www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מסלול טיול בארגנטינה בשלושה שבועות –
סיפור דרך
מאת: דודו זיידנר


שני חברים מתבגרים, בסביבות גיל 50, יוצאים לטיול טבע בדרום ארגנטינה ובפטגוניה. מסלול הטיול: מדרום לצפון, ומקור לחום. המסלול התחיל והסתיים בבואנוס-איירס, שהיא נקודת הכניסה/יציאה הבינלאומית, משם טסנו דרומה לארץ האש וחזרנו צפונה בשלבים: בואנוס-איירס > אושואיה > קלאפטה > אל-צ’אלטן  <ברילוצ'ה > סאן מרטין דה לוס אנדס > איגואסו > בואנוס-איירס.


המסלול חולק כאן למספר קטעים, השונים זה מזה באקלים, במראות ובזמן.
 
מלון באזור האגמים של ברילוצה, ארגנטינה
מבט אל האגמים באזור ברילוצה מהבריכה של מלון ז'או ז'או  (פרטים בהמשך)


יעדים במסלול המתואר בכתבה   להגדלת המפה לחצו למעלה משמאל
 

אמריקה הלטינית




 

מבואנוס איירס אל אושואיה 

העיר שנחשבת לפאריז של דרום אמריקה חיה ונושמת עד שעות מאוחרות ולא הייתה בעיה למצוא מסעדות פתוחות גם אחרי חצות. 
 
טיסת בוקר לאושואיה (Ushuaia) משדה התעופה הבינלאומי אסייסה (Ezwiza). למרות ששדות התעופה מוגדרים "בין לאומי" ו"טיסות פנים", עדיין חלק מטיסות הפנים מתבצע מהשדה הבינלאומי. זאת נקודה שצריך לשים לב אליה ולא להילחץ מכל המקומיים שמנסים להסביר בכל דרך אפשרית שאנחנו צריכים את השדה לטיסות פנים ולא את הבינלאומי. הטיסה מסתיימת בנחיתה בשדה תעופה קטן, בנוף מקסים, כשמסביב הרים עטויי שלג עד. הצבעים השולטים הם לבן (שלג),ירוק (יערות), חום/שחור (הרים) וכחול אפור (ים).
הפלגות לאנטארקטיקה היוצאות מאושואיה
 
 
 אושואיה, סוף העולם, ארגנטינה
אושואיה - הרים סביב לה   (צילום: דודו זיידנר)
 

 אושואיה - עיירה של רחוב אחד וכמה טרקים

תוך רבע שעה מסתיימים תהליכי קבלת המזוודות, מכס (אסור להכניס פירות וירקות) וההסעה לוקחת אותנו לעיירה החמודה, במרחק 10 דקות נסיעה איטית. אושואיה בנויה מרחוב מרכזי אחד בו מרוכזת רוב הפעילות, ורחובות נוספים בצורת שתי וערב בהם גרים התושבים. המון הוסטלים ומלונות פזורים לאורך הכבישים ולכל תקציב תימצא מיטה. זרקנו את המזוודות ולקחנו מונית לקצה המסלול ל- Martial glacier שאפשר לומר שהוא מעין טרק למתחילים. את החלק הראשון עושים ברכבל ספסלים פתוח, ומהתחנה שבראשו הולכים מסלול מישורי, שבסופו עליה מתונה אל השלג והסלעים הגדולים הבולטים ממנו. בדרכנו חזרה החל לרדת שלג מעורב בקרח וקינחנו במרק חם ב"מסעדה" שבתחנת הרכבל העליונה.
 
טרק Martial glacier, אושואיה, ארגנטינה   טרק Martial glacier, אושואיה, ארגנטינה
החלק הראשון של הטרק, קלי קלות... המשך הטרק לאורך השלוחה ובמעלה השלוחה עד לשלג  (צילום: דודו זיידנר)
 
בערב דגמנו את אחת ה- Parilla (במבטא ארגנטינאי: פריז'ה) שהן בעצם סטקיות, חלקן בשיטת אכול כפי יכולתך וחלקן בהזמנה מתפריט. כאן המקום לעשות אתנחתא ולציין שעוף יותר יקר מבקר, שהירקות בצמצום ויקרים, שמחירי המזון נמוכים יחסית לארץ וניתן לאכול סטיק מעולה + תוספת + שתייה ב-10-15$. הסטייק האולטימטיבי הוא Bife De Lomo, המקבילה הארגנטינאית לפילה מניון. משהו מדהים בגודלו, בטעם, במרקם וברכות, וזאת ללא קשר לעובי המדהים של הסטיקים הללו. כעדיפות שנייה אפשר להתפשר על Bife De Chorizo שהוא T-Bone סטיק ללא העצם.
 
למחרת בבוקר אספו אותנו מהמלון לטרק Albino Glacierנרשמנו מהארץ לטרק בשם Alvear Creck שהיה אמור לקחת אותנו למערות קרח בתוך קרחון. אולם עם בואנו, נמסר לנו בסוכנות שהם טעו בשם הטרק. היו מספיק הגונים להציע לבטל את הרישום ולהחזיר את כספינו וכן להחליף לכל טרק אחר ללא תוספת עלות. נו, החלפנו כמובן. המדריך סיפר לנו למחרת שהמערות פשוט קרסו לפני שנתיים ואין כזה טרק בכלל.
הסוכנות נקראת Rambo Sur והיא סוכנות גדולה ומכובדת בעלת סניפים בכל ארגנטינה. rumbosur@cotecal.com.ar
 
הטרק מתחיל בבקתה בה מקבלים ארוחה לדרך, מגפי גומי ומקלות הליכה (למי שצריך). את נעלי ההליכה שכל אחד נעל, הכנסנו לתרמיל ויצאנו לדרך. את הקילומטר הראשון עושים בשטח מוצף מים, אותו יצרו הבונים שחוסמים את הנחלים בעזרת הסכרים וכן כמות הגשם הגדולה שיורדת במקום. שוקעים לא מעט ודי עמוק. לאחר מכן נכנסנו ליער וצעדנו כשעה וחצי נוספות עד שהגענו לאגם מי קרחונים. שם עשינו הפסקונת, החלפנו מגפיים בנעליים ונכנסו אל תוך יער נוסף שלאורכו אגמונים קרחוניים קטנים ונחל מפעפע. עם היציאה מהיער התחלנו טיפוס לא קל במעלה ההר, כשפנינו מועדות לחלק המושלג, שבראשו נמצאים שרידיו של הקרחון המדובר. החלק האחרון של הטרק כלל טיפוס ולפעמים ממש על ארבע במעלה מדרונות מושלגים, כולל בניית מדרגות בעזרת הרגליים עד להגעה לפסגה. בפסגה שתינו מאטה חם שהביא המדריך, סיגריה לנשימה קלה וחמש דקות ברוח קפואה, שהחישו את פעמינו בדרך חזרה. לאחר כמה צניחות וגלישות לא מתוכננות הוביל אותנו המדריך אל תוך החלק המושלג, עד למדרון תלול וארוך, וסיפר שיש לטרק מסורת שבסיומו עושים תחרות החלקה על הישבן. לאחר שקמנו מהטיסה לכיוון המדרון, התחלנו דרכנו חזרה והגענו באופן מפליא בחזרה לבקתה בשעות אחר הצהריים.
 
טרק Albino Glacier, אושואיה, ארגנטינה 
הבונים יוצרים אגמים מלאכותיים בגלל סכירת הנחלים   (צילום: דודו זיידנר)
 
 לגונה, טרק Albino Glacier, אושואיה, ארגנטינה
הגענו ללגונה של מי שלגים, יפה וקפואה   (צילום: דודו זיידנר)
 
 תצפית על מסלול הטרק Albino Glacier, אושואיה, ארגנטינה
מבט מלמעלה על רוב המסלול   (צילום: דודו זיידנר)
 




 
משם למלון, מקלחת לוהטת, גילוי מפתיע של שרירים שלא ידענו שקיימים !! אוכל ולישון.
למחרת קמנו מאוחר, יש לומר בקושי קמנו מאוחר... בגלל השרירים הדוויים. עלינו על קטמרן שהפליג לאי הפינגווינים (Gable Island) דרך תעלת ביגל (Beagle Channel). בדרך רואים מושבות של אריות ים, עופות ים ופינגווינים לרוב. ההפלגה הלוך לקחה 3 שעות, בסיומן עגנה הסירה כשחלקה הקדמי נוגע באדמת אי הפינגווינים, אך לנוסעים לא הותר לרדת לאי. למדנו שיש אפשרות לרדת לאי, אבל זה מחייב הפלגה בסירה קטנה, שכן כמות האנשים היא בעייתית. כך שיש מחיר לירידה לאי (הפלגה איטית יותר ורוגשת יותר - וזה לא כל כך נעים). בדרך חזרה תעלת ביגל רגשה והקטמרן הענק קפץ והתנדנד עד כדי כך שבאה דיילת וחילקה שקיות הקאה.

למחרת בבוקר נסענו לעשות את הטיול של רכבת האסירים בפארק הלאומי של אושואיה. אין הרבה מה לומר, הרכבת עוברת בנופים יפים מאוד, נוסעת במהירות הליכה והעיקר באמת בנוף המדהים שמסביב.
 
 פינגוונים, אי הפינגוונים, Gable Island, ארגנטינה
פינגווינים באי הפינגווינים   (צילום: דודו זיידנר)
 

אל קלפטה וארץ הקרחונים

העיירה אל-קלאפטה (El Calafate) מוכרת בעיקר בגלל קרבתה לפארק הקרחונים. כל ענן שמכסה לדקה את השמש מוריד את הטמפרטורה משמעותית.
אפשרי לקחת אוטובוס מקומי מתחנת האוטובוס של אל-קלפטה אל קרחון פריטו מורנו (Perito Moreno), הידוע בכינוי הקרחון המתנפץ. עומדים מולו במרפסת התצפית, או על סיפון הספינה שאיתה מפליגים, ומידי כמה דקות נשמעים פיצוצים חזקים של גושי קרח עצומים נופלים בתוך הקרחון ואף מקצה הקרחון אל מימי האגמים. בהחלט אפשר לעמוד שעות ולהתבונן בקרחון.
ההפלגה בספינה אל הקרחון נותנת לנו את האפשרות לראות מקרוב כמה הוא גבוה ואיזו מסה ועצמה טמונים בגוש הקרח העצום הזה.
לינה ואירוח באל-קלפטה, השוואות מחירים והזמנות
 
  פוריטו מורנו, הקרחון המתנפץ, אל קלפטה ארגנטינה 
נקודת הממשק של קרחון פריטו מורנו עם חלק היבשה המפריד בין שני אגמים  (צילום: דודו זיידנר)
 
למחרת נרשמנו להפלגה בין קרחונים - קרחון אופסלה (Upsala Glacier), קרחון ספגציני (Spagazini Glacier) וקרחון אונלי (Onelli Glacier). במהלך ההפלגה (כמה שעות טובות) רואים גושי קרח ענקיים שנשברו מהקרחונים, כשהם צפים באגם בצבעים מדהימים, מלבן מסנוור ועד כחול מדהים, והכל בתלות בתאורה, בזווית ובצלילות הקרח. הפסקת אמצע הדרך נעשית על קצה קרחון אונלי סביב לגונת מים בה צפים שברי קרח קטנים.
 
 
קרחונים, ארגנטינה 
גוש קרח שניתק מאחד הקרחונים ושט באגם, מתחת לפני המים עוד 90% של הגוש !!   (צילום: דודו זיידנר)
 
למחרת עשינו את הטיול המכונה "מיני-טרקינג". למעשה מדובר בנסיעה חוזרת לקרחון פריטו מורנו, הפלגה אל הגדה המרוחקת של אחד האגמים הצמודים אליו, נעילת קרמפונים וטיול קליל של כשעתיים על הקרחון עצמו, כמובן בשטח לא מסוכן. יפה ומעניין לראות ולהרגיש את פני השטח של הקרחון, שאותם מרגישים בשונה מהדמיון שלנו כשרק רואים מרחוק את הקרחון. המון סדקים, תעלות מלאות מים זורמים, חורים עמוקים מאוד, בצבעים מדהימים, וכן מערות קטנות ועמודי קרח בעלי צורות מדהימות.
למעשה אם לוקחים את המיני-טרקינג אפשר לוותר על טיול ייעודי לקרחון, משום שהטיולים די דומים והשוני (מעבר להליכה על הקרחון) הוא במשך הזמן בו אפשר להתבונן בקרחון.
 
טרק על קרחון פוריטו מורנו, ארגנטינה 
מיני טרקינג על קרחון פריטו מורנו  (צילום: דודו זיידנר)




המלצה על מלון באל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם דומה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פאוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
 

המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה
המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה   המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה

מלון פאוסאדה לוס אלמוס - מלון בוטיק במיקום מצוין בעיירה אל קלפטה



 

 




 

העיירה אל-צ’אלטן - עוד קרחונים ואגמים

ארבע שעות נסיעה באוטובוס הביאו אותנו לעיירה אל-צ'אלטן (El Chaltén). היא מזכירה עיירה מהמערב הפרוע: רחובות לא סלולים, הרבה מסעדות והוסטלים מסביב טבע פרוע. העירה שוכנת חצי ק"מ מהפארק הלאומי, המציע מספר טרקים מפורסמים, ובמרכזו עומדים שני הרים ענקיים : אל-צ'אלטן (Fitz Roy פיץ רוי) והר-טורהיצאנו לטרק הראשון שלנו לכיוון התצפית על פסגת אל-צ'אלטן והליכה ללגונה קפריהטרק מתחיל בטיפוס די תלול, לגובה של כ-350 מטרים, ולאחריו כשני ק"מ של הליכה די מישורית וחזרה. לא מידי קשה ומאוד יפה.
 
למחרת מזג האוויר הורע, במקום שמש באו עננים והטמפרטורות ירדו מאוד. למרות זאת החלטנו לצאת לטרק ללגונה טורה שאורכו כ-17 ק"מ הלוך ושוב. גם הוא - איך מפתיע, מתחיל בעליה לא קלה (אם כי קלה יותר מהיום הקודם). לאחריה תנועה מישורית לאורך כרי דשא, בהם רצות מארות (הנראות כארנבות ענק), נהר שזורם לאורך המסלול, יערות, עצים נמוכים וחלוקי נחל. הגענו ללגונה, התיישבנו לאכול צהריים ותוך כמה דקות החלה לנשב רוח פרצים מכיוון הקרחון שמעבר ללגונה, שהקפיאה לנו את החלקים הרגישים וגרמה לנו לקצר את הביקור בלגונה וללכת בחזרה לעיירה.
כתבה על אל-צ'אלטן ושמורת הקרחונים
 
אל צ'אלטן, פטגוניה, ארגנטינה
פסגת אל-צ'אלטן במבט מקרוב   (צילום: דודו זיידנר)
 
 למחרת בבוקר החלטתי לצאת לטרק הכי יפה והכי קשה בפארק, המוביל ללגונה דה לוס טרס (Laguna de los Tres). הטרק מתחיל בהליכה לנקודת התצפית בה היינו ביום הראשון, ממשיך כ-10 ק"מ נוספים בין הרים וגבעות, נחלים ומצוקים, עד לתחילת טיפוס חד מאוד וקשה, שלוקח כשעה (עולים גובה של כ-400 מטר במרחק אופקי של 200 מטר). בסיומו אתה אמור למצוא עצמך מול אל-צ'אלטן, כשבין נקודת התצפית לפסגה משתרעת לגונה בעלת מים בצבע כחול, אחריה מבצבץ וקרחון.
 
פתחתי עיני לנוכח גשם טורדני, רוח חזקה וקור. לאחר התייעצות עם מטיילים אחרים החלטתי לצאת בכל זאת, ללכת עד לעליה האחרונה ולהחליט שם האם לטפס או לא (כתלות בעוצמת הרוח, עוצמת הגשם ותנאי השטח). למותר לציין שהגעתי לשם רטוב לגמרי, מעיל, כפפות ונעליים ששקלו פי כמה ממשקלם המקורי, מכנסיים רטובים לגמרי וכו'. בדרך פגשתי אך ורק מטיילים ישראלים, שכולם באו מכיוון הלגונה והזהירו שקשה, שקר, שלא רואים וכו'.
 
כשהגעתי כבר הייתי שרוי ב"תסמונת המשקיע", אם הלכתי עד כאן לא נמשיך עוד קצת עד הסוף? נו, בטח, הסתערתי על המדרון ולאחר כמה וכמה עצירות לנשימה והיאחזות שלא אעוף מהרוח, הגעתי לראש ההר. שם הופתעתי קצת לראות שיש להר עוד גיבנת אותה לא רואים מלמטה, שגם אותה צריך לטפס. בסוף הטיפוס הגעתי אכן ללגונה דה לוס-טרס ונתקלתי בתנאי מזג אוויר קשים מאוד. ירד גשם קרח, רוח מטורפת עשתה כל מאמץ לדחוף אותי לאחור ואצבעותיי קפאו לגמרי מהשילוב של הקור העז והרוח. את הדרך חזרה עשיתי בתחושה נהדרת של מימוש ועמידה באתגר פיסי קשה.
 
לגונה-טורה, אל צ'אלטן, ארגנטינה
לגונה טורה, אל צ'אלטן   (צילום: דודו זיידנר)
 

ברילוצ'ה - סטייק בטעם גן עדן

ארבע שעות נסיעה באוטובוס, החזירו אותנו לעיר קלפטה. אפסנו את הציוד בהוסטל בו שהינו לפני שלושה לילות, הסתובבנו שעתיים בעיירה, צהריים ונסיעה לשדה התעופה לטיסה לברילוצ'ה (Bariloche). כמובן היה איחור בטיסה ובעקבותיו הגעה מאוחרת. לקחנו רכב שכור בעיר מפקידה שלא ידעה מילה באנגלית. מהמלון שמנו פעמינו למסעדה המפורסמת של דון אלברטו על מנת לבדוק מה כל הרעש סביב המסעדה שלו. חיכינו בתור כחצי שעה, יחד עם ישראלים רבים ותיירים אחרים, ולמדנו איך צריך להכין סטיקים. כל מה שכותבים על המסעדות שלו נכון. קשה להאמין שאפשר להכין כך בשר, טעים, רך, צלוי בדיוק במידה שהתבקשה (למרות העובי הבלתי אפשרי של הבשר). והעלות? שוב, מדובר בערך ב-12-15$ למנת בשר גדולה + תוספת ושתייה.

מלון מומלץ בברילוצ'ה, ארגנטינה
אגם נאוול ואפי כפי שהוא נראה ממלון Cacique Inacayal Lake בעיירה ברילוצ'ה
 
טיפ קטן... לדון יש עוד מסעדה קצת יותר חדשה ומרווחת, חצי בלוק למעלה, ובלוק וחצי ימינה. שם בד"כ פחות צפוף והתור קטן יותר. ביום האחרון לשהותנו בברילוצ'ה הלכנו למסעדה המקורית, ראינו שיש תור המתנה של שעה, הלכנו 5 דקות ונכנסו ללא תור למסעדה בה מוגש אותו האוכל בדיוק. אגב, ההזמנה נלקחת ע"י הגריל-מן, ורק השתייה והתוספות מובאת ע"י המלצריות. במסעדות של הדון הגריל-מן יודע עברית טוב מאוד (לפחות בהקשר של האוכל). גם מסעדת הפסטות של הדון (מקבילה למסעדת הבשר החדשה) שווה דגימה.
 
את היום הראשון בילינו בנסיעה בסיבוב הקטן, לאורך האגם עם עצירה ברכבל לתצפית על האגמים ועם הפסקת בירה במלון הספא ז'או ז'או (Llao Llao Hotel & Resort Golf-Spa) המפורסם. אפשר להתפנק וללון במקום, או רק לסעוד בו, ואז גם ניתן לחנות בחניה של המלון. מלון הספא המפנק משקיף על שני אגמים - אגם מורנו (Moreno) ואגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi).

היום השני הוקדש כולו לנסיעה לסיבוב הגדול, שמתחילה על כביש, ממשיכה בדרכים לא סלולות לאורך עשרות ק"מ, ורצופה במספר אגמים מדהימים, עיירות קטנות וגדולות, אוכל טוב וסתלבט.
 
מלון הספא המפואר ז'או ז'או ותצפית לעבר האגמים המקיפים אותו
 

סן-מרטין דה לוס אנדס

ביום השלישי החלטנו לנסוע לסן-מרטין דה לוס אנדס (San Martín de los Andes) דרך שבעת האגמים, תוך עצירה בויז'ה לה אנגסטורה (Villa La Angostura) על מנת לראות את "היער האדום" (P.N. Arrayanes)  או "יער במבי" כפי שמכנים אותו ישראלים אחדים. לשמורה אפשר להגיע בשלוש דרכים: 12 ק"מ הליכה ברגל, או הפלגה של שעה בספינה (לכל כיוון, יוצאת פעמיים או שלוש ביום), או באופני הרים במסלול ההליכה.
 
בתמימותנו החלטנו לשכור אופניים ובדמיוננו ראינו את עצמנו נוסעים על כביש מישורי שעה ומגיעים. המציאות טפחה על פנינו, כשהתברר שהדרך אל השמורה עיקרה עליות תלולות, עם קטעי מדרגות עץ, כך שמצאנו את עצמנו דוחפים את האופניים בעליה תלולה, או מרכיבים אותם (!?) על הכתף. אחרי זמן קצר קיבלנו החלטת נסיגה והחזרנו את האופניים. לצערנו ההפלגה הקרובה הייתה רק בשעה 14:00 והחזרה בסביבות 17:00 ולנו נותרו שעות רבות של נסיעה, לכן נאלצנו לוותר על החוויה והמשכנו דרכינו לאורך אגמים יפיפיים, עד לעיירה סן-מרטין דה לוס אנדס השוכנת לחופו של אגם Lacar .
 
רחצנו באגם, בחוף המרוחק 5 ק"מ מהעיירה, המים פשוט קפואים ואם לא היינו שותים מספיק בירה, כנראה לא הייתה כף רגלינו דורכת בתוך המים....
למחרת חזרנו לברילוצ'ה בנסיעה דרך הכביש המהיר, לאורך נופים יפים של נהרות, אגמים, סכרים ונחלים. נרשמנו לשני טרקים ליומיים האחרונים שנותרו לנו. הספקנו לנסוע Cascada de los Alerces שהם מפלים יפים מאוד, בקצה דרך לא סלולה, המתפצלת להר טורנדור ולמפלים. מי שנוסע לשם שישים לב!!! הדרך צרה ויש הגבלת שעות לכל כיוון. למשל בין השעות 14:00 -19:30 אי אפשר לנסוע לכיוון הר טורנדור, כי כולם חוזרים וכמובן יש הגבלות לכיוונים גם למפלים.
 
שבעת האגמים, מפלים, Cascada de los Alerces, ארגנטינה
Cascada de los Alerces   
 (צילום: דודו זיידנר)
 
 
ביום הבא עשינו ראפטינג בנהר שעובר לצ'ילה (עד לגבול ממש). מקבלים תדריך, חליפת ניאופרן שמכסה את הרגליים ועד הכתפיים, על זה מלבישים מעין מעיל למים, קסדה ומשוט. מתחילים שייט איטי של כ-20 דקות, במהלכו מאמן אותנו המדריך (בכל סירה יש מדריך ושמונה חותרים)  להגיב לפקודות השונות. לאחר האימון עברנו מספר אשדים בדרגה 3-4, 2 ועוד מספר של אשדים בדרגה 1. מידי פעם אפשר לקפוץ למים הקפואים, ואף ניתנה לנו ההזדמנות לעבור אשד דרגה 1 בתוך המים ולא בסירה. סבבה!!!
את הטיול מסיימים במעין חווה בה מוגש אסאדו למשתתפים ולאחר מכן חזרה לברילוצ'ה.
 
למחרת לקחנו טרק קליל לקרחון השחור. הטרק כולל הליכה של כשעתיים לנקודת תצפית מתחת לקרחון, ממנה רואים את הקרחון בקצה מצוק, כשכל המים שזורמים ממנו יוצרים מעין מפלים קטנים. יפה ומרשים.
 
 הקרחון השחור, ארגנטינה
תצפית לקרחון השחור אל נקודת הנפילה שלו   (צילום: דודו זיידנר)
 




 

מפלי איגוואסו - הקינוח של הטיול

את ברילוצ'ה עזבנו לכיוון מפלי איגואסו (2 טיסות פנים, אחת לבואנוס-איירס וטיסה נוספת לאיגואסו). באיגואסו הגענו למלון סנט ג'ורג' (Hotel Saint George)מלון סטייל ארצות-הברית, שתי מיטות קווין-סיז, בריכה, SPA קטן, מיזוג אויר, מסעדה טובה וכדומה. 

מלון מומלץ במפלי איגואסו   מלון מומלץ במפלי איגואסו
מלון מומלץ במפלי איגואסו   מלון מומלץ במפלי איגואסו

מלון סנט ג'ורג' בעיירה פוארטו איגואסו
 
למחרת יצאנו בקבוצה למסלול של מפלי האיגואסו בצד הארגנטינאי שנמשך עד השעה 14:00. במהלך המסלול עוברים בכל הנקודות של המפלים, כולל "גרונו של השטן", וכן הפלגה בספינה מהירה אל תוך מפל בינוני (נרטבים לגמרי), בסופה אפשר לשבת לאכול בניחותא במרכז מסעדות שבפארק.
כתבה על מפלי איגואסו
 
   הפלגה במפלי האיגואסו, ארגנטינה
חוויה נהדרת היא ההפלגה בספינה מהירה אל תוך אחד המפלים. נרטבים לגמרי !!!   (צילום: דודו זיידנר)
 
אנחנו בחרנו להמשיך ולעבור לראות עוד באותו יום את הצד הברזילאי. למעט מעבר הגבול שלקח זמן רב בשני הכיוונים החוויה שווה ואסור לוותר על שני הצדדים. ההבדל ביניהם הוא שבצד הארגנטינאי ממש הולכים בין המפלים ואפשר לגעת במים ואילו בצד הברזילאי ברוב המסלול רואים את הצד הארגנטינאי כנוף פנורמי.
 
מפלי האיגואסו, ארגנטינה
מפלי איגוואסו  
 (צילום: דודו זיידנר)
 

דגשים למתכננים לטייל בארגנטינה

ספרדית / אנגלית: מכה, מכה...  רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. שער הפזו לדולר כ-3.15.  לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע. 
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולארי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.
 

 


מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס

מלון גראנד בריזו (Hotel Grand Brizo) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מלון גראנד בריזו – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)


המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס   המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס
המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס   המלצה על מלון במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו
 - מיקום נוח במרכז בואנוס איירס, אדיבות ויעילות ראויים לציון




 

מידע נוסף

עוד על טיולים וטרקים בארגנטינה

כתבות נוספות על ארגנטינה









מספר צפיות: 21888
7647