מסלול טיול בארגנטינה בשלושה שבועות – סיפור דרך
מאת: דודו זיידנר
שני חברים מתבגרים, בסביבות גיל 50, יוצאים לטיול טבע בדרום ארגנטינה ובפטגוניה. מסלול הטיול: מדרום לצפון, ומקור לחום. המסלול התחיל והסתיים בבואנוס-איירס, שהיא נקודת הכניסה/יציאה הבינלאומית, משם טסנו דרומה לארץ האש וחזרנו צפונה בשלבים: בואנוס איירס > אושוואיה > קלאפטה > אל-צ’אלטן > ברילוצ'ה > סן מרטין דה לוס אנדס > איגואסו > בואנוס איירס.
לגונה דה לוס טרס, הטרק הכי יפה והכי קשה באל צ'אלטן (צילום: Bob Machado)
יעדים במסלול המתואר בכתבה, עפ"י סדר הופעתם, ומקומות לינה מומלצים:
מלון פוסאדה לוס אלמוס בעיירה אל קלפטה | Cacique Inacayal Lake Hotel
(להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה)
מבואנוס איירס אל אושואיה
בואנוס איירס, העיר שנחשבת לפריז של דרום אמריקה, חיה ונושמת עד שעות מאוחרות ולא הייתה בעיה למצוא מסעדות פתוחות גם אחרי חצות.
טיסת בוקר לעיר הדרומית ביותר בארגנטינה – אושוואיה (Ushuaia, בספרדית יש להגות אוסוואיה), משדה התעופה הבינלאומי אסייסה ( Ezwiza ). למרות ששדות התעופה מוגדרים "בין לאומי" ו"טיסות פנים", עדיין חלק מטיסות הפנים מתבצע מהשדה הבינלאומי. זאת נקודה שצריך לשים לב אליה ולא להילחץ מכל המקומיים שמנסים להסביר בכל דרך אפשרית שאנחנו צריכים את השדה לטיסות פנים ולא את הבינלאומי. הטיסה מסתיימת בנחיתה בשדה תעופה קטן, בנוף מקסים, כשמסביב הרים עטויי שלג עד. הצבעים השולטים הם לבן (שלג), ירוק (יערות), חום/שחור (הרים) וכחול אפור (ים).
הפלגות לאנטארקטיקה היוצאות מאושוואיה
העיר אושוואיה - הרים סביב לה (צילום: leonardospencer)
אושוואיה – עיירה של רחוב אחד וכמה טרקים
תוך רבע שעה מסתיימים תהליכי קבלת המזוודות, מכס (אסור להכניס פירות וירקות) וההסעה לוקחת אותנו לעיירה החמודה, במרחק 10 דקות נסיעה איטית. אושוואיה בנויה מרחוב מרכזי אחד בו מרוכזת רוב הפעילות, ורחובות נוספים בצורת שתי וערב בהם גרים התושבים. המון הוסטלים ומלונות פזורים לאורך הכבישים ולכל תקציב תימצא מיטה. זרקנו את המזוודות ולקחנו מונית לקצה המסלול אל קרחון מארט יאל (Martial Glacier) שאפשר לומר שהוא מעין טרק למתחילים. את החלק הראשון עושים ברכבל ספסלים פתוח, ומהתחנה שבראשו הולכים מסלול מישורי, שבסופו עליה מתונה אל השלג והסלעים הגדולים הבולטים ממנו. בדרכנו חזרה החל לרדת שלג מעורב בקרח וקינחנו במרק חם ב"מסעדה" שבתחנת הרכבל העליונה.
החלק הראשון של הטרק, קלי קלות... המשך הטרק לאורך השלוחה ובמעלה השלוחה עד לשלג (צילום: Under the same moon)
בערב דגמנו את אחת ה- Parilla (במבטא ארגנטינאי: פריז'ה) שהן בעצם סטקיות, חלקן בשיטת אכול כפי יכולתך וחלקן בהזמנה מתפריט. כאן המקום לעשות אתנחתא ולציין שעוף יותר יקר מבקר, שהירקות בצמצום ויקרים, שמחירי המזון נמוכים יחסית לארץ וניתן לאכול סטיק מעולה + תוספת + שתייה ב-10-15$. הסטייק האולטימטיבי הוא Bife De Lomo , המקבילה הארגנטינאית לפילה מניון. משהו מדהים בגודלו, בטעם, במרקם וברכות, וזאת ללא קשר לעובי המדהים של הסטיקים הללו. כעדיפות שנייה אפשר להתפשר על Bife De Chorizo שהוא T-Bone סטיק ללא העצם.
למחרת בבוקר אספו אותנו מהמלון לטרק אלבינו גליישר (Albino Glacier). נרשמנו מהארץ לטרק בשם Alvear Creck שהיה אמור לקחת אותנו למערות קרח בתוך קרחון. אולם עם בואנו, נמסר לנו בסוכנות שהם טעו בשם הטרק. היו מספיק הגונים להציע לבטל את הרישום ולהחזיר את כספינו וכן להחליף לכל טרק אחר ללא תוספת עלות. נו, החלפנו כמובן. המדריך סיפר לנו למחרת שהמערות פשוט קרסו לפני שנתיים ואין כזה טרק בכלל. הסוכנות נקראת Rambo Sur והיא סוכנות גדולה ומכובדת בעלת סניפים בכל ארגנטינה. rumbosur@cotecal.com.ar
הטרק מתחיל בבקתה בה מקבלים ארוחה לדרך, מגפי גומי ומקלות הליכה (למי שצריך). את נעלי ההליכה שכל אחד נעל, הכנסנו לתרמיל ויצאנו לדרך. את הקילומטר הראשון עושים בשטח מוצף מים, אותו יצרו הבונים שחוסמים את הנחלים בעזרת הסכרים וכן כמות הגשם הגדולה שיורדת במקום. שוקעים לא מעט ודי עמוק. לאחר מכן נכנסנו ליער וצעדנו כשעה וחצי נוספות עד שהגענו לאגם מי קרחונים. שם עשינו הפסקונת, החלפנו מגפיים בנעליים ונכנסו אל תוך יער נוסף שלאורכו אגמונים קרחוניים קטנים ונחל מפעפע. עם היציאה מהיער התחלנו טיפוס לא קל במעלה ההר, כשפנינו מועדות לחלק המושלג, שבראשו נמצאים שרידיו של הקרחון המדובר. החלק האחרון של הטרק כלל טיפוס ולפעמים ממש על ארבע במעלה מדרונות מושלגים, כולל בניית מדרגות בעזרת הרגליים עד להגעה לפסגה. בפסגה שתינו מאטה חם שהביא המדריך, סיגריה לנשימה קלה וחמש דקות ברוח קפואה, שהחישו את פעמינו בדרך חזרה. לאחר כמה צניחות וגלישות לא מתוכננות הוביל אותנו המדריך אל תוך החלק המושלג, עד למדרון תלול וארוך, וסיפר שיש לטרק מסורת שבסיומו עושים תחרות החלקה על הישבן. לאחר שקמנו מהטיסה לכיוון המדרון, התחלנו דרכנו חזרה והגענו באופן מפליא בחזרה לבקתה בשעות אחר הצהריים.
טרק אלבינו גליישר בחורף, עם תמונות מרהיבות ביופיין והרבה קריאות התפעלות בספרדית
משם למלון, מקלחת לוהטת, גילוי מפתיע של שרירים שלא ידענו שקיימים! אוכל ולישון. למחרת קמנו מאוחר, יש לומר בקושי קמנו מאוחר... בגלל השרירים הדוויים. עלינו על קטמרן שהפליג לאי הפינגווינים (Gable Island) דרך תעלת ביגל (Beagle Channel). בדרך רואים מושבות של אריות ים, עופות ים ופינגווינים לרוב. ההפלגה הלוך לקחה 3 שעות, בסיומן עגנה הסירה כשחלקה הקדמי נוגע באדמת אי הפינגווינים, אך לנוסעים לא הותר לרדת לאי. למדנו שיש אפשרות לרדת לאי, אבל זה מחייב הפלגה בסירה קטנה, שכן כמות האנשים היא בעייתית. כך שיש מחיר לירידה לאי (הפלגה איטית יותר ורוגשת יותר - וזה לא כל כך נעים). בדרך חזרה תעלת ביגל רגשה והקטמרן הענק קפץ והתנדנד עד כדי כך שבאה דיילת וחילקה שקיות הקאה.
למחרת בבוקר נסענו לעשות את הטיול של רכבת האסירים בפארק הלאומי של אושוואיה. אין הרבה מה לומר, הרכבת עוברת בנופים יפים מאוד, נוסעת במהירות הליכה והעיקר באמת בנוף המדהים שמסביב.
ביקור באי הפינגווינים ומבטט מקרוב על בעלי החיים המקסימים הללו
אל קלפטה וארץ הקרחונים
העיירה קלאפטה ( El Calafate) מוכרת בעיקר בגלל קרבתה לפארק הקרחונים. כל ענן שמכסה לדקה את השמש מוריד את הטמפרטורה משמעותית. ניתן לקחת אוטובוס מקומי מתחנת האוטובוס של קלפטה אל קרחון פריטו מורנו ( Perito Moreno), הידוע בכינוי הקרחון המתנפץ. עומדים מולו במרפסת התצפית, או על סיפון הספינה שאיתה מפליגים, ומדי כמה דקות נשמעים פיצוצים חזקים של גושי קרח עצומים נופלים בתוך הקרחון ואף מקצה הקרחון אל מי האגמים. בהחלט אפשר לעמוד שעות ולהתבונן בקרחון. ההפלגה בספינה אל הקרחון נותנת לנו את האפשרות לראות מקרוב כמה הוא גבוה ואיזו מסה ועצמה טמונים בגוש הקרח העצום הזה.
מרפסת התצפית לעבר קרחון פריטו מורנו, המכונה בפי המטיילים "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey Khrobostov)
מדי כמה דקות נשמעים פיצוצים חזקים של גושי קרח עצומים נופלים אל מי האגמים (צילום: FabienneH)
למחרת נרשמנו להפלגה בין קרחונים – קרחון אופסלה ( Upsala Glacier), קרחון ספגציני ( Spagazini Glacier) וקרחון אונלי ( Onelli Glacier). במהלך ההפלגה (כמה שעות טובות) רואים גושי קרח ענקיים שנשברו מהקרחונים, כשהם צפים באגם בצבעים מדהימים, מלבן מסנוור ועד כחול מדהים, והכול בתלות בתאורה, בזווית ובצלילות הקרח. הפסקת אמצע הדרך נעשית על קצה קרחון אונלי סביב לגונת מים בה צפים שברי קרח קטנים.
קרחון אופסלה – גוש קרח שניתק מאחד הקרחונים ושט באגם, מתחת לפני המים עוד 90% של הגוש! (צילום: OlgaCanals)
למחרת עשינו את הטיול המכונה "מיני-טרקינג". למעשה מדובר בנסיעה חוזרת לקרחון פריטו מורנו, הפלגה אל הגדה המרוחקת של אחד האגמים הצמודים אליו, נעילת קרמפונים וטיול קליל של כשעתיים על הקרחון עצמו, כמובן בשטח לא מסוכן. יפה ומעניין לראות ולהרגיש את פני השטח של הקרחון, שאותם מרגישים בשונה מהדמיון שלנו כשרק רואים מרחוק את הקרחון. המון סדקים, תעלות מלאות מים זורמים, חורים עמוקים מאוד, בצבעים מדהימים, וכן מערות קטנות ועמודי קרח בעלי צורות מדהימות. למעשה, אם לוקחים את המיני-טרקינג אפשר לוותר על טיול ייעודי לקרחון, משום שהטיולים די דומים והשוני (מעבר להליכה על הקרחון) הוא במשך הזמן בו אפשר להתבונן בקרחון.
מיני טרקינג על קרחון פריטו מורנו (צילום: Onfocus)
המלצה על מלון בעיירה אל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם כנראה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
העיירה אל-צ’אלטן - עוד קרחונים ואגמים
ארבע שעות נסיעה באוטובוס הביאו אותנו לעיירה אל צ'אלטן ( El Chaltén). היא מזכירה עיירה מהמערב הפרוע: רחובות לא סלולים, הרבה מסעדות והוסטלים מסביב טבע פרוע. העירה שוכנת חצי ק"מ מהפארק הלאומי, המציע מספר טרקים מפורסמים, ובמרכזו עומדים שני הרים ענקיים : אל צ'אלטן המכונה פיץ רוי (Fitz Roy) והר טורה. יצאנו לטרק הראשון שלנו לכיוון התצפית על פסגת אל-צ'אלטן והליכה ללגונה קפרי. הטרק מתחיל בטיפוס די תלול, לגובה של כ- 350 מטרים, ולאחריו כשני ק"מ של הליכה די מישורית וחזרה. לא יותר מידי קשה ומאוד יפה.
למחרת מזג האוויר הורע, במקום שמש באו עננים והטמפרטורות ירדו מאוד. למרות זאת החלטנו לצאת לטרק לגונה טורה ( Laguna Torre) שאורכו כ-17 ק"מ הלוך ושוב. גם הוא – כמה מפתיע, מתחיל בעליה לא קלה (אם כי קלה יותר מהיום הקודם). לאחריה תנועה מישורית לאורך כרי דשא, בהם רצות מארות (הנראות כארנבות ענק), נהר שזורם לאורך המסלול, יערות, עצים נמוכים וחלוקי נחל. הגענו ללגונה, התיישבנו לאכול צהריים ותוך כמה דקות החלה לנשב רוח פרצים מכיוון הקרחון שמעבר ללגונה, שהקפיאה לנו את החלקים הרגישים וגרמה לנו לקצר את הביקור בלגונה וללכת בחזרה לעיירה.
לגונה טורה, בתמונה לא רואים את הקור... (צילום: Riccardo Saponu)
למחרת בבוקר החלטתי לצאת לטרק הכי יפה והכי קשה בפארק, המוביל אל לגונה דה לוס טרס ( Laguna de los Tres). הטרק מתחיל בהליכה לנקודת התצפית בה היינו ביום הראשון, ממשיך כ- 10 ק"מ נוספים בין הרים וגבעות, נחלים ומצוקים, עד לתחילת טיפוס חד מאוד וקשה, שלוקח כשעה (עולים גובה של כ- 400 מטר במרחק אופקי של 200 מטר ). בסיומו אתה אמור למצוא עצמך מול אל צ'אלטן, כשבין נקודת התצפית לפסגה משתרעת לגונה בעלת מים בצבע כחול, אחריה מבצבץ וקרחון.
פתחתי עיניי לנוכח גשם טורדני, רוח חזקה וקור. לאחר התייעצות עם מטיילים אחרים החלטתי לצאת בכל זאת, ללכת עד לעלייה האחרונה ולהחליט שם האם לטפס או לא (כתלות בעוצמת הרוח, עוצמת הגשם ותנאי השטח). למותר לציין שהגעתי לשם רטוב לגמרי, מעיל, כפפות ונעליים ששקלו פי כמה ממשקלם המקורי, מכנסיים רטובים לגמרי וכו'. בדרך פגשתי אך ורק מטיילים ישראלים, שכולם באו מכיוון הלגונה והזהירו שקשה, שקר, שלא רואים וכו'.
כשהגעתי כבר הייתי שרוי ב"תסמונת המשקיע", אם הלכתי עד כאן לא נמשיך עוד קצת עד הסוף? נו, בטח, הסתערתי על המדרון ולאחר כמה וכמה עצירות לנשימה והיאחזות שלא אעוף מהרוח, הגעתי לראש ההר. שם הופתעתי קצת לראות שיש להר עוד גיבנת אותה לא רואים מלמטה, שגם אותה צריך לטפס. בסוף הטיפוס הגעתי אכן ללגונה דה לוס טרס ונתקלתי בתנאי מזג אוויר קשים מאוד. ירד גשם קרח, רוח מטורפת עשתה כל מאמץ לדחוף אותי לאחור ואצבעותיי קפאו לגמרי מהשילוב של הקור העז והרוח. את הדרך חזרה עשיתי בתחושה נהדרת של מימוש ועמידה באתגר פיזי קשה.
לגונה דה לוס טרס, מראה מתגמל בסיומו של טרק מאתגר (צילום: cesarfoto78)
ברילוצ'ה – סטייק בטעם גן עדן
ארבע שעות נסיעה באוטובוס, החזירו אותנו לעיר קלפטה. אפסנו את הציוד בהוסטל בו שהינו לפני שלושה לילות, הסתובבנו שעתיים בעיירה, צהריים ונסיעה לשדה התעופה לטיסה לברילוצ'ה ( Bariloche). כמובן היה איחור בטיסה ובעקבותיו הגעה מאוחרת. לקחנו רכב שכור בעיר מפקידה שלא ידעה מילה באנגלית. מהמלון שמנו פעמינו למסעדה המפורסמת של דון אלברטו על מנת לבדוק מה כל הרעש סביב המסעדה שלו. חיכינו בתור כחצי שעה, יחד עם ישראלים רבים ותיירים אחרים, ולמדנו איך צריך להכין סטייקים. כל מה שכותבים על המסעדות שלו נכון. קשה להאמין שאפשר להכין כך בשר, טעים, רך, צלוי בדיוק במידה שהתבקשה (למרות העובי הבלתי אפשרי של הבשר). והעלות? שוב, מדובר בערך ב-12-15$ למנת בשר גדולה + תוספת ושתייה.
אגם נאוול ואפי כפי שהוא נראה ממלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa בעיירה ברילוצ'ה
(צילום: Cacique Inacayal Lake Hotel)
טיפ קטן... לדון יש עוד מסעדה קצת יותר חדשה ומרווחת, חצי בלוק למעלה, ובלוק וחצי ימינה. שם בדרך כלל פחות צפוף והתור קטן יותר. ביום האחרון לשהותנו בברילוצ'ה הלכנו למסעדה המקורית, ראינו שיש תור המתנה של שעה, הלכנו 5 דקות ונכנסו ללא תור למסעדה בה מוגש אותו האוכל בדיוק. אגב, ההזמנה נלקחת על ידי הגריל-מן, ורק השתייה והתוספות מובאת על ידי המלצריות. במסעדות של הדון הגריל-מן יודע עברית טוב מאוד (לפחות בהקשר של האוכל). גם מסעדת הפסטות של הדון (מקבילה למסעדת הבשר החדשה) שווה דגימה.
מלון מומלץ במרכז העיירה ברילוצ'ה
אם אתם ללא רכב מומלץ לחפש מלון קרוב למרכז העיירה ואם אפשר גם לחופי האגם, וגם אם אתם עם רכב זה מאוד נוח. כזה הוא מלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa הממוקם לחופי אגם נאוול ואפי, במרחק כ- 500 מ' מהמרכז. זהו מלון ספא בדרגת 4 כוכבים, שחלק ניכר משטחי הציבוריים שלו פונים לעבר האגם, וכך גם חלק מהחדרים (בדקו היטב, זה כתוב).
Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa במרכז העיירה ברילוצ'ה ולחופי האגם
טיול סביב האגמים
את היום הראשון בילינו בנסיעה בסיבוב הקטן לאורך האגם עם עצירה ברכבל לתצפית על האגמים ועם הפסקת בירה באתר הנופש ז'או ז'או ( Llao Llao Resort) המפורסם. אפשר להתפנק וללון במקום, או רק לסעוד בו, ואז גם ניתן לחנות בחניה של המלון. מלון הספא המפנק משקיף על שני אגמים – אגם פריטו מורנו (Perito Moreno) ואגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi). היום השני הוקדש כולו לנסיעה לסיבוב הגדול, שמתחילה על כביש, ממשיכה בדרכים לא סלולות לאורך עשרות ק"מ, ורצופה במספר אגמים מדהימים, עיירות קטנות וגדולות, אוכל טוב וסתלבט.
סן מרטין דה לוס אנדס
ביום השלישי החלטנו לנסוע לסן מרטין דה לוס אנדס ( San Martín de los Andes) ב דרך שבעת האגמים, תוך עצירה בוויז'ה לה אנגסטורה ( Villa La Angostura ) על מנת לראות את הפארק הלאומי ארשאנס (P.N. Arrayanes) המכונה גם "היער האדום" או "יער במבי" כפי שמכנים אותו ישראלים אחדים. לשמורה אפשר להגיע בשלוש דרכים: 12 ק"מ הליכה ברגל, או הפלגה של שעה בספינה (לכל כיוון, יוצאת פעמיים או שלוש ביום), או באופני הרים במסלול ההליכה.
בתמימותנו החלטנו לשכור אופניים ובדמיוננו ראינו את עצמנו נוסעים על כביש מישורי שעה ומגיעים. המציאות טפחה על פנינו, כשהתברר שהדרך אל השמורה עיקרה עליות תלולות, עם קטעי מדרגות עץ, כך שמצאנו את עצמנו דוחפים את האופניים בעלייה תלולה, או מרכיבים אותם (?!) על הכתף. אחרי זמן קצר קיבלנו החלטת נסיגה והחזרנו את האופניים. לצערנו ההפלגה הקרובה הייתה רק בשעה 14:00 והחזרה בסביבות 17:00 ולנו נותרו שעות רבות של נסיעה, לכן נאלצנו לוותר על החוויה והמשכנו דרכינו לאורך אגמים יפהפיים, עד לעיירה סן מרטין דה לוס אנדס השוכנת לחופו של אגם לאקאר (Lago Lácar). רחצנו באגם, בחוף המרוחק 5 ק"מ מהעיירה, המים פשוט קפואים ואם לא היינו שותים מספיק בירה, כנראה לא הייתה כף רגלינו דורכת בתוך המים...
למחרת חזרנו לברילוצ'ה בנסיעה דרך הכביש המהיר, לאורך נופים יפים של נהרות, אגמים, סכרים ונחלים. נרשמנו לשני טרקים ליומיים האחרונים שנותרו לנו. הספקנו לנסוע למפלי אלרסס (Cascada de los Alerces) שהם מפלים יפים מאוד, בקצה דרך לא סלולה, המתפצלת להר טרונדור (Cerro Tronador ) ולמפלים. מי שנוסע לשם – שימו לב: הדרך צרה ויש הגבלת שעות לכל כיוון. למשל בין השעות 14:00-19:30 אי אפשר לנסוע לכיוון הר טרונדור, כי כולם חוזרים וכמובן יש הגבלות לכיוונים גם למפלים.
עוד על מפלי אלרסס והר טרונדור בכתבה על טיולי יום מברילוצ'ה
שביל בפארק הלאומי ארשאנס (צילום: Maximo Anger)
ראפטינג בנהר וטרק לקרחון השחור
ביום הבא עשינו ראפטינג בנהר שעובר ל צ'ילה (עד לגבול ממש). מקבלים תדריך, חליפת ניאופרן שמכסה את הרגליים ועד הכתפיים, על זה מלבישים מעין מעיל למים, קסדה ומשוט. מתחילים שייט איטי של כ-20 דקות, במהלכו מאמן אותנו המדריך (בכל סירה יש מדריך ושמונה חותרים) להגיב לפקודות השונות. לאחר האימון עברנו מספר אשדים בדרגה 3-4, 2 ועוד מספר של אשדים בדרגה 1. מדי פעם אפשר לקפוץ למים הקפואים, ואף ניתנה לנו ההזדמנות לעבור אשד דרגה 1 בתוך המים ולא בסירה. את הטיול מסיימים במעין חווה בה מוגש אסאדו למשתתפים ולאחר מכן חזרה לברילוצ'ה.
למחרת לקחנו טרק קליל לקרחון השחור. הטרק כולל הליכה של כשעתיים לנקודת תצפית מתחת לקרחון, ממנה רואים את הקרחון בקצה מצוק, כשכל המים שזורמים ממנו יוצרים מעין מפלים קטנים. יפה ומרשים.
הקרחון השחור למרגלות הר טרונדור (צילום: David González Rebollo)
מפלי איגוואסו – הקינוח של הטיול
את ברילוצ'ה עזבנו לכיוון מפלי איגואסו ( Iguazú), עם שתי טיסות פנים, אחת לבואנוס איירס וטיסה נוספת לאיגואסו. באיגואסו הגענו למלון סנט ג'ורג' ( Hotel Saint George) , מלון סטייל ארצות-הברית, שתי מיטות קווין סייז, בריכה, SPA קטן, מיזוג אוויר, מסעדה טובה וכדומה.
למחרת יצאנו בקבוצה למסלול של מפלי איגואסו בצד הארגנטינאי שנמשך עד השעה 14:00. במהלך המסלול עוברים בכל הנקודות של המפלים, כולל "גרונו של השטן", וכן הפלגה בספינה מהירה אל תוך מפל בינוני (נרטבים לגמרי), בסופה אפשר לשבת לאכול בניחותא במרכז מסעדות שבפארק.
כתבה על מפלי איגואסו
חוויה נהדרת היא ההפלגה בספינה מהירה אל תוך אחד המפלים. נרטבים לגמרי! (צילום: Juanpablo Toledo)
אנחנו בחרנו להמשיך ולעבור לראות עוד באותו יום את הצד הברזילאי. למעט מעבר הגבול שלקח זמן רב בשני הכיוונים החוויה שווה ואסור לוותר על שני הצדדים. ההבדל ביניהם הוא שבצד הארגנטינאי ממש הולכים בין המפלים ואפשר לגעת במים ואילו בצד הברזילאי ברוב המסלול רואים את הצד הארגנטינאי כנוף פנורמי.
מפלי איגואסו, קינוח נפלא למסלול טיול בארגנטינה (צילום: swisshippo)
טיפים ודגשים למתכננים טיול בארגנטינה
ספרדית / אנגלית: מכה, מכה... רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע.
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולרי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושוואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
השכרת רכב בארגנטינה
עוד על טיולים וטרקים בארגנטינה
כתבות נוספות על ארגנטינה
הפלגות לאנטארקטיקה היוצאות מאושוואיה
טרק אלבינו גליישר בחורף, עם תמונות מרהיבות ביופיין והרבה קריאות התפעלות בספרדית
למחרת בבוקר נסענו לעשות את הטיול של רכבת האסירים בפארק הלאומי של אושוואיה. אין הרבה מה לומר, הרכבת עוברת בנופים יפים מאוד, נוסעת במהירות הליכה והעיקר באמת בנוף המדהים שמסביב.
אל קלפטה וארץ הקרחונים
העיירה קלאפטה ( El Calafate) מוכרת בעיקר בגלל קרבתה לפארק הקרחונים. כל ענן שמכסה לדקה את השמש מוריד את הטמפרטורה משמעותית. ניתן לקחת אוטובוס מקומי מתחנת האוטובוס של קלפטה אל קרחון פריטו מורנו ( Perito Moreno), הידוע בכינוי הקרחון המתנפץ. עומדים מולו במרפסת התצפית, או על סיפון הספינה שאיתה מפליגים, ומדי כמה דקות נשמעים פיצוצים חזקים של גושי קרח עצומים נופלים בתוך הקרחון ואף מקצה הקרחון אל מי האגמים. בהחלט אפשר לעמוד שעות ולהתבונן בקרחון. ההפלגה בספינה אל הקרחון נותנת לנו את האפשרות לראות מקרוב כמה הוא גבוה ואיזו מסה ועצמה טמונים בגוש הקרח העצום הזה.
מרפסת התצפית לעבר קרחון פריטו מורנו, המכונה בפי המטיילים "הקרחון המתנפץ" (צילום: Andrey Khrobostov)
מדי כמה דקות נשמעים פיצוצים חזקים של גושי קרח עצומים נופלים אל מי האגמים (צילום: FabienneH)
למחרת נרשמנו להפלגה בין קרחונים – קרחון אופסלה ( Upsala Glacier), קרחון ספגציני ( Spagazini Glacier) וקרחון אונלי ( Onelli Glacier). במהלך ההפלגה (כמה שעות טובות) רואים גושי קרח ענקיים שנשברו מהקרחונים, כשהם צפים באגם בצבעים מדהימים, מלבן מסנוור ועד כחול מדהים, והכול בתלות בתאורה, בזווית ובצלילות הקרח. הפסקת אמצע הדרך נעשית על קצה קרחון אונלי סביב לגונת מים בה צפים שברי קרח קטנים.
קרחון אופסלה – גוש קרח שניתק מאחד הקרחונים ושט באגם, מתחת לפני המים עוד 90% של הגוש! (צילום: OlgaCanals)
למחרת עשינו את הטיול המכונה "מיני-טרקינג". למעשה מדובר בנסיעה חוזרת לקרחון פריטו מורנו, הפלגה אל הגדה המרוחקת של אחד האגמים הצמודים אליו, נעילת קרמפונים וטיול קליל של כשעתיים על הקרחון עצמו, כמובן בשטח לא מסוכן. יפה ומעניין לראות ולהרגיש את פני השטח של הקרחון, שאותם מרגישים בשונה מהדמיון שלנו כשרק רואים מרחוק את הקרחון. המון סדקים, תעלות מלאות מים זורמים, חורים עמוקים מאוד, בצבעים מדהימים, וכן מערות קטנות ועמודי קרח בעלי צורות מדהימות. למעשה, אם לוקחים את המיני-טרקינג אפשר לוותר על טיול ייעודי לקרחון, משום שהטיולים די דומים והשוני (מעבר להליכה על הקרחון) הוא במשך הזמן בו אפשר להתבונן בקרחון.
מיני טרקינג על קרחון פריטו מורנו (צילום: Onfocus)
המלצה על מלון בעיירה אל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם כנראה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
העיירה אל-צ’אלטן - עוד קרחונים ואגמים
ארבע שעות נסיעה באוטובוס הביאו אותנו לעיירה אל צ'אלטן ( El Chaltén). היא מזכירה עיירה מהמערב הפרוע: רחובות לא סלולים, הרבה מסעדות והוסטלים מסביב טבע פרוע. העירה שוכנת חצי ק"מ מהפארק הלאומי, המציע מספר טרקים מפורסמים, ובמרכזו עומדים שני הרים ענקיים : אל צ'אלטן המכונה פיץ רוי (Fitz Roy) והר טורה. יצאנו לטרק הראשון שלנו לכיוון התצפית על פסגת אל-צ'אלטן והליכה ללגונה קפרי. הטרק מתחיל בטיפוס די תלול, לגובה של כ- 350 מטרים, ולאחריו כשני ק"מ של הליכה די מישורית וחזרה. לא יותר מידי קשה ומאוד יפה.
למחרת מזג האוויר הורע, במקום שמש באו עננים והטמפרטורות ירדו מאוד. למרות זאת החלטנו לצאת לטרק לגונה טורה ( Laguna Torre) שאורכו כ-17 ק"מ הלוך ושוב. גם הוא – כמה מפתיע, מתחיל בעליה לא קלה (אם כי קלה יותר מהיום הקודם). לאחריה תנועה מישורית לאורך כרי דשא, בהם רצות מארות (הנראות כארנבות ענק), נהר שזורם לאורך המסלול, יערות, עצים נמוכים וחלוקי נחל. הגענו ללגונה, התיישבנו לאכול צהריים ותוך כמה דקות החלה לנשב רוח פרצים מכיוון הקרחון שמעבר ללגונה, שהקפיאה לנו את החלקים הרגישים וגרמה לנו לקצר את הביקור בלגונה וללכת בחזרה לעיירה.
לגונה טורה, בתמונה לא רואים את הקור... (צילום: Riccardo Saponu)
למחרת בבוקר החלטתי לצאת לטרק הכי יפה והכי קשה בפארק, המוביל אל לגונה דה לוס טרס ( Laguna de los Tres). הטרק מתחיל בהליכה לנקודת התצפית בה היינו ביום הראשון, ממשיך כ- 10 ק"מ נוספים בין הרים וגבעות, נחלים ומצוקים, עד לתחילת טיפוס חד מאוד וקשה, שלוקח כשעה (עולים גובה של כ- 400 מטר במרחק אופקי של 200 מטר ). בסיומו אתה אמור למצוא עצמך מול אל צ'אלטן, כשבין נקודת התצפית לפסגה משתרעת לגונה בעלת מים בצבע כחול, אחריה מבצבץ וקרחון.
פתחתי עיניי לנוכח גשם טורדני, רוח חזקה וקור. לאחר התייעצות עם מטיילים אחרים החלטתי לצאת בכל זאת, ללכת עד לעלייה האחרונה ולהחליט שם האם לטפס או לא (כתלות בעוצמת הרוח, עוצמת הגשם ותנאי השטח). למותר לציין שהגעתי לשם רטוב לגמרי, מעיל, כפפות ונעליים ששקלו פי כמה ממשקלם המקורי, מכנסיים רטובים לגמרי וכו'. בדרך פגשתי אך ורק מטיילים ישראלים, שכולם באו מכיוון הלגונה והזהירו שקשה, שקר, שלא רואים וכו'.
כשהגעתי כבר הייתי שרוי ב"תסמונת המשקיע", אם הלכתי עד כאן לא נמשיך עוד קצת עד הסוף? נו, בטח, הסתערתי על המדרון ולאחר כמה וכמה עצירות לנשימה והיאחזות שלא אעוף מהרוח, הגעתי לראש ההר. שם הופתעתי קצת לראות שיש להר עוד גיבנת אותה לא רואים מלמטה, שגם אותה צריך לטפס. בסוף הטיפוס הגעתי אכן ללגונה דה לוס טרס ונתקלתי בתנאי מזג אוויר קשים מאוד. ירד גשם קרח, רוח מטורפת עשתה כל מאמץ לדחוף אותי לאחור ואצבעותיי קפאו לגמרי מהשילוב של הקור העז והרוח. את הדרך חזרה עשיתי בתחושה נהדרת של מימוש ועמידה באתגר פיזי קשה.
לגונה דה לוס טרס, מראה מתגמל בסיומו של טרק מאתגר (צילום: cesarfoto78)
ברילוצ'ה – סטייק בטעם גן עדן
ארבע שעות נסיעה באוטובוס, החזירו אותנו לעיר קלפטה. אפסנו את הציוד בהוסטל בו שהינו לפני שלושה לילות, הסתובבנו שעתיים בעיירה, צהריים ונסיעה לשדה התעופה לטיסה לברילוצ'ה ( Bariloche). כמובן היה איחור בטיסה ובעקבותיו הגעה מאוחרת. לקחנו רכב שכור בעיר מפקידה שלא ידעה מילה באנגלית. מהמלון שמנו פעמינו למסעדה המפורסמת של דון אלברטו על מנת לבדוק מה כל הרעש סביב המסעדה שלו. חיכינו בתור כחצי שעה, יחד עם ישראלים רבים ותיירים אחרים, ולמדנו איך צריך להכין סטייקים. כל מה שכותבים על המסעדות שלו נכון. קשה להאמין שאפשר להכין כך בשר, טעים, רך, צלוי בדיוק במידה שהתבקשה (למרות העובי הבלתי אפשרי של הבשר). והעלות? שוב, מדובר בערך ב-12-15$ למנת בשר גדולה + תוספת ושתייה.
אגם נאוול ואפי כפי שהוא נראה ממלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa בעיירה ברילוצ'ה
(צילום: Cacique Inacayal Lake Hotel)
טיפ קטן... לדון יש עוד מסעדה קצת יותר חדשה ומרווחת, חצי בלוק למעלה, ובלוק וחצי ימינה. שם בדרך כלל פחות צפוף והתור קטן יותר. ביום האחרון לשהותנו בברילוצ'ה הלכנו למסעדה המקורית, ראינו שיש תור המתנה של שעה, הלכנו 5 דקות ונכנסו ללא תור למסעדה בה מוגש אותו האוכל בדיוק. אגב, ההזמנה נלקחת על ידי הגריל-מן, ורק השתייה והתוספות מובאת על ידי המלצריות. במסעדות של הדון הגריל-מן יודע עברית טוב מאוד (לפחות בהקשר של האוכל). גם מסעדת הפסטות של הדון (מקבילה למסעדת הבשר החדשה) שווה דגימה.
מלון מומלץ במרכז העיירה ברילוצ'ה
אם אתם ללא רכב מומלץ לחפש מלון קרוב למרכז העיירה ואם אפשר גם לחופי האגם, וגם אם אתם עם רכב זה מאוד נוח. כזה הוא מלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa הממוקם לחופי אגם נאוול ואפי, במרחק כ- 500 מ' מהמרכז. זהו מלון ספא בדרגת 4 כוכבים, שחלק ניכר משטחי הציבוריים שלו פונים לעבר האגם, וכך גם חלק מהחדרים (בדקו היטב, זה כתוב).
Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa במרכז העיירה ברילוצ'ה ולחופי האגם
טיול סביב האגמים
את היום הראשון בילינו בנסיעה בסיבוב הקטן לאורך האגם עם עצירה ברכבל לתצפית על האגמים ועם הפסקת בירה באתר הנופש ז'או ז'או ( Llao Llao Resort) המפורסם. אפשר להתפנק וללון במקום, או רק לסעוד בו, ואז גם ניתן לחנות בחניה של המלון. מלון הספא המפנק משקיף על שני אגמים – אגם פריטו מורנו (Perito Moreno) ואגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi). היום השני הוקדש כולו לנסיעה לסיבוב הגדול, שמתחילה על כביש, ממשיכה בדרכים לא סלולות לאורך עשרות ק"מ, ורצופה במספר אגמים מדהימים, עיירות קטנות וגדולות, אוכל טוב וסתלבט.
סן מרטין דה לוס אנדס
ביום השלישי החלטנו לנסוע לסן מרטין דה לוס אנדס ( San Martín de los Andes) ב דרך שבעת האגמים, תוך עצירה בוויז'ה לה אנגסטורה ( Villa La Angostura ) על מנת לראות את הפארק הלאומי ארשאנס (P.N. Arrayanes) המכונה גם "היער האדום" או "יער במבי" כפי שמכנים אותו ישראלים אחדים. לשמורה אפשר להגיע בשלוש דרכים: 12 ק"מ הליכה ברגל, או הפלגה של שעה בספינה (לכל כיוון, יוצאת פעמיים או שלוש ביום), או באופני הרים במסלול ההליכה.
בתמימותנו החלטנו לשכור אופניים ובדמיוננו ראינו את עצמנו נוסעים על כביש מישורי שעה ומגיעים. המציאות טפחה על פנינו, כשהתברר שהדרך אל השמורה עיקרה עליות תלולות, עם קטעי מדרגות עץ, כך שמצאנו את עצמנו דוחפים את האופניים בעלייה תלולה, או מרכיבים אותם (?!) על הכתף. אחרי זמן קצר קיבלנו החלטת נסיגה והחזרנו את האופניים. לצערנו ההפלגה הקרובה הייתה רק בשעה 14:00 והחזרה בסביבות 17:00 ולנו נותרו שעות רבות של נסיעה, לכן נאלצנו לוותר על החוויה והמשכנו דרכינו לאורך אגמים יפהפיים, עד לעיירה סן מרטין דה לוס אנדס השוכנת לחופו של אגם לאקאר (Lago Lácar). רחצנו באגם, בחוף המרוחק 5 ק"מ מהעיירה, המים פשוט קפואים ואם לא היינו שותים מספיק בירה, כנראה לא הייתה כף רגלינו דורכת בתוך המים...
למחרת חזרנו לברילוצ'ה בנסיעה דרך הכביש המהיר, לאורך נופים יפים של נהרות, אגמים, סכרים ונחלים. נרשמנו לשני טרקים ליומיים האחרונים שנותרו לנו. הספקנו לנסוע למפלי אלרסס (Cascada de los Alerces) שהם מפלים יפים מאוד, בקצה דרך לא סלולה, המתפצלת להר טרונדור (Cerro Tronador ) ולמפלים. מי שנוסע לשם – שימו לב: הדרך צרה ויש הגבלת שעות לכל כיוון. למשל בין השעות 14:00-19:30 אי אפשר לנסוע לכיוון הר טרונדור, כי כולם חוזרים וכמובן יש הגבלות לכיוונים גם למפלים.
עוד על מפלי אלרסס והר טרונדור בכתבה על טיולי יום מברילוצ'ה
שביל בפארק הלאומי ארשאנס (צילום: Maximo Anger)
ראפטינג בנהר וטרק לקרחון השחור
ביום הבא עשינו ראפטינג בנהר שעובר ל צ'ילה (עד לגבול ממש). מקבלים תדריך, חליפת ניאופרן שמכסה את הרגליים ועד הכתפיים, על זה מלבישים מעין מעיל למים, קסדה ומשוט. מתחילים שייט איטי של כ-20 דקות, במהלכו מאמן אותנו המדריך (בכל סירה יש מדריך ושמונה חותרים) להגיב לפקודות השונות. לאחר האימון עברנו מספר אשדים בדרגה 3-4, 2 ועוד מספר של אשדים בדרגה 1. מדי פעם אפשר לקפוץ למים הקפואים, ואף ניתנה לנו ההזדמנות לעבור אשד דרגה 1 בתוך המים ולא בסירה. את הטיול מסיימים במעין חווה בה מוגש אסאדו למשתתפים ולאחר מכן חזרה לברילוצ'ה.
למחרת לקחנו טרק קליל לקרחון השחור. הטרק כולל הליכה של כשעתיים לנקודת תצפית מתחת לקרחון, ממנה רואים את הקרחון בקצה מצוק, כשכל המים שזורמים ממנו יוצרים מעין מפלים קטנים. יפה ומרשים.
הקרחון השחור למרגלות הר טרונדור (צילום: David González Rebollo)
מפלי איגוואסו – הקינוח של הטיול
את ברילוצ'ה עזבנו לכיוון מפלי איגואסו ( Iguazú), עם שתי טיסות פנים, אחת לבואנוס איירס וטיסה נוספת לאיגואסו. באיגואסו הגענו למלון סנט ג'ורג' ( Hotel Saint George) , מלון סטייל ארצות-הברית, שתי מיטות קווין סייז, בריכה, SPA קטן, מיזוג אוויר, מסעדה טובה וכדומה.
למחרת יצאנו בקבוצה למסלול של מפלי איגואסו בצד הארגנטינאי שנמשך עד השעה 14:00. במהלך המסלול עוברים בכל הנקודות של המפלים, כולל "גרונו של השטן", וכן הפלגה בספינה מהירה אל תוך מפל בינוני (נרטבים לגמרי), בסופה אפשר לשבת לאכול בניחותא במרכז מסעדות שבפארק.
כתבה על מפלי איגואסו
חוויה נהדרת היא ההפלגה בספינה מהירה אל תוך אחד המפלים. נרטבים לגמרי! (צילום: Juanpablo Toledo)
אנחנו בחרנו להמשיך ולעבור לראות עוד באותו יום את הצד הברזילאי. למעט מעבר הגבול שלקח זמן רב בשני הכיוונים החוויה שווה ואסור לוותר על שני הצדדים. ההבדל ביניהם הוא שבצד הארגנטינאי ממש הולכים בין המפלים ואפשר לגעת במים ואילו בצד הברזילאי ברוב המסלול רואים את הצד הארגנטינאי כנוף פנורמי.
מפלי איגואסו, קינוח נפלא למסלול טיול בארגנטינה (צילום: swisshippo)
טיפים ודגשים למתכננים טיול בארגנטינה
ספרדית / אנגלית: מכה, מכה... רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע.
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולרי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושוואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
השכרת רכב בארגנטינה
עוד על טיולים וטרקים בארגנטינה
כתבות נוספות על ארגנטינה
המלצה על מלון בעיירה אל קלפטה
בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם כנראה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
העיירה אל-צ’אלטן - עוד קרחונים ואגמים
לגונה טורה, בתמונה לא רואים את הקור... (צילום: Riccardo Saponu)
לגונה דה לוס טרס, מראה מתגמל בסיומו של טרק מאתגר (צילום: cesarfoto78)
אגם נאוול ואפי כפי שהוא נראה ממלון
(צילום: Cacique Inacayal Lake Hotel)
מלון מומלץ במרכז העיירה ברילוצ'ה
אם אתם ללא רכב מומלץ לחפש מלון קרוב למרכז העיירה ואם אפשר גם לחופי האגם, וגם אם אתם עם רכב זה מאוד נוח. כזה הוא מלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa הממוקם לחופי אגם נאוול ואפי, במרחק כ- 500 מ' מהמרכז. זהו מלון ספא בדרגת 4 כוכבים, שחלק ניכר משטחי הציבוריים שלו פונים לעבר האגם, וכך גם חלק מהחדרים (בדקו היטב, זה כתוב).
Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa במרכז העיירה ברילוצ'ה ולחופי האגם
טיול סביב האגמים
את היום הראשון בילינו בנסיעה בסיבוב הקטן לאורך האגם עם עצירה ברכבל לתצפית על האגמים ועם הפסקת בירה באתר הנופש ז'או ז'או ( Llao Llao Resort) המפורסם. אפשר להתפנק וללון במקום, או רק לסעוד בו, ואז גם ניתן לחנות בחניה של המלון. מלון הספא המפנק משקיף על שני אגמים – אגם פריטו מורנו (Perito Moreno) ואגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi). היום השני הוקדש כולו לנסיעה לסיבוב הגדול, שמתחילה על כביש, ממשיכה בדרכים לא סלולות לאורך עשרות ק"מ, ורצופה במספר אגמים מדהימים, עיירות קטנות וגדולות, אוכל טוב וסתלבט.
Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa
טיול סביב האגמים
את היום הראשון בילינו בנסיעה בסיבוב הקטן לאורך האגם עם עצירה ברכבל לתצפית על האגמים ועם הפסקת בירה באתר הנופש ז'או ז'או ( Llao Llao Resort) המפורסם. אפשר להתפנק וללון במקום, או רק לסעוד בו, ואז גם ניתן לחנות בחניה של המלון. מלון הספא המפנק משקיף על שני אגמים – אגם פריטו מורנו (Perito Moreno) ואגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi). היום השני הוקדש כולו לנסיעה לסיבוב הגדול, שמתחילה על כביש, ממשיכה בדרכים לא סלולות לאורך עשרות ק"מ, ורצופה במספר אגמים מדהימים, עיירות קטנות וגדולות, אוכל טוב וסתלבט.
סן מרטין דה לוס אנדס
ביום השלישי החלטנו לנסוע לסן מרטין דה לוס אנדס ( San Martín de los Andes) ב דרך שבעת האגמים, תוך עצירה בוויז'ה לה אנגסטורה ( Villa La Angostura ) על מנת לראות את הפארק הלאומי ארשאנס (P.N. Arrayanes) המכונה גם "היער האדום" או "יער במבי" כפי שמכנים אותו ישראלים אחדים. לשמורה אפשר להגיע בשלוש דרכים: 12 ק"מ הליכה ברגל, או הפלגה של שעה בספינה (לכל כיוון, יוצאת פעמיים או שלוש ביום), או באופני הרים במסלול ההליכה.
בתמימותנו החלטנו לשכור אופניים ובדמיוננו ראינו את עצמנו נוסעים על כביש מישורי שעה ומגיעים. המציאות טפחה על פנינו, כשהתברר שהדרך אל השמורה עיקרה עליות תלולות, עם קטעי מדרגות עץ, כך שמצאנו את עצמנו דוחפים את האופניים בעלייה תלולה, או מרכיבים אותם (?!) על הכתף. אחרי זמן קצר קיבלנו החלטת נסיגה והחזרנו את האופניים. לצערנו ההפלגה הקרובה הייתה רק בשעה 14:00 והחזרה בסביבות 17:00 ולנו נותרו שעות רבות של נסיעה, לכן נאלצנו לוותר על החוויה והמשכנו דרכינו לאורך אגמים יפהפיים, עד לעיירה סן מרטין דה לוס אנדס השוכנת לחופו של אגם לאקאר (Lago Lácar). רחצנו באגם, בחוף המרוחק 5 ק"מ מהעיירה, המים פשוט קפואים ואם לא היינו שותים מספיק בירה, כנראה לא הייתה כף רגלינו דורכת בתוך המים...
למחרת חזרנו לברילוצ'ה בנסיעה דרך הכביש המהיר, לאורך נופים יפים של נהרות, אגמים, סכרים ונחלים. נרשמנו לשני טרקים ליומיים האחרונים שנותרו לנו. הספקנו לנסוע למפלי אלרסס (Cascada de los Alerces) שהם מפלים יפים מאוד, בקצה דרך לא סלולה, המתפצלת להר טרונדור (Cerro Tronador ) ולמפלים. מי שנוסע לשם – שימו לב: הדרך צרה ויש הגבלת שעות לכל כיוון. למשל בין השעות 14:00-19:30 אי אפשר לנסוע לכיוון הר טרונדור, כי כולם חוזרים וכמובן יש הגבלות לכיוונים גם למפלים.
עוד על מפלי אלרסס והר טרונדור בכתבה על טיולי יום מברילוצ'ה
שביל בפארק הלאומי ארשאנס (צילום: Maximo Anger)
ראפטינג בנהר וטרק לקרחון השחור
ביום הבא עשינו ראפטינג בנהר שעובר ל צ'ילה (עד לגבול ממש). מקבלים תדריך, חליפת ניאופרן שמכסה את הרגליים ועד הכתפיים, על זה מלבישים מעין מעיל למים, קסדה ומשוט. מתחילים שייט איטי של כ-20 דקות, במהלכו מאמן אותנו המדריך (בכל סירה יש מדריך ושמונה חותרים) להגיב לפקודות השונות. לאחר האימון עברנו מספר אשדים בדרגה 3-4, 2 ועוד מספר של אשדים בדרגה 1. מדי פעם אפשר לקפוץ למים הקפואים, ואף ניתנה לנו ההזדמנות לעבור אשד דרגה 1 בתוך המים ולא בסירה. את הטיול מסיימים במעין חווה בה מוגש אסאדו למשתתפים ולאחר מכן חזרה לברילוצ'ה.
למחרת לקחנו טרק קליל לקרחון השחור. הטרק כולל הליכה של כשעתיים לנקודת תצפית מתחת לקרחון, ממנה רואים את הקרחון בקצה מצוק, כשכל המים שזורמים ממנו יוצרים מעין מפלים קטנים. יפה ומרשים.
הקרחון השחור למרגלות הר טרונדור (צילום: David González Rebollo)
מפלי איגוואסו – הקינוח של הטיול
את ברילוצ'ה עזבנו לכיוון מפלי איגואסו ( Iguazú), עם שתי טיסות פנים, אחת לבואנוס איירס וטיסה נוספת לאיגואסו. באיגואסו הגענו למלון סנט ג'ורג' ( Hotel Saint George) , מלון סטייל ארצות-הברית, שתי מיטות קווין סייז, בריכה, SPA קטן, מיזוג אוויר, מסעדה טובה וכדומה.
למחרת יצאנו בקבוצה למסלול של מפלי איגואסו בצד הארגנטינאי שנמשך עד השעה 14:00. במהלך המסלול עוברים בכל הנקודות של המפלים, כולל "גרונו של השטן", וכן הפלגה בספינה מהירה אל תוך מפל בינוני (נרטבים לגמרי), בסופה אפשר לשבת לאכול בניחותא במרכז מסעדות שבפארק.
כתבה על מפלי איגואסו
חוויה נהדרת היא ההפלגה בספינה מהירה אל תוך אחד המפלים. נרטבים לגמרי! (צילום: Juanpablo Toledo)
אנחנו בחרנו להמשיך ולעבור לראות עוד באותו יום את הצד הברזילאי. למעט מעבר הגבול שלקח זמן רב בשני הכיוונים החוויה שווה ואסור לוותר על שני הצדדים. ההבדל ביניהם הוא שבצד הארגנטינאי ממש הולכים בין המפלים ואפשר לגעת במים ואילו בצד הברזילאי ברוב המסלול רואים את הצד הארגנטינאי כנוף פנורמי.
מפלי איגואסו, קינוח נפלא למסלול טיול בארגנטינה (צילום: swisshippo)
טיפים ודגשים למתכננים טיול בארגנטינה
ספרדית / אנגלית: מכה, מכה... רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע.
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולרי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושוואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
השכרת רכב בארגנטינה
עוד על טיולים וטרקים בארגנטינה
כתבות נוספות על ארגנטינה
הקרחון השחור למרגלות הר טרונדור (צילום: David González Rebollo)
מפלי איגוואסו – הקינוח של הטיול
את ברילוצ'ה עזבנו לכיוון מפלי איגואסו ( Iguazú), עם שתי טיסות פנים, אחת לבואנוס איירס וטיסה נוספת לאיגואסו. באיגואסו הגענו למלון סנט ג'ורג' ( Hotel Saint George) , מלון סטייל ארצות-הברית, שתי מיטות קווין סייז, בריכה, SPA קטן, מיזוג אוויר, מסעדה טובה וכדומה.
למחרת יצאנו בקבוצה למסלול של מפלי איגואסו בצד הארגנטינאי שנמשך עד השעה 14:00. במהלך המסלול עוברים בכל הנקודות של המפלים, כולל "גרונו של השטן", וכן הפלגה בספינה מהירה אל תוך מפל בינוני (נרטבים לגמרי), בסופה אפשר לשבת לאכול בניחותא במרכז מסעדות שבפארק.
כתבה על מפלי איגואסו
חוויה נהדרת היא ההפלגה בספינה מהירה אל תוך אחד המפלים. נרטבים לגמרי! (צילום: Juanpablo Toledo)
אנחנו בחרנו להמשיך ולעבור לראות עוד באותו יום את הצד הברזילאי. למעט מעבר הגבול שלקח זמן רב בשני הכיוונים החוויה שווה ואסור לוותר על שני הצדדים. ההבדל ביניהם הוא שבצד הארגנטינאי ממש הולכים בין המפלים ואפשר לגעת במים ואילו בצד הברזילאי ברוב המסלול רואים את הצד הארגנטינאי כנוף פנורמי.
מפלי איגואסו, קינוח נפלא למסלול טיול בארגנטינה (צילום: swisshippo)
טיפים ודגשים למתכננים טיול בארגנטינה
ספרדית / אנגלית: מכה, מכה... רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע.
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולרי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושוואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.
מלון מומלץ במרכז בואנוס איירס
מלון גראנד בריזו ( Hotel Grand Brizo ) ממוקם במרכז ההיסטורי של בואנוס איירס, בשדרת 9 ביולי המרכזית ובמרחק הליכה קצר מכיכר דה מאיו. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים, ובכולם יש פינת ישיבה ושולחן כתיבה. אדיבות ויעילות הצוות ראויים לציון והם ישמחו לסייע בכל בעיה, כולל הזמנת הסעה מ/אל שדה התעופה.
מידע נוסף
השכרת רכב בארגנטינה
עוד על טיולים וטרקים בארגנטינה
כתבות נוספות על ארגנטינה
כתבה על מפלי איגואסו
ספרדית / אנגלית: מכה, מכה... רוב הארגנטינאים אינם מדברים מילה באנגלית (ומרבית הישראלים מתקשים בספרדית), לכן מהר מאוד תלמדו ספרדית בסיסית ותתאמנו בתנועות ידיים. חייבים להקפיד כשיוצאים לטרק או עם מדריך לבדוק שהמדריך מסוגל לתקשר באנגלית או בכל שפה אחרת שאתם יודעים.
כסף: במקומות רבים לא מקבלים כרטיסי אשראי אלא רק מזומן או המחאות נוסעים. הצטיידו במזומן לפני כל נסיעה ממקום למקום, ובדקו איפה יש ואיפה אין כספומטים / בנקים (ב- El Chalten אין בנק או כספומט). יש קושי לקבל עודף במטבעות ונתקלנו לא מעט בבעיה לקבל עודף משטר של 100 פזו. לא לפרוט הרבה כסף בשדה התעופה - לוקחים שם עמלה גבוהה (טיפ הנכון לטיול בכל העולם) !!!
מלונות / הוסטלים: ברוב רובם של המקומות שהיינו, המגוון רחב ותלוי בעיקר בכמות הכסף שמוכנים להשקיע.
מזג האוויר: לא ממש צפוי, חייבים לנצל כל יום שמש עד תומו, הרבה רוחות.
עמידה בזמנים: לא חזקים בנושא... למעט טיסה אחת שיצאה בזמן היו איחורים בכל הטיסות בין חצי שעה לשעתיים, אוטובוסים איחרו בדקות ספורות, אם אומרים לכם שעוד רבע שעה יתפנה שולחן במסעדה ייתכן שתחכו חצי שעה וכו'. צריך לזרום עם זה ולא להתרגש.
ציוד חובה: נעליים חסינות למים, מפות טובות לטרקים עצמאיים או לפחות למידת המסלול בצורה טובה,
טלפון סלולרי: בלא מעט מקומות חסרות אנטנות, כך שכשיוצאים מתחומי העיירה אובד הקשר.
אינטרנט: באושוואיה, קלפטה ואל-צ’אלטן - קטסטרופה, איטי כמו בימי המודם, בשאר המקומות מהיר כמו בבית.