירה הארגנטינאית, לאחר שתהה מעט על קנקנם של בני בואנוס איירס או בכינויים המקומי פורטניוס, אנשי הנמל. נמל לה בוקה המפורסם כמובן. בואנוס איירס ( Buenos Aires ) לא יושבת על נמל ימי כי אם על נמל של נהר אדיר ממדים, ריו דה לה פלאטה ("נהר הכסף") הנשפך לאוקיינוס האטלנטי. מיקומו של הנמל בתוך הנהר הפך אותו ליעד כדאי להגעה עבור הספינות הספרדיות, שחששו מזרמי הים העזים שמשכו אותם דרומה באוקיינוס האטלנטי.
ניסיון ההתיישבות הראשון על שפת נהר "לה פלאטה" החל ב-1536, כאשר פדרו דה מנדוסה הגיע עם קומץ ספרדים. מהר מאוד הבהירו לו השבטים המקומיים כי אינו רצוי באזור. שום האחזות ספרדית לא הייתה בטווח הקרוב והוא נאלץ לנטוש את המקום, עד שבשנת 1580 נחת כאן חואן דה גראי (Juan de Garay) ו הקים את העיר בואנוס איירס, על שם מריה הקדושה, פטרונית הספנים ויורדי הים, כ"סנטה מריה דל בואן איירה", או "מריה הקדושה של הרוחות הטובות".
לפני שנצלול לעומק האתרים והחוויות של בואיינוס איירס,
צפו בסרון וידאו עם 10 המקומות המומלצים לביקור בעיר, שעל כולם תמצאו מידע בכתבה זו
השפעות זרות על בואנוס איירס
במשך כ-200 שנה הייתה העיר כמעט חסרת חשיבות, והמרכז החשוב של דרום אמריקה היה העיר לימה, בירת פרו – "עיר המלכים", בה ישב המשנה למלך ספרד ומשם ניהל את ענייני היבשת. המפנה הגדול חל בסוף המאה ה-18, כאשר הספרדים הבינו כי יוכלו לנצל את הנמל של בואנוס איירס ולחסוך את הצורך בהקפת היבשת לעבר האוקיינוס השקט, שהיה סוער מאוד וגבה מחיר יקר מהספנים. בשנת 1776 הפכה בואנוס איירס לעיר חשובה, בה ישב המשנה למלך ספרד ואליה נשלחו על גבי פרדות עופרות ממכרות פוטוסי שב בוליביה. הנמל התפתח במהירות והעיר הפכה מרכז מסחרי חשוב בצד המזרחי של יבשת אמריקה.
בתחילת המאה ה-19, כאשר התקיפו ספינות אנגליות את הנמל והפורטניוס יכלו להם, החלו האחרונים להכיר בעוצמתם ובכך פתחו את הפתח לעצמאות אמריקה הלטינית. כאשר נפוליאון בונפרט השתלט על ספרד ושבה את מלך ספרד, ניצלו זאת אנשי בואנוס איירס והקימו "חונטה", איגוד שלקח על עצמו את השלטון וניהל את ענייני המדינה. מכאן, למאבק לעצמאות מיבשת האם האיברית, המרחק היה קצר. חוסה דה סן מרטין, גיבור ארגנטינאי, הוביל את הקרבות בארגנטינה ובצ'ילה השכנה וחבר עם סימון בוליבר, שהדרים מוונצואלה לעבר לימה, מקום מושב המשנה למלך ספרד. בשלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה צמחה העיר במהירות עצומה ובנתה את עצמה כמטרופולין ענק, אשר רוב תושביו לא היו ילידי המקום. פולנים, צרפתים, איטלקים, הולנדים, רוסים, גרמנים, בריטים אירופה נדדה בשנים אלו ובואנוס איירס הייתה נמל בטוח לתחילת הדרך ביבשת החדשה. בתחילת המאה ה-20 הפכה בואנוס איירס לעיר הגדולה ביותר באמריקה הלטינית וממנה יוצאה הבשורה התרבותית והאינטלקטואלית. השפעות קולינריות ניכרות מהר מאוד וכיום תמצאו 5,000 פיצריות בעיר, דבר המצביע על ההשפעה האיטלקית העצומה על תושבי העיר.
לפני שנצלול לעומק האתרים והחוויות של בואיינוס איירס,
צפו בסרון וידאו עם 10 המקומות המומלצים לביקור בעיר, שעל כולם תמצאו מידע בכתבה זו
בניין הקונגרס הלאומי, דוגמה להשפעות הקולוניאליות בעיר (צילום: anibaltrejo)
סיור בבואנוס איירס – כיכר 25 במאי
סיור בעיר בואנוס איירס כדאי שיתחיל בכיכר פלאסה דה מאיו ( Plaza de Mayo, פלאסה דה מאז'ו בהגייה המקומית ). מול הכיכר בולטת המרפסת המפורסמת של קאסה רוסאדה ( Casa Rosada, "הבית הוורוד"), שהתפרסם בסרט על אוויטה פרון. הבית נבנה בשנת 1874 כארמון הנשיאות, את הצבע המיוחד מייחסים להחלטתו של הנשיא סרמיינטו שרצה לסמל את האחדות הלאומית בערבוב הצבעים אדום ולבן. הצבעים מסמלים את האדום הפדרליסטי והלבן של אנשי האיחוד, הכוחות הפוליטיים העיקריים שהתכתשו ביניהם על השלטון במהלך המאה ה-19.
כיכר משמשת גם להפגנות, שביתות רעב ומחאה. כל סוג של אמירה פוליטית אנטי-חברתית או אנטי-שלטונית תצא קודם כול מכיכר זו. מעגל המטפחות הלבנות סביב האנדרטה של 25 במאי, הוא מסלול ההליכה המחאתית של אמהות נעדרי שלטון הגנרלים (Asociación Madres de Plaza de Mayo ). בכל יום חמישי אחר הצהריים הן נאספות כאן וצועדות בשקט ובאיפוק, עוטות מטפחות לבנות וכואבות את יקיריהן, שנלקחו באישון לילה מהבית ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. זהו אחד מהסמלים הזועקים את התקופה האפלה של ארגנטינה, תקופה שכונתה לאחר מכן "המלחמה המלוכלכת" ( Guerra Sucia , 1976-1983).
בתי מלון בקרבת כיכר דה מאיו
סיור בבואנוס איירס – סביב הכיכר
פלאסה דה מאיו (בשמה המלא: כיכר 25 במאי) מוקפת בנייני שלטון ומשרדים כגון בית הקונגרס הישן, בנק האומה ובית העירייה הנמצא ממש מול הבית הוורוד. בתוך בניין העירייה מוזיאון, המציג את המתקפה האנגלית של 1806, כמו גם את המרד של 25 במאי 1810, אשר נתן את האות לשחרור אמריקה מעול הספרדים.
בפינת הכיכר ניצבת בלבן הקתדרלה של בואנוס איירס. בניגוד לקתדרלות האופייניות לאמריקה הלטינית, זו של בואנוס איירס בנויה בסגנון נאו-קלאסי ובממדים צנועים ולא צעקניים. בתוך הקתדרלה נמצא קברו של חוסה דה סן מרטין, הגיבור הארגנטינאי וה"ליברטדור", אחד משני המשחררים של דרום אמריקה מהספרדים. מול הקתדרלה נישאים בניינים בסגנון אר-דקו, המזכירים את פריז של תחילת המאה ה-20, ובהמשך אבנידה דה מאיו מציץ מרחוק בניין הקונגרס המהודר. כדי לקצר את הדרך לשם כדאי בהחלט לרדת למטרו העתיק של העיר, אחד מהראשונים בעולם. המטרו כאן מכונה בכינוי החיבה "סובטה" (Subte), קיצור של סוב-טראנו, או תת-קרקעי. התחנה של כיכר דה מאיו שמרה על חזותה העתיקה, המצופה בחרסינות בסגנון ספרדי וגם קרונות העץ משיבים את הנוסע לתקופות העליזות של העיר המודרנית. 
הקתדרלה של בואנוס איירס, בסגנון נאו-קלאסי צנוע (צילום: JackF)
בניין הקונגרס המהודר באבנידה דה מאיו (צילום: fotoquique)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
צ'וקולטה ומעט קולטורה
אם חשבתם ליהנות מנסיעה ארוכה ואולי גם קצת לנמנם בדרך למקצב שקשוק הפסים, אאלץ להעיר אתכם מוקדם מן הצפוי. הרי אי אפשר לעבור במנהרות החשוכות מתחת לקפה טורטוני (Cafe Tortoni) מבלי לעלות לכוס צ'וקולטה חמה, תוך עלעול רב רושם באחד מספריו של חורחה לואיס בורחס. כך, נסעתם רק תחנה אחת ויצאתם מהקרוניות העתיקות לתחנה, ששימרה עצמה כפי שנבנתה בשנת 1913 תחנת פרו (Peru).
קפה טורטוני הוא לא עוד בית קפה, אחד מני אלפים, קפה טורטוני הוא "מוסד פורטניו". הקפה הוקם בשנת 1858 כשמו של מוסד פריזאי מקביל. ב-1880 עבר למקומו הנוכחי ובתחילת המאה ה-20 הפך למוסד המפורסם, בו היו נפגשים אנשי הבוהמה, כותבים ומקריאים, רוקדים ושותים, רואים ומרכלים. ברבות השנים נכתבו לא מעט שירים וקטעי טנגו על המוסד החמים ורב הנוסטלגיה.
קניות, רומנטיקה ותיאטרון
אחרי שספגנו מעט תרבות הגיע הזמן למעט נהנתנות. זהו הפן השני של העיר. האיזון לרוח האינטלקטואלית שמנסים להשרות עליה תושביה. מקדש החיים הטובים של הפורטניוס הוא רחוב פלורידה ( (Calle Florida , או מוטב לומר מדרחוב פלורידה האינסופי. לאורך "פלורידה" נמצאות כל חנויות המעצבים, חנויות הספרים והמוסיקה, בתי קפה, מסעדות טובות וכמובן הקניון המפורסם של העיר, גלריאס פסיפיקו ( Galerías Pacífico ).
בזמן הפסקת הצהריים אתם מסתכנים בצפיפות כמעט מבהילה, אך זו ההזדמנות האמיתית לראות את הפורטניוס לבושים במיטב החליפות ולרגע אתם בטוחים כי אתם בשדרות רמבלאס של ברצלונה. שלל מוקיונים, בדרנים, פסלים אנושיים ורקדני טנגו מנעימים את זמנם של העוברים ושבים ומנסים להרוויח את לחמם בעיר התובענית והיקרה הזו. בערב יצא גל נוסף של מסיימי עבודה וישטוף את הרחובות, הפעם המוני האדם ייעלמו רק לפנות בוקר כשברחוב קוריינטס (Corrientes) יסגרו את התיאטראות והמועדונים.
חנות הספרים הענקית El Ateneo Grand Splendid (צילום: William Warby)
בקצה רחוב פלורידה תמצאו עצמכם על גבעה, החולשת על תחנת הרכבת ועל צפון העיר. זהו פארק סן מרטין ( San Martin ) ובמרכזו פסלו ודגל עצום בתכלת ולבן, דגלה של ארגנטינה. על המדשאות נהנים זוגות ארגנטינאים לבלות את אחר הצהריים, בליטוף הדדי ובריחה לרגע מהאורבניות האינטנסיבית של המטרופולין האדיר. במורד הגבעה, אתר הנצחה לחיילים הארגנטינאים, שנהרגו במלחמתם מול האנגלים במלחמת פוקלנד , או המלבינאס (Islas Malvinas) כפי שמכנים כאן את האיים.
שני בלוקים מזרחה מחזירים אותנו למציאות העירונית בשיא עוצמתה: זוהי ת השדרות הרחבות בעולם. האובליסק האדיר, המתנשא לגובה 67 מטר, מציין את חגיגות 400 שנה לייסוד העיר וכבר מזמן הפך לסמל של העיר ולנקודת ציון והתמצאות. כשני בלוקים צפונית לאובליסק, ברחוב הפנימי (בין ויאמונטה לטוקומאן) נמצא אחד מבתי האופרה הגדולים והיפים בעולם. זהו תיאטרון קולון ( Teatro Colón, קולון הוא שמו של קולומבוס בספרדית) המכיל 4,000 מושבים ובו מציגים הצגות, קונצרטים, אופרות וכו'. לבקר במקום בזמן הופעה זו חוויה המומלצת גם לאלו שאינם חובבי תיאטרון או אופרה.
לראות ולהיראות בבואיינוס איירס
אוטובוס או מונית ייקחו אתכם אל המקומות המיוחדים בעיר, שאינם בטווח ההליכות הקצרות. אם חפצתם בבילוי "שיק", בית קפה או מסעדה טובים, בהם תוכלו לראות ולהיראות, כמיטב מסורת החברה הגבוהה של בואנוס איירס, בואו לפתח בית הקברות לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) . לא, זה לא מופע אימים, זהו ביקור בעיר קטנה, בה קוברים הפורטניוס את מתיהם. פנינות אדריכלות ואומנות תמצאו בחלקות המשפחתיות המעוצבות של בית הקברות היוקרתי והמיוחד הזה. כמובן שאי אפשר בלי זר ורדים אדום על קברה של אוויטה פרון לבית דוארטה. הסמלים היהודיים שתפגשו פה ושם הם ככל הנראה של משפחות אנוסים ספרדיים אשר רק סמל המנורה או מגן הדוד נותר, כדי לציין את מקור המשפחה שנעלם בפחד האינקוויזיציה. כאשר שבעתם קברים, צאו ושבו באחד מבתי הקפה או המסעדות הנעימות תחת הפיקוסים העצומים של רקולטה ( (Recoleta . אחרי ארוחה טובה ברקולטה תוכלו לצאת לטיול רגלי קצר או סתם לנוח באחד הפארקים של השכונה הסמוכה פלרמו ( (Palermo . פארק 3 בפברואר, הגן היפני, גן החיות או הגן הבוטני, כולם בטווח הליכה מכיכר איטליה הנמצאת על אבנידה סנטה פה ( Avenida Santa Fe ) .
בית הקברות היוקרתי לה רקולטה, כמו עיר קטנה עם פניני אדריכלות ואומנות (צילום: saiko3p)
הדרום של בואנוס איירס – חיים, בשר וכדורגל
אחרי שביליתם די באזור הצפוני העשיר והרגוע, הגיע הזמן להרגיש קצת את החיים האמיתיים של בואנוס איירס. שכונת סן טלמו ( San Telmo ) בדרום העיר, היא אחת השכונות העתיקות והטיפוסיות של בואנוס איירס. בעבר הרחוק שכונת היוקרה של העיר, אך תושביה העשירים עזבו אותה לאחר מגיפת קדחת צהובה בשנת 1871. כיום זו שכונה מוזנחת, אשר כמו במקומות רבים בעולם החלה מותחת פנייה בעקבות אומנים, מוסיקאים וחבר'ה צעירים, שעברו להתגורר בה והחלו פותחים כאן גלריות ובתי קפה. ביום ראשון משמשת השכונה אכסניה לשוק פשפשים ססגוני ועליז. בכיכר דורגו (Plaza Dorego) נאספים רהיטים עתיקים, תקליטי טנגו חורקים וגם כמה רקדנים מוותיקי העיר פוצחים כאן בריקודים סוערים בליווי אקורדיון או גיטרה. אומנים צעירים מציגים תכשיטים, בגדים, קרמיקה ושאר עבודות יד. הכול כמו מכין אותנו לישיבה עצלה באחד מהבארים של השכונה, לבקש יין עם סודה, לאכול אמפנדס ולבהות בחתולי הרחוב.
אם התעוררתם מהשלווה לפני שירד היום אפשר לקפוץ לפארק לסאמה (Parque Lezama) הסמוך. כאן על פי המסורת, הוקמה העיר לראשונה על ידי פדרו דה מנדוסה. במקום פארק נעים, פסל של מנדוסה וגם המוזיאון ההיסטורי הלאומי. בסן טלמו גם מוזיאון אומנות מודרנית ארגנטינאית לחובבי הז'אנר. דרומה לסן טלמו נמצאת שכונת המהגרים האיטלקיים לה בוקה ( La Boca ), פיו של נהר לה פלאטה הענק, הנמל של העיר. כאן בתי האריזה הגדולים של הבשר המיתולוגי של ארגנטינה, מכאן עולות הפרות אל האוניות שיובילו אותן למסעדות הטובות של אירופה, ארצות הברית ואל גאוצ'ו. סיור קצר בשכונה הצפופה יכול להתחיל בכיכר וואלטה דה לה רוצ'ה (Vuelta de la Rocha) ועד לסמטת קמיניטו (Caminito) הצבעונית. את הבתים היו צובעים עם שאריות הצבע שנותרו מצביעת האוניות וכך הפכה השכונה האפרפרה לחגיגת צבעים מחממת לב. היום רחוב קמיניטו משמש כשוק אומנים ונגני טנגו מנגנים בכל פינה טנגו עצובים.
אצטדיון הכדורגל נמצא בסמוך וזו הזדמנות לראות את שחקני קבוצת בוקה ג'וניורס מתחרים על הכדור בשאיפה להפוך ל הבא של הכדורגל הארגנטינאי. 
שכונת לה בוקה, שאריות הצבע שנותרו מצביעת האוניות בחגיגת צבעים מחממת לב (צילום: Matt Gillman)
טנגו בבואנוס איירס
"מי בואנוס איירס קרידה" (בואנוס איירס האהובה שלי), כך שר על העיר המדהימה קרלוס גרדל, מלך הטנגו הבלתי מעורער של כל הזמנים. כך הם הפורטניוס, אנשי הנמל, תושביה של העיר הזו. אוהבים את עירם בכל מאודם והיא משיבה להם אהבה, בכל מועדוני הטנגו, בתי הקפה, הברים והמסעדות של העיר הנהנתנית הזו. הטנגו צמח בברים המפוקפקים של העיר, כאשר הנשים שרקדו אותו כונו זולות, ולעיתים אף זונות. הטנגו נחשב אז ריקוד נועז ופרוץ ואנשי החברה הגבוהה המשיכו לרקוד בסלונים את הוואלסים האריסטוקרטיים והשמרניים. אל הברים נהרו אנשי המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים, צעירים, אנשי בוהמה וגברים המחפשים בילוי ללילה. שם נולד הטנגו, בברים של סן טלמו, שם שרו על אהבות נכזבות, על בגידות, יין וגעגועים. מאוחר יותר יכבוש הטנגו את רחבות הריקודים ואף יהפוך לריקוד סנובי ומתנשא, ריקוד השמור לאלה שבאמת יודעים כיצד להוביל בחורה...
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 הטנגו יצא מהאופנה, אך כיום הוא חוזר ובגדול. מועדוני טנגו נפתחים, כיתות לימוד ושיעורים בכל פינה, וגם מסיבות טנגו לצעירים אינן תופעה ביזארית בנוף של בואנוס איירס. כדי לראות הופעה טובה של טנגו, כזו שתחזיר אתכם לשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, צריך לבחור במועדונים הטובים והנידחים ביותר. אל וייחו אלמסן (El Viejo Almacén) הוא בהחלט אחד הטובים, אם כי אפשר בהחלט לוותר על ארוחת הערב שהוא מציע.
אפשר כמובן גם לקחת שיעורי טנגו וללכת לרקוד ולהתנסות בריקוד החושני והמסובך הזה. בבית הקפה Confiteria Ideal ואף בקפה טורטוני אפשר לרקוד כמעט כל אחר צהריים. במועדון Club Almagro לוקחים שיעורים וממשיכים למסיבת טנגו עד לשעות הקטנות. טנגו בחינם תוכלו לראות בימי ראשון בשוק הפשפשים של סן טלמו או במדרחוב פלורידה. כמעט בכל יום ובכל שעה תמצאו זוגות רוקדים תמורת כמה מטבעות שהקהל זורק להם.
רקדני טנגו מופיעים במדרחוב פלורידה בבואנוס איירס
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בתי מלון בקרבת כיכר דה מאיו
פלאסה דה מאיו (בשמה המלא: כיכר 25 במאי) מוקפת בנייני שלטון ומשרדים כגון בית הקונגרס הישן, בנק האומה ובית העירייה הנמצא ממש מול הבית הוורוד. בתוך בניין העירייה מוזיאון, המציג את המתקפה האנגלית של 1806, כמו גם את המרד של 25 במאי 1810, אשר נתן את האות לשחרור אמריקה מעול הספרדים.
הקתדרלה של בואנוס איירס, בסגנון נאו-קלאסי צנוע (צילום: JackF)
בניין הקונגרס המהודר באבנידה דה מאיו (צילום: fotoquique)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
צ'וקולטה ומעט קולטורה
אם חשבתם ליהנות מנסיעה ארוכה ואולי גם קצת לנמנם בדרך למקצב שקשוק הפסים, אאלץ להעיר אתכם מוקדם מן הצפוי. הרי אי אפשר לעבור במנהרות החשוכות מתחת לקפה טורטוני (Cafe Tortoni) מבלי לעלות לכוס צ'וקולטה חמה, תוך עלעול רב רושם באחד מספריו של חורחה לואיס בורחס. כך, נסעתם רק תחנה אחת ויצאתם מהקרוניות העתיקות לתחנה, ששימרה עצמה כפי שנבנתה בשנת 1913 תחנת פרו (Peru).
קפה טורטוני הוא לא עוד בית קפה, אחד מני אלפים, קפה טורטוני הוא "מוסד פורטניו". הקפה הוקם בשנת 1858 כשמו של מוסד פריזאי מקביל. ב-1880 עבר למקומו הנוכחי ובתחילת המאה ה-20 הפך למוסד המפורסם, בו היו נפגשים אנשי הבוהמה, כותבים ומקריאים, רוקדים ושותים, רואים ומרכלים. ברבות השנים נכתבו לא מעט שירים וקטעי טנגו על המוסד החמים ורב הנוסטלגיה.
קניות, רומנטיקה ותיאטרון
אחרי שספגנו מעט תרבות הגיע הזמן למעט נהנתנות. זהו הפן השני של העיר. האיזון לרוח האינטלקטואלית שמנסים להשרות עליה תושביה. מקדש החיים הטובים של הפורטניוס הוא רחוב פלורידה ( (Calle Florida , או מוטב לומר מדרחוב פלורידה האינסופי. לאורך "פלורידה" נמצאות כל חנויות המעצבים, חנויות הספרים והמוסיקה, בתי קפה, מסעדות טובות וכמובן הקניון המפורסם של העיר, גלריאס פסיפיקו ( Galerías Pacífico ).
בזמן הפסקת הצהריים אתם מסתכנים בצפיפות כמעט מבהילה, אך זו ההזדמנות האמיתית לראות את הפורטניוס לבושים במיטב החליפות ולרגע אתם בטוחים כי אתם בשדרות רמבלאס של ברצלונה. שלל מוקיונים, בדרנים, פסלים אנושיים ורקדני טנגו מנעימים את זמנם של העוברים ושבים ומנסים להרוויח את לחמם בעיר התובענית והיקרה הזו. בערב יצא גל נוסף של מסיימי עבודה וישטוף את הרחובות, הפעם המוני האדם ייעלמו רק לפנות בוקר כשברחוב קוריינטס (Corrientes) יסגרו את התיאטראות והמועדונים.
חנות הספרים הענקית El Ateneo Grand Splendid (צילום: William Warby)
בקצה רחוב פלורידה תמצאו עצמכם על גבעה, החולשת על תחנת הרכבת ועל צפון העיר. זהו פארק סן מרטין ( San Martin ) ובמרכזו פסלו ודגל עצום בתכלת ולבן, דגלה של ארגנטינה. על המדשאות נהנים זוגות ארגנטינאים לבלות את אחר הצהריים, בליטוף הדדי ובריחה לרגע מהאורבניות האינטנסיבית של המטרופולין האדיר. במורד הגבעה, אתר הנצחה לחיילים הארגנטינאים, שנהרגו במלחמתם מול האנגלים במלחמת פוקלנד , או המלבינאס (Islas Malvinas) כפי שמכנים כאן את האיים.
שני בלוקים מזרחה מחזירים אותנו למציאות העירונית בשיא עוצמתה: זוהי ת השדרות הרחבות בעולם. האובליסק האדיר, המתנשא לגובה 67 מטר, מציין את חגיגות 400 שנה לייסוד העיר וכבר מזמן הפך לסמל של העיר ולנקודת ציון והתמצאות. כשני בלוקים צפונית לאובליסק, ברחוב הפנימי (בין ויאמונטה לטוקומאן) נמצא אחד מבתי האופרה הגדולים והיפים בעולם. זהו תיאטרון קולון ( Teatro Colón, קולון הוא שמו של קולומבוס בספרדית) המכיל 4,000 מושבים ובו מציגים הצגות, קונצרטים, אופרות וכו'. לבקר במקום בזמן הופעה זו חוויה המומלצת גם לאלו שאינם חובבי תיאטרון או אופרה.
לראות ולהיראות בבואיינוס איירס
אוטובוס או מונית ייקחו אתכם אל המקומות המיוחדים בעיר, שאינם בטווח ההליכות הקצרות. אם חפצתם בבילוי "שיק", בית קפה או מסעדה טובים, בהם תוכלו לראות ולהיראות, כמיטב מסורת החברה הגבוהה של בואנוס איירס, בואו לפתח בית הקברות לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) . לא, זה לא מופע אימים, זהו ביקור בעיר קטנה, בה קוברים הפורטניוס את מתיהם. פנינות אדריכלות ואומנות תמצאו בחלקות המשפחתיות המעוצבות של בית הקברות היוקרתי והמיוחד הזה. כמובן שאי אפשר בלי זר ורדים אדום על קברה של אוויטה פרון לבית דוארטה. הסמלים היהודיים שתפגשו פה ושם הם ככל הנראה של משפחות אנוסים ספרדיים אשר רק סמל המנורה או מגן הדוד נותר, כדי לציין את מקור המשפחה שנעלם בפחד האינקוויזיציה. כאשר שבעתם קברים, צאו ושבו באחד מבתי הקפה או המסעדות הנעימות תחת הפיקוסים העצומים של רקולטה ( (Recoleta . אחרי ארוחה טובה ברקולטה תוכלו לצאת לטיול רגלי קצר או סתם לנוח באחד הפארקים של השכונה הסמוכה פלרמו ( (Palermo . פארק 3 בפברואר, הגן היפני, גן החיות או הגן הבוטני, כולם בטווח הליכה מכיכר איטליה הנמצאת על אבנידה סנטה פה ( Avenida Santa Fe ) .
בית הקברות היוקרתי לה רקולטה, כמו עיר קטנה עם פניני אדריכלות ואומנות (צילום: saiko3p)
הדרום של בואנוס איירס – חיים, בשר וכדורגל
אחרי שביליתם די באזור הצפוני העשיר והרגוע, הגיע הזמן להרגיש קצת את החיים האמיתיים של בואנוס איירס. שכונת סן טלמו ( San Telmo ) בדרום העיר, היא אחת השכונות העתיקות והטיפוסיות של בואנוס איירס. בעבר הרחוק שכונת היוקרה של העיר, אך תושביה העשירים עזבו אותה לאחר מגיפת קדחת צהובה בשנת 1871. כיום זו שכונה מוזנחת, אשר כמו במקומות רבים בעולם החלה מותחת פנייה בעקבות אומנים, מוסיקאים וחבר'ה צעירים, שעברו להתגורר בה והחלו פותחים כאן גלריות ובתי קפה. ביום ראשון משמשת השכונה אכסניה לשוק פשפשים ססגוני ועליז. בכיכר דורגו (Plaza Dorego) נאספים רהיטים עתיקים, תקליטי טנגו חורקים וגם כמה רקדנים מוותיקי העיר פוצחים כאן בריקודים סוערים בליווי אקורדיון או גיטרה. אומנים צעירים מציגים תכשיטים, בגדים, קרמיקה ושאר עבודות יד. הכול כמו מכין אותנו לישיבה עצלה באחד מהבארים של השכונה, לבקש יין עם סודה, לאכול אמפנדס ולבהות בחתולי הרחוב.
אם התעוררתם מהשלווה לפני שירד היום אפשר לקפוץ לפארק לסאמה (Parque Lezama) הסמוך. כאן על פי המסורת, הוקמה העיר לראשונה על ידי פדרו דה מנדוסה. במקום פארק נעים, פסל של מנדוסה וגם המוזיאון ההיסטורי הלאומי. בסן טלמו גם מוזיאון אומנות מודרנית ארגנטינאית לחובבי הז'אנר. דרומה לסן טלמו נמצאת שכונת המהגרים האיטלקיים לה בוקה ( La Boca ), פיו של נהר לה פלאטה הענק, הנמל של העיר. כאן בתי האריזה הגדולים של הבשר המיתולוגי של ארגנטינה, מכאן עולות הפרות אל האוניות שיובילו אותן למסעדות הטובות של אירופה, ארצות הברית ואל גאוצ'ו. סיור קצר בשכונה הצפופה יכול להתחיל בכיכר וואלטה דה לה רוצ'ה (Vuelta de la Rocha) ועד לסמטת קמיניטו (Caminito) הצבעונית. את הבתים היו צובעים עם שאריות הצבע שנותרו מצביעת האוניות וכך הפכה השכונה האפרפרה לחגיגת צבעים מחממת לב. היום רחוב קמיניטו משמש כשוק אומנים ונגני טנגו מנגנים בכל פינה טנגו עצובים.
אצטדיון הכדורגל נמצא בסמוך וזו הזדמנות לראות את שחקני קבוצת בוקה ג'וניורס מתחרים על הכדור בשאיפה להפוך ל הבא של הכדורגל הארגנטינאי.
שכונת לה בוקה, שאריות הצבע שנותרו מצביעת האוניות בחגיגת צבעים מחממת לב (צילום: Matt Gillman)
טנגו בבואנוס איירס
"מי בואנוס איירס קרידה" (בואנוס איירס האהובה שלי), כך שר על העיר המדהימה קרלוס גרדל, מלך הטנגו הבלתי מעורער של כל הזמנים. כך הם הפורטניוס, אנשי הנמל, תושביה של העיר הזו. אוהבים את עירם בכל מאודם והיא משיבה להם אהבה, בכל מועדוני הטנגו, בתי הקפה, הברים והמסעדות של העיר הנהנתנית הזו. הטנגו צמח בברים המפוקפקים של העיר, כאשר הנשים שרקדו אותו כונו זולות, ולעיתים אף זונות. הטנגו נחשב אז ריקוד נועז ופרוץ ואנשי החברה הגבוהה המשיכו לרקוד בסלונים את הוואלסים האריסטוקרטיים והשמרניים. אל הברים נהרו אנשי המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים, צעירים, אנשי בוהמה וגברים המחפשים בילוי ללילה. שם נולד הטנגו, בברים של סן טלמו, שם שרו על אהבות נכזבות, על בגידות, יין וגעגועים. מאוחר יותר יכבוש הטנגו את רחבות הריקודים ואף יהפוך לריקוד סנובי ומתנשא, ריקוד השמור לאלה שבאמת יודעים כיצד להוביל בחורה...
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 הטנגו יצא מהאופנה, אך כיום הוא חוזר ובגדול. מועדוני טנגו נפתחים, כיתות לימוד ושיעורים בכל פינה, וגם מסיבות טנגו לצעירים אינן תופעה ביזארית בנוף של בואנוס איירס. כדי לראות הופעה טובה של טנגו, כזו שתחזיר אתכם לשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, צריך לבחור במועדונים הטובים והנידחים ביותר. אל וייחו אלמסן (El Viejo Almacén) הוא בהחלט אחד הטובים, אם כי אפשר בהחלט לוותר על ארוחת הערב שהוא מציע.
אפשר כמובן גם לקחת שיעורי טנגו וללכת לרקוד ולהתנסות בריקוד החושני והמסובך הזה. בבית הקפה Confiteria Ideal ואף בקפה טורטוני אפשר לרקוד כמעט כל אחר צהריים. במועדון Club Almagro לוקחים שיעורים וממשיכים למסיבת טנגו עד לשעות הקטנות. טנגו בחינם תוכלו לראות בימי ראשון בשוק הפשפשים של סן טלמו או במדרחוב פלורידה. כמעט בכל יום ובכל שעה תמצאו זוגות רוקדים תמורת כמה מטבעות שהקהל זורק להם.
רקדני טנגו מופיעים במדרחוב פלורידה בבואנוס איירס
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
קניות, רומנטיקה ותיאטרון
אחרי שספגנו מעט תרבות הגיע הזמן למעט נהנתנות. זהו הפן השני של העיר. האיזון לרוח האינטלקטואלית שמנסים להשרות עליה תושביה. מקדש החיים הטובים של הפורטניוס הוא רחוב פלורידה ( (Calle Florida , או מוטב לומר מדרחוב פלורידה האינסופי. לאורך "פלורידה" נמצאות כל חנויות המעצבים, חנויות הספרים והמוסיקה, בתי קפה, מסעדות טובות וכמובן הקניון המפורסם של העיר, גלריאס פסיפיקו ( Galerías Pacífico ).
בזמן הפסקת הצהריים אתם מסתכנים בצפיפות כמעט מבהילה, אך זו ההזדמנות האמיתית לראות את הפורטניוס לבושים במיטב החליפות ולרגע אתם בטוחים כי אתם בשדרות רמבלאס של ברצלונה. שלל מוקיונים, בדרנים, פסלים אנושיים ורקדני טנגו מנעימים את זמנם של העוברים ושבים ומנסים להרוויח את לחמם בעיר התובענית והיקרה הזו. בערב יצא גל נוסף של מסיימי עבודה וישטוף את הרחובות, הפעם המוני האדם ייעלמו רק לפנות בוקר כשברחוב קוריינטס (Corrientes) יסגרו את התיאטראות והמועדונים.
חנות הספרים הענקית El Ateneo Grand Splendid (צילום: William Warby)
בקצה רחוב פלורידה תמצאו עצמכם על גבעה, החולשת על תחנת הרכבת ועל צפון העיר. זהו פארק סן מרטין ( San Martin ) ובמרכזו פסלו ודגל עצום בתכלת ולבן, דגלה של ארגנטינה. על המדשאות נהנים זוגות ארגנטינאים לבלות את אחר הצהריים, בליטוף הדדי ובריחה לרגע מהאורבניות האינטנסיבית של המטרופולין האדיר. במורד הגבעה, אתר הנצחה לחיילים הארגנטינאים, שנהרגו במלחמתם מול האנגלים במלחמת פוקלנד , או המלבינאס (Islas Malvinas) כפי שמכנים כאן את האיים.
שני בלוקים מזרחה מחזירים אותנו למציאות העירונית בשיא עוצמתה: זוהי ת השדרות הרחבות בעולם. האובליסק האדיר, המתנשא לגובה 67 מטר, מציין את חגיגות 400 שנה לייסוד העיר וכבר מזמן הפך לסמל של העיר ולנקודת ציון והתמצאות. כשני בלוקים צפונית לאובליסק, ברחוב הפנימי (בין ויאמונטה לטוקומאן) נמצא אחד מבתי האופרה הגדולים והיפים בעולם. זהו תיאטרון קולון ( Teatro Colón, קולון הוא שמו של קולומבוס בספרדית) המכיל 4,000 מושבים ובו מציגים הצגות, קונצרטים, אופרות וכו'. לבקר במקום בזמן הופעה זו חוויה המומלצת גם לאלו שאינם חובבי תיאטרון או אופרה.
בזמן הפסקת הצהריים אתם מסתכנים בצפיפות כמעט מבהילה, אך זו ההזדמנות האמיתית לראות את הפורטניוס לבושים במיטב החליפות ולרגע אתם בטוחים כי אתם בשדרות רמבלאס של ברצלונה. שלל מוקיונים, בדרנים, פסלים אנושיים ורקדני טנגו מנעימים את זמנם של העוברים ושבים ומנסים להרוויח את לחמם בעיר התובענית והיקרה הזו. בערב יצא גל נוסף של מסיימי עבודה וישטוף את הרחובות, הפעם המוני האדם ייעלמו רק לפנות בוקר כשברחוב קוריינטס
חנות הספרים הענקית El Ateneo Grand Splendid (צילום: William Warby)
לראות ולהיראות בבואיינוס איירס
אוטובוס או מונית ייקחו אתכם אל המקומות המיוחדים בעיר, שאינם בטווח ההליכות הקצרות. אם חפצתם בבילוי "שיק", בית קפה או מסעדה טובים, בהם תוכלו לראות ולהיראות, כמיטב מסורת החברה הגבוהה של בואנוס איירס, בואו לפתח בית הקברות לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) . לא, זה לא מופע אימים, זהו ביקור בעיר קטנה, בה קוברים הפורטניוס את מתיהם. פנינות אדריכלות ואומנות תמצאו בחלקות המשפחתיות המעוצבות של בית הקברות היוקרתי והמיוחד הזה. כמובן שאי אפשר בלי זר ורדים אדום על קברה של אוויטה פרון לבית דוארטה. הסמלים היהודיים שתפגשו פה ושם הם ככל הנראה של משפחות אנוסים ספרדיים אשר רק סמל המנורה או מגן הדוד נותר, כדי לציין את מקור המשפחה שנעלם בפחד האינקוויזיציה. כאשר שבעתם קברים, צאו ושבו באחד מבתי הקפה או המסעדות הנעימות תחת הפיקוסים העצומים של רקולטה ( (Recoleta . אחרי ארוחה טובה ברקולטה תוכלו לצאת לטיול רגלי קצר או סתם לנוח באחד הפארקים של השכונה הסמוכה פלרמו ( (Palermo . פארק 3 בפברואר, הגן היפני, גן החיות או הגן הבוטני, כולם בטווח הליכה מכיכר איטליה הנמצאת על אבנידה סנטה פה ( Avenida Santa Fe ) .
בית הקברות היוקרתי לה רקולטה, כמו עיר קטנה עם פניני אדריכלות ואומנות (צילום: saiko3p)
הדרום של בואנוס איירס – חיים, בשר וכדורגל
אחרי שביליתם די באזור הצפוני העשיר והרגוע, הגיע הזמן להרגיש קצת את החיים האמיתיים של בואנוס איירס. שכונת סן טלמו ( San Telmo ) בדרום העיר, היא אחת השכונות העתיקות והטיפוסיות של בואנוס איירס. בעבר הרחוק שכונת היוקרה של העיר, אך תושביה העשירים עזבו אותה לאחר מגיפת קדחת צהובה בשנת 1871. כיום זו שכונה מוזנחת, אשר כמו במקומות רבים בעולם החלה מותחת פנייה בעקבות אומנים, מוסיקאים וחבר'ה צעירים, שעברו להתגורר בה והחלו פותחים כאן גלריות ובתי קפה. ביום ראשון משמשת השכונה אכסניה לשוק פשפשים ססגוני ועליז. בכיכר דורגו (Plaza Dorego) נאספים רהיטים עתיקים, תקליטי טנגו חורקים וגם כמה רקדנים מוותיקי העיר פוצחים כאן בריקודים סוערים בליווי אקורדיון או גיטרה. אומנים צעירים מציגים תכשיטים, בגדים, קרמיקה ושאר עבודות יד. הכול כמו מכין אותנו לישיבה עצלה באחד מהבארים של השכונה, לבקש יין עם סודה, לאכול אמפנדס ולבהות בחתולי הרחוב.
בית הקברות היוקרתי לה רקולטה, כמו עיר קטנה עם פניני אדריכלות ואומנות (צילום: saiko3p)
שכונת לה בוקה, שאריות הצבע שנותרו מצביעת האוניות בחגיגת צבעים מחממת לב (צילום: Matt Gillman)
טנגו בבואנוס איירס
"מי בואנוס איירס קרידה" (בואנוס איירס האהובה שלי), כך שר על העיר המדהימה קרלוס גרדל, מלך הטנגו הבלתי מעורער של כל הזמנים. כך הם הפורטניוס, אנשי הנמל, תושביה של העיר הזו. אוהבים את עירם בכל מאודם והיא משיבה להם אהבה, בכל מועדוני הטנגו, בתי הקפה, הברים והמסעדות של העיר הנהנתנית הזו. הטנגו צמח בברים המפוקפקים של העיר, כאשר הנשים שרקדו אותו כונו זולות, ולעיתים אף זונות. הטנגו נחשב אז ריקוד נועז ופרוץ ואנשי החברה הגבוהה המשיכו לרקוד בסלונים את הוואלסים האריסטוקרטיים והשמרניים. אל הברים נהרו אנשי המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים, צעירים, אנשי בוהמה וגברים המחפשים בילוי ללילה. שם נולד הטנגו, בברים של סן טלמו, שם שרו על אהבות נכזבות, על בגידות, יין וגעגועים. מאוחר יותר יכבוש הטנגו את רחבות הריקודים ואף יהפוך לריקוד סנובי ומתנשא, ריקוד השמור לאלה שבאמת יודעים כיצד להוביל בחורה...
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 הטנגו יצא מהאופנה, אך כיום הוא חוזר ובגדול. מועדוני טנגו נפתחים, כיתות לימוד ושיעורים בכל פינה, וגם מסיבות טנגו לצעירים אינן תופעה ביזארית בנוף של בואנוס איירס. כדי לראות הופעה טובה של טנגו, כזו שתחזיר אתכם לשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, צריך לבחור במועדונים הטובים והנידחים ביותר. אל וייחו אלמסן (El Viejo Almacén) הוא בהחלט אחד הטובים, אם כי אפשר בהחלט לוותר על ארוחת הערב שהוא מציע.
אפשר כמובן גם לקחת שיעורי טנגו וללכת לרקוד ולהתנסות בריקוד החושני והמסובך הזה. בבית הקפה Confiteria Ideal ואף בקפה טורטוני אפשר לרקוד כמעט כל אחר צהריים. במועדון Club Almagro לוקחים שיעורים וממשיכים למסיבת טנגו עד לשעות הקטנות. טנגו בחינם תוכלו לראות בימי ראשון בשוק הפשפשים של סן טלמו או במדרחוב פלורידה. כמעט בכל יום ובכל שעה תמצאו זוגות רוקדים תמורת כמה מטבעות שהקהל זורק להם.
רקדני טנגו מופיעים במדרחוב פלורידה בבואנוס איירס
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
 |
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.
|
