הזמנות לחופשה שלך
פטגוניה: מאזור האגמים לקרטרה אוסטרל

נפלאות פטגוניה:
מאזור האגמים אל הקרטרה אוסטרל
מאת: גיא נוימן


פטגוניה. גם בקרב מי שכף רגלם מעולם לא דרכה באזור מרתק זה מעלה השם אסוציאציות של מקום רחוק, מסתורי, בקצה העולם: שילוב של יערות, קרחונים, טבע פראי ונופי קדם. פטגוניה היא חבל ארץ אדיר המשותף לארגנטינה ולצ'ילה יחדיו. השטח האדיר, המהווה את כל חלקה הדרומי של היבשת, משתרע על פני כ-700 אלף קמ"ר - פי 32 משטחה של ישראל.


נצא אל לב ליבה של פטגוניה - אל אזור האגמים והקרטרה אוסטרל - הדרך הדרומית ביבשת הדרומית.
 
1 / 10
2 / 10
3 / 10
4 / 10
5 / 10
6 / 10
7 / 10
8 / 10
9 / 10
10 / 10

הקרטרה אוסטרל - הדרך הדרומית ביבשת הדרומית  (צילום: sergejf)
קרחון פריטו מורנו  (צילום: Draculina & kid)
הקרחון התלוי בפארק הלאומי קיילאט (צילום: Flavio Camus)
נופי הדרך הדרומית - הקרטרה אוסטרל (צילום: O'car Johann Campos)
אזור האגמים בארגנטינה סמוך לעיירה ברילוצ'ה (צילום: Hector Ramon Perez)
הר אוסורנו - אחד מעשרות הרי געש המאפיינים את רכס האנדים (צילום: Vladimir Fedotov)
שפע מים וצמחייה בפארק הלאומי פויהואה (צילום: Xavi)
העיירה פוארטו ואראס השוכנת לשפת אגם ייאנקיהואה בצ'ילה (צילום: Jeffrey Eisen)
אגם נאוול ואפי בארגנטינה (צילום: emiliokuffer)
אגם ייאנקיהואה והרי הגעש במבט מהעיירה פוארטו ואראס  (צילום: Alexander Shchukin)

קרחון פריטו מורנו - הקרחון המתנפץ
קרחון פריטו מורנו על הקרטרה אוסטרל, מהמראות המפורסמים של פטגוניה   (צילום: CC ilirjan rrumbullaku)
להגדלה יש ללחוץ על התמונה

חלומו של עורך הדין הצרפתי

בשנת 1859 יצא מצרפת עורך דין בשם אורֶלי-אנטואן דה טונה (Orelie Antoine de Tounens). בהגיעו לגיל 33 נתן דרור לתחושה הטמירה שקיננה בליבו, כי הוא עתיד להגיע לגדולות. הוא שמע על האינדיאנים של דרום יבשת אמריקה, שהצליחו במשך מאות שנים לעמוד בעוז מול הכובשים הספרדים, וממשיכים גם כיום להתנגד לכוחות הצבא של צ'ילה וארגנטינה. באחד הלילות חלם עורך הדין הצעיר חלום מסעיר: בחלומו נסע לדרום היבשת, נפגש עם הפראים האצילים והתקבל על ידם בכבוד מלכים. לפנות בוקר התעורר שטוף זיעה והחליט לעשות מעשה. עוד באותו יום משך את רוב הון משפחתו ויצא לאנגליה בספינה הראשונה. כחודשיים לאחר מכן הגיע לצ'ילה וישב מייד לכתוב לנתיניו הפוטנציאליים. למרבה הפלא הניבו מכתביו פרי וקשר נוצר בינו לבין ראש שבט אינדיאני בשם מאניל, שהגיע, בעצת האסטרולוג שלו, למסקנה כי רק גבר לבן ומזוקן שיבוא ממרחק יביא לישועתם של האינדיאנים. דה טונה הוזמן לשטחים האסורים וזכה לקבלת פנים שמעבר לכל דמיון. ראשי שבטים אינדיאנים מכל רחבי פטגוניה הגיעו למפגש ונשבעו אמונים למלכם החדש.
 
עורך הדין הצרפתי היה בשמיים. הוא הפך למלך על כל השטחים שמדרום לקו הרוחב 42S. השמועות על הצלחתו עשו להן כנפיים ומספר מדינות, שקיוו לקדם אינטרסים על חשבון צ'ילה וארגנטינה, הכירו בממלכתו. כאשר חזר לתחומי צ'ילה הוא נאסר, נשפט בידי המושל המקומי ונכלא. דרישותיו לקבלת זכויות מלכותיות נענו בבוז, ורק בזכות השתדלותו של השגריר הצרפתי הוא שוחרר והורשה לחזור למשפחתו. שלוש פעמים ניסה דה טונה לחזור לתחומי ממלכתו ונכשל. הוא סיים את חייו בצרפת כעוזר לאחד מאחיו שעבד כקצב. יורשיו ממשיכים גם כיום לטעון לתוארם המלכותי. כאשר ניסו ליצור קשר עם מדינת הוותיקן, הגיב בישוף צ'יליאני על הניסיון במילים "ממלכה זו קיימת רק במוחם של אידיוטים שיכורים".
 
אידיוטים או לא, האינדיאנים המועטים שנותרו לפליטה בפטגוניה עדיין חיים את האגדה, ואיתה את התקווה שיום יבוא והמלך ישוב ויאחד את השבטים, ויחזיר להם את הגאווה והכבוד האבודים.
 
Orelie Antoine de Tounens
עורך הדין הצרפתי אורלי אנטואן דה טונה, "מלך פטגוניה"

 ברירת מחדל




 

אזור האגמים הארגנטינאי ובירתו - העיירה ברילוצ'ה

אזור האגמים של צ'ילה וארגנטינה, השוכן משני צידי רכס האנדים, מכוסה בצמחייה מגוונת ובריאה, הזוכה לכמות מכובדת של משקעים שנתיים. את הרכס ניתן לחצות בשתי דרכים: האחת היא בשייט דרך נופי מים ואגמים, השולחים זרועות מוארכות בין ההרים. השנייה היא דרך הררית ומרשימה, המתפתלת בין כבישים ודרכי עפר דרך קו פרשת המים, המהווה את הגבול שבין שתי המדינות.


העיירה ברילוצה (A), אזורי האגמים של ארגנטינה וצ'ילה בצפונה של פטגוניה ויעדים המוזכרים בכתבה

 
הדרך היבשתית מסן קרלוס דה ברילוצ'ה (San Carlos de Bariloche) שבארגנטינה, עוברת בעיירה המקסימה וייה לה אנגוסטורה (Villa la Angostura), ומכאן היא מתחילה להתפתל בהרים עד למעבר הגבול. בצד הצ'יליאני יורדת הדרך ממש בתוך שמורת הפארק הלאומי פויהואה (Puyehue National Park). במרחק כארבע דקות נסיעה ממעבר הגבול, מצד ימין, ניצב שלט קטן ועליו הכתובת Repucura – שמו של שביל וטיול טבע שאורכו כקילומטר. שביל הולכי הרגל מתפתל בתוך יער אשורים ויורד במסלול קסום, בין עצים רחבי גזע ושפע צמחייה, אל מפל מרשים. מיעוט המטיילים מאפשר עצירה ארוכה והתחברות אמיתית אל הטבע, המוצג כאן בשיאו.
לינה בעיירה ברילוצ'ה  | 
הר הגעש ויאריקה באזור האגמים של צ'ילה
 
ברילוצ'ה, ארגנטינה
אזור האגמים של ארגנטינה, ליד העיירה סן קרלוס דה ברילוצ'ה (צילום: CC Finn Pröpper)

מלון מומלץ בעיירה ברילוצ'ה

מומלץ לחפש מלון קרוב למרכז העיירה, רצוי לחופי האגם. כזה הוא מלון Cacique Inacayal Lake Hotel & Spa הממוקם לחופי אגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi), במרחק כ- 500 מ' מהמרכז. זהו מלון ספא ברמת 4 כוכבים, שחלק ניכר משטחי הציבור שלו פונים לעבר האגם, וכך גם חלק מהחדרים (בדקו היטב, זה כתוב).
 
מלון מומלץ בברילוצ'ה, ארגנטינה  מלון מומלץ בברילוצ'ה, ארגנטינה
מלון מומלץ בברילוצ'ה, ארגנטינה  מלון מומלץ בברילוצ'ה, ארגנטינה
מלון Cacique Inacayal Lake
  במרכז העיירה ברילוצ'ה ולחופי האגם

מטריית העניים

אזור זה, שהוא דרומי יותר ולכן גם קריר וגשום יותר, הוא המקום בו פוגשים באחד הנציגים המרשימים ביותר של עולם הצמחים של אזור האנדים הדרומי: הנאלקה (Nalca). העלים האדירים מסוגלים להגיע לקוטר של שלושה מטר בעונת צמיחה אחת. הספרדים נהגו לכנות את העלים האדירים בשם "Sombrilla de los Pobres", שמשמעו "מטריית העניים". בני שבט מאפוצ'ה, שחלקם עדיין חיים באזור, נוהגים לאסוף את הגבעולים הבשרניים, לקלפם, ולאוכלם. טעמם המתקתק-חמצמץ דומה לשילוב של מלפפון טרי עם כמה טיפות לימון.
 
צמח הנאלקה, פטגוניה, אזור האגמים, צ'ילה
העלים העצומים של צמח הנאלקה מסוגלים להגיע לקוטר של שלושה מטר  (צילום: CC Murray Foubister)
 

הדרך שחוצה את אמריקה

הדרך ממשיכה ומתפתלת, תוך שהיא חושפת נופי הרי געש, אגמים ושדות מעובדים. הדרך היבשתית מברילוצ'ה לצ'ילה מגיעה עד העיר אוסורנו (Osorno) שעל הכביש הפאן-אמריקאי (Pan-American Highway). צפונה מעט מאוסורנו ממוקמת העיר ולדיביה (Valdivia), שיותר מכל מקום אחר מדגישה את המלחמות בנות מאות השנים, שניהלו הספרדים עם האינדיאנים המקומיים בני המאפוצ'ה.
 
ולדיביה, צ'ילה
העיר ולדיביה, מדגישה יותר מכל מקום אחר את מלחמות הספרדים באינדיאנים (צילום: CC Matías Waldemar)
 

עמידתם האיתנה של האינדיאנים

בני המאפוצ'ה (Mapo = אדמה, Che = אנשים) הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בחלקה הדרומי של היבשת. בכל מקום אחר בדרום אמריקה סיימו האירופים הפולשים את הכיבוש כבר במהלך המאה ה-16, אך רובה של פטגוניה נותר בידי ילידי המקום עד שלהי המאה ה-19. הספרדים נתקלו במזג אוויר קשה והפכפך, בשטח הררי ומיוער, ובעיקר באנשים המורגלים בחיי נדודים דינאמיים, ששיחקו לטובתם. לוחמים עזי נפש אלה הצליחו, עוד טרם הגעת הספרדים, לעמוד בפני התפשטות ממלכת האינקה. 18 הסכמי שלום שהופרו, כל פעם בידי צד אחר, נחתמו בין הספרדים למנהיגי השבטים. כה גדול היה איום המאפוצ'ה, עד שהספרדים ראו צורך להציב באזורי הגבול את חיל המצב הקבוע היחיד בכל יבשת אמריקה.
 
בני המאפוצ'ה היו תלמידים טובים. תוך זמן קצר הם הצליחו להשתלט על מספיק סוסים (שהובאו לאזור על ידי הספרדים), ולמדו לרכוב עליהם בזוגות: אחד שולט בסוס והשני מתפעל במיומנות חץ וקשת. האינדיאנים גם סיגלו לעצמם חלק ממנהגי החיים של הספרדים, והחלו לגדל במקומות מסוימים חיטה ותפוחים, אותם התסיסו לצ'יצ'ה (משקה אלכוהולי מקומי).
 
בשנת 1598 יצאו 500 אלף בני מאפוצ'ה להתקפה על העיר ולדיביה, שהוקמה בידי הספרדי פדרו דה ולדיביה, 76 שנה קודם לכן, כבסיס ימי מבוצר. הספרדים נטשו את העיר, ואת מקומם תפסו שודדי ים הולנדים. תותחי המבצר הכבדים המכוונים לכל עבר, מעידים גם כיום על המתיחות ששררה כאן בעבר. הכנעת בני המאפוצ'ה החלה רק בשנת 1862, בעזרת חידושים מודרניים כמו מסילות ברזל ורובים משוכללים יותר. בשנת 1881 הוגבלו בני השבט לשמורות סגורות, מהן יכולים היו לצאת רק באישור מיוחד. לאחר הכיבוש נחשפו אנשי המאפוצ'ה למחלות שעשו בהם שמות, והמעטים ששרדו, שולטים כיום באחוז וחצי בלבד מהאדמות שהיו ברשותם עד לכיבוש.
כתבה על האינדיאנים של מחוז נאוקן בפטגוניה
 
שבט המאפוצ'ה, פטגוניה
מימין: בני המאפוצ'ה ברכיבת קרב (ציור: Mauricio Rugendas)
משמאל: בני המאפוצ'ה בתמונה משנת 1903




 

עיירת דייגים בסגנון גרמני

בימי שיא המאבק בשבט המאפוצ'ה, נזקקה ממשלת צ'ילה למאמץ רב כדי למשוך מהגרים לחבל הארץ הפראי והמסוכן. בשנת 1845 הודיעה כי היא פותחת את שעריה למהגרים מאירופה. כל מתיישב קיבל חלקת אדמה עבורו וחלקה נוספת, קטנה יותר, עבור כל בן, וכן פרה חולבת אחת, 500 בולי עץ, מסמרים, מחרשה, עזרה רפואית חינם לשנה ואזרחות צ'יליאנית.
 
מספר שנים לאחר מכן הגיעה לאזור קבוצה גדולה של מהגרים מגרמניה, והחלה להיאבק ביערות הסבוכים שכיסו את האזור. חלקם התיישבו באזור אגם ייאנקיהואה (Llanquihue), כ- 85 ק"מ מדרום לאוסורנו. אחרים הקימו 20 ק"מ דרומה משם את העיר פוארטו מונט (Puerto Montt). עיירת הדייגים הזו הפכה לאחד המרכזים החשובים של אזור האגמים הצ'יליאני, והבנייה הגרמנית עדיין ניכרת בחלק מהבתים והכנסיות שבה ובעיירות שסביב האגם.
לינה בעיר פוארטו מונט
 
פוארטו מונט, צ'ילה
עיירת הדייגים הציורית פוארטו מונט בצ'ילה (צילום: 
CC Brendan van Son)
 

אזור האגמים הצ'יליאני

אגם ייאנקיהואה נחשב לאחת מפינות החמד של האזור, וזאת בזכות הר הגעש אוסורנו (2,652 מ'), בעל צורת החרוט המושלם. הר געש זה הוא אחד מעשרות הרי געש המאפיינים את רכס האנדים, שמקורו בהתרוממות שנוצרה לאחר מפגש קרקעית האוקיינוס השקט עם הלוח היבשתי של אמריקה. החום והלחץ נמשכים גם כיום ומוצאים פורקן בהרי געש, מעיינות חמים ורעידות אדמה. ב-22 במאי 1960 תקפה רעידת אדמה אדירה את אזור האגמים ודרום צ'ילה. רעש האדמה החריב כמעט לחלוטין ערים כמו ולדיביה, אוסורנו ופוארטו מונט, ולווה בהתפרצות ארבעה הרי געש בו זמנית. 
 
מדרום לאגם ייאנקיהואה, לצד העיירה היפהפייה פוארטו ואראס (Puerto Varas), נמתחת דרך המובילה אל "אגם כל הקדושים" - טודוס לוס סנטוס (Lago Todos Los Santos). למעשה זוהי הדרך הימית מברילוצ'ה. אלו שיגיעו לצ'ילה בדרך זו ישוטו על אגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi) עד לקצהו המערבי, יחצו במעבר הגבול בתוך שמורת הטבע ויסנטה פרז רוסאלס (Vicente Perez Rosales) וישוטו באגם טודוס לוס סנטוס לכוון פוארטו מונט. הר הגעש אוסורנו משתקף באגם הירקרק, הנחשב ליפה שבכל אזור האגמים. שביל הטבע המעגלי שבמפלי פטרוהואה (Petrohué) עובר בין מפלים ונחלים קטנים ועטור בצמחי נאלקה וצ'ילקו (פוקסיה) אדומים.
לינה בעיר פוארטו ואראס
 
הר הגעש אוסורנו ומפלי פטרוהואה, פטגוניה
מפלי פטרוהואה והר הגעש אוסורנו (צילום: Willian Justen de Vasconcellos)
 

הדרך הדרומית  הקרטרה אוסטרל

הקרטרה אוסטרל (Carretera Austral), "הדרך הדרומית" בספרדית, נמתחת על פני כ-1,200 ק"מ, מאזור פוארטו מונט בצפון ועד העיירה וייה או'היגינס (Villa O'Higgins) בדרום. היא עוברת בנופים פראיים של הרים, פיורדים, יערות, קרחונים ושמורות טבע. מעבורת שיוצאת מפוארטו מונט או מהאי צ'ילואה, מובילה לצ'איטן (Chaiten) שעל הקרטרה אוסטרל, ומכאן ודרומה הופך האזור לגשום ולקריר יותר. 

נוסעים זריזים עוברים את הקרטרה אוסטרל בשלושה ימים, והיסודיים יקדישו לדרך זמן רב יותר. מקומות הלינה באזור בסיסיים בדרך כלל, אך הנוף המדהים והפראי מפצה על הכול.


הקרטרה אוסטרל - מאזור פוארטו מונט ועד העיירה וייה או'היגינס

כשעה נסיעה דרום-מזרחה מהעיירה פוארטו מונט שוכן הפארק הקטן והנחמד של עצי האלרסה (Alerce Andino National Park) או בשמם העברי "ברוש פטגוני", מהמדהימים שבעצי העולם. עץ זה גדל בקצב איטי ביותר ומגיע לגיל מופלג (ביערות שמול פוארטו מונט ידוע על עץ אלרסה, שחוקרים העריכו את גילו בכ- 4,200 שנה!). 

בפארק הלאומי קיילאט (Queulat National Park), הממוקם לצד הקרטרה אוסטרל, מדרום לעיירה פויוגואפי (Puyuhguapi), נמצא קרחון שנחשב בשל מיקומו לאחד המיוחדים בעולם. הקרחון, שצבעו טורקיז, ממוקם על צוק בגובה של כ- 200 מטר מעל לערוץ, ומתחתיתו זולגים מפלים הנשפכים אל אגם קטן.
 
הפארק הלאומי לוס אלרסס, פטגוניה
אגם מננדז בפארק של עצי האלרסה  (צילום: 
Linda De Volder)
 
 

הקרחונים של הדרך הדרומית

העיר הגדולה על הקרטרה-אוסטרל היא קויאייקה (Coyhaique), אליה מגיעים באמצעות כביש אספלט העובר בשדות תורמוסים בשלל צבעים. אתר מעניין בקצה העיירה הוא סלע האינדיאני (Piedra del Indio) - סלע גדול אשר נראה כפני אינדיאני.
מכאן ניתן להמשיך דרום-מערבה לעבר קרחון סן רפאל (
San Rafael Glacier), דרום-מזרחה לעבר קרחון פריטו מורנו (Perito Moreno‏) הארגנטיני, או לדרום הקרטרה - אל העיירה ווייה או'היגינס.
* על קרחון פריטו מורנו בכתבה נוספת על פטגוניה
 
השייט אל קרחון סן רפאל, הממוקם בקצה לגונה מוארכת - לגונה סן רפאל  (Laguna San Rafael), הוא בין החוויות העוצמתיות (והיקרות) של המבקר בצ'ילה. הקרחון גולש לאורך 45 ק"מ, מכיפת הקרח הצפונית היישר אל הפיורד המוארך. פיסות קרח שהתנתקו מקיר הקרח בן 30 המטרים, צפות במי האוקיינוס ויוצרות ניגוד מרהיב לצמחייה הירוקה ולצוקים הכהים.

פארק הלאומי קיילאט, הקרטרה אוסטרל, צ'ילה
הקרחון התלוי על צוק ב
פארק הלאומי קיילאט (צילום: TravelHound.cl)


התנפצות מרשימה של קרחון פריטו מורנו, המכונה "הקרחון המתנפץ", וקריאות התפעלות ושמחה של מטיילים שזכו
 

לאן מכאן?

מרבית המטיילים (המגיעים מצפון) ממשיכים מקויאייקה עם הכביש הראשי מזרחה אל תוך ארגנטינה, אך בוודאות ניתן לומר: לא חשוב לאן ילכו וכמה זמן יעבור  כל אזכור של אזור האגמים ושל הקרטרה אוסטרל ידליק מייד ניצוץ בעיניים, והגעגועים למקום הנפלא הזה ילוו אותם כל חייהם.


גיא נוימן
 
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח. 







מספר צפיות: 12253
5263



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר
מסלולי טיול לבחירתכם
בהתאמה אישית ובקצב שלכם
כן, זה מעניין אותי!