www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



בואנוס איירס - יופי, תרבות וטנגו
מאת: אתי ישיב


יש בדרום אמריקה ערים גדולות מבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, אך היא נחשבת כעיר האלגנטית והתרבותית ביותר באמריקה הלטינית. יש בה הכל "כמו" - בית אופרה ושדרות כמו בפריז, פארקים כמו הסנטרל פארק במנהטן' אוכל ומוסיקה כמו באיטליה. יש בה כמובן גם טנגו – היצירה הכי מקורית שלה.


כיכר דה מאיו, בואיינו סאיירס
פלאסה דה מאיו, הכיכר המרכזית של בואנוס איירס (צילום: Bocaj47)
 
בואנוס איירס, בירת ארגנטינה ואחת מערי המפתח של דרום אמריקה, אם לא העיר בה"א הידיעה.כאן מצאנו את רחוב התשעה ביולי, אחד הרחובות הרחבים בעולם, שממש חוויה לחצות אותו לרוחבו, את ריוודאוויה (La Avenida Rivadavia), מהרחובות הארוכים בעולם, ואת נהר ריו דה לה פלאטה (נהר הכסף), הרחב בשפכי הנהרות בעולם, שכאשר הגעתי אליו לראשונה הייתי בטוחה שהגעתי אל חוף הים.


מלון גראנד בריזו (A), שדרת תשעה ביולי (B) ויעדים נוספים בבואנוס איירס המופיעים בכתבה
להגדלת המפה לחצו למעלה-משמאל
 

אמריקה הלטינית




 

הספרדים מגלים את בואנוס איירס

"קשה להאמין שלבואנוס איירס הייתה איזו התחלה. לגבי היא נצחית כמו אוויר ומים", אמר עליה הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס. אבל לבואנוס איירס דווקא הייתה התחלה, ולא רק אחת, אלא שתיים. הראשונה, בשנת 1536, כאשר מגלה הארצות הספרדי פדרו דה מנדוזה הגיע אל המקום, עם צי של 16 ספינות ו-1,600 איש. הוא לא החזיק מעמד מול התקפות האינדיאנים, התנפלויות חיות הטרף ומחסור במזון ומצרכים חיוניים אחרים.

ההתחלה השנייה הייתה ארבעים וארבע שנים מאוחר יותר, כשספרדי אחר, חואן דה גאראי, הנציח את הנוכחות הספרדית בגדה המערבית של נהר לה פלאטה. את המקום כינה "השילוש הקדוש" ולנמל קרא (בתרגום חופשי) "הנמל של מריה הקדושה והרוחות הטובות" ובקיצור – בואנוס איירס. העיר הלכה וגדלה, לא מעט בעקבות יבוא עבדים מאפריקה, שבסוף המאה ה- 18 היו כבר שליש מתושביה. ב- 1776 הייתה לבירת הפרובינציה של נהר הכסף, שלמרות שמו אינו נהר כי אם שפך משותף של נהר פראנה  ונהר פרגוואי.

רובע סן תלמו, בואנוס איירס
רובע סן-תלמו - מונמרטר של בואנוס איירס  (צילום: אוריאל ישיב)
 

שכונות מהגרים שיצרו עיר ססגונית

כמו מרבית ערי הבירה הפדרליות, בואנוס איירס היא אזור מינהלי נפרד משאר 23 המחוזות של ארגנטינה והיא מרכזת את רוב הכוח הפוליטי והכלכלי של המדינה. כשליש מכלל 33 מיליון תושבי ארגנטינה חיים בה  ומכנים עצמם בשם "פורטניוס" (Porteños, אנשי הנמל). לעומת זאת, החקלאים, הבוקרים והרועים החיים בחלקים אחרים של הארץ הגדולה והדלילה הזאת, מכנים אותם "טווסים"...
יש בדרום אמריקה ערים גדולות מבואנוס איירס, אך עדיין היא נחשבת כעיר האלגנטית והתרבותית ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם בירת הספרות הספרדית-אמריקנית. "כמו" היא המילה הכי שגורה כאן וכך למשל יספר לכם כל אחד שרחוב ה- 9 ביולי הינו בדיוק כמו השאנז אליזה בפריז, בית האופרה גם הוא בדיוק כמו בית האופרה בפריז והפארק בשכונת פלרמו – כמו הסנטרל פארק בניו יורק.
 
בואנוס איירס אכן מזכירה את פריז בשדרותיה הרחבות. כל ארבעה רחובות תמצאו שדרה רחבה. היא מורכבת כמו פסיפס מ- 47 אזורים אוטונומיים ויותר ממאה שכונות, המאופיינות בעיקר על ידי מהגרים מארצות מוצא שונות. באזור בלגרנו (Belgrano),  שם התיישבו גרמנים ואוסטרים, אפשר עדיין למצוא בתי קפה וקונדיטוריות בנוסח וינה. אזור ריקולטה בעל האווירה הצרפתית, שדרת סינקו דה-מאיו (החמישי במאי), בעלת הסגנון הספרדי, או רובע סן-טלמו (San telmo) עם האווירה הקולוניאלית שלו. בסוף, מרוב "כמו", הרגשנו כאילו שהפורטניוס אינם בטוחים מספיק בעיר הנפלאה שלהם והם מרגישים צורך להשוות אותה עם מקומות אחרים בעולם, משל הייתה פרובינציה כשלמעשה היא יצירה מיוחדת, אמיתית ומקורית.
כיכר מאי, פלאזה דה מאז'ו, בואנוס איירס
כיכר מאי (פלאזה דה-מאיו) בבואנוס איירס  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 

האמהות מכיכר מאי

העיר עשירה  בפסלים, באנדרטאות ובמצבות זיכרון, רבות מהן הוענקו לה על ידי מדינות ידידות. כאלו הם הגן היפני, המונומנט הספרדי המרשים, האנדרטה הפרסית שהעניק עוד השאח בזמנו, ה "ביג -בן" האנגלי ועוד רבים אחרים. מצבת הזיכרון החשובה מכולן היא הפירמידה, שהוקמה לציון העצמאות בפלאזה (כיכר) דה מאיו. חיפשנו פירמידה ומצאנו אובליסק קטן, כי כך: לפני התחלת הבניה החליטו שכאן תקום פירמידה והעובדה שיצא אובליסק לא בלבלה את ה"פורטניוס", המתעקשים על פירמידה. פלאזה דה-מאיו היא כיכר היסטורית, שעברה גלגולים רבים וזכתה בשמה הנוכחי לאחר מהפכת חודש מאי 1810 שהביאה לשחרור ארגנטינה. היא ידועה ברחבי העולם כ"כיכר האמהות מפלאזה דה-מאיו". היו אלו האמהות שילדיהן נעלמו ב"מלחמה המלוכלכת", של שנות השבעים ותחילת השמונים של המאה ה- 20, והן היו מפגינות שם כל יום חמישי אחר הצהריים, מטפחות תחרה לבנה על ראשיהן, בדרישה לחקור את עוולות המלחמה ההיא. היום הן כבר זקנות ומותשות ובכל זאת, כמה מהן עדיין עוטפות את ראשן במטפחת לבנה ומפגינות.

בקצה המזרחי של הכיכר נמצאים  ארמון הנשיאות  הוורוד של הרפובליקה - קאזה רוזאדה (Casa Rosada), קתדרלת מטרופוליטנה הנראית כמקדש יווני עטור עמודים ובה קבור הגיבור הלאומי ומשחרר דרום-אמריקה  חוזה דה סן-מרטין שמת בגלות בצרפת, בית המושל הראשון ובית העירייה עם מגדל שעון. מי שאוהב כנסיות ימצא במרחק קצרצר את הכנסייה העתיקה ביותר בעיר, סן-איגנציו (Iglesia de San Ignacio), הנמצאת עתה בשיפוצים, אבל אפשר לראות קטע קטן ממנה בכניסה.
 
אם האובליסק זכה כאן לשם "פירמידה", הרי השם המפורש "אובליסק" שמור למחט הבטון שהוקמה לכבוד יום ההולדת ה- 400 של העיר. היא מתנשאת לגובה 63 מטרים בכיכר הרפובליקה, במקום שם  שדרת התשעי ביולי הרחבה, המזכירה את ניו יורק עם התיאטראות, בתי המלון ומועדוני הלילה שלאורכה, חוצה את שדרות קוריאנטס (Avenida Corrientes‏), הרחוב "ללא הפסקה" של בואנוס איירס.
בתי מלון בקרבת כיכר דה מאיו
 
אובליסק המחט, שדרות קוריאנטס, בואנוס איירס
האובליסק בלב העיר- הסמל של בואנוס איירס  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 

שוד לאור היום

למרות האווירה הקוסמופוליטית שלה, בואנוס איירס נגועה במחלה הקשה של כל הערים הגדולות באמריקה הלטינית. לא רחוק מהבניינים הגרנדיוזיים של מרכז העיר ושכונות המגורים הנעימות, נמצאים הסלאמס העירוניים הקרויים כאן Villas Misérias (בתי המצוקה). הם אולי לא כה נוראים כמו בערים אחרות, אבל זוהי נחמה קטנה מאוד לתושבי הצריפים והפחונים הללו. העוני נראה ממש בעיניים. כל לילה נערמים  ברחובות שקי ניילון מלאי אשפה,  אפילו ליד בתי מלון מפוארים ומרכזי קניות עשירים, ואנשים נוברים בהם כמו חתולי פרא, קורעים בציפורניים את השקים, מחטטים ודולים מציאות ואוכל מעופש. אין פלא שהרחובות מוכי פשע ואין בטחון, אפילו באזורים הנחשבים "טובים", למרות השוטרים הרבים וחברות האבטחה הפרטיות.  
 
בשעה שלוש וחצי של אחר צהריים, טיילנו ברגל  אל רחוב ליברטאד (Libertad) שבעיר באותו השם (אזור בטוח, אמרו לנו). שם נמצאים בית הכנסת המרכזי בעיר והמוזיאון היהודי הצמוד אליו, המציג את תולדות יהודי ארגנטינה. שניהם היו סגורים, אולי משום שהיה זה חול המועד של פסח. עמדנו ברחוב שהיה לרגע קט ריק מהולכי רגל וחשבנו מה עושים "במקום". פתאום הרגשתי יד תולשת בכוח ובמהירות את שרשרת הזהב הדקיקה שענדתי על צווארי. בטרם הספקתי להסתובב נעלם בעל היד עם השרשרת שלי. אם חייבים לחוות הכל בחיים, הרי גם שוד באמצע היום בלב מטרופולין בואנוס איירס הוא חוויה. למשך יום או יומיים התערער בי קצת הביטחון , אבל האמת? לא כעסתי. הרגשתי כאילו הוא היה צריך את השרשרת יותר ממני, כאילו שילמתי מין קנס בגלל העוני, תרומה לעניים.
 
בית הכנסת ברחוב ליברטאד, בואנוס איירס 
הכניסה לבית הכנסת ברחוב ליברטאד   (צילום: אוריאל ישיב)
 

בית קברות שהפך יעד הביקור מספר אחד

הרובע ההיסטורי ריקולטה (Recoleta), הנמצא בצפון העשיר של בואנוס איירס, הוא אחד המקומות הפופולריים לביקור בה. הוא ידוע בכנסיות מן המאה ה- 18 ובייחוד בזכות בית הקברות לה-ריקולטה (Cementerio de la Recoleta). שם, מתחת למצבות השיש ובמאוזוליאומים המפוארים, שוכבים בני המשפחות העשירות והמנהיגים, ביניהם כמה נשיאי ארגנטינה וגם אוויטה פרון הנצחית, שפרחים טריים נמצאים תמיד על קברה. אחוזת קבר מעניינת במיוחד, שתפסה את עינינו, היא זו של משפחת צימרמן-מקינלי, שם מתחת לצלב נוצרי יש גם תבליט של מנורה יהודית. כמובן אי אפשר בית קברות בלי רוחות מתים, אז האגדות מספרות על ראפינה קמבאסראס שנפטרה בגיל 19 והיא מטיילת  עדיין בלילות ומחפשת את ארוסה.

לא רחוק מכאן, עדיין בריקולטה, נמצא גם המוזיאון לאמנויות יפות ולא כדאי להחמיץ את פסליו הנהדרים של אוגוסט רודן ואת ציוריו הנפלאים של החיים בפמפאס הארגנטיני. זהו גם מרכז עשיר של חיי לילה ואני עדיין מתקשה להבין איך הם עומדים בלוח הזמנים המטורף שלהם. את ארוחת הערב אוכלים ב-11 בלילה ולמועדון הלילה ממש לא "Cool" להגיע לפני אחת-שתיים לפנות בוקר. אז איך הם קמים למחרת לעבודה ? עובדה!
בימי ראשון אפשר לבקר בשוק הפשפשים של סן טלמו (San Telmo), בדרום העיר. מציאות גדולות אולי אין בו, אבל טיפוסים בוהמיינים מעניינים אפשר לראות בבתי הקפה, במסעדות הקטנות ובפאבים. אם כבר התיישבתם, מומלץ לנסות את המאטה ((Mate, ה"תה" הנחלט מעלי צמח מקומי, שאפשר לשתות אותו טבעי ומר או מומתק. למי שמכור למאטה יש ספל אישי ולא מעט אנשים מסתובבים בעיר עם תרמוס ביד אחת וספל בשנייה, שלא יחסר. ספלי מאטה מהודרים הם אחת המזכרות הפופולאריות אותן אפשר למצוא בכל חנות מזכרות.
 
בית הקברות לה ריקולטה, בואנוס איירס
"רחוב" בבית הקברות המעניין "לה-ריקולטה"  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 




 

טנגו, טנגו, טנגו בבואנוס איירס

אחד האזורים הידועים והמתוירים ביותר בעיר הוא לה-בוקה (La Boca), אזור הנמל העתיק שלאורך הנהר. זוהי אחת מטריטוריות הטנגו וכאן שולטים הגיטרות והבנדוניאונים (משהו בין קונצרטינה ואקורדיון). מישהו אפילו כינה פעם את הטנגו "הבן של הגיטרה, שהתאהב בשני בנדוניאונים".

הארגנטינאים,  לא חשוב היכן הם נמצאים - בניו יורק, בפריז או בתל-אביב, תאמר להם "טנגו" וכבר עיניהם מצטעפות מגעגועים. הריקוד נולד בשכונות השוליים של העיר, כשילוב של מילים עסיסיות של הגאוצ'וס (הבוקרים הארגנטינאים) ומוסיקה ספרדית ואיטלקית. המהגרים מגליסיה שבספרד ומקלבריה שבאיטליה, פושעים קטנים ורקדניות ברים, הביעו בשירים מלנכוליים תקוות נכזבות, געגועים, פיתוי נשי ויהירות גברית. עד מהרה נדד הטנגו אל הקברטים במרכז העיר ובני המהגרים, דור ראשון לפורטניוס, אימצו אותו בהתלהבות.
 
לה בוקה, טנגו, בואנוס איירס
תבליט על בית בשכונת לה-בוקה בו נוצר ריקוד הטנגו הארגנטינאי  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
הזמר המזוהה ביותר עם הטנגו הוא קרלוס גרדל (Gardel) שבקולו הנפלא כבש את האליטות המקומיות, הפך לכוכב נערץ ונתן לגיטימציה לטנגו. כשנהרג ב- 1935 בתאונת מטוס, ניסו נשים בכל העולם להתאבד ועד היום משפיעה דמותו האגדית על התרבות הפופולרית בארגנטינה. מעריציו מקשיבים לתקליטיו ותהלוכות עולי רגל עולות לקברו בבית הקברות צ'קריטה במערב העיר.
בשנים האחרונות הייתה שוב עדנה לטנגו. הקברטים המקומיים ובתי הספר לריקוד מלאים בתיירים ובמקומיים, הגולשים בריקוד לצלילי המוסיקה המפתה של "לה-קומפרסיטה", "מי בואנוס איירס", "קמיניטו" ולהיטים אחרים, הנשמעים כל ערב מחדש בקברטים מפוארים ובקרנות רחוב בסן-תלמו ובלה-בוקה.
 
טנגו, לה בוקה, בואנוס איירס
באמצע היום רוקדים טנגו במדרחוב פלורידה  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 

לה-בוקה והגיבור מארדונה

בתי העץ הקטנים בסלאמס של לה -בוקה צבועים בכל צבעי הקשת. מצהוב, ירוק ותכלת עד כחול, כתום וסגול - כל הצבעים בכפיפה אחת שהיא גן עדן לצלמים ולציירים. תמורת חופן פזטות אפשר להצטלם עם הרקדניות היפות, או אפילו לרקוד איתן טנגו באמצע הבוקר, באמצע הרחוב, בין המסעדות והברים.

לה -בוקה היא גם מגרש הבית של קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס, קבוצתו של מארדונה, הנהנה עדיין מהילה של גיבור לאומי בארגנטינה. רק מה, סן-טלמו כמו לה-בוקה, שניהם אזורים "לא בטוחים" ושורצים כייסים ושודדים, כך הזהירו אותי. אפילו השוטרים נמנעים כאן ממגע איתם. אני, אחרי הניסיון שלי ליד המוזיאון היהודי, לא הרגשתי בטוחה בשום מקום בעיר היפה הזאת. אזור בטוח או לא.
 
לה בוקה, בואנוס איירס
לה-בוקה, השכונה הציורית התוססת והמסוכנת   (צילום: אוריאל ישיב)
 

קניות בבואנוס איירס

הגיע זמן קניות. "כדאי לך לנסות בחנויות של היהודים" - המליצו לי עוד בתל-אביב והפנו אותי אל חנויות למוצרי עור ברחוב מוריז'ו ((Murillo. התייעצתי עם מכרה מקומית ולדעתה ממש חבל על הזמן. "זה רחוק נורא ואין שם באמת מציאות", אמרה. אז לא נסעתי לשם. במקום זאת הלכתי למרכז הקניות המפואר  גלריאס פאסיפיקו (Galerias Pacifico) שבפינת הרחובות פלורידה וקורדובה. המרכז הוקם בסוף המאה ה-19, בהשראת ה"בון מרשה" הפריזאי, והציע למקומיים את כל הצעקות האחרונות של האופנה העולמית. לב המרכז הוא אולם הכניסה רחב הידיים עם כיפה אלגנטית בראשו, שבאמצע המאה ה-20 זכתה להתקשט בציורי קיר מרהיבים של מיטב הציירים המקומיים. מאוחר יותר, ב-1989 אף הוכרז הבניין כמונומנט היסטורי לאומי. מאולם הכניסה מסתעפת רשת של מעברים אל מאות חנויות יוקרה ואל מרכז תרבות ותיאטרון קטן, המציע בין היתר, מופעי טנגו מרהיבים- הכל תחת קורת גג אחת. אגב, מופעי טנגו לרוב נערכים בעיר כל ערב ופשוט אסור לעזוב אותה בלי לצפות לפחות באחד מהם (עם ארוחה או בלעדיה, בקברט מפואר או בתיאטרון קטן – ממש קשה לבחור).
 
אחרי שבדקתי את ההיצע היוקרתי ב"גלריאס פסיפיקו", יצאתי לשוטט ברחוב פלורידה. בחלק הרחוב הפונה מרחוב קורדובה מערבה מצאתי חגיגה עממית של חנויות זולות, רוכלי רחוב, רקדני טנגו בפעולה, ציירי נוף וציירי פורטרטים, חנויות אלקטרוניקה, מסעדות ובתי קפה. מרחוב קורדובה מזרחה, חנויות טובות לבגדי עור מקסימים, ארנקים, נעליים, חגורות – במחירים מתקבלים על הדעת, וגם תכשיטים מקומיים משובצים באבני "אינקה רוז" וורודות  - במחירים לא מתקבלים על הדעת.
 
לה בוקה, בואנוס איירס
שכונת לה-בוקה הצבעונית בבואנוס איירס  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 

בואנוס איירס - עיר של תרבות

העיר משופעת במוזיאונים מצוינים וכבר הזכרתי את המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות שברובע ריקולטה, שם מוצגות יצירות של אימפרסיוניסטים צרפתים ידועים ושל אמנים ארגנטינאים. מוזיאון אחר שלא כדאי להחמיץ הוא מוזיאון בואנוס איירס לאמנות לטינו-אמריקנית (MALBA). הבניין מרהיב והתערוכות המתחלפות מצוינות. הוא נמצא באזור פאלרמו היפה, שבסוף הסתיו יפה מתמיד עם המון עצי מגנוליה הפורחים בוורוד.
 
ה"פורטניוס" אוהבים מאוד מוזיקה, אמנות וספרות. הם עדיין קוראים המון ומתאמצים להצדיק את האמרה הנפוצה באמריקה הלטינית: "קורא הרבה כמו ארגנטינאי". אין פלא שחורחה לואיס בורחס, מגדולי הסופרים באמריקה הלטינית, כה אהב את העיר הזאת.


 


מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס

מלון גראנד בריזו (Hotel Grand Brizo) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מלון גראנד בריזו – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)


המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס   המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס
המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס   המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו
 - מיקום נוח במרכז בואנוס איירס, אדיבות ויעילות ראויים לציון




 






 
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il

לקריאת כתבות נוספות של אתי ואוריאל








מספר צפיות: 10024
2594