האינדיאנים של מחוז נאוקן בפטגוניה
מאת: אפרת נקש

"שגיאה נפוצה היא לשייך את האינדיאנים במחוז נאוקן שבפטגוניה הארגנטינאית, לשבט מפוצ’ה". כך סיפר לי רפאל, עמו נסעתי לבקר את התושבים הילידים. הוא הסביר לי שהפירוש של "מפו" הוא אדמה, ושל "צ’ה" הוא אנשים. לפיכך אנשי האדמה הם כל בני האדם. האנשים עצמם, החיים מרביתם בצ'ילה ויתרתם בארגנטינה, משתמשים בשם "מפוצ'ה" ככינוי כללי, ולא כשם של שבט.

אשתף כאן חוויות מביקורי אצל התושבים הילידים במחוז נאוקן (Neuquén) ומידע רב שלמדתי עליהם, למי שרוצה להעמיק חקר, מעבר לאתרי התיירות הנפלאים של פטגוניה.

אינדיאני ממחוז נאוקן שבפטגוניה, עולם הולך ונעלם (צילום: אפרת נקש)

  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »

האינדיאנים של עצי האראוקריה

תושביה הילידים של ארגנטינה (Indigenous Argentines), שאנו מכנים "אינדיאנים", מוצאם מ- 39 קבוצות ילידים שונות. כיום חיים בארגנטינה 1.3 מיליון איש, כ 2.8% מאוכלוסיית המדינה, אשר מגדירים את עצמם כצאצאי הילידים. מחקרים הראו ש- 31% מתושבי ארגנטינה הם בעלי זיקה גנטית לתושבים הילידים, בעוד 65% הינם בעלי זיקה אירופאית. הקבוצה של בני מפוצ'ה (Mapuche) היא הגדולה והמוכרת ביותר, ומונה 145 אלף איש.

מוצאם של חלק מהאינדיאנים הגרים באזור זה של פטגוניה הוא משבט פאואנצ’ה (Pehuenche), שמשמעו בשפתם "אנשי העצים הגדולים". באזור זה גדלים עצי אורן אראוקריה (Araucaria) ענקיים, חלקם בני שלושת ואפילו ארבעת אלפי שנים, ששרדו תקופות של קרח ותנועת יבשות. לאורן האראוקריה אצטרובלי ענק, המתפוצצים כאשר הם בשלים ומפיצים המוני צנוברים. בתחילת הסתיו הפירות בשלים, והמקומיים עסוקים בפיצוץ הפירות ואיסוף הגרעינים הענקיים, שמאז וממיד היו תלויים בהם לכלכלתם.

כתבה על יעדי טיול בפטגוניה

בני שבט פאואנצ’ה מטפסים על עצי האראוקריה, ציור משנת 1854

(מקור: Atlas de la Historia Física y Política de Chile: Tomo Primero)

עצי אראוקריה במחוז נאוקן בארגנטינה

עצי האראוקריה ונופי הפרא של פטגוניה (צילום: Kamchatka)

מחוז נאוקן וחבל פטגוניה

מחוז נאוקן (Neuquén) ממוקם במערב ארגנטינה, וגובל עם צ’ילה במערב. שטחו 94 אלף קמר (מעל כפול 4 משטח ישראל), והוא מיושב בדלילות עם כ- 726 אלף תושבים בלבד. הוא עשיר במשאבי טבע, כמו גז ונפט, שהופכים אותו לאחד העשירים במחוזות ארגנטינה. בזכות מספר סכרים הידרואלקטיים גדולים, המחוז מספק כמעט את כל תצרוכת החשמל של פטגוניה.

פטגוניה (Patagonia) הינה חבל ארץ עצום מימדים (כמיליון קמ"ר), המשתרע על פני כל שטחה הדרומי של אמריקה הדרומית, בתחומן של ארגנטינה (כ-3 רבעים מהשטח) וצ'ילה (כרבע מהשטח). חבל ארץ זה מיושב בדלילות, וחיים בו כ-2 מיליון תושבים, רובם בארגנטינה.

העיר ברילוצ'ה, אליה מגיעים בטיסה רבים מהמטיילים בפטגוניה, ויעדים במחוז נאוקן המוזכרים בכתבה

ביקור אצל הילידים של מחוז נאוקן

הצטרפתי לקטיף הצנוברים, הנקראים פיניון בשפה המקומית, מעצי האראוקריה. עקבתי אחר זריקת חבל ובקצהו אבן, אשר נתלה על ענף ומשמש כעוגן. מכאן מניפים את החבל אשר חובט בפירות ומפוצץ אותם. התקדמות ההנפות החוזרות של החבל היא בתנועת בורג סביב העץ וכלפי מעלה עד לצמרת. עזרתי לאסוף את הפיניון שנשר מהעץ. בעבר היו מכינים מהפיניון קמח. היום ממשלת ארגנטינה מחלקת לאינדיאנים קמח. הקמח משמש להכנת לחם וטורטה-פריטה, שהיא מעין לביבה העשויה קמח ושומן חיה, ומטוגנת בשומן עמוק. בעבר השתמשו בשומן של גואנקו וניאנדו. כיום הממשלה מחלקת לאינדיאנים שומן תעשייתי בחבילות כמו של חמאה ומרגרינה.

כתבות נוספות על ארגנטינה

מוצאם של אינדיאנים נוספים באזור זה הוא משבט אראוקנוס, אשר הגיעו מצ’ילה. לאינדיאנים אלה פנים עגולות ועיניים מלוכסנות.

כתבות נוספות על צ’ילה

שבט אראוקנוס, אינדיאנים, מחוז נאוקן, פטגוניה, ארגנטינה

הפנים העגולות של בני שבט אראוקנוס, הגיעו לכאן מצ'ילה השכנה (צילום: אפרת נקש)

קהילה שהיא משפחה רחבה

יצאנו מסן-מרטין דה לוס אנדס (San Martín de los Andes) צפונה, פנינו מזרחה לאורך נהר מלאו (Río Malleo) ואחר כך צפונה לאורך נהר אלומינה (Aluminé River). האינדיאנים גרים בקהילות, ומבני המגורים שלהן מוקפים בעצי צפצפה. המבנים כוללים בדרך כלל מספר מבנים מעץ ובוץ, ומבנה אחד מלבנים מצופה טיח, שהממשלה בנתה עבור הקהילה. חלק מהמשפחה גר עדיין במבני הבוץ, והמבנים האחרים משמשים לאחסון. כל קהילה מורכבת ממשפחה רחבה.

על סן מרטין דה לוס אנדס בכתבה על מסלול שבעת האגמים בצפון פטגוניה

בקרב האינדיאנים יש הרבה מקרי אונס, וכך בקהילה ישנן אמהות צעירות רבות המגדלות את ילדיהן ללא אב.
שפת האינדיאנים באזור זה היא מפודומגון (Mapudungun), שפה אשר עדיין נלמדת בבתי הספר. אולם כולם מדברים גם ספרדית.

אינדיאני ממחוז נאוקן, כל קהילה מורכבת ממשפחה רחבה (צילום: אפרת נקש)

קהילת הנחש הכחול במפגש הנהרות

לצד נהר אלומינה נכנסנו לבקר את קהילת פיינפילו (Painefilú), שפירושו בשפתם "נחש כחול". מריה עדיין אבלה על מות בעלה השמן. יחד עם שמונה בנותיה ונכדתה הן מחלקות את האחריות על גידול הכבשים, הכלבים, התרנגולות וגינת הירק. אצלן למדתי את אומנות שתית המאטה.

מקור עלי המאטה בעצים נמוכים, בגובה של כשני מטר, הגדלים בפרגוואי ובצפון ארגנטינה. כמו בהכנת עלי התה, המאטה המשובח מכיל רק עלים, ללא שברי גבעולים. ממלאים כוס מדלעת במאטה ויוצקים מים. את המשקה שותים באמצעות קשית הנקראת בומבילה. את המציצות הראשונות יורקים, שכן הן מלאות אבק. את כוס המאטה מעבירים מאחר לשני, וכאשר לא רוצים לשתות יותר אומרים תודה רבה.

קהילה פיינפילו מתגוררת בקרבת מקום המפגש של נהרות מלאו ואלומינה, כ־30 ק"מ צפון-מזרחית לעיר Junín de los Andes (המיקום המשוער, ראו במה מספר 5). מדובר בקהילה קטנה של כמה עשרות משפחות, המתפרנסת בעיקר מגידול בקר, צאן, תיירות מקומית ומכירת עבודות יד. הממשל המקומי מפתח באזור זה מייזמי תיירות, כמו מספר קמפינגים לאורך הנהר, כדי לספק מקורות פרנסה לקהילות האינדיאנים ולמנוע עזיבה לעיר.

רועים את העדר למרגלות ענפי עץ האראוקריה (צילום: אפרת נקש)

הילידים במחוז נאוקן בארגנטינה

קהילה קטנה של כמה עשרות משפחות, המתפרנסת בעיקר מגידול בקר, צאן, תיירות מקומית ומכירת עבודות יד (צילום: pablo - trapa)

פסטה או טורטה-פריטה

אחר הצהריים טיפסנו לגבעות יחד עם אחת הבנות, אירנה שמה, למערה שבה ציורי אינדיאנים עתיקים. בערב, רפאל הוציא ארגז מצרכים מהטנדר והכין אוכל. כשהוא הכין פסטה ברוטב גבינה ובאגט, ליכסנתי מבט לאוכל של האינדיאנים. אכן, רפאל הציע להם לאכול את האוכל שהוא הכין, והם השתוקקו לו, ואילו אני, העדפתי את הטורטה-פריטה והלחם המקומי.

הלכנו לישון במבנה עץ ובוץ קטן בשקי שינה. המבנה אינו מרוצף ורצפתו מאובקת, יש בו רק חלון אחד קטנטן ודלת – כל אלה כדי לשמור על החום בחורף, והקרירות בקיץ. המקומיים מעדיפים לישון בו כי הוא מתאים יותר לאקלים המקומי. במבנה הבנוי שהממשלה בנתה רצפת הבטון קרה, והחלונות מכניסים קור רב.

ילדה אינדיאנית, מחוז נאוקן, פטגוניה, ארגנטינה

בנות סקרניות ושואלות אותי הרבה שאלות אישיות (צילום: אפרת נקש)

עבודת המיסיונרים

בבוקר נסענו להביא עצים להסקה. בני המשפחה אוספים עצים שנסחפו בנהר, ובונים מהם קונוסים לגדת הנהר. כשרפאל בא הוא מעמיס את העצים על הטנדר ומביא אותם הביתה. בזמן ההליכה בשטח כולם נועצים עיניים באדמה, מחפשים ראשי חץ עתיקים וכלים אחרים ששמשו את האינדיאנים הקדמונים. הבנות סקרניות ושואלות אותי הרבה שאלות אישיות. אני לא מבינה ולא דוברת ספרדית והן לא יודעות אנגלית, ובכל זאת אנו מצליחות לתקשר והן מקבלות תשובות לכל השאלות. הן מתקשות לומר את שמי ולכן ביקשו ממני רשות לקרוא לי אנה.

לארוחת הצהרים שחטו עבורנו גדי, וצלו אותו על האש. אל המקום הגיעו מיסיונרים. בקרב האינדיאנים מתבצעת הרבה מאד עבודה מיסיונרית שמרגיזה את רפאל. אותי הרגיז שהם אכלו את האוכל שאנחנו הבאנו, שהוא לא שגרתי עבור האינדיאנים, ובהחלט רגיל עבור המיסיונרים. החלטנו להמשיך בדרך.

צבעי הסתיו בפטגוניה (צילום: אפרת נקש)

אודות הכותבת

אפרת נקש, מטיילת במקומות מרתקים ברחבי העולם, לומדת על תרבויות שונות ואורחות חיים, חוזרת עם סיפורים על חוויות שהלהיבו אותי, וצילומים נוגעים ללב. מאז 1990 הצילום מהווה מרכיב משמעותי בחיי. בנוסף אני מאמנת אישית ועסקית, וגם עובדת בתחום היי-טק". לאתר של אפרת נקש

לקריאת כתבות נוספות של אפרת